אנדוריל והצורך האמריקאי במסה (ניתוח 184)
22 בספטמבר 2023
כדי לנצח את סין ארה״ב צריכה – מסה. היא צריכה מספר רב של פלטפורמות שיהיו אפקטיביות בלחימה ויהיה ניתן לספוג שחיקה מאסיבית שלהן. חברת אנדוריל רוצה לייצר ולמכור את המסה הזו.
ממוקמת בין מזרח ומערב אסיה, גובלת במפרץ הפרסי ובים הכספי, איראן הייתה ועודנה צומת דרכים חשוב. עם אוכלוסיה של עשרות מיליוני בני-אדם, מאגרי גז ונפט, ותרבות עתיקה ועשירה, איראן היא אחת המעצמות הוותיקות והמשפיעות של המזרח התיכון.
כדי לנצח את סין ארה״ב צריכה – מסה. היא צריכה מספר רב של פלטפורמות שיהיו אפקטיביות בלחימה ויהיה ניתן לספוג שחיקה מאסיבית שלהן. חברת אנדוריל רוצה לייצר ולמכור את המסה הזו.
שאלת הגרעין לערב הסעודית יכולה להכריע את שיחות הנורמליזציה בין ירושלים וריאד. אך אסור לישראל, או ארה״ב, להתעלם מהסכנות האסטרטגיות בתוכנית גרעין מלאה לסעודים.
בואו והצטרפו למועדון שלנו! ניתוחים בלעדים, קבוצות פייסבוק וטלגרם סגורות, סקירות שבועיות ועוד! הצטרפות למועדון בקישור כאן.
רוצים עוד תוכן? מוזמנים למועדון שלנו – פל״ג
ישראל צריכה לכייל מחדש בדחיפות את האסטרטגיה האיראנית שלה, לאור נכונותה של ארה”ב לקבל את איראן כמדינת סף גרעינית והיחלשות הבידוד הבינלאומי של טהרן. שתי דרכים מעשיות: היערכות לפריצה איראנית לפצצה והגברת שיתוף הפעולה האזורי.
המפרץ הפרסי היה ועודנו אזור אסטרטגי חשוב לארה״ב. אולם הניסיון האמריקני להגדיר מחדש את התחיבויות הביטחון למדינות האזור, מוביל להתרחקות שלהן מוושינגטון ולחיקן של בייג׳ין וטהרן.
ההתפתחויות הדיפלומטיות האחרונות בין סעודיה, סוריה ואיראן מדאיגות את ישראל. בעוד שישראל קיוותה שהסכם אברהם יוביל לברית אנטי-איראנית, פתיחות דיפלומטיות אחרונות בין ערב הסעודית לאיראן עשויות לרמוז אחרת. במקום לחפש ברית אזורית נגד איראן, ישראל צריכה להתמקד בבניית קואליציות מקומיות כדי לטפל בבעיות שאיראן מנצלת או יוצרת.
ערב הסעודית מנרמלת יחסים, אך לא עם המדינה הנכונה: נרמול היחסים עם איראן כנראה נועד לאותת לאמריקנים את התסכול הגובר של הסעודים מהם. עבור ישראל נרמול עם סעודיה אפשרי, אך לא בכל מחיר.
שנת 2023 צפויה להיות שנת אי-וודאות גבוהה. באוקראינה הרוסים כנראה מתכוננים למתקפה חדשה. סין נפתחת מחדש לעולם. ומשבר חדש כנראה יווצר במפרץ הפרסי.
בעידן של תהפוכות דיפלומטיה בת קיימא מציעה רעיון מנחה לפעילות הבינלאומית של ישראל. דיפלומטיה שלוקחת גם את העתיד בחשבון, ושואפת ליצור קשרים שיעמדו במבחן הזמן.
בשנת 2022 התחילו שינויים טקטונים שיעצבו מחדש את המערכת הבינלאומית. הניתוק בין רוסיה ואירופה, קריסת שיחות הגרעין עם איראן וממשלה חדשה בירושלים.
המרחב הפוסט-סובייטי נמצא בסכנה להפוך לחגורת שבר חדשה עקב הפעולות של רוסיה באוקראינה. הדבר מאיים על ישראל אסטרטגית, ומציע הזדמנויות חדשות לטהרן.
מהפכה באיראן לא תעלים בן לילה את תוכנית הגרעין שלה. כתלות בדינמיקה וביחסים של המשטר החדש עם המערב, תוכנית הגרעין עלולה להמשיך להיות סלע מחלוקת.
הצעירים של איראן הם ילדי המהפכה החדשים שלה. הם יוצאים לרחובות בדרישה לסיים את התיאוקרטיה במדינה. מה נדרש כדי שיצליחו לעשות זאת?
הנקסוס האירו-אסיאתי הוא מכלול היחסים בין טורקיה, איראן ורוסיה. אנקרה, טהרן ומוסקבה אינן ידידות זו של זו. הן גם לא אויבות. הן… מתחרות נצחיות.
עסקת המל״טים בין איראן ורוסיה נובעת מצרכים טקטים של מוסקבה, אך משקפת שינוי גיאופוליטי גדול יותר: התפוצה של כלים בלתי מאויישים.
החשיבות האסטרטגית של איראן רק עומדת לגדול בעולם של תחרות בין מעצמות ומשבר אנרגיה באיחוד האירופי. ישראל צריכה להכיר במציאות, ולפעול בהתאם.
הים הכספי יכול לספק לבדו את כל צרכי האנרגיה של האיחוד האירופי. אולם הדרך אליו עוברת או דרך מוסקבה, או דרך טהרן.
הודו בשיחות לייצוא חיטה למצרים (כפי שחזינו), בנט מדבר על רשת הגנה אווירית במזרח התיכון (כפי שהצענו), ואזרבייג׳ן ממשיכה להפעיל לחץ צבאי נגד ארמניה (כפי שהזהרנו). שבוע מלא החלטות וידיעות.
ארה״ב מזהירה את סין מתמיכה ברוסיה, טאיוואן עורכת תרגילי אש חיה באיי מאצו וגרמניה רוכשת מטוסי קרב חדשים (עם יכולת נשיאה של נשק גרעיני).
הרוסים עומדים במקום מסביב לקייב (כהכנה לפריצה משמעותית?), מצרים מפסיקה ייצוא חיטה, וקולות בבייג׳ין תוהים עד כמה אסטרטגי עבור סין שיש לה ״יחסים אסטרטגים״ עם רוסיה.
ישראל אינה צריכה לחפש ברית אזורית נגד איראן. היא צריכה לבנות מערכת קואליציות נגד בעיות אזוריות אותן איראן מנצלת. זו המלכודת הישראלית.
ארדואן ביקר באיחוד האמירויות, ראש הממשלה בנט בבחריין, אוקראינה והבדלנים הרוסים מאשימים זה את זה בהסלמה בדונבאס וטאיוואן מאיימת ב-12 שנות כלא למי שינסה למכור סודות מסחרים לסין.
עליית המתיחות במפרץ הפרסי מציגה לישראל הזדמנות לשנות את מערך הכוחות במזרח התיכון ולבודד את איראן אזורית – אך רק אם נבין מה ההבדל בין קואליציה וברית, ומה מעצב את היחסים בין מדינות.
רוסיה כמעט השלימה את הצבת הכוחות על גבול אוקראינה, ישראל ובחריין חותמות על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני, וארה״ב חיסלה את מנהיג דאע״ש. שוב.
סקירה עתידית של 2022: בין שיחות הגרעין בווינה, פגישות בין ארה״ב ורוסיה על עתיד הביטחון באירופה, הבחירות בארה״ב והתקדמות טכנולוגית.
שנת 2021 הייתה שנה עמוסה באירועים – הקריסה המוניטרית בלבנון, מתיחות מסביב לטאיוואן והאיום במלחמה באוקראינה. במהלך השנה עקבנו אחר החיכוך הגובר בין סין, ארה״ב ורוסיה, לאומנות כלכלית ושיבוש בשרשרות האספקה העולמיות.
אז איך אני מסכם את שנת 2021? כשנה הראשונה של האנרכיה הגלובאלית החדשה.
ארדואן רוצה לשפר את כלכלת טורקיה באמצעות ניסוי מסוכן. האם יצליח לשפר את מצבה של טורקיה? או שמא יביא לקריסתה?
בשבוע שעבר הטאליבאן השתלט על קאבול וממשלת אפגניסטן קרסה. מה הלאה עבור הטאליבאן ואפגניסטן?
אנחנו יכולים לצפות שהטאליבאן ינסה לשמור על זרימה של סיוע זר למדינה, בעודו מנסה לייצב אותה ביטחונית. אם יצליח, אולי אפגניסטן תהפוך מדינה יציבה. אם יכשל, האנרכיה תתפשט לכל עבר.
המהומות בקובה ביולי הן הזדמנות טובה להתעכב על אזור שכמעט ולא זוכה להתייחסות בפל״ג: דרום אמריקה.
למה אחד האזורים העשירים במשאבים בעולם, הוא גם אחד האזורים החלשים בו? מה מעכב את הצמיחה של מעצמה גדולה באמריקה הלטינית?
ממשל ביידן עומד לסגת מאפגניסטן ואלו חדשות רעות מאוד – ליריבות של ארה״ב. בניתוח היום נראה איך דווקא היציאה מאפגניסטן משפרת את העמדה האמריקנית מול רוסיה, סין ואיראן, ואיך היא יכולה לעזור לנו מול טהרן בסוריה.
העולם שלנו עובר שינויים משמעותיים, שמעצבים מחדש את הזירה הבינלאומית. צד אחד של השינויים האלו כולל משברים גיאופוליטים, בעיות כלכליות ולוגיסטיות, והאיום הגדל במלחמה אזורית במזרח אסיה.
הצד שני של השינויים האלו הוא יציבות חדשה לזירה הבינלאומית, התחזקות של המערב, ועידן חדש של חדשנות.
ניתוח אופטימי לעולם משתנה.
אמת המידה השימושית ביותר לבחינת התנהגות הממשלה החדשה היא לא של רשימת המלצות מה היא צריכה לעשות, אלא רשימת המלצות מה היא לא צריכה לעשות. ישנם 4 ״מוקשים״ שעומדים בדרכה של הממשלה: החייאת תהליך השלום, מיקוד בממד הצבאי של הסכסוך עם איראן, לחשוב על ישראל מקומית במקום גלובאלית, ולהחליט להפוך את ישראל ירוקה מדי, מוקדם מדי.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הזמנת הרצאה של המשחק הגדול – קישור.
ראינו בפרק הקודם איך ממשל בוש הבן לקח את הרגע החד-קוטבי ובזבז אותו במדבריות של המזרח התיכון. בעקבות פיגועי ה-11/9 ארה״ב יצאה לגאול את העולם מהטרור, מאפשרת לרוסיה וסין להתחזק בפריפריה של הסדר האמריקני. בפרק היום נכיר את הנשיא שהתחיל את המפנה מהמנטאליות של הרגע החד-קוטבי. נשיא שהיה חכם מספיק להבין מה לא עובד, אך לא היה מסוגל להגדיר מה כן – ברק אובמה.
הדחיפות בה ממשל ביידן פועל בשביל לחזור להסכם הגרעין האיראני מעלה את השאלה מה הוא בדיוק מבקש להשיג עם ההסכם, ולמה הוא מתעלם מהפעילות האזורית של איראן בעודו פועל להסכם עמה.
בניתוח היום נכיר את החישוב האסטרטגי שעומד מאחורי הפעילות האמריקנית מול איראן ונראה כיצד ישראל יכולה לנצל אותו.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הזמנת הרצאה של המשחק הגדול – קישור.
״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ״ (משלי, ט״ז י״ח) – סיימנו את הפרק הקודם בנקודת השיא של הרגע החד-קוטבי האמריקני: ארה״ב, בטוחה בעצמה ובערכיה, האמינה שההיסטוריה הגיעה לקיצה. את החישובים הגיאופוליטיים והלוגיקה של מאזני הכוח היא החליפה בתיאוריית הקשתות המוזהבות של תומאס פרידמן: שבין שתי מדינות עם סניפי מקדונלדס לא תהיה מלחמה. תחרות כלכלית תחליף את התחרות הצבאית והעולם ינוהל ע״י דמוקרטיות ליבראליות עם שוק חופשי. שגשוג כלכלי יביא לשלום עולמי.
זה לא קרה. אנחנו יודעים שזה לא קרה משום שאנו חיים בעולם שנשלט עדיין ע״י מלחמה, ע״י תחרות לכוח בין וושינגטון ובייג׳ין. מדוע העולם של קץ ההיסטוריה לא התממש? משום שדווקא כאשר איומים חדשים הופיעו נגד הסדר האמריקני, ארה״ב קיבלה על עצמה אימפריום שני נגד אויב מרושע אך משני בחשיבותו לסדר העולמי: הטרור האיסלאמי. בפרק היום נכיר את האימפריום השני של ארה״ב, ואיך פיגועי ה-11 בספטמבר באמת שינו את מהלך העולם.
הפיגוע במפרץ עומאן, והגילוי על המערכה הימית הסודית של ישראל נגד טהרן, הן הזדמנות לעסוק בבעיה אסטרטגית לישראל שעדיין לא זכתה למלוא ההתייחסות כאן בארץ, למרות ההשלכות שלה על הביטחון והשגשוג שלנו כאן בציון: אבטחת נתיבי השיט שלנו. מה על ישראל לעשות כדי להבטיח את שלום צי הסוחר שלה, ולמה הגישה המסורתית שלנו לבעיות ביטחון, של לסמוך רק על עצמנו, לא תצליח מול הבעיה החדשה.
הסקירה העולמית היום נועדה לתת לנו תמונת מצב של 4 משברים או תהליכים מתפתחים בזירה הבינלאומית, חלקם עם השלכות משמעותיות להתאוששות הכלכלית שצפויה לקראת סוף השנה וחלקם חשובים ליציבות האזור שלנו כאן במזרח התיכון: מה קורה במיאנמר מאז שסקרנו אותה לאחרונה, משבר השבבים שמביא את תעשיית הרכב לכמעט עצירה, סטטוס קמפיין החיסונים בעולם, והמהלכים האחרונים של האיראנים במו״מ על הסכם הגרעין מול ארה״ב.
המאבק נגד איראן לא חייב להיות רק צבאי, יותר מזה – החשיבה על הסוגיה רק כצבאית מגבילה אותנו. בניתוח היום נראה כיצד לבחון מחדש את הסוגיה האיראנית ולהעלות פתרונות חדשים ויצירתיים להתמודד עמה.
הסקירה העולמית היום, באופן לא מכוון, עוסקת בנושאים מגוונים אך בעלי מכנה משותף אחד: השינוי של המערכת הבינלאומית לעולם רב-קוטבי מלא, עולם בו מדינות רבות מנהלות מדיניות חוץ עצמאית מארה״ב ומתחרות זו עם זו על כוח והשפעה. בפרק היום נראה איך יוון ואיחוד האמירויות מגבשות ציר אנטי-טורקי, כחלק מההיערכות מחדש של כוחות במזרח התיכון; נראה את בריטניה מתחילה להתוות את חזרתה לזירה העולמית ככוח צבאי משמעותי; נבין את המשמעויות של הסכם שביתת הנשק בנגורנו-קרבאך; ונראה איך דרום-מזרח אסיה מנסה לנהל משחק מורכב בסביבה של יריבות הולכת וגדלה בין סין, יפן, הודו וארה״ב.
הערה – בהקלטה טעיתי בהגייה של ASEAN, ואני מבטא אותו כ-ASAYAN. התנצלותי.
הבחירות של 2020 הסתיימו, אך המאבק לשליטה בין הרפובליקנים לדמוקרטים רק התחיל. מקווים לגל אדום ב-2022, הרפובליקנים יעדיפו לשתק את וושינגטון בשנתיים הראשונות של נשיאות ביידן. ממשל ביידן יהיה ממוקד בזירה הפנימית, מעדיף שלא להתקדם מול האיראנים, בסוגיה הפלשתינית, ונותן לרוסיה לנצל את הוואקום בשביל לקדם את השפעתה במזרח אירופה ולוב. הסינים כך נראה יהיו היחידים שלא ייהנו מהשיתוק של וושינגטון, רואים איך קו העימות מולם ממשיך. ממשל ביידן כנראה יהיה, לפחות במחצית הראשונה, ממשל אנמי, לטוב ולרע.
למה אנחנו יכולים לצפות עם עוד 4 שנים של טראמפ? המשך המאבק עם סין, עם הסלמה אפשרית במצרי טאיוואן; הסלמה בסכסוך הסחר עם האיחוד האירופי; פיצול של האיחוד בין מזרח אירופה בראשות פולין למערב אירופה בראשות גרמניה וצרפת; מרוץ חימוש במפרץ הפרסי; ולבסוף, הספקולטיבי – גם אם לא ממש ספקולטיבי: התקרבות של רוסיה לארה״ב והתרחקות שלה מסין. זה שינוי שיטלטל לא רק את הדינמיקה האסטרטגית באירופה, אלא גם ילחץ את טורקיה ואיראן. איך? הכול בניתוח היום.
איך תראה מדיניות החוץ של ממשל ביידן, ומה יהיו ההשפעות שלו על הזירה הבינלאומית? ביידן רץ תחת הקריאה שארה״ב חייבת להנהיג שוב את העולם, ורואה בה את המעצמה היחידה שיכולה להוביל את הדמוקרטיות בעולם להתגונן מפני האיומים של דיסאינפורמציה ואוטוקרטיות, איומים שבאים בעיקר מרוסיה וסין. ביידן רוצה לתת לארה״ב שליחות חדשה, לתת לה ״אימפריום״ חדש כמגנת הדמוקרטיה. יש רק שתי בעיות: העולם כבר לא ממתין למנהיגות האמריקנית, והגנת הדמוקרטיה היא מושג אמורפי מדי בשביל לתכנן על בסיסו אסטרטגיה לאומית. הנשיאות של ביידן תתחיל בהכרזות על חזרתה של ארה״ב למנהיגות העולמית – אך הן כנראה לא יחזיקו עד סוף הכהונה הראשונה שלו.
ההתכתשות הנוכחית בין אזרבייג׳ן וארמניה היא חלק ממשחקי כוח גדולים יותר בין רוסיה, טורקיה ובמידה פחותה יותר איראן להשפעה על הקווקז. כציר גיאוגרפי חשוב וכמקור אנרגטי חלופי לאיחוד האירופי, השפעה על הקווקז נתפסת בטהרן, מוסקבה ואנקרה כאבן דרך להשגה או ביסוס של המעמד שלהן כמעצמה אזורית.
אירוע הלייב של פל״ג – קישור.
האם יש ציר סוני במזרח התיכון? התשובה עלולה להפתיע אתכם. בניתוח היום ננסה להתחקות מה אמת ומה פנטזיה ב״ציר הסוני״, מי מרוויח מיצירת הדימוי שהוא קיים ומה יכול להיות המהלך האמריקני הבא במזרח התיכון – סיום המשבר הדיפלומטי עם קטאר.
הנרמול הרשמי של היחסים בינינו לבין איחוד האמירויות פותח אפשרויות כלכליות, דיפלומטיות וצבאיות לנו ולהם. ספרטה הקטנה במפרץ הפרסי תוכל להשתמש בידע כחול לבן בשביל לחזק את כוחה הצבאי ולקדם את הכלכלה המפותחת שלה לעבר כלכלת ידע מתקדמת. עבור ישראל איחוד האמירויות פותחת גישה חדשה לשווקים הערבים וגישה לשווקים הפיננסים של אירופה ואסיה. כן, עוד לפני כן היו יחסים – אך כעת כל ישראלי וכל חברה ישראלית יוכלו להגיע לאמירויות, להשתתף בתערוכות הבינלאומיות שמתקיימות בהן, לפגוש לקוחות חדשים, שותפים חדשים ולממש הזדמנויות עסקיות חדשות. היחסים בינינו לבין האמירויות יתבססו על העוינות המשותפת לציר הקיצוני במזרח התיכון, הרצון לשמור על שיט חופשי ומשגשג והקידום של כלכלה חופשית.
בפרק האחרון הזהרתי שהאנרכיה שמביאים הקרטלים במקסיקו עלולה לשמש ארגוני טרור. בפרק היום, פרק הסיום, אנו פוגשים אויב וותיק, אויב שחשבנו שאנו מכירים: חיזבאללה. איך הפך ארגון הטרור הלבנוני לאימפרית פשע? ומהן ההשלכות האסטרטגיות של הפעילות הפלילית שלו עלינו ועל ארה”ב? כל זאת ועוד בפרק היום. בואו נתחיל.
בפרקים הקרובים אנו צוללים לעולם של הגיאוסטרטגיה הרוסית ומעלים משם אוצרות חבויים. ובפרק היום – האם ארה”ב היא לא הגולם החביב שכולנו חושבים שהיא?
איך צרכנות סינית עומדת לשנות את העולם, וכיצד היא כבר עשתה זאת באפריקה.
הפרק היום היה אמור להיות על המלחמה בסוריה ולאן אני חוזה שתתקדם. אבל מפעם לפעם קורה שלא אני כותב את הפרק, אלא הפרק כותב את עצמו. בפרק היום לא נדבר על סוריה, אלא על השחקנית הכי חשובה במזרח התיכון – איראן. ונדבר לא על היכולות הצבאיות שלה, או קמפיין הטרור שלה, אלא על משהו הרבה יותר מהותי – על העובדה שאין איראן אחת, אלא שתיים. בואו נתחיל.
בפרק היום נעסוק במלחמה הארוכה ביותר של ארה”ב, נדבר על מכרות נחושת שוממים ואיך הטאליבן – מארגוני הטרור המושמצים בעולם – זוכה לבעלי ברית באסלאמאבאד, טהרן ואפילו מוסקבה.
מדוע המזרח התיכון קורס? ומה ישראל יכולה לעשות בנידון? הסתכלות היסטורית-גיאוגרפית, בשביל לשרטט את עתיד המזרח התיכון.
ישראל צריכה לכייל מחדש בדחיפות את האסטרטגיה האיראנית שלה, לאור נכונותה של ארה”ב לקבל את איראן כמדינת סף גרעינית והיחלשות הבידוד הבינלאומי של טהרן. שתי דרכים מעשיות: היערכות לפריצה איראנית לפצצה והגברת שיתוף הפעולה האזורי.
המפרץ הפרסי היה ועודנו אזור אסטרטגי חשוב לארה״ב. אולם הניסיון האמריקני להגדיר מחדש את התחיבויות הביטחון למדינות האזור, מוביל להתרחקות שלהן מוושינגטון ולחיקן של בייג׳ין וטהרן.
ההתפתחויות הדיפלומטיות האחרונות בין סעודיה, סוריה ואיראן מדאיגות את ישראל. בעוד שישראל קיוותה שהסכם אברהם יוביל לברית אנטי-איראנית, פתיחות דיפלומטיות אחרונות בין ערב הסעודית לאיראן עשויות לרמוז אחרת. במקום לחפש ברית אזורית נגד איראן, ישראל צריכה להתמקד בבניית קואליציות מקומיות כדי לטפל בבעיות שאיראן מנצלת או יוצרת.
ערב הסעודית מנרמלת יחסים, אך לא עם המדינה הנכונה: נרמול היחסים עם איראן כנראה נועד לאותת לאמריקנים את התסכול הגובר של הסעודים מהם. עבור ישראל נרמול עם סעודיה אפשרי, אך לא בכל מחיר.
שנת 2023 צפויה להיות שנת אי-וודאות גבוהה. באוקראינה הרוסים כנראה מתכוננים למתקפה חדשה. סין נפתחת מחדש לעולם. ומשבר חדש כנראה יווצר במפרץ הפרסי.
בעידן של תהפוכות דיפלומטיה בת קיימא מציעה רעיון מנחה לפעילות הבינלאומית של ישראל. דיפלומטיה שלוקחת גם את העתיד בחשבון, ושואפת ליצור קשרים שיעמדו במבחן הזמן.
בשנת 2022 התחילו שינויים טקטונים שיעצבו מחדש את המערכת הבינלאומית. הניתוק בין רוסיה ואירופה, קריסת שיחות הגרעין עם איראן וממשלה חדשה בירושלים.
המרחב הפוסט-סובייטי נמצא בסכנה להפוך לחגורת שבר חדשה עקב הפעולות של רוסיה באוקראינה. הדבר מאיים על ישראל אסטרטגית, ומציע הזדמנויות חדשות לטהרן.
מהפכה באיראן לא תעלים בן לילה את תוכנית הגרעין שלה. כתלות בדינמיקה וביחסים של המשטר החדש עם המערב, תוכנית הגרעין עלולה להמשיך להיות סלע מחלוקת.
הצעירים של איראן הם ילדי המהפכה החדשים שלה. הם יוצאים לרחובות בדרישה לסיים את התיאוקרטיה במדינה. מה נדרש כדי שיצליחו לעשות זאת?
הנקסוס האירו-אסיאתי הוא מכלול היחסים בין טורקיה, איראן ורוסיה. אנקרה, טהרן ומוסקבה אינן ידידות זו של זו. הן גם לא אויבות. הן… מתחרות נצחיות.
עסקת המל״טים בין איראן ורוסיה נובעת מצרכים טקטים של מוסקבה, אך משקפת שינוי גיאופוליטי גדול יותר: התפוצה של כלים בלתי מאויישים.
החשיבות האסטרטגית של איראן רק עומדת לגדול בעולם של תחרות בין מעצמות ומשבר אנרגיה באיחוד האירופי. ישראל צריכה להכיר במציאות, ולפעול בהתאם.
הים הכספי יכול לספק לבדו את כל צרכי האנרגיה של האיחוד האירופי. אולם הדרך אליו עוברת או דרך מוסקבה, או דרך טהרן.
הודו בשיחות לייצוא חיטה למצרים (כפי שחזינו), בנט מדבר על רשת הגנה אווירית במזרח התיכון (כפי שהצענו), ואזרבייג׳ן ממשיכה להפעיל לחץ צבאי נגד ארמניה (כפי שהזהרנו). שבוע מלא החלטות וידיעות.
ארה״ב מזהירה את סין מתמיכה ברוסיה, טאיוואן עורכת תרגילי אש חיה באיי מאצו וגרמניה רוכשת מטוסי קרב חדשים (עם יכולת נשיאה של נשק גרעיני).
הרוסים עומדים במקום מסביב לקייב (כהכנה לפריצה משמעותית?), מצרים מפסיקה ייצוא חיטה, וקולות בבייג׳ין תוהים עד כמה אסטרטגי עבור סין שיש לה ״יחסים אסטרטגים״ עם רוסיה.
ישראל אינה צריכה לחפש ברית אזורית נגד איראן. היא צריכה לבנות מערכת קואליציות נגד בעיות אזוריות אותן איראן מנצלת. זו המלכודת הישראלית.
ארדואן ביקר באיחוד האמירויות, ראש הממשלה בנט בבחריין, אוקראינה והבדלנים הרוסים מאשימים זה את זה בהסלמה בדונבאס וטאיוואן מאיימת ב-12 שנות כלא למי שינסה למכור סודות מסחרים לסין.
עליית המתיחות במפרץ הפרסי מציגה לישראל הזדמנות לשנות את מערך הכוחות במזרח התיכון ולבודד את איראן אזורית – אך רק אם נבין מה ההבדל בין קואליציה וברית, ומה מעצב את היחסים בין מדינות.
רוסיה כמעט השלימה את הצבת הכוחות על גבול אוקראינה, ישראל ובחריין חותמות על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני, וארה״ב חיסלה את מנהיג דאע״ש. שוב.
סקירה עתידית של 2022: בין שיחות הגרעין בווינה, פגישות בין ארה״ב ורוסיה על עתיד הביטחון באירופה, הבחירות בארה״ב והתקדמות טכנולוגית.
שנת 2021 הייתה שנה עמוסה באירועים – הקריסה המוניטרית בלבנון, מתיחות מסביב לטאיוואן והאיום במלחמה באוקראינה. במהלך השנה עקבנו אחר החיכוך הגובר בין סין, ארה״ב ורוסיה, לאומנות כלכלית ושיבוש בשרשרות האספקה העולמיות.
אז איך אני מסכם את שנת 2021? כשנה הראשונה של האנרכיה הגלובאלית החדשה.
ארדואן רוצה לשפר את כלכלת טורקיה באמצעות ניסוי מסוכן. האם יצליח לשפר את מצבה של טורקיה? או שמא יביא לקריסתה?
בשבוע שעבר הטאליבאן השתלט על קאבול וממשלת אפגניסטן קרסה. מה הלאה עבור הטאליבאן ואפגניסטן?
אנחנו יכולים לצפות שהטאליבאן ינסה לשמור על זרימה של סיוע זר למדינה, בעודו מנסה לייצב אותה ביטחונית. אם יצליח, אולי אפגניסטן תהפוך מדינה יציבה. אם יכשל, האנרכיה תתפשט לכל עבר.
המהומות בקובה ביולי הן הזדמנות טובה להתעכב על אזור שכמעט ולא זוכה להתייחסות בפל״ג: דרום אמריקה.
למה אחד האזורים העשירים במשאבים בעולם, הוא גם אחד האזורים החלשים בו? מה מעכב את הצמיחה של מעצמה גדולה באמריקה הלטינית?
ממשל ביידן עומד לסגת מאפגניסטן ואלו חדשות רעות מאוד – ליריבות של ארה״ב. בניתוח היום נראה איך דווקא היציאה מאפגניסטן משפרת את העמדה האמריקנית מול רוסיה, סין ואיראן, ואיך היא יכולה לעזור לנו מול טהרן בסוריה.
העולם שלנו עובר שינויים משמעותיים, שמעצבים מחדש את הזירה הבינלאומית. צד אחד של השינויים האלו כולל משברים גיאופוליטים, בעיות כלכליות ולוגיסטיות, והאיום הגדל במלחמה אזורית במזרח אסיה.
הצד שני של השינויים האלו הוא יציבות חדשה לזירה הבינלאומית, התחזקות של המערב, ועידן חדש של חדשנות.
ניתוח אופטימי לעולם משתנה.
אמת המידה השימושית ביותר לבחינת התנהגות הממשלה החדשה היא לא של רשימת המלצות מה היא צריכה לעשות, אלא רשימת המלצות מה היא לא צריכה לעשות. ישנם 4 ״מוקשים״ שעומדים בדרכה של הממשלה: החייאת תהליך השלום, מיקוד בממד הצבאי של הסכסוך עם איראן, לחשוב על ישראל מקומית במקום גלובאלית, ולהחליט להפוך את ישראל ירוקה מדי, מוקדם מדי.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הזמנת הרצאה של המשחק הגדול – קישור.
ראינו בפרק הקודם איך ממשל בוש הבן לקח את הרגע החד-קוטבי ובזבז אותו במדבריות של המזרח התיכון. בעקבות פיגועי ה-11/9 ארה״ב יצאה לגאול את העולם מהטרור, מאפשרת לרוסיה וסין להתחזק בפריפריה של הסדר האמריקני. בפרק היום נכיר את הנשיא שהתחיל את המפנה מהמנטאליות של הרגע החד-קוטבי. נשיא שהיה חכם מספיק להבין מה לא עובד, אך לא היה מסוגל להגדיר מה כן – ברק אובמה.
הדחיפות בה ממשל ביידן פועל בשביל לחזור להסכם הגרעין האיראני מעלה את השאלה מה הוא בדיוק מבקש להשיג עם ההסכם, ולמה הוא מתעלם מהפעילות האזורית של איראן בעודו פועל להסכם עמה.
בניתוח היום נכיר את החישוב האסטרטגי שעומד מאחורי הפעילות האמריקנית מול איראן ונראה כיצד ישראל יכולה לנצל אותו.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הזמנת הרצאה של המשחק הגדול – קישור.
״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ״ (משלי, ט״ז י״ח) – סיימנו את הפרק הקודם בנקודת השיא של הרגע החד-קוטבי האמריקני: ארה״ב, בטוחה בעצמה ובערכיה, האמינה שההיסטוריה הגיעה לקיצה. את החישובים הגיאופוליטיים והלוגיקה של מאזני הכוח היא החליפה בתיאוריית הקשתות המוזהבות של תומאס פרידמן: שבין שתי מדינות עם סניפי מקדונלדס לא תהיה מלחמה. תחרות כלכלית תחליף את התחרות הצבאית והעולם ינוהל ע״י דמוקרטיות ליבראליות עם שוק חופשי. שגשוג כלכלי יביא לשלום עולמי.
זה לא קרה. אנחנו יודעים שזה לא קרה משום שאנו חיים בעולם שנשלט עדיין ע״י מלחמה, ע״י תחרות לכוח בין וושינגטון ובייג׳ין. מדוע העולם של קץ ההיסטוריה לא התממש? משום שדווקא כאשר איומים חדשים הופיעו נגד הסדר האמריקני, ארה״ב קיבלה על עצמה אימפריום שני נגד אויב מרושע אך משני בחשיבותו לסדר העולמי: הטרור האיסלאמי. בפרק היום נכיר את האימפריום השני של ארה״ב, ואיך פיגועי ה-11 בספטמבר באמת שינו את מהלך העולם.
הפיגוע במפרץ עומאן, והגילוי על המערכה הימית הסודית של ישראל נגד טהרן, הן הזדמנות לעסוק בבעיה אסטרטגית לישראל שעדיין לא זכתה למלוא ההתייחסות כאן בארץ, למרות ההשלכות שלה על הביטחון והשגשוג שלנו כאן בציון: אבטחת נתיבי השיט שלנו. מה על ישראל לעשות כדי להבטיח את שלום צי הסוחר שלה, ולמה הגישה המסורתית שלנו לבעיות ביטחון, של לסמוך רק על עצמנו, לא תצליח מול הבעיה החדשה.
הסקירה העולמית היום נועדה לתת לנו תמונת מצב של 4 משברים או תהליכים מתפתחים בזירה הבינלאומית, חלקם עם השלכות משמעותיות להתאוששות הכלכלית שצפויה לקראת סוף השנה וחלקם חשובים ליציבות האזור שלנו כאן במזרח התיכון: מה קורה במיאנמר מאז שסקרנו אותה לאחרונה, משבר השבבים שמביא את תעשיית הרכב לכמעט עצירה, סטטוס קמפיין החיסונים בעולם, והמהלכים האחרונים של האיראנים במו״מ על הסכם הגרעין מול ארה״ב.
המאבק נגד איראן לא חייב להיות רק צבאי, יותר מזה – החשיבה על הסוגיה רק כצבאית מגבילה אותנו. בניתוח היום נראה כיצד לבחון מחדש את הסוגיה האיראנית ולהעלות פתרונות חדשים ויצירתיים להתמודד עמה.
הסקירה העולמית היום, באופן לא מכוון, עוסקת בנושאים מגוונים אך בעלי מכנה משותף אחד: השינוי של המערכת הבינלאומית לעולם רב-קוטבי מלא, עולם בו מדינות רבות מנהלות מדיניות חוץ עצמאית מארה״ב ומתחרות זו עם זו על כוח והשפעה. בפרק היום נראה איך יוון ואיחוד האמירויות מגבשות ציר אנטי-טורקי, כחלק מההיערכות מחדש של כוחות במזרח התיכון; נראה את בריטניה מתחילה להתוות את חזרתה לזירה העולמית ככוח צבאי משמעותי; נבין את המשמעויות של הסכם שביתת הנשק בנגורנו-קרבאך; ונראה איך דרום-מזרח אסיה מנסה לנהל משחק מורכב בסביבה של יריבות הולכת וגדלה בין סין, יפן, הודו וארה״ב.
הערה – בהקלטה טעיתי בהגייה של ASEAN, ואני מבטא אותו כ-ASAYAN. התנצלותי.
הבחירות של 2020 הסתיימו, אך המאבק לשליטה בין הרפובליקנים לדמוקרטים רק התחיל. מקווים לגל אדום ב-2022, הרפובליקנים יעדיפו לשתק את וושינגטון בשנתיים הראשונות של נשיאות ביידן. ממשל ביידן יהיה ממוקד בזירה הפנימית, מעדיף שלא להתקדם מול האיראנים, בסוגיה הפלשתינית, ונותן לרוסיה לנצל את הוואקום בשביל לקדם את השפעתה במזרח אירופה ולוב. הסינים כך נראה יהיו היחידים שלא ייהנו מהשיתוק של וושינגטון, רואים איך קו העימות מולם ממשיך. ממשל ביידן כנראה יהיה, לפחות במחצית הראשונה, ממשל אנמי, לטוב ולרע.
למה אנחנו יכולים לצפות עם עוד 4 שנים של טראמפ? המשך המאבק עם סין, עם הסלמה אפשרית במצרי טאיוואן; הסלמה בסכסוך הסחר עם האיחוד האירופי; פיצול של האיחוד בין מזרח אירופה בראשות פולין למערב אירופה בראשות גרמניה וצרפת; מרוץ חימוש במפרץ הפרסי; ולבסוף, הספקולטיבי – גם אם לא ממש ספקולטיבי: התקרבות של רוסיה לארה״ב והתרחקות שלה מסין. זה שינוי שיטלטל לא רק את הדינמיקה האסטרטגית באירופה, אלא גם ילחץ את טורקיה ואיראן. איך? הכול בניתוח היום.
איך תראה מדיניות החוץ של ממשל ביידן, ומה יהיו ההשפעות שלו על הזירה הבינלאומית? ביידן רץ תחת הקריאה שארה״ב חייבת להנהיג שוב את העולם, ורואה בה את המעצמה היחידה שיכולה להוביל את הדמוקרטיות בעולם להתגונן מפני האיומים של דיסאינפורמציה ואוטוקרטיות, איומים שבאים בעיקר מרוסיה וסין. ביידן רוצה לתת לארה״ב שליחות חדשה, לתת לה ״אימפריום״ חדש כמגנת הדמוקרטיה. יש רק שתי בעיות: העולם כבר לא ממתין למנהיגות האמריקנית, והגנת הדמוקרטיה היא מושג אמורפי מדי בשביל לתכנן על בסיסו אסטרטגיה לאומית. הנשיאות של ביידן תתחיל בהכרזות על חזרתה של ארה״ב למנהיגות העולמית – אך הן כנראה לא יחזיקו עד סוף הכהונה הראשונה שלו.
ההתכתשות הנוכחית בין אזרבייג׳ן וארמניה היא חלק ממשחקי כוח גדולים יותר בין רוסיה, טורקיה ובמידה פחותה יותר איראן להשפעה על הקווקז. כציר גיאוגרפי חשוב וכמקור אנרגטי חלופי לאיחוד האירופי, השפעה על הקווקז נתפסת בטהרן, מוסקבה ואנקרה כאבן דרך להשגה או ביסוס של המעמד שלהן כמעצמה אזורית.
אירוע הלייב של פל״ג – קישור.
האם יש ציר סוני במזרח התיכון? התשובה עלולה להפתיע אתכם. בניתוח היום ננסה להתחקות מה אמת ומה פנטזיה ב״ציר הסוני״, מי מרוויח מיצירת הדימוי שהוא קיים ומה יכול להיות המהלך האמריקני הבא במזרח התיכון – סיום המשבר הדיפלומטי עם קטאר.
הנרמול הרשמי של היחסים בינינו לבין איחוד האמירויות פותח אפשרויות כלכליות, דיפלומטיות וצבאיות לנו ולהם. ספרטה הקטנה במפרץ הפרסי תוכל להשתמש בידע כחול לבן בשביל לחזק את כוחה הצבאי ולקדם את הכלכלה המפותחת שלה לעבר כלכלת ידע מתקדמת. עבור ישראל איחוד האמירויות פותחת גישה חדשה לשווקים הערבים וגישה לשווקים הפיננסים של אירופה ואסיה. כן, עוד לפני כן היו יחסים – אך כעת כל ישראלי וכל חברה ישראלית יוכלו להגיע לאמירויות, להשתתף בתערוכות הבינלאומיות שמתקיימות בהן, לפגוש לקוחות חדשים, שותפים חדשים ולממש הזדמנויות עסקיות חדשות. היחסים בינינו לבין האמירויות יתבססו על העוינות המשותפת לציר הקיצוני במזרח התיכון, הרצון לשמור על שיט חופשי ומשגשג והקידום של כלכלה חופשית.
בפרק האחרון הזהרתי שהאנרכיה שמביאים הקרטלים במקסיקו עלולה לשמש ארגוני טרור. בפרק היום, פרק הסיום, אנו פוגשים אויב וותיק, אויב שחשבנו שאנו מכירים: חיזבאללה. איך הפך ארגון הטרור הלבנוני לאימפרית פשע? ומהן ההשלכות האסטרטגיות של הפעילות הפלילית שלו עלינו ועל ארה”ב? כל זאת ועוד בפרק היום. בואו נתחיל.
בפרקים הקרובים אנו צוללים לעולם של הגיאוסטרטגיה הרוסית ומעלים משם אוצרות חבויים. ובפרק היום – האם ארה”ב היא לא הגולם החביב שכולנו חושבים שהיא?
איך צרכנות סינית עומדת לשנות את העולם, וכיצד היא כבר עשתה זאת באפריקה.
הפרק היום היה אמור להיות על המלחמה בסוריה ולאן אני חוזה שתתקדם. אבל מפעם לפעם קורה שלא אני כותב את הפרק, אלא הפרק כותב את עצמו. בפרק היום לא נדבר על סוריה, אלא על השחקנית הכי חשובה במזרח התיכון – איראן. ונדבר לא על היכולות הצבאיות שלה, או קמפיין הטרור שלה, אלא על משהו הרבה יותר מהותי – על העובדה שאין איראן אחת, אלא שתיים. בואו נתחיל.
בפרק היום נעסוק במלחמה הארוכה ביותר של ארה”ב, נדבר על מכרות נחושת שוממים ואיך הטאליבן – מארגוני הטרור המושמצים בעולם – זוכה לבעלי ברית באסלאמאבאד, טהרן ואפילו מוסקבה.
מדוע המזרח התיכון קורס? ומה ישראל יכולה לעשות בנידון? הסתכלות היסטורית-גיאוגרפית, בשביל לשרטט את עתיד המזרח התיכון.
רוצים להישאר מעודכנים? מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו
