החלון

להורדת הפרק – קישור.

להורדת עותק pdf – קישור.

מבוא

בפרק הקודם דיברנו על פרדוקס התיעדוף: כל ניסיון אמריקני להתמקד בסין נכשל כי משבר פורץ בזירה משנית. ראינו שהבעיה האמריקנית היא שילוב בין כריש מקומי ובעלי ברית חלשים מכדי לבלום אותו. כל ניסיון לחזק את בעלי הברית עלול רק לעודד את הכריש לתקוף. לצאת לציד כרישים יוצא נגד ההיגיון של התיעדוף. בעיה.

אבל הנה ניסוי מחשבתי מעניין: נניח שפרדוקס התיעדוף מתממש. ארה״ב ניסתה להתמקד בזירה אחרת, והכריש תקף. אבל במקום לשנות את מאזן הכוח לטובתו, הכריש נחלש. המלחמה אליה הכריש יצא מסתבכת ומתארכת. הוא מדמם חיילים, הון ונשק בשדה הקרב, בלי הישג משמעותי. מה אז?

אם הכריש חלש, לארה״ב יש הזדמנות. היא יכולה לחזק את בעלי הברית שלה. היא יכולה לקבע את המציאות של מאזן כוח שלילי לכריש. ואז לחדש את התיעדוף, הפעם עם בעלי ברית שיוכלו להתמודד עם הכריש, היה והוא ישתקם. לא עוד פרדוקס. חלון לתיעדוף.

הכרישים מדממים

הנה מצב הכרישים שלנו, נכון לנובמבר 2025.

באירופה, רוסיה מנסה לאכול את מה שהיא לא מצליחה לבלוע. אחרי שנתיים וחצי של מלחמה רוסיה עומדת בפני כישלון אסטרטגי. מיליון הרוגים ופצועים, מעל עשרת אלפים נגמ״שים וטנקים הרוסים, פגיעה בצי המפציצים האסטרטגים שלה, פגיעה בבתי הזיקוק שלה, פגיעה בכלכלה שלה – ומה ההישג? חלקים ממזרח אוקראינה?

לא רק זה, מוסקבה גרמה שינוי דרמטי לרעתה במאזן הכוח באירופה הודות למלחמה באוקראינה. שבדיה ופינלנד הצטרפו לנאט״ו, הופכות את הים הבלטי לאגם מערבי. אוקראינה בנתה תעשיית ביטחון מתקדמת. כל אירופה נמצאת בתהליך התחמשות. הכריש הרוסי תקף, נחלש ו – עודד את בעלי הברית של אמריקה להתחזק.

עכשיו, הכריש הרוסי הגיב בדיוק כפי שציפינו שיגיב לפי פרדוקס התיעדוף. ממשל ביידן רצה להתמקד בסין, לא באירופה. למרות שרוסיה צברה כוחות בגבול אוקראינה במשך חודשים, הממשל הבהיר שלא ישלח כוחות לאוקראינה במקרה של מתקפה רוסית. הממשל תיעדף. הכריש הגיב. והוא טעה בתגובה שלו.

גם אם המלחמה באוקראינה תסתיים מחר, לרוסיה יקח כחמש שנים לשקם את הצבא שלה בשביל מערכה נוספת. אלו חמש שנים שאירופה יכולה לנצל כדי להתחמש. אלו חמש שנים שאירופה כבר עכשיו מנצלת כדי להתחמש. ככל שפוטין ימשיך את המלחמה נגד קייב, כך הוא מבטיח שמאזן הכוח ישאר לרעתו.

סיפור דומה יש לנו עם הכריש האיראני במזרח התיכון. מתקפת חמאס באוקטובר 2023 גררה את כל ציר התנגדות למלחמה עם ישראל. אבל במקום לנצל את מתקפת הפתע של חמאס כדי לתקוף את ישראל, איראן היססה ונמנעה מלהצטרף למתקפה, היא והפרוקסי הכי חשוב שלה – חיזבאללה. היא בחרה לעמוד מן הצד.

התוצאה של ההחלטה היא שבשנתיים האחרונות ישראל באופן שיטתי החלישה כמעט את כל מרכיבי ציר ההתנגדות. בעזה חמאס איבדה מעל מחצית משטח הרצועה, את הפיקוד הבכיר שלה ואת נתיבי ההברחה מחצי האי סיני. חיזבאללה איבד את ההנהגה הבכירה שלו, כולל נסראללה, והושמדו כ-50% מן הטילים והרקטות שלו. תוכנית הטילים והגרעין של איראן נפגעה קשות, כולל השמדת כל מתקני העשרת האורניום. משטר אסד התמוטט. אפילו החות׳ים חטפו.

איראן ורוסיה היום בעמדה הכי חלשה שלהן מזה עשורים. במקרה של רוסיה אולי אפילו מאה שנה. לארה״ב יש חלון לנצל את החולשה של הכרישים כדי להבטיח שהם לא ימנעו ממנה את התיעדוף. איך עושים את זה?

ניצול החלון

תלוי בזירה.

באירופה ארה״ב צריכה לעשות שני דברים: לחזק את בעלי הברית שלה, ולצמצם את הסיוע הצבאי לאוקראינה.

חיזוק בעלי הברית באירופה לא דורש הרבה כי הם כבר מתחזקים ביוזמתם שלהם. בגרמניה למשל אחרי שנים של הזנחה הממשלה הפנתה יותר ממאה מיליארד אירו לקרן מיוחדת לשם שיקום הצבא. בעלות הברית של אמריקה קונות מטוסי קרב, טנקים, תותחים ובונות מפעלי תחמושת חדשים. אירופה מתחמשת. ארה״ב צריכה לתמוך ואם אפשר להאיץ את המגמה.

צמצום הסיוע לאוקראינה. התיעדוף דורש שמשאבים יופנו מזירות משניות לזירה המרכזית. הוא דורש שבעלי ברית יקחו יותר אחריות על הזירה שלהם. הסיוע הצבאי לאוקראינה במתכונתו כסיוע פוגע בשני הדברים הללו: הוא מפנה משאבים לזירה משנית, והוא מחליש את התמריץ לבעלי ברית לקחת אחריות על עצמם.

המלחמה באוקראינה חשובה לאינטרס האמריקני רק בהיבט הזה שאסור לאוקראינה ליפול. אם תיפול, נאט״ו תאבד חיץ חשוב מול רוסיה. אז איך מונעים את נפילת אוקראינה, ומצליחים בתיעדוף?

אפשרות אחת היא פשוט לסיים אותו ולנטוש את אוקראינה. רוסיה לא הצליחה לבלוע עד עתה את אוקראינה, לא בטוח שהיא תצליח גם אם קייב לא תקבל סיוע צבאי מארה״ב. הסכנה כמובן היא שהצבא האוקראיני יקרוס והצבא הרוסי יתקדם מערבה. המצב האסטרטגי באירופה יחמיר, עם כוחות רוסים על קו הגבול של פולין ורומניה. לא טוב.

אפשרות שנייה היא לסיים את הסיוע, ע״י סיום המלחמה באופן שמותיר את אוקראינה כמדינת חיץ בין רוסיה ונאט״ו. אפשר לעשות זאת אם באמצעות הפסקת אש והסכם שלום, אם באמצעות התמוטטות של הצבא הרוסי תחת לחץ מצד אוקראינה. שימו לב שממשל טראמפ מנסה לעשות זאת, בדרך הלא נכונה. עוד נסביר למה.

אפשרות שלישית היא לסיים את הסיוע, ולהמיר אותו במכירות נשק. במצב כזה ימשיכו לזרום משאבים לאוקראינה, אבל הם יכניסו לארה״ב בתמורה כסף שיהיה אפשר להשתמש בו בשביל להרחיב את תעשיית הנשק האמריקנית. קייב צריכה נשק אמריקני? שתשתלם. היא לא יכולה? שישלמו מדינות אירופה. אין סיבה לארה״ב לסבסד סיוע, כשהמדינות שיהיו בסכנה ראשונות הן מדינות אירופה. זה גם ישמור את התמריץ לאירופה להתחמש, כי אם כבר האירופאים משלמים על נשק – למה שלא ישלמו על נשק שמיוצר אצלם?

עד כאן אירופה.

מה עם המזרח התיכון?

במזרח התיכון הכריש האיראני חלש יותר מזה הרוסי, ובעלות הברית של אמריקה חזקות יותר מאלו באירופה. לפחות חלקן – ישראל וטורקיה.

ישראל וטורקיה הן שתי המדינות המובילות באזור בהקרנת כוח צבאי. שתיהן בעלות ברית אמריקניות. לשתיהן יש כוח צבאי שעוקף את הכלכלות הגדולות של אירופה. ידעתם שלישראל יש יותר טנקי מערכה מאשר לגרמניה? 1,300 טנקים ישראלים לעומת 300 גרמנים.

שתי המדינות גם יריבות לאיראן, גם אם במידה שונה: טורקיה היא יותר מתחרה מיריבה, ישראל היא ה-אויב של משטר האייתוללות. הטורקים נתפסו לא פעם עוזרים לאיראן לעקוף סנקציות, הישראלים עוזרים לאכוף אותן. בעזרתן שתיהן, ארה״ב יכולה למנוע מאיראן לשקם את תוכנית הגרעין שלה ואת ציר ההתנגדות.

איך עושים את זה? קודם כל מבטיחים שסוריה לא שוב מתמוטטת למלחמת אזרחים. תומכים בשלטון בדמשק כדי לייצב את המדינה, ודורשים מאנקרה וירושלים לשחק יפה כך שהיריבות ביניהן לא תערער את סוריה. אם מלחמת האזרחים תחזור למדינה, איראן תהיה הראשונה לנצל את הכאוס כדי לשקם את הנוכחות שלה ואת נתיבי ההברחה לחיזבאללה בלבנון.

הדבר השני הוא להבטיח שלישראל יש את היכולות לתקוף את תוכנית הגרעין באיראן, את תוכנית הטילים שלה, וכל איום אחר שעלול להגיע מטהרן. מלחמת 12 הימים לא חיסלה את תוכנית הגרעין, וארה״ב צריכה להבטיח שלישראל יש את היכולות לתקוף שוב במדינה. אז זה אומר מטוסי תדלוק, עוד מטוסי קרב, ומערכות הגנה אווירית.

הבעיה עם המזרח התיכון שמדינות הן לא סוג הכרישים היחיד בהן. מלחמת חרבות ברזל פרצה בגלל מתקפה של חמאס, ארגון טרור. אובמה היה צריך לחזור לעיראק בגלל דאע״ש, ארגון טרור אחר.

אם ממשל טראמפ רוצה למנוע הפתעות כאלה, הוא צריך למצוא דרך להגדיל את יציבות האזור ואת שיתוף הפעולה בין השחקנים שרוצים יציבות באזור. דמיינו איך המזרח התיכון היה נראה אם ב-2014 עיראק או סוריה היו יכולות לבקש מישראל תקיפות אוויריות נגד דאע״ש. אולי היה אפשר למנוע את הנפילה של מוסול. אז הרחבת הסכמי אברהם ונורמליזציה בין ישראל ושכנותיה חיוניים לאינטרס האמריקני של ייצוב האזור.

רצוי ומצוי

אז יש לנו 4 דברים שצריך לעשות: לחזק את בעלות הברית באירופה, לסיים את הסיוע לאוקראינה, למנוע מאיראן להתחזק, להגדיל את היציבות של המזרח התיכון.

שימו לב לנקודה חשובה מאוד: אני מדבר על מה שצריך לעשות, לא מה שעושים. אני לא נותן לכם כאן תחזית. למען האמת, עד עתה לא נתתי לכם תחזית. למען האמת עד עתה בסדרה לא עשינו דבר חוץ מניתוח אסטרטגי של הסביבה של ארה״ב: היעדים שלה, האיומים עליה, והאילוצים תחתם היא פועלת. הניתוח האסטרטגי מצביע על דברים שיש לעשות כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה של ארה״ב לממש את יעדיה. אבל אף אחד לא מבטיח שארה״ב תפעל לפיהם. כדי לדעת את זה אנחנו צריכים לעבור מניתוח הסביבה של השחקן, לניתוח השחקן.

ניתוח הסביבה נותן לנו בסיס להבנה והשוואה של האסטרטגיה בה השחקן נוקט בפועל. הניתוח האסטרטגי של הסביבה עוזר לנו להגיד ״הפעולה הזו חשובה״, ״הפעולה הזו לא הכרחית״, ״כאן השחקן עושה טעות״. היא נותנת לנו מסגרת לנתח ולשפוט את השחקן. היא לא חוזה את פעולות השחקן.

החלון של ביידן?

כדי לחדד את ההבחנה, בואו נשאל: האם ביידן ניצל את החלון? מלחמת חרבות ברזל פרצה באוקטובר 2023. הפלישה לאוקראינה קרתה בפברואר 2022. הכרישים מדממים לאורך 2024. הנשיא בבית הלבן אז ביידן. הניתוח האסטרטגי של הסביבה הוא אותו ניתוח. האם ביידן פעל לפיו?

לא. באירופה ממשל ביידן מיהר לתמוך באוקראינה בימים הראשונים של הפלישה, והמשיך עם הסיוע ברמה כזו שאוקראינה מצד אחד לא תפסיד, מצד שני לא תנצח. התוצאה הייתה התארכות של המלחמה, עם ארה״ב מספקת עוד ועוד נשק, ללא הכרעה.

התמיכה האמריקנית לאוקראינה הקלה את העול הביטחוני על אירופה, עם האיחוד האירופי מתמקד בסיוע פיננסי והומניטרי, ומדינות אירופה שולחות סיוע צבאי אך בהיקפים הרבה יותר קטנים מאלו של ארה״ב. ארה״ב הייתה השריר, מדינות אירופה היו הארנק. הסידור הזה הבטיח שהדרך לא אצה לאירופים להתחמש.

ב-2022 קנצלר גרמניה אולף שולץ הכריז שגרמניה בפני שינוי היסטורי, והפנה תקציב עתק לשיקום הצבא. שנתיים אחר כך, ביוני 2024, גרמניה חתמה על עסקה ראשונה לטנקים חדשים. 105 טנקי לאופרד יסופקו עד 2030. בקצב הנוכחי גרמניה תחזור להיקף הטנקים שהיו לה ב-2004 רק ב-2060. השיקום הולך כל-כך טוב שהמוכנות המבצעית של הצבא הגרמני ירדה מאז 2022, מ-65% ל-50% בתחילת 2025.

אז באירופה הממשל שלא בכוונה האט את קצב ההתחמשות של בעלות הברית האירופיות שלו. הוא גם הגדיל את הסיוע האמריקני לאוקראינה, משום שניסה להימנע מהכרעה שם.

במזרח התיכון הממשל לא ניסה להחליש את איראן, אלא לעבוד איתה. עוד לפני מלחמת חרבות ברזל הממשל חיפש כיצד לעבוד עם הכריש כדי להשיג יציבות באזור[1]. יאמר לזכותו שהוא הצליח, עם המתיחות בין וושינגטון וטהרן יורדת. חמאס היא שפגעה בהצלחה, לא איראן.

עם פרוץ המלחמה הממשל מיהר לנסות ולסיים אותה, גם כאן מאריך אותה במקום להכריע אותה במהירות. מצד אחד הממשל לא היה מוכן לחתוך את הסיוע הצבאי לישראל. מצד שני, הוא לא היה מוכן לתמוך בישראל כדי שזו תיתן מכה קשה לאיראן וציר ההתנגדות. במהלך כל המלחמה האמריקנים השתדלו לתאם כוונות עם טהרן, מעודדים את האגרסיביות האיראנית ע״י כך שהם מבהירים שהם אינם רוצים בהסלמה נוספת.

אפשר לטעון שגם באירופה וגם במזרח התיכון הממשל פעל בדיוק לפי היגיון התיעדוף. הוא לא רצה להיגרר למלחמות ארוכות בזירות משנה, בעודו מנסה להתמקד במזרח אסיה.

אפשר גם לטעון שהתמיכה באוקראינה הייתה חשובה כדי לשמור על האמינות של וושינגטון בעיני בעלות בריתה באירופה. אם אמריקה הייתה מפקירה את קייב, הדבר גם היה שם את בעלות הברית האמריקניות בסכנה חמורה, גם פוגע ביחסים ביניהן ובין אמריקה. ארה״ב הייתה נתפסת כשחקנית לא אמינה, שמוכנה להפקיר את ביטחון היבשת מתוך שיקולים צרים של האינטרסים שלה. האם כך אמורה להתנהל מנהיגת העולם החופשי?

כלומר, ממשל ביידן לא ניצל את החלון, אם משום הרצון לתעדף, אם משום ההשקפה שלו כיצד ארה״ב אמורה להתנהל בעולם.

אלא שבפועל הממשל לא תיעדף. ההחלטה להימנע מהכרעה באוקראינה נבעה מן החשש להסלמה שתביא את רוסיה להשתמש בנשק גרעיני[2]. אז הממשל לא נתן מספיק סיוע כדי שאוקראינה תנצח, רק מספיק כדי שהיא לא תפסיד. התוצאה הייתה התארכות של המלחמה, ויותר סיוע ממה שכנראה היה צריך אם ארה״ב הייתה מחליטה להביא ניצחון אוקראיני.

איך אני יודע? משום שאם אמריקה הייתה רוצה שקייב תנצח, היא הייתה מציידת את אוקראינה כדי לנצח באמצעות תמרון, במקום התשה. לא אכנס להבדל בין שני סוגי הלוחמה, רק אגיד שלוחמת תמרון היא א-ליניארית: אתה משיג אפקט לא פרופורציונאלי לכמות המשאבים שאתה משקיע. לכן אני חושב שאם ארה״ב הייתה מחליטה עוד ב-2022 להביא ניצחון אוקראיני, הוא כנראה היה עולה פחות לאמריקה ממלחמת ההתשה שהיא יצרה. האיום הרוסי להשתמש בנשק גרעיני תמיד היה חלול, אך הממשל לא הצליח להשתחרר מן הפחד ממנו (להרחבה, ראו ניתוח 153 במועדון המשחק הגדול).

אותו דבר קרה במזרח התיכון. במקום להפעיל לחץ מאסיבי על איראן לרסן את ציר ההתנגדות, האמריקנים רק עודדו התקפות נגדם ונגד ישראל. בניסיון למנוע מלחמה אזורית, וושינגטון הביאה מלחמה אזורית – גם אם היא סירבה להכיר שזו המציאות.

החלון של טראמפ

מה מבטיח לנו שטראמפ ינצל את החלון?

מצד הסביבה האסטרטגית, תמיד יש סיכוי להפתעה חדשה. רוסיה אולי תמהר לפתוח חזית נגד נאט״ו, כדי לנסות ולהקפיא את תהליך ההתחמשות של אירופה. במזרח התיכון סוריה עלולה להתמוטט, או מדינה חשובה אחרת ליציבות האזורית. אלו תנאים חיצוניים, שממשל טראמפ לא שולט בהם.

מצד השחקן, ממשל טראמפ מייצג מסורת מדינאות אמריקנית שמותאמת בדיוק לחלון כזה. מסורת ששמה בראש סדר העדיפויות שלה את האינטרס האמריקני, שלא חוששת מאלימות רבה כדי להשיג את מה שהיא רוצה, מסורת שעבורה השאלה הראשונה והיחידה היא מה מרוויח העם האמריקני. בפרק הבא נכיר – את הג׳קסונים. יש למה לצפות.

[1] Brett McGurk, ‘The “Biden Doctrine” for the Middle East’, Speech, Rafik Hariri Awards, The Atlantic Council, 16 February 2023, https://www.atlanticcouncil.org/commentary/transcript/brett-mcgurk-sets-out-the-biden-doctrine-for-the-middle-east/.

[2] Austin Carson, ‘The Missing Escalation in Ukraine’, Foreign Affairs, 14 September 2023, https://www.foreignaffairs.com/eastern-europe-caucasus/missing-escalation-ukraine.