להורדת הפרק – קישור.
מבוא
אני רוצה תחילה להתנצל: העדכון הזה תוכנן ליום ראשון, אך רגע אחרי שסיימתי לכתוב את העדכון – טראמפ צייץ שיש מצור ימי והייתי צריך לשכתב. החלטתי כבר להמתין שיש באמת מצור, ולא מדובר רק בהכרזה כחלק מהמשא ומתן בין הצדדים. אז אני מתנצל שהניתוח יוצא עכשיו.
על מה נדבר היום: לאיפה הלכנו לפני הפסקת האש, מה מצבה של הפסקת האש, ועל מה כדאי להסתכל כשאנו הולכים קדימה. בנוסף, לחברי מועדון המשחק הגדול, נדבר על עתיד המפרץ הפרסי דרך תשתית הבינה המלאכותית שאיחוד האמירויות בונה. הישרדות המשטר באיראן היא חדשות רעות לאמירויות וכל מדינה אחרת במפרץ שרוצה להתנתק מנפט.
תמונת מצב
איפה היינו. העדכון האחרון של המלחמה פורסם ב-31/03. חשבתי שאת העדכון הבא אפרסם אחרי שהאמריקנים או יכבשו את האיים במצר הורמוז או יהרסו את רשת החשמל של איראן. זה לא קרה.
במקום, ארה״ב ואיראן הכריזו על הפסקת אש של שבועיים בה ינסו להגיע להסכם שיסיים את המלחמה. הצדדים נפגשו באיסלמבאד ביום שבת ואחרי כמעט 21 שעות של דיונים המשלחת האמריקנית בראשות ג׳י.די. ואנס הודיעה ש: הסכם לא הושג והיא עוזבת. פחות מ-24 שעות לאחר מכן טראמפ הכריז על מצור ימי על איראן, שהחל ביום שני בשעה 17:00.
נשים לב לשלוש נקודות חשובות:
ראשית, הפסקת האש לא קרסה, עדיין.
שנית, המשא ומתן בין הצדדים גם הוא לא הסתיים. העובדה שהמשלחת האמריקנית עזבה את פקיסטן בלי הסכם רק אומרת שהפגישה הראשונה בין הצדדים לא הניבה תוצאה. זה לא אומר שהמשא ומתן לא ממשיך, גם עכשיו. את ההחלטה של טראמפ להטיל מצור ימי על איראן צריך לקחת כמהלך במשא ומתן שנועד להפעיל לחץ על איראן.
הרי מה קרה בפקיסטן? אחרי 21 שעות האמריקנים השאירו את ההצעה שלהם אצל האיראנים ועזבו. הם לא סגרו את הדלת בפני האיראנים לקחת את ההצעה. הם גם לא חידשו את האש נגד איראן. המשא ומתן ממשיך. עכשיו איראן צריכה להחליט כיצד היא מגיבה להצעה האמריקנית וללחץ האמריקני – האם היא מתפשרת, או עומדת מול הלחץ האמריקני וממתינה שטראמפ ימצמץ ראשון ויציע דרך להוריד את המתיחות, לדוגמה ע״י פשרה בהצעה האמריקנית.
אנחנו כבר רואים ידיעות על כך שהמתווכות מנסות להביא את הצדדים חזרה לשולחן המשא ומתן, ויש דיווחים על פגישה נוספת בין המשלחת האמריקנית והאיראנית. לדעתי, המשא ומתן והניסיון להגיע לפתרון דיפלומטי ימשיך עד לרגע האחרון – כלומר, עד ה-22 באפריל.
נקודה שלישית וחשובה – ממשיכה זרימת כוחות למפרץ הפרסי. נושאת המטוסים בוש נמצאת בדרך למפרץ, לפי דיווח אחד לוקחת את העיקוף דרך מערב אפריקה לים הערבי, עוקפת את הים האדום. ספינת התקיפה האמפיבית הבוקסר גם בדרך, עם עוד כ-2,400 נחתים. ויש לנו דיווחים שבשבוע האחרון האמריקנים ביצעו מאות טיסות מטען למזרח התיכון, יתכן כהכנה לוגיסטית לפעולה קרקעית.
אנחנו יודעים שטראמפ עובד במקביל: הוא רץ בערוץ הדיפלומטי ובערוץ הצבאי במקביל. אם הערוץ הדיפלומטי לא מצליח להשיג את היעד, הערוץ הצבאי מופעל או כדי להשיג את היעד או כדי לקדם את המשא ומתן. זה מה שקרה לפני שמבצע ״Epic Fury״ התחיל, כפי שדיברנו בניתוח ״יום הארבעין״. בהחלט יתכן שטראמפ עושה את אותו דבר עכשיו.
אז, יש לנו הפסקת אש, המו״מ עדיין קורה, והאמריקנים בונים כוחות בעודם משאירים את הדלת הדיפלומטית פתוחה. איך משתלב המצור הימי?
המצור הימי
המטרה של מצור היא התשת האויב במינימום מאמץ מצידך. עד עתה איראן ניסתה לעשות זאת לאמריקנים, דרך הסבת נזקים למדינות המפרץ, ישראל והצבא האמריקני. עכשיו האמריקנים מחזירים לאיראן באותו מטבע. הם פוגעים בכלכלה האיראנית, עם נזק שיכול להיות ארוך טווח.
עצירת תנועת הנפט מאיראן לא פוגעת רק בייצוא שלה. ללא יכולת לייצא את הנפט, בקרוב לאיראן לא תהיה ברירה אלא להתחיל לסגור בארות משום שלא יהיה לה איפה לאחסן את הנפט. כפי שעיראק, כווית או ערב הסעודית צמצמו תפוקה עקב מחסור בשטח אחסון, כך גם איראן. סגירה של באר תיצור נזק כלכלי ארוך טווח, גם משום ההשקעה שדרושה כדי לפתוח מחדש את הבאר, גם משום שלעיתים אי-אפשר לפתוח באר מחדש או שהתפוקה ממנה נמוכה יותר, עקב הצטברות של נוזלים וגורמים אחרים הפוגעים בתפוקה.
ושימו לב לפרטים של המצור: המצור הוא על הנמלים ואזורי החוף של איראן במפרץ הפרסי ומפרץ עומאן. כלי שיט שיכנסו או יצאו מן הנמלים יהיו נתונים לאכיפה מצד הצי האמריקני. המצור לא יפגע בתנועה הימית אל נמלים לא-איראנים.
כלומר, מכלית סינית שרוצה לקחת נפט מאיחוד האמירויות תוכל לעשות זאת, אך לא מכלית סינית שתרצה לקחת נפט מאיראן. אז המצור יאפשר תנועה של נפט מהמפרץ הפרסי, והוא יצור פער בין איראן ובין התומכת המרכזית שלה – סין. המצור האמריקני לא מאיים על אספקת הנפט של סין, כל עוד סין תרכוש את הנפט ממדינות שאינן איראן. מה שכן יאיים על אספקת הנפט של סין הוא ניסיון איראני לעצור את תנועת הספינות בתגובה למצור.
ושימו לב גם לכך שהמצור הוא לא הפעולה הימית היחידה שהאמריקנים יעשו. טראמפ הודיע שהצי האמריקני יפנה את מצר הורמוז ממוקשים. יש לנו דיווח שמספר שולות מוקשים אמריקניות ממזרח אסיה עושות את דרכן למזרח התיכון, קרוב לוודאי כהכנה למבצע רחב היקף לפתיחת המצר.
אז, האמריקנים גם מפעילים לחץ של זמן על איראן, גם יוצרים חיכוך בין סין ואיראן, וגם מתכוננים לשלול מאיראן את האחיזה בהורמוז. לחץ הזמן מכריח את האיראנים להיענות לדרישות האמריקניות ולנהל משא ומתן מהיר. טראמפ משתדל עד כמה שאפשר למנוע מאיראן למרוח את המשא ומתן, מומחיות איראנית שעלולה לעלות לטראמפ בכל גורל המלחמה אם תצליח.
מה האופציות של איראן?
הדילמה האיראנית
לאיראן יש שלוש אפשרויות תגובה:
ראשית, להיענות להצעה האמריקנית. עצירת העשרת אורניום בשטחה, הוצאת האורניום המועשר שכבר יש בשטחה, פתיחת המצר.
שנית, לבדוק למי יש יותר סבלנות. טראמפ רוצה להתיש את איראן? איראן תמשיך להתיש את טראמפ. כל יום של שיבוש במצר הוא עוד יום של פגיעה בכלכלה העולמית. איראן תמתין עד שטראמפ יבין שהמצור לא ישבור אותה, ויפנה לערוץ הדיפלומטי.
האפשרות השלישית היא חידוש האלימות, אם ישירות ע״י איראן, אם בעקיפין ע״י החות׳ים והמליציות הפרו-איראניות בעיראק. פגיעה במכליות, מתקני אנרגיה, שחיקה של הפסקת האש גם אם לא פעולה דרמטית שתיתפס כ״הפרה שלה״. האפשרות הזו דומה לאפשרות השנייה מבחינת ההיגיון האסטרטגי שלה: המטרה היא להתיש את טראמפ ולהביא אותו חזרה למסלול הדיפלומטי.
לשתי האפשרויות האחרונות יש שלוש בעיות: הנזק הכלכלי, היעדר מענה אפקטיבי והסיכון בהסלמה.
איראן תלויה ברווחים מנפט וגז טבעי בימים טובים לכ-25-30% מהכנסות הממשלה. פגיעה בפעילות העסקית תוריד את ההכנסות ממיסים, מה שרק יגדיל את החלק של נפט וגז טבעי. המצור מאיים לפגוע קשות בכלכלה האיראנית עם השלכות ארוכות טווח אם יפגע ייצור הנפט.
הבעיה השנייה היא היעדר מענה אפקטיבי למצור. איראן קרוב לוודאי לא יכולה לשבור את המצור ישירות ע״י פגיעה בצי האמריקני. במצור מעורבות 15 ספינות, ביניהן נושאת המטוסים לינקולן, אליה בקרוב תצטרף ה״בוש״. קבוצות הקרב של נושאות המטוסים הללו נבנו כדי להתמודד עם איומים ימיים הרבה יותר גדולים מכל מה שאיראן תצליח לזרוק.
המשמעות היא שאיראן יכולה לאיים, לחזור להתקיף תשתיות, למקש את כל המפרץ הפרסי – אבל היא לא יכולה להסיר את המצור ישירות. היא לא יכולה להסיר את הצי האמריקני. ואם ממשל טראמפ מוכן לספוג את הנזק העקיף ולהמתין עד שאיראן תתמוטט, לאיראן אין מענה טוב.
הבעיה השלישית – הסיכון בהסלמה. האיראנים כנראה מאמינים שטראמפ רוצה לסיים את המלחמה בהקדם. הם כנראה מאמינים שידם על העליונה ולטראמפ אין ברירה אלא להיענות לדרישותיהם, משום שאין לו עוד אופציות טובות. אם מצור לא ישבור את איראן, לטראמפ תשאר הברירה בין להסלים – אם לפעולה צבאית, אם לפגיעה בתשתיות לאומיות – או להסכים לדרישות של איראן.
טוב, מה אם הוא מחליט להסלים?
האיראנים – ולא מעט פרשנים – מפספסים את העובדה שהסלמה של המלחמה היא בהחלט חדשות רעות לארה״ב, אבל עוד יותר מכך לאיראן. אם איראן תביא את טראמפ לנקודה בה הוא צריך להחליט אם להסלים או לסגת, הוא בהחלט יכול להחליט להסלים.
איך הסלמה כזו תראה?
היא יכולה להיות התקפה אמריקנית רחבה על תשתיות לאומיות, כולל מים וחשמל.
היא יכולה להיות מבצעי קרקעי ללקיחת האורניום המועשר משטח איראן, מבצע שכנראה יהיה מורכב מאוד וידרוש נוכחות ארוכה של כוחות מיוחדים.
היא יכולה להיות פלישה אמפיבית לאיים במצר הורמוז ופתיחת המצר בכוח.
בכל אחד מהמקרים הללו גם המצור ישאר וגם איראן תאבד נכס אסטרטגי בכוח.
האם הפעולה תהיה יקרה לארה״ב? בוודאי. היא תהיה יותר יקרה לאיראן.
האופציה הגרעינית
מה אם איראן תחליט להשתמש בזמן כדי לנסות ולהרכיב מתקן גרעיני פרימיטיבי, עם האורניום המועשר שברשותה? אני לא חושב שמצב כזה ישפר את מצבה, אולי רק יחמיר אותו.
מתקן גרעיני פרימיטיבי, מתקן שרק מוכיח שאיראן יודעת להרכיב פצצה, הוא עדיין לא איום. צריך למזער מתקן כזה כדי להרכיב אותו על ראש טיל.
ניסוי גרעיני איראני שיוכיח שיש לה נשק גרעיני רק יחזק את המחויבות של ממשל טראמפ לשלול נשק גרעיני מאיראן. הוא גם יגדיל את הדחיפות להפיל את משטר האייתוללות לפני שהוא יוכל לייצר עוד מתקנים או למזער אותם לראש טיל. וזאת כמובן בהנחה שיש להם בכלל את היכולת אפילו לבנות מתקן פרמטיבי.
מה הלאה
אני ממשיך לחשוב שהפסקת האש קרוב לוודאי תסתיים בכישלון להגיע להסכם. לא מפני שטראמפ לא רוצה אחד, אלא מפני שאיראן לא מוכנה לספק אחד. האיראנים חושבים שידם על העליונה. טראמפ חושב שיש לו אופציה צבאית שהוא יכול לממש אם הדיפלומטיה תכשל. זה שילוב שמבטיח כישלון של השיחות.
בו-בזמן, אני חושב שהפסקת האש תסיים את ימיה במלואם, עם הגעה לדד-ליין של ה-22 באפריל. יתכן שאיראן תנסה לחדש את הירי בעקיפין דרך פרוקסי, אולם ממשל טראמפ יסבול זאת. היעד של הממשל הוא להשיג הסכם טוב שימנע מאיראן נשק גרעיני ויפתח את המצר. שווה לו להשקיע שבועיים ולסבול הצקות איראניות אם בסוף טהרן תתקפל בשולחן המשא ומתן. אם היא לא – טוב, לממשל יש אופציות אחרות.
אז אחרי מה כדאי לעקוב בשבוע וקצת שנותרו להפסקת האש?
ראשית, חידוש הירי, אם ע״י הפרוקסי, אם ע״י איראן. חידוש הירי עלול להביא לתגובה אמריקנית ובכל מקרה הוא יראה על הלך רוח לוחמני באיראן. האיראנים צריכים להאמין שעדיף להם להתקפל מאשר להמשיך להתנגד.
שנית, פעילות הצי האמריקני. האם הצי מתחיל באיתור והשמדת מוקשים, ואיך האיראנים מגיבים? אם איראן שותקת, יתכן שנרקמת עסקה במסגרתה איראן לא מוותרת רשמית על המצר, אבל בפועל הוא נפתח לתנועת שיט שלא דרך המים הטריטוריאליים של איראן.
שלישית, האם המצור אכן נאכף. יש דיווח על מכלית סינית תחת סנקציות שעברה את המצור, אולם המכלית נשאה מתנול מאיחוד האמירויות. האם ספינות סיניות נושאות נפט איראני, או ספינות איראניות, נעצרות?
