יום הארבעין [ניתוח פרימיום]

תקציר

1. איראן עומדת בפני מתקפה אמריקנית. הממשל ריכז מעל 120 מטוסי קרב במזרח התיכון, המשא ומתן על הגרעין תקוע, וטראמפ מתלבט בין שני מחנות שמושכים אותו לכיוונים מנוגדים: מחנה ההזדמנות, שרואה בחולשת המשטר חלון היסטורי להפיל את האייתוללות, ומחנה הסיכון, שמעדיף לנצל את המצוקה האיראנית לעסקת גרעין. עד כה טראמפ נותן לשניהם לרוץ במקביל.
2. מחנה הסיכון יתקשה לנצח. האיראנים מזהים את הרצון האמריקני לעסקה כחולשה ולא ככוח מיקוח, ולא זזו מעמדתם מאז 2025: ממאנים לוותר על העשרת אורניום, תוכנית הטילים, או התמיכה בארגוני הטרור. אם לא תגיע הצעה משביעת רצון, טראמפ יעמוד בין נסיגה – ופגיעה קשה באמינות – ובין פעולה צבאית.
3. אם יחליט על תקיפה, היא לא תהיה מוגבלת. הכוחות שנפרסו – מטוסי F-22 לעליונות אווירית, מטוסי לוחמה אלקטרונית, מטוסי תדלוק לשהייה ארוכה – מעידים על תוכנית להשמיד את ההגנה האווירית האיראנית ואת כוח הטילים של איראן. מתקפה מוגבלת מסוכנת: האיראנים עלולים להגיב במתקפת פתע משלהם, ולדחוף את טראמפ למערכה גדולה ממה שתכנן.
4. כוח אווירי לבדו לא יכריע. מילושביץ’ שרד 78 יום של הפצצות נאט”ו ונפל רק כשהעם הסרבי קם. הגורם המכריע באיראן הוא מחזור הארבעין – מסורת שיעית בה אזכרות הופכות להפגנות, הפגנות מייצרות הרוגים, והרוגים מייצרים אזכרות חדשות. המחזור עזר להפיל את השאה ב-1979 וחוזר עכשיו, כשסטודנטים יוצאים לרחובות ברחבי איראן.
5. מכאן ארבעה תרחישים: עסקה לפני תקיפה; מערכה שמנטרלת את האיום הצבאי אך המשטר שורד; חיסול ח’אמינאי ושארית המשטר סוגרת עסקה; נפילת המשטר בשילוב מכה אווירית ומהפכת הארבעין. הג’וקר הוא ישראל, שמתכוננת לסבב נוסף ועלולה לפעול עצמאית אם האמריקנים יעצרו.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

להורדת הפרק – קישור.

להורדת עותק pdf – קישור.

מבוא

הניתוח היום בא לעשות סדר ברצף הידיעות שהתפרסמו בימים האחרונים ולנסות לשרטט את עץ התרחישים לקראת מערכה אמריקנית מול איראן. אני מאמין שהמערכה הזו אינה רחוקה, שהאיראנים לא יתנו הצעה מספקת לטראמפ, וטראמפ יבחר בפתיחה במערכה רחבת היקף כדי, לכל הפחות, לנטרל את האיום הצבאי המיידי מטהרן. מה יקרה אחר כך, תלוי במשטר ובעם. אם למהפכה עממית, אם להישרדות המשטר.

המסגרת האנליטית שלנו היא של מודל משולש – שלושה שחקנים מעצבים את הדינמיקה של האירוע: ממשל טראמפ, העם האיראני והמשטר האיראני. ישראל, אם תצטרף, לא תוסיף משהו שהאמריקנים לא כבר מוסיפים כאפשרות פוטנציאלית. כי בסוף אותה מגבלה שיש על האמריקנים יש גם על הישראלים – אי-אפשר להפיל משטר בשלט רחוק, רק עם כוח אווירי. צריך אופוזיציה ברחוב שתפיל אותו. ואף אחד לא ילחם בשביל האיראנים.

האם הם ילחמו? יתכן. אנחנו נמצאים בתחילתו של מחזור הארבעין – בשיעה יום ה-40 למיתה הוא זמן להתכנסות ואבל. טקסי הארבעין לזכר ההרוגים בגל ההפגנות של ינואר הופכים למחאות בעצמם, הופכים לגל הפגנות חדשות. אותנו זה כמובן לא מפתיע – כבר בינואר חזינו, בניתוח 293, שגל ההפגנות ששטף את המדינה ודוכא באלימות הוא לא גל ההפגנות האחרון. כל עוד המשטר לא יכול להתמודד עם המניע להפגנות – מצוקה כלכלית ודיכוי פוליטי – אנשים ימשיכו להפגין. אלימות נגדם רק תביא עוד טקסי ארבעין, ששוב יחדשו את גל ההפגנות. כך בדיוק נפל משטר השאה.

המשטר האיראני נמצא במצב הישרדות. ח׳אמינאי מתכונן לאפשרות של חיסולו ע״י מינוי יורשים והסמכת מעגל קרוב של נאמנים לנהל את המדינה אם ימות. המשטר כנראה מקווה שיוכל למשוך מספיק זמן עד שטראמפ יוסח מאיראן ויוותר על מבצע צבאי שהאיראנים חושבים שהוא לא יוכל לנצח. ויש להם גם אסטרטגיה לוודא שזה יהיה המצב.

הניתוח היום הוא מורכב. לא קל לנתח בצורה ליניארית דינמיקה של שלושה שחקנים. אבל ננסה. אנחנו נתחיל בלהבין את השחקן האמריקני: למה כל-כך קשה להעריך מתי האמריקנים יתקפו? כי יש שני מחנות שמתחרים על אוזנו של טראמפ. כל אחד מנסה למשוך את הנשיא לכיוון אחר – אחד להתקפה, אחד לעסקה.

לשניהם יש מגבלות: האיראנים כך נראה לא מוכנים להציע עסקה יותר טובה ממה שהציעו ב-2025. מתקפה, עוצמתית עד כמה שתהיה, לא תוכל להפיל את המשטר בלי התקוממות של הרחוב.

ומכאן שקריטי להבין את השחקן השני – העם האיראני. ההפגנות כעת מתחדשות והן יקבעו את היקף המערכה האמריקנית. מערכה ולא מתקפה. הדיבורים על ״מתקפה מוגבלת״ הם לדעתי מוטעים ומטעים. אין מתקפה מוגבלת כשזה קשור לאיראן. אם טראמפ ינסה לשחק עם האיראנים בהסלמה, הוא עלול לסיים עם הרבה יותר נזק ממכת פתיחה מאסיבית. להערכתי האמריקנים מתכוננים למערכה אינטנסיבית בימים הראשונים שלכל הפחות תנטרל את האיום הצבאי מצד איראן. במקסימום היא תבקש להחליש מאוד את המשטר, עוזרת למפגינים לחסל אותו.

כמובן, המשטר לא יעמוד דומם. הוא ינסה להשתלט במהירות על הרחוב במקרה של הפגנה, בעודו מתסכל את האמריקנים עם ירי מתמשך על הבסיסים שלהם. איראן סביר להניח מתכוננת לא לתגובה מאסיבית להתקפה, אלא לירי מתמשך שיתיש את האמריקנים וידחוף את טראמפ לחפש יציאה.

האם הם יצליחו? אני רואה 4 תרחישים מרכזיים לסיום הדרמה האיראנית: עסקה, פטיש חצות 2, מודל ונצואלה, או מהפכה. נעסוק בהם בהרחבה בסוף הניתוח.

שני מחנות

אז יש לנו שלושה שחקנים: הממשל האמריקני, העם האיראני והמשטר האיראני. בוא נתחיל עם הממשל.

מאז ינואר השאלה שכולם שואלים היא ״האם טראמפ יתקוף ומתי״. ומאז ינואר מה שאנחנו לא ידענו – אבל גילינו עם דיווחים מן הימים האחרונים – שיש שני מחנות שמתחרים על הקשב של הנשיא: מחנה ההזדמנות ומחנה הסיכון. וכל מחנה מנסה לדחוף את הנשיא לכיוון אחר – האחד למערכה צבאית, האחר לעסקה. עד כה נראה שטראמפ לא קיבל החלטה עם איזה מחנה ללכת והוא נותן לשניהם לרוץ במקביל עד שהוא יצטרך לקבל החלטה.

מחנה ההזדמנות ומחנה הסיכון מסתכלים על איראן ורואים את אותו דבר: משטר אוטוקרטי חלש צבאית וכלכלית, שאיבד לגיטימיות בעיני האוכלוסייה עליה הוא שולט. יסודות המשטר התערערו ומכה חזקה אולי תביא לקריסתו. ההבדל ביניהם הוא במה הם מתמקדים: האם הם מתמקדים בהזדמנות או שמא בסיכון.

ההזדמנות ברורה: הפלת משטר האייתוללות תשרטט מחדש את המזרח התיכון. האויב הכי גדול להגמוניה האמריקנית באזור יסולק ואיתו יחלשו גם ארגוני הטרור בהם הוא תומך. איראן פרו-מערבית תחזק את השליטה של וושינגטון במפרץ הפרסי, תפגע בהשפעה של סין, ותיתן לאמריקה לשחרר עוד כוחות כדי להתמקד במזרח אסיה. שינוי בקנה מידה היסטורי.

מחנה הסיכון מבין את ההזדמנות אך מודאג מהסיכון: מלחמה ממושכת נגד איראן. מלחמה שתביא לעלייה חדה במחיר הנפט ותגרור את ארה״ב למערכה יקרה במזרח התיכון. טראמפ נבחר בין השאר על בסיס ההבטחה בלי עוד מלחמות ארוכות מעבר לים. מבחינת מחנה הסיכון ההזדמנות האמיתית היא לנצל את החולשה של האייתוללות בשביל להביא עסקת גרעין טובה יותר.

לפי מעשי הממשל בחודש וחצי האחרונים, טראמפ נותן לשני המחנות לרוץ במקביל. מחנה הסיכון מנסה להביא עסקה, פונה למשא ומתן עם האייתוללות. במקביל, מחנה ההזדמנות בונה כוח צבאי שיוכל לפתוח במערכה רחבה נגד איראן, היה והנשיא יחליט. טראמפ עצמו, לפי דיווחים, עדיין מתלבט. הוא כנראה יחליט לפי ההצעה שיגישו האיראנים להסכם גרעין, ותוצאות השיחות בז׳נבה.

מי מבין שני המחנות ינצח? אם מחנה הסיכון יצליח להביא עסקה משביעת רצון, טראמפ יקח אותה. הבעיה היא בדיוק להביא אחת כזו. מחנה הסיכון מתקשה לשכנע את האיראנים להתגמש יותר במשא ומתן. האיראנים מזהים את הרצון של הממשל לעסקה כחולשה, ורואים באיום הצבאי בדיוק את זה – איום, לא כוונה לפעולה. למה שיתגמשו?

לדעתי זו הסיבה שעל-אף בניית הכוחות האמריקנית, האיראנים לא זזו מעמדת המשא ומתן שלהם ב-2025: הם לא מוכנים לוותר על העשרת אורניום והם לא מוכנים אפילו לדון על תוכנית הטילים שלהם או התמיכה בארגוני טרור באזור.

זה שם את מחנה הסיכון בבעיה: אם האיראנים לא מתגמשים, אז ההצעה הכי טובה שהם יכולים להביא לטראמפ היא כזו שהיה יכול לקבל גם ב-2025, כשהעמדה של האיראנים הייתה הרבה יותר חזקה. דמיינו שרשת מלונות בפשיטת רגל מציעה לכם לרכוש את מלון הדגל שלה ב-100 מיליון דולר. אתם מסרבים, ושנה אחרי – כשהרשת כבר עומדת בפני קריסה – אתם מבררים שוב מה המחיר שהם רוצים. ודאי במצוקה כלכלית הם יורידו את המחיר. אבל הם שוב מציעים את המלון עבור 100 מיליון. למה לשלם? למה לא פשוט להמתין עד שהמצב שלה יחמיר?

כישלון במשא ומתן לא בהכרח יביא את טראמפ לעבור למסלול הצבאי. הוא תמיד יכול לסגת ולתת למשטר להמשיך לקרוס תחת הסנקציות. הבעיה היא האמינות שלו. אחרי שצבר כל-כך הרבה כוחות, נסיגה תפגע באמינות שלו. היום זו איראן, מחר זה עלול להיות משבר בטאיוואן. אז הוא כנראה יפנה לתגובה צבאית. השאלה היא מה יהיה היקפה ואופיה.

המתקפה האמריקנית

בחדשות מדברים הרבה על “מתקפה מוגבלת.” הניו יורק טיימס דיווח שטראמפ נוטה לאשר תקיפה מוגבלת בימים הקרובים כדי ללחוץ על איראן לחזור לשולחן. נשמע סביר, נכון? תפגע בכמה מטרות, תראה רצינות, אמינות, והאיראנים יחזרו לשולחן עם הצעה רצינית.

אני לא חושב שזו התוכנית שגיבשו בפנטגון. אם טראמפ יורה על מתקפה, היא תהיה מערכה רחבה שמטרתה במינימום לנטרל את האיום הצבאי המיידי מאיראן.

למה אני חושב ככה?

ארה״ב ריכזה כוח עצום במזרח התיכון. נושאת המטוסים הלינקולן נמצאת כ-680 קילומטר מהחוף האיראני. לפחות 18 מטוסי F-35 יושבים בירדן, חלקם תחת כיפת השמיים. מטוסי בקרה בסעודיה. בסיסים בקטאר ובבחריין מלאים בנכסים אמריקניים. מטוסי תדלוק מפוזרים בכל המזרח התיכון. כל הנכסים הללו נמצאים בטווח הטילים של איראן. מה יקרה אם האיראנים, במקום לחזור לשולחן המשא ומתן, יחליטו לתת לארה״ב ״אף מדמם״? ירי טילים ממוקד על אחד או כמה בסיסים, במטרה להרוס כמה שיותר ציוד צבאי אמריקני.

במתקפה מוגבלת טראמפ יקח הימור. יתכן שאיראן תסתפק במתקפה סמלית ותפרוש מהמשא ומתן. טראמפ יוכל לטעון שניצח ולפרוש. אבל הסיכון שהאיראנים לא יסתפקו במתקפה סמלית גדול כל-כך, שכנראה שהמתכננים הצבאיים ימליצו לכל הפחות לנטרל את האיום המיידי על הכוחות האמריקנים באזור. זה אומר מערכה בת כמה ימים בה יושמד רוב מערך ההגנה האווירית של איראן, מערך הטילים שלה, ונכסים שעלולים לאיים על הצי האמריקני.

שימו לב גם להרכב הכוחות באזור: מטוסי לוחמה אלקטרונית, מטוסי F-22 לעליונות אווירית, מטוסי תדלוק לשהייה ארוכה ומטוסי בקרה כדי לנהל את כל המערכה האווירית. מעל 120 מטוסי קרב. זו חבילת כוחות שנועדה בשביל חיסול הגנה אווירית והשגת עליונות בשמי איראן. והיא תהיה הכי אפקטיבית כמכת פתיחה שבאה בהפתעה לאיראן, לא כשלב בסולם ההסלמה כשהאיראנים מוכנים.

האם הממשל יחליט ללכת מעבר, לדוגמה מערכה נגד בכירי משטר ומערך ביטחון הפנים שלו? זה יהיה תלוי בפעולות של העם האיראני.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

החלפת משטר מרחוק – אין חיה כזו

העם האיראני הוא המשתנה הקריטי בתכנון האסטרטגי של ארה״ב. לדעתי וושינגטון לא תתחייב למערכה להחלשת המשטר אם העם לא יצא לרחובות ויתקומם נגד האייתוללות. מדוע? משום שכוח אווירי לבדו לא מספיק כדי להביא שינוי משטר.

קחו לדוגמה את סרביה, 1999. נאט”ו הפציץ במשך 78 יום. מילושביץ’ מנהיג סרביה שרד את ההפצצות. הוא נפל יותר משנה אחר כך עקב הפגנות ברחובות. ההתקפות מהאוויר בהחלט החלישו אותו. אבל העם הסרבי הוא שגמר את העבודה.

או עיראק ב-1991. הצבא של סדאם נפגע קשות בשדה הקרב בכווית. השיעים בדרום התקוממו. ו – המשטר שרד. למה? כי מנגנון ביטחון הפנים שרד, וארה״ב בחרה לא לתמוך במרד השיעי והכורדי. חשבו על זה: מכה צבאית קשה, אבל היא לא הספיקה כדי להסיר את השלטון.

לעומת שתי הדוגמאות הללו, לוב ב-2011 מראה לנו מה אפשר לעשות כשיש שילוב של אופוזיציה על הקרקע והתקפות אוויריות. קדאפי נפל הודות לשילוב בין הכוח האווירי של נאט״ו ואופוזיציה חמושה.

כוח אווירי לבדו לא הוכיח את עצמו כמסוגל להפיל משטר. אבל – וזה “אבל” גדול – משטר שכבר חלש יכול לקרוס תחת תקיפות דרך אפקט כפול: (1) מפגינים שמתעודדים מן ההתקפות, ו-(2) תומכי משטר שמתחילים לפקפק בהישרדות שלו. אם אתם חברי בסיג׳ ברחובות טהרן שצריכים להתמודד גם עם מפגינים וגם עם מטוסי F-18 מעל ראשכם, אתם מתחילים לתהות אם יש בכלל עתיד למשטר האייתוללות. יכול להיות שאתם בכלל לא ברחוב כי הפיקוד שלכם הופצץ. יכול להיות שאתם בורחים כי המפגינים יורים נגדכם, כי מישהו (המוסד? ה-CIA?) מזרים להם נשק.

כוח אווירי אמריקני הוא מכפיל כוח למפגינים, לא תחליף. האם העם האיראני יקום כשהפצצות יפלו בטהרן?

העם האיראני

ברגע זה ממש, בזמן שאנחנו מקליטים, סטודנטים באוניברסיטאות יוצאים להפגנות זה היום הרביעי ברציפות. הסמסטר באיראן נפתח בשבת וההפגנות התחילו מיד. הסטודנטים צועקים “מוות לדיקטטור” ו-“זו השנה שבה סייד עלי ייפול”.

הפגנות הסטודנטים נישאות על המומנטום של מחזור הארבעין. במסורת השיעית, יום הארבעים לאחר המוות – ארבעין בערבית –הוא יום אבל. משפחה וחברים מתכנסים כדי להתאבל על המת. מחליפים זכרונות, סיפורים וכמובן מזכירים זה לזה למה הילד בן ה-17 נקבר: כי המשטר הרג אותו.

ההתכנסויות של הארבעין יכולות בקלות להפוך להפגנות פוליטיות וזה בדיוק מה שקורה עכשיו באיראן: טקסי הארבעין להרוגי ינואר הופכים להפגנות, עם קריאות מוות לח׳אמינאי והבטחות שהשנה יפול המשטר. עם פתיחת הסמסטר הלהט בטקסים הפך לגל חדש של הפגנות בקמפוסים. המשטר כמובן מגיב באלימות, מה שמבטיח שבעוד 40 יום – שוב יהיו טקסי ארבעין, ושוב יהיו הפגנות.

הדפוס הזה זהה לדפוס ההפגנות שעזר להפיל את השאה: טקסי ארבעין למפגינים שנהרגו הפכו מטקסי אבל להפגנות, והפגנות הביאו להרוגים חדשים שהביאו עוד טקסי ארבעין. מחזור הארבעין היה אחד הגורמים שהניעו את המהפכה האיסלמית עד לשיא שלה בפברואר 1979.

כמובן, המשטר יכול לנסות להפעיל מספיק אלימות למשך מספיק זמן כדי לדכא את מחזור הארבעין הנוכחי. מחזור 2022 דוכא תוך חודשים ספורים. למשטר יש כלים שלשאה לא היו – ניתוק האינטרנט, הבסיג׳, נכונות לבצע טבח במפגינים בהיקפים אליהם השאה מעולם לא הגיע.

אלא שכאן בדיוק נכנס הגורם של התקפות אמריקניות. לשילוב של מחזור הארבעין והתקפות מן החוץ אין תקדים. במצב כזה היחידות שאמורות לדכא את הרחוב הן אותן יחידות שמנסות לשרוד הפגזה מהאוויר. קשה גם לדכא הפגנות וגם לחמוק מהתקפות אוויריות.

משום כך סביר שבבית הלבן יעקבו מקרוב אחר ההפגנות באיראן. אם העם האיראני יצא לרחובות להפגין, למחנה ההזדמנות יהיה קל יותר לשכנע את הנשיא להמשיך למערכה שתבקש למוטט את המשטר דרך חיסול בכירים ותקיפת מערך ביטחון הפנים שלו. אנשי המחנה יוכלו להצביע על הסרטונים ברחובות ולהגיד לטראמפ: ״אדוני הנשיא, הם יצאו לרחובות בגללך. שוב. בוא נעזור להם לנצח״.

המשטר

כמובן, המשטר האיראני לא ישב בחיבוק ידיים כשהאמריקנים תוקפים והמפגינים לרחובות יוצאים. האלימות שראינו בינואר קרוב לוודאי תחוויר מול מה שהמשטר יעשה תחת אש. מדוע?

יש א-סימטריה בין המפגינים ובין האמריקנים. את האמריקנים האיראנים יכולים לייאש. סביר להניח שזו תהיה האסטרטגיה שלהם במקרה של מתקפה אמריקנית. היה והאמריקנים יתקפו, המשטר לא יבקש להגיב בפעולת תגמול גדולה, אלא בהתשה של האמריקנים דרך הבטחת שרידות הפלטפורמות שלו – במיוחד משגרי טילים.

לאיראן אין תקווה להביס את הכוחות האמריקנים. לאמריקנים תהיה עליונות אווירית בימים הראשונים. כל ניסיון לירות במרוכז מאות טילים נגד מטרות רק יחשוף משגרים לתקיפה. הדרך היחידה של האיראנים לדחוף את טראמפ להפסקת אש היא למשוך את המערכה כמה שיותר זמן, עד שימאס לו. אחרי כמה שבועות בהם ירי הטילים האיראני לא מפסיק, אולי יש הרוגים ונזק בצד האמריקני, טראמפ ירצה לקפל את הסיפור – בדיוק כפי שעשה עם החות׳ים. איראן תסכים להפסקת אש ושני הצדדים יוכלו להכריז ניצחון – טראמפ שהכה את האיראנים, האיראנים ״שהכניעו״ את המעצמה החזקה בעולם.

לעומת טראמפ, המשטר לא יכול לקוות להתיש את המפגינים. לאן הם ילכו? הם נאבקים על העתיד שלהם. הם נאבקים בשביל נקמה על אלו שנהרגו. ואם המשטר לא ידכא במהירות את ההפגנות ברחובות, הוא יתקשה להתיש את האמריקנים שיתעודדו מהצלחת ההפגנות. דיכוי המפגינים יהיה היעד העליון של אסטרטגית המשטר. בלי זה, הוא ימצא עצמו בשתי חזיתות שיחזקו זו את זו.

האם מותו של ח׳אמינאי יכול לשבור את רצונו של המשטר להתנגד? שאלה קשה. מהבחינה הארגונית, המשטר כנראה ימשיך לתפקד גם ח׳אמינאי יחוסל. חקירה של הניו יורק טיימס חשפה השבוע שח׳אמנאי העביר את השליטה בפועל על איראן לעלי לריג׳אני, מזכיר המועצת לביטחון לאומי שלו. ח׳אמנאי גם מינה באופן אישי יורשים לכל תפקיד פוליטי וצבאי שהוא אחראי על איושו. כך, גם אם ח׳אמנאי ובכירי המשטר יחוסלו, יהיה תהליך ירושה מסודר. חוג מצומצם של אנשי אמון הוסמך לקבל החלטות במקרה שהתקשורת עם ח׳אמינאי נקטעת או שהוא נהרג.

מצד שני, העובדה שהמשטר ימשיך לתפקד לא אומר בהכרח שהוא ירצה להמשיך ולהילחם. אפשר לחשוב על תרחיש בו מודל ונצואלה ישוחזר באיראן: ח׳אמינאי יחוסל אולם המשטר ישאר לעמוד. האמריקנים, רואים שהמפגינים לא מצליחים להתגבר על המשטר, פונים לעשות איתו עסקה. לא משהו דרמטי – איראן תפסיק את הטרור, תפסיק את הגרעין, ובתמורה ארה״ב תמכור עבורה נפט ויתחיל תהליך איטי של ליברליזציה פוליטית. האם זה יקרה? כלל לא בטוח, לאור המחויבות האידיאולוגית של משמרות המהפכה לח׳אמנאי והאידיאולוגיה של הרפובליקה. אבל מי יודע. אם בכירי המשטר יזהו שהמשטר בסכנת השמדה, אולי הם יסכימו להרכין ראש בפני האמריקנים ולסגור עסקה.

מה עם מצר הורמוז? האיראנים בכל הזדמנות מאיימים לסגור את המצר, אולם הלקוחות העיקריים של נפט העובר דרכו נמצאים בכלל במזרח אסיה, לא בארה״ב או אירופה. סגירת המצר תפגע קודם כל בסין, שתלויה בנפט מהמפרץ, ותפגע באיראן, שכמעט כל ייצוא הנפט שלה עובר דרך המצר. יותר סביר שיהיה ניסיון לשבש את התנועה, באמצעות מוקשים והטרדה של ספינות. משהו שיזניק את מחירי הנפט ופרמיות הביטוח, לא יעצור את התנועה.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

תרחישים – לאן זה הולך

אז יש לנו שלושה שחקנים. הבנו את הלוגיקה של כל אחד מהם. בואו נרכיב את הפאזל ונשאל: לאן זה הולך בפועל? אני הולך להציג ארבעה תרחישים, עם ההערכה שלי להיתכנות כל אחד מהם – וג׳וקר שעלול לטרוף את הקלפים.

תרחיש ראשון: עסקה לפני תקיפה. הסתברות: עשרה אחוזים. איראן מציעה משהו שטראמפ מוכן לקבל. המשטר שורד, המחאות נמחצות, המשבר נדחה – לא נפתר. הסתברות נמוכה, ואמרתי למה: אין סיבה שטראמפ יקבל עסקה גרועה כשהמשטר בנקודת השפל שלו. כבר עדיף לסגת ולתת למשטר להמשיך להיחנק תחת הסנקציות.

תרחיש שני: ״פטיש חצות 2״. הסתברות – 30 אחוז. מערכה אווירית שמנטרלת את האיום הצבאי המיידי מאיראן, פוגעת במתקני גרעין וטילים ו… זהו. המשטר לא נכנע, לא קורס. טראמפ מכריז ניצחון – “סילקנו את האיום” – ממשיך בסנקציות ומתנתק. הסיכוי של התרחיש הזה ישתנה בהתאם להיקף ההפגנות וחוסר ההצלחה של המשטר לדכא אותן.

תרחיש שלישי: מודל ונצואלה. הסתברות – קשה להעריך. בתרחיש ונצואלה האמריקנים תוקפים וחוץ מפגיעה ביכולת הצבאית של האיראנים, גם מחסלים את ח׳אמנאי. המשטר כמובן זועם ומבטיח נקמה, אולם מבין שבלי שום יכולת משמעותית להגיב לאמריקנים כל אחד מבכירי המשטר עלול להיות הבא בתור לחיסול. אז הם סוגרים עסקה.

הסיבה שאני לא נותן אחוז הסתברות לתרחיש הזה הוא פשוט משום שכל-כך קשה להעריך את ההיתכנות שלו. המשטר האיראני הוא לא מונולית של קבוצה יחידה, אלא פסיפס של קבוצות, ארגונים ואינטרסים שחיים יחד. האם ללא ח׳אמנאי הפסיפס יצליח להסכים בכלל על עסקה? מי יתמוך בה? מי יתנגד? והאם מי שיתנגד יהיה שחקן וטו כל-כך משמעותי שלא תהיה עסקה גם אם כל השאר רוצים בה? עסקנו בנושא בניתוח 269, בין יפן לאיראן, על איך מערכות מבוססות הסכמה עלולות להפוך משותקות. המשטר האיראני הוא מבוסס הסכמה.

עכשיו, לפני שנגיע לתרחיש הרביעי, יש ג׳וקר: ישראל. CBS דיווח ב-15 בפברואר שטראמפ אמר לנתניהו כבר בדצמבר שהוא יתמוך בתקיפות ישראליות על תוכנית הטילים של איראן אם המשא ומתן ייכשל. ישראל קרוב לודאי מתכוננת לסבב נוסף נגד איראן עוד מסיום מבצע ״עם כלביא״. אם ישראל תזהה שהאמריקנים לא מוכנים להמשיך במערכה, ובירושלים יאמינו שתקיפות נוספות כן יכולות להטות את הכף בין המשטר למפגינים, בהחלט אפשרי שישראל תנצל את החולשה של איראן כדי לתקוף בעצמה. וכמובן, אם האיראנים יעשו את הטעות לירות ראשונים על ישראל – ישראל תצטרף למערכה.

התרחיש הרביעי: מהפכת הארבעין. הסתברות – 35 אחוז. ההפגנות חזרו. עדיין לא בהיקף של סוף דצמבר-תחילת ינואר, אך הן בהחלט חזרו. אם הן יתעצמו במקביל למערכה אווירית אינטנסיבית להרוס את מנגנון ביטחון הפנים של האייתוללות, התוצאה יכולה להיות נפילת משטר האייתוללות ומעבר לשלב חדש במציאות הפוליטית באיראן.

חשוב להדגיש כבר עכשיו: מעבר כזה לא יהיה חף מבעיות או קשיים. איראן עדיין תהיה מדינה ענייה, עם תשתיות הרוסות, שתצטרך סיוע מאסיבי כדי להשתקם. היא תהיה גם חברה שקרועה בין נאמני משטר לשעבר ואלה שהתקוממו נגדו. בהחלט יתכן שיחידות במשמרות המהפכה יהפכו ארגוני טרור שיתחייבו להמשיך במאבק נגד ארה״ב וישראל. גם אסור לשלול חיכוכים על קווים אתנים, סביב השאלה אם נכון שאיראן תהפוך פדרציה. נפילת האייתוללות רק תהיה תחילתו של מסע חדש.

סיום

כוח אש אמריקני יכול להרוס. הוא לא יכול להכריע. שתי נושאות מטוסים, מעל מאה מטוסי קרב, פצצות חודרות בונקרים – כל זה יכול למחוק תשתיות, לשתק מערכי הגנה, לחסל מפקדים. מה שהוא לא יכול לעשות הוא לכתוב את הסוף. את הסוף כותבים השחקנים על הקרקע.

והמשתנה המכריע הוא לא המשטר. המשתנה המכריע הוא העם האיראני – שנמצא עכשיו, ברגע הזה, בתוך מחזור הארבעין. כל הרוג מייצר שעון עצר של ארבעים יום. כל אזכרה הופכת להפגנה. כל הפגנה מייצרת הרוגים חדשים. האיראנים חזרו לרחובות, גם אם בהיקף קטן יותר. האם ארה״ב תושיט יד לסייע?

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***