
אנדוריל והצורך האמריקאי במסה (ניתוח 184)
כדי לנצח את סין ארה״ב צריכה – מסה. היא צריכה מספר רב של פלטפורמות שיהיו אפקטיביות בלחימה ויהיה ניתן לספוג שחיקה מאסיבית שלהן. חברת אנדוריל רוצה לייצר ולמכור את המסה הזו.
צבא הוא הכוח הלוחם של מדינה או ישות ריבונית. צבאות באים בגדלים והרכבים שונים. אך לא משנה אם מדובר בצבא האמריקני או בכוחות החמושים של שוויץ, צבא הוא חלק מהותי מכוחה של מדינה, ובסיס הכוח שלה בזירה הבינלאומית.
כדי לנצח את סין ארה״ב צריכה – מסה. היא צריכה מספר רב של פלטפורמות שיהיו אפקטיביות בלחימה ויהיה ניתן לספוג שחיקה מאסיבית שלהן. חברת אנדוריל רוצה לייצר ולמכור את המסה הזו.
שאלת הגרעין לערב הסעודית יכולה להכריע את שיחות הנורמליזציה בין ירושלים וריאד. אך אסור לישראל, או ארה״ב, להתעלם מהסכנות האסטרטגיות בתוכנית גרעין מלאה לסעודים.
בואו והצטרפו למועדון שלנו! ניתוחים בלעדים, קבוצות פייסבוק וטלגרם סגורות, סקירות שבועיות ועוד! הצטרפות למועדון בקישור כאן.
רוצים עוד תוכן? מוזמנים למועדון שלנו – פל״ג
כדי לנצח את סין ארה״ב צריכה – מסה. היא צריכה מספר רב של פלטפורמות שיהיו אפקטיביות בלחימה ויהיה ניתן לספוג שחיקה מאסיבית שלהן. חברת אנדוריל רוצה לייצר ולמכור את המסה הזו.
ישראל צריכה לכייל מחדש בדחיפות את האסטרטגיה האיראנית שלה, לאור נכונותה של ארה”ב לקבל את איראן כמדינת סף גרעינית והיחלשות הבידוד הבינלאומי של טהרן. שתי דרכים מעשיות: היערכות לפריצה איראנית לפצצה והגברת שיתוף הפעולה האזורי.
תקרית כוח וגנר ברוסיה נתנה לנו הצצה נדירה למאבקי הכוח בתוך רוסיה. וגנר אינו כוח צבאי פרטי רגיל, משמש כזרוע הלא רשמית של רוסיה ועד לא מזמן כצבא הפרטי של פריגוז׳ין.
דרום קוריאה שוקלת פיתוח נשק גרעיני. וושינגטון, מודאגת, מחזקת את שיתוף הפעולה הביטחוני עמה. איך פצצה קוריאנית (אחרת) תטלטל את העולם?
המרוץ הגרעיני החדש יהיה בין שלושה קטבים: רוסיה, סין וארה״ב. כל שלוש המעצמות שואפות להשיג או לשמור על מעמד של מעצמה גרעינית. אך האם רוסיה תצליח מול הענק הסיני והענק האמריקני?
חברות עליהן דיברנו בפרק: ג׳נרל דיינמיקס (GD) ונורת׳רופ גראמן (NOC).
ארה״ב היא מעצמה רוויזיוניסטית, המעוניינת לעצב סדר עולמי חדש. יחד עם סין, היא פירקה את הסדר הליבראלי הישן. השינויים הכלכלים שאנו רואים הם הניסיונות של שתי המעצמות לעצב סדר עבורן.
כמעט שנה למלחמה באוקראינה והאיומים הרוסים על שימוש בנשק גרעיני הם עדיין רק… איומים. מדוע האיומים הללו לא הצליחו להשפיע על קייב והמערב, ומה כן צריך להדאיג אותנו בקשר לנשק הגרעיני הרוסי.
שנת 2023 צפויה להיות שנת אי-וודאות גבוהה. באוקראינה הרוסים כנראה מתכוננים למתקפה חדשה. סין נפתחת מחדש לעולם. ומשבר חדש כנראה יווצר במפרץ הפרסי.
המלחמה באוקראינה כנראה תכנס לשנה השנייה שלה ללא הפסקת אש. שני הצדדים מתכוננים למתקפות חדשות במטרה להטות את המאזן לטובתם. לא סביר שנראה סיום למלחמה לפני חורף 2023.
ערב הסעודית מנסה לגבש עמדת ביטחון עצמאית כשהיחסים עם ארה״ב מדרדרים וסין מסרבת להחליף אותם. אולם במקום להגביר את ביטחונה, סעודיה מסכנת את עצמה ואת האזור.
המרחב הפוסט-סובייטי נמצא בסכנה להפוך לחגורת שבר חדשה עקב הפעולות של רוסיה באוקראינה. הדבר מאיים על ישראל אסטרטגית, ומציע הזדמנויות חדשות לטהרן.
החשיבות האסטרטגית של איראן רק עומדת לגדול בעולם של תחרות בין מעצמות ומשבר אנרגיה באיחוד האירופי. ישראל צריכה להכיר במציאות, ולפעול בהתאם.
מזה שנה חלה הסלמה בקוריאה המאיימת על כל מזרח אסיה. אנו מתקרבים לנקודת מפנה בה צפון קוריאה, דרום קוריאה וארה״ב יצטרכו להחליט איך יסתיים סבב ההסלמה הנוכחי.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
סוגיית נאט״ו לכאורה עומדת בבסיס המלחמה באוקראינה. למה נאט״ו המשיכה להתקיים אחרי התפרקות בריה״מ? ולמה היא התרחבה מזרחה על-אף הידיעה שהדבר יצור מתיחות עם הרוסים? בפרק היום נענה על שתי השאלות האלו מנקודת המבט המערבית ונראה שהסוגיה היא רק תירוץ בידי מוסקבה.
הצטרפות פינלנד ושבדיה לנאט״ו תשנה את מאזן הכוח בים הבלטי ובחוג הארקטי. אולם רוסיה כנראה תמתין לראות איך תראה החברות שלהן בנאט״ו לפני שתחליט על תגובה.
המלחמה באוקראינה לא תהפוך את האיחוד האירופי ליותר מאוחד. היא כן תהפוך את מדינות האיחוד חזקות יותר מול רוסיה. אך כל עוד גרמניה אינה יודעת לאן היא רוצה ללכת, הסיכויים שהאיחוד האירופי יהפוך שחקן גיאופוליטי משמעותי הם קלושים.
דוב-דרקון הוא השם לתיאום בין רוסיה וסין נגד ארה״ב. המלחמה באוקראינה תחליש את רוסיה, ותתן לסין לחזק את אחיזתה ביריבה ההיסטורית שלה – מוסקבה.
הפלישה לאוקראינה מכריחה את גרמניה להתמודד עם הקונספציה הכושלת שלה בנוגע לרוסיה. היא נותנת לסין חומר רב למחשבה. והיא אירוע משמעותי ראשון באנרכיה הגלובאלית שלנו.
טורקיה אינה מחממת את היחסים עם ישראל משום שינוי אסטרטגי אצלה. טורקיה לא צריכה את הגז הישראלי, והיא בטח לא הוחלשה מהמלחמה באוקראינה. מה שטורקיה רוצה מישראל היא עזרה ברכש מטוסי F-16 חדשים מהאמריקנים.
הודו בשיחות לייצוא חיטה למצרים (כפי שחזינו), בנט מדבר על רשת הגנה אווירית במזרח התיכון (כפי שהצענו), ואזרבייג׳ן ממשיכה להפעיל לחץ צבאי נגד ארמניה (כפי שהזהרנו). שבוע מלא החלטות וידיעות.
קבלת הפנים החמה שקיבל הנשיא הרצוג בטורקיה אינה מעידה על שום שינוי מהותי בהתנהגות של טורקיה.
טורקיה היא שחקן אופורטוניסטי, המשנה את גישתו למדינות בהתאם לנסיבות. יחסיה של טורקיה עם ארמניה מלמדים אותנו הרבה איך טורקיה יכולה לנוע במהירות מאויב לאוהב, ומדוע יש להיזהר במגעים איתה.
הרוסים עומדים במקום מסביב לקייב (כהכנה לפריצה משמעותית?), מצרים מפסיקה ייצוא חיטה, וקולות בבייג׳ין תוהים עד כמה אסטרטגי עבור סין שיש לה ״יחסים אסטרטגים״ עם רוסיה.
בזמן שאיש אינו יודע איך תסתיים המלחמה באוקראינה, אפשר להעריך מה תהיה הדינמיקה של המלחמה – פוטין הוא המהמר בקרמלין, והוא ילך על כל הקופה.
הרוסים מתקדמים לכתר את קייב, טאיוואן מתכוונת להגדיל את כמות הטילים שהיא מייצרת והאינפלציה בטורקיה ממשיכה לשבור שיאים.
הפלישה הרוסיה לאוקראינה החלה, וההלם הראשוני למערכת העולמית כבר ברור: גרמניה מכריזה על התחמשות מחדש, רוסיה חטפה מכה כלכלית וסין שוקלת את צעדיה.
רוסיה מתקדמת לתוך אוקראינה לאחר שבוע דיפלומטי מתוח: קרבות בקייב, חדירה מדרום וממזרח. נשיא איראן בביקור בקטאר והמערב משחרר שורת סנקציות נגד רוסיה.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
המלחמה באוקראינה החלה. כוחות רוסים פלשו, תוקפים עם טנקים, מטוסים וטילי שיוט. איך הגענו לנקודה בה פוטין מכניס כוחות לאוקראינה? ומה ההשלכות?
ישראל אינה צריכה לחפש ברית אזורית נגד איראן. היא צריכה לבנות מערכת קואליציות נגד בעיות אזוריות אותן איראן מנצלת. זו המלכודת הישראלית.
הדיבורים על מלחמת עולם שלישית הם היסטרים, אך הם מציעים לנו הזדמנות להעריך את פריסת הכוחות במזרח אירופה, ואת האפשרות לתרחישי קצה. נדבר גם על השינויים שכבר קורים בארכיטקטורת הביטחון במזרח אירופה, ואיך המתיחות בין ארה״ב ורוסיה כנראה (לא) תשפיע על יחסי ירושלים-מוסקבה.
מהו עתיד המשבר באוקראינה? בניתוח הנוכחי נכיר את האופציות צבאיות לרוסיה, ננסה להבין למה כל-כך קשה לחזות מה הולך לקרות במשבר ומה יהיו ההשלכות הכלכליות.
ההפגנות בקזחסטן נעלמו באותה מהירות בה הופיעו. תגובה קשה מצד המדינה, ביחד עם הבטחות לשינוי, כנראה הרגיעו לעת עתה את המפגינים.
מה גרם להפגנות? ומה השינויים העמוקים שהן יצרו?
סקירה עתידית של 2022: בין שיחות הגרעין בווינה, פגישות בין ארה״ב ורוסיה על עתיד הביטחון באירופה, הבחירות בארה״ב והתקדמות טכנולוגית.
שנת 2021 הייתה שנה עמוסה באירועים – הקריסה המוניטרית בלבנון, מתיחות מסביב לטאיוואן והאיום במלחמה באוקראינה. במהלך השנה עקבנו אחר החיכוך הגובר בין סין, ארה״ב ורוסיה, לאומנות כלכלית ושיבוש בשרשרות האספקה העולמיות.
אז איך אני מסכם את שנת 2021? כשנה הראשונה של האנרכיה הגלובאלית החדשה.
בניתוח היום נצלול אל המשבר האוקראיני ונבין מה בדיוק הרוסים רוצים ומתכננים. הבנייה הצבאית מסביב לאוקראינה אינה רק בשביל לחץ – אלא גם בשביל להכין אופציה צבאית למוסקבה אם תרצה. ארה״ב כנראה תענה לדרישות הרוסיות, ואוקראינה תאלץ להשלים שהיא לא תצורף לנאט״ו.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
עסקנו בפרק הקודם ב״התעוררות האמריקנית״ מהרגע החד-קוטבי: ממשל טראמפ הביא את ארה״ב להפנים שהרגע החד קוטבי הסתיים ושהיא נמצאת בתחרות לכוח עם סין ורוסיה. התחרות הגיאופוליטית לא מתה, אלא קיימת ובועטת במלוא העוצמה. כעת אנו מפנים את מבטנו לעולם בכלל: איך הוא ישתנה בעקבות התחרות בין ארה״ב וסין? מה המשמעות של חזרתה של המערכת הבינלאומית למצב רב-קוטבי?
בזמן שהתמקדנו בנובמבר בסין וטאיוואן, במזרח אירופה שני משברים הופיעו: משבר מהגרים בגבול בלארוס-פולין, וחשש מפלישה רוסית לאוקראינה.
האם יש קשר בין שני המשברים? איך הם משרתים את פוטין ולוקשנקו? ומה צפוי להתרחש בזירה המזרחית של אירופה?
אם בייג׳ין תרצה ליצור משבר במצר טאיוואן – איך היא תעשה זאת? בניתוח היום נכיר שלושה תרחישים אפשריים למשבר במצר טאיוואן ומה המשמעות שלהם לכלכלה הגלובאלית.
בשנתיים האחרונות התרחשו שתי מגמות מדאיגות עבור בייג׳ין: היחסים שלה עם המערב הדרדרו, בעוד היחסים של טאיוואן עם המערב השתפרו. איך טאיוואן הפכה ממדינה מבודדת לחביבת אירופה וטוקיו, ומדוע זה כה מאיים על בייג׳ין?
בנובמבר 2022 הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית עתיד להתכנס ולהכריע בשאלה גורלית לסין ולעולם: האם שי ג׳ינפינג ימשיך כמנהיג לכל החיים של המפלגה וסין? לקונגרס, ולהחלטות שיתקבלו בו, עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על המצב הביטחוני סביב טאיוואן.
האירועים שאנו עוקבים אחריהם בפל״ג כולם נובעים ומשקפים את המצב הנוכחי של הזירה הבינלאומית – קריסת הסדר החד-קוטבי.
איך סדר עולמי קורס? ואילו בעיות הוא יוצר לישראל?
השותפות האסטרטגית החדשה בין אוסטרליה, ארה״ב ובריטניה עומדת לשנות את המאזן האסטרטגי במזרח אסיה לטובת ארה״ב.
מה החשיבות של צוללות הגרעין בזירה הזו, ואיך השותפות מתקשרת לאנגלוספרה ולקוואד?
לפני כמעט שנה עסקנו במלחמה באתיופיה. מאז קרו דברים רבים – צבא אתיופיה כבש את תיגראי ונסוג, והחזית לשחרור תיגראי הצליחה לפרוץ לתוך אתיופיה, אך מתקשה לגייס בעלי ברית.
לאן תתקדם המלחמה במדינה השנייה הכי מאוכלסת באפריקה?
הספר ״החובה להגן״ – קישור
גרמניה עומדת בפני בחירות היסטוריות, שיסמנו לא רק את הסוף של עידן מרקל, אלא גם את הכיוון אותו תקח גרמניה בעולם הרב-קוטבי החדש שלנו. מה מצפה לגרמניה ולעולם בעקבות הבחירות במדינה?
בשבוע שעבר הטאליבאן השתלט על קאבול וממשלת אפגניסטן קרסה. מה הלאה עבור הטאליבאן ואפגניסטן?
אנחנו יכולים לצפות שהטאליבאן ינסה לשמור על זרימה של סיוע זר למדינה, בעודו מנסה לייצב אותה ביטחונית. אם יצליח, אולי אפגניסטן תהפוך מדינה יציבה. אם יכשל, האנרכיה תתפשט לכל עבר.
ממשל ביידן עומד לסגת מאפגניסטן ואלו חדשות רעות מאוד – ליריבות של ארה״ב. בניתוח היום נראה איך דווקא היציאה מאפגניסטן משפרת את העמדה האמריקנית מול רוסיה, סין ואיראן, ואיך היא יכולה לעזור לנו מול טהרן בסוריה.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
במשך 25 שנה וושינגטון והעולם היו במישורים אחרים: וושינגטון, חוגי המדיניות בה, היו שבויים של החלום החד-קוטבי. העולם לעומת זאת התאושש מהר מנפילת בריה״מ ומעצמות מתחרות לאמריקנים עלו – בראשן סין ורוסיה. במשך 25 שנה וושינגטון סיפרה לעצמה שקץ ההיסטוריה הגיע, ושההתפשטות של הדמוקרטיה בעולם היא בלתי נמנעת. עם טראמפ סוף-סוף הגיעה ההבנה שקץ ההיסטוריה לא הגיע, ושמה שמחכה לארה״ב היא תחרות חדשה לכוח עם המעצמות של אירו-אסיה.
הסיום של המחצית הראשונה של 2021 היא הזדמנות טובה לחזור לתחזית שלנו לשנה ולראות מה התממש: עוד תרגילים ותקריות בין רוסיה וסין לשכנות שלהן, מאמצי חיסון שמשתפרים אך וריאנט שמאיים על החזרה לשגרה וגל מהגרים בגבול ארה״ב-מקסיקו שעושה הרבה כאב ראש לממשל ביידן ולמפלגה הדמוקרטית.
דיברנו בשבוע שעבר על הסכנה בתפוצת נשק גרעיני, ואיך בכלל מדינות משיגות אותו. הכרנו את הפיזיקה מאחורי תגובה גרעינית, הבנו מה הקשר בין כורי גרעין ופצצות גרעין, וראינו שהדרך לנשק גרעיני היא מורכבת וארוכה – לא משהו שעושים ביום.
בפרק היום נבין את הרעיונות שעומדים מאחורי אסטרטגיה גרעינית, ואיך מעצמות העל ארה״ב ובריה״מ תכננו לנהל את סוף העולם. כולנו ודאי שמענו על ״הרתעה גרעינית״, ״יכולת מכה שנייה״, ואולי אפילו על ״נשק גרעיני טקטי״. בפרק היום נכיר את כל המושגים האלו ונסביר אותם. עם הבנה טובה של אסטרטגיה גרעינית, נוכל גם להבין את העתיד של מלחמה גרעינית, מה המגמות שמעצבות ויעצבו אותה ומה הטכנולוגיות שעלולות, חלילה, לגרום לה להתממש.
דיברנו לפני שבועיים על דילמת הגרעין האיראנית בראיית ארה״ב, ולמה וושינגטון מעוניינת להקפיא את התוכנית בהסכם, גם אם ההסכם הזה לא יעצור אותה לחלוטין.
בפרק היום אני רוצה לעסוק בסוגיה האיראנית דרך הסתכלות בסוגיה גדולה יותר, זו של תפוצת נשק גרעיני: אם ההתפשטות של אנרגיה גרעינית בהכרח אומרת עוד מדינות עם נשק גרעיני? איך העולם יכול למנוע את תפוצת הנשק הגרעיני? ומה התפקיד הקריטי שארה״ב משחקת במאבק נגד תפוצת נשק גרעיני? הכול בניתוח היום.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הזמנת הרצאה של המשחק הגדול – קישור.
ראינו בפרק הקודם איך ממשל בוש הבן לקח את הרגע החד-קוטבי ובזבז אותו במדבריות של המזרח התיכון. בעקבות פיגועי ה-11/9 ארה״ב יצאה לגאול את העולם מהטרור, מאפשרת לרוסיה וסין להתחזק בפריפריה של הסדר האמריקני. בפרק היום נכיר את הנשיא שהתחיל את המפנה מהמנטאליות של הרגע החד-קוטבי. נשיא שהיה חכם מספיק להבין מה לא עובד, אך לא היה מסוגל להגדיר מה כן – ברק אובמה.
זו אינה הפעם הראשונה שישראל עורכת מבצע צבאי גדול ברצועת עזה. למען האמת עזה מככבת כבר כל-כך הרבה בפעילות הצבאית של צה״ל שהגענו למין תחושה של ייאוש והשלמה – אנחנו לא מצפים לפתור את הבעיה בעזה, אנחנו לא חושבים שאפשר לפתור את הבעיה בעזה, ואנחנו תוהים בעיקר כמה זמן של שקט נקנה בסיבוב הלחימה הנוכחי.
אולם מה אם אפשר לפתור את בעית עזה? שמא הטעות שלנו היא לא בפעולות שלנו, אלא בחשיבה שלנו על הבעיה?
הדחיפות בה ממשל ביידן פועל בשביל לחזור להסכם הגרעין האיראני מעלה את השאלה מה הוא בדיוק מבקש להשיג עם ההסכם, ולמה הוא מתעלם מהפעילות האזורית של איראן בעודו פועל להסכם עמה.
בניתוח היום נכיר את החישוב האסטרטגי שעומד מאחורי הפעילות האמריקנית מול איראן ונראה כיצד ישראל יכולה לנצל אותו.
בשבועות האחרונים קורה משהו שלא מבשר טובות לא לאוקראינה, לא לאירופה ולא לביטחון הגלובאלי כולו: רוסיה מגייסת כוחות רבים, כולל כוחות ארטילריה ושריון, ושולחת אותם לגבול שלה עם אוקראינה ולחצי האי קרים.
האם הרוסים מתכוננים לכבוש את אוקראינה? קרוב לודאי שלא. הם כנראה מתכוננים להתניע מחדש את התהליך הפוליטי לפתרון הסכסוך בדונבאס.
האם ישראל צריכה לספוג כל פעולה ירדנית הפוגעת בנו? האם ירדן באמת כל-כך לא יציבה שיש לנהוג בה בכפפות משי?
הניתוח היום מבקש לבחון את השאלות האלו ולעזור לנו להבין טוב יותר – מה החשיבות של ירדן, איך אנחנו משפיעים עליה ואיך עלינו להתנהל מולה. אני חושב שהגישה שרואה חשיבות עליונה לייצוב ירדן מתעלמת מהעובדה שירדן יציבה יותר ממה שאנו חושבים, ומה שעלול להפיל אותה נמצא במערכת שלה עצמה, לא בנו. ירושלים כנראה לא תהיה מה שיבעיר את עמאן.
עם סיום הרבעון הראשון, הגיע הזמן לחזור אחורה לתחזית השנתית ולראות האם המגמות הגדולות שצפינו מתגשמות, ומה קרה או לא קרה ברבעון הראשון.
הפיגוע במפרץ עומאן, והגילוי על המערכה הימית הסודית של ישראל נגד טהרן, הן הזדמנות לעסוק בבעיה אסטרטגית לישראל שעדיין לא זכתה למלוא ההתייחסות כאן בארץ, למרות ההשלכות שלה על הביטחון והשגשוג שלנו כאן בציון: אבטחת נתיבי השיט שלנו. מה על ישראל לעשות כדי להבטיח את שלום צי הסוחר שלה, ולמה הגישה המסורתית שלנו לבעיות ביטחון, של לסמוך רק על עצמנו, לא תצליח מול הבעיה החדשה.
הסקירה העולמית היום נועדה לתת לנו תמונת מצב של 4 משברים או תהליכים מתפתחים בזירה הבינלאומית, חלקם עם השלכות משמעותיות להתאוששות הכלכלית שצפויה לקראת סוף השנה וחלקם חשובים ליציבות האזור שלנו כאן במזרח התיכון: מה קורה במיאנמר מאז שסקרנו אותה לאחרונה, משבר השבבים שמביא את תעשיית הרכב לכמעט עצירה, סטטוס קמפיין החיסונים בעולם, והמהלכים האחרונים של האיראנים במו״מ על הסכם הגרעין מול ארה״ב.
ממשל ביידן רודף אחר חיזיון תעתועים – יציבות במזרח התיכון, עם מינימום מאמץ. החיזיון כבר הוביל את ממשל אובמה לחזק את איראן, ולראות כיצד ערב הסעודית שוקעת בבוץ התימני. האם הממשל החדש בדרך למשבר אזורי?
ההתקררות ביחסים בין הבית הלבן ובלפור היא הזדמנות מצוינת לישראל לחפש כיצד לחזק באופן מבני את הקשרים עם ארה״ב, ע״י חיזוק קשריה עם מה שמסתמנת כקואליציה הגלובאלית הבאה של ארה״ב: האנגלוספרה פלוס.
ההפיכה בבורמה היא לא רק מבחן לדמוקרטיה השברירית שקמה שם לאחר 50 שנות שלטון צבאי, אלא גם המבחן הרציני הראשון של ביידן בזירת החוץ.
קישור לפרק באתר – קישור.
התחזית השנתית של ״המשחק הגדול״ לשנת 2021, בחלוקה לפי מגמות גדולות (מבצע חיסונים, אי-שקט אזרחי ומתיחות גיאופוליטית) ורבעונים.
בייג׳ין נתונה כרגע במגננה, אך זה לא אומר שהיא הפסידה במערכה: הסכם ההשקעות שהוסכם עליו בעיקרון עם האיחוד האירופי בסוף דצמבר 2020 מראה שלפחות מדינה מערבית חשובה אחת, גרמניה, עדיין לא עברה למחנה האנטי-סיני. הלחץ הצבאי שבייג׳ין מפעילה על טאיוואן והרדיפה של פעילים דמוקרטים בהונג קונג מראה שהמפלגה לא איבדה את הנחישות לפעול כדי להגן על עצמה. השנה היא תציג את תוכנית החומש הבאה שלה, והיא תמשיך להדק את אחיזתה בזירה הפנימית וללחוץ על היריבות שלה באזור. הברירה של ממשל ביידן האם לבחור במדיניות ברורה ותקיפה מול סין, או לנסות ולהתקשר עמה ולתת לה את החופש לקדם את האינטרסים שלה.
קישור לניתוח באתר – קישור.
העוינות בינינו לבין העולם הערבי אינה מחוייבת המציאות.
היום כשמדינות האזור מתמודדות עם שלל אתגרים בכוחות עצמן, הן מתחילות להבין את הערך ביחסים עימנו ואת חוסר הטעם בחרם עלינו. אנחנו יכולים לעזור לקדם את האזור, לקדם את השגשוג בו, לקדם את הביטחון בו. ישראל יכולה להיות כוח משפיע במזרח התיכון, אם נשכיל להמשיך את המומנטום של הנורמליזציה ובאמת לעזור למדינות סביבנו.
שנת 2020 הייתה שנה סוערת. משבר הקורונה האיץ את המעבר לעולם הרב-קוטבי, ואנו נראה ב-2021 את המשך המגמות שעיצבו את התגובה הבינלאומית לווירוס השנה: תחרות לכוח בין מדינות, לאומנות כלכלית והדעיכה של ארגונים רב-לאומיים.
במימיו החמימים של הים התיכון מתנהלים מאבקים אסטרטגיים בין מעצמות אזוריות. ישראל יכולה וצריכה לבנות ציר משלה, עם יוון וקפריסין
המאבק נגד איראן לא חייב להיות רק צבאי, יותר מזה – החשיבה על הסוגיה רק כצבאית מגבילה אותנו. בניתוח היום נראה כיצד לבחון מחדש את הסוגיה האיראנית ולהעלות פתרונות חדשים ויצירתיים להתמודד עמה.
הסקירה העולמית היום, באופן לא מכוון, עוסקת בנושאים מגוונים אך בעלי מכנה משותף אחד: השינוי של המערכת הבינלאומית לעולם רב-קוטבי מלא, עולם בו מדינות רבות מנהלות מדיניות חוץ עצמאית מארה״ב ומתחרות זו עם זו על כוח והשפעה. בפרק היום נראה איך יוון ואיחוד האמירויות מגבשות ציר אנטי-טורקי, כחלק מההיערכות מחדש של כוחות במזרח התיכון; נראה את בריטניה מתחילה להתוות את חזרתה לזירה העולמית ככוח צבאי משמעותי; נבין את המשמעויות של הסכם שביתת הנשק בנגורנו-קרבאך; ונראה איך דרום-מזרח אסיה מנסה לנהל משחק מורכב בסביבה של יריבות הולכת וגדלה בין סין, יפן, הודו וארה״ב.
הערה – בהקלטה טעיתי בהגייה של ASEAN, ואני מבטא אותו כ-ASAYAN. התנצלותי.
אתיופיה נמצאת במצב רגיש, אך היא עדיין לא נמצאת בקריסה. הסיכון למלחמת אזרחים קיים, אך סביר שנראה את אדיס אבבה משתלטת על מדינת תיגראי ומנהלת מלחמת התשה מול חזית השחרור, בעודה ממשיכה בפיתוח הכלכלי של המדינה. ההתנהגות של אריתריאה וסודן יקבעו האם המאמצים של אדיס אבבה יצליחו, והאם אתיופיה בסכנה של מלחמת אזרחים כוללת. אם אבי יצליח במשימתו להשתלט על תיגראי, אם הוא יצליח להביס את היריבים המרכזיים שלו לחזון הפדרציה הלאומית, אתיופיה תהיה בדרך להפוך לא רק למדינה יציבה ומשגשגת יותר, אלא גם בדרך להיות מעצמה אזורית במזרח אפריקה.
הבחירות של 2020 הסתיימו, אך המאבק לשליטה בין הרפובליקנים לדמוקרטים רק התחיל. מקווים לגל אדום ב-2022, הרפובליקנים יעדיפו לשתק את וושינגטון בשנתיים הראשונות של נשיאות ביידן. ממשל ביידן יהיה ממוקד בזירה הפנימית, מעדיף שלא להתקדם מול האיראנים, בסוגיה הפלשתינית, ונותן לרוסיה לנצל את הוואקום בשביל לקדם את השפעתה במזרח אירופה ולוב. הסינים כך נראה יהיו היחידים שלא ייהנו מהשיתוק של וושינגטון, רואים איך קו העימות מולם ממשיך. ממשל ביידן כנראה יהיה, לפחות במחצית הראשונה, ממשל אנמי, לטוב ולרע.
סקירה עולמית 2: השינוי האסטרטגי של סודן; סירקולציה כפולה בסין; המאבק על 5G; התרחבות הקוואד; עדכונים על נגורנו קרבך.
מקסיקו חווה היום שלושה משברים: משבר בריאותי, משבר כלכלי ואת משבר הקרטלים. שלושת המשברים מזינים זה את זה, פוגעים בכלכלה המקסיקנית, במשילות שלה וביחסים שלה עם ארה״ב. אנו צפויים לראות ב-2021 עלייה דרמטית בהגירה הבלתי חוקית ממקסיקו לארה״ב, ואת ההפיכה של מקסיקו בפרט ואמריקה הלטינית בכלל למוקד החדש של מדיניות החוץ האמריקנית.
למה אנחנו יכולים לצפות עם עוד 4 שנים של טראמפ? המשך המאבק עם סין, עם הסלמה אפשרית במצרי טאיוואן; הסלמה בסכסוך הסחר עם האיחוד האירופי; פיצול של האיחוד בין מזרח אירופה בראשות פולין למערב אירופה בראשות גרמניה וצרפת; מרוץ חימוש במפרץ הפרסי; ולבסוף, הספקולטיבי – גם אם לא ממש ספקולטיבי: התקרבות של רוסיה לארה״ב והתרחקות שלה מסין. זה שינוי שיטלטל לא רק את הדינמיקה האסטרטגית באירופה, אלא גם ילחץ את טורקיה ואיראן. איך? הכול בניתוח היום.
איך תראה מדיניות החוץ של ממשל ביידן, ומה יהיו ההשפעות שלו על הזירה הבינלאומית? ביידן רץ תחת הקריאה שארה״ב חייבת להנהיג שוב את העולם, ורואה בה את המעצמה היחידה שיכולה להוביל את הדמוקרטיות בעולם להתגונן מפני האיומים של דיסאינפורמציה ואוטוקרטיות, איומים שבאים בעיקר מרוסיה וסין. ביידן רוצה לתת לארה״ב שליחות חדשה, לתת לה ״אימפריום״ חדש כמגנת הדמוקרטיה. יש רק שתי בעיות: העולם כבר לא ממתין למנהיגות האמריקנית, והגנת הדמוקרטיה היא מושג אמורפי מדי בשביל לתכנן על בסיסו אסטרטגיה לאומית. הנשיאות של ביידן תתחיל בהכרזות על חזרתה של ארה״ב למנהיגות העולמית – אך הן כנראה לא יחזיקו עד סוף הכהונה הראשונה שלו.
העולם שלנו נמצא בשינוי עמוק, עם הסדר האמריקני בשינוי מהותי. מדינות המפרץ מתמודדות עם נפילה במחירי הנפט וחוסר עניין אמריקני. במזרח הים התיכון, טורקיה מנסה למצב את עצמה כמעצמה אזורית חדשה אך נתקלת במציאות הקשה של היעדר כלכלה שתוכל לתמוך בשאיפותיה. האיחוד האירופי ממשיך להתקשות להתנהל כגוף אחד, משוסע ע״י החברות השונות בו. וארה״ב וסין פועלות לנתק את התלות ההדדית ביניהן, עם וושינגטון מפתחת את היכולת להשתמש בסחר ככלי גיאו-כלכלי חדש. תעשיית השבבים כנראה תהיה הראשונה להתפצל לבסיס אמריקני וסיני, אך היא לא תהיה האחרונה.
ההתכתשות הנוכחית בין אזרבייג׳ן וארמניה היא חלק ממשחקי כוח גדולים יותר בין רוסיה, טורקיה ובמידה פחותה יותר איראן להשפעה על הקווקז. כציר גיאוגרפי חשוב וכמקור אנרגטי חלופי לאיחוד האירופי, השפעה על הקווקז נתפסת בטהרן, מוסקבה ואנקרה כאבן דרך להשגה או ביסוס של המעמד שלהן כמעצמה אזורית.
הדרדרות היחסים בין סין למערב באה במקביל להתחממות ביחסים בין המערב לטאיוואן, במיוחד בין ארה״ב והאי. הסינים מאותתים שהם רואים בחומרה את ההתקרבות האמריקנית, ואסור לוושינגטון או לנו לפטור את האיומים של בייג׳ין כאיומים ריקים.
ישראל אינה צריכה עוד להסתכל על הביטחון שלה ועל מקומה בעולם רק דרך קנה האקדח. עם השתלבות הכלכלות הערביות בכלכלה הגלובאלית, עם התחזקות המשק הישראלי והפיכתו למוקד משיכה גלובלי, ביטחון ישראל כבר לא נשען רק על הכוח הצבאי שלנו, אלא גם על הכוח הכלכלי, הכוח הטכנולוגי והכוח המדיני שלנו. הכוח הכלכלי, הטכנולוגי והמדיני יעזרו לנו לבסס את מקומנו במרחב הערבי, ולהגדיל את כוחנו בזירה הבינלאומית.
צבא מצרים שוקד כל העת על התעצמות, אך האם הסיבה קשורה לא לאיום מחוץ או הכנה למלחמה, אלא שחיתות ממסדית? מצרים אינה מדינה עם צבא – היא צבא עם מדינה.
קישור לפרק – קישור.
בלרוס מהווה ציר אסטרטגי חשוב במזרח אירופה, חשוב לרוסיה ופולין. בעוד המפגינים ברחובות מינסק קוראים לשלטון חופשי וליכולת להכריע בעצמם את גורלם, מעל ראשם מתנהל מאבק גיאופוליטי בין רוסיה לפולין על עתיד המדינה.
הנרמול הרשמי של היחסים בינינו לבין איחוד האמירויות פותח אפשרויות כלכליות, דיפלומטיות וצבאיות לנו ולהם. ספרטה הקטנה במפרץ הפרסי תוכל להשתמש בידע כחול לבן בשביל לחזק את כוחה הצבאי ולקדם את הכלכלה המפותחת שלה לעבר כלכלת ידע מתקדמת. עבור ישראל איחוד האמירויות פותחת גישה חדשה לשווקים הערבים וגישה לשווקים הפיננסים של אירופה ואסיה. כן, עוד לפני כן היו יחסים – אך כעת כל ישראלי וכל חברה ישראלית יוכלו להגיע לאמירויות, להשתתף בתערוכות הבינלאומיות שמתקיימות בהן, לפגוש לקוחות חדשים, שותפים חדשים ולממש הזדמנויות עסקיות חדשות. היחסים בינינו לבין האמירויות יתבססו על העוינות המשותפת לציר הקיצוני במזרח התיכון, הרצון לשמור על שיט חופשי ומשגשג והקידום של כלכלה חופשית.
הפיצוץ בביירות אינו יריית הפתיחה לסופו של חיזבאללה, אלא עוד חוליה בשרשרת ההידרדרות של לבנון כמדינה נחשלת. עם הממשלה הלבנונית בהתמוטטות, עם מפגינים זועמים ברחובות, המדינה אינה יכולה להימלט מהמשבר הכלכלי העמוק בה או לפתור את השיתוק הפוליטי בה. חיזבאללה הוא היחיד שימשיך לתפקד גם בתוך אי-הסדר הזה, יעמיק את אחיזתו במדינה הלבנונית וימשיך בהתחמשות נגד ישראל. ההתמוטטות של לבנון אינה בשורה של תקווה עבורנו, ואין לנו דרך אחרת לחנוק את חיזבאללה אלא ע״י פעילות ארוכה ועיקשת להפוך אותו למצורע בעולם.
יציאת שליש מהכוחות האמריקנים בגרמניה יכולה להיתפס כצעד שבא לפגוע בברית האטלנטית – אני מאמין שצריך לתפוס אותה כסימן אזהרה לברלין: או שהיא תשנה את דרכה, או שהיא תמצא עצמה מבודדת.
התחרות בים התיכון מהווה אתגר והזדמנות אסטרטגית למדינת ישראל להפוך לציר מרכזי באזור הים התיכון. האתגר עצום – אך כך גם הרווח אם נדע להפוך את עצמנו ל״יהודה הימית״.
מנוי לפל״ג – קישור.
השלום האמריקני (״הפקס אמריקנה״) היה הגאולה של העולם מהגיאופוליטיקה שלו – עם הפקס התחילה תקופת שלום חסרת תקדים עבור אירופה ויפן ומסחר בינלאומי צומח. איך הפקס נוצר מהאימפריום? ומה יקרה כשהאימפריום יסתיים?
מאז 1945 הרפובליקה הצרפתית אינה מפחדת לשלוח את חייליה להגן על האינטרסים שלה, לעצב את הזירה הבינלאומית לרצונה ואם צריך – גם ללכת ראש בראש עם האמריקנים. דיוקן של המעצמה העולמית הפחות מוכרת.
המתיחות בהימליה בין סין להודו קשורה למשחק אסטרטגי גדול יותר להשפעה על טיבט והנהרות של מזרח אסיה. איך? ומה העתיד צופן לטיבט? הכול בניתוח היום.
האסטרטגיה היפנית לעולם הרב-קוטבי היא פשוטה: בנה את כוחך הצבאי, בנה רשת אזורית נגד סין, ודאג שארה״ב תשמור על הנוכחות שלה במזרח אסיה.
מול לחץ מארה״ב, סין מפעילה לחץ משלה בכל החזיתות – ומקדמת את המשך ההשתלטות שלה על ים סין הדרומי, המפתח להגמוניה שלהם במזרח אסיה.
הסיפוח המתקרב כנראה לא יהיה סופה של ישראל, או של התקווה הפלשתינית למדינה. נתניהו יקבל דף בדפי ההיסטוריה, והסכסוך ימשיך להיות חלק מהשגרה.
משבר הקורונה הנוכחי מאיץ את מאזן הכוח החדש נגד סין. במקום לנסות ולמתן את הנזק של הגיאוגרפיה שלה, סין באסרטיביות שלה רק מעודדת את האזור לצאת נגדה. וושינגטון, גם אם לא בממשל הזה, עתידה לנצל זאת.
החדשות הטובות הן שיש היגיון בשיגעון של ארה״ב ב-30 השנים האחרונות. החדשות הרעות שהוא הולך נגד כל רעיון של גלובליזציה וליברליזם בין-לאומי. ברוכים הבאים למאבק לכוח.
העלייה של סין אחרי ״מאה שנות השפלה״ היא לא ״עוד עלייה״ – היא שינוי יסודי בסדר העולמי. בפרק היום נראה איך עצם משקלה של סין משנה את הסדר העולמי, מה הפחד שלה מפני ארה״ב ואיך היא מתכוונת להתמודד עם האיום מפני מעצמת העל היחידה של העולם.
רק גאון אסטרטגי כמו פוטין יצליח להוציא את מדינת היהודים – פרייארית. בפרק היום אחשוף את המשחק שרוסיה משחקת איתנו ועם האיראנים, על האפשרויות שלנו בסוריה ולמה ייעוץ חקלאי הוא מה שצריך לשלוח לכורדים במזרח המדינה.
בפרק היום של המשחק הגדול נדבר על איך רוסיה הפכה מהאיום הקונבנציונאלי הכי גדול על אירופה, לאיום ההיברידי הכי גדול עליה. נדבר על איך היא משתמשת ברשתות חברתיות, במדיה, בכוחות מיוחדים ושכירי חרב בשביל לנהל את המלחמה שלה נגד המערב.
מאז 1946, ארה”ב ביצעה 81 מבצעים לשינוי שלטון במדינות מסביב לעולם. בפרק היום נחדור ללב הפרנויה הרוסית – מדוע פוטין חושב שכל מפגין הוא סוכן אמריקאי, שכל מהומה היא מזימה אמריקאית?
הפרק היום מוקדש לאחת המדינות המוזרות בתבל: יפן. נדבר על חוקת יפן, האיזון הדרוש במזרח אסיה ואיך טראמפ יכול להיות מתנה לראש ממשלת יפן שינזו אבה.
האביב הגיע, הטבע פורח, טראמפ מצייץ והגיע הזמן לבחון את התרומה שיכולה להיות לו במשחק הגדול. בפרק היום נעסוק בדרישה שלו שבעלות הברית של ארה”ב “צריכות לשלם”, נתהה למה אירופה הפכה למדינת חסות ונבין מה הקשר בין הסדר הליבראלי והעצמות בגוף שלנו.
כדי לנצח את סין ארה״ב צריכה – מסה. היא צריכה מספר רב של פלטפורמות שיהיו אפקטיביות בלחימה ויהיה ניתן לספוג שחיקה מאסיבית שלהן. חברת אנדוריל רוצה לייצר ולמכור את המסה הזו.
ישראל צריכה לכייל מחדש בדחיפות את האסטרטגיה האיראנית שלה, לאור נכונותה של ארה”ב לקבל את איראן כמדינת סף גרעינית והיחלשות הבידוד הבינלאומי של טהרן. שתי דרכים מעשיות: היערכות לפריצה איראנית לפצצה והגברת שיתוף הפעולה האזורי.
תקרית כוח וגנר ברוסיה נתנה לנו הצצה נדירה למאבקי הכוח בתוך רוסיה. וגנר אינו כוח צבאי פרטי רגיל, משמש כזרוע הלא רשמית של רוסיה ועד לא מזמן כצבא הפרטי של פריגוז׳ין.
דרום קוריאה שוקלת פיתוח נשק גרעיני. וושינגטון, מודאגת, מחזקת את שיתוף הפעולה הביטחוני עמה. איך פצצה קוריאנית (אחרת) תטלטל את העולם?
המרוץ הגרעיני החדש יהיה בין שלושה קטבים: רוסיה, סין וארה״ב. כל שלוש המעצמות שואפות להשיג או לשמור על מעמד של מעצמה גרעינית. אך האם רוסיה תצליח מול הענק הסיני והענק האמריקני?
חברות עליהן דיברנו בפרק: ג׳נרל דיינמיקס (GD) ונורת׳רופ גראמן (NOC).
ארה״ב היא מעצמה רוויזיוניסטית, המעוניינת לעצב סדר עולמי חדש. יחד עם סין, היא פירקה את הסדר הליבראלי הישן. השינויים הכלכלים שאנו רואים הם הניסיונות של שתי המעצמות לעצב סדר עבורן.
כמעט שנה למלחמה באוקראינה והאיומים הרוסים על שימוש בנשק גרעיני הם עדיין רק… איומים. מדוע האיומים הללו לא הצליחו להשפיע על קייב והמערב, ומה כן צריך להדאיג אותנו בקשר לנשק הגרעיני הרוסי.
שנת 2023 צפויה להיות שנת אי-וודאות גבוהה. באוקראינה הרוסים כנראה מתכוננים למתקפה חדשה. סין נפתחת מחדש לעולם. ומשבר חדש כנראה יווצר במפרץ הפרסי.
המלחמה באוקראינה כנראה תכנס לשנה השנייה שלה ללא הפסקת אש. שני הצדדים מתכוננים למתקפות חדשות במטרה להטות את המאזן לטובתם. לא סביר שנראה סיום למלחמה לפני חורף 2023.
ערב הסעודית מנסה לגבש עמדת ביטחון עצמאית כשהיחסים עם ארה״ב מדרדרים וסין מסרבת להחליף אותם. אולם במקום להגביר את ביטחונה, סעודיה מסכנת את עצמה ואת האזור.
המרחב הפוסט-סובייטי נמצא בסכנה להפוך לחגורת שבר חדשה עקב הפעולות של רוסיה באוקראינה. הדבר מאיים על ישראל אסטרטגית, ומציע הזדמנויות חדשות לטהרן.
החשיבות האסטרטגית של איראן רק עומדת לגדול בעולם של תחרות בין מעצמות ומשבר אנרגיה באיחוד האירופי. ישראל צריכה להכיר במציאות, ולפעול בהתאם.
מזה שנה חלה הסלמה בקוריאה המאיימת על כל מזרח אסיה. אנו מתקרבים לנקודת מפנה בה צפון קוריאה, דרום קוריאה וארה״ב יצטרכו להחליט איך יסתיים סבב ההסלמה הנוכחי.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
סוגיית נאט״ו לכאורה עומדת בבסיס המלחמה באוקראינה. למה נאט״ו המשיכה להתקיים אחרי התפרקות בריה״מ? ולמה היא התרחבה מזרחה על-אף הידיעה שהדבר יצור מתיחות עם הרוסים? בפרק היום נענה על שתי השאלות האלו מנקודת המבט המערבית ונראה שהסוגיה היא רק תירוץ בידי מוסקבה.
הצטרפות פינלנד ושבדיה לנאט״ו תשנה את מאזן הכוח בים הבלטי ובחוג הארקטי. אולם רוסיה כנראה תמתין לראות איך תראה החברות שלהן בנאט״ו לפני שתחליט על תגובה.
המלחמה באוקראינה לא תהפוך את האיחוד האירופי ליותר מאוחד. היא כן תהפוך את מדינות האיחוד חזקות יותר מול רוסיה. אך כל עוד גרמניה אינה יודעת לאן היא רוצה ללכת, הסיכויים שהאיחוד האירופי יהפוך שחקן גיאופוליטי משמעותי הם קלושים.
דוב-דרקון הוא השם לתיאום בין רוסיה וסין נגד ארה״ב. המלחמה באוקראינה תחליש את רוסיה, ותתן לסין לחזק את אחיזתה ביריבה ההיסטורית שלה – מוסקבה.
הפלישה לאוקראינה מכריחה את גרמניה להתמודד עם הקונספציה הכושלת שלה בנוגע לרוסיה. היא נותנת לסין חומר רב למחשבה. והיא אירוע משמעותי ראשון באנרכיה הגלובאלית שלנו.
טורקיה אינה מחממת את היחסים עם ישראל משום שינוי אסטרטגי אצלה. טורקיה לא צריכה את הגז הישראלי, והיא בטח לא הוחלשה מהמלחמה באוקראינה. מה שטורקיה רוצה מישראל היא עזרה ברכש מטוסי F-16 חדשים מהאמריקנים.
הודו בשיחות לייצוא חיטה למצרים (כפי שחזינו), בנט מדבר על רשת הגנה אווירית במזרח התיכון (כפי שהצענו), ואזרבייג׳ן ממשיכה להפעיל לחץ צבאי נגד ארמניה (כפי שהזהרנו). שבוע מלא החלטות וידיעות.
קבלת הפנים החמה שקיבל הנשיא הרצוג בטורקיה אינה מעידה על שום שינוי מהותי בהתנהגות של טורקיה.
טורקיה היא שחקן אופורטוניסטי, המשנה את גישתו למדינות בהתאם לנסיבות. יחסיה של טורקיה עם ארמניה מלמדים אותנו הרבה איך טורקיה יכולה לנוע במהירות מאויב לאוהב, ומדוע יש להיזהר במגעים איתה.
הרוסים עומדים במקום מסביב לקייב (כהכנה לפריצה משמעותית?), מצרים מפסיקה ייצוא חיטה, וקולות בבייג׳ין תוהים עד כמה אסטרטגי עבור סין שיש לה ״יחסים אסטרטגים״ עם רוסיה.
בזמן שאיש אינו יודע איך תסתיים המלחמה באוקראינה, אפשר להעריך מה תהיה הדינמיקה של המלחמה – פוטין הוא המהמר בקרמלין, והוא ילך על כל הקופה.
הרוסים מתקדמים לכתר את קייב, טאיוואן מתכוונת להגדיל את כמות הטילים שהיא מייצרת והאינפלציה בטורקיה ממשיכה לשבור שיאים.
הפלישה הרוסיה לאוקראינה החלה, וההלם הראשוני למערכת העולמית כבר ברור: גרמניה מכריזה על התחמשות מחדש, רוסיה חטפה מכה כלכלית וסין שוקלת את צעדיה.
רוסיה מתקדמת לתוך אוקראינה לאחר שבוע דיפלומטי מתוח: קרבות בקייב, חדירה מדרום וממזרח. נשיא איראן בביקור בקטאר והמערב משחרר שורת סנקציות נגד רוסיה.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
המלחמה באוקראינה החלה. כוחות רוסים פלשו, תוקפים עם טנקים, מטוסים וטילי שיוט. איך הגענו לנקודה בה פוטין מכניס כוחות לאוקראינה? ומה ההשלכות?
ישראל אינה צריכה לחפש ברית אזורית נגד איראן. היא צריכה לבנות מערכת קואליציות נגד בעיות אזוריות אותן איראן מנצלת. זו המלכודת הישראלית.
הדיבורים על מלחמת עולם שלישית הם היסטרים, אך הם מציעים לנו הזדמנות להעריך את פריסת הכוחות במזרח אירופה, ואת האפשרות לתרחישי קצה. נדבר גם על השינויים שכבר קורים בארכיטקטורת הביטחון במזרח אירופה, ואיך המתיחות בין ארה״ב ורוסיה כנראה (לא) תשפיע על יחסי ירושלים-מוסקבה.
מהו עתיד המשבר באוקראינה? בניתוח הנוכחי נכיר את האופציות צבאיות לרוסיה, ננסה להבין למה כל-כך קשה לחזות מה הולך לקרות במשבר ומה יהיו ההשלכות הכלכליות.
ההפגנות בקזחסטן נעלמו באותה מהירות בה הופיעו. תגובה קשה מצד המדינה, ביחד עם הבטחות לשינוי, כנראה הרגיעו לעת עתה את המפגינים.
מה גרם להפגנות? ומה השינויים העמוקים שהן יצרו?
סקירה עתידית של 2022: בין שיחות הגרעין בווינה, פגישות בין ארה״ב ורוסיה על עתיד הביטחון באירופה, הבחירות בארה״ב והתקדמות טכנולוגית.
שנת 2021 הייתה שנה עמוסה באירועים – הקריסה המוניטרית בלבנון, מתיחות מסביב לטאיוואן והאיום במלחמה באוקראינה. במהלך השנה עקבנו אחר החיכוך הגובר בין סין, ארה״ב ורוסיה, לאומנות כלכלית ושיבוש בשרשרות האספקה העולמיות.
אז איך אני מסכם את שנת 2021? כשנה הראשונה של האנרכיה הגלובאלית החדשה.
בניתוח היום נצלול אל המשבר האוקראיני ונבין מה בדיוק הרוסים רוצים ומתכננים. הבנייה הצבאית מסביב לאוקראינה אינה רק בשביל לחץ – אלא גם בשביל להכין אופציה צבאית למוסקבה אם תרצה. ארה״ב כנראה תענה לדרישות הרוסיות, ואוקראינה תאלץ להשלים שהיא לא תצורף לנאט״ו.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
עסקנו בפרק הקודם ב״התעוררות האמריקנית״ מהרגע החד-קוטבי: ממשל טראמפ הביא את ארה״ב להפנים שהרגע החד קוטבי הסתיים ושהיא נמצאת בתחרות לכוח עם סין ורוסיה. התחרות הגיאופוליטית לא מתה, אלא קיימת ובועטת במלוא העוצמה. כעת אנו מפנים את מבטנו לעולם בכלל: איך הוא ישתנה בעקבות התחרות בין ארה״ב וסין? מה המשמעות של חזרתה של המערכת הבינלאומית למצב רב-קוטבי?
בזמן שהתמקדנו בנובמבר בסין וטאיוואן, במזרח אירופה שני משברים הופיעו: משבר מהגרים בגבול בלארוס-פולין, וחשש מפלישה רוסית לאוקראינה.
האם יש קשר בין שני המשברים? איך הם משרתים את פוטין ולוקשנקו? ומה צפוי להתרחש בזירה המזרחית של אירופה?
אם בייג׳ין תרצה ליצור משבר במצר טאיוואן – איך היא תעשה זאת? בניתוח היום נכיר שלושה תרחישים אפשריים למשבר במצר טאיוואן ומה המשמעות שלהם לכלכלה הגלובאלית.
בשנתיים האחרונות התרחשו שתי מגמות מדאיגות עבור בייג׳ין: היחסים שלה עם המערב הדרדרו, בעוד היחסים של טאיוואן עם המערב השתפרו. איך טאיוואן הפכה ממדינה מבודדת לחביבת אירופה וטוקיו, ומדוע זה כה מאיים על בייג׳ין?
בנובמבר 2022 הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית עתיד להתכנס ולהכריע בשאלה גורלית לסין ולעולם: האם שי ג׳ינפינג ימשיך כמנהיג לכל החיים של המפלגה וסין? לקונגרס, ולהחלטות שיתקבלו בו, עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על המצב הביטחוני סביב טאיוואן.
האירועים שאנו עוקבים אחריהם בפל״ג כולם נובעים ומשקפים את המצב הנוכחי של הזירה הבינלאומית – קריסת הסדר החד-קוטבי.
איך סדר עולמי קורס? ואילו בעיות הוא יוצר לישראל?
השותפות האסטרטגית החדשה בין אוסטרליה, ארה״ב ובריטניה עומדת לשנות את המאזן האסטרטגי במזרח אסיה לטובת ארה״ב.
מה החשיבות של צוללות הגרעין בזירה הזו, ואיך השותפות מתקשרת לאנגלוספרה ולקוואד?
לפני כמעט שנה עסקנו במלחמה באתיופיה. מאז קרו דברים רבים – צבא אתיופיה כבש את תיגראי ונסוג, והחזית לשחרור תיגראי הצליחה לפרוץ לתוך אתיופיה, אך מתקשה לגייס בעלי ברית.
לאן תתקדם המלחמה במדינה השנייה הכי מאוכלסת באפריקה?
הספר ״החובה להגן״ – קישור
גרמניה עומדת בפני בחירות היסטוריות, שיסמנו לא רק את הסוף של עידן מרקל, אלא גם את הכיוון אותו תקח גרמניה בעולם הרב-קוטבי החדש שלנו. מה מצפה לגרמניה ולעולם בעקבות הבחירות במדינה?
בשבוע שעבר הטאליבאן השתלט על קאבול וממשלת אפגניסטן קרסה. מה הלאה עבור הטאליבאן ואפגניסטן?
אנחנו יכולים לצפות שהטאליבאן ינסה לשמור על זרימה של סיוע זר למדינה, בעודו מנסה לייצב אותה ביטחונית. אם יצליח, אולי אפגניסטן תהפוך מדינה יציבה. אם יכשל, האנרכיה תתפשט לכל עבר.
ממשל ביידן עומד לסגת מאפגניסטן ואלו חדשות רעות מאוד – ליריבות של ארה״ב. בניתוח היום נראה איך דווקא היציאה מאפגניסטן משפרת את העמדה האמריקנית מול רוסיה, סין ואיראן, ואיך היא יכולה לעזור לנו מול טהרן בסוריה.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
במשך 25 שנה וושינגטון והעולם היו במישורים אחרים: וושינגטון, חוגי המדיניות בה, היו שבויים של החלום החד-קוטבי. העולם לעומת זאת התאושש מהר מנפילת בריה״מ ומעצמות מתחרות לאמריקנים עלו – בראשן סין ורוסיה. במשך 25 שנה וושינגטון סיפרה לעצמה שקץ ההיסטוריה הגיע, ושההתפשטות של הדמוקרטיה בעולם היא בלתי נמנעת. עם טראמפ סוף-סוף הגיעה ההבנה שקץ ההיסטוריה לא הגיע, ושמה שמחכה לארה״ב היא תחרות חדשה לכוח עם המעצמות של אירו-אסיה.
הסיום של המחצית הראשונה של 2021 היא הזדמנות טובה לחזור לתחזית שלנו לשנה ולראות מה התממש: עוד תרגילים ותקריות בין רוסיה וסין לשכנות שלהן, מאמצי חיסון שמשתפרים אך וריאנט שמאיים על החזרה לשגרה וגל מהגרים בגבול ארה״ב-מקסיקו שעושה הרבה כאב ראש לממשל ביידן ולמפלגה הדמוקרטית.
דיברנו בשבוע שעבר על הסכנה בתפוצת נשק גרעיני, ואיך בכלל מדינות משיגות אותו. הכרנו את הפיזיקה מאחורי תגובה גרעינית, הבנו מה הקשר בין כורי גרעין ופצצות גרעין, וראינו שהדרך לנשק גרעיני היא מורכבת וארוכה – לא משהו שעושים ביום.
בפרק היום נבין את הרעיונות שעומדים מאחורי אסטרטגיה גרעינית, ואיך מעצמות העל ארה״ב ובריה״מ תכננו לנהל את סוף העולם. כולנו ודאי שמענו על ״הרתעה גרעינית״, ״יכולת מכה שנייה״, ואולי אפילו על ״נשק גרעיני טקטי״. בפרק היום נכיר את כל המושגים האלו ונסביר אותם. עם הבנה טובה של אסטרטגיה גרעינית, נוכל גם להבין את העתיד של מלחמה גרעינית, מה המגמות שמעצבות ויעצבו אותה ומה הטכנולוגיות שעלולות, חלילה, לגרום לה להתממש.
דיברנו לפני שבועיים על דילמת הגרעין האיראנית בראיית ארה״ב, ולמה וושינגטון מעוניינת להקפיא את התוכנית בהסכם, גם אם ההסכם הזה לא יעצור אותה לחלוטין.
בפרק היום אני רוצה לעסוק בסוגיה האיראנית דרך הסתכלות בסוגיה גדולה יותר, זו של תפוצת נשק גרעיני: אם ההתפשטות של אנרגיה גרעינית בהכרח אומרת עוד מדינות עם נשק גרעיני? איך העולם יכול למנוע את תפוצת הנשק הגרעיני? ומה התפקיד הקריטי שארה״ב משחקת במאבק נגד תפוצת נשק גרעיני? הכול בניתוח היום.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הזמנת הרצאה של המשחק הגדול – קישור.
ראינו בפרק הקודם איך ממשל בוש הבן לקח את הרגע החד-קוטבי ובזבז אותו במדבריות של המזרח התיכון. בעקבות פיגועי ה-11/9 ארה״ב יצאה לגאול את העולם מהטרור, מאפשרת לרוסיה וסין להתחזק בפריפריה של הסדר האמריקני. בפרק היום נכיר את הנשיא שהתחיל את המפנה מהמנטאליות של הרגע החד-קוטבי. נשיא שהיה חכם מספיק להבין מה לא עובד, אך לא היה מסוגל להגדיר מה כן – ברק אובמה.
זו אינה הפעם הראשונה שישראל עורכת מבצע צבאי גדול ברצועת עזה. למען האמת עזה מככבת כבר כל-כך הרבה בפעילות הצבאית של צה״ל שהגענו למין תחושה של ייאוש והשלמה – אנחנו לא מצפים לפתור את הבעיה בעזה, אנחנו לא חושבים שאפשר לפתור את הבעיה בעזה, ואנחנו תוהים בעיקר כמה זמן של שקט נקנה בסיבוב הלחימה הנוכחי.
אולם מה אם אפשר לפתור את בעית עזה? שמא הטעות שלנו היא לא בפעולות שלנו, אלא בחשיבה שלנו על הבעיה?
הדחיפות בה ממשל ביידן פועל בשביל לחזור להסכם הגרעין האיראני מעלה את השאלה מה הוא בדיוק מבקש להשיג עם ההסכם, ולמה הוא מתעלם מהפעילות האזורית של איראן בעודו פועל להסכם עמה.
בניתוח היום נכיר את החישוב האסטרטגי שעומד מאחורי הפעילות האמריקנית מול איראן ונראה כיצד ישראל יכולה לנצל אותו.
בשבועות האחרונים קורה משהו שלא מבשר טובות לא לאוקראינה, לא לאירופה ולא לביטחון הגלובאלי כולו: רוסיה מגייסת כוחות רבים, כולל כוחות ארטילריה ושריון, ושולחת אותם לגבול שלה עם אוקראינה ולחצי האי קרים.
האם הרוסים מתכוננים לכבוש את אוקראינה? קרוב לודאי שלא. הם כנראה מתכוננים להתניע מחדש את התהליך הפוליטי לפתרון הסכסוך בדונבאס.
האם ישראל צריכה לספוג כל פעולה ירדנית הפוגעת בנו? האם ירדן באמת כל-כך לא יציבה שיש לנהוג בה בכפפות משי?
הניתוח היום מבקש לבחון את השאלות האלו ולעזור לנו להבין טוב יותר – מה החשיבות של ירדן, איך אנחנו משפיעים עליה ואיך עלינו להתנהל מולה. אני חושב שהגישה שרואה חשיבות עליונה לייצוב ירדן מתעלמת מהעובדה שירדן יציבה יותר ממה שאנו חושבים, ומה שעלול להפיל אותה נמצא במערכת שלה עצמה, לא בנו. ירושלים כנראה לא תהיה מה שיבעיר את עמאן.
עם סיום הרבעון הראשון, הגיע הזמן לחזור אחורה לתחזית השנתית ולראות האם המגמות הגדולות שצפינו מתגשמות, ומה קרה או לא קרה ברבעון הראשון.
הפיגוע במפרץ עומאן, והגילוי על המערכה הימית הסודית של ישראל נגד טהרן, הן הזדמנות לעסוק בבעיה אסטרטגית לישראל שעדיין לא זכתה למלוא ההתייחסות כאן בארץ, למרות ההשלכות שלה על הביטחון והשגשוג שלנו כאן בציון: אבטחת נתיבי השיט שלנו. מה על ישראל לעשות כדי להבטיח את שלום צי הסוחר שלה, ולמה הגישה המסורתית שלנו לבעיות ביטחון, של לסמוך רק על עצמנו, לא תצליח מול הבעיה החדשה.
הסקירה העולמית היום נועדה לתת לנו תמונת מצב של 4 משברים או תהליכים מתפתחים בזירה הבינלאומית, חלקם עם השלכות משמעותיות להתאוששות הכלכלית שצפויה לקראת סוף השנה וחלקם חשובים ליציבות האזור שלנו כאן במזרח התיכון: מה קורה במיאנמר מאז שסקרנו אותה לאחרונה, משבר השבבים שמביא את תעשיית הרכב לכמעט עצירה, סטטוס קמפיין החיסונים בעולם, והמהלכים האחרונים של האיראנים במו״מ על הסכם הגרעין מול ארה״ב.
ממשל ביידן רודף אחר חיזיון תעתועים – יציבות במזרח התיכון, עם מינימום מאמץ. החיזיון כבר הוביל את ממשל אובמה לחזק את איראן, ולראות כיצד ערב הסעודית שוקעת בבוץ התימני. האם הממשל החדש בדרך למשבר אזורי?
ההתקררות ביחסים בין הבית הלבן ובלפור היא הזדמנות מצוינת לישראל לחפש כיצד לחזק באופן מבני את הקשרים עם ארה״ב, ע״י חיזוק קשריה עם מה שמסתמנת כקואליציה הגלובאלית הבאה של ארה״ב: האנגלוספרה פלוס.
ההפיכה בבורמה היא לא רק מבחן לדמוקרטיה השברירית שקמה שם לאחר 50 שנות שלטון צבאי, אלא גם המבחן הרציני הראשון של ביידן בזירת החוץ.
קישור לפרק באתר – קישור.
התחזית השנתית של ״המשחק הגדול״ לשנת 2021, בחלוקה לפי מגמות גדולות (מבצע חיסונים, אי-שקט אזרחי ומתיחות גיאופוליטית) ורבעונים.
בייג׳ין נתונה כרגע במגננה, אך זה לא אומר שהיא הפסידה במערכה: הסכם ההשקעות שהוסכם עליו בעיקרון עם האיחוד האירופי בסוף דצמבר 2020 מראה שלפחות מדינה מערבית חשובה אחת, גרמניה, עדיין לא עברה למחנה האנטי-סיני. הלחץ הצבאי שבייג׳ין מפעילה על טאיוואן והרדיפה של פעילים דמוקרטים בהונג קונג מראה שהמפלגה לא איבדה את הנחישות לפעול כדי להגן על עצמה. השנה היא תציג את תוכנית החומש הבאה שלה, והיא תמשיך להדק את אחיזתה בזירה הפנימית וללחוץ על היריבות שלה באזור. הברירה של ממשל ביידן האם לבחור במדיניות ברורה ותקיפה מול סין, או לנסות ולהתקשר עמה ולתת לה את החופש לקדם את האינטרסים שלה.
קישור לניתוח באתר – קישור.
העוינות בינינו לבין העולם הערבי אינה מחוייבת המציאות.
היום כשמדינות האזור מתמודדות עם שלל אתגרים בכוחות עצמן, הן מתחילות להבין את הערך ביחסים עימנו ואת חוסר הטעם בחרם עלינו. אנחנו יכולים לעזור לקדם את האזור, לקדם את השגשוג בו, לקדם את הביטחון בו. ישראל יכולה להיות כוח משפיע במזרח התיכון, אם נשכיל להמשיך את המומנטום של הנורמליזציה ובאמת לעזור למדינות סביבנו.
שנת 2020 הייתה שנה סוערת. משבר הקורונה האיץ את המעבר לעולם הרב-קוטבי, ואנו נראה ב-2021 את המשך המגמות שעיצבו את התגובה הבינלאומית לווירוס השנה: תחרות לכוח בין מדינות, לאומנות כלכלית והדעיכה של ארגונים רב-לאומיים.
במימיו החמימים של הים התיכון מתנהלים מאבקים אסטרטגיים בין מעצמות אזוריות. ישראל יכולה וצריכה לבנות ציר משלה, עם יוון וקפריסין
המאבק נגד איראן לא חייב להיות רק צבאי, יותר מזה – החשיבה על הסוגיה רק כצבאית מגבילה אותנו. בניתוח היום נראה כיצד לבחון מחדש את הסוגיה האיראנית ולהעלות פתרונות חדשים ויצירתיים להתמודד עמה.
הסקירה העולמית היום, באופן לא מכוון, עוסקת בנושאים מגוונים אך בעלי מכנה משותף אחד: השינוי של המערכת הבינלאומית לעולם רב-קוטבי מלא, עולם בו מדינות רבות מנהלות מדיניות חוץ עצמאית מארה״ב ומתחרות זו עם זו על כוח והשפעה. בפרק היום נראה איך יוון ואיחוד האמירויות מגבשות ציר אנטי-טורקי, כחלק מההיערכות מחדש של כוחות במזרח התיכון; נראה את בריטניה מתחילה להתוות את חזרתה לזירה העולמית ככוח צבאי משמעותי; נבין את המשמעויות של הסכם שביתת הנשק בנגורנו-קרבאך; ונראה איך דרום-מזרח אסיה מנסה לנהל משחק מורכב בסביבה של יריבות הולכת וגדלה בין סין, יפן, הודו וארה״ב.
הערה – בהקלטה טעיתי בהגייה של ASEAN, ואני מבטא אותו כ-ASAYAN. התנצלותי.
אתיופיה נמצאת במצב רגיש, אך היא עדיין לא נמצאת בקריסה. הסיכון למלחמת אזרחים קיים, אך סביר שנראה את אדיס אבבה משתלטת על מדינת תיגראי ומנהלת מלחמת התשה מול חזית השחרור, בעודה ממשיכה בפיתוח הכלכלי של המדינה. ההתנהגות של אריתריאה וסודן יקבעו האם המאמצים של אדיס אבבה יצליחו, והאם אתיופיה בסכנה של מלחמת אזרחים כוללת. אם אבי יצליח במשימתו להשתלט על תיגראי, אם הוא יצליח להביס את היריבים המרכזיים שלו לחזון הפדרציה הלאומית, אתיופיה תהיה בדרך להפוך לא רק למדינה יציבה ומשגשגת יותר, אלא גם בדרך להיות מעצמה אזורית במזרח אפריקה.
הבחירות של 2020 הסתיימו, אך המאבק לשליטה בין הרפובליקנים לדמוקרטים רק התחיל. מקווים לגל אדום ב-2022, הרפובליקנים יעדיפו לשתק את וושינגטון בשנתיים הראשונות של נשיאות ביידן. ממשל ביידן יהיה ממוקד בזירה הפנימית, מעדיף שלא להתקדם מול האיראנים, בסוגיה הפלשתינית, ונותן לרוסיה לנצל את הוואקום בשביל לקדם את השפעתה במזרח אירופה ולוב. הסינים כך נראה יהיו היחידים שלא ייהנו מהשיתוק של וושינגטון, רואים איך קו העימות מולם ממשיך. ממשל ביידן כנראה יהיה, לפחות במחצית הראשונה, ממשל אנמי, לטוב ולרע.
סקירה עולמית 2: השינוי האסטרטגי של סודן; סירקולציה כפולה בסין; המאבק על 5G; התרחבות הקוואד; עדכונים על נגורנו קרבך.
מקסיקו חווה היום שלושה משברים: משבר בריאותי, משבר כלכלי ואת משבר הקרטלים. שלושת המשברים מזינים זה את זה, פוגעים בכלכלה המקסיקנית, במשילות שלה וביחסים שלה עם ארה״ב. אנו צפויים לראות ב-2021 עלייה דרמטית בהגירה הבלתי חוקית ממקסיקו לארה״ב, ואת ההפיכה של מקסיקו בפרט ואמריקה הלטינית בכלל למוקד החדש של מדיניות החוץ האמריקנית.
למה אנחנו יכולים לצפות עם עוד 4 שנים של טראמפ? המשך המאבק עם סין, עם הסלמה אפשרית במצרי טאיוואן; הסלמה בסכסוך הסחר עם האיחוד האירופי; פיצול של האיחוד בין מזרח אירופה בראשות פולין למערב אירופה בראשות גרמניה וצרפת; מרוץ חימוש במפרץ הפרסי; ולבסוף, הספקולטיבי – גם אם לא ממש ספקולטיבי: התקרבות של רוסיה לארה״ב והתרחקות שלה מסין. זה שינוי שיטלטל לא רק את הדינמיקה האסטרטגית באירופה, אלא גם ילחץ את טורקיה ואיראן. איך? הכול בניתוח היום.
איך תראה מדיניות החוץ של ממשל ביידן, ומה יהיו ההשפעות שלו על הזירה הבינלאומית? ביידן רץ תחת הקריאה שארה״ב חייבת להנהיג שוב את העולם, ורואה בה את המעצמה היחידה שיכולה להוביל את הדמוקרטיות בעולם להתגונן מפני האיומים של דיסאינפורמציה ואוטוקרטיות, איומים שבאים בעיקר מרוסיה וסין. ביידן רוצה לתת לארה״ב שליחות חדשה, לתת לה ״אימפריום״ חדש כמגנת הדמוקרטיה. יש רק שתי בעיות: העולם כבר לא ממתין למנהיגות האמריקנית, והגנת הדמוקרטיה היא מושג אמורפי מדי בשביל לתכנן על בסיסו אסטרטגיה לאומית. הנשיאות של ביידן תתחיל בהכרזות על חזרתה של ארה״ב למנהיגות העולמית – אך הן כנראה לא יחזיקו עד סוף הכהונה הראשונה שלו.
העולם שלנו נמצא בשינוי עמוק, עם הסדר האמריקני בשינוי מהותי. מדינות המפרץ מתמודדות עם נפילה במחירי הנפט וחוסר עניין אמריקני. במזרח הים התיכון, טורקיה מנסה למצב את עצמה כמעצמה אזורית חדשה אך נתקלת במציאות הקשה של היעדר כלכלה שתוכל לתמוך בשאיפותיה. האיחוד האירופי ממשיך להתקשות להתנהל כגוף אחד, משוסע ע״י החברות השונות בו. וארה״ב וסין פועלות לנתק את התלות ההדדית ביניהן, עם וושינגטון מפתחת את היכולת להשתמש בסחר ככלי גיאו-כלכלי חדש. תעשיית השבבים כנראה תהיה הראשונה להתפצל לבסיס אמריקני וסיני, אך היא לא תהיה האחרונה.
ההתכתשות הנוכחית בין אזרבייג׳ן וארמניה היא חלק ממשחקי כוח גדולים יותר בין רוסיה, טורקיה ובמידה פחותה יותר איראן להשפעה על הקווקז. כציר גיאוגרפי חשוב וכמקור אנרגטי חלופי לאיחוד האירופי, השפעה על הקווקז נתפסת בטהרן, מוסקבה ואנקרה כאבן דרך להשגה או ביסוס של המעמד שלהן כמעצמה אזורית.
הדרדרות היחסים בין סין למערב באה במקביל להתחממות ביחסים בין המערב לטאיוואן, במיוחד בין ארה״ב והאי. הסינים מאותתים שהם רואים בחומרה את ההתקרבות האמריקנית, ואסור לוושינגטון או לנו לפטור את האיומים של בייג׳ין כאיומים ריקים.
ישראל אינה צריכה עוד להסתכל על הביטחון שלה ועל מקומה בעולם רק דרך קנה האקדח. עם השתלבות הכלכלות הערביות בכלכלה הגלובאלית, עם התחזקות המשק הישראלי והפיכתו למוקד משיכה גלובלי, ביטחון ישראל כבר לא נשען רק על הכוח הצבאי שלנו, אלא גם על הכוח הכלכלי, הכוח הטכנולוגי והכוח המדיני שלנו. הכוח הכלכלי, הטכנולוגי והמדיני יעזרו לנו לבסס את מקומנו במרחב הערבי, ולהגדיל את כוחנו בזירה הבינלאומית.
צבא מצרים שוקד כל העת על התעצמות, אך האם הסיבה קשורה לא לאיום מחוץ או הכנה למלחמה, אלא שחיתות ממסדית? מצרים אינה מדינה עם צבא – היא צבא עם מדינה.
קישור לפרק – קישור.
בלרוס מהווה ציר אסטרטגי חשוב במזרח אירופה, חשוב לרוסיה ופולין. בעוד המפגינים ברחובות מינסק קוראים לשלטון חופשי וליכולת להכריע בעצמם את גורלם, מעל ראשם מתנהל מאבק גיאופוליטי בין רוסיה לפולין על עתיד המדינה.
הנרמול הרשמי של היחסים בינינו לבין איחוד האמירויות פותח אפשרויות כלכליות, דיפלומטיות וצבאיות לנו ולהם. ספרטה הקטנה במפרץ הפרסי תוכל להשתמש בידע כחול לבן בשביל לחזק את כוחה הצבאי ולקדם את הכלכלה המפותחת שלה לעבר כלכלת ידע מתקדמת. עבור ישראל איחוד האמירויות פותחת גישה חדשה לשווקים הערבים וגישה לשווקים הפיננסים של אירופה ואסיה. כן, עוד לפני כן היו יחסים – אך כעת כל ישראלי וכל חברה ישראלית יוכלו להגיע לאמירויות, להשתתף בתערוכות הבינלאומיות שמתקיימות בהן, לפגוש לקוחות חדשים, שותפים חדשים ולממש הזדמנויות עסקיות חדשות. היחסים בינינו לבין האמירויות יתבססו על העוינות המשותפת לציר הקיצוני במזרח התיכון, הרצון לשמור על שיט חופשי ומשגשג והקידום של כלכלה חופשית.
הפיצוץ בביירות אינו יריית הפתיחה לסופו של חיזבאללה, אלא עוד חוליה בשרשרת ההידרדרות של לבנון כמדינה נחשלת. עם הממשלה הלבנונית בהתמוטטות, עם מפגינים זועמים ברחובות, המדינה אינה יכולה להימלט מהמשבר הכלכלי העמוק בה או לפתור את השיתוק הפוליטי בה. חיזבאללה הוא היחיד שימשיך לתפקד גם בתוך אי-הסדר הזה, יעמיק את אחיזתו במדינה הלבנונית וימשיך בהתחמשות נגד ישראל. ההתמוטטות של לבנון אינה בשורה של תקווה עבורנו, ואין לנו דרך אחרת לחנוק את חיזבאללה אלא ע״י פעילות ארוכה ועיקשת להפוך אותו למצורע בעולם.
יציאת שליש מהכוחות האמריקנים בגרמניה יכולה להיתפס כצעד שבא לפגוע בברית האטלנטית – אני מאמין שצריך לתפוס אותה כסימן אזהרה לברלין: או שהיא תשנה את דרכה, או שהיא תמצא עצמה מבודדת.
התחרות בים התיכון מהווה אתגר והזדמנות אסטרטגית למדינת ישראל להפוך לציר מרכזי באזור הים התיכון. האתגר עצום – אך כך גם הרווח אם נדע להפוך את עצמנו ל״יהודה הימית״.
מנוי לפל״ג – קישור.
השלום האמריקני (״הפקס אמריקנה״) היה הגאולה של העולם מהגיאופוליטיקה שלו – עם הפקס התחילה תקופת שלום חסרת תקדים עבור אירופה ויפן ומסחר בינלאומי צומח. איך הפקס נוצר מהאימפריום? ומה יקרה כשהאימפריום יסתיים?
מאז 1945 הרפובליקה הצרפתית אינה מפחדת לשלוח את חייליה להגן על האינטרסים שלה, לעצב את הזירה הבינלאומית לרצונה ואם צריך – גם ללכת ראש בראש עם האמריקנים. דיוקן של המעצמה העולמית הפחות מוכרת.
המתיחות בהימליה בין סין להודו קשורה למשחק אסטרטגי גדול יותר להשפעה על טיבט והנהרות של מזרח אסיה. איך? ומה העתיד צופן לטיבט? הכול בניתוח היום.
האסטרטגיה היפנית לעולם הרב-קוטבי היא פשוטה: בנה את כוחך הצבאי, בנה רשת אזורית נגד סין, ודאג שארה״ב תשמור על הנוכחות שלה במזרח אסיה.
מול לחץ מארה״ב, סין מפעילה לחץ משלה בכל החזיתות – ומקדמת את המשך ההשתלטות שלה על ים סין הדרומי, המפתח להגמוניה שלהם במזרח אסיה.
הסיפוח המתקרב כנראה לא יהיה סופה של ישראל, או של התקווה הפלשתינית למדינה. נתניהו יקבל דף בדפי ההיסטוריה, והסכסוך ימשיך להיות חלק מהשגרה.
משבר הקורונה הנוכחי מאיץ את מאזן הכוח החדש נגד סין. במקום לנסות ולמתן את הנזק של הגיאוגרפיה שלה, סין באסרטיביות שלה רק מעודדת את האזור לצאת נגדה. וושינגטון, גם אם לא בממשל הזה, עתידה לנצל זאת.
החדשות הטובות הן שיש היגיון בשיגעון של ארה״ב ב-30 השנים האחרונות. החדשות הרעות שהוא הולך נגד כל רעיון של גלובליזציה וליברליזם בין-לאומי. ברוכים הבאים למאבק לכוח.
העלייה של סין אחרי ״מאה שנות השפלה״ היא לא ״עוד עלייה״ – היא שינוי יסודי בסדר העולמי. בפרק היום נראה איך עצם משקלה של סין משנה את הסדר העולמי, מה הפחד שלה מפני ארה״ב ואיך היא מתכוונת להתמודד עם האיום מפני מעצמת העל היחידה של העולם.
רק גאון אסטרטגי כמו פוטין יצליח להוציא את מדינת היהודים – פרייארית. בפרק היום אחשוף את המשחק שרוסיה משחקת איתנו ועם האיראנים, על האפשרויות שלנו בסוריה ולמה ייעוץ חקלאי הוא מה שצריך לשלוח לכורדים במזרח המדינה.
בפרק היום של המשחק הגדול נדבר על איך רוסיה הפכה מהאיום הקונבנציונאלי הכי גדול על אירופה, לאיום ההיברידי הכי גדול עליה. נדבר על איך היא משתמשת ברשתות חברתיות, במדיה, בכוחות מיוחדים ושכירי חרב בשביל לנהל את המלחמה שלה נגד המערב.
מאז 1946, ארה”ב ביצעה 81 מבצעים לשינוי שלטון במדינות מסביב לעולם. בפרק היום נחדור ללב הפרנויה הרוסית – מדוע פוטין חושב שכל מפגין הוא סוכן אמריקאי, שכל מהומה היא מזימה אמריקאית?
הפרק היום מוקדש לאחת המדינות המוזרות בתבל: יפן. נדבר על חוקת יפן, האיזון הדרוש במזרח אסיה ואיך טראמפ יכול להיות מתנה לראש ממשלת יפן שינזו אבה.
האביב הגיע, הטבע פורח, טראמפ מצייץ והגיע הזמן לבחון את התרומה שיכולה להיות לו במשחק הגדול. בפרק היום נעסוק בדרישה שלו שבעלות הברית של ארה”ב “צריכות לשלם”, נתהה למה אירופה הפכה למדינת חסות ונבין מה הקשר בין הסדר הליבראלי והעצמות בגוף שלנו.
רוצים להישאר מעודכנים? מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו