הורדת הפרק – קישור.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***
אחת הבעיות הקשות שלנו כבני-אדם היא שאנו לומדים אחורה אך חיים קדימה, כלומר שאנחנו לומדים על העולם שלנו אחרי שדברים קרו, בעוד אנו חיים בעולם בו הם עדיין לא קורים. זה אולי האתגר הכי מרכזי של לימוד ההיסטוריה: אם לומדים את ההיסטוריה בצורה נאיבית, אנו עלולים לטעות ולחשוב שבדיוק כפי שאנו מבינים איך דברים קרו בעבר, כן אנחנו נוכל להבין איך הם יקרו בעתיד, נוכל לראות באופן ברור את השרשרות הסיבתיות שמובילות מאירוע א׳ לאירוע ב׳ ולחזות לאן הדברים מובילים. במציאות זה כמובן לא כך – כל אירוע יכול להוביל לכמה אירועים, כשיש עצי אפשרויות שמתוכם נבחר נתיב אחד ולא אחר. כל העיסוק שלנו כאן בפל״ג הוא למצוא את הנתיבים הסבירים ביותר ולמצוא את המסגרת שמגבילה אותם – אנחנו לא יודעים מה רוסיה תעשה מחר בבוקר, אך אנו בהחלט יודעים מה רוסיה רוצה, מה היא יכולה לעשות ומה לא.
למה ההקדמה הפילוסופית? מפני שאחרי שמגפת הקורונה הכתה בעולם בהפתעה, מומחים מחפשים את ההפתעה הבאה – מה עומד לבוא מעבר לפינה ולהכות אותנו? הבעיה שמפני שאנחנו לומדים אחורה, אנחנו משתמשים בעבר כדי לנסות ולשרטט את העתיד – מתמקדים בסוגיות כמו סין, הסיכון ממגפות או מלחמות סחר. קחו לדוגמה את המירוץ הנשיאותי: הסוגיות החשובות ביותר עבור המצביעים הן כלכלה, ביטוח בריאות, בית המשפט העליון ומשבר הקורונה [מקור]. העימותים הנשיאותיים מתמקדים במתח גזעי בארה״ב, בטיפול בקורונה וביחסים עם סין. כולם מדברים על מה שכבר קרה – ומתעלמים ממה שהולך לקרות.
אמרתי שלקראת הבחירות לנשיאות בארה״ב נעסוק בשלוש סוגיות: איך תראה מדיניות החוץ של ביידן [כאן], איך תראה מדיניות החוץ של טראמפ [כאן] ולמה משבר במקסיקו הולך להיות הסוגיה הכי חשובה במדיניות החוץ של שני הממשלים, לא משנה מי זה יהיה. ענינו על שתי השאלות הראשונות. היום נענה על השאלה השלישית. בואו נתחיל.
פוטנציאל לא מוערך
כדאי להתחיל את השיחה על המשבר במקסיקו מלהעריך מי זו מקסיקו – כשאני אומר מקסיקו אתם כנראה חושבים על מדינה מוכה באלימות קרטלים, איזה חור עולם שלישי שנמצא דרומית לארה״ב. מקסיקו היא אכן מדינה מוכת אלימות, וחלקים ממנה בהחלט מתאימים לתואר עולם שלישי, מקסיקו היא אחת המדינות הגדולות והחשובות בכלכלה העולמית, גם משום הקרבה שלה לארה״ב וגם משום הדמוגרפיה שלה.
אוכלוסיית מקסיקו מונה כ-126 מיליון בני אדם, עם תמ״ג של 1.2 טריליון דולר, מה שהופך אותה לכלכלה ה-15 בגודלה בעולם. הכלכלה הזו היא לא בזכות רובה של הגיאוגרפיה המקסיקנית: מקסיקו מתמודדת עם שילוב גרוע של הרים, מדבריות וג׳ונגלים – במקום שההרים והמדבריות יהיו בגבולות המדינה, הם נמצאים בתוכה. הם מפרידים בין ערים, והם מפרידים בין המרכזים הכלכלים של מקסיקו וערי הנמל שלה – העיר הגדולה במקסיקו ועיר הבירה, מקסיקו סיטי, נמצאת בגובה של כ-2,250 מטר. העיר השלישית בגודלה במקסיקו, גוודלחרה, נמצא בגובה של כ-1,500 מטר. ירושלים לשם השוואה נמצאת בגובה של רק 754 מטר.
למקסיקו יש שני יתרונות גיאוגרפים מרכזיים: ראשית, יש לה מאגרי נפט וגז משמעותיים – כ-7.2 מיליארד חביות נפט וכ-200 מיליארד מטר מעוקב של גז, מה ששם אותה במקום ה-20 מבחינת נפט ובמקום ה-40 מבחינת גז טבעי (ישראל נמצאת במקום ה-46). שנית, מקסיקו שכנה ארה״ב. עכשיו, אם תשאלו את המקסיקנים אם זה יתרון להיות שכנים של האמריקנים, הם כנראה יתווכחו אם באמת מדובר ביתרון לאור ההיסטוריה האלימה בין המדינות – ניהלו מספר מלחמות ביניהם, כולל מלחמת מקסיקו-ארה״ב של 1846 בה נלקחה ממקסיקו טקסס ומה שעתידות להיות יוטה, נבדה, אריזונה וקליפורניה.
קל אבל לראות עד כמה הקרבה לארה״ב חשובה למקסיקו – סחר היווה כ-80% מהתמ״ג של המדינה ב-2018, עם 76% מהייצוא הולך לארה״ב [מקור]ֿ ו-46% מהייבוא הגיע ממנה [מקור]. החשיבות אגב היא הדדית – מקסיקו היא אחת משותפות הסחר החשובות ביותר של ארה״ב: כ-15% מהייצוא האמריקני הולך למקסיקו וכ-13% מהייבוא האמריקני מגיע ממנה [מקור]. סה״כ הסחר בין המדינות שווה לכ-614 מיליארד דולר, קצת פחות מהמסחר עם סין ששווה 680 מיליארד דולר ונוטה הרבה יותר לצד של ייבוא אמריקני מסין לעומת ייצוא אליה (ארה״ב ייבא מסין סחורות בשווי של 560 מיליארד דולר ב-2018, וייצאה רק 120 מיליארד סחורות).
מקסיקו היא לכן לא סתם מדינת עולם שלישית בדרום ארה״ב – היא כלכלה גדולה מאוד, עם אוכלוסייה גדולה מאוד, עם קשרי מסחר ענפים עם ארה״ב ומשאבי אנרגיה משמעותיים. די בזה בשביל שהמצב של מקסיקו יעניין אותנו, ולו כסקרנות אינטלקטואלית. אך יש עוד מאפיין אחד חשוב של מקסיקו שנותן לה גם פוטנציאל כלכלי אדיר וגם הופך אותה לסכנה משמעותית לארה״ב: הדמוגרפיה.
מקסיקו היא מדינה צעירה: בשנת 2020 הגיל החציוני בה הוא 29.2, לעומת ארה״ב עם 39 וסין עם 40. ישראל אגב עם גיל חציוני של 30.5. בין 2020 ל-2050 הגיל החציוני של מקסיקו יעלה מ-29 ל-39, בעוד זה של ארה״ב יעלה מ-39 ל-42 וזה של סין מ-40 ל-47. במצב כזה מקסיקו עתידה להיות המדינה היחידה בצפון אמריקה עם בסיס צרכני משמעותי של נשים וגברים בין 25 ל-54, שמחפשים משרות ומחפשים לצרוך – מה שמבטיח עלויות עבודה נמוכות יחסית לארה״ב או סין, ושוק צרכני משמעותי ליצרנים אמריקנים. אם לשים זאת במספרים, השוק הצרכני של מקסיקו ימנה כ-63 מיליון בני אדם ב-2050, לעומת 53 מיליון היום. בעולם בו רוב המדינות המפותחות יראו התכווצות במספר הצרכנים שלהן, זה נתון משמעותי.
אולם פוטנציאל דמוגרפי הוא בו בזמן פוטנציאל לצמיחה כלכלית ופוטנציאל לחוסר יציבות, פשיעה ואלימות – בני ה-30 הצרכנים שלנו ב-2030 הם היום בני 20, סובלים מאבטלה, עוני ואלימות ברחובות. כמו כל בן 20 הם רוצים להרוויח כסף, וכשאין הרבה אפשרויות כלכליות חלקם הולכים לעבוד בשביל הקרטלים המקסיקנים. אחרים, מיואשים בנוגע לעתידם במקסיקו, מחפשים עתיד טוב יותר בארה״ב.
הודות לצמיחה הכלכלית במקסיקו בשני העשורים האחרונים, ארה״ב ראתה ירידה יציבה במספר המהגרים בגבול הדרומי שלה, עוברת ממצב בו כל שנה מאות אלפים היגרו צפונה למצב בו ב-15 השנים האחרונות יותר מקסיקנים עזבו את ארה״ב מאשר נכנסו אליה [מקור]. את זרם המהגרים ממקסיקו החליפו מהגרים ממדינות המשולש במרכז אמריקה כמו הונדורס, אל-סלבדור וגוואטמלה, מהגרים שבורחים מהעוני ואלימות הכנופיות במדינות הללו [מקור]. הודות ליציבות היחסית של ממשלת מקסיקו, ארה״ב כיום חוסמת את רוב ההגירה אליה כבר בגבול הדרומי של מקסיקו – מה שעוד יותר מקל על האמריקנים לנהל את הגבול הדרומי שלהם. כל זה עומד להשתנות.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***
בעית הקרטלים
מקסיקו חווה כיום שלושה משברים במקביל, שמזינים זה את זה ומאיימים להפוך את מקסיקו מנכס לנטל עבור ארה״ב ולמוקד חדש של הגירה בלתי חוקית לארה״ב, של סמים ושל פשע. המשבר הראשון הוא המשבר הבריאותי של מגפת הקורונה: ממשלתו של אוברדור, נשיא מקסיקו, הייתה איטית להגיב למשבר הקורונה, אם בהכרזה על עוצר בערים, אם בצעדים לתמיכה בכלכלה שנפגעה ברגע שהוכרז העוצר. נכון ליום ראשון ה-25/10, במקסיקו יש כ-886 אלף מקרים, עם כ-88 אלף מתים [מקור]. שיעור החיוביים מסה״כ כל הנבדקים במקסיקו עמד, נכון ל-23 באוקטובר, על כמעט 30% – מה שמעיד על כך שהמדינה המקסיקנית עדיין לא הגדילה את מספר הבדיקות מספיק בשביל אפילו לעקוב כמו שצריך אחר המחלה, בטח לא לבלום אותה.
המשבר הבריאותי כמובן הביא למשבר כלכלי, עם ירידה בפעילות כלכלית מקסיקו, פגיעה בהכנסות המדינה מנפט וירידה דרמטית בתיירות למדינה – ענף התיירות היווה כ-15% מהתמ״ג של מקסיקו בשנת 2019 [מקור]. התוצאה היא שכ-12 מיליון מקסיקנים איבדו את מקור מחייתם מאז מרץ, והכלכלה צפויה להתכווץ בשיעור של כ-10%, שיעור כמוהו היא לא ראתה מאז שנות ה-30׳ של המאה הקודמת [מקור]. הפזו ראה בתחילת המשבר במרץ פיחות של כ-36%, אך מאז הוא התייצב, עם הפיחות, בהשוואה לפברואר השנה, עומד על רק כ-13%. האינפלציה במקסיקו כמובן עלתה, ל-4% [מקור].
המשבר הכלכלי מזין את המשבר הבריאותי משום שאנשים רעבים לא יכולים להרשות לעצמם להישאר בבית – הם חייבים לצאת לעבוד, מה שמגדיל את שיעור ההדבקה. המשבר הכלכלי גם פוגע ביכולת של המדינה המקסיקנית להגיב למשבר הבריאותי, משום שהיא מתקשה לממן את הפעילות שלה – ביוני 2020 מקסיקו לקחה הלוואה של כמיליארד דולר מהבנק העולמי [מקור], ודירוג האשראי שלה הורד ע״י Fitch ל-BBB-, מה שאומר שהיא דרגה אחת לפני להפוך לאג״ח זבל [מקור]. אם ממשלת מקסיקו תרצה לשמור על דירוג האשראי שלה רק ברמה הזו היא תצטרך להשתלט על ההוצאה הממשלתית – משהו שהיא מתכננת לבצע, אך זה בהכרח יבוא על חשבון עזרה לעסקים ולעניים במדינה [מקור].
המשבר הבריאותי והמשבר הכלכלי מזינים ביחד את המשבר השלישי של מקסיקו, שהוא אולי המשבר הכי קיומי למדינה – משבר הקרטלים.
עסקתי בקרטלים במקסיקו לראשונה ב-2018, בסדרת פרקים במשחק הגדול [ראו כאן]. למי שלא מכיר את התופעה או למי ששכח, רענון קצר: בתחילת שנות ה-90׳ קמו במקסיקו מספר ארגוני פשע גדולים שעיסוקם היה הברחה של סמים, בעיקר קוקאין, מדרום אמריקה לארה״ב. עם השנים הקרטלים הפכו גדולים כל-כך שהמדינה המקסיקנית החליטה להתערב ולהילחם בהם באמצעות הצבא – ב-2006 נשיא מקסיקו דאז פליפה קלדרון פתח במבצע צבאי לחסל את הקרטלים בדרום המדינה. מה שקלדרון קיווה להשיג הוא חיסול הקרטלים. מה שקלדרון השיג בפועל הוא אבולוציה שלהם: הצבא פגע משמעותית בקרטלים קטנים וחלשים, מפנה את הדרך לקרטלים הגדולים יותר להתפשט במדינה. כמו בטבע, חיסול הקטנים נתן עוד משאבים לחזקים להתחזק יותר – ואם ב-2008 5 קרטלים חיו באיזון עדין ביניהם ב-2011 כבר קמו 8 קרטלים שנלחמו לכל רוחבה של מקסיקו על טריטוריה.
המחליף של קלדרון ב-2012, אנריקה פניה נייטו, היה מספיק חכם להבין שהטקטיקה של קלדרון לא עובדת, אך הוא לא הבין למה. כמו קלדרון פניה נייטו ביקש לטפל צבאית בקרטלים, רק שבמקום לצאת במבצע צבאי מקיף נגדם הוא תכנן לפגוע בהם נקודתית – לחסל או לעצור את הראשים של הקרטלים הגדולים במקסיקו. פניה נייטו הצליח, אך שוב גרם לאבולוציה: על כל ראש קרטל שנלקח, שניים חדשים באו במקומו [מקור]. חלקם של הקרטלים הקטנים התחברו מחדש לקרטלים גדולים יותר וללא ראש אחד, קשה הרבה יותר לרשויות החוק במקסיקו לפעול נגדם. אולם זו לא התוצאה הכי חמורה מפיצול הקרטלים.
הברחה של סמים היא עסק כמו כל עסק אחר. ככל שהעסק שלך יותר גדול, ככל שאתה שולט ביותר חלקים בשרשרת – בייצור, בהברחה, במכירה – כן גדל הרווח שלך. אם אתה קרטל גדול, אתה רוצה לוודא שהסחורה נעה בקלות מהייצור לצריכה עם כמה שפחות עיכובים. אתה משחד את המשטרה והעירייה בשביל שיתנו לך שקט תעשייתי וכל עוד הם לא מפריעים לך בעסקים, אתה לא פוגע בהם. קרטלים גדולים אולי משחיתים את המדינה המקסיקנית, אך הם לא מפוררים אותה.
הבעיה היא עם קרטלים קטנים: כשאתה קטן אתה יכול לקוות רק לעמלה על הברחת סמים בשטח שלך. מפני שיש תחרות בינך לבין קרטלים אחרים, הרווח שלך מינימאלי אם בכלל. קרטלים הם עסקים מכווני רווח, ואם הרווח כבר לא נמצא בהברחת סמים הם יחפשו אותו בעסקים אחרים. עסק אחד לדוגמה הוא גניבת דלק ונפט מצינורות: קרטלים בשנים האחרונות החלו לקדוח בצינורות דלק תת-קרקעיים, למלא משאיות ולמכור את הדלק בשוק השחור [מקור]. כפי שאתם יכולים לנחש, הקרטלים לא דואגים לסגור את החור אחרי שפתחו אותו, מה שמחייב את המדינה המקסיקנית לסתום את החורים ולספוג את ההפסדים. עם תשתית נפט מיושנת גם כך, הקרטלים רק מזרזים את ההתפוררות של אחד ממקורות ההכנסה הכי חשובים של ממשלת מקסיקו.
עסק אחר הוא סחיטה ושוד. אם אתה לא יכול למכור סמים בארה״ב, אתה בהחלט יכול לשדוד את האוכלוסייה המקומית. מקסיקו סיטי לדוגמה רואה עלייה בשוד מזוין [מקור], עלייה שנובעת מחוסר היכולת של הקרטלים להרוויח בדרכים אחרות. הקרטלים הקטנים הופכים בכך דומים לכנופיות של מדינות המשולש, שגם הן פועלות בצורה של תאים השולטים כל אחד בתא שטח אותו הם שודדים וסוחטים [ראו כאן]. שוד וסחיטה גם לא חייבים להיות מוגבלים רק לאנשים פרטיים – גם עסקים רואים כניסה של הקרטלים אליהם, לעיתים לוחצים על העסקים להפוך את הקרטל לשותף עסקי שמקבל חלק מהרווחים, או לחילופין רואים את הקרטל משתלט על התוצר שלהם. לדוגמה, אחת התעשיות החשובות והמשגשגות במקסיקו היא תעשיית האבוקדו, עליה נלחמים היום מספר קרטלים, מנסים להשתלט על מטעי יבול ולסחוט את החקלאים למסור להם את הרווחים [מקור]. שוב, הקרטל הוא עסק – אם הוא לא מרוויח בעסקי הסמים, הוא פשוט יעבור לעסקים אחרים, מביא עמו אלימות.
קרטלים קטנים גם אלימים יותר מהגדולים, משום שיש להם פחות טריטוריה שהם יכולים להרשות לעצמם להפסיד. התוצאה היא שמאז הקמפיין של פניה נייטו לתפוס את ראשי הקרטלים, שיעור הרצח במקסיקו שובר כל שנה את השיאים של עצמו – ב-2018 נפתחו כ-33 אלף תיקים בעוון רצח, ב-2019 כ-34 אלף תיקים, וב-2020 המספר עמד נכון ליולי על 34,600 תיקי רצח. שימו לב אגב שהשיא החדש נעשה תחת עוצר במקסיקו. בנוסף, בעוד בעבר קרבות הירי בין הקרטלים נותרו רחוקים מאזורי התיירות של מקסיקו, ב-2019 קרבות ירי כבר התרחשו ביעדי תיירות פופולאריים בחוף המזרחי.
ההתפשטות של הקרטלים יוצרת שלוש בעיות למקסיקו: ראשית, היא פוגעת בה כלכלית. לא יפתיע אתכם שעסקים, ודאי עסקים זרים, מעדיפים שלא לפעול היכן שפועלות קבוצות פשע חמושות. מחקר מ-2018 מעריך ש-403 מחוזות בהם יש פעילות ערה של הקרטלים הפסידו כ-10 מיליארד דולר בייצור בין 2003 ל-2008 – וזה עוד לפני הופעתם של הקרטלים הקטנים [מקור]. פגיעה בעסקים מקטינה את ההשקעות במקסיקו, מה שמוביל לפחות תעסוקה לצעירים מה שמביא יותר מהם לפנות לקרטלים כמקור הכנסה – מה שעוד יותר מחזק את הקרטלים ויוצר מעגל אכזרי של עוני ופשע שמדרדר את הכלכלה.
שנית, התפשטות הקרטלים פוגעת בתפקוד של מקסיקו כמדינה. המאפיין היסודי של מדינה היא הבלעדיות שלה על שימוש באלימות פיזית ביחידת שטח נתונה. אם המדינה כבר אינה מחזיקה במונופול על אלימות פיזית, מידת הציות לחוקים, תשלום מיסים, הכבוד למוסדות המדיניים – הכול מדרדר. הקרטלים לא רק שפועלים בחופשיות במדינה, הם גם תוקפים את המדינה המקסיקנית כשזו מפריעה להם.
שני מקרים, אחד מאוקטובר 2019 ואחד מיוני השנה, יכולים לעזור לנו להבין עד כמה הקרטלים לא מפחדים מהמדינה המקסיקנית: ב-17 באוקטובר 2019 כוחות של המשמר הלאומי והצבא עצרו את אחד מבניו של ״אל-צ׳אפו״, אובידו גוזמן, חבר בכיר בקרטל סינלואה. עם היוודע דבר מעצרו, חברי קרטל החלו לזרום למקום המעצר, שורפים רכבים ואוטובוסים כדי לחסום דרכים ומפעילים מכונות ירייה ונשק צלפים נגד הכוחות של ממשלת מקסיקו [מקור]. במשך מספר שעות כוח של צבא מקסיקו היה נתון במקסיקו למצור מצד חברי קרטל, עד שלבסוף התקבלה החלטה לשחרר את גוזמן הצעיר כדי לא להביא לאבדות בנפש בצבא [מקור].
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***
אם אתם רוצים להקביל את זה למשהו, דמיינו שחיילים מגולני עוצרים ראש ארגון פשע בישראל באשדוד, אך נאלצים לשחרר אותו לאחר כמה שעות בגלל מצור של חיילי ארגון הפשע. זה עד כדי כך הזוי כמו שזה נשמע. אוברדור כמובן הגן על ההחלטה לשחרר את גוזמן בטענה שמקסיקו אינה מחפשת ״מלחמות חדשות״, אך ההחלטה מעוררת שאלות על מידת המוכנות והיכולת של ממשלת מקסיקו לטפל בנגע הקרטלים אצלה.
הדוגמה השנייה היא מיוני 2020, אז הותקף ראש מערך הביטחון של מקסיקו סיטי, עומאר גרסיה, באחת משכונות היוקרה של העיר [מקור]. ניסיון ההתנקשות נשמע כמו משהו שמגיע מסרט: משאית חסמה את הרכב המשוריין של גרסיה וממנה יצאו מספר חברי קרטל, שירו מאות קליעים ברכב המשוריין. שניים משומרי הראש של גרסיה נהרגו בירי, והוא עצמו נורה בכתף וברגל אך ניצל. לפי מודיעין של המשטרה ההתקפה תוכננה מספר שבועות מראש והיא מראה על מידת חוסר הפחד של הקרטלים – התקפה באור יום באחת השכונות היוקרתיות של הבירה. אם תנסו לחפש מקבילה לאירוע הזה דמיינו שרכבו של המפכ״ל נורה מאות פעמים ברחביה בירושלים.
היעדר היכולת של המדינה להגן אפילו על הפקידים הבכירים בה מעורר שאלות לא רק בנוגע להנהגה של אוברדור, אלא גם בנוגע ליכולת שלה להגן על האזרחים. אם המדינה אינה יכולה לקיים את תפקידה הבסיסי ביותר, למה שהאזרחים יסכימו להמשיך לשלם מיסים או לחיות תחת ריבונות המדינה המקסיקנית? בשנים האחרונות ערים וכפרים במקסיקו החלו להקים משמרים אזרחיים משלהם, מגרשים את הקרטלים והמשטרה משטחם ומשיגים אוטונומיה דה-פקטו ממקסיקו סיטי [מקור]. התופעה מאיימת להקטין עוד את רווחי המיסים של ממשלת מקסיקו ולהמשיך בפירור המדינה.
הקרטלים גם מחלישים את התדמית של המדינה בעיני הציבור לא רק ע״י אלימות נגד פקידים בכירים, אלא גם ע״י סיוע לעניים במקום המדינה. אוברדור מתח ביקורת על קרטל סינלואה וקרטלים נוספים שחילקו סלי מזון ומוצרים רפואיים לשכונות מצוקה בתחילת משבר הקורונה [מקור]. מדובר בטקטיקה ידועה של ארגוני פשע, מסייעים לעניים כדי לשפר את הקשרים שלהם בקרב הקהילות בהן הם פועלים. אולם יהיה אשר יהיה האינטרס של הקרטלים בסיוע, הוא בא על רקע חוסר הסיוע מצד הממשלה בשלבים המוקדמים של המגפה.
לבסוף, הקרטלים יוצרים עבור מקסיקו בעיה שלישית: מתיחות עם ארה״ב. הקרטלים ניזונים ומזינים את הביקוש הרחב בארה״ב לסמים – אם זה לקוקאין, קראק, פנטאניל (Fentanyl) או מריחואנה [מקור]. פנטאניל במיוחד הפך לבעיה מרכזית של הממשל האמריקני משום הקטלניות שלו – ב-2018 מתו כ-31 אלף בני אדם ממנת יתר של נגזרות של אופיום, כשרוב המיתות משויכות לפנטאניל [מקור]. בסה״כ בין 2014 ל-2018 מספר המיתות מפנטאניל גדלו בכ-600%. אחד הספקים המרכזיים של פנטאניל לארה״ב הם הקרטלים המקסיקנים, שמייצרים אותו במקסיקו או מבריחים אותו מסין [מקור]. ארה״ב רוצה שמקסיקו תעצור את זרם הסמים – אך למקסיקו יש סדרי עדיפויות אחרים.
אחרי שנבחר, אוברדור הבטיח שהוא מעוניין לנקוט בגישה אחרת כלפי הקרטלים, גישה שמבקשת לטפל בתנאים החברתיים שתומכים בהם במקום לנסות ולחסל אותם צבאית [מקור]. בזמן שזו גישה מרעננת ובעלת פוטנציאל, ודאי מול הניסיונות של שני הנשיאים הקודמים לחסל את הקרטלים עם הצבא, היא שמה את אוברדור במתח לא רק מול האליטות של מקסיקו – שמודאגות מהפשע ברחובות – אלא גם מול ארה״ב, שרוצה לראות את מקסיקו עוצרת את זרם הסמים דרך הגבול. היעדר הישגים מצד אוברדור הביאו את ממשל טראמפ להוציא בספטמבר השנה מזכר הטוען שמקסיקו לא עושה מספיק לעצור את הברחות הסמים משטחה ושהיא עלולה להימצא כמי ״שנכשלה לעמוד בהתחייבויות שלה להיאבק בסחר בסמים בשטחה״ [מקור]. אוברדור בתגובה ביטל את המזכר, טוען שהוא בסה״כ ״דעה״ [מקור].
לא מדובר כאן רק ברטורקיה: אם ממשל טראמפ, או ביידן, ימצא את מקסיקו כמי שנכשלה לעמוד בהתחייבויות שלה למאבק בסמים, הממשל יהיה רשאי לצמצם ואף לבטל את הסיוע שארה״ב נותנת למקסיקו. מה סכום הסיוע? בשנת 2020 הקונגרס הקצה לסיוע למקסיקו כמעט 158 מיליון דולר, כשיותר ממחצית ממנו הופנה לסייע למקסיקו במאבק בקרטלים [מקור].
בנוסף להברחה של סמים, הקרטלים תורמים למתיחות בין ארה״ב למקסיקו ע״י הברחה של בני-אדם [מקור]. הודות למאמצים של טראמפ בגבול עם מקסיקו, קשה היום יותר לחצות אותו. הקושי העלה את המחיר להברחה [מקור], והקרטלים כמובן נכנסו גם לעסק הזה, מנצלים נתיבי הברחת סמים בשביל להבריח אנשים. ככל שמספר המעוניינים להגר לארה״ב יגדל, כן החשיבות של הקרטלים בהברחה שלהם תגדל – וככל שמספר המהגרים יגדל, כן עוד ועוד קרטלים ינסו להיכנס לעסק, מגבירים את האלימות בגבול עם ארה״ב.
הקרטלים גם גורמים למתיחות עם ארה״ב ע״י פגיעה באזרחים אמריקנים. בנובמבר 2019 נרצחו 9 אזרחים אמריקנים בצפון מקסיקו, שלוש נשים ושישה ילדים, בהתקפה על שיירת מכוניות [מקור]. כל הנרצחים חברים בקהילה מורמונית קטנה במקסיקו, עם אזרחות כפולה של מקסיקו וארה״ב. הרצח הביא את טראמפ לשקול להכריז על הקרטלים כארגוני טרור, ולהציע סיוע צבאי למקסיקו במאבק נגדם. אוברדור דחה אפשרות לפעילות אמריקנית במדינה, אך הציע להעמיק את שיתוף הפעולה בין המדינות בתמורה לכך שטראמפ ידחה את החלטתו על הגדרת הקרטלים כארגוני טרור. טראמפ הסכים [מקור]. אולם ככל שהאלימות במקסיקו תגדל, סביר שנראה עוד התקפות על אזרחים אמריקנים ואולי אף על עסקים אמריקנים. במצב כזה ארה״ב עלולה להחליט שמקסיקו אינה עושה מספיק להשתלט על הקרטלים, ולהעדיף התערבות צבאית ישירה במאבק נגדם מאשר להותיר את ההחלטות בידי מקסיקו סיטי.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***
המשבר של 4 השנים הבאות
יש לנו שלושה משברים שמזינים זה את זה במקסיקו: משבר בריאותי, משבר כלכלי ומשבר הקרטלים. המשברים האלו מתרחשים דווקא כשמקסיקו רואה תנועה של עסקים מסין אליה [מקור], ודווקא אחרי שהסכם הסחר החדש בינה ובין ארה״ב נכנס לתוקפו – ה-USMCA. עם ה-USMCA עובדים במקסיקו יראו שיפור בשכר המינימום שלהם [מקור], ויחסי המסחר הענפים בין שתי המדינות זוכים למסגרת יציבה ומודרנית שיכולה לעזור להעמיק את הקשרים בין שתי הכלכלות. 2020 הייתה יכולה להיות השנה של מקסיקו – אך משבר הקורונה, המשבר הכלכלי והקרטלים מנעו זאת ממנה. עם שלושת המשברים מזינים זה את זה ופוגעים בכלכלה ובמדינה המקסיקנית, מה העתיד צופן למדינה וליחסים בינה ובין ארה״ב? במילה אחת: משבר. המשבר הזה יעסיק את מדיניות החוץ של ארה״ב ב-4 השנים הקרובות והוא כבר התחיל, פשוט לא מתמקדים בו.
המשבר כבר התחיל עם עלייה במספר המהגרים הבלתי חוקיים ממקסיקו לארה״ב השנה. ככל שהכלכלה מאטה ויש פחות הזדמנויות לצעירים מקסיקנים, כן גדל מספר המהגרים לארה״ב. לא צריך להיות חוזה עתידות כדי להבין זאת: הסיבה לעלייה במהגרים ממדינות המשולש לארה״ב היא מצוקה כלכלית, שנובעת בין השאר מאלימות הכנופיות שם. מקסיקו עכשיו חווה את מה שהמדינות האלו חוו לפני 10 שנים – התפוררות של הממשל המרכזי ועלייה ברמת הפשיעה והאלימות לכזו שפוגעת בכלכלה המקומית. בין 2017 ל-2019 מס׳ המהגרים הבלתי חוקיים ממקסיקו שנתפסו בגבול ארה״ב-מקסיקו עלה מ-130 אלף ל-160 אלף. בשנת 2020 המספר זינק לכמעט 250 אלף. שימו לב שאלו רק המהגרים הבלתי חוקיים שנתפסו.
עלייה בהגירה הבלתי חוקית בגבול, ביחד עם המשך הזרימה של סמים לארה״ב, יביאו את וושינגטון ללחוץ על מקסיקו סיטי להפסיק את ההגירה ולפעול נגד הפשיעה. אם טראמפ יהיה בבית הלבן, איומים על הפסקת הסיוע למקסיקו יתפרסמו בטוויטר. אם ביידן יהיה בבית הלבן, הם ינתנו בשיחות סגורות – אך בכל מקרה איומים יועלו, אך בו זמנית וושינגטון תציע למקסיקו עזרה במאבק ע״י הגדלת הסיוע המודיעיני, ציוד צבאי ואימון כוחות.
במקביל ללחץ על מקסיקו שתעשה יותר, וושינגטון תחפש להגביר את האכיפה בגבול הדרומי בשביל להשתלט על זרם המהגרים והסמים מהדרום. זה לא משנה אם ביידן או טראמפ ישבו בבית הלבן – העלייה בהגירה והאיום בזליגה של האלימות במקסיקו לדרום ארה״ב תביא את שני הממשלים להשקיע מאמצים משמעותיים לסגור את הגבול הדרומי. איך הם יעשו את זה? בזמן שטראמפ הבטיח הקמה של חומה פיזית, אנחנו כנראה נראה ב-2021 ו-2022 תוכניות והתחלת ההקמה של חומה דיגיטאלית: חומה שתורכב ממערכי חיישנים, מצלמות ומזל״טים, שיתנו ביחד מעקב 24/7 על הגבול [מקור]. ניצנים ראשונים של החומה הזו כבר נראים בשטח, עם שימוש גדל של מל״טים של משרד ההגנה לניטור הגבול הדרומי [מקור].
ההקמה של חומה דיגיטלית היא הזדמנות עסקית לחברות שעוסקות ברשתות מעקב עם אינטליגנציה מלאכותית, לא משנה אם הרשתות האלו משתמשות בחיישנים ומצלמות, מזל״טים או שילוב שלהם. המוצר הטכנולוגי האולטימטיבי הוא כזה שיכול לבצע מעקב רציף של גבול תוך זיהוי מיידי של פריצות והזנקת כוחות למקום. אם מוצר כזה יוכיח את היעילות שלו בגבול בין ארה״ב ומקסיקו, הוא כנראה יראה ביקוש רב מצד ממשלות במקומות נוספים בעולם: יוון תשמח לפרוס אותו בגבול עם טורקיה והודו בגבול עם סין.
בזמן שהממשל האמריקני ידבר על מאבק בהגירה בלתי חוקית ובקרטלים, הלחץ יופעל במיוחד להגבלת ההגירה. הבעיה של אוברדור שמקסיקו אינה יכולה מבחינה חוקית לעצור מקסיקנים שרוצים להגר – מה שאומר שהיא תצטרך להכריז עוצר על אזורים בסמוך לגבול עם ארה״ב ככסות להגבלת התנועה של מהגרים. כוחות צבא יופנו לטיפול בהגירה, מה שיחליש את המאמץ מול הקרטלים. עם המשך הפגיעה הכלכלית מהווירוס, עוד צעירים יפנו להצטרף לקרטלים או להגר, מחמירים את המשבר הביטחוני במקסיקו ואת הלחץ על הגבול הדרומי עם ארה״ב.
אין דרך לסיים את משבר הקרטלים מבלי להעביר את מקסיקו דרך שורה של רפורמות במשטרה, במערכת הביטחון, במערכת אכיפת החוק ובמצב הסוציו-אקונומי של החברה. עם שיעור הרשאות של בין 10% ל-12% [מקור], מערכת אכיפת החוק של מקסיקו לא מסוגלת להתמודד עם הפשע הנרחב בה. עם משטרה מושחתת אכיפה כזו הרבה פעמים לא קורת. שינויים ורפורמות שאוברדור התחיל ב-2019 במערכת הביטחון בשביל לשפר את המאבק בקרטלים יצרו בעיקר מתחים מיותרים בין זרועות הצבא ובין הגוף הביטחוני החדש של מקסיקו – המשמר הלאומי, שאמור להיות היבריד של המשטרה והצבא [מקור]. מקסיקו צריכה פתרון הוליסטי לבעיית הקרטלים שלה, אך לא סביר שנראה אחד מוושינגטון או מקסיקו. מה כן?
עם הדרדרות במצב הביטחוני במקסיקו עסקים זרים שיוכלו לצאת יעשו זאת – מה שאומר שאנו נראה חזרה של מפעלי רכב לארה״ב, ואת החיפוש של יצרנים אמריקנים אחר מקומות חדשים לייצור זול כמו וויטנאם או הודו, או לחילופין שדרוג שרשרות הייצור שלהם לשם הקטנת עלויות ועלייה בתפוקות. ביחד עם סכסוך הסחר מול סין, הדרדרות המצב הביטחוני במקסיקו תגדיל את השוק לטכנולוגיות של תעשייה דור 4.
העסקים שלא יוכלו לעשות את היציאה ידרשו מהממשל האמריקני והמקסיקני להשתלט על אלימות הקרטלים. בנוסף, המעורבות של הקרטלים בהברחת מהגרים תביא את וושינגטון להבין שהיא חייבת לשבש את הרשתות שלהם אם היא רוצה להשתלט על ההגירה בגבול. הצבא האמריקני יתחיל בייעוץ צבאי למשמר הלאומי של מקסיקו, ומל״טים אמריקנים ראשונים יתחילו לפעול בשמי מקסיקו ב-2022. הבית הלבן יקדם אג׳נדה של הגברת שיתוף הפעולה בין גופי הביטחון ואכיפת החוק, ביחד עם פריסת כלים צבאיים כתמיכה למשימות של הצבא המקסיקני. עם המשך המתיחות במזרח אסיה ובמזרח אירופה, הנכסים האלו כנראה יילקחו מהמזרח התיכון ואפריקה.
עם ההידרדרות במצב הביטחוני במקסיקו, פגיעה בנכסים אמריקנים במדינה והאטה כלכלית, וושינגטון תתחיל להבין שהמצב במקסיקו בפרט ובדרום אמריקה בכלל מהווה סכנה ברורה לעליונות האסטרטגית שלה. מקסיקו חלשה פוגעת בעסקים אמריקנים, והיא גם חשופה להשפעה מצד מדינות זרות, דוגמת סין. עם משבר כלכלי מבית וירידה ברווחי הנפט, אוברדור עלול לפנות לסין בשביל שתממן את פרויקטי התשתית השאפתניים שלו, כמו בית זיקוק חדש לנפט בעלות של 8 מיליארד דולר או שדה תעופה חדש מחוץ למקסיקו סיטי [מקור].
המשבר במקסיקו יעודד את הממשל בוושינגטון להפנות את תשומת ליבו ואת המשאבים שלו לאמריקות, מחפש לחזק את הקשרים שלו עם מקסיקו, קולומביה וברזיל ולהיאבק בשחיתות ופשע שהשתרשו במדינות השונות של אמריקה הלטינית. המשמעות תהיה שגם אם ממשל ביידן לדוגמה ירצה לתת את הקשב שלו לאירופה, הוא יצטרך להתמקד באמריקות. אנחנו נראה פריסה של ספינות במפרץ מקסיקו ובים הקריבי בשביל להיאבק בפיראטים והברחת סמים, ונראה את הבית הלבן מנסה לגבש אסטרטגיה חדשה להמיספרה המערבית. הגירה תהפוך לנושא הבוער של הבחירות לקונגרס ב-2022, ובית הנבחרים, השולט בתקציב, ידרוש להגדיל את הסיוע למקסיקו ואת התקציבים לשדרוג הגבול ואכיפת החוק בו.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***
מרכז אמריקה בסערה
מה ההשלכות של המשבר הזה לנו, כאזרחים פרטיים וכישראלים? ראשית, אם אנו חשופים לכלכלה המקסיקנית, אם דרך מניות, החזקת מטבע, או דרך השקעה במדדים של שווקים מתעוררים, נכון לשקול לצמצם את החשיפה בשביל להקטין את הסיכון. ההערכה כרגע היא שהכלכלה המקסיקנית תחזור לגודלה לפני משבר הקורונה רק ב-2024, ועם המשך האלימות של הקרטלים ויציאה של עסקים סביר שהתאריך הזה עוד יידחה [מקור].
שנית, ירידה בתפוקת הנפט של מקסיקו, ביחד עם היעדר תפוקה מוונצואלה, מובילה לעלייה במחיר של נפט קנדי [מקור]. זה יכול לעזור ליצרני נפט קנדים שנפגעו מהתרסקות המחיר בעקבות הקורונה, ויכול להיות אפיק השקעה מעניין ב-2021, אם דרך מניות של חברות נפט קנדיות ואם דרך קרנות סל.
שלישית, ויסלחו לי על הציניות אך זו לצערי המציאות, עלייה באלימות במקסיקו, במיוחד במקסיקו סיטי, יכולה לעודד עלייה של הקהילה היהודית במדינה. כן, מדובר בקהילה קטנה – כ-40 אלף איש לפי נתונים מ-2018 [מקור] – אך היא יכולה לתרום עוד קצת לרוב הדמוגרפי כאן בארץ.
רביעית, עם ארה״ב ממוקדת יותר בחצר האחורית שלה המשמעות היא שהמיקוד בשאר העולם ירד. עם גלי מהגרים על הגבול הדרומי לממשל טראמפ או ביידן יהיה פחות קשב לסוגיות כמו איראן, המשך קידום הנורמליזציה בין ישראל לעולם הערבי או פוליטיקת הגז במזרח הים התיכון. האמריקנים, בצדק, ירצו למקד את המשאבים שלהם בהמיספרה המערבית, מנסים להשתלט על המשבר של השכנה שלהם מדרום.
סיכום
מקסיקו חווה היום שלושה משברים: משבר בריאותי, משבר כלכלי ואת משבר הקרטלים. שלושת המשברים מזינים זה את זה, פוגעים בכלכלה המקסיקנית, במשילות שלה וביחסים שלה עם ארה״ב. אנו צפויים לראות ב-2021 עלייה דרמטית בהגירה הבלתי חוקית ממקסיקו לארה״ב, ואת ההפיכה של מקסיקו בפרט ואמריקה הלטינית בכלל למוקד החדש של מדיניות החוץ האמריקנית. עם לחץ מצד בוחרים לטפל בבעיית הסמים ובהגירה ועם פגיעה בנכסים אמריקנים עקב אלימות הקרטלים, וושינגטון תפעל לשדרג את הגבול שלה עם מקסיקו וללחוץ את מקסיקו להשתלט על בעית הקרטלים. אנו נראה נכסים צבאיים של ארה״ב מופעלים במקסיקו, כשהידרדרות במצב יכולה להביא גם לכוחות מיוחדים אמריקנים שיפעלו ממש בשטחה של מקסיקו. תודה לכם על ההקשבה.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***
