סין היא המדינה השלישית בגודלה בעולם, והמאוכלסת בו. נמתחת מחצי האי הקוריאני עד וויטנאם, סין היא הענק של מזרח אסיה. רוכבת על צמיחה כלכלית מהירה מאז שנות ה-80׳, סין רוצה להפוך את עצמה למעצמה עולמית חדשה, מקבילה (ואולי מחליפה) לארה״ב. האם תצליח?
ישראל נמצאת במשבר הפוליטי החמור ביותר שלה מזה עשור. עם זאת, משבר יכול להיות גם הזדמנות וגם איום: הזדמנות לשכתב את האמנה החברתית שלנו ואיום על הדמוקרטיה הליברלית שלנו בשל הייאוש שעלול להשתלט על אחד הצדדים. בתקווה אנו לפני לשיח אזרחי חדש, ולא לבחירות חדשות.
קזחסטן וטורקיה מתיישרות עם הסנקציות נגד רוסיה. סוריה וערב הסעודית מתכוונת לנרמל יחסים. ואיפה ביטקוין משתלב בתחרות הגיאופוליטית?
רוצים עוד תוכן? מוזמנים למועדון שלנו – פל״ג
המרוץ הגרעיני החדש יהיה בין שלושה קטבים: רוסיה, סין וארה״ב. כל שלוש המעצמות שואפות להשיג או לשמור על מעמד של מעצמה גרעינית. אך האם רוסיה תצליח מול הענק הסיני והענק האמריקני?
חברות עליהן דיברנו בפרק: ג׳נרל דיינמיקס (GD) ונורת׳רופ גראמן (NOC).
ערב הסעודית מנרמלת יחסים, אך לא עם המדינה הנכונה: נרמול היחסים עם איראן כנראה נועד לאותת לאמריקנים את התסכול הגובר של הסעודים מהם. עבור ישראל נרמול עם סעודיה אפשרי, אך לא בכל מחיר.
הודו מעוניינת למנף את התסכול הגובר של הדרום העולמי מהמערכת הבינלאומית הנוכחית לטובתה. אם תצליח לשנות את המערכת הנוכחית או שמא תצטרך לפצל אותה – את זאת עוד נראה.
ארה״ב היא מעצמה רוויזיוניסטית, המעוניינת לעצב סדר עולמי חדש. יחד עם סין, היא פירקה את הסדר הליבראלי הישן. השינויים הכלכלים שאנו רואים הם הניסיונות של שתי המעצמות לעצב סדר עבורן.
שנת 2023 צפויה להיות שנת אי-וודאות גבוהה. באוקראינה הרוסים כנראה מתכוננים למתקפה חדשה. סין נפתחת מחדש לעולם. ומשבר חדש כנראה יווצר במפרץ הפרסי.
סין ב-2023 תתאפיין בפעילות אינטנסיבית של הממשל בכלכלה ובזירה הבינלאומית. בייג׳ינג מחוייבת לפצות על הצמיחה האנמית ב-2022 ולמנוע בידוד של סין בקרב מדינות המערב.
חברות בניתוח: HURC, HLT, MAR, BABA
ערב הסעודית מנסה לגבש עמדת ביטחון עצמאית כשהיחסים עם ארה״ב מדרדרים וסין מסרבת להחליף אותם. אולם במקום להגביר את ביטחונה, סעודיה מסכנת את עצמה ואת האזור.
המרחב הפוסט-סובייטי נמצא בסכנה להפוך לחגורת שבר חדשה עקב הפעולות של רוסיה באוקראינה. הדבר מאיים על ישראל אסטרטגית, ומציע הזדמנויות חדשות לטהרן.
הפגנות נגד מדיניות הקורונה בסין התפשטו במהלך הסופ״ש ברחבי המדינה. המפגינים מתנגשים עם כוחות הביטחון. כרגע הסיכון לתקופת מהומות ארוכה נמוך.
מלחמת השבבים בין ארה״ב וסין מפעילה לחץ עצום על בעלות הברית האמריקניות שמשחקות תפקיד מפתח בתעשייה – יפן, האיחוד האירופי, דרום קוריאה וטאיוואן.
קרן המטבע הבינלאומית הוקמה כדי לעזור למדינות במצוקת חוב לייצב את כלכלתן. אז מדוע דווקא כשהדרום העולמי במצוקת חוב גדלה, הוא נרתע לפנות לקרן?
שי ג׳ינפינג יוצא מהקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית חזק מתמיד. הוא השתלט על מוקד הכוח של המפלגה, והוא מביא איתו אג׳נדה רדיקלית לחברה ולכלכלה.
המירוץ אחר יישומים בתחום הביטחון של בינה מלאכותית בעיצומו. אולם איך קובעים מי המנצח במירוץ? הראשון לפתח יישום? או שמא הראשון לפתח יישום בטוח?
רוסיה צריכה שבבים מערביים בשביל להניע את הנשק המתקדם שלה. עקב הסנקציות המערביות היא החלה לנסות ולהבריח אותם.
המערב מנהל שתי מלחמות מקבילות מול רוסיה וסין – מלחמת האתמול על אספקת האנרגיה לאירופה ומלחמת המחר על עתיד תעשיית השבבים העולמית.
חברות שהוזכרו בניתוח: Applied Materials, Intel, Qualcomm, Nvidia, Cheniere energy
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הגיאופוליטיקה של אנרגיה מתחדשת תהפוך את הכלכלה העולמית לסבוכה יותר. עלייה בביקוש למתכות תגדיל כוחן של מדינות כמו קונגו, צ׳ילה ואינדונזיה.
חברות שהוזכרו בניתוח: Solid Power, Air Products, Plug Power
הכשל המערכתי במשק האנרגיה מתבטא עכשיו כהפסקות חשמל בסין וזינוק מטאורי במחיר החשמל באיחוד. ממה הוא נגרם? ומה ההשלכות ארוכות הטווח שלו?
החשיבות האסטרטגית של איראן רק עומדת לגדול בעולם של תחרות בין מעצמות ומשבר אנרגיה באיחוד האירופי. ישראל צריכה להכיר במציאות, ולפעול בהתאם.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
ביקור פלוסי בטאיוואן הביא לפרוץ משבר טאיוואן הרביעי. המתיחות בין סין וארה״ב ממשיכה לעלות, והסיכון לכלכלה העולמית משמעותי.
עם הטמפרטורות במצר טאיוואן עולות רבים מנסים להבין מה בדיוק הסיפור של סין עם טאיוואן. המדריך (המאוד קצר) יעזור לכם להבין.
חרם המשכנתאות בסין הוא שלב חדש ומדאיג במשבר הנדל״ן. החרם לוקח את הסקטור הבנקאי כבן ערובה, ולוחץ את בייג׳ינג לקיר – האם תחלץ את יזמי הנדל״ן?
מטבע דיגיטלי ממשלתי הוא התשובה המוסדית למטבע קריפטו. המטבע מבטיח שיפור משמעותי במערכת הפיננסית של מדינה, אך לא ברור אם הוא מצדיק את העלות שלו.
מזה שנה חלה הסלמה בקוריאה המאיימת על כל מזרח אסיה. אנו מתקרבים לנקודת מפנה בה צפון קוריאה, דרום קוריאה וארה״ב יצטרכו להחליט איך יסתיים סבב ההסלמה הנוכחי.
האובססיה האמריקנית ל״דרך המשי החדשה״ מתעלמת מהצורך של העולם המתפתח בטריליוני דולרים לפיתוח תשתיות. לא סין ולא ארה״ב ימלאו לבדן את הצורך.
המשבר בסרי-לנקה הוא משבר פיננסי בבסיסו. לסרי-לנקה נגמר הכסף לקנות מזון או דלק. שחיתות ומשבר הקורונה הכו בכלכלה, שכעת מתקשה לממן את עצמה.
סין הראתה שהיא יכולה לצמוח במהירות, גם במחיר חוסר יעילות. אולם עתידה הכלכלי יהיה תלוי ברצון הפוליטי לבצע רפורמות חשובות גם במחיר חוסר יציבות.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
מדיניות ״אפס קורונה״ של סין פוגעת בכלכלה שלה ובכלכלה העולמית. בייג׳ין קרוב לודאי לא תזנח את המדיניות, על-אף המחיר הכלכלי.
הפלישה לאוקראינה מכריחה את גרמניה להתמודד עם הקונספציה הכושלת שלה בנוגע לרוסיה. היא נותנת לסין חומר רב למחשבה. והיא אירוע משמעותי ראשון באנרכיה הגלובאלית שלנו.
הודו בשיחות לייצוא חיטה למצרים (כפי שחזינו), בנט מדבר על רשת הגנה אווירית במזרח התיכון (כפי שהצענו), ואזרבייג׳ן ממשיכה להפעיל לחץ צבאי נגד ארמניה (כפי שהזהרנו). שבוע מלא החלטות וידיעות.
ארה״ב מזהירה את סין מתמיכה ברוסיה, טאיוואן עורכת תרגילי אש חיה באיי מאצו וגרמניה רוכשת מטוסי קרב חדשים (עם יכולת נשיאה של נשק גרעיני).
הרוסים עומדים במקום מסביב לקייב (כהכנה לפריצה משמעותית?), מצרים מפסיקה ייצוא חיטה, וקולות בבייג׳ין תוהים עד כמה אסטרטגי עבור סין שיש לה ״יחסים אסטרטגים״ עם רוסיה.
בזמן שאיש אינו יודע איך תסתיים המלחמה באוקראינה, אפשר להעריך מה תהיה הדינמיקה של המלחמה – פוטין הוא המהמר בקרמלין, והוא ילך על כל הקופה.
הרוסים מתקדמים לכתר את קייב, טאיוואן מתכוונת להגדיל את כמות הטילים שהיא מייצרת והאינפלציה בטורקיה ממשיכה לשבור שיאים.
הפלישה הרוסיה לאוקראינה החלה, וההלם הראשוני למערכת העולמית כבר ברור: גרמניה מכריזה על התחמשות מחדש, רוסיה חטפה מכה כלכלית וסין שוקלת את צעדיה.
רוסיה מתקדמת לתוך אוקראינה לאחר שבוע דיפלומטי מתוח: קרבות בקייב, חדירה מדרום וממזרח. נשיא איראן בביקור בקטאר והמערב משחרר שורת סנקציות נגד רוסיה.
ארדואן ביקר באיחוד האמירויות, ראש הממשלה בנט בבחריין, אוקראינה והבדלנים הרוסים מאשימים זה את זה בהסלמה בדונבאס וטאיוואן מאיימת ב-12 שנות כלא למי שינסה למכור סודות מסחרים לסין.
הדיבורים על מלחמת עולם שלישית הם היסטרים, אך הם מציעים לנו הזדמנות להעריך את פריסת הכוחות במזרח אירופה, ואת האפשרות לתרחישי קצה. נדבר גם על השינויים שכבר קורים בארכיטקטורת הביטחון במזרח אירופה, ואיך המתיחות בין ארה״ב ורוסיה כנראה (לא) תשפיע על יחסי ירושלים-מוסקבה.
האיחוד האירופי בתוכנית חדשה לתמוך בייצור שבבים, ארה״ב מגדילה את הנוכחות הצבאית שלה באירופה, רוסיה פותחת בתרגילים צבאיים וצרפת מתכוונת להגדיל את מספר הכורים הגרעיניים שלה.
רוסיה כמעט השלימה את הצבת הכוחות על גבול אוקראינה, ישראל ובחריין חותמות על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני, וארה״ב חיסלה את מנהיג דאע״ש. שוב.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
עקבנו לאורך הסדרה פוסט-אימפריום אחר העלייה והנפילה של הסדר האמריקני. מהסדר הדו-קוטבי של המלחמה הקרה, דרך הרגע החד-קוטבי של שנות ה-90׳, ועד האנרכיה של ימינו. כעת, בפרק האחרון של הסדרה, ננסה להבין מה ישראל צריכה לעשות בסביבה הבינלאומית החדשה הזו. כיצד על ישראל לנווט במים הסוערים של האנרכיה הגלובאלית?
איחוד האמירויות מראה לנו איך מדינה קטנה מתנהלת בעידן של אנרכיה – מגדילה את מספר הקשרים שלה, ומחפשת לתמרן בין שחקנים אזוריים ומעצמות עולמיות. האמירויות אינה חלק משום מחנה – ובו בזמן קשר חשוב לכל אחד.
בניתוח היום נראה את אסטרטגית הקישוריות של האמירויות, וההשלכות שלה לחשיבה האסטרטגית כאן בארץ.
איך אירועי ספורט המוניים, כמו האולימפיאדה או המונדיאל, משתלבים בתחרות לכוח בין מדינות?
מהו עתיד המשבר באוקראינה? בניתוח הנוכחי נכיר את האופציות צבאיות לרוסיה, ננסה להבין למה כל-כך קשה לחזות מה הולך לקרות במשבר ומה יהיו ההשלכות הכלכליות.
העולם חווה לא רק תחרות לכוח בין מעצמות, אלא גם תחרות אידיאולוגית בין שני מחנות – אוטוקרטיות ודמוקרטיות.
מדוע האוטוקרטיות לא קרסו אחרי נפילת בריה״מ ב-1989? ואיך הן מאתגרות את המודל הדמוקרטי הליבראלי? פרק מיוחד.
סקירה עתידית של 2022: בין שיחות הגרעין בווינה, פגישות בין ארה״ב ורוסיה על עתיד הביטחון באירופה, הבחירות בארה״ב והתקדמות טכנולוגית.
שנת 2021 הייתה שנה עמוסה באירועים – הקריסה המוניטרית בלבנון, מתיחות מסביב לטאיוואן והאיום במלחמה באוקראינה. במהלך השנה עקבנו אחר החיכוך הגובר בין סין, ארה״ב ורוסיה, לאומנות כלכלית ושיבוש בשרשרות האספקה העולמיות.
אז איך אני מסכם את שנת 2021? כשנה הראשונה של האנרכיה הגלובאלית החדשה.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
עסקנו בפרק הקודם ב״התעוררות האמריקנית״ מהרגע החד-קוטבי: ממשל טראמפ הביא את ארה״ב להפנים שהרגע החד קוטבי הסתיים ושהיא נמצאת בתחרות לכוח עם סין ורוסיה. התחרות הגיאופוליטית לא מתה, אלא קיימת ובועטת במלוא העוצמה. כעת אנו מפנים את מבטנו לעולם בכלל: איך הוא ישתנה בעקבות התחרות בין ארה״ב וסין? מה המשמעות של חזרתה של המערכת הבינלאומית למצב רב-קוטבי?
וריאנט חדש בא לעולם – האם עלינו להיות מודאגים ממנו? בניתוח החדש נראה למה מודאגים מאומיקרון, ומדוע בטווח הארוך וריאנטים חדשים לא כל-כך משנים את התמונה הגדולה.
אם בייג׳ין תרצה ליצור משבר במצר טאיוואן – איך היא תעשה זאת? בניתוח היום נכיר שלושה תרחישים אפשריים למשבר במצר טאיוואן ומה המשמעות שלהם לכלכלה הגלובאלית.
בשנתיים האחרונות התרחשו שתי מגמות מדאיגות עבור בייג׳ין: היחסים שלה עם המערב הדרדרו, בעוד היחסים של טאיוואן עם המערב השתפרו. איך טאיוואן הפכה ממדינה מבודדת לחביבת אירופה וטוקיו, ומדוע זה כה מאיים על בייג׳ין?
בנובמבר 2022 הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית עתיד להתכנס ולהכריע בשאלה גורלית לסין ולעולם: האם שי ג׳ינפינג ימשיך כמנהיג לכל החיים של המפלגה וסין? לקונגרס, ולהחלטות שיתקבלו בו, עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על המצב הביטחוני סביב טאיוואן.
מה מקומם של תאגידים בזירה הבינלאומית שלנו? האם הם שחקנים גיאופוליטים בעלי משקל, היכולים לכופף מעצמות, או שמא גם הם כפופים לתחרות ההולכת וגדלה בין סין וארה״ב?
משבר האנרגיה הנוכחי שחווה אירופה ומזרח אסיה אינו משבר האנרגיה אחרון. ככל שנמשיך את המעבר לאנרגיה מתחדשת, כן תגדל הרגישות שלנו לשיבושים באספקה של דלקים מאובנים. ״הכלכלה הישנה״ עדיין לא מתה.
סיימנו את הרבעון השלישי של 2021 ונכון להסתכל אחורה על האירועים הגדולים (והקטנים) שהיו. בניתוח היום נעסוק בקורונה שעדיין איתנו, ההשלכות ארוכות הטווח של היציאה האמריקנית מאפגניסטן וגם – איך להבחין בין אירועים בעלי משמעות, וכאלה שלא.
הספר ״קיסרות אדומה״ מגיש לקורא הישראלי לראשונה ניתוח מעמיק של הכלכלה והפוליטיקה הסינית, עברה ועתידה.
השותפות האסטרטגית החדשה בין אוסטרליה, ארה״ב ובריטניה עומדת לשנות את המאזן האסטרטגי במזרח אסיה לטובת ארה״ב.
מה החשיבות של צוללות הגרעין בזירה הזו, ואיך השותפות מתקשרת לאנגלוספרה ולקוואד?
הקשיים של Evergrande אינם אירוע ההכחדה של המשק הסיני. הם בסך הכול סימפטומים של הבעיות העמוקות יותר של המשק: השקעה לא פרודקטיבית של הון, מינוף גבוה מדי, וצריכה פרטית נמוכה מדי. בייג׳ין לא תחלץ את Evergrande ישירות, אך היא תמשיך לקיים את המערכת שנתנה לבעיה כמו Evergrande להיווצר מלכתחילה.
קישור לפרק באתר – קישור.
אנחנו מדברים הרבה בשבועות האחרונים על מלחמות אזרחים, מדינות לא יציבות, טרור, מהגרים וסמים. האם אנחנו יכולים להציע איזושהי מסגרת גיאו-פוליטית שתחבר את הנקודות השונות של חוסר היציבות יחד?
בניתוח היום נכיר את ההיררכיה המרחבית של העולם, ונכיר את אזורי האי-יציבות שלו: חגורות השבר של המזרח התיכון ושל אפריקה שמתחת לסהרה.
הספר ״החובה להגן״ – קישור
גרמניה עומדת בפני בחירות היסטוריות, שיסמנו לא רק את הסוף של עידן מרקל, אלא גם את הכיוון אותו תקח גרמניה בעולם הרב-קוטבי החדש שלנו. מה מצפה לגרמניה ולעולם בעקבות הבחירות במדינה?
בחודשים האחרונים אנו רואים מתקפה חסרת תקדים של המדינה הסינית נגד ענקי הטכנולוגיה שלה, עם רגולציה וחקירות חדשות.
מה עומד מאחורי הפעולות של הממשל? ואיך הן קשורות לאתגרים הכלכלים הגדולים יותר של סין?
בשבוע שעבר הטאליבאן השתלט על קאבול וממשלת אפגניסטן קרסה. מה הלאה עבור הטאליבאן ואפגניסטן?
אנחנו יכולים לצפות שהטאליבאן ינסה לשמור על זרימה של סיוע זר למדינה, בעודו מנסה לייצב אותה ביטחונית. אם יצליח, אולי אפגניסטן תהפוך מדינה יציבה. אם יכשל, האנרכיה תתפשט לכל עבר.
המהומות בקובה ביולי הן הזדמנות טובה להתעכב על אזור שכמעט ולא זוכה להתייחסות בפל״ג: דרום אמריקה.
למה אחד האזורים העשירים במשאבים בעולם, הוא גם אחד האזורים החלשים בו? מה מעכב את הצמיחה של מעצמה גדולה באמריקה הלטינית?
גיאופוליטיקה באופן מסורתי התמקדה במדינות גדולות ומעצמות באסטרטגיה שלהן להשיג כוח. אולם בימינו, עם כל-כך הרבה מעצמות מתחרות ומדינות קטנות שגם הן הפכו מעצמות אזוריות, הגיאופוליטיקה המסורתית חייבת עדכון. מה ההבדלים בין מעצמות קטנות וגדולות? ומה האסטרטגיה הנכונה למדינות קטנות כמו בישראל בעולם התחרותי שלנו?
אנשים קוראים לסכסוך החדש בין סין וארה״ב ״מלחמה קרה״, אך האם באמת נכון להשוות אותו לסכסוך שהיה בין ארה״ב ובריה״מ? מה הדמיון ומה השוני בין הסינים והסובייטים? ולמה הבדלים גיאוגרפים עלולים להביא את הסכסוך הנוכחי לכדי עימות צבאי?
העולם נמצא בשינוי. יש לחץ על משאבי המים ויש לחץ על משאבי מזון. הלחץ הזה מונע היום בעיקר ע״י שינוי אקלים, עם בצורות ושיטפונות. אבל גם אם האקלים בשנים הבאות יהיה פתאום אידיאלי, הגידול באוכלוסיית העולם ימשיך ללחוץ על אספקת המזון והמים הגלובאלית. הלחצים האלו גורמים חוסר יציבות במדינות מפותחות ומתפתחות, שמחפשות דרכים איך להקל אותם, ואיך להתמודד עם הפוטנציאל של זעם ציבורי. וכל הדברים האלה – מים, חקלאות, ביטחון פנים, ביטחון גבולות – הן הזדמנויות עסקיות, והזדמנויות טכנולוגיות.
ממשל ביידן עומד לסגת מאפגניסטן ואלו חדשות רעות מאוד – ליריבות של ארה״ב. בניתוח היום נראה איך דווקא היציאה מאפגניסטן משפרת את העמדה האמריקנית מול רוסיה, סין ואיראן, ואיך היא יכולה לעזור לנו מול טהרן בסוריה.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
במשך 25 שנה וושינגטון והעולם היו במישורים אחרים: וושינגטון, חוגי המדיניות בה, היו שבויים של החלום החד-קוטבי. העולם לעומת זאת התאושש מהר מנפילת בריה״מ ומעצמות מתחרות לאמריקנים עלו – בראשן סין ורוסיה. במשך 25 שנה וושינגטון סיפרה לעצמה שקץ ההיסטוריה הגיע, ושההתפשטות של הדמוקרטיה בעולם היא בלתי נמנעת. עם טראמפ סוף-סוף הגיעה ההבנה שקץ ההיסטוריה לא הגיע, ושמה שמחכה לארה״ב היא תחרות חדשה לכוח עם המעצמות של אירו-אסיה.
העולם שלנו עובר שינויים משמעותיים, שמעצבים מחדש את הזירה הבינלאומית. צד אחד של השינויים האלו כולל משברים גיאופוליטים, בעיות כלכליות ולוגיסטיות, והאיום הגדל במלחמה אזורית במזרח אסיה.
הצד שני של השינויים האלו הוא יציבות חדשה לזירה הבינלאומית, התחזקות של המערב, ועידן חדש של חדשנות.
ניתוח אופטימי לעולם משתנה.
הבעיה הדמוגרפית של סין היא פשוטה: האוכלוסייה מזדקנת במהירות, ולסין אין את העושר לתמוך גם באוכלוסיית הגמלאים וגם לשמור על צמיחה כלכלית.
דיברנו בשבוע שעבר על הסכנה בתפוצת נשק גרעיני, ואיך בכלל מדינות משיגות אותו. הכרנו את הפיזיקה מאחורי תגובה גרעינית, הבנו מה הקשר בין כורי גרעין ופצצות גרעין, וראינו שהדרך לנשק גרעיני היא מורכבת וארוכה – לא משהו שעושים ביום.
בפרק היום נבין את הרעיונות שעומדים מאחורי אסטרטגיה גרעינית, ואיך מעצמות העל ארה״ב ובריה״מ תכננו לנהל את סוף העולם. כולנו ודאי שמענו על ״הרתעה גרעינית״, ״יכולת מכה שנייה״, ואולי אפילו על ״נשק גרעיני טקטי״. בפרק היום נכיר את כל המושגים האלו ונסביר אותם. עם הבנה טובה של אסטרטגיה גרעינית, נוכל גם להבין את העתיד של מלחמה גרעינית, מה המגמות שמעצבות ויעצבו אותה ומה הטכנולוגיות שעלולות, חלילה, לגרום לה להתממש.
דיברנו לפני שבועיים על דילמת הגרעין האיראנית בראיית ארה״ב, ולמה וושינגטון מעוניינת להקפיא את התוכנית בהסכם, גם אם ההסכם הזה לא יעצור אותה לחלוטין.
בפרק היום אני רוצה לעסוק בסוגיה האיראנית דרך הסתכלות בסוגיה גדולה יותר, זו של תפוצת נשק גרעיני: אם ההתפשטות של אנרגיה גרעינית בהכרח אומרת עוד מדינות עם נשק גרעיני? איך העולם יכול למנוע את תפוצת הנשק הגרעיני? ומה התפקיד הקריטי שארה״ב משחקת במאבק נגד תפוצת נשק גרעיני? הכול בניתוח היום.
הדחיפות בה ממשל ביידן פועל בשביל לחזור להסכם הגרעין האיראני מעלה את השאלה מה הוא בדיוק מבקש להשיג עם ההסכם, ולמה הוא מתעלם מהפעילות האזורית של איראן בעודו פועל להסכם עמה.
בניתוח היום נכיר את החישוב האסטרטגי שעומד מאחורי הפעילות האמריקנית מול איראן ונראה כיצד ישראל יכולה לנצל אותו.
המלחמה על טאיוואן כבר החלה, היא פשוט מלחמת התשה. סין מבקשת להביא את האי תחת שליטתה באמצעות שחיקת הרצון שלו להתנגד לה.
הסקירה העולמית היום נוגעת ב-4 במדינות לאורך ״חוג הנזר״ של אירו-אסיה: יפן, שהופכת לכוח חשוב במזרח אסיה; טאיוואן, שנמצאת במוקד משבר השבבים שנראה שרק יחמיר השנה; איראן, שמהווה ציר גיאוגרפי חשוב ולכן גם יעד תמידי לתחרות בין המעצמות; וטורקיה, שהיא שחקן מפתח במאבק של ארה״ב עם סין ורוסיה, אך שממשל ביידן מתעקש להרחיק אותה.
בניתוח היום נכיר את הדינמיקה החדשה של המאבק באקלים – לא שיתוף פעולה, כי אם תחרות. אחרי שלושה עשורים בהם התנועה הירוקה בזירה הבינלאומית התקדמה ע״י הבנות והסכמים בינלאומיים, נראה שהיא עומדת לעשות את הקפיצה הבאה שלה לא דרך שיתוף פעולה והבנות, כי אם דרך תחרות ומאבק. איך? הכול בניתוח היום.
עם סיום הרבעון הראשון, הגיע הזמן לחזור אחורה לתחזית השנתית ולראות האם המגמות הגדולות שצפינו מתגשמות, ומה קרה או לא קרה ברבעון הראשון.
מפגש בחיכוך גבוה בין ארה״ב וסין באלסקה, ושני הכינוסים של בייג׳ין מתחילת מרץ, מצביעים על-כך ששי ג׳ינפינג והמפלגה הקומוניסטית לא מתכוונים להוריד הילוך בדחיפה של סין להיות כוח עולמי מתחרה לאמריקנים.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הזמנת הרצאה של המשחק הגדול – קישור.
״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ״ (משלי, ט״ז י״ח) – סיימנו את הפרק הקודם בנקודת השיא של הרגע החד-קוטבי האמריקני: ארה״ב, בטוחה בעצמה ובערכיה, האמינה שההיסטוריה הגיעה לקיצה. את החישובים הגיאופוליטיים והלוגיקה של מאזני הכוח היא החליפה בתיאוריית הקשתות המוזהבות של תומאס פרידמן: שבין שתי מדינות עם סניפי מקדונלדס לא תהיה מלחמה. תחרות כלכלית תחליף את התחרות הצבאית והעולם ינוהל ע״י דמוקרטיות ליבראליות עם שוק חופשי. שגשוג כלכלי יביא לשלום עולמי.
זה לא קרה. אנחנו יודעים שזה לא קרה משום שאנו חיים בעולם שנשלט עדיין ע״י מלחמה, ע״י תחרות לכוח בין וושינגטון ובייג׳ין. מדוע העולם של קץ ההיסטוריה לא התממש? משום שדווקא כאשר איומים חדשים הופיעו נגד הסדר האמריקני, ארה״ב קיבלה על עצמה אימפריום שני נגד אויב מרושע אך משני בחשיבותו לסדר העולמי: הטרור האיסלאמי. בפרק היום נכיר את האימפריום השני של ארה״ב, ואיך פיגועי ה-11 בספטמבר באמת שינו את מהלך העולם.
חידוש המנוי לפל״ג: לחיצה על הקישור ובחירת renew – קישור.
אנחנו חיים בבועה בה אנחנו לא מרגישים ופחות מודעים למאבק הגלובאלי שיש היום לחיסונים. בפרק היום נסקור את התחרות לחיסונים, את הגיאופוליטיקה של חלוקת החיסונים, ומה המשמעות של מלחמות החיסונים לעתיד הגלובליזציה.
הסקירה העולמית היום נועדה לתת לנו תמונת מצב של 4 משברים או תהליכים מתפתחים בזירה הבינלאומית, חלקם עם השלכות משמעותיות להתאוששות הכלכלית שצפויה לקראת סוף השנה וחלקם חשובים ליציבות האזור שלנו כאן במזרח התיכון: מה קורה במיאנמר מאז שסקרנו אותה לאחרונה, משבר השבבים שמביא את תעשיית הרכב לכמעט עצירה, סטטוס קמפיין החיסונים בעולם, והמהלכים האחרונים של האיראנים במו״מ על הסכם הגרעין מול ארה״ב.
ההתקררות ביחסים בין הבית הלבן ובלפור היא הזדמנות מצוינת לישראל לחפש כיצד לחזק באופן מבני את הקשרים עם ארה״ב, ע״י חיזוק קשריה עם מה שמסתמנת כקואליציה הגלובאלית הבאה של ארה״ב: האנגלוספרה פלוס.
ההפיכה בבורמה היא לא רק מבחן לדמוקרטיה השברירית שקמה שם לאחר 50 שנות שלטון צבאי, אלא גם המבחן הרציני הראשון של ביידן בזירת החוץ.
בייג׳ין נתונה כרגע במגננה, אך זה לא אומר שהיא הפסידה במערכה: הסכם ההשקעות שהוסכם עליו בעיקרון עם האיחוד האירופי בסוף דצמבר 2020 מראה שלפחות מדינה מערבית חשובה אחת, גרמניה, עדיין לא עברה למחנה האנטי-סיני. הלחץ הצבאי שבייג׳ין מפעילה על טאיוואן והרדיפה של פעילים דמוקרטים בהונג קונג מראה שהמפלגה לא איבדה את הנחישות לפעול כדי להגן על עצמה. השנה היא תציג את תוכנית החומש הבאה שלה, והיא תמשיך להדק את אחיזתה בזירה הפנימית וללחוץ על היריבות שלה באזור. הברירה של ממשל ביידן האם לבחור במדיניות ברורה ותקיפה מול סין, או לנסות ולהתקשר עמה ולתת לה את החופש לקדם את האינטרסים שלה.
2020 הייתה שנה רעה למפלגה ולסין, עם משבר הקורונה, סגרים בערים, דעת קהל עוינת בעולם והתאגדות של היריבות נגדה. רגע לפני שמתחילים את 2021, בואו נבין מה בדיוק עבר על הקיסר האדום וסין החדשה ב-2020.
קישור לניתוח באתר – קישור.
העוינות בינינו לבין העולם הערבי אינה מחוייבת המציאות.
היום כשמדינות האזור מתמודדות עם שלל אתגרים בכוחות עצמן, הן מתחילות להבין את הערך ביחסים עימנו ואת חוסר הטעם בחרם עלינו. אנחנו יכולים לעזור לקדם את האזור, לקדם את השגשוג בו, לקדם את הביטחון בו. ישראל יכולה להיות כוח משפיע במזרח התיכון, אם נשכיל להמשיך את המומנטום של הנורמליזציה ובאמת לעזור למדינות סביבנו.
שנת 2020 הייתה שנה סוערת. משבר הקורונה האיץ את המעבר לעולם הרב-קוטבי, ואנו נראה ב-2021 את המשך המגמות שעיצבו את התגובה הבינלאומית לווירוס השנה: תחרות לכוח בין מדינות, לאומנות כלכלית והדעיכה של ארגונים רב-לאומיים.
הסקירה העולמית היום, באופן לא מכוון, עוסקת בנושאים מגוונים אך בעלי מכנה משותף אחד: השינוי של המערכת הבינלאומית לעולם רב-קוטבי מלא, עולם בו מדינות רבות מנהלות מדיניות חוץ עצמאית מארה״ב ומתחרות זו עם זו על כוח והשפעה. בפרק היום נראה איך יוון ואיחוד האמירויות מגבשות ציר אנטי-טורקי, כחלק מההיערכות מחדש של כוחות במזרח התיכון; נראה את בריטניה מתחילה להתוות את חזרתה לזירה העולמית ככוח צבאי משמעותי; נבין את המשמעויות של הסכם שביתת הנשק בנגורנו-קרבאך; ונראה איך דרום-מזרח אסיה מנסה לנהל משחק מורכב בסביבה של יריבות הולכת וגדלה בין סין, יפן, הודו וארה״ב.
הערה – בהקלטה טעיתי בהגייה של ASEAN, ואני מבטא אותו כ-ASAYAN. התנצלותי.
אתיופיה נמצאת במצב רגיש, אך היא עדיין לא נמצאת בקריסה. הסיכון למלחמת אזרחים קיים, אך סביר שנראה את אדיס אבבה משתלטת על מדינת תיגראי ומנהלת מלחמת התשה מול חזית השחרור, בעודה ממשיכה בפיתוח הכלכלי של המדינה. ההתנהגות של אריתריאה וסודן יקבעו האם המאמצים של אדיס אבבה יצליחו, והאם אתיופיה בסכנה של מלחמת אזרחים כוללת. אם אבי יצליח במשימתו להשתלט על תיגראי, אם הוא יצליח להביס את היריבים המרכזיים שלו לחזון הפדרציה הלאומית, אתיופיה תהיה בדרך להפוך לא רק למדינה יציבה ומשגשגת יותר, אלא גם בדרך להיות מעצמה אזורית במזרח אפריקה.
הבחירות של 2020 הסתיימו, אך המאבק לשליטה בין הרפובליקנים לדמוקרטים רק התחיל. מקווים לגל אדום ב-2022, הרפובליקנים יעדיפו לשתק את וושינגטון בשנתיים הראשונות של נשיאות ביידן. ממשל ביידן יהיה ממוקד בזירה הפנימית, מעדיף שלא להתקדם מול האיראנים, בסוגיה הפלשתינית, ונותן לרוסיה לנצל את הוואקום בשביל לקדם את השפעתה במזרח אירופה ולוב. הסינים כך נראה יהיו היחידים שלא ייהנו מהשיתוק של וושינגטון, רואים איך קו העימות מולם ממשיך. ממשל ביידן כנראה יהיה, לפחות במחצית הראשונה, ממשל אנמי, לטוב ולרע.
סקירה עולמית 2: השינוי האסטרטגי של סודן; סירקולציה כפולה בסין; המאבק על 5G; התרחבות הקוואד; עדכונים על נגורנו קרבך.
למה אנחנו יכולים לצפות עם עוד 4 שנים של טראמפ? המשך המאבק עם סין, עם הסלמה אפשרית במצרי טאיוואן; הסלמה בסכסוך הסחר עם האיחוד האירופי; פיצול של האיחוד בין מזרח אירופה בראשות פולין למערב אירופה בראשות גרמניה וצרפת; מרוץ חימוש במפרץ הפרסי; ולבסוף, הספקולטיבי – גם אם לא ממש ספקולטיבי: התקרבות של רוסיה לארה״ב והתרחקות שלה מסין. זה שינוי שיטלטל לא רק את הדינמיקה האסטרטגית באירופה, אלא גם ילחץ את טורקיה ואיראן. איך? הכול בניתוח היום.
איך תראה מדיניות החוץ של ממשל ביידן, ומה יהיו ההשפעות שלו על הזירה הבינלאומית? ביידן רץ תחת הקריאה שארה״ב חייבת להנהיג שוב את העולם, ורואה בה את המעצמה היחידה שיכולה להוביל את הדמוקרטיות בעולם להתגונן מפני האיומים של דיסאינפורמציה ואוטוקרטיות, איומים שבאים בעיקר מרוסיה וסין. ביידן רוצה לתת לארה״ב שליחות חדשה, לתת לה ״אימפריום״ חדש כמגנת הדמוקרטיה. יש רק שתי בעיות: העולם כבר לא ממתין למנהיגות האמריקנית, והגנת הדמוקרטיה היא מושג אמורפי מדי בשביל לתכנן על בסיסו אסטרטגיה לאומית. הנשיאות של ביידן תתחיל בהכרזות על חזרתה של ארה״ב למנהיגות העולמית – אך הן כנראה לא יחזיקו עד סוף הכהונה הראשונה שלו.
העולם שלנו נמצא בשינוי עמוק, עם הסדר האמריקני בשינוי מהותי. מדינות המפרץ מתמודדות עם נפילה במחירי הנפט וחוסר עניין אמריקני. במזרח הים התיכון, טורקיה מנסה למצב את עצמה כמעצמה אזורית חדשה אך נתקלת במציאות הקשה של היעדר כלכלה שתוכל לתמוך בשאיפותיה. האיחוד האירופי ממשיך להתקשות להתנהל כגוף אחד, משוסע ע״י החברות השונות בו. וארה״ב וסין פועלות לנתק את התלות ההדדית ביניהן, עם וושינגטון מפתחת את היכולת להשתמש בסחר ככלי גיאו-כלכלי חדש. תעשיית השבבים כנראה תהיה הראשונה להתפצל לבסיס אמריקני וסיני, אך היא לא תהיה האחרונה.
הדרדרות היחסים בין סין למערב באה במקביל להתחממות ביחסים בין המערב לטאיוואן, במיוחד בין ארה״ב והאי. הסינים מאותתים שהם רואים בחומרה את ההתקרבות האמריקנית, ואסור לוושינגטון או לנו לפטור את האיומים של בייג׳ין כאיומים ריקים.
המתיחות בהימליה בין סין להודו קשורה למשחק אסטרטגי גדול יותר להשפעה על טיבט והנהרות של מזרח אסיה. איך? ומה העתיד צופן לטיבט? הכול בניתוח היום.
מול לחץ מארה״ב, סין מפעילה לחץ משלה בכל החזיתות – ומקדמת את המשך ההשתלטות שלה על ים סין הדרומי, המפתח להגמוניה שלהם במזרח אסיה.
“The Revenge of Geography” של רוברט קפלן [זמין באמזון כאן]
הניתוח הגיאופוליטי הוא עיסוקו של המשחק הגדול ופל״ג, אך איך בדיוק עובד הניתוח הגיאופוליטי? מה הבסיס שלו? ומה התוצרים שלו? הכול בפרק היום.
רשת האינטרנט הופכת יותר יותר לנחלתן של המדינות ומאבדת את החופש, הבינלאומיות ותחושת המערב הפרוע שלה, דרך יותר גביית מיסים, פיקוח וצנזורה – ולא רק בסין
המרוץ הגרעיני החדש יהיה בין שלושה קטבים: רוסיה, סין וארה״ב. כל שלוש המעצמות שואפות להשיג או לשמור על מעמד של מעצמה גרעינית. אך האם רוסיה תצליח מול הענק הסיני והענק האמריקני?
חברות עליהן דיברנו בפרק: ג׳נרל דיינמיקס (GD) ונורת׳רופ גראמן (NOC).
ערב הסעודית מנרמלת יחסים, אך לא עם המדינה הנכונה: נרמול היחסים עם איראן כנראה נועד לאותת לאמריקנים את התסכול הגובר של הסעודים מהם. עבור ישראל נרמול עם סעודיה אפשרי, אך לא בכל מחיר.
הודו מעוניינת למנף את התסכול הגובר של הדרום העולמי מהמערכת הבינלאומית הנוכחית לטובתה. אם תצליח לשנות את המערכת הנוכחית או שמא תצטרך לפצל אותה – את זאת עוד נראה.
ארה״ב היא מעצמה רוויזיוניסטית, המעוניינת לעצב סדר עולמי חדש. יחד עם סין, היא פירקה את הסדר הליבראלי הישן. השינויים הכלכלים שאנו רואים הם הניסיונות של שתי המעצמות לעצב סדר עבורן.
שנת 2023 צפויה להיות שנת אי-וודאות גבוהה. באוקראינה הרוסים כנראה מתכוננים למתקפה חדשה. סין נפתחת מחדש לעולם. ומשבר חדש כנראה יווצר במפרץ הפרסי.
סין ב-2023 תתאפיין בפעילות אינטנסיבית של הממשל בכלכלה ובזירה הבינלאומית. בייג׳ינג מחוייבת לפצות על הצמיחה האנמית ב-2022 ולמנוע בידוד של סין בקרב מדינות המערב.
חברות בניתוח: HURC, HLT, MAR, BABA
ערב הסעודית מנסה לגבש עמדת ביטחון עצמאית כשהיחסים עם ארה״ב מדרדרים וסין מסרבת להחליף אותם. אולם במקום להגביר את ביטחונה, סעודיה מסכנת את עצמה ואת האזור.
המרחב הפוסט-סובייטי נמצא בסכנה להפוך לחגורת שבר חדשה עקב הפעולות של רוסיה באוקראינה. הדבר מאיים על ישראל אסטרטגית, ומציע הזדמנויות חדשות לטהרן.
הפגנות נגד מדיניות הקורונה בסין התפשטו במהלך הסופ״ש ברחבי המדינה. המפגינים מתנגשים עם כוחות הביטחון. כרגע הסיכון לתקופת מהומות ארוכה נמוך.
מלחמת השבבים בין ארה״ב וסין מפעילה לחץ עצום על בעלות הברית האמריקניות שמשחקות תפקיד מפתח בתעשייה – יפן, האיחוד האירופי, דרום קוריאה וטאיוואן.
קרן המטבע הבינלאומית הוקמה כדי לעזור למדינות במצוקת חוב לייצב את כלכלתן. אז מדוע דווקא כשהדרום העולמי במצוקת חוב גדלה, הוא נרתע לפנות לקרן?
שי ג׳ינפינג יוצא מהקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית חזק מתמיד. הוא השתלט על מוקד הכוח של המפלגה, והוא מביא איתו אג׳נדה רדיקלית לחברה ולכלכלה.
המירוץ אחר יישומים בתחום הביטחון של בינה מלאכותית בעיצומו. אולם איך קובעים מי המנצח במירוץ? הראשון לפתח יישום? או שמא הראשון לפתח יישום בטוח?
רוסיה צריכה שבבים מערביים בשביל להניע את הנשק המתקדם שלה. עקב הסנקציות המערביות היא החלה לנסות ולהבריח אותם.
המערב מנהל שתי מלחמות מקבילות מול רוסיה וסין – מלחמת האתמול על אספקת האנרגיה לאירופה ומלחמת המחר על עתיד תעשיית השבבים העולמית.
חברות שהוזכרו בניתוח: Applied Materials, Intel, Qualcomm, Nvidia, Cheniere energy
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הגיאופוליטיקה של אנרגיה מתחדשת תהפוך את הכלכלה העולמית לסבוכה יותר. עלייה בביקוש למתכות תגדיל כוחן של מדינות כמו קונגו, צ׳ילה ואינדונזיה.
חברות שהוזכרו בניתוח: Solid Power, Air Products, Plug Power
הכשל המערכתי במשק האנרגיה מתבטא עכשיו כהפסקות חשמל בסין וזינוק מטאורי במחיר החשמל באיחוד. ממה הוא נגרם? ומה ההשלכות ארוכות הטווח שלו?
החשיבות האסטרטגית של איראן רק עומדת לגדול בעולם של תחרות בין מעצמות ומשבר אנרגיה באיחוד האירופי. ישראל צריכה להכיר במציאות, ולפעול בהתאם.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
ביקור פלוסי בטאיוואן הביא לפרוץ משבר טאיוואן הרביעי. המתיחות בין סין וארה״ב ממשיכה לעלות, והסיכון לכלכלה העולמית משמעותי.
עם הטמפרטורות במצר טאיוואן עולות רבים מנסים להבין מה בדיוק הסיפור של סין עם טאיוואן. המדריך (המאוד קצר) יעזור לכם להבין.
חרם המשכנתאות בסין הוא שלב חדש ומדאיג במשבר הנדל״ן. החרם לוקח את הסקטור הבנקאי כבן ערובה, ולוחץ את בייג׳ינג לקיר – האם תחלץ את יזמי הנדל״ן?
מטבע דיגיטלי ממשלתי הוא התשובה המוסדית למטבע קריפטו. המטבע מבטיח שיפור משמעותי במערכת הפיננסית של מדינה, אך לא ברור אם הוא מצדיק את העלות שלו.
מזה שנה חלה הסלמה בקוריאה המאיימת על כל מזרח אסיה. אנו מתקרבים לנקודת מפנה בה צפון קוריאה, דרום קוריאה וארה״ב יצטרכו להחליט איך יסתיים סבב ההסלמה הנוכחי.
האובססיה האמריקנית ל״דרך המשי החדשה״ מתעלמת מהצורך של העולם המתפתח בטריליוני דולרים לפיתוח תשתיות. לא סין ולא ארה״ב ימלאו לבדן את הצורך.
המשבר בסרי-לנקה הוא משבר פיננסי בבסיסו. לסרי-לנקה נגמר הכסף לקנות מזון או דלק. שחיתות ומשבר הקורונה הכו בכלכלה, שכעת מתקשה לממן את עצמה.
סין הראתה שהיא יכולה לצמוח במהירות, גם במחיר חוסר יעילות. אולם עתידה הכלכלי יהיה תלוי ברצון הפוליטי לבצע רפורמות חשובות גם במחיר חוסר יציבות.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
מדיניות ״אפס קורונה״ של סין פוגעת בכלכלה שלה ובכלכלה העולמית. בייג׳ין קרוב לודאי לא תזנח את המדיניות, על-אף המחיר הכלכלי.
הפלישה לאוקראינה מכריחה את גרמניה להתמודד עם הקונספציה הכושלת שלה בנוגע לרוסיה. היא נותנת לסין חומר רב למחשבה. והיא אירוע משמעותי ראשון באנרכיה הגלובאלית שלנו.
הודו בשיחות לייצוא חיטה למצרים (כפי שחזינו), בנט מדבר על רשת הגנה אווירית במזרח התיכון (כפי שהצענו), ואזרבייג׳ן ממשיכה להפעיל לחץ צבאי נגד ארמניה (כפי שהזהרנו). שבוע מלא החלטות וידיעות.
ארה״ב מזהירה את סין מתמיכה ברוסיה, טאיוואן עורכת תרגילי אש חיה באיי מאצו וגרמניה רוכשת מטוסי קרב חדשים (עם יכולת נשיאה של נשק גרעיני).
הרוסים עומדים במקום מסביב לקייב (כהכנה לפריצה משמעותית?), מצרים מפסיקה ייצוא חיטה, וקולות בבייג׳ין תוהים עד כמה אסטרטגי עבור סין שיש לה ״יחסים אסטרטגים״ עם רוסיה.
בזמן שאיש אינו יודע איך תסתיים המלחמה באוקראינה, אפשר להעריך מה תהיה הדינמיקה של המלחמה – פוטין הוא המהמר בקרמלין, והוא ילך על כל הקופה.
הרוסים מתקדמים לכתר את קייב, טאיוואן מתכוונת להגדיל את כמות הטילים שהיא מייצרת והאינפלציה בטורקיה ממשיכה לשבור שיאים.
הפלישה הרוסיה לאוקראינה החלה, וההלם הראשוני למערכת העולמית כבר ברור: גרמניה מכריזה על התחמשות מחדש, רוסיה חטפה מכה כלכלית וסין שוקלת את צעדיה.
רוסיה מתקדמת לתוך אוקראינה לאחר שבוע דיפלומטי מתוח: קרבות בקייב, חדירה מדרום וממזרח. נשיא איראן בביקור בקטאר והמערב משחרר שורת סנקציות נגד רוסיה.
ארדואן ביקר באיחוד האמירויות, ראש הממשלה בנט בבחריין, אוקראינה והבדלנים הרוסים מאשימים זה את זה בהסלמה בדונבאס וטאיוואן מאיימת ב-12 שנות כלא למי שינסה למכור סודות מסחרים לסין.
הדיבורים על מלחמת עולם שלישית הם היסטרים, אך הם מציעים לנו הזדמנות להעריך את פריסת הכוחות במזרח אירופה, ואת האפשרות לתרחישי קצה. נדבר גם על השינויים שכבר קורים בארכיטקטורת הביטחון במזרח אירופה, ואיך המתיחות בין ארה״ב ורוסיה כנראה (לא) תשפיע על יחסי ירושלים-מוסקבה.
האיחוד האירופי בתוכנית חדשה לתמוך בייצור שבבים, ארה״ב מגדילה את הנוכחות הצבאית שלה באירופה, רוסיה פותחת בתרגילים צבאיים וצרפת מתכוונת להגדיל את מספר הכורים הגרעיניים שלה.
רוסיה כמעט השלימה את הצבת הכוחות על גבול אוקראינה, ישראל ובחריין חותמות על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני, וארה״ב חיסלה את מנהיג דאע״ש. שוב.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
עקבנו לאורך הסדרה פוסט-אימפריום אחר העלייה והנפילה של הסדר האמריקני. מהסדר הדו-קוטבי של המלחמה הקרה, דרך הרגע החד-קוטבי של שנות ה-90׳, ועד האנרכיה של ימינו. כעת, בפרק האחרון של הסדרה, ננסה להבין מה ישראל צריכה לעשות בסביבה הבינלאומית החדשה הזו. כיצד על ישראל לנווט במים הסוערים של האנרכיה הגלובאלית?
איחוד האמירויות מראה לנו איך מדינה קטנה מתנהלת בעידן של אנרכיה – מגדילה את מספר הקשרים שלה, ומחפשת לתמרן בין שחקנים אזוריים ומעצמות עולמיות. האמירויות אינה חלק משום מחנה – ובו בזמן קשר חשוב לכל אחד.
בניתוח היום נראה את אסטרטגית הקישוריות של האמירויות, וההשלכות שלה לחשיבה האסטרטגית כאן בארץ.
איך אירועי ספורט המוניים, כמו האולימפיאדה או המונדיאל, משתלבים בתחרות לכוח בין מדינות?
מהו עתיד המשבר באוקראינה? בניתוח הנוכחי נכיר את האופציות צבאיות לרוסיה, ננסה להבין למה כל-כך קשה לחזות מה הולך לקרות במשבר ומה יהיו ההשלכות הכלכליות.
העולם חווה לא רק תחרות לכוח בין מעצמות, אלא גם תחרות אידיאולוגית בין שני מחנות – אוטוקרטיות ודמוקרטיות.
מדוע האוטוקרטיות לא קרסו אחרי נפילת בריה״מ ב-1989? ואיך הן מאתגרות את המודל הדמוקרטי הליבראלי? פרק מיוחד.
סקירה עתידית של 2022: בין שיחות הגרעין בווינה, פגישות בין ארה״ב ורוסיה על עתיד הביטחון באירופה, הבחירות בארה״ב והתקדמות טכנולוגית.
שנת 2021 הייתה שנה עמוסה באירועים – הקריסה המוניטרית בלבנון, מתיחות מסביב לטאיוואן והאיום במלחמה באוקראינה. במהלך השנה עקבנו אחר החיכוך הגובר בין סין, ארה״ב ורוסיה, לאומנות כלכלית ושיבוש בשרשרות האספקה העולמיות.
אז איך אני מסכם את שנת 2021? כשנה הראשונה של האנרכיה הגלובאלית החדשה.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
עסקנו בפרק הקודם ב״התעוררות האמריקנית״ מהרגע החד-קוטבי: ממשל טראמפ הביא את ארה״ב להפנים שהרגע החד קוטבי הסתיים ושהיא נמצאת בתחרות לכוח עם סין ורוסיה. התחרות הגיאופוליטית לא מתה, אלא קיימת ובועטת במלוא העוצמה. כעת אנו מפנים את מבטנו לעולם בכלל: איך הוא ישתנה בעקבות התחרות בין ארה״ב וסין? מה המשמעות של חזרתה של המערכת הבינלאומית למצב רב-קוטבי?
וריאנט חדש בא לעולם – האם עלינו להיות מודאגים ממנו? בניתוח החדש נראה למה מודאגים מאומיקרון, ומדוע בטווח הארוך וריאנטים חדשים לא כל-כך משנים את התמונה הגדולה.
אם בייג׳ין תרצה ליצור משבר במצר טאיוואן – איך היא תעשה זאת? בניתוח היום נכיר שלושה תרחישים אפשריים למשבר במצר טאיוואן ומה המשמעות שלהם לכלכלה הגלובאלית.
בשנתיים האחרונות התרחשו שתי מגמות מדאיגות עבור בייג׳ין: היחסים שלה עם המערב הדרדרו, בעוד היחסים של טאיוואן עם המערב השתפרו. איך טאיוואן הפכה ממדינה מבודדת לחביבת אירופה וטוקיו, ומדוע זה כה מאיים על בייג׳ין?
בנובמבר 2022 הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית עתיד להתכנס ולהכריע בשאלה גורלית לסין ולעולם: האם שי ג׳ינפינג ימשיך כמנהיג לכל החיים של המפלגה וסין? לקונגרס, ולהחלטות שיתקבלו בו, עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על המצב הביטחוני סביב טאיוואן.
מה מקומם של תאגידים בזירה הבינלאומית שלנו? האם הם שחקנים גיאופוליטים בעלי משקל, היכולים לכופף מעצמות, או שמא גם הם כפופים לתחרות ההולכת וגדלה בין סין וארה״ב?
משבר האנרגיה הנוכחי שחווה אירופה ומזרח אסיה אינו משבר האנרגיה אחרון. ככל שנמשיך את המעבר לאנרגיה מתחדשת, כן תגדל הרגישות שלנו לשיבושים באספקה של דלקים מאובנים. ״הכלכלה הישנה״ עדיין לא מתה.
סיימנו את הרבעון השלישי של 2021 ונכון להסתכל אחורה על האירועים הגדולים (והקטנים) שהיו. בניתוח היום נעסוק בקורונה שעדיין איתנו, ההשלכות ארוכות הטווח של היציאה האמריקנית מאפגניסטן וגם – איך להבחין בין אירועים בעלי משמעות, וכאלה שלא.
הספר ״קיסרות אדומה״ מגיש לקורא הישראלי לראשונה ניתוח מעמיק של הכלכלה והפוליטיקה הסינית, עברה ועתידה.
השותפות האסטרטגית החדשה בין אוסטרליה, ארה״ב ובריטניה עומדת לשנות את המאזן האסטרטגי במזרח אסיה לטובת ארה״ב.
מה החשיבות של צוללות הגרעין בזירה הזו, ואיך השותפות מתקשרת לאנגלוספרה ולקוואד?
הקשיים של Evergrande אינם אירוע ההכחדה של המשק הסיני. הם בסך הכול סימפטומים של הבעיות העמוקות יותר של המשק: השקעה לא פרודקטיבית של הון, מינוף גבוה מדי, וצריכה פרטית נמוכה מדי. בייג׳ין לא תחלץ את Evergrande ישירות, אך היא תמשיך לקיים את המערכת שנתנה לבעיה כמו Evergrande להיווצר מלכתחילה.
קישור לפרק באתר – קישור.
אנחנו מדברים הרבה בשבועות האחרונים על מלחמות אזרחים, מדינות לא יציבות, טרור, מהגרים וסמים. האם אנחנו יכולים להציע איזושהי מסגרת גיאו-פוליטית שתחבר את הנקודות השונות של חוסר היציבות יחד?
בניתוח היום נכיר את ההיררכיה המרחבית של העולם, ונכיר את אזורי האי-יציבות שלו: חגורות השבר של המזרח התיכון ושל אפריקה שמתחת לסהרה.
הספר ״החובה להגן״ – קישור
גרמניה עומדת בפני בחירות היסטוריות, שיסמנו לא רק את הסוף של עידן מרקל, אלא גם את הכיוון אותו תקח גרמניה בעולם הרב-קוטבי החדש שלנו. מה מצפה לגרמניה ולעולם בעקבות הבחירות במדינה?
בחודשים האחרונים אנו רואים מתקפה חסרת תקדים של המדינה הסינית נגד ענקי הטכנולוגיה שלה, עם רגולציה וחקירות חדשות.
מה עומד מאחורי הפעולות של הממשל? ואיך הן קשורות לאתגרים הכלכלים הגדולים יותר של סין?
בשבוע שעבר הטאליבאן השתלט על קאבול וממשלת אפגניסטן קרסה. מה הלאה עבור הטאליבאן ואפגניסטן?
אנחנו יכולים לצפות שהטאליבאן ינסה לשמור על זרימה של סיוע זר למדינה, בעודו מנסה לייצב אותה ביטחונית. אם יצליח, אולי אפגניסטן תהפוך מדינה יציבה. אם יכשל, האנרכיה תתפשט לכל עבר.
המהומות בקובה ביולי הן הזדמנות טובה להתעכב על אזור שכמעט ולא זוכה להתייחסות בפל״ג: דרום אמריקה.
למה אחד האזורים העשירים במשאבים בעולם, הוא גם אחד האזורים החלשים בו? מה מעכב את הצמיחה של מעצמה גדולה באמריקה הלטינית?
גיאופוליטיקה באופן מסורתי התמקדה במדינות גדולות ומעצמות באסטרטגיה שלהן להשיג כוח. אולם בימינו, עם כל-כך הרבה מעצמות מתחרות ומדינות קטנות שגם הן הפכו מעצמות אזוריות, הגיאופוליטיקה המסורתית חייבת עדכון. מה ההבדלים בין מעצמות קטנות וגדולות? ומה האסטרטגיה הנכונה למדינות קטנות כמו בישראל בעולם התחרותי שלנו?
אנשים קוראים לסכסוך החדש בין סין וארה״ב ״מלחמה קרה״, אך האם באמת נכון להשוות אותו לסכסוך שהיה בין ארה״ב ובריה״מ? מה הדמיון ומה השוני בין הסינים והסובייטים? ולמה הבדלים גיאוגרפים עלולים להביא את הסכסוך הנוכחי לכדי עימות צבאי?
העולם נמצא בשינוי. יש לחץ על משאבי המים ויש לחץ על משאבי מזון. הלחץ הזה מונע היום בעיקר ע״י שינוי אקלים, עם בצורות ושיטפונות. אבל גם אם האקלים בשנים הבאות יהיה פתאום אידיאלי, הגידול באוכלוסיית העולם ימשיך ללחוץ על אספקת המזון והמים הגלובאלית. הלחצים האלו גורמים חוסר יציבות במדינות מפותחות ומתפתחות, שמחפשות דרכים איך להקל אותם, ואיך להתמודד עם הפוטנציאל של זעם ציבורי. וכל הדברים האלה – מים, חקלאות, ביטחון פנים, ביטחון גבולות – הן הזדמנויות עסקיות, והזדמנויות טכנולוגיות.
ממשל ביידן עומד לסגת מאפגניסטן ואלו חדשות רעות מאוד – ליריבות של ארה״ב. בניתוח היום נראה איך דווקא היציאה מאפגניסטן משפרת את העמדה האמריקנית מול רוסיה, סין ואיראן, ואיך היא יכולה לעזור לנו מול טהרן בסוריה.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
במשך 25 שנה וושינגטון והעולם היו במישורים אחרים: וושינגטון, חוגי המדיניות בה, היו שבויים של החלום החד-קוטבי. העולם לעומת זאת התאושש מהר מנפילת בריה״מ ומעצמות מתחרות לאמריקנים עלו – בראשן סין ורוסיה. במשך 25 שנה וושינגטון סיפרה לעצמה שקץ ההיסטוריה הגיע, ושההתפשטות של הדמוקרטיה בעולם היא בלתי נמנעת. עם טראמפ סוף-סוף הגיעה ההבנה שקץ ההיסטוריה לא הגיע, ושמה שמחכה לארה״ב היא תחרות חדשה לכוח עם המעצמות של אירו-אסיה.
העולם שלנו עובר שינויים משמעותיים, שמעצבים מחדש את הזירה הבינלאומית. צד אחד של השינויים האלו כולל משברים גיאופוליטים, בעיות כלכליות ולוגיסטיות, והאיום הגדל במלחמה אזורית במזרח אסיה.
הצד שני של השינויים האלו הוא יציבות חדשה לזירה הבינלאומית, התחזקות של המערב, ועידן חדש של חדשנות.
ניתוח אופטימי לעולם משתנה.
הבעיה הדמוגרפית של סין היא פשוטה: האוכלוסייה מזדקנת במהירות, ולסין אין את העושר לתמוך גם באוכלוסיית הגמלאים וגם לשמור על צמיחה כלכלית.
דיברנו בשבוע שעבר על הסכנה בתפוצת נשק גרעיני, ואיך בכלל מדינות משיגות אותו. הכרנו את הפיזיקה מאחורי תגובה גרעינית, הבנו מה הקשר בין כורי גרעין ופצצות גרעין, וראינו שהדרך לנשק גרעיני היא מורכבת וארוכה – לא משהו שעושים ביום.
בפרק היום נבין את הרעיונות שעומדים מאחורי אסטרטגיה גרעינית, ואיך מעצמות העל ארה״ב ובריה״מ תכננו לנהל את סוף העולם. כולנו ודאי שמענו על ״הרתעה גרעינית״, ״יכולת מכה שנייה״, ואולי אפילו על ״נשק גרעיני טקטי״. בפרק היום נכיר את כל המושגים האלו ונסביר אותם. עם הבנה טובה של אסטרטגיה גרעינית, נוכל גם להבין את העתיד של מלחמה גרעינית, מה המגמות שמעצבות ויעצבו אותה ומה הטכנולוגיות שעלולות, חלילה, לגרום לה להתממש.
דיברנו לפני שבועיים על דילמת הגרעין האיראנית בראיית ארה״ב, ולמה וושינגטון מעוניינת להקפיא את התוכנית בהסכם, גם אם ההסכם הזה לא יעצור אותה לחלוטין.
בפרק היום אני רוצה לעסוק בסוגיה האיראנית דרך הסתכלות בסוגיה גדולה יותר, זו של תפוצת נשק גרעיני: אם ההתפשטות של אנרגיה גרעינית בהכרח אומרת עוד מדינות עם נשק גרעיני? איך העולם יכול למנוע את תפוצת הנשק הגרעיני? ומה התפקיד הקריטי שארה״ב משחקת במאבק נגד תפוצת נשק גרעיני? הכול בניתוח היום.
הדחיפות בה ממשל ביידן פועל בשביל לחזור להסכם הגרעין האיראני מעלה את השאלה מה הוא בדיוק מבקש להשיג עם ההסכם, ולמה הוא מתעלם מהפעילות האזורית של איראן בעודו פועל להסכם עמה.
בניתוח היום נכיר את החישוב האסטרטגי שעומד מאחורי הפעילות האמריקנית מול איראן ונראה כיצד ישראל יכולה לנצל אותו.
המלחמה על טאיוואן כבר החלה, היא פשוט מלחמת התשה. סין מבקשת להביא את האי תחת שליטתה באמצעות שחיקת הרצון שלו להתנגד לה.
הסקירה העולמית היום נוגעת ב-4 במדינות לאורך ״חוג הנזר״ של אירו-אסיה: יפן, שהופכת לכוח חשוב במזרח אסיה; טאיוואן, שנמצאת במוקד משבר השבבים שנראה שרק יחמיר השנה; איראן, שמהווה ציר גיאוגרפי חשוב ולכן גם יעד תמידי לתחרות בין המעצמות; וטורקיה, שהיא שחקן מפתח במאבק של ארה״ב עם סין ורוסיה, אך שממשל ביידן מתעקש להרחיק אותה.
בניתוח היום נכיר את הדינמיקה החדשה של המאבק באקלים – לא שיתוף פעולה, כי אם תחרות. אחרי שלושה עשורים בהם התנועה הירוקה בזירה הבינלאומית התקדמה ע״י הבנות והסכמים בינלאומיים, נראה שהיא עומדת לעשות את הקפיצה הבאה שלה לא דרך שיתוף פעולה והבנות, כי אם דרך תחרות ומאבק. איך? הכול בניתוח היום.
עם סיום הרבעון הראשון, הגיע הזמן לחזור אחורה לתחזית השנתית ולראות האם המגמות הגדולות שצפינו מתגשמות, ומה קרה או לא קרה ברבעון הראשון.
מפגש בחיכוך גבוה בין ארה״ב וסין באלסקה, ושני הכינוסים של בייג׳ין מתחילת מרץ, מצביעים על-כך ששי ג׳ינפינג והמפלגה הקומוניסטית לא מתכוונים להוריד הילוך בדחיפה של סין להיות כוח עולמי מתחרה לאמריקנים.
הצטרפות לפל״ג – קישור.
הזמנת הרצאה של המשחק הגדול – קישור.
״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ״ (משלי, ט״ז י״ח) – סיימנו את הפרק הקודם בנקודת השיא של הרגע החד-קוטבי האמריקני: ארה״ב, בטוחה בעצמה ובערכיה, האמינה שההיסטוריה הגיעה לקיצה. את החישובים הגיאופוליטיים והלוגיקה של מאזני הכוח היא החליפה בתיאוריית הקשתות המוזהבות של תומאס פרידמן: שבין שתי מדינות עם סניפי מקדונלדס לא תהיה מלחמה. תחרות כלכלית תחליף את התחרות הצבאית והעולם ינוהל ע״י דמוקרטיות ליבראליות עם שוק חופשי. שגשוג כלכלי יביא לשלום עולמי.
זה לא קרה. אנחנו יודעים שזה לא קרה משום שאנו חיים בעולם שנשלט עדיין ע״י מלחמה, ע״י תחרות לכוח בין וושינגטון ובייג׳ין. מדוע העולם של קץ ההיסטוריה לא התממש? משום שדווקא כאשר איומים חדשים הופיעו נגד הסדר האמריקני, ארה״ב קיבלה על עצמה אימפריום שני נגד אויב מרושע אך משני בחשיבותו לסדר העולמי: הטרור האיסלאמי. בפרק היום נכיר את האימפריום השני של ארה״ב, ואיך פיגועי ה-11 בספטמבר באמת שינו את מהלך העולם.
חידוש המנוי לפל״ג: לחיצה על הקישור ובחירת renew – קישור.
אנחנו חיים בבועה בה אנחנו לא מרגישים ופחות מודעים למאבק הגלובאלי שיש היום לחיסונים. בפרק היום נסקור את התחרות לחיסונים, את הגיאופוליטיקה של חלוקת החיסונים, ומה המשמעות של מלחמות החיסונים לעתיד הגלובליזציה.
הסקירה העולמית היום נועדה לתת לנו תמונת מצב של 4 משברים או תהליכים מתפתחים בזירה הבינלאומית, חלקם עם השלכות משמעותיות להתאוששות הכלכלית שצפויה לקראת סוף השנה וחלקם חשובים ליציבות האזור שלנו כאן במזרח התיכון: מה קורה במיאנמר מאז שסקרנו אותה לאחרונה, משבר השבבים שמביא את תעשיית הרכב לכמעט עצירה, סטטוס קמפיין החיסונים בעולם, והמהלכים האחרונים של האיראנים במו״מ על הסכם הגרעין מול ארה״ב.
ההתקררות ביחסים בין הבית הלבן ובלפור היא הזדמנות מצוינת לישראל לחפש כיצד לחזק באופן מבני את הקשרים עם ארה״ב, ע״י חיזוק קשריה עם מה שמסתמנת כקואליציה הגלובאלית הבאה של ארה״ב: האנגלוספרה פלוס.
ההפיכה בבורמה היא לא רק מבחן לדמוקרטיה השברירית שקמה שם לאחר 50 שנות שלטון צבאי, אלא גם המבחן הרציני הראשון של ביידן בזירת החוץ.
בייג׳ין נתונה כרגע במגננה, אך זה לא אומר שהיא הפסידה במערכה: הסכם ההשקעות שהוסכם עליו בעיקרון עם האיחוד האירופי בסוף דצמבר 2020 מראה שלפחות מדינה מערבית חשובה אחת, גרמניה, עדיין לא עברה למחנה האנטי-סיני. הלחץ הצבאי שבייג׳ין מפעילה על טאיוואן והרדיפה של פעילים דמוקרטים בהונג קונג מראה שהמפלגה לא איבדה את הנחישות לפעול כדי להגן על עצמה. השנה היא תציג את תוכנית החומש הבאה שלה, והיא תמשיך להדק את אחיזתה בזירה הפנימית וללחוץ על היריבות שלה באזור. הברירה של ממשל ביידן האם לבחור במדיניות ברורה ותקיפה מול סין, או לנסות ולהתקשר עמה ולתת לה את החופש לקדם את האינטרסים שלה.
2020 הייתה שנה רעה למפלגה ולסין, עם משבר הקורונה, סגרים בערים, דעת קהל עוינת בעולם והתאגדות של היריבות נגדה. רגע לפני שמתחילים את 2021, בואו נבין מה בדיוק עבר על הקיסר האדום וסין החדשה ב-2020.
קישור לניתוח באתר – קישור.
העוינות בינינו לבין העולם הערבי אינה מחוייבת המציאות.
היום כשמדינות האזור מתמודדות עם שלל אתגרים בכוחות עצמן, הן מתחילות להבין את הערך ביחסים עימנו ואת חוסר הטעם בחרם עלינו. אנחנו יכולים לעזור לקדם את האזור, לקדם את השגשוג בו, לקדם את הביטחון בו. ישראל יכולה להיות כוח משפיע במזרח התיכון, אם נשכיל להמשיך את המומנטום של הנורמליזציה ובאמת לעזור למדינות סביבנו.
שנת 2020 הייתה שנה סוערת. משבר הקורונה האיץ את המעבר לעולם הרב-קוטבי, ואנו נראה ב-2021 את המשך המגמות שעיצבו את התגובה הבינלאומית לווירוס השנה: תחרות לכוח בין מדינות, לאומנות כלכלית והדעיכה של ארגונים רב-לאומיים.
הסקירה העולמית היום, באופן לא מכוון, עוסקת בנושאים מגוונים אך בעלי מכנה משותף אחד: השינוי של המערכת הבינלאומית לעולם רב-קוטבי מלא, עולם בו מדינות רבות מנהלות מדיניות חוץ עצמאית מארה״ב ומתחרות זו עם זו על כוח והשפעה. בפרק היום נראה איך יוון ואיחוד האמירויות מגבשות ציר אנטי-טורקי, כחלק מההיערכות מחדש של כוחות במזרח התיכון; נראה את בריטניה מתחילה להתוות את חזרתה לזירה העולמית ככוח צבאי משמעותי; נבין את המשמעויות של הסכם שביתת הנשק בנגורנו-קרבאך; ונראה איך דרום-מזרח אסיה מנסה לנהל משחק מורכב בסביבה של יריבות הולכת וגדלה בין סין, יפן, הודו וארה״ב.
הערה – בהקלטה טעיתי בהגייה של ASEAN, ואני מבטא אותו כ-ASAYAN. התנצלותי.
אתיופיה נמצאת במצב רגיש, אך היא עדיין לא נמצאת בקריסה. הסיכון למלחמת אזרחים קיים, אך סביר שנראה את אדיס אבבה משתלטת על מדינת תיגראי ומנהלת מלחמת התשה מול חזית השחרור, בעודה ממשיכה בפיתוח הכלכלי של המדינה. ההתנהגות של אריתריאה וסודן יקבעו האם המאמצים של אדיס אבבה יצליחו, והאם אתיופיה בסכנה של מלחמת אזרחים כוללת. אם אבי יצליח במשימתו להשתלט על תיגראי, אם הוא יצליח להביס את היריבים המרכזיים שלו לחזון הפדרציה הלאומית, אתיופיה תהיה בדרך להפוך לא רק למדינה יציבה ומשגשגת יותר, אלא גם בדרך להיות מעצמה אזורית במזרח אפריקה.
הבחירות של 2020 הסתיימו, אך המאבק לשליטה בין הרפובליקנים לדמוקרטים רק התחיל. מקווים לגל אדום ב-2022, הרפובליקנים יעדיפו לשתק את וושינגטון בשנתיים הראשונות של נשיאות ביידן. ממשל ביידן יהיה ממוקד בזירה הפנימית, מעדיף שלא להתקדם מול האיראנים, בסוגיה הפלשתינית, ונותן לרוסיה לנצל את הוואקום בשביל לקדם את השפעתה במזרח אירופה ולוב. הסינים כך נראה יהיו היחידים שלא ייהנו מהשיתוק של וושינגטון, רואים איך קו העימות מולם ממשיך. ממשל ביידן כנראה יהיה, לפחות במחצית הראשונה, ממשל אנמי, לטוב ולרע.
סקירה עולמית 2: השינוי האסטרטגי של סודן; סירקולציה כפולה בסין; המאבק על 5G; התרחבות הקוואד; עדכונים על נגורנו קרבך.
למה אנחנו יכולים לצפות עם עוד 4 שנים של טראמפ? המשך המאבק עם סין, עם הסלמה אפשרית במצרי טאיוואן; הסלמה בסכסוך הסחר עם האיחוד האירופי; פיצול של האיחוד בין מזרח אירופה בראשות פולין למערב אירופה בראשות גרמניה וצרפת; מרוץ חימוש במפרץ הפרסי; ולבסוף, הספקולטיבי – גם אם לא ממש ספקולטיבי: התקרבות של רוסיה לארה״ב והתרחקות שלה מסין. זה שינוי שיטלטל לא רק את הדינמיקה האסטרטגית באירופה, אלא גם ילחץ את טורקיה ואיראן. איך? הכול בניתוח היום.
איך תראה מדיניות החוץ של ממשל ביידן, ומה יהיו ההשפעות שלו על הזירה הבינלאומית? ביידן רץ תחת הקריאה שארה״ב חייבת להנהיג שוב את העולם, ורואה בה את המעצמה היחידה שיכולה להוביל את הדמוקרטיות בעולם להתגונן מפני האיומים של דיסאינפורמציה ואוטוקרטיות, איומים שבאים בעיקר מרוסיה וסין. ביידן רוצה לתת לארה״ב שליחות חדשה, לתת לה ״אימפריום״ חדש כמגנת הדמוקרטיה. יש רק שתי בעיות: העולם כבר לא ממתין למנהיגות האמריקנית, והגנת הדמוקרטיה היא מושג אמורפי מדי בשביל לתכנן על בסיסו אסטרטגיה לאומית. הנשיאות של ביידן תתחיל בהכרזות על חזרתה של ארה״ב למנהיגות העולמית – אך הן כנראה לא יחזיקו עד סוף הכהונה הראשונה שלו.
העולם שלנו נמצא בשינוי עמוק, עם הסדר האמריקני בשינוי מהותי. מדינות המפרץ מתמודדות עם נפילה במחירי הנפט וחוסר עניין אמריקני. במזרח הים התיכון, טורקיה מנסה למצב את עצמה כמעצמה אזורית חדשה אך נתקלת במציאות הקשה של היעדר כלכלה שתוכל לתמוך בשאיפותיה. האיחוד האירופי ממשיך להתקשות להתנהל כגוף אחד, משוסע ע״י החברות השונות בו. וארה״ב וסין פועלות לנתק את התלות ההדדית ביניהן, עם וושינגטון מפתחת את היכולת להשתמש בסחר ככלי גיאו-כלכלי חדש. תעשיית השבבים כנראה תהיה הראשונה להתפצל לבסיס אמריקני וסיני, אך היא לא תהיה האחרונה.
הדרדרות היחסים בין סין למערב באה במקביל להתחממות ביחסים בין המערב לטאיוואן, במיוחד בין ארה״ב והאי. הסינים מאותתים שהם רואים בחומרה את ההתקרבות האמריקנית, ואסור לוושינגטון או לנו לפטור את האיומים של בייג׳ין כאיומים ריקים.
המתיחות בהימליה בין סין להודו קשורה למשחק אסטרטגי גדול יותר להשפעה על טיבט והנהרות של מזרח אסיה. איך? ומה העתיד צופן לטיבט? הכול בניתוח היום.
מול לחץ מארה״ב, סין מפעילה לחץ משלה בכל החזיתות – ומקדמת את המשך ההשתלטות שלה על ים סין הדרומי, המפתח להגמוניה שלהם במזרח אסיה.
“The Revenge of Geography” של רוברט קפלן [זמין באמזון כאן]
הניתוח הגיאופוליטי הוא עיסוקו של המשחק הגדול ופל״ג, אך איך בדיוק עובד הניתוח הגיאופוליטי? מה הבסיס שלו? ומה התוצרים שלו? הכול בפרק היום.
רשת האינטרנט הופכת יותר יותר לנחלתן של המדינות ומאבדת את החופש, הבינלאומיות ותחושת המערב הפרוע שלה, דרך יותר גביית מיסים, פיקוח וצנזורה – ולא רק בסין
רוצים להישאר מעודכנים? מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו
