תקציר
- ישנם שלושה תחרישים אפשריים למשבר במצר טאיוואן ביוזמתה של סין:
- מחטף באיי דונגשא – האיים אינם מאוכלסים, מרוחקים מהאי המרכזי של טאיוואן, וקלים לכיבוש.
- מצור ימי על האיי מאצו – אוכלוסיית האיים היא כ-100 אלף בני אדם, והם קרובים מאוד לחוף הסיני (9 ק״מ).
- כיבוש של איי קינמן או איי פנגהו – איי קינמן נמצאים בתוך מפרץ של סין, נמצאים במרחק של כ-6 ק״מ מהחוף הסיני. איי פנגהו קרובים לטאיוואן, ויוכלו לספק לבייג׳ין בסיס קדמי לכיבוש האי.
- מה בייג׳ין תרוויח ביצירת משבר במצר?
- יצירת לחץ כבד על טאיוואן להסכים לאיחוד עם האי.
- בדיקת המוכנות האמריקנית ושל בעלות בריתה לצאת להגנת טאיוואן.
- תרגול פלישה אמפיבית במבצע צבאי מוגבל.
- הכרחת ארה״ב להיכנס למו״מ עם סין כיצד לנהל את היחסים במצר ולמנוע התחזקות נוספת של טאיפיי.
- מדובר בתרחישי קיצון, תרחישים אפשריים אך בלתי סבירים כרגע.
***הניתוח פורסם לראשונה לחברי פל״ג, מועדון המנויים של ״המשחק הגדול״. עדיין לא חברים? מוזמנים להצטרף בקישור כאן. ***
להורדת הפרק – קישור.
דיברנו בפרק האחרון על התחזקות מעמדה של טאיוואן בעולם [ראו כאן]. ראינו שההתחזקות של טאיוואן בשנתיים האחרונות היא שבירת מגמה. במשך 50 שנה טאיוואן נחלשה בזירה הבינלאומית והפכה יותר ויותר מבודדת בו. ממדינה עם מושב קבוע במועצת הביטחון, היא הפכה למדינה שרק מדינות מעטות ושוליות מכירות בה.
היום הדברים שונים. הודות למשבר הקורונה והחשיבות של טאיוואן לאספקת השבבים העולמית, המדינה מתחזקת בעולם. לא רק זאת אלא גם שמעמדה מתחזק, בעוד זה של סין נחלש.
ההתחזקות של טאיוואן מאיימת לשבש למפלגה הקומוניסטית את התוכניות להביא את האי לשליטתה. בייג׳ין מעוניינת לאחד את טאיוואן עם המולדת, ולחסל את הרפובליקה הסינית, המתחרה עמה על הכתר של הנציגה הלגיטימית של האומה. בייג׳ין במשך שנים עבדה לבודד את טאיוואן בזירה הבינלאומית במטרה להביא את האי להתאחד עמה. תחת שי ג׳ינפינג סין גם הגדילה את הלחץ הכלכלי והצבאי על האי. בייג׳ין מצפה שבמוקדם או במאוחר האי יכנס תחת שליטתה. עד היום סין נקטה ב״סבלנות אסטרטגית״, לוחצת לאט ובהתמדה את טאיפיי.
מה יקרה אם בייג׳ין תאמין שאין לה עוד זמן להמתין? מה יקרה אם טאיוואן תתחזק כל-כך, או תזכה לתמיכה גדולה כל-כך, שלא יהיה סיכויי ריאלי שהאי מרצונו יתאחד עם בייג׳ין?
על האפשרות הזו בדיוק דיברנו לפני 2 פרקים, בניתוח ״החלון של שי״ [ראו כאן]. לשי ג׳ינפינג יש שני חלונות זמן, אחד פוליטי ואחד אסטרטגי.
חלון הזמן האסטרטגי אורכו כעשור וחצי מהיום עד בערך 2035 והוא נובע משתי מגמות: אחת, סין מזדקנת. הדמוגרפיה שלה הופכת להיות מאפירה ובסביבות 2035-2040 אוכלוסיית בני ה-65 בה תהיה 30% מהאוכלוסייה. אם סין לא תצליח בעשור וחצי הקרובים לבצע קפיצה משמעותית בפרודוקטיביות שלה, בין השאר דרך קפיצה טכנולוגית משמעותית, היא תתמודד גם עם נטל כלכלי משמעותי מאוכלוסיית הגמלאים שיהיו אצלה וגם מהאטה כלכלית [ראו כאן].
המגמה השנייה היא התחזקות של הקואליציה האנטי סינית במזרח אסיה. קואליציה שכוללת את ארה”ב, יפן, הודו, אוסטרליה, בריטניה ומדינות נוספות. המדינות האלו עובדות בשנים האחרונות, בוודאי בשנתיים האחרונות, לחזק את כוחן הצבאי, להגדיל את התיאום האסטרטגי ביניהן ולהגדיל את שיתופי הפעולה ביניהן בשביל לנסות ולבלום את סין [ראו כאן וכאן]. לשי ג’ינפינג יש עשור וחצי לנסות ולרכב על טכנולוגיות חדשות שיפותחו או פותחו כבר בעשור הנוכחי ולנסות ולהביא את סין לבצע קפיצת מדרגה גם ביכולת הכלכלית שלה וגם בכוח הצבאי שלה. כך הוא יוכל להפוך את סין למעצמה מרכזית באסיה ומעצמה מרכזית בעולם. אם הוא לא יצליח בעשור וחצי הנוכחיים לא סביר שהוא יצליח אחר-כך. סין תהיה חלשה מבית עקב ההזדקנות וחלשה בחות מול הקואליציה האנטי-סינית.
עד כאן על חלון הזמן האסטרטגי.
על חלון הזמן הפוליטי גם דיברנו בפרק הקודם. אמרנו שבנובמבר 2022 שי ג’ינפינג יועמד מחדש לבחירה כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית במסגרת הקונגרס ה-20 של המפלגה. כיום הנורמה במפלגה היא שמזכירי מפלגה אחרי עשור בתפקיד פורשים ויורש שסומן מראש נכנס במקומם. כך זה היה עם קודמו של שי, חו ג’ינגטאו: ב-2007 שי סומן כיורש וב-2012 שי הוא זה שמונה למזכיר הכללי במקום חו שפרש.
שי לא סימן יורש ב-2017, בנקודה בה ציפו שהוא ימנה. ועכשיו כשאנו מתקרבים ל-2022 הוא מראה את כל הסימנים שהוא מתכוון להתמודד שוב על תפקיד המזכיר הכללי [מקור]. מפני שאין חוק שמחייב את המזכיר לפרוש, יש רק נורמה, ברגע ששי יפר את הנורמה הזאת ב-2022, בנובמבר 2022 בקונגרס של המפלגה, הוא בעצם יפתח לעצמו את האפשרות להיות מנהיג לכל החיים של המפלגה. לא יהיה משהו שיאלץ אותו לבוא ולרדת מכס המפלגה חוץ מרצונו האישי או הקבוצות היריבות לו שיכריחו אותו לעשות זאת. וזו הנקודה השנייה שדיברנו עליה לפני שבועיים. זה הנקודה שיוצרת את החלון הפוליטי עבור שי.
אנחנו יודעים מדיווחים בשנה וחצי האחרונות שקבוצות בתוך המפלגה הקומוניסטית לא מרוצות מההתנהלות של שי גם מול הקורונה, גם מבחינה כלכלית וגם מול ארה”ב [ראו כאן]. יכול להיות שהקבוצות האלו ינסו למנוע בחירה מחדש של שי כמזכיר הכללי של המפלגה. יכול להיות שהן ינסו להדיח את שי לפני 2022 או לחילופין, לבחור אותו לאיזשהו תפקיד חדש שיהיה מאוד יוקרתי, אך סמלי. בכל מקרה, המטרה תהיה להוציא את שי ממנגנון קבלת ההחלטות. משום האיום הזה, לשי יש חלון זמן שמגיע עד נובמבר 2022, מועד הקונגרס ה-20 ונמשך מעט אחריו, שבו שי יצטרך להבטיח את מעמדו ואז, אם יצליח, יקבל שדרוג משמעותי בכוחו והשפעתו.
יכול להיות ששי ינסה ליצור משבר לפני הבחירות לקונגרס בשביל לשמור על מעמדו. יכול להיות שהוא יצור משבר אחרי הקונגרס כדי לבסס את המעמד החדש שלו וכדי להכין את האומה הסינית למאבק הסופי מול המעצמות הזרות.
המטרה של הניתוח היום היא לבחון מה התרחישים האפשריים למשבר כזה, משבר שסביר להניח יקרה דווקא במיצר טאיוואן. סין רואה את טאיוואן מתחזקת. סין רואה את עצמה נחלשת. משבר במיצר טאיוואן גם יגייס את האומה הסינית כולה למאבק מול האויב הזר והוא גם משבר שיכול להציע ערך אסטרטגי משמעותי אם הוא יצליח להביא את טאיוואן תחת שליטתה של בייג’ין.
חשוב לי להבהיר לפני שנצלול לניתוחים שמדובר בתרחישים אפשריים, אך לא בתרחישים סבירים. אני לא חושב שמדובר בתרחישים שסין שוקלת כרגע. יותר מזה, אני לא חושב שהתרחישים האלו יקרו לפני 2027, אז צבא סין אמור להשלים חלק מהמודרניזציה שלו לקראת הפיכתו לכוח שווה לצבא ארה״ב [מקור]. אני אסביר חלק מהסיבות למה אני לא חושב שהתרחישים האלו הולכים להתממש בזמן הקרוב בהמשך הניתוח. כאן אני רוצה לתת סיבה אחת חשובה מאוד לדעתי: המרכיב האישי של שי.
שי ג’ינגפינג לא עושה רושם של אדם שמהמר. כל השנים שלו, של הצמיחה שלו במפלגה וההתנהלות שלו כמזכיר המפלגה בעשור האחרון, משקפות אדם מאוד מחושב. אדם ששוקל את הצעדים שלו ואדם שבזמן שהוא מוכן לקדם פעילות אגרסיבית, הוא לא מוכן לבצע אותה בצורה תוקפנית כל כך שהיא תסכן בצורה משמעותית את המפלגה או את סין. אם תסתכלו בפעילות האגרסיבית של סין בעשור האחרון קשה לנו למצוא אירוע שיכול להיות דומה לאחד מהתרחישים שאנחנו הולכים לדבר עליהם בניתוח היום.
אנחנו היום בניתוח נדבר על אפשרות של כיבוש של אחד האיים הקטנים מסביב לטאיוואן, של מצור ימי. אלו אירועים שהם אירועים צבאיים-התקפיים שיש להם סיכון משמעותי. תסתכלו על העשור האחרון של שי ג’ינפינג בשלטון – אין לנו משהו דומה לזה. כאשר המפלגה החליטה להעביר את החוק לביטחון לאומי של הונג קונג שחיסל את הדמוקרטיה בעיר ופגעה במעמד של סין בעולם, המפלגה עשתה זאת רק אחרי שנה של מהומות בהונג קונג שנגרמו מהניסיון של המפלגה לאט לפורר את הדמוקרטיה בעיר. כלומר, החוק הגיע רק אחרי שהמפלגה כבר לא יכלה למצוא עוד דרך בצורה מתונה לפגוע בדמוקרטיה בעיר ולרוקן אותה מתוכן.
מחנות הריכוז, המחנות לחינוך מחדש בשינג’יאנג הוקמו אחרי גלי טרור של בדלנים אויגורים. והם נבנו בתוך סין. הפעילות של סין בים סין הדרומי היא פאסיבית-אגרסיבית: הם בונים איים בשטח ימי שאין בו אף אחד. הם משתלטים על איים נטושים. והם מטרידים ספינות דייגים וספינות משמר חוף של מדינות אחרות. לא ראינו משחתת סינית שיורה על ספינות זרות שנכנסות לכאורה למים הטריטוריאליים של סין.
האירוע היחיד שיש לנו שאולי יכול להזכיר את מה שאנחנו נדבר עליו הוא ההתנגשויות האלימות בין סין והודו בקיץ של 2020 [ראו כאן]. וגם ההתנגשויות האלו קרו בהימלאיה, מרחק מאות קילומטרים ממרכזי הכוח של שתי המדינות. קרו בגג העולם השומם ואפילו הקרבות האלימים האלו היו קרבות לא עם נשק, אלא במקלות ואבנים וחילופי מהלומות בין שני הצדדים.
אז אין לנו משהו בהתנהגות של שי ובהתנהגות של סין תחת שי שיכולים להעיד לנו שהנה, הסינים הולכים לבצע מתקפת פתע במצר. מצד שני, בסופו של יום אנחנו מדברים פה על בני אדם. בני אדם יכולים לשנות את ההתנהגות שלהם בהתאם למה שהם חושבים. וזה בדיוק מה שפתחתי איתו את כל הסדרה הנוכחית של שלושה פרקים – יש פקטור אישי. יש פקטור של איך המנהיג תופס את המציאות. איך האנשים שקרובים אליו תופסים את המציאות. אם הם פתאום מאמינים שטאיוואן חומקת להם מבין הידיים. אם הם מאמינים שמלחמה בין סין לארה”ב היא דבר בלתי נמנע, הם עלולים לבוא ולומר: בואו נפתח אותה בתנאים שלנו. בוא נבצע מתקפת פתע במצר טאיוואן.
לכן התרחישים שנדבר עליהם היום הם תרחישי קיצון. הם הברבורים השחורים שלנו במיצר. וחשוב שנדבר עליהם משתי סיבות: א’ אף אחד אחר לא מדבר עליהם ולכן קרוב לוודאי שכאשר הם יקרו, התגובה בעולם, במיוחד של הבורסות בעולם, כנראה תהיה פאניקה. אם אנחנו נהיה מוכנים מראש לתרחיש, אנחנו נוכל להבחין בין מתי באמת תהיה סיבה לפאניקה ומתי לא. אנחנו גם נוכל להתכונן למצב של פאניקה.
ב׳ אני מעוניין שהתרחישים האלו יהיו קיימים כדי שאם ובמקרה הם יתרחשו, אתם תוכלו לבוא ולחזור עליהם ולהגיד: ״אוקיי, הם עשו א’ ולא ב’, אז אנחנו נמצאים בתרחיש כזה וכזה ואלו דברים שסביר שיקרו.״ פלג נועד בשבילכם, בשביל לתת לכם הבנה. לתת לכם הבנה של העולם שיוצרת תחושת ביטחון ונותנת לכם בסיס עליו אתם יכולים לקבל את ההחלטות שחשובות לכם.
בניתוח היום נדבר על שלושה תרחישים למשבר במיצר טאיוואן. נדבר על שלושה תרחישי קיצון שההבדל ביניהם הוא רמת הסיכון שהמפלגה תהיה מוכנה לקחת ומה היעדים שלה להמשך. אנחנו נדבר קודם כל מה בכלל הרקע הגאו-אסטרטגי לתרחישים האלו. אנחנו נדבר מה יהיו היעדים של כל אחד מהתרחישים ומה יהיו ההשלכות שלהם. וכמובן גם נדבר על מה עדיין מרסן את ההתנהגות הסינית, למה התרחישים האלו לא קורים, חוץ מהעובדה שהמפלגה ושי לא אוהבים להסתכן יותר מדי. אז אחרי שנתנו את ההקדמה הארוכה הזו, בואו נתחיל בניתוח של משבר במיצר טאיוואן.
טאיוואן – איים רבים לה
בשביל להבין את התרחישים שאני מדבר עליהם במיצר טאיוואן, אנחנו קודם כל צריכים להכיר את האיים האחרים של טאיוואן.
בדרך כלל כשמדברים על תרחיש של משבר או פלישה, מתמקדים באי הגדול של טאיוואן. באי המרכזי חיים רוב אזרחי הרפובליקה הסינית. 23 מיליון בני אדם חיים על האי המרכזי. אבל האי המרכזי אינו האי היחיד שבו שולטת הרפובליקה של סין. האי המרכזי הוא בהחלט הגדול שבהם. הוא גם הקשה ביותר לפלישה מבניהם.
הוא נמצא במרחק של כ-200 ק”מ מהחוף הסיני וכפי שאמרתי, הוא מכיל 23 מיליון בני אדם. חלק משטחו הררי, חלק משטחו הוא ג’ונגלים, חלק אחר הוא מרכזים עירוניים צפופים. באי גם כנראה מרוכז רוב הכוח הצבאי של טאיוואן. לכן תמיד כאשר מדברים על תרחיש של פלישה לאי המרכזי של טאיוואן, אני מציין שזה תרחיש לא סביר [ראו כאן].
פלישה לאי המרכזי תהיה כנראה הפלישה האמפיבית הגדולה ביותר בהיסטוריה ואחד המבצעים הצבאיים הכי מורכבים שאיזו אומה תדרש לבצע. לכן תמיד אני חוזר ואומר: לא סביר שהמפלגה מתכוונת לבצע פלישה מאסיבית כזאת. ראשית משום שהיא דורשת המון משאבים. שנית משום שיהיה קשה מאוד להסוות אותה – כי צריך יהיה לרכז את כל הכוחות ליד החוף. זה ייתן לטאיוואן ולארה״ב ימים אם לא שבועות להתכונן. ושלישית משום שיהיה מדובר במבצע מורכב להחריד: המבצע ידרוש קווי לוגיסטיקה ארוכים בשביל לתמוך בכוחות באי, שיהיו חשופים גם למתקפות של טאיוואן וגם למתקפות מארה”ב.
אז הפלישה לאי המרכזי היא התרחיש הפחות סביר, גם אם נניח ששי ג׳ינפינג מעוניין ליצור משבר או אפילו לקחת את האי בכוח.
מה התרחיש היותר סביר?
חוץ מהאי המרכזי של טאיוואן, הרפובליקה של סין מחזיקה בעוד ארבע קבוצות איים במיצר. קבוצות איים הן מצפון לדרום, איי מאצו, איי קינמן, איי פנגהו ואיי דונגשא. שלוש מקבוצות האיים האלה, מאצו, קינמן ופנגהו, מאוכלסים וקרובים יחסית לחוף הסיני. מה זה אומר יחסית? איי מאצו הם במרחק של 9 ק”מ מהחוף. איי קינמן הם מרחק של 6 ק”מ. אפשר לשחות מהחוף הסיני לאיים האלו. איי פנגהו הם טיפה יותר רחוקים והם נמצאים בדרך בין החוף הסיני לבין החוף של טאיוואן. איי דונגשא הם האיים היחידים שמרוחקים גם מסין וגם מטאיוואן, מרוחקים כ-400 ק”מ מהאי המרכזי של טאיוואן ומרוחקים כ-280 ק”מ מהחוף של סין. הם גם לא מאוכלסים בכלל. היחידים שחיים באי הם כ-500 חיילי מארינס טאיוואנים ששומרים עליו [מקור]. קבוצת האיים הכי מאוכלסת היא איי קינמן עם 150 אלף בני אדם.
משום שרוב קבוצות האיים האלו קרובות לחוף הסיני, קרובות יותר מהאי המרכזי, אם סין תרצה להוציא לפועל מבצע צבאי מוגבל בהיקפו ומהיר, הם מטרות אידיאליות. אין הרבה מרחק לעבור. אין הרבה אוכלוסייה לכבוש. ויהיה מאוד קשה לגלות את ריכוזי הכוחות בחוף לפני, משום שלא צריך הרבה כוחות.
היעדר התראה מוקדמת היא אחת הסיבות שאני מגדיר את התרחישים האלו כתרחישי “ברבור שחור”. אנחנו כנראה לא נדע שהם הולכים לקרות עד שהם יתרחשו. ואז נתעורר לכותרות כמו “הסינים הטילו מצור על איי מאצו״ או ״הסינים מנסים לכבוש את איי קינמן״.
כמובן, שאלה מתבקשת היא למה שהסינים יעשו זאת? נניח ששי והמפלגה מעוניינים להסתכן בשביל לקחת את טאיוואן. למה לפלוש לאחד האיים הקטנים ולא לאי המרכזי? אנחנו יכולים לחשוב על ארבע סיבות למה הסינים ירצו לעשות זאת:
קודם כל, כיבוש של אחד האיים יפעיל לחץ על טאיוואן. הוא יפעיל לחץ על טאיוואן מפני שהוא גם יראה לטאיוואן שסין לא רק מדברת, אלא היא באמת מוכנה לבוא ולכבוש שטח טאיווני אם צריך בשביל לאחד את האי עם היבשת. והיא גם תיתן למכה למורל של תושבי טאיוואן כי הם יראו את סין משתלטת על שטח ממשי של הרפובליקה הסינית, שטח שכנראה הרפובליקה לא תצליח לשחרר מידי הסינים. יכול להיות שאחרי מבצע צבאי מוצלח כזה הם יבואו ויגידו: ״טוב, הסינים באמת מוכנים למלחמה. הם כבר לקחו אי אחד, אולי טיפה הגזמנו עם ההתעלמות שלנו מבייג’ין. אולי אנחנו צריכים כן לדבר על איחוד עם היבשת.״
סיבה שניה, היא בדיקת המוכנות האמריקנית ושל בעלות בריתה להגן על טאיוואן. סיפרתי בשבוע שעבר שטאיוואן מחזקת את הקשרים שלה עם מדינות שונות בעולם [ראו כאן]. בין השאר לדוגמא, יפן והודו. האם יפן והודו וארה”ב יהיו באמת מוכנות לצאת להגנתה של טאיוואן? האם הן במקרה של משבר במיצר הן ישלחו כוחות או שמא יסתפקו בגינוי? בסנקציות? סין יכולה לבדוק בצורה יחסית פשוטה וזולה מי באמת צריך להדאיג אותה באזור ומי בסופו של יום רק עסוק בדיבורים.
הסיבה השלישית היא שהסינים יוכלו לבדוק את היכולת של הכוחות שלהם לנהל פלישה אמפיבית, מבלי לסכן את כול הוכח. הצבא הסיני לא ירה ירייה אחת בקרב אמתי כבר בערך 40 שנה. הוא מעולם לא התנסה בפלישה אמפיבית. לנסות ולתרגל פלישה אמפיבית בפעם הראשונה בפלישה האמפיבית הגדולה ביותר בהיסטוריה לטאיוואן הוא לא רעיון חכם. אבל לפלוש לאחד האיים הקטנים יותר ייתן לסינים לבדוק את היכולות, למצוא פערים ולתקן אותם.
לבסוף, פלישה סינית לאחד האיים או מצור ימי ויצירת משבר במיצר, יכולה לתת לסין זכות וטו על כל התחזקות נוספת של טאיוואן ועל כל התקרבות נוספת שלה לוושינגטון. זה טיפה לא אינטואיטיבי ואני אסביר למה אני מתכוון: האמריקנים בכלל וממשל ביידן בפרט כנראה ירצו במקרה של משבר מוגבל לנסות כמה שיותר מהר לקחת אותו ממצב של אפשרות להסלמה לרגיעה. אם הסינים יוכלו לייצר עובדה בשטח עבור האמריקנים שהם מחזיקים במצור שאי אפשר לשבור, או שהם ישתלטו על אי ואי אפשר לשחרר אותו, האמריקנים יצטרכו לבחור בין שתי אפשרויות: או להתחיל בהסלמה שעלולה להוביל למלחמת עולם שלישית או לנסות ולהיכנס למו״מ עם הסינים בשביל לפתור את המשבר.
ראינו משהו דומה עם הרוסים באוקראינה. דיברנו בניתוח מספר 61, ״תקועים במינסק״, שהרוסים ניצלו את הפלישה לחצי האי קרים ואת התמיכה בבדלנים במזרח אוקראינה כדי להביא את גרמניה, צרפת ואוקראינה לחתום הסכמי מינסק 1 ו-2 שמאיימים על היציבות של אוקראינה [ראו כאן]. הרוסים יצרו הסלמה בשביל להגיע לרגיעה, רגיעה שתמורתה הם קיבלו הסכם שמאיים על המשך קיומה של המדינה האוקראינית.
הסינים יכולים לבצע דבר דומה במיצר טאיוואן. הם יכולים ליצור משבר ואז לתת לאמריקנים את האפשרות או לבוא ולדבר איתם, ואז הסינים ידרשו שהאמריקאים יצמצמו את הסיוע הביטחוני לטאיוואן, ירגיעו את ההתקרבות ביחסים בין טאיוואן ובין בעלות הברית של ארה”ב, יתנו לסין יכולת להשפיע על היחסים בין טאיפיי לוושינגטון, או שהמשבר רק יסלים. סין תוכל ללחוץ את ארה״ב לקיר עם משבר במצר.
אז סין יכולה להרוויח ארבעה דברים ע”י משבר במיצר טאייואן: היא יכולה ללחוץ את טאיוואן, היא יכולה לבדוק את המוכנות האמריקנית ושל בעלות הברית שלה להגן על טאיוואן, היא יכולה לבדוק את המוכנות של הכוחות שלה לבצע פלישה אמפיבית והיא יכולה להכריח את וושינגטון לבוא לשולחן המשא ומתן ולתת לבייג׳ין יותר שליטה על מה שקורה בינה ובין טאיוואן.
עכשיו כל שנשאר הוא לראות איך בדיוק סין יכולה ליצור משבר במצר.
שלושה תרחישים אפשריים
אנחנו יכולים לסמן שלושה תרחישים אפשריים למשבר במצר טאיוואן. אנחנו נציג אותם מהקל ביותר, תרחיש בו שבייג’ין רוצה בעיקר להביא את האמריקנים לשולחן המשא ומתן. ועד תרחיש בו סין רוצה לפלוש לאחד האיים כהכנה לפלישה לטאיוואן עצמה. אלו שני הקצוות שלנו.
התרחיש הראשון, התרחיש הקל ביותר, הוא מחטף באי דונגשא. אני אומר מחטף ולא כיבוש מפני שאין ממש מה לכבוש בו. באי יש שדה תעופה וכמה מבנים סמוכים. רוב האוכלוסייה באי היא אותם 500 חיילי מארינס טאיוואנים שהזכרתי קודם. בשביל לכבוש את דונגשא כל שסין צריכה לעשות הוא לשלוח כוח אמפיבי לאי, להשתלט עליו ולקחת בשבי את חיילי המארינס שיש בו. במהלך המבצע כוחות אוויר וים יוצבו בין האי טאיוואן ודונגשא, בשביל ליירט כל סיוע שטאיוואן תנסה לשלוח. בכך מסתכם המחטף.
מדובר בתרחיש פשוט וקל יחסית לביצוע: הכוח האמפיבי שידרש הוא בסדר גודל של כ-1,500-2,000 חיילים, כוח שיכול להיות משונע באמצעות שתי ספינות התקפה אמפיביות של הצי הסיני [מקור]. כוחות האוויר של סין כבר תרגלו באוקטובר 2021 חדירה למרחב האווירי של טאיוואן בדרומו, חגים בין טאיוואן והאי [מקור]. סביר שטאיוואן תנסה לשלוח כוח סיוע כלשהו, אך הוא יהיה חשוף לטילים סינים מהחוף ולמטוסים סינים מלמעלה. לא סביר שארה״ב תשלח כוח לדונגשא, חוששת מהסלמה. היא כנראה תסתפק בסנקציות נגד הסינים והצבת כוחות בסמוך לאי המרכזי של טאיוואן.
במקרה של תרחיש כזה לסינים יהיה קל יחסית להביא את האמריקנים לשולחן המשא ומתן. האמריקנים לא יספגו אבדות במהלך הקרבות, ולא יהיה מניע להסלים את המצב – גם אם יתנו את דונגשא לסינים, האי עצמו של טאיוואן לא יאוים. האמריקנים כנראה יעדיפו פתרון דיפלומטי.
אם תרחיש כזה יקרה, אין סיבה להיכנס לפאניקה. סביר שהוא ייפתר במהירות והתנועה במצר טאיוואן תחזור לשגרה בתוך זמן קצר.
זו נקודה שחשוב להדגיש: מיצר טאיוואן הוא עורק תחבורה חשוב בין מזרח אסיה ואירופה לבין כל החוף המזרחי של סין, דרום קוריאה ויפן [ראו לדוגמה כאן]. שיבושים בתנועה במיצר עלולים לפגוע בצורה משמעותית בסחר העולמי בכלל ובפרט באספקה של שבבים מטאיוואן [מקור]. התרחיש של מחטף בדונגשא יצור פאניקה נקודתית, ללא השפעה משמעותית מעבר.
התרחיש השני הוא של מצור על איי מאצו. האיים נמצאים צפונית לטאיוואן, במרחק של כ-200 ק״מ מהאי המרכזי אך במרחק של רק 9 ק״מ מהחוף הסיני. האוכלוסייה באיים מונה כ-100 אלף איש ומצור ימי מסביב לו תיצור לחץ משמעותי על טאיוואן ומכה מוראלית קשה לאזרחיה.
בתרחיש של מצור בייג׳ין תשלח ספינות כדי לנתק את קווי האספקה של האי לטאיוואן ותשגר מטוסים בשביל לאכוף אזור ללא-טיסה מעליו. כל ספינה או מטוס שירצו להגיע לאי יחויבו לקבל את אישור סין או שיותקפו. בייג׳ין אז תפרסם שלוש דרישות לטאיוואן וארה״ב: א׳ כניעה ללא תנאים של הכוחות באיי מאצו לכוחות הסינים, כתנאי לסיוע הומניטרי לאי; ב׳ כניסה של טאיוואן לשיחות על איחוד האי עם היבשת בהתאם למודל של ״מדינה אחת, שתי מערכות״; ג׳ פינוי כל הכוחות הזרים ממצר טאיוואן והאיים של טאיוואן.
משום שהמצור יעשה כל-כך קרוב לחוף הסיני, הכוחות בו ייהנו מיתרון המגרש הביתי: אספקה לספינות תהיה קלה לחידוש; הכוח הימי ייהנה מכיסוי אווירי ורקטי מהיבשת; תגבורות יוכלו להגיע במהירות. טאיוואן וארה״ב יצטרכו להחליט האם הן מתכוונות לנסות ולשבור את המצור בכוח, לנסות ולמצוא פתרון דיפלומטי למשבר, או לוותר על איי מאצו ולהתמקד בהגנה על האי המרכזי של טאיוואן מפני מתקפה סינית.
פוטנציאל ההסלמה בתרחיש הזה הוא גדול, וכך גם הסיכון לכוחות הסינים ולתנועה במצר טאיוואן. דרך אחת בה יהיה אפשר לשבור את המצור הוא לשגר נושאת מטוסים אמריקנית עם קבוצת הקרב שלה, ולאיים על הסינים באולטימטום: אם הם לא יסירו את המצור ללא תנאים, ארה״ב וטאיוואן יעשו זאת בכוח. הסינים אז יצטרכו לבחור בין להטביע נושאת מטוסים ולפתוח במלחמת עולם שלישית, או לסגת מהמצור.
אפשרות אחרת היא מתקפה טאיוואנית עם סיוע אווירי של ארה״ב ואולי גם סיוע ימי של יפן. במצב כזה מצר טאיוואן יהפוך לשדה קרב, עם שני הצדדים תוקפים זה את כוחותיו הימיים של זה. אם יפן תצטרף לכוח הלוחם, המשבר גם עלול להתפשט לים סין המזרחי, עם הצי היפני והצי הסיני מנהלים קרבות מול חופי שנחאי.
האופן בו התרחיש הזה יתפתח תלוי במידה רבה באיך האמריקנים יגיבו. התרחיש האופטימי לסינים הוא שהאמריקנים ירסנו את טאיוואן ויכנסו לשיחות בשביל הרגעה של המצב. הם אולי יציעו שטאיוואן תסיג את הכוחות שלה מאיי מאצו, בתמורה לסיוע הומניטרי סיני, ולאחר מכן תתחיל בשיחות לאיחוד אם הסינים יסירו את המצור. במצב כזה יהיה שיבוש זמני בלבד בתנועה במיצר טאיוואן, ללא השפעה חמורה על הכלכלה הגלובאלית.
התרחיש השלישי והאחרון, הוא התרחיש של כיבוש ממש: או של איי קינמן או של איי פנגהו. איי קינמן יושבים בתוך מפרץ בחוף הסיני. בשביל להבין כמה זה מוזר דמיינו שיש אי גדול במפרץ חיפה והוא שייך לאיראן. האיים קטנים יחסית – רוחב האי הגדול שביניהם הוא 12 ק״מ בנקודה רחבה ביותר שלו. ויש שדה תעופה על חופו, כך שכוח אמפיבי יוכל במהירות להשתלט על שדה התעופה ולאפשר את הגעתם של תגבורות מהאוויר.
איי פנגהו רחוקים יותר מסין, ונמצאים בערך בשני שליש הדרך בין טאיוואן וסין. פלישה אליהם תהיה מורכבת יותר, ותחשוף את הכוחות הפולשים למתקפות מהאי טאיוואן. מצד שני, הפלישה הזו עדיין תהיה קטנה יותר בהיקף הכוחות ממה שיהיה דרוש לפלישה לאי המרכזי.
השתלטות על איי קינמן או פנגהו תקל על סין להתקדם לפלישה לאי המרכזי של טאיוואן. השתלטות על איי קינמן תסיר נקודת תצפית חשובה של טאיוואן ותאבטח את קווי האספקה הסינים קרוב לחוף. השתלטות על איי פנגהו תתן לסינים בסיס קדמי מול חופי טאיוואן ממש, שיוכל לתמוך בכוחות סינים באי.
התרחיש של כיבוש אחד האיים הוא התרחיש המסוכן ביותר. הוא יעיד שבייג׳ין שוקלת כיבוש של טאיוואן עצמה, ומכינה את עצמה לכיבוש כזה ע״י השגת עמדות מפתח גיאוגרפיות ותרגול כוחותיה לפלישה אמפיבית. לאחר כיבוש של האיים לא ישאר לבייג׳ין אלא לאיים על טאיוואן בכניסה לשיחות לאיחוד עם היבשת, או להסתכן בפלישה אליה עצמה. אם פלישה כזו תתממש תהיה תלויה במידה רבה בתגובה האמריקנית ושל בעלות בריתה באזור. אם הסינים יראו שהאמריקנים נרתעים לשלוח כוחות, שקואליציה מתקשה להתגבש להגנת טאיוואן, הם ירצו להמשיך במומנטום ההתקפי ולפנות לאי טאיוואן עצמו. במצב כזה, התנועה במצר טאיוואן תופסק, ועמה גם אספקת השבבים לרוב העולם.
מרסנים
בזמן ששלושת התרחישים האלו אפשריים, שלושתם תרחישים מסוכנים לסינים. משתי סיבות:
ראשית, בכל שלושת התרחישים הסינים תלויים בתגובה האמריקנית בשביל להביא את התרחיש ליעד שהם מעוניינים בו. הסינים יכולים לקוות שהאמריקנים יגיבו בצורה סימטרית וירצו להימנע מהסלמה. מה הכוונה ״להגיב בצורה סימטרית״? שאם הסינים מטילים מצור ימי, אז האמריקנים מציבים כוחות בטאיוואן. אם הסינים מבצעים מחטף בדונגשא, האמריקנים מגיבים בסנקציות ותגבור הכוחות שלהם בזירה. זו תגובה סימטרית, תגובה שמבקשת לא להסלים את המצב.
הסכנה עבור סין היא מה קורה אם האמריקנים יחליטו להגיב בצורה לא סימטרית ולהסלים. מה אם בתגובה למצור ימי הם ישלחו את כל הצי השביעי לשבירת המצור? מה אם בתגובה למצור הם יחליטו להטיל מצור על סין בים סין הדרומי? מה אם בתגובה לכיבוש של איי קינמן או פנגהו, האמריקנים יציבו נשק גרעיני בטאיוואן עצמה? זו הסיבה הראשונה שאני לא חושב שהסינים כרגע שוקלים תרחיש של מצור או כיבוש. משום החשש מהתגובה האמריקנית. התרחיש היחיד שאני מחריג הוא התרחיש של מחטף בדונגשא, מולו לאמריקנים יהיה קשה לתת תגובה בזמן, גם אם ירצו.
אז מה מגן על דונגשא? אולי הכוחות של טאיוואן עצמה.
טאיוואן נמצאת ברפורמה משמעותית של הצבא שלה כדי להפוך אותו לכוח א-סימטרי שיוכל להרתיע ובמקרה הצורך לבלום את הסינים [מקור]. הטאיוואנים בונים כוח נייד,קטלני ועצמאי שיוכל לספוג ולהגיב במהירות למתקפות פתע, כמו מחטף בדונגשא. הטאיוואנים עובדים על שיפור והרחבת הייצור של טילים מדוייקים [מקור], והכנסת צוללות מתוצרת מקומית לשירות צבאי [מקור]. יכול להיות שכוח אמפיבי שינסה להגיע לדונגשא ימצא עצמו לא רק מול 500 חיילים, אלא גם מול סוללות טילים ביבשה וצוללות מתחת לפני הים. גם אם סין תנסה לבצע מחטף, היא עלולה להיתקע עם קיפוד בפה שהיא לא יכולה לבלוע.
סיכום
יש לנו שלושה תרחישים אפשריים למשבר במיצר טאיוואן שסין תנסה להשתמש בהם כדי לקדם את העמדה האסטרטגית שלה וללחוץ את האי להתאחד. התרחישים האלה הם לא התרחישים הסבירים שיקרו. הם תרחישי קיצון, “ברבור שחור”, שאנחנו צריכים להכיר ולהתכונן אליהם.
איך מתכוננים לתרחישים כאלו? קודם כל, מבינים באיזה תרחיש אנחנו נמצאים. כיבוש של איי דונגשא הוא לא כיבוש של איי קינמן. להבין האם אנחנו חשופים בצורה משמעותית לתנועה במיצר טאיוואן או לחברות שיושפעו בצורה משמעותית משיבוש בתנועה שם. והאם אנחנו חשופים לחברות שדווקא יכולות להרוויח. לדוגמה במקרה של שיבוש במייצר טאיוואן, אם TSMC לא יכולה לייצא שבבים, אינטל כנראה תהפוך לענק השבבים החדש-ישן של העולם. בכל משבר יש הזדמנויות. צריך למצוא אותן.
***הניתוח פורסם לראשונה לחברי פל״ג, מועדון המנויים של ״המשחק הגדול״. עדיין לא חברים? מוזמנים להצטרף בקישור כאן. ***
מצאתם ערך בניתוח? מוזמנים לשתף עם חברים!
