תקציר
- בשנתיים האחרונות אנו רואים התחזקות של טאיוואן בזירה הבינלאומית, בעוד סין נחלשת.
- התפתחויות משמעותיות רק בחודשים האחרונים היו: קריאה של מזכיר המדינה בלינקן להשתתפות גדולה יותר של טאיוואן באו״ם; קריאה של הפרלמנט האירופי להסכם השקעה עם טאיוואן; ביקור סנטורים מארה״ב וחברי פרלמנט מהאיחוד באי; חיזוק הקשרים הביטחוניים בין טאיפיי וטוקיו.
- מדובר במגמה מדאיגה עבור בייג׳ין, שמנסה מזה חצי מאה לבודד את טאיוואן ולמצב את עצמה כנציגה היחידה של סין.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***
להורדת הפרק – קישור.
דיברנו בניתוח הקודם על חלון הזמן הקצר שיש לשי ג׳ינפינג נשיא סין להביא את סין למעמד של מעצמה עולמית. לשי יש בערך כעשור וחצי לנסות ולהפוך את סין להגמון במזרח אסיה, לפני שהזדקנות האוכלוסייה והקואליציה האנטי-סינית יוודאו שסין תישאר לכודה בגבולותיה הנוכחיים. ראינו גם שיש קבוצות במפלגה שאינן מרוצות משי ואפשר וינסו למנוע את בחירתו מחדש כמזכיר הכללי של המפלגה בקונגרס של נובמבר 2022. בחנו שני תרחישים אפשריים – אחד לפני הקונגרס ואחד לאחריו – בהם שי ייצור משבר במצר טאיוואן כדי לחזק את כוחו בבית ולהבטיח את בחירתו.
היום נעסוק בעוד גורם שיכול להביא את שי ליצור משבר במצר טאיוואן. גורם שאינו קשור למה שקורה בסין פנימה, אלא ליחס של העולם למדינה שבייג׳ין במשך שנים ניסתה לבודד מהעולם: טאיוואן.
אבל לפני שנדבר על הגורם, כדאי קודם שנרענן את ההגדרות והשמות שנשתמש במהלך הפרק היום. טאיוואן הוא השם של האי הנמצא בדרום מזרח סין. הרפובליקה של סין הוא השם של הישות המדינית ששולטת באי של טאיוואן ובכ-150 איים קטנים סביבו. הרפובליקה העממית של סין היא הישות המדינית ששולטת בשטחה היבשתי של סין, והיא נשלטת ע״י המפלגה הקומוניסטית של סין.
כשאני אדבר היום על מה ״טאיוואן״ עושה, על השיפור במעמדה של טאיוואן – אני מתכוון לשיפור במעמדה של הרפובליקה של סין. כאשר אני מדבר על פלישה לטאיוואן, או פלישה לאחד האיים הקטנים היותר – אני מדבר על טאיוואן כאי, לא כישות מדינית.
ברור לי שזה יכול לבלבל טיפה, אך להשתמש כל פעם ב״רפובליקה של סין״ לא משפר את המצב. אני אשתדל לאורך הניתוח להדגיש מתי אני מדבר על טאיוואן כאי, כך שאם לא אמרתי ״האי של טאיוואן״ – אני מתכוון לרפובליקה של סין, שהשם הנרדף שלה הוא טאיוואן.
מזה 50 שנה שהרפובליקה העממית של סין מנסה לבודד את טאיוואן בעולם. ממדינה שמחזיקה בכיסא קבוע במועצת הביטחון של האו״ם טאיוואן הפכה למעין מדינה מצורעת בזירה הבינלאומית. לא שמדינות סירבו לנהל עמה יחסים בכלל – לטאיוואן יש יחסים כלכלים ענפים עם מדינות העולם – אך הן מסרבות לנהל יחסים רשמיים עמה. טאיוואן, כמו ישראל במזרח התיכון, נאלצת ברוב העולם להתנהל על בסיס לא רשמי, ללא הכרה בה.
למה זה קרה?
משום שבייג׳ין מתעקשת שטאיוואן היא מחוז בסין ומכאן שאם מדינה מנהלת יחסים דיפלומטיים רשמיים עם הרפובליקה העממית לא יכול להיות שהיא תנהל גם יחסים דיפלומטיים עם מחוז בתוכה. זה יהיה דומה למצב בו בארה״ב תהיה שגרירות גם של ישראל וגם של מחוז הדרום.
כל מדינה שרצתה יחסים דיפלומטיים רשמיים עם סין נאלצה לוותר על היחסים עם טאיוואן. תוך מספר שנים, החל משנות ה-70׳, טאיוואן איבדה את ההכרה הרשמית של רוב העולם המפותח, וכיום יש מספר מצומצם של מדינות שוליות, בעיקר באמריקה הלטינית ובאיי האוקיינוס השקט, שעדיין מכירות בטאיוואן, ולא ברפובליקה העממית.
אולם מאז הקורונה כל זה משתנה.
חזינו כבר לפני שנה וחצי, באפריל 2020, שטאיוואן תהיה המרוויחה הגדולה ממשבר הקורונה [ראו כאן]. ההצלחה של טאיוואן בהתמודדות עם המשבר בתחילתו, ביחד עם ההידרדרות ביחסים בין המערב לסין העממית, הביאו לחיזוק ביחסיו של האי עם העולם. כעת נראה שאולי דווקא הרפובליקה העממית של סין היא זו שתהיה הסין המצורעת מבין השתיים.
בניתוח היום נבין את המעמד העדין של הרפובליקה העממית בעולם – איך היא בכלל זכתה להכרה בינלאומית – מה השתנה ביחסים של טאיוואן עם העולם, ולמה זה כל-כך מדאיג את בייג׳ין. בואו נתחיל.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***
לקחי העבר
נפתח בחידה: כשהאו״ם הוקם ב-1945 5 מדינות זכו למושב קבוע במועצת הביטחון של האו״ם – צרפת, בריטניה, ארה״ב ובריה״מ. המדינה החמישית היא סין. עכשיו החידה – איזו סין ישבה במועצת הביטחון של האו״ם?
עד 1971 זו הייתה הרפובליקה של סין. כשהאו״ם הוקם הרפובליקה שלטה בכל שטחי סין, והייתה אחת ממייסדות האו״ם.
אולם ב-1949 בשטחה של סין הוקמה סין שנייה: הרפובליקה העממית של סין, שדחקה את הרפובליקה של סין אל טאיוואן. הרפובליקה העממית שלטה ברוב שטחה של סין ההיסטורית, אך לא זכתה להכרה בינלאומית רחבה.
למה? סיבה אחת היא שהיא הייתה קומוניסטית – סין העממית נתפסה בשנות ה-50׳ וה-60׳ חלק מהגוש הקומוניסטי ביחד עם בריה״מ. בעיני האמריקנים סין הייתה איום משמעותי על מזרח אסיה ושלום העולם, סוכנת סובייטית שמחפשת לערער את הגוש המערבי [מקור].
סיבה אחרת היא השותפות ארוכת השנים בין ארה״ב והרפובליקה של סין – הרפובליקה נלחמה ביחד עם האמריקנים נגד היפנים במלחמת העולם השנייה. גם אחרי שאיבדה את רוב השטחים של סין היבשתית, לרפובליקה הייתה השפעה רבה בקונגרס האמריקני והיא ניצלה אותה כדי למנוע התקרבות אמריקנית-סינית [מקור].
אולם לא לעולם חוסן. ב-1971 האספה הכללית של האו״ם קיבלה החלטה שמכירה ברפובליקה העממית כנציגה של סין, ולא בטאיוואן. לא היה כאן מתן חברות חדשה לרפובליקה העממית – האספה הכללית פשוט החליטה שמהיום מי שתשב על מושב המדינה הסינית תהיה הרפובליקה העממית ולא טאיוואן. לכן גם טאיוואן לא קיבלה מושב חדש באו״ם – ההכרזה של 1971 ראתה בה חלק מסין, ומכאן שאין סיבה לתת שני מושבים למדינה אחת.
מאז אותה החלטה מעמדה הבינלאומי של טאיוואן הדרדר עם הזמן, עם עוד ועוד מדינות מפסיקות את היחסים הדיפלומטים עמה ועוברות להכיר ברפובליקה העממית. השיא בשביל טאיוואן כנראה היה ב-1979, אז ארה״ב החליפה את ההכרה בה בהכרה ברפובליקה העממית. בעלת הברית הוותיקה נטשה אותה בשביל לשפר את היחסים עם בייג׳ין ולנסות וליצור קרע קבוע בין שני הענקים הקומוניסטים – סין ובריה״מ.
מה אפשר ללמוד מסיפור נפילתה של טאיוואן?
א׳ שההכרה בטאיוואן או בסין משתנה בהתאם לאינטרסים אסטרטגים. ב-1971 ארה״ב התנגדה להחלטה לסלק את טאיוואן מהאו״ם, אך לא יכלה לעשות דבר כדי למנוע זאת – כל הגוש הקומוניסטי תמך בהחלטה. ביחד עם מדינות העולם המתפתח, ההחלטה עברה.
ב-1979 ארה״ב מרצונה הכירה ברפובליקה העממית והפסיקה את היחסים הדיפלומטיים הרשמיים עם הרפובליקה של סין. היא עשתה זאת משום החישוב האסטרטגי שלה: וושינגטון רצתה לתמרן בין סין ובין בריה״מ באירו-אסיה. אם אחת מהן הייתה מאיימת על האינטרסים האמריקנים, ארה״ב הייתה מחזקת את השנייה. כך היא יכלה לתמרן את בייג׳ין ומוסקבה זו נגד זו, עם ארה״ב מרוויחה אסטרטגית [מקור].
ב׳ כפי שסין התקבלה לאו״ם, כן סין עלולה להיחלש באו״ם. סין סילקה את טאיוואן על בסיס הטענה: יש רק סין אחת, וסין העממית היא הנציגה של אותה סין. עם מספיק תמיכה ממדינות ידידותיות, טאיוואן וארה״ב יכולות לקדם את הטענה שאולי יש סין אחת, אך יש שתי נציגות שלה – סין העממית וטאיוואן. לתושבי סין בטאיוואן מגיע ייצוג באו״ם בדיוק כפי שלתושבי סין היבשתית מגיע. אז בואו ונפצל את המושב של סין לשניים – מה שגם יחזיר לטאיוואן חלק מהלגיטימיות בינלאומית וגם יחליש את סין העממית, שכבר לא תתפס כנציגה היחידה של האומה הסינית.
ג׳ לפני 50 שנה סין הייתה המדינה המצורעת בעיני העולם המערבי. המעמד שהיא זכתה לו מאז לא חקוק באבן. מדינות מערביות עלולות להתקרב שוב לטאיוואן, ואז סין תצטרך להחליט – האם היא תנתק קשר עם כל מדינה שתכיר בטאיוואן? האם היא תהיה מוכנה לנתק את היחסים עם רוב העולם המערבי?
במשך 50 שנה בייג׳ין הצליחה לכפות על העולם לבודד את טאיוואן אם הוא רוצה לעשות עסקים עם סין. עכשיו זה משתנה. העולם המערבי מתחיל להתקרב לטאיוואן, ובייג׳ין עלולה למצוא את עצמה בדילמה: האם לנתק את עצמה מהעולם, או להכיר, גם אם לא רשמית, בטאיוואן כמדינה עצמאית?
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***
שינוי לטובה
מאז תחילת משבר הקורונה אנחנו רואים שתי מגמות ברורות: היחסים של סין עם המערב ועם המעצמות של מזרח אסיה מדרדרים, והיחסים של טאיוואן עם המערב והמעצמות של מזרח אסיה משתפרים.
אני לא ארחיב את הדיבור על היחסים המדרדרים של סין. סקרנו אותם במספיק הזדמנויות, ובמיוחד בניתוח מס׳ 48 – הקיסר והקורונה [ראו כאן].
אני כן רוצה להרחיב את הדיבור על היחסים המשתפרים של טאיוואן. אנחנו רואים שיפור משמעותי ביחסים של טאיוואן עם שלושה מוקדי כוח עולמיים: מדינות אירופה, במיוחד מזרח אירופה; יפן והודו; וארה״ב.
נתחיל עם אירופה: ב-30 בדצמבר 2020, אחרי 7 שנים של דיונים, האיחוד האירופי וסין הסכימו בעיקרון על הסכם השקעה ביניהם, הסכם שהיה אמור לפתוח מגזרים רבים בסין להשקעות אירופיות, כמו שירותי ענן, שירותים פיננסים, ייצור ולוגיסטיקה [מקור]. ההסכם היה אמור להסיר את הדרישה מחברות זרות להקים מיזמים משותפים עם חברות מקומיות. הוא היה אמור להסיר דרישות להעברת טכנולוגיה והוא היה אמור להסיר את המגבלה על אחוזי השליטה של חברות אירופיות בחברות סיניות. ההסכם גם היה מבטיח שסין לא תוכל להפלות בין חברות זרות למקומיות ע״י רגולציה [מקור].
אני אומר ״היה אמור״ מפני שהוא לא נחתם סופית. גרוע מזה: ב-20 במאי 2021, 5 חודשים אחרי ״שהוסכם בעיקרון״, הפרלמנט האירופי הקפיא את תהליך אישור ההסכם לאלתר וללא מועד חדש לעסוק בו [מקור]. הגורם המיידי להחלטה היו סנקציות שסין הטילה על מספר חברי פרלמנט אירופים, בתגובה לסנקציות שהאיחוד הטיל על מספר פקידים סינים בקשר לפגיעה בזכויות אדם בשינג׳יאנג [מקור].
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***
הגורם היותר עמוק הוא הדרדרות בתפיסה של מדינות האיחוד את סין: הפגיעה בזכויות אדם בשינג׳יאנג, החוק לביטחון לאומי של הונג קונג והניסיון להסתיר מידע בנוגע לקורונה כולם פגעו בתדמית של סין בעיני האיחוד. הסנקציות הסיניות על חברי פרלמנט של האיחוד היה בגדר ״הקש ששבר את גב הגמל״.
אולם בעוד הסכם ההשקעה עם סין הוקפא לאלתר, באוקטובר 2021 פרלמנט האיחוד העביר החלטה שקוראת לנציבות האירופית לפתוח בשיחות להסכם השקעה בין האיחוד האירופי וטאיוואן [מקור]. בתחילת נובמבר מספר נציגים של הפרלמנט הגיעו לביקור בטאיוואן, נפגשים עם צאי יינג-וון, נשיאת טאיוואן [מקור].
הצעדים של פרלמנט האיחוד הם רק ביטוי ברמה הכלל אירופית של שינוי חיובי ביחסי היבשת עם האי. ראינו לדוגמה דיווחים על כך שצרפת הציבה ספינת מודיעין בסמוך לאי בשביל לבטא את המחויבות שלה ״לחופש השיט במצר טאיוואן״ [מקור]. ליטא הודיעה שתאפשר לטאיוואן לפתוח נציגות דיפלומטית אצלה, נציגות שתישא את השם ״טאיוואן״ [מקור]. ברוב העולם, וגם בארץ, הנציגויות הדיפלומטיות של טאיוואן נקראות ״משרד הכלכלה והתרבות של טאיפיי״. הזעם הסיני מההחלטה לא הוריד את ליטא אלא להיפך – נראה שהוא רק גורם לה יותר להתעקש עליה [מקור].
כמו עם אירופה, גם היחסים בין טאיוואן להודו ויפן משתפרים, במיוחד בין טאיוואן ויפן. בשנה האחרונה ממשלת יפן פרסמה שורה של הכרזות שמבהירות שיפן תתערב צבאית במקרה של מלחמה במצר טאיוואן [מקור]. לפי ההכרזות טוקיו רואה במצר טאיוואן אזור חשוב אסטרטגית לביטחון הלאומי שלה ומחוייבת לשמור על ביטחונו והתנועה החופשית בו [מקור].
השינוי בעמדה היפנית משמעותי משתי סיבות: א׳ יפן בונה את כוחה הצבאי כך שתוכל להעמיד כוח ימי, אווירי ורקטי אפקטיבי מול סין [מקור]. ראש הממשלה החדש קישידה התחייב להגדיל את ההוצאה הביטחונית ל-2% מהתמ״ג, או 100 מיליארד דולר [מקור].
ב׳ ההכרזה היפנית משמעותה שבמקרה של מלחמה בטאיוואן, יפן תתערב לטובת טאיפיי. עד היום ידענו שארה״ב תתערב, אך לא ידענו אם גם יפן תהיה מוכנה לשלוח את כוחותיה לעזרת טאיוואן. עכשיו ברור שבמקרה של מלחמה בטאיוואן יפן תהפוך לבסיס לא רק לכוחות האמריקנים, אלא גם לכוחות יפנים, כוחות אוויר וים, שיבואו לעזרת טאיפיי.
נוסף על חיזוק הקשרים הביטחוניים, טוקיו וטאיפיי גם עובדות על חיזוק הקשרים הכלכלים, במיוחד בתחום השבבים. TSMC, ענק השבבים הטאיוואני, הודיע שיקים מפעל חדש ביפן [מקור]. טאיוואן גם תעזור ליפן לחזק את התעשייה התומכת-שבבים שלה – חברות שמייצרות כלים וחומרים לתעשיית השבבים [מקור].
כמו עם יפן גם עם הודו אנו רואים הידוק קשרים כלכלים. טאיוואן וניו-דלהי פתחו בשיחות להקמתו של מפעל ייצור שבבים ראשון במדינה, כנראה לקראת 2025 [מקור]. עבור טאיוואן הודו היא בעלת פוטנציאל כלכלי משמעותי ואסטרטגי: האוכלוסייה של טאיוואן מזדקנת במהירות [מקור]. השוק ההודי העצום יכול להיות גם תחליף לשוק הסיני וגם להבטיח ביקוש ארוך טווח לייצור מטאיוואן.
לבסוף, יש לנו את ארה״ב. האמריקנים מאז שנות ה-70׳ מנהלים יחסים כפולים עם טאיוואן: מצד אחד, הם העדיפו את הרפובליקה העממית על פניה, בוחרים להכיר בה ולהסיר את הכרתם בטאיפיי. הם לאורך השנים הידקו את היחסים הכלכליים עם בייג׳ין, וחזרו שוב ושוב על המחויבות שלהם לעקרון ״סין האחת״ ושהם לא ינסו להקים שתי סין.
מצד שני, מודאגים מהאפשרות שסין תשתלט על טאיוואן ותשפיע לרעה על המאזן האסטרטגי במזרח אסיה, האמריקנים נותרו מחוייבים לביטחון האי. הם שמרו על יחסים כלכלים ותרבותיים איתו, ויצאו להגנתו כאשר בייג׳ין ניסתה לאיים עליו בכוח – לדוגמה במשבר טאיוואן ה-3 ב-1995 [מקור].
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***
בשנתיים האחרונות אנחנו רואים את ארה״ב מחזקת את הקשרים עם האי מול האגרסיביות הסינית, אך מבלי שיהיה איזון נגדי. כלומר ארה״ב מתקרבת ומחזקת את טאיוואן, בעוד המתיחות בינה ובין סין רק גדלה.
כך לדוגמה ב-26 באוקטובר 2021, שלושה ימים לפני התאריך בו סין העממית צורפה לאו״ם, מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן פרסם קריאה לשפר את ההשתתפות של טאיוואן במוסדות האו״ם [מקור]. בזמן שזו לא קריאה רשמית להכיר בטאיוואן כמדינה נפרדת מסין, ברור שיש כאן רצון לשפר את המעמד הבינלאומי של טאיפיי.
דוגמה אחרת היא חקיקה שהוצגה בקונגרס ב-4 בנובמבר 2021 להעניק סיוע צבאי לטאיוואן בסך 2 מיליארד דולר, כשני שליש מהסיוע הצבאי שישראל מקבלת [מקור]. הדבר ישים את טאיוואן שנייה רק לירושלים בהיקף הסיוע הביטחוני שהיא מקבלת מארה״ב [מקור]. בסמיכות לאותו תאריך מספר מחוקקים אמריקנים הגיעו לביקור פתע באי, ביניהם שני סנטורים [מקור].
לבסוף בחודשים האחרונים מתפרסמות ידיעות רבות על חיילים אמריקנים שביקרו או מוצבים באי [ראו כאן וכאן]. מטרת הדיווחים כנראה להרתיע את סין מלבצע פעילות צבאית כלשהי נגד האי. הם גם מראים את היקף היחסים הביטחוניים בין טאיוואן וארה״ב, שמוכנה לשלוח כוחות צבא לאי עצמו.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***
מגמה מדאיגה לבייג׳ין
אנחנו רואים עוד ועוד מדינות שמעוניינות ביחסים טובים עם טאיוואן ומעוניינות ביחסים טובים עם טאיוואן למרות ההתנגדות הסינית. חשוב להבין שלא מדובר במגמה חולפת, משהו שנובע רק מרצון ״לעצבן את סין״.
טאיוואן מלכתחילה בודדה בעולם משום הלחץ הסיני, לא משום סיבה כלשהי בה. להיפך – טאיוואן כשלעצמה כנראה הייתה מושכת מדינות רבות לעבוד עמה. למה?
ראשית, טאיוואן היא דמוקרטיה ליבראלית, עם האזרחים בה נהנים מכל החירויות שיש במערב. עסקים שפועלים בטאיוואן אינם צריכים לדאוג מכוחה הבלתי מוגבל של המדינה – טאיוואן היא רפובליקה דמוקרטית, לא דיקטטורה קומוניסטית. מדינות שרוצות קשרים עם טאיוואן לא צריכות לחשוב כיצד להתייחס לפגיעה בזכויות אדם בשטחה – מפני שאין.
שנית, טאיוואן היא מדינה חשובה בשרשראות האספקה הגלובליות. חברות השבבים שלה מספקות את רוב השבבים לתעשייה העולמית. טאיוואן היא ״ערב הסעודית של השבבים״. כל מדינה עם תעשייה מתקדמת תרצה קשר למדינה שאחראית על הסיליקון שמריץ את הכלכלה והתעשייה המודרנית.
שלישית, טאיוואן הוכיחה את עצמה, במיוחד במשבר הקורונה כמדינה שיש לה את הידע והיכולת להתמודד עם מחלות מדבקות ומדינה שמעוניינת לעבוד עם מדינות אחרות כדי לשפר את הבריאות העולמית. טאיוואן היא מדינה ידידותית ופתוחה לעולם. למה לא לסחור עם מדינה כזאת?
ורביעית, לטאיוואן יש חשיבות אסטרטגית. טאיוואן נמצאת בשרשרת האיים הראשונה שמול סין והיא מהווה נקודה אסטרטגית שחולשת גם על ים סין המזרחי, גם על ים סין הדרומי ומהווה בעצם את הפקק שמחזיק את סין ומונע ממנה להתפשט לתוך האוקיינוס השקט. טאיוואן היא מדינה חשובה גיאו-אסטרטגית. על כן אנו מצפים שהיא תהיה שותפה צבאית חשובה של כל מדינה שמעוניינת לאתגר את הדומיננטיות הסינית במזרח אסיה. אם זו ארה”ב, אם זו יפן, הודו וכדומה.
כל עוד ההשפעה הסינית הייתה חזקה, מדינות נאלצו לבחור בין בייג׳ין ובין טאיוואן. עכשיו כשההשפעה הסינית יורדת, כשהאטרקטיביות של סין יורדת, מדינות יותר ויותר בוחרות לחזק את הקשרים עם טאיוואן.
אם ננסה להסתכל קדימה, ברור שיש כאן מגמה בה ארה”ב ובעלות בריתה ירצו לחזק את טאיוואן, להחזיר אותה לתוך המערכת הבינלאומית, לא רק מפני שזה יערער את הסינים, אלא גם מפני שזה באמת האינטרס האסטרטגי שלהן. הן ירצו להבטיח את הביטחון של טאיוואן כספקית שבבים משמעותית והן ירצו לשתף פעולה עם טאיוואן והן ירצו לשמור על הביטחון של טאיוואן כדמוקרטיה שחברה במחנה הדמוקרטי. כמובן, הן גם ירצו לערער על הלגיטימיות של הרפובליקה העממית של סין ולנסות אפילו אם אפשר לבוא ולבודד אותה.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***
הנקודה הישראלית
איפה כל זה פוגש אותנו כישראלים? הטאיוונים מאותתים שהם רוצים לעבוד עם ישראל.
לדוגמה בסוף יולי 2021, שר החוץ של טאיוואן ושר הסייבר של טאיוואן הוציאו מאמר בג’רוזלם פוסט שמצהיר שטאיוואן מעוניינת לעבוד עם ישראל בסייבר [מקור]. טאיוואן סובלת מאיומים רבים מסין, וכמו ישראל היא עוסקת ללא הפסק בהגנה על התשתיות הדיגיטליות שלה.
בנוסף לסייבר אפשר לחשוב על עוד תחומים בהם לישראל ולטאיוואן אינטרסים משותפים: יירוט והגנה מפני טילים; נשק נגד ספינות; פריסה מהירה של כוחות מול תרחישים ימיים – טאיוואן מול סין, ישראל מול טורקיה; טיפול במים [מקור]; אנרגיה מתחדשת [מקור] ועוד.
אני לא קורא לישראל להכיר בטאיוואן רשמית. ישראל כרגע צריכה להימנע מעימות ישיר עם סין. אנחנו לא צריכים להכיר רשמית בטאיוואן כדי לדבר ולעמוד ביחד. יש לה כבר נציגים כאן: בישראל יש נציגות לא רשמית של טאיוואן, בישראל יש נוכחות של חברות טאיווניות. ואנחנו יודעים מאוד, מאוד, מאוד, מאוד טוב לעבוד גם בערוצים לא רשמיים. אנחנו יודעים את זה משום העבודה שלנו עם מדינות ערב.
מדינת ישראל צריכה לשתף פעולה עם טאיוואן. לחזק את הקשרים הכלכליים שלנו, לחזק את הקשרים המדעיים-טכנולוגיים שלנו, לחזק את קשרי הסייבר שלנו, אפילו לנסות ולחפש את המקומות שבהם אפשר לעבוד ביחד מבחינת אימון צבאי, מחקר צבאי ופיתוח דוקטרינות הפעלת כוח.
אנחנו צריכים לעשות זאת מפני שטאיוואן היא מדינה מתקדמת טכנולוגית, היא חולקת איתנו ערכים משותפים, איומים דומים והיא תהפוך עם הזמן למדינה יותר ויותר חשובה במזרח אסיה בפרט ובעולם בכלל. טאיוואן מציעה לישראל שוק חשוב לייצוא טכנולוגי, והיא יכולה להפוך לבעלת ברית חשובה בזירה הבינלאומית.
סיכום
סין במשך 50 שנה פעלה לבודד את טאיוואן. עכשיו היא רואה היפוך מגמה – עוד ועוד מדינות רוצות להתקרב ולעבוד עם טאיוואן. היפוך המגמה מאיים על סין – הוא עלול להחליש אותה באו״ם, הוא עלול לכפות עליה להכיר בפועל בטאיוואן כמדינה עצמאית מסין. בפרק הבא נראה איך ע״י יצירת משבר ביטחוני, סין יכולה לנסות ולתקוע, אם לא להפוך ממש, את המגמה החיובית לטאיוואן. על כל זאת ועוד בניתוח הבא.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***
