מה עומד מאחורי יחסי ארמניה-טורקיה-אזרבייג'ן? סיפור בתמונות

אחד העוקבים שאל אם אוכל לשפוך מעט אור על היחסים העכורים בין ארמניה לטורקיה ואזרבייג'ן. לא הכרתי את הנושא ולכן המקום הראשון אליו פניתי היו מפות. כשאני מתחיל ללמוד סוגיה חדשה ביחסים בינלאומיים, אני קודם כל מחפש מפות – טופוגרפיות, דמוגרפיות, היסטוריות. מפות כאלה יגלו לי מה הן נקודות החיכוך האפשריות, מהם קווי המחלוקת הגיאוגרפים ומהם התהליכים שעברו על האיזור.

אז למי שתהה מה כל הסיפור בין המדינות, הנה הוא בתמונות:

https://www.ancient.eu/uploads/images/8163.png?v=1519119982

הארמנים הם עם עתיק, בערך כמונו – תחילת העם הארמני אי-שם באסיה הקטנה לפני 3,000 שנה. בשיאם, במאה ה-1 לפני הספירה, הממלכה הארמנית נמתחה בין הים הכספי לים התיכון. היסטורית הארמנים שלטו וישבו בכל רחבי הרמה הארמנית:

armenian highland

לכאורה על בסיס הגיאוגרפיה וההיסטוריה, היינו מצפים לראות ארמנים בכל רחבי הרמה. אולם שימו לב למפה האתנית של אזור הקווקז:

https://i.redditmedia.com/9dfJfAZFhHF3FTCjJyNojrHj-pIfSoEGlMxA3dQPRuU.jpg?s=8b41babc51c41d5b82c0dfd8c43ad872

ושימו לב גם למפה האתנית של טורקיה:

https://i.imgur.com/5YyC6.png

רובה של הרמה הארמנית, מהים הכספי לאנטוליה, נשלט ע"י אזרים וכורדים. למה? התשובה היא שלארמנים קרה מה שקורה להרבה קבוצות מיעוט דתיות (הארמנים הם נוצרים מאז המאה ה-4 לספירה) תחת שלטון מוסלמי – היא הושמה תחת משטר של רדיפות, המרה כפויה לאיסלם ורצח. מה שאנו רואים היום במזרח טורקיה הוא תוצאה של רצח העם הארמני, בו העות'מאנים "ניקו" את מזרח טורקיה מנוכחות ארמנית, בשיתוף עם קבוצות מוסלמיות אחרות. עד היום היחסים בין ארמניה וטורקיה עכורים, עקב הסירוב של האחרונה להכיר שהיא ביצעה רצח עם.

מה עם אזרבייג'ן? אם נחזור למפה של הקבוצות האתניות בקווקז, נשים לב למשהו מוזר:

https://i.redditmedia.com/9dfJfAZFhHF3FTCjJyNojrHj-pIfSoEGlMxA3dQPRuU.jpg?s=8b41babc51c41d5b82c0dfd8c43ad872

תסתכלו בגבול שבין ארמניה לאזרבייג'ן – רואים את הגוש בצבע תכלת שמוקף ירוק? זה מיעוט ארמני מוקף אזרים. אחת השיטות בהן מוסקבה שלטה בקבוצות האתניות השונות בבריה"מ היה ע"י ערבוב שלהן אחת בשנייה. מה שאנו רואים כאן הוא חבל נגורנו קרבאך, מוקד לסכסוך מתמשך בין הארמנים לאזרבייג'נים. כאשר בריה"מ התפרקה, החבל הכריז עצמאות מאזרבייג'ן וזו הגיבה בפלישה אליו. מלחמת נגורו-קרבך נפתחה ושני העמים התכתשו ביניהם במשך 6 שנים על שליטה בו. בסופה החבל סופח דה-פקטו ע"י ארמניה, אך רוב הקהילה הבינלאומית מכירה בו כחבל השייך לאזרבייג'ן. העובדה שהבעלות על החבל מעולם לא הוסדרה הופכת אותו למוקד לסכסוך מתמשך בין שתי המדינות.

העצמות של אירופה

העצמות של אירופה

להאזנה ב-itunes – קישור.

להורדת הפרק – קישור.

האביב הגיע, הטבע פורח, טראמפ מצייץ והגיע הזמן לבחון את התרומה שיכולה להיות לו במשחק הגדול. בפרק היום נעסוק בדרישה שלו שבעלות הברית של ארה"ב "צריכות לשלם", נתהה למה אירופה הפכה למדינת חסות ונבין מה הקשר בין הסדר הליבראלי והעצמות בגוף שלנו. בואו נתחיל.

להמשיך לקרוא "העצמות של אירופה"

כחול לבן עולה

כחול לבן עולה

 

להורדת הפרק – קישור.

להאזנה ב-itunes – קישור.

הפרק היום חוגג שנה להקמת "המשחק הגדול". ואין דרך טובה יותר לחגוג שנה למסע הגיאופוליטי שלנו מלחזור לכאן, לבית – לארץ ישראל. בפרק היום ננסה להבין למה המזרח התיכון קורס ומה מדינת ישראל צריכה לעשות אם היא רוצה לראות באמת "מזרח תיכון חדש". בואו נתחיל.

להמשיך לקרוא "כחול לבן עולה"

שלושת כללי הכוח של המשחק הגדול

שלושת כללי הכוח של המשחק הגדול

להורדת הפרק – קישור.

מאמר מלווה:

חברים. חם. ולא רק מבחינת הטמפרטורות: ניסיון ההפיכה בטורקיה, הטרור באירופה והסכסוך בים סין הדרומי הן כולן סוגיות בוערות. אבל דווקא כשהחום עולה, כדאי לקחת צעד אחורה ולנסות ולהבין את התמונה הגדולה. מהם העקרונות השולטים ביחסים בינלאומיים? אלו שיקולים עושות מדינות במדיניות החוץ שלהן? ולמה כדאי להקדיש תשומת לב בזירה הבנילאומית? בשני הפרקים הקרובים אנסה לענות על כל השאלות האלו ועוד. הפרק היום יוקדש להבנת העקרונות המנחים של יחסים בינלאומיים. הפרק הבא יעסוק באירועים היסטוריים מהם נוכל ללמוד. בואו נתחיל.

להמשיך לקרוא "שלושת כללי הכוח של המשחק הגדול"

מלחמת סייבר: איך נראת המלחמה של אתמול?

מלחמת סייבר: איך נראת המלחמה של אתמול?

להורדת הפרק – קישור.

להמשיך לקרוא "מלחמת סייבר: איך נראת המלחמה של אתמול?"

כמה מילות זעם על בכיינים, טורקים ומצרים מתמוטטים

ג'ון ביידן כינה את בנימין נתניהו "כפוי טובה". תומאס פרידמן, לאחר שממשלת ישראל סירבה למחוא כף לחינגה הדמוקרטית במצרים, טען שוושינגטון "נגעלה". ובימים אלה ממש, כאשר הטורקים מסלימים באופן עצמאי, כל אידיוט עם עט מאשים את ביבי מדוע סרב להתכופף בפני הטורקי ולחשוב על אנגליה לעשר דקות. ביבי כנראה כבר התרגל לעובדה שיש מחנה שלם ששונא אותו, לא משנה באיזה אופן יפעל. ולמעט כחומר תעמולה זול עבור איראנים (המצטטים בלהט את הארץ כדי להוכיח את שקיעת ישראל), אין זה גם משנה מה אותו מחנה חושב. אם הדבר היה תלוי בו, בעיית הדיור בישראל הייתה כבר נעלמת: בים התיכון יש מספיק מקום לכולנו.

הטורקים סטרו על פרצופנו ודרשו התנצלות רשמית על כך שכואבת להם היד. במקום להפוך עליהם את השולחן ולדרוש מהם התנצלות, סירבנו לדרישה המגוחכת. לא נורא. אם היינו מתנצלים הסטירה השנייה הייתה כואבת יותר. עתה אפשר לתת לעולם להרים גבה אל מול המטורלל באנקרה, המאיים במלחמה אזורית עם "הכובש הישראלי" בעודו מפציץ כורדים בצפון עיראק. אם עיתונאיי ישראל רוצים לעשות משהו טוב למדינה, ייקחו את עטיהם ויכתבו כמה מילים על סבל כורדי וכיבוש טורקי. עדיף מאשר להתחיל לצייר תרחישי מלחמה עם טורקיה ומצרים בשתי חזיתות.

מה שמביא לעניין הידוק היחסים בין טורקיה למצרים:

ארדואן הוא נחש וכנחש בוגדני אינו מהווה את אותו איום שהיה נאצר לפני ששת הימים. הידוק היחסים עם מצרים נעשה בצל הבגידה באיראן עם הצבת מערכת מכ"ם מערבית והזריקה של אסד לכלבים. גם הגמגום הטורקי בנוגע למובראק (כן מהפכה, לא מהפכה, אולי מהפכה) לא מוסיף לו נקודות יושר. והממשל הצבאי במצרים, זה שבימינו משפיל את המפקד העליון שלו בכדי להציל את עורו, בוגדני מספיק בשביל לא לסמוך על ארדואן. מה שלא ברור מה הידוק היחסים בין המדינות יכול בכלל להניב.

מצרים כיום נמצאת בשלבים של אנרכיה מתקדמת, המונעת על-ידי עוני וייאוש מקרב מיליוני חקלאים מוכי רעב. מה שנראה לשלטון כדרך בטוחה לשליטה חברתית – דאגה שהחקלאים במצרים יהיו מספיק עניים בשביל לא לנסות להגר לערים – מובילה את האומה המצרית לחורבן. התחזית הסבירה ביותר היא מכת רעב בממדים תנ"כיים וספק אם לעולם יהיו המשאבים להאכיל 40 מיליון איש. האסטרטגיה הישראלית הטובה ביותר מול מצב כזה הוא זירוז הבנייה של גדר (אם לא חומה) בגבול הדרום והוראה לירות בכל מסיג גבול. הומאני זה לא יהיה, אך לפחות להומאניים שלנו יהיה הלוקסוס להתלונן.

עם גורל כזה, מה טורקיה יכולה להציע למצרים? הלוואות קצרות טווח? החוב הטורקי מתנפח טפו-טפו יום-יום והתחזיות הדמוגרפיות לא פחות שחורות. יש משהו קומי בברית בין טורקיה ומצרים, כמו תרומה כספית של עני לאביון. אף אחד מן השניים לא יצא מהעסק עשיר. ואולי הרצון הטורקי והמצרים הוא לנצל את האלימות שתפרוץ בספטמבר?

סוגיית ספטמבר, או "הצונאמי המדיני", הוא גרסת 2011 ל-"אם לא תאכל יבוא שוטר". הכרזת העצמאות הפלשתינית הנוכחית היא הרביעית במספר והפעם הפלשתינים מפולגים יותר מאי-פעם. עובדה: אפילו על אזור זמן משותף הם לא יכולים להסכים! ספק אם אבו-מאזן סובל מעודף ביטחון בחבריו בחמאס ומי יודע כמה זמן הצגת האחדות תחזיק. בכל מקרה, אינתיפאדה שלישית תצליח להרגיז יותר חברים מלרצוח ישראלים. חזרה של גל טרור ומבצעים ישראלים בשטחי הרשות יקרבו את המזרח התיכון לקראת מלחמה אזורית, כאשר טורקיה ואיראן ינסו לקפוץ על הגל. סעודיה, אשר באביב הערבי הנוכחי מנסה עד כמה שאפשר להכיל התחזקות איראנית, תתלה את אבו-מאזן על מתן ההזדמנות לאויב לקדם עוד כלים.

מה המסקנה? חדשו את אספקת הפופקורן ואל תעבירו מהערוץ המזרח-תיכוני; עונת החגים הזו הולכת להיות מרתקת.