תחילה אצא ידי חובה ואגיד: ברוך שפטרנו מעונשו של זה. נכון, המוות של בן-לאדן לא באמת משנה משהו: אל-קאעידה נותרה אותו איום. הודות לעובדה שמדובר יותר ב"מותג" מארגון (ראו פה), פגיעה באנשי מפתח לא תשפיע בטווח הארוך, גם אם המנוח הוא "פרצוף" הארגון. ובכל זאת, גם אם אין הדבר משרת תכלית מדינית – עדיף בן-לאדן מת מחי. כך הוא יכול להזיק פחות.
ובעוד קורבן החיסול חסר רלוונטיות, דווקא מקום החיסול מעלה שתי שאלות מרתקות:
א. אבוטאבאד, העיר בה ישב בן-לאדן, מתאפיינת באקלים נוח, נוף נאה ומהווה מוקד תיירות. כמו כן, בעיר נמצאת האקדמיה הצבאית של פקיסטן. נוסיף על כך את העובדה שבית הארכי-מחבל מוקם בשכונת יוקרה, אשר רבים מתושביה הם קציני צבא בכירים בגמלאות וקשר אפשרי בין ה-ISI למבנה בו היה בן-לאדן ועולה השאלה: מה (ויסלחו לי הקוראים על ניבול הפה) קיבינימט בן-לאדן עשה שם?
ב. אבוטאבאד גם אינה עיר קטנה וזניחה – היא נמצאת במרחק 50 ק"מ מעיר הבירה ובערך 250 ק"מ מן הגבול עם אפגניסטן. פעולה עצמאית של ארה"ב, ללא ידיעת הממשל בפקיסטן, הייתה מביאה בהכרח להורדת שני המסוקים. העובדה כי אריות הים לא הופלו במעופם מעידה, גם אם הממשל האמריקאי מכחיש בתוקף, על הסכמה של הממשל הפקיסטני לחיסול בן-לאדן.
שני הדברים ביחד מעמידים את פקיסטן באור מעניין: לא מדובר כאן במדינת חסות לחיצה, אלא בכוח חתרני המתסיס מזה שנים את תת היבשת ההודית ואפגניסטן. נתינת החסות לבן-לאדן, גם אם היא צעד קיצוני, מהווה המשך אסטרטגית הטרור של פקיסטן כנגד הודו.
הודו? כן, הודו. המערכת הצבאית בפקיסטן, במקום לפתח אסטרטגיה רחבת היקף, נהפכה לאובססיבית בנוגע להודו. הודו היא האויב, האיום המרכזי, נגדו פקיסטן נאבקת בזירות שונות – אם קשמיר או אפגניסטן. בעוד פקיסטן זוכה לסיוע מצד ארה"ב, היא תומכת בארגוני טרור המקיזים דם אמריקאי ומערערים את אפגניסטן. האמריקאים, למרבה האבסורד, ממנים את המשך התסיסה באפגניסטן.
עתה על הממשל בוושינגטון לשקול אם לנוכח המצב הקיים יש להמשיך לראות בפקיסטן, מקום מקלט לקיצוניים ומחבלים, שותפה בקואליציה כנגד הטרור. אם למישהו בבית הלבן עוד נותר מעט שכל, הם יעבירו את תמיכתם מאפגניסטן להודו, המסתמנת לא רק כמשקל נגד להתעצמות הסינית אלא גם כשחקן בעל אינטרסים אמתיים בייצובה של אפגניסטן.
ולבסוף, הערה מנקודת המבט שלנו: נפילת אפגניסטן בחזרה לידי קיצוניים אינה תרחיש רע רק לאמריקאים, אלא גם לאיראניים. משום שהקיצוניים הללו הם בעיקרם סונים, האינטרס של הרפובליקה האסלאמית הוא לשמור על אפגניסטן הרחק מידי אסלאמיסטים קיצוניים. הדבר מעלה תהיות האם אפשר דווקא על-ידי שימוש בקלף האתני, כלומר עידוד מיעוטים אתניים באיראן לפעול, מדינת ישראל תוכל לפתוח חזית טרור משלה כנגד הרפובליקה.
