התפרסם ב״גלובס״ ב-20/07/2020 תחת הכותרת ״קרב הטיטאנים האסיאתיי מזעזע את עולם העסקים״
המתיחות ביוני בין הודו לסין העלתה מחדש למוקד תשומת הלב העולמית את סוגיית הגבול בין שני הענקים האסיאתים: הודו וסין חולקות גבול משותף שאורכו 4,000 ק״מ ועובר דרך רכס ההרים הגבוה בעולם – ההימליה. בזמן ששני הצדדים הסכימו על שורת צעדים להוריד את המתיחות ביניהם, הם לא הסכימו על צעדים להסדיר את הגבול ביניהם. המשמעות היא שהמתיחות ביניהם תמשיך, ותהפוך למאפיין קבוע ביחסים ביניהם. זה נובע לא רק מכך שגבול לא מוסדר תמיד מושך הרפתקנים משני הצדדים, אלא גם מהמאזן האסטרטגי שהודו מנסה לבנות מול סין בהימליה, ובמיוחד מנסה ליצור מנופי לחץ על סין בנוגע לפעילות שלה בטיבט. אולם למה זה חשוב, או בצורה יותר בוטה: למי אכפת?
המתיחות בגבול הקרינה על היחסים הכלכלים בין שתי המדינות, ברמה שהשפיעה על היכולת של יצרנים לעבוד: לפי דיווח ב-CNN מה-26 ביוני הרשויות בהודו החלו לעצור מכולות מסין ללא הודעה מראש וללא הודעה מתי הן ישוחררו, תוקעות לדוגמה רכיבים אלקטרונים מסין הנשלחים להרכבה בהודו. ב-30 ביוני הממשלה ההודית הודיעה על החרמת 59 אפליקציות סיניות, ביניהן TikTok, WeChat ו-Weibo. כל הפעולות נעשות על רקע הפגנות וקריאות מצד אזרחים, סוחרים וחברי פרלמנט להחרים מוצרים מסין ולהחליף אותם במוצרים מקומיים. DHL הפסיקה משלוח פריטים מסין להודו עקב עיכובים במכס.
ברמה האסטרטגית להודו אין משקל כלכלי משמעותי מול סין שיכול לאפשר לה לפגוע כלכלית בבייג׳ין: 15% מהייבוא של הודו מגיע מסין ו-5% מהייצוא של הודו הולך לסין (מה שהופך את סין ליעד הייצוא השלישי בגודלו להודו אחרי ארה״ב ואיחוד האמירויות). באותו זמן רק 3% מהייצוא הסיני הולך להודו, ו-1% מהייבוא הסיני מגיע מהודו. בסה״כ הודו היא השותף ה-11 בחשיבותו לסין מבחינת היקף הסחר, אחרי מדינות כמו ברזיל ומלזיה. הודו לכן לא מחזיקה במשקל כלכלי מספיק גדול בשביל לכופף את ידה של סין בדומה למה שארה״ב עושה. זה לא אומר אבל שניו-דלהי לא תנסה לפגוע בחברות סיניות בתקופות של התלקחות בגבול.
יש לדבר שתי משמעויות מרכזיות לעסקים וחברות שחושבים לפעול במזרח אסיה בכלל ובהודו בפרט: ראשית, אם המתיחות בגבול תישאר מאפיין קבוע בין המדינות, שיבושים בשרשרת האספקה בין סין להודו ימשיכו להעיב על עסקים שעובדים בשתי המדינות. יש חברות שהקימו את שרשרות האספקה שלהן כך שהרכיבים מיוצרים בסין ואז מורכבים בהודו משום עלות העבודה הנמוכה בה – אחת מהן היא אפל, שחלק מהאייפונים שלה מורכבים כיום בהודו. עיכובים בשרשרת האספקה בין סין להודו משמעותו עיכובים באספקה של אייפונים חדשים. חברות כאלה יהיו רגישות למתיחות בגבול שתשפיע על יכולת הייצור שלהן. חברות ועסקים שמחפשים לגוון את שרשרות האספקה שלהם ולהוציא את חלקן מסין חייבים לקחת בחשבון את המתיחות בין המדינות כשהם שוקלים את הודו כחלופה. אפשר ועדיף להם לבחור במדינות דרום מזרח אסיה, גם אם עלות העבודה שלהן גבוהה יותר, משום היציבות שתהיה לשרשרות האספקה.
שנית, מי שרואה את ההחרמה של מוצרים סינים או אפליקציות סיניות כהזדמנות הגדולה של חברות זרות להיכנס לשוק ההודי – טועה. הודו החזיקה ועדיין מחזיקה במדיניות ברורה של מכסי מגן והגנה על הכלכלה המקומית מפני חברות חיצוניות. הודו לא ממהרת לחתום על הסכמי סחר חופשי וההעדפה שלה למדיניות פרוטקציוניסטית היא חלק מהסיבה למה היא אינה מצליחה להשיג השפעה משמעותית בדרום מזרח אסיה החרמה של חברות סיניות לא בהכרח אומרת שמקומן יילקח ע״י חברות זרות, אלא שהודו תעדיף ייצור ופיתוח מקומי כדי להחליף אותן. אפשר ובדומה לסין בתחילת שנות ה-2000, סילוק האפליקציות הזרות תאפשר לחברות מקומיות להתפתח ולהפוך לענקים טכנולוגיים שיוכלו להתחרות גם בשוק העולמי, בדומה ל-Alibaba או WeChat. אפשר ויהיה נכון יותר לעסקים המחפשים לפעול בהודו לחפש שותף מקומי, שיאפשר להם גישה לשוק המוגן של תת-היבשת.
המתיחות בין הודו לסין תמשיך להעיב על היחסים הכלכליים בין המדינות ועל המשיכה של הודו לעסקים ויצרנים. הודו מציעה כוח עבודה זול, אך היא עדיין זקוקה לייצור היי-טק שנעשה בסין. עסקים וחברות המחפשים לגוון את שרשרות האספקה שלהם ולהוציא חלק מ הפעילות שלהם מסין, חייבים לקחת בחשבון שהמתיחות בין שני הענקים היא כאן כדי להישאר.
ניצן דוד פוקס הוא אנליסט גיאופוליטי בכיר בבית ההשקעות ״אינפיניטי״ ומייסד אתר ״המשחק הגדול״ המתמחה בניתוחי עומק של הזירה הבינלאומית.
