בעית הקורונה של סין (פלג 115)

מדיניות ״אפס קורונה״ של סין פוגעת בכלכלה שלה ובכלכלה העולמית. בייג׳ין קרוב לודאי לא תזנח את המדיניות, על-אף המחיר הכלכלי.
4 במאי 2022

רוצים עוד תוכן? מוזמנים למועדון שלנו – פל״ג

תקציר

  1. מאז פרוץ מגיפת הקורונה ב-2020 סין דוגלת באסטרטגיה של ״אפס קורונה״: אפס חולים, אפס מתים. לשם כך היא עורכת בדיקות המוניות לאיתור התפרצויות, סגרים מהירים והגנה על אוכלוסיות העלולות להידבק כמו עובדי בריאות. האסטרטגיה הצליחה לשמור על מספר חולים ומתים נמוך בסין, אך במחיר כלכלי למדינה.
  2. כעת המחיר הכלכלי והאנושי גדל עם הגעת וריאנט האומיקרון לסין. ההתפרצויות הופכות תכופות יותר וקשות יותר לשליטה באמצעות סגרים מקומיים. שנחאי ניסתה גישה מקלה לטיפול בווירוס ונכשלה. הרשויות נאלצו להכריז על סגר כללי בעיר במפתיע, ואנשים לא היו מוכנים לסגר.
  3. קרוב לודאי שלאחר הסגר בשנחאי סין תמשיך עם מדיניות הסגרים במדינה, והסגרים יהפכו תכופים יותר. הנהגת המפלגה הקומוניסטית לא תוותר על האסטרטגיה ממספר שיקולים: א׳ כבוד לאומי – האסטרטגיה מוצגת כאסטרטגיה סינית שעליונה על המערב; ב׳ קל יותר לתקשר את האסטרטגיה לאורך ההיררכיה המפלגתית; ג׳ האוכלוסיה המבוגרת בסין אינה מחוסנת מספיק, והתמותה תגדל משמעותית במקרה של התפרצות ברמת המדינה.
  4. סגרים תכופים בסין משמעותם שיבוש בייצור במדינה, שיבוש בשינוע היבשתי ובשינוע הימי. סביר שהשיבושים בתעבורה הימית תמשך ל-2023. קשיים בשרשרות האספקה העולמיות ימשיכו (מחסור בחומר גלם, מחסור בחלקים, עלויות שינוע גבוהות).
  5. הזעם הציבורי על הסגר בשנחאי אינו איום על שי ג׳ינפינג. להיפך – הוא יוכל להשתמש בו בשביל ציפוף שורות במפלגה. הנזק הכלכלי מהסגר הזה וסגרים אחרים כנראה יגדילו את חוסר שביעות הרצון משי בקרב האליטות של המפלגה.

להורדת הפרק – קישור.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

מבוא

לסין יש בעית קורונה. וזו בעיה בשבילנו.

שאלה שאני נשאל הרבה לאחרונה היא האם ומתי סין תזנח את אסטרטגית ״אפס קורונה״ שלה. לאור הסגר בשנחאי, הנזק הכלכלי לסין, הנזק הכלכלי לעולם, אנשים רוצים לדעת מתי המפלגה הקומוניסטית תבין שהאסטרטגיה לא עובדת – ותזנח אותה.

התשובה לצערי שיש סיכוי נמוך מאוד שסין תזנח את האסטרטגיה ללא עלייה משמעותית באחוז המחוסנים בקרב הזקנים, או שינוי בשיקול הפוליטי של ההנהגה הבכירה ובראשה שי ג׳ינפינג. כן, האסטרטגיה כואבת לכלכלה הסינית. כן, המפלגה מודעת לכך. ולא, החישוב הכלכלי הוא לא החישוב המכריע עבור המפלגה.

ההשפעה של מדיניות אפס קורונה בסין על הכלכלה העולמית

עכשיו, למה בכלל אכפת או צריך להיות אכפת לנו מה סין עושה בנוגע לקורונה בשטחה? שתי סיבות:

ראשית, סין היא עדיין המפעל של העולם. ב-2019 סין ייצאה 14% מסחורות הביניים בעולם, מוצרים שהם שלב בתהליך הייצור של מוצר [מקור]. סין חשובה לשרשרות האספקה הגלובאליות אם כמקור של חומרי גלם מעובדים (לדוגמה פלסטיק או מתכות), חלקי מכונות ואלקטרוניקה, או בהרכבה הסופית של מוצרים. שיבושים בשינוע הימי והיבשתי בסין משליכים על כל הכלכלה העולמית עם עיכובים באספקה של מוצרים ומחירי מוצרים גבוהים יותר [מקור]. שיבוש בסין יוצר פקקים במקומות אחרים בעולם.

איך? בואו ניקח לדוגמה את הסגר שקורה עכשיו בשנחאי. נמל שנחאי הוא הנמל העמוס בעולם. כרגע יש ספינות מטען שתקועות מחוץ לנמל, ממתינות לטעון או לפרוק סחורה. כשהסגר יסתיים הספינות האלו יתחילו לפרוק ולטעון סחורה, ואז יצאו בהמוניהן לנמלים באירופה וארה״ב. משום שבנמלים במערב אין יכולת עודפת, הספינות שוב יצטרכו להמתין לפריקה וטעינה – עכשיו מול חופי לוס אנג׳לס או אנטרוופן. הפקק בשנחאי יהפוך לפקק במקומות אחרים במערב [מקור].

הנקודות הצהובות – ספינות מטען הנושאות חומרי גלם. שימו לב לריכוז שלהן מחוץ לשנחאי, נכון ל-11 באפריל 2022.

בטווח הארוך לשיבושים האלה יש השפעה חיובית. בטווח הארוך התוצאה של השיבושים בסין, ביחד עם המתח הגיאופוליטי בינה ובין ארה״ב, תהיה יציאה של שרשרות אספקה ממנה וגיוון מקורות הייצור של המערב. ארה״ב תחזיר לעצמה משרות ייצור או שתעביר אותם למקסיקו. אירופה כנראה תעביר ייצור למרוקו וטורקיה. החשיבות של סין לייצור העולמי בטווח הארוך תקטן, ויצרנים יצטרכו לשדרג את הבסיס הטכנולוגי שלהם כדי לחתוך עלויות [עוד בנושא ראו כאן].

בטווח הקצר לצערנו השיבושים ישמרו על מחירים גבוהים ויפגעו בצמיחה של הכלכלה העולמית. מפעלים יפעלו בתפוקה נמוכה או יושבתו משום מחסור בחלקים. יבואנים יצטרכו לגלגל עלויות שינוע על לקוחות, או לייבא פחות. יצואנים יתקשו לייצא. ועסקים יצטרכו להשקיע בארגון מחדש של שרשרות האספקה שלהם.

הסיבה השנייה שצריך להיות לנו אכפת מאפס קורונה בסין הוא שאפס קורונה גם פוגעת בצמיחה העולמית ע״י פגיעה בכלכלה השנייה הכי גדולה בעולם – סין. היסטורית הצמיחה בסין הייתה חשובה לצמיחה הכוללת של העולם. עכשיו כשהעולם סובל מאינפלציה במחירי המזון והאנרגיה, כשיש שיבושים באירופה וארה״ב עקב המלחמה באוקראינה, הצמיחה בסין נתפסת כקרן אור בתמונת מקרו יחסית קודרת [מקור]. אם סין צומחת, צומח גם הביקוש שלה לחומרי גלם וחלקים. הייבוא שלה גדל. הייצוא שלה גדל. סין צומחת היא טובה לתמונת המקרו הגלובאלית. אסטרטגית אפס קורונה פוגעת בצמיחה הזו.

בניתוח היום נכיר את אסטרטגית אפס קורונה של סין, נבין מה ההשלכות שלה על סין ולמה מאוד לא סביר שהמפלגה תזנח אותה בטווח הקרוב. הישועה לכלכלה העולמית לא תגיע מבייג׳ין.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

אפס קורונה

אני יוצא מתוך נקודת הנחה שכולנו ראינו או שמענו על הסגר בשנחאי. מראות שלא נראו בסין מאז הסגר בווהאן ב-2020: אנשים שננעלים בתוך בנייני המגורים שלהם ע״י הרשויות [מקור]. אזרחים שמתקשים להשיג מזון [מקור]. חולים שמתקשים להשיג תרופות [מקור]. מראות צורמים, סוריאליסטים.

הרשויות בשנחאי סוגרות בניינים ושכונות באמצעות גדרות מתכת.

הם צורמים משום הפגיעה בזכויות אדם. הם סוריאליסטים מפני שאנחנו בישראל, במערב, כבר לא חיים בסגרים. כשמגפת הקורונה רק פרצה ב-2020 סין הגיבה בסגרים על ערים. מדינות רבות בעולם חיקו את התגובה הסינית, סוגרות את הערים שלהן. כאן בישראל אני ואשתי חגגנו פסח ראשון כזוג טרי בסגר (היה נחמד).

אולם עם הזמן התגובה המערבית השתנתה. הנזק הכלכלי והחברתי של הסגרים דחף ממשלות לחפש פתרון אחר. הפיתוח של חיסונים נגד קורונה בסוף 2020, ביחד עם בדיקות מהירות לווירוס, אפשרו למערב לנקוט גישה אחרת לקורונה: לחיות עם הווירוס, במקום לנסות ולחסל אותו לחלוטין. היום על-אף וריאנט האומיקרון אין סגרים בישראל. אנחנו מחוסנים, אנחנו עושים בדיקות, חלקנו ממשיכים לשים מסיכות במקומות ציבוריים. אנחנו חיים עם הוירוס.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

בסין לעומת זאת הממשלה דחתה את הגישה בטענה שהיא מוכיחה את הניוון המערבי. היא החליטה לדבוק באפס קורונה כדרך להוכיח שהמודל הסיני טוב יותר [סוגיה חשובה לבייג׳ין, ראו כאן], שסין יכולה גם להילחם בווירוס וגם לשמור על הכלכלה. במקום בייג׳ין פיתחה אסטרטגיה שהיא קוראת לה ״אפס קורונה דינמי״. האסטרטגיה מורכבת משלושה חלקים [מקור]: איתור מהיר של מוקדי הדבקה. קטיעת שרשרות הדבקה באמצעות סגרים מקומיים. והגנה על אוכלוסיות בסיכון להדבקה באמצעות ציוד מגן אישי וחיסונים.

אפס קורונה דינמי אכן הצליח לשמור על תמותה נמוכה ורמת נדבקים נמוכה בסין. בכל פעם שהתגלתה התפרצות באזור כלשהו במדינה, הוא מיד הוכנס לסגר. ערים קטנות במרכז וצפון מערב סין נכנסו ויצאו מסגרים בהתאם לגלי הקורונה בהן. עבור רוב האוכלוסייה אסטרטגית אפס קורונה אפשרה רוב הזמן לנהל חיי שגרה מלאים.

אולם האסטרטגיה הזו עובדת כל עוד תדירות הסגרים היא נמוכה, והם מתרחשים הרחק ממרכז העניינים הכלכלי והחברתי של סין. ברגע שהאסטרטגיה פוגשת וריאנט מדבק מאוד – כמו האומיקרון – האסטרטגיה בבעיה. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו בסין, בדיוק כפי שהערכתי עוד בנובמבר 2021 [ראו כאן].

בעיות עם האפס

האומיקרון הגיע לחופי סין מתישהו בסוף 2021, נוחת לראשונה בהונג קונג [מקור]. הוא התפרץ בהונג קונג, וממנה התפשט לחוף המזרחי של סין. התפרצויות ראשונות בשנחאי התחילו במרץ 2022 [מקור]. העיר ניסתה גישה מקלה יחסית: איתור של נדבקים וסגרים על מתחמי מגורים. הרשויות קיוו שהן יצליחו להימנע מסגר. אולם האומיקרון התפשט במהירות ובסוף מרץ שנחאי נאלצה להיכנס לסגר מלא, סגר שנמשך גם עתה – נכון לתחילת מאי 2022. מדובר בסגר הקשה ביותר שעיר בסין חוותה מאז ווהאן ב-2020.

שנחאי היא לא היחידה במצב הזה. 45 ערים בסין, המהוות כ-40% מהתמ״ג הסיני, נמצאות במצב של סגר חלקי או מלא [מקור]. בשנזן, שהייתה בסגר באמצע מרץ, צריך לקבל בדיקה שלילית בשביל להשתמש בתחבורה ציבורית [מקור].

הייחודיות של שנחאי הוא בזעם הציבורי ובעיות האספקה בסגר. אנשים לא התכוננו לסגר. הם הופתעו. הם הופתעו מפני שבתחילת מרץ הרשויות הכחישו שיש כוונה להטיל סגר על העיר [מקור]. הרשויות חשבו שהן יכולות להשתלט על האומיקרון רק באמצעות סגרים מקומיים. כשהן כבר החליטו להטיל סגר כולל על העיר אנשים נתפסו לא מוכנים. הם נתקעו ללא מזון או תרופות, והרשויות בשנחאי לא התכוננו מראש עם אספקה לאוכלוסייה.

שנחאי ראתה עלייה במספר המקרים בתחילת מרץ, והתפרצות מלאה סביב ה-23 במרץ, 2022.

שנחאי מספקת לנו הצצה איך הולכת להיראות השנה הקרובה בסין. סין תראה סגרים מקומיים רבים שישבשו את הכלכלה. האסטרטגיה של אפס קורונה אמורה להשיג מינימום הפרעה לכלכלה ולחיי השגרה במינימום חולים ומתים. זה עובד כל עוד הסגר קורה או בעיר זניחה כלכלית או שהוא קצר יחסית. לדוגמה, הסגר בשנזן, מרכז ההיי-טק של סין, היה בן שבוע [מקור]. זה לא המצב בשנחאי.

שנחאי היא העיר הגדולה בסין גם במונחי תמ״ג וגם אוכלוסייה, עם כמעט 28 מיליון בני אדם. הנמל של שנחאי הוא הנמל העסוק בעולם. הסגר צפוי למחוק 3% מהתמ״ג של סין לחודש אפריל 2022 [מקור]. הפקק שהוא יוצר בכניסה לנמל צפוי לגרום לשיבושים קשים בחוף המערבי של ארה״ב, שיבושים דומים למה שראינו 2021 [מקור].

העניין שהנזק הכלכלי הוא לא מה שפקידים במקומות אחרים רואים. מה שהם רואים הוא עיר שניסתה גישה מקלה ונכשלה. כשערים אחרות במזרח המדינה יראו עלייה במקרים הן ימהרו להפעיל סגרים מקומיים ואם צריך להגיע לסגר כולל. מבחינת הפקידות המפלגתית שנחאי היא לא כישלון של ״אפס קורונה״ – היא הוכחה שצריך להיות כמה שיותר אגרסיבי במאבק בווירוס.

אלו לא חדשות טובות לכלכלה הסינית או העולמית. אלו לא חדשות טובות משום שהמאבק בקורונה יפגע בצמיחה הכלכלית. הוא יגרום לשיבושים בייצור ושינוע של סחורות, והוא יפגע בצריכה הפרטית. אנשים לא יוצאים לאכול או לבלות בסגר, והם לא מקבלים משכורות או שהם מפוטרים [מקור].

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

המאבק בקורונה גם פוגע במצב הכלכלי של הממשלות המקומיות בסין [מקור]. המאבק בקורונה דורש משאבים רבים. הוא דורש כוח אדם בשביל בדיקות המוניות ומעקב אחר חולים. הוא דורש ערכות בדיקה וציוד מגן אישי לעשרות אלפי עובדי בריאות.

עסקתי לא פעם בממשלות המקומיות בסין ומקומן בכלכלה הסינית. הממשלות המקומיות בסין הן שאחראיות לצמיחת הכלכלה [ראו כאן]. הן גם עם רמות חוב גבוהות מאוד, חוב שלא כולו שקוף [ראו כאן]. אם הן מפנות משאבים למאבק בקורונה, זה אומר פחות משאבים לתשתיות ותמיכה בעסקים. זה אומר פחות צמיחה. אולם מפני שבייג׳ין הגדירה יעד צמיחה לשנה הנוכחית – 5.5% – הממשלות קרוב לודאי ידרשו לעמוד ביעדי הצמיחה שלהן. אז הן ייגיסו חוב בשביל ליצור צמיחה בכלכלה שנתונה לסגרים. החוב הזה יושקע בתשתיות מיותרות או ציוד תעשייתי שאף אחד לא צריך. והוא יחמיר את המצב הפיננסי של הממשלות, מאיים על היציבות של המשק הסיני לאורך זמן.

רחובות שוממים בשנחאי.

השיקול הפוליטי של המפלגה במדיניות אפס קורונה

אז עם כל הבעיות שיש למדיניות אפס קורונה – הנזק הכלכלי, הזעם הציבורי, האיום על היציבות של המשק – למה שבייג׳ין לא תפסיק עם הסגרים? למה שהיא לא תחקה את האסטרטגיה שלנו במערב?

מפני שבייג׳ין לא מתכוונת לחקות גישה מערבית שהיא עצמה הגדירה ככושלת. גופי התקשורת של הממשלה חגגו במהלך השנתיים האחרונות את ״ההצלחה הסינית״ אל מול ״הכישלון האמריקני״ של כמעט מיליון מתים מקורונה [מקור]. ממשלת סין רואה באסטרטגית ״אפס קורונה״ אסטרטגיה סינית, ואסטרטגיה מוצלחת מזו של המערב. ״אפס קורונה״ היא חלק מהניסיון של סין להראות שהיא מחזיקה במודל הטוב יותר לעומת המערב. נזק כלכלי לא יביא אותה לשנות כיוון. מאותה סיבה בייג׳ין קרוב לוודאי לא תאשר חיסונים מערביים, למרות שהם אפקטיביים יותר מחיסונים סינים.

שיקול אחר הוא הקשר בין היוקרה של שי וההצלחה של אסטרטגית אפס קורונה. בספטמבר 2020 שי הכריז שסין ״ניצחה את הווירוס״ [מקור]. מאז ״אפס קורונה״ מוצגת כניצחון של סין על המערב, ושי עצמו חזר והצהיר שהוא והמפלגה מחוייבים לאסטרטגית אפס קורונה כדרך היחידה לטפל בווירוס. אם המדינה הסינית תחזור בה מהאסטרטגיה הדבר יעיד על טעות בשיקול הדעת של שי. מה גם שסביר שמיד אחרי שחרור הסגרים תהיה קפיצה בתמותה, קפיצה ששי יואשם בה. למה להסתכן?

שיקול שלישי הוא שאסטרטגית אפס קורונה קל יותר לתקשר ולעקוב אחריה לאורך ההיררכיה המפלגתית. המפלגה הקומוניסטית של סין היא מפלגה לניניסטית [מקור]. היא בנויה כך שהיא חודרת לכל רמה של החברה, מרמת המדינה עד רמת הכפר. למפלגה רשת של תאים, ״ועידות מקומיות״, שאחראים כל אחד על ניהול תא שטח. תחת שי המפלגה מנהלת את הרשת הזו ע״י הורדת יעדים מההנהגה הבכירה בבייג׳ין לדרגים המקומיים. הדרגים המקומיים מוערכים לפי העמידה שלהם ביעד. מנגנון שליטה פשוט יחסית, אך גמיש. הוא מאפשר לכל תא להגדיר בעצמו את האסטרטגיה כיצד להשיג את היעד שלו, מבלי שבייג׳ין תצטרך להורות לו על כך.

״אפס קורונה״ הוא יעד מאוד פשוט וברור. כל תא צריך לוודא שבשטח שתחת אחריותו אין התפרצות. איך משיגים את זה כבר תלוי בכל תא. לדוגמה, תא עירוני, כמו הועידה המפלגתית של שנחאי, ישתמש בבדיקות המוניות וסגרים מקומיים של שכונות בשביל למנוע התפרצות. לעומתו תא כפרי, תא שמנהל כפר יחיד, יאפשר תנועה חופשית של תושבי הכפר אך יטיל סגר על מי שמגיע מחוץ לכפר [מקור].

דרכי הפעולה השונות משקפות את המצבים השונים של כל תא. לתא עירוני יש יותר משאבים בשביל בדיקות המוניות, והוא לא יכול למנוע כניסה של אנשים מחוץ לעיר אליה (הדבר יפגע בפעילות הכלכלית שלה). תא כפרי לעומתו יכול בקלות לדעת מי מגיע לכפר ולשים אותו בבידוד לשבוע או שבועיים, אך אין לו את המשאבים לבדיקות המוניות לכל הכפר. מה שמשותף לשני התאים הוא שהיעד שלהם הוא פשוט וברור – למנוע התפרצות. ועל-פי היעד הזה הם יוערכו. הקידום שלהם תלוי בעמידה ביעד.

הבעיה שבזמן שהמנגנון גמיש, הוא מביא לתגובת יתר. נניח שאתם תא עירוני שניסה למנוע התפרצות ובכל היא התרחשה. מה קורה אז? טוב, זה תלוי. אם התאמצתם מאוד למנוע התפרצות, נגיד הטלתם סגר מוחלט מוקדם יחסית, אולי לא עמדתם ביעד – אך לפחות הראיתם שהשקעתם את מלוא המאמצים. לעומת זאת אם ההתפרצות קרתה וכל שעשיתם היו בדיקות המוניות ובידוד של יחידים – אתם בבעיה [מקור].

גם אם ההנהגה הבכירה תעבור ממדיניות ״אפס קורונה״ למדיניות גמישה יותר היא תתקל בשתי בעיות. הראשונה היא שהיעדים שהיא תגדיר יהיו מעורפלים יותר. אם לא אפס קורונה, אז כמה קורונה ״מותר״? 30 חולים חדשים ביום? 100? 1,000? אומיקרון מתפשט במהירות. מה שמתחיל כ-30 מקרים יכול להפוך להתפרצות. ובייג׳ין לא רוצה התפרצות. אז מה המספר שמגדירים?

בעיה שנייה היא שמשום שהתאים נבחנים על עמידה ביעד של מניעת התפרצות, הם כנראה בכל מקרה יעדיפו להשתמש באמצעים חריפים מול עלייה במספר המקרים. אז בייג׳ין תכריז על סוף ל״אפס קורונה״ ודרגי השטח ימשיכו בבדיקות המוניות וסגרים. אז מה השגנו פה?

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

זקנים בסיכון

חוץ מהשיקולים הפוליטים, לבייג׳ין יש גם בעיה עם אחוז המחוסנים בקרב האוכלוסייה המבוגרת שלה, במיוחד בני ה-80+ שלה. בשביל להגיע להגנה של 90% מפני חולי קושי בקורונה, בני 80 ומעלה צריכים להתחסן בשלוש מנות חיסון של Sinovac, יצרן חיסונים סיני [מקור]. רק 20% מבני ה-80+ חוסנו בשלוש מנות, ורק מחצית מהם חוסנו בכלל [מקור].

בהערכה גסה אוכלוסיית בני ה-80+ בסין מהווה כ-1% מהאוכלוסייה הסינית. כלומר מדובר בכ-13 מיליון בני-אדם. גם אם נניח שרק אחוז מאותם מבוגרים ימותו מהקורונה, הרי עדיין מדובר ב-130 אלף בני אדם, או קפיצה של פי 26 במספר המתים מהווירוס. אם בייג׳ין תחליט לשחרר את הסגרים, היא מסתכנת שהווירוס יתפשט בקרב האוכלוסייה המבוגרת כמו אש בשדה קוצים.

החיסון של Sinovac (אדום) אפקטיבי כמו החיסון של BioNTech (כחול) רק בשלוש מנות חיסון.
כ-40% מבני ה-80+ בסין לא חוסנו בכלל. רק 20% חוסנו בשלוש מנות.

האם אפשר לשפר את אחוזי ההתחסנות? כמובן. האם בייג׳ין משפרת את אחוזי ההתחסנות? לא כל-כך. רוב המשאבים מושקעים בעמדות בדיקה וסגרים, מה שאומר פחות כוח אדם לתחנות חיסונים [מקור]. סין גם נמנעת, כרגע לפחות, משימוש באיומים או צעדי ענישה לעודד את האוכלוסייה המבוגרת להתחסן.

ללא עלייה באחוז המחוסנים בקרב האוכלוסיות האלה, לבייג׳ין לא תהיה ברירה אלא להמשיך במדיניות אפס קורונה. וכל עוד היא ממשיכה במדיניות אפס קורונה, לא מספיק משאבים מופנים לחיסון של אותן אוכלוסיות. מלכוד 22.

בעית אפס הקורונה של שי

נקודה אחרונה שכדאי להתייחס אליה, גם אם היא לא קשורה ישירות לבעית אפס הקורונה, הוא איך כל המצב בשנחאי משפיע על המעמד של שי במפלגה. 2022 היא כזכור שנת בחירות בסין – בסוף השנה שי קרוב לודאי יעמוד לבחירה מחדש בפעם השלישית כמזכיר הכללי של המפלגה, שובר נורמה של 20 שנה. איך הסגר הכושל בשנחאי משפיע על שי? ואיך העובדה ש-2022 היא שנת בחירות אולי משפיעה על השיקולים הפוליטים שלו בנוגע לאסטרטגית אפס קורונה?

מצד אחד, שי כפי שאמרתי קשר את עצמו בחוזקה לאסטרטגיה של אפס קורונה. סביר שלפחות חלק מאזרחי שנחאי הזועמים רואים בשי כמי שאשם או לכל הפחות אחראי לסגר הזה. הנזק הכלכלי שהסגרים גורמים גם הם באחריותו של שי. אנחנו יודעים מדיווחי עבר שיש חוסר שביעות רצון בקרב האליטה המפלגתית מההתנהלות הכלכלית והפוליטית של שי [מקור]. מדיניות אפס קורונה לא תורמת לשביעות הרצון ממנו.

הסגר גם יכול לפגוע בשי בעוד דרך. לי צ׳יאנג (Qiang), מזכיר הועידה המפלגתית של שנחאי – ״הבוס״ המפלגתי שמנהל את העיר – הוא בעל ברית של שי. מדובר בתפקיד חשוב במסלול הקריירה של פקידים במפלגה. בכירים רבים במפלגה עברו בתפקיד לפני שקודמו הלאה. שי ג׳ינפינג עצמו היה הבוס של שנחאי לפני שקודם לסגן נשיא תחת חו ג׳ינטאו.

ההערכה הייתה שלי יקודם מהתפקיד לראש ממשלת סין ב-2023. ראש הממשלה המכהן, לי קצ׳יאנג, צפוי לפרוש ב-2023. קצ׳יאנג נחשב לבעל ברית של הנשיא הקודם חו ג׳ינטאו. הכניסה של לי לראשות הממשלה, וכנראה גם לועידה הקבועה של הלשכה הפוליטית, הייתה מחזקת עוד יותר את השליטה של שי במפלגה ונותנת לו שליטה מוחלטת בקודקוד של המדינה הסינית. אולם לאור הפיאסקו של הסגר בשנחאי, לא בטוח שלי יקודם [מקור]. לא בטוח שהוא אפילו ימשיך לשרת כבוס של שנחאי.

מצד שני, גם אם יש חוסר שביעות רצון משי, העובדה שהמפלגה מדברת בקול אחד בנוגע לאסטרטגית אפס קורונה מראה שהוא עדיין שולט בה. גם אם יש חוסר שביעות רצון מההתנהלות שלו, אף אחד לא מעז בפומבי לצאת נגד המדיניות. רשמית כולם חלק מהאסטרטגיה, והם לא יכולים להשתמש בשי כשעיר לעזאזל.

שי גם יכול להשתמש בזעם הציבורי כדרך לצופף שורות במפלגה. יכול להיות שהאליטות של המפלגה לא שבעות רצון ממנו. יכול להיות שיש מי שחושב בחדרי ליבו שהאסטרטגיה של אפס קורונה היא טעות. אך כלפי חוץ, כלפי האזרחים, הם באותה סירה כמו שי ולסירה הזו קוראים ״המפלגה הקומוניסטית של סין״. כשהאזרחים זועמים על אסטרטגית אפס קורונה, הם זועמים לא רק על שי – הם זועמים על כל מי שמעורב ביישום האסטרטגיה. כשהם מבקרים את האסטרטגיה, הם מבקרים בעקיפין את היכולת של המפלגה לנהל את סין. המפלגה נתונה תחת ביקורת, תחת איום. לא משנה מה העמדה של בכיר כזה או אחר במפלגה כלפי שי, אף אחד במפלגה לא יאפשר איום על עצם הזכות שלה לשלוט. הזעם הציבורי נגד אפס קורונה הוא לא איום על שי – הוא כוח עזר.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

סיכום

על-אף הנזק הכלכלי שאסטרטגית אפס קורונה גורמת לסין, קרוב לודאי שהמפלגה לא תזנח אותה. היא תמשיך עם סגרים מקומיים ואם צריך סגרים על ערים. שיבושים בשרשרות האספקה בסין ימשיכו, ואיתם שיבושים בשרשרות האספקה העולמיות. שינוי במדיניות כנראה יקרה רק אם אחוז המתחסנים בקרב האוכלוסייה המבוגרת יגדל. בניתוח הבא נראה איך, למרות הסגרים, ממשלת סין מתכוונת להשיג את יעד הצמיחה שלה. רמז: הרבה מאוד חוב.

הרשמה לניוזלטר

רוצים להישאר מעודכנים? מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו

התחברות לחשבון פל״ג