המאמר פורסם לראשונה ב״גלובס״ ב-01/06/2020
ארה״ב אינה המדינה היחידה שהקורונה פוגשת בשנת בחירות: מפלגת השלטון של אנגלה מרקל רואה התחזקות בסקרים, דווקא בתקופה של משבר מנהיגותי בה. יש עוד שנה לבחירות בגרמניה, אך נראה שגרמניה בדרך לקואליציה מרכז שמאלית. אלו לא חדשות טובות לגרמניה או לאיחוד האירופי.
ההנהגה של גרמניה עושה צעדים לקראת משבר פוליטי שבמקרה הטוב ישתק אותה ובמקרה הרע יביא אותה להשקיע כסף דווקא במקומות שהיא לא צריכה. איך? הפרלמנט הגרמני מורכב כיום מ-6 מפלגות: הגדולה ביותר ומפלגת השלטון היא איחוד של הנוצרים הדמוקרטים (CDU) והנוצרים הסוציאלים (CSU). מדובר במפלגת ימין-מרכז, שתחת מרקל זזה למרכז בסוגיות כמו הגירה ותוכניות רווחה.
המפלגה השנייה בגודלה והשותפה הקואליציונית של האיחוד הנוצרי היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD), מפלגת מרכז-שמאל. ה-SPD אינו מרוצה מהחברות שלו בקואליציה עם מרקל: לתפיסת המפלגה היא נאלצה לנוע ימינה ולזנוח את העמדות הסוציאליסטיות שלה בשביל השמרנות הימנית של ה-CDU/CSU. הדבר הביא ב-2019 לבחירה של הנהגה חדשה למפלגה, הנהגה שהבהירה שהיא מעוניינת להתנתק ממרקל ולנוע שמאלה.
אחת הסיבות ואולי המרכזית לרצון של ה-SPD לנוע שמאלה ולקדם מדיניות יותר שמאלית היא משום שהמפלגה הירוקה של גרמניה מאגפת אותה משמאל. המפלגה הירוקה, שנתפסה בעבר כמפלגת נושא אחד, ממצבת את עצמה היום כמפלגת שמאל עם אג׳נדה חברתית כוללת, מבלי אבל לזנוח את המטרה של מאבק בהתחממות הגלובאלית. מאז יוני 2019 הסקרים מראים שהמפלגה הירוקה עומדת להיות המפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט הגרמני, או לכל הפחות להיות צמודה במספר הכיסאות ביחד עם ה-SPD.
לא רק ה-SPD נלחץ אידיאולוגית. העמדות המרכזיות יותר של ה-CDU/CSU בנוגע להגירה וחילוצים במימון גרמני לחברות האיחוד הביאו לעלייתה של מפלגת ימין מובהק בגרמניה – אלטרנטיבה לגרמניה, או ה-AfD. ה-AfD מהווה כיום את המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט הגרמני והיא זוכה לפופולאריות גם בבחירות המקומיות במדינות מזרח ודרום גרמניה. הממסד הפוליטי הגרמני מחרים לחלוטין את ה-AfD, מה שכמובן דוחף עוד מצביעים אליו. הדבר הביא את האגף הימני במפלגה של מרקל לרצות בשינוי גישה ותזוזה של האיחוד הנוצרי מהמרכז ימינה.
המצב הזה, בו השדה הפוליטי הגרמני מפוצל בין כמה מפלגות, הוא לא ״באג״ רגעי: גרמניה עוברת מזה כמעט עשור פיצול פוליטי. קל יותר לראות זאת בממשלות של המדינות המרכיבות את גרמניה: מאז 2018 אין עוד ממשלה של מפלגה אחת באף אחת ממדינות גרמניה, והמפלגות השונות הוכיחו יצירתיות ביצירת קואליציות שונות עם מפלגות שונות. כך בסקסוניה התחתונה קיימת קואליציה זהה לקואליציה ברמה הלאומית בין ה-CDU ל-SPD, בעוד בהמבורג יש קואליציית שמאל בין ה-SPD והירוקים. הפיצולים האלה מקשים על המשילות של גרמניה, בעיקר בכל הקשור לרפורמות נחוצות לכלכלה. כל רפורמה שתהיה חייבת את אישור הפרלמנט – נאמר השקעה לאומית בתשתיות – תהיה חייבת לקבל את הסכמתן של לפחות 5 מפלגות. כך אם מרקל תחליט שהגיע הזמן לשדרג את התשתיות הדיגיטליות של גרמניה, קרוב לוודאי שהירוקים ידרשו עוד השקעה באנרגיה ירוקה והסוציאלים ברווחה.
נכון לשעה זו מרקל הכריזה שלא תתמודד בבחירות הקרובות ב-2021 והיא מנסה לוודא שמי שירש אותה כראש ה-CDU וכקנצלר ימשיך את המדיניות המרכזית שלה, של הגירה מתונה לגרמניה, איזון תקציבי והמשך תמיכה גרמנית ב-ECB. הבעיה בשביל מרקל שגם אם היא תצליח במפעל זה, ה-CDU כנראה ימצא עצמו אחרי הבחירות הבאות בקואליציה שמאלית עם ה-SPD והירוקים. קואליציה כזו תקרע בין שמרנות תקציבית מצד אחד והוצאה חברתית וירוקה גדולה יותר מצד שני. גם אם קואליציה כזו תקדם השקעה דרושה בתשתיות של גרמניה, היא תעשה זאת ביחד עם הרחבת הרשת הסוציאלית לעובדים והגדלת ההשקעה באנרגיה ירוקה. המשמעות היא סוף לאיזון התקציבי של גרמניה וחוסר יעילות: החשמל בגרמניה ימשיך להיות יקר עקב הדגש על מקורות אנרגיה ירוקים והסביבה העסקית תמשיך להיות מסורבלת ויקרה. חברות גרמניות יעדיפו להשקיע במקסיקו, ארה״ב ומזרח אירופה במקום לייצר בבית.
השאלה הלגיטימית, אם הגעת עד כאן, היא: למי אכפת? כן קואליציה שמאלית, לא קואליציה – מה לנו ולגרמניה? המנוע הכלכלי המרכזי של האיחוד הוא גרמניה. בממוצע כ-14% מהתוצרת של חברות האיחוד מיוצאת לגרמניה. גרמניה היא גם המדינה הגדולה ביותר מבין המדינות הצפוניות שמתנגדות לגיוס חוב באמצעות אג״ח ומענקים לכלכלות מתקשות. גרמניה היא המפתח לצמיחה חדשה באיחוד – והיא המשקל המת שיכול להמשיך ולגרור אותו למטה. ללא תמיכה גרמנית האיחוד לא יצא בתוכנית המרצה כלל אירופית שכל כך נדרשת בשביל להתגבר על הפגיעה הכלכלית מווירוס הקורונה. ללא השקעה גרמנית בעצמה, סביר שהכלכלה הגדולה באיחוד תמשיך לדשדש על סף מיתון גם אחרי משבר הקורונה.
קואליצית מרכז שמאל ב-2021 היא קואליציה שתיקח את גרמניה בכיוון של עוד אנרגיה ירוקה ועוד השקעה במדינת הרווחה, בדיוק כשהכלכלה הריאלית צריכה השקעה בשדרוג תשתיות וירידה בעלות עשיית עסקים בגרמניה. מיתון בגרמניה, יחד עם משבר כלכלי במדינות דרום אירופה, יכריח את הבנק האירופי המרכזי להמשיך ואף להגדיל את ההרחבות המוניטריות שלו. החוב במדינות האירו יגדל, הצמיחה תקטן והפרויקט האירופי ימשיך לדעוך עם מאבק מתמשך בין מדינות הצפון והדרום: הראשונות רוצות להמשיך לחלק הלוואות ולדרוש צנע, בעוד השניות דורשות מענקים שניתן יהיה להפנות להמרצה כלכלית. קואליצית מרכז שמאל גרמנית אם תשבור את ההתנגדות לגיוס חוב כלל אירופי כנראה תעשה זאת עם מטרה מרכזית להגדיל את תוכניות הרווחה והמעבר הירוק של האיחוד – לא מה שדרוש לו בשביל צמיחה חדשה.
ניצן דוד פוקס הוא אנליסט גיאופוליטי בכיר בבית ההשקעות ״אינפיניטי״ ומייסד אתר ״המשחק הגדול״ המתמחה בניתוחי עומק של הזירה הבינלאומית.
