פרק 49 – קיסר אדום: מבצעי השפעה

להורדת הפרק – קישור.

להאזנה ב-itunes: קישור.

להאזנה ב-spotify: קישור.

וגם ב-youtube: קישור.

ערך את הפרק והלחין את המוסיקה – גיא שילה.

הרצאות של ״המשחק הגדול״ אצלכם – קישור.

הפרק היום בא לענות על שאלה פשוטה יחסית – איך זה שדיקטטורה קומוניסטית, שאחראית לכמה מהפשעים הנוראים ביותר בהיסטוריה האנושית, מצליחה למכור את עצמה כמגדלור של הצלחה וחדשנות בעולם? ואיך זה שהעולם מסכים לאכול את התדמית? בפרק היום אחשוף את מה שבייג׳ין לא רוצה שידברו עליו – את מבצעי ההשפעה שלה. איך בייג׳ין מעצבת את דעת הקהל בעולם? ואיך אנחנו עלולים ליפול גם במלכודת? הכול בפרק היום. בואו נתחיל.

הנה. הגענו. 9 חודשים אחרי שהתחלנו במסע הארוך שלנו להבין את סין, אנחנו קרובים לסיום. הפרק היום הוא הפרק האחרון שמטרתו לחדש לנו משהו על סין. שלושת הפרקים אחריו יעסקו בסיכום וגיבוש תובנות לעתיד – תובנות על עתידה של סין, על עתידם של יחסי ארה״ב-סין, ומה צריכים להיות עתידם של יחסי סין-ישראל. עם שלושת הפרקים האלה אסיים את ״קיסר אדום״ ואקח חופש בשביל לתכנן את הנושא הבא. אל תדאגו – אני לא נעלם, ואני מכין לכם עוד כמה הפתעות אז שווה להמשיך ולעקוב פה באתר, בדף הפייסבוק ובערוץ הטלגרם.

הפרק היום הוא פרק מיוחד מפני שהוא פרק שעוסק בנושא שכנראה חלקכם חשדתם שקיים אך מעולם לא עסקו בו – מבצעי השפעה סינים. כולנו שמענו על מבצעי ההשפעה של רוסיה בבחירות בארה״ב, כולנו שמענו על פייק-ניוז וקמפיינים של דיסאינפורמציה, אך כמה שמענו עליהם בהקשר של בייג׳ין? האם שמעתם פעם על הקונספט של ״חזית מאוחדת״ (United Front) או מחלקת החזית מאוחדת (United Front work department)?

כנראה שחלקכם חשדתם שגם בייג׳ין עוסקת בתעמולה ומבצעי השפעה. דיקטטורות אינן שורדות זמן רב ללא מנגנון יעיל של תעמולה, פנימית וחיצונית. דיקטטורה חייבת מנגנון תעמולה פנימי בשביל להשקיט את העם ולמנוע מרד נגדה. היא גם צריכה תעמולה חיצונית בשביל לרכוש חברים ואוהדים בזירה הבינלאומית, משנה את העמדה הבינלאומית מעמדה עוינת לעמדה שאפילו אוהדת ומעריצה אותה. סין אינה שונה.

היום נראה את הרשתות, הארגונים והמוסדות שעוסקים יום ולילה בעיצוב התפיסה של העולם את סין. זה לא מקרה שיש פרופסורים, עיתונאים ואנשי עסקים שאוהדים את סין. זה לא מקרה שסין נתפסת כמעוז חדש של חדשנות והצלחה. המפלגה הקומוניסטית של סין הפכה את מבצעי ההשפעה לאומנות, ואנחנו צריכים להבין איך הם עובדים בשביל להצליח ולחמוק מהשפעתם.

חזית מאוחדת נגד אויבי המפלגה

הסיפור של מבצעי ההשפעה של סין מתחיל לפני הקמתה של הרפובליקה העממית של סין, הרבה לפני. הוא מתחיל ברעיון סוציאליסטי שראשיתו אולי עוד בימי לנין, בימים שלפני ההפיכה הבולשביקית של 1917 – רעיון החזית מאוחדת, united front. הרעיון של חזית מאוחדת אומר שהמפלגה הקומוניסטית, חוד החנית של המהפכה הסוציאליסטית, צריכה לפעמים להתאחד עם גורמים פחות מהפכניים או סוציאליסטים בשביל לנצח אויב חזק יותר ממנה. המפלגה מתאחדת עם מפלגות וקבוצות אחרות בחזית מאוחדת, מביסה את האויב החזק יותר, ואז מתפנה לטפל באותן קבוצות שהיו עד לפני רגע בחזית אחת איתה.

כרעיון פוליטי החזית המאוחדת נותנת למפלגה הקומוניסטית גמישות פוליטית חשובה, מאפשרת לה להתאחד עם גופים לא מהפכנים או מהפכניים חלקית בשביל להפיל אויב גדול יותר – יהיה זה הצאר, המשטר הבורגני או דיקטטורה צבאית לאומנית. הרעיון של החזית המאוחדת מכיר שלעיתים המפלגה חלשה מדי להביא את המהפכה לבד ובשביל להגדיל את כוחה היא חייבת לשים בצד טהרנות אידיאולוגית בשביל לקדם את מטרותיה הפוליטיות. קשה שלא להעריך את הפרגמטיות הפוליטית הזו.

גם המפלגה הקומוניסטית של סין, דרך המחשבה של החבר מאו, נקטה בגישה של חזית מאוחדת בשביל קידום מטרותיה. תחילה בשנות ה-20 של המאה ה-20 המפלגה הייתה בחזית מאוחדת עם הרפובליקה של סין בשביל להילחם בשרי המלחמה בצפון המדינה ולהשיב את הצפון לשליטת הרפובליקה. לאחר מכן, בזמן מלחמת האזרחים סביב שנות ה-40, המפלגה הקומוניסטית הסינית צירפה אליה את האגפים השמאליים בשלטון הלאומני בשביל למלא את שורותיה ולנצח במלחמת האזרחים [מקור]. מאו הגדיר את החזית המאוחדת כאחד מ״נשקי הקסם״ של המפלגה על אויביה.

לאחר הניצחון על הכוחות הלאומנים ב-1949 והקמת הרפובליקה העממית, החזית המאוחדת המשיכה לשמש את המפלגה כרעיון המסדר בפעילותה עם גופים שאינם חלק ממנה. חשבו על זה כך – עם הקמתה של הרפובליקה העממית של סין, המפלגה לא נעלמה. היא עכשיו הייתה קיימת במקביל לעוד גופים, כמו מנגנון המדינה הסינית, איגודי עובדים, איגודים מקצועיים, לשכות מסחר, עיתונים ועוד גופים של החברה הסינית. החזית המאוחדת קראה לתיאום מלא בין כל גופי החברה הסינית תחת הנהגתה של המפלגה הקומוניסטית.

השוו את הקריאה הזו למצב שלנו בדמוקרטיה מערבית. בדמוקרטיה מערבית, בה ישנן מספר מפלגות המופרדות ממנגנון המדינה, המפלגות הן גופים נפרדים הנדרשים לבצע אינטראקציה עם כל שאר הגופים בחברה כגופים נפרדים. אם מפלגת השלטון הייתה קוראת לתקשורת להיכנס תחת הנחייתה, אם מפלגת השלטון הייתה דורשת ששופטים יהיו חברים בה, היינו רואים בה איום על הדמוקרטיה, פוגעת בשלטון החוק ומאיימת על חופש הביטוי וחופש העיתונות בה. סין אינה דמוקרטיה מערבית.

הרפובליקה העממית של סין שונה מדמוקרטיות מערביות. היא, כהגדרתה שלה, ״הדיקטטורה הדמוקרטית של העם״ [מקור]. אתם אולי חושבים שזו הגדרה מצחיקה, אך בחינה קרובה יותר מראה שהיא עקבית לוגית [ראו כאן לדיון של מאו בנושא]. איך? נתחיל מ״הדמוקרטית״ – המפלגה הקומוניסטית של סין שולטת בשם העם, כשהמנדט ניתן לה מהעם ע״י הצבעה חופשית [למבוא על הפוליטיקה הסינית, ראו כאן]. מכאן שהשלטון הוא דמוקרטי – שלטון העם. ה״דיקטטורה״ נובעת מהעובדה שהרפובליקה העממית אינה מאפשרת לכוחות ריאקציונרים, אנטי-מהפכניים קול או זכות לפעול במסגרת המדינה הסינית. דיקטטורה – שלילת זכויות לאויבי המהפכה – דמוקרטית – שהמנדט ניתן לה ע״י העם. אתם כמובן יכולים לפקפק עד כמה היא באמת דמוקרטית כשהמפלגה שולטת במי יכול להיבחר ומי לא, אבל היי – זו כבר ההגדרה המערבית שלכם לדמוקרטיה. עוד נראה מה המפלגה חושבת עליה.

בשביל להבטיח את הגנתה של החברה הסינית מהכוחות הריאקציונרים, ובשביל להבטיח שכל גופי החברה יהיו מאוחדים בשאיפתם להגשמת החלום הסוציאליסטי, המפלגה נוקטת במדיניות של חזית מאוחדת. כל כוחות החברה והארגונים בה מצורפים ביחד לחזית מאוחדת אחת עם המפלגה. בניגוד למפלגות בדמוקרטיה מערבית שהן חלק מן החברה, שהן חלק מן השיח של החברה, המפלגה הקומוניסטית מחויבת לנהל את החברה, לשלוט בשיח של החברה.

הגישה הזו של חזית מאוחדת, של חזית אחת טוטאלית בחברה הסינית, היא אולי אחד הדברים החכמים והמפחידים שמאפיינים את השלטון הקומוניסטי בסין. ע״י החזית המאוחדת המפלגה משיגה שליטה טוטאלית מבלי לגרום להרגשה של כפייה בקרב האוכלוסייה. היא פשוט מטמיעה את עצמה בכל דרכי החיים של האוכלוסייה.

קל יותר להבין זאת אם נחשוב מהן הדרכים שעומדות בפני דיקטטורה מפלגתית לשלוט בחברה.

דרך אחת להשיג שליטה טוטאלית בחברה היא לרדוף כל גוף מתחרה למפלגה. זו אולי הדרך הפשוטה לשליטה אך גם במקרים רבים השגויה. רדיפה של האויבים הפוליטיים שלכם רק מחזקת אותם. ראשית, היא מעודדת אותם ליצור אופוזיציה מאוחדת נגדכם, גורמת להם להתמקד במשותף להם במקום בשונה ביניהם. שנית, היא יוצרת באופן אוטומטי אלטרנטיבה אליכם, כי ברדיפה אתם בעצם אומרים לאזרחים: ״יש אותנו ויש אותם, יש את הממשלה ויש את האופוזיציה – תבחרו למי אתם נאמנים״. ככל שהמצב במדינה חמור יותר, הם יבחרו באופוזיציה, כי היא פטורה מאחראיות לכשלים במדינה. שלישית, רדיפה מורידה את הגופים המתחרים לכם למחתרת, מעודדת אותם לפעול בניגוד לחוק ומחוץ לחוק. בשביל להמשיך ולרדוף אותם אתם חייבים להשקיע עוד ועוד משאבים, לחזק את המשטרה שלכם ולהשחית את מערכת החוק שלכם. אתם אולי לא מתכוונים לזה, אבל התוצאה הסופית של הרדיפה הפוליטית היא בדרך כלל מנגנון ביטחון פנים שעלול להיות חזק יותר משאר מנגנוני המדינה, חזק אפילו יותר מהמפלגה שהקימה אותו.

דרך שנייה ומורכבת יותר היא לא לרדוף גופים מתחרים במפלגה אלא לספח אותם אליה. במקום לרדוף את התקשורת, אתם מוודאים שמועסקים בה חברים נאמנים למפלגה. במקום לכלוא את בעלי העסקים, אתם נותנים להם להתאגד באיגודים בחסות המפלגה. במקום לרדוף את הכנסייה, אתם פשוט דורשים למנות את ראשיה. אתם מעצבים את האקולוגיה של החברה כך שתשלט ע״י המפלגה – ממוסדות החינוך והאקדמיה, דרך התקשורת, האיגודים המקצועיים, גופי התרבות, הכלכלה והחברה. במקום החלוקה הבינארית של אנחנו והם, אתם יוצרים חזית מאוחדת שמקיפה את החברה כולה וכוללת כל פרט בה. אי אפשר להיאבק במפלגה – אם המפלגה היא הכול.

הרעיון אולי נשמע דמיוני, אך זה בדיוק הרעיון של החזית המאוחדת ברפובליקה העממית של סין [מקור]. אחרי שאיחדה את הכוחות המהפכניים נגד הממשלה הלאומנית של סין, המפלגה פנתה לאחד את כוחות החברה הסינית בחזית מאוחדת אחת. ישנם מספר גופים האמונים על בניית החזית המאוחדת הזו, אך אנחנו נתמקד באחד מהם: מחלקת החזית המאוחדת (United Front Work Department). המחלקה כוללת לשכות לענייני טיבט ושינג׳יאנג, הבורגנים החדשים של סין (בעיקר אנשי עסקים), אינטלקטואלים שאינם חברי מפלגה ולשכה מיוחדת לענייני הונג קונג, מקאו וטאיוואן [מקור]. עניינה המרכזי של המחלקה הוא ביצירת תמיכה למדיניות המפלגה בקרב קבוצות פוליטיות, אתניות ודתיות בסין ובקרב סינים החיים מחוץ לרפובליקה. ביחד עם גופים נוספים, כמו משרד החוץ, המחלקה לקשרי חוץ במפלגה הקומוניסטית ומשרד המידע במועצת המדינה – מחלקת החזית המאוחדת אמונה על יצירתה של חזית אחת בתוך סין ומחוץ לה.

מסמך 9

כששי ג׳ינפינג התמנה למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בסוף 2012 המפלגה הייתה באווירת משבר. נראה היה שנגע השחיתות נמצא בכל דרג של המפלגה ושהוא מאיים, ע״י הסקנדלים שהוא גורם, להביא לסופה של המפלגה הקומוניסטית. בפרק ״הטיהור הגדול״ תיארתי את תחושת המשבר של המפלגה ואיך שי ג׳ינפינג ניצל אותה לביסוס כוחו [ראו כאן]. נוסף על השחיתות המפלגה ראתה עצמה בעיצומו של מאבק אידיאולוגי, מאבק שאם היא לא תנצח בו היא עלולה להעלם מהעולם.

עדות לראייה הזו הגיעה באפריל 2013, מעט אחרי כניסתו של שי ג׳ינפינג לתפקיד נשיא סין, כשהתפרסם במפלגה הקומוניסטית מזכר מסווג בעל השם הלקוני ״מסמך 9״ (Document 9). מקורו של ״מסמך 9״ במזכירות הכללית של המפלגה והוא הופץ בקרב הנהגת המפלגה, מזהיר אותם שהמפלגה נמצאת במאבק אידיאולוגי ומבקש מהם לשים לב לאיומים אידיאולוגים שעלולים למוטט את המפלגה.

מהם אותם איומים? מסמך 9 מונה שבעה איומים על המפלגה הקומוניסטית, על שלטונה ועל הסוציאליזם עם תווים סינים. שבעת האיומים הם:

1. קידום דמוקרטיה חוקתית בנוסח מערבי – איום ישיר על שלטון המפלגה וניסיון לבטל את הדמוקרטיה של העם.
2. קידום ״ערכים אוניברסאליים״ – ניסיון להציג ערכים מערביים כאוניברסליים ועל-זמניים, תוך פגיעה ביסודות התיאורטיים של המפלגה והצגה מעוותת של ניסיונה שלה לקדם דמוקרטיה, חופש, צדק ושלטון חוק.
3. קידום של חברה אזרחית – הקמת חברה אזרחית שאינה כפופה להנהגתה של המפלגה, לכאורה כקידום של הדמוקרטיה אך בעצם ניסיון להביא לניתוק בין המפלגה וההמונים ואף לעימות בין המפלגה להמונים.
4. קידום של ניאו-ליברליזם – לפי המסמך ניאו-ליברליזם היא גישה כלכלית הדוגלת בחופש כלכלי ללא הגבלה, הפרטה מוחלטת והתנגדות לכל רגולציה או התערבות ממשלתית בשוק. ניאו-ליברליזם מכרסם ביסודות הסוציאליזם הסיני, מאיים על החברות הממשלתיות הסיניות ועלול להביא את סין למשבר כלכלי חריף.
5. קידום הרעיון המערבי של עיתונות וחופש העיתונות – מאתגר את העיקרון שהתקשורת ומערכת הפרסום תהיה תחת משמעת המפלגה.
6. קידום של נִיהִילִיזְם היסטורי, ניסיון לפגוע בהיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית וסין החדשה – מהו ניהיליזם היסטורי? דחיית המהפכה; טענה שהמהפכה הקומוניסטית הביאה רק להרס; דחיית הבלתי-נמנעות בהחלטה של סין לצעוד בדרך הסוציאליסטית; לטעון שהדרך היא שגויה ושההיסטוריה של המפלגה וסין החדשה היא שורה של טעויות. ניהיליזם היסטורי מבקש לפגוע במטרה ההיסטורית של המפלגה הקומוניסטית, דבר שווה ערך להכחשת הלגיטימציה של המפלגה לשלוט פוליטית לטווח ארוך.
7. הטלת ספקות בתקופת ״הרפורמה וההיפתחות״ והאופי הסוציאליסטי של ״סוציאליזם עם תווים סינים״ – אנשים שעושים זאת טוענים שהסוציאליזם עם תווים סינים הוא לא באמת סוציאליזם, אלא קפיטליזם במסווה או קפיטליזם מדינתי. הטלת ספקות אלו יוצאת נגד החלטות המפלגה.

אני רוצה ברשותכם להדגיש מבין הרשימה מה הם האיומים האידיאולוגים על המפלגה הקומוניסטית שהם גם היסוד של הדמוקרטיה המערבית: דמוקרטיה חוקתית, ערכים אוניברסאליים, חברה אזרחית וחופש העיתונות. מסמך 9 הוא אמירה ברורה ומפורשת של המפלגה הקומוניסטית שהמאמצים להפוך את סין לדמוקרטיה מערבית הם איום אידיאולוגי על המפלגה. איום על המפלגה. וזה ב-2013, 3 שנים לפני שדונאלד טראמפ אפילו ניסה לרוץ לנשיאות.

עכשיו אתם יכולים לטעון ובצדק: ״ניצן, עד כמה זה מפתיע שמפלגה קומוניסטית רואה בניסיון להפוך אותה לדמוקרטיה מערבית איום? זה כמו שאסד יפרסם מסמך שקידום זכויות אדם אצלו הוא איום – זה לא מפתיע, זה מובן מאליו״. כן ולא.

כן, זה באמת מובן מאליו – כמובן שדיקטטורה עממית תראה בניסיון להפוך אותה לדמוקרטיה מערבית איום. אבל זה מפתיע מפני שהעולם מתייחס לסין כאילו היא לא שוללת לחלוטין את הדמוקרטית המערבית. סין הקומוניסטית נתפסת כחברה לגיטימית במשפחת העמים, בו בזמן שהיא כולאת אנשים לשנים על מאמציהם לקדם דמוקרטיה במדינה [ראו כאן]. מדינות וחברות עושות בה עסקים בעודה שוללת ממיעוט אתני של כ-9 מיליון איש את זכויותיו הבסיסות ביותר לפרטיות והליך הוגן [ראו כאן]. איך יכול להיות שהסדר הליבראלי חי בשלום עם מעצמה כלכלית שדוחה את עצם הבסיס הרעיוני שלו?

סיבה אחת היא הציניות שמתלווה לעשיית עסקים. השווי של חברות נקבע לפי הרווחים שלהן, לא העמדה המוסרית שלהן. סיבה אחרת היא התקווה שאולי סין תשתנה, שאולי סין תהיה מוכנה לשנות את דרכיה ולאמץ לפחות חלקית את המודל המערבי. לפי התזה הזו אם רק ניתן לסין מספיק זמן וגישה למערב, התהליך הדמוקרטי יקרה מעצמו.

אחד המנסחים המפורסמים של התזה בדבר הדמוקרטיזציה של סין היה פרופ׳ פרנסיס פוּקוּיאמַה, שבמאמרו ״קץ ההיסטוריה?״ מ-1989 שרטט את המסלול הבלתי נמנע (לכאורה) של סין מדיקטטורה של העם לדמוקרטיה ליבראלית:

״יש היום מעל 20,000 סטודנטים סינים הלומדים בארה״ב ובמדינות מערביות אחרות, כמעט כולם ילדיהם של האליטות הסיניות. קשה להאמין שכאשר הם יחזרו הביתה לארצם הם יהיו שבעי רצון שסין היא המדינה היחידה באסיה שלא הושפעה מתהליך דמוקרטיזציה גדול. הפגנות הסטודנטים בבייג׳ין בדצמבר 1986 ושחזרו לאחרונה עם פטירתו של הו יאו-באנג (Hu Yaobang) [הכוונה להפגנות בכיכר טיאנאנמן – נד״פ] הן רק ההתחלה של מה שיהיה לחץ בלתי נמנע לשינוי במערכת הפוליטית.״

הלחץ לא היה בלתי נמנע. בטיאנאנמן סטודנטים סינים נורו ונדרסו ע״י טנקים. המפלגה הצליחה לשבור את המפגינים, הצליחה לאכוף סדר מבית והצליחה, גם אחרי הטבח בכיכר, לשכנע את העולם המערבי להמשיך לעשות עסקים עם סין.

ההצלחה שלה לשמור על מעמדה לאחר הטבח בטיאנאנמן קשורה ליישום המוצלח של החזית המאוחדת ע״י המחלקה הרלוונטית וגופים נוספים במנגנון ההשפעה הסיני [מקור]. מאז כיכר טיאנאנמן החזית המאוחדת הופנתה לשני מאמצים עיקריים: א׳ לשמור על הטוהר האידיאולוגי של החברה הסינית ע״י פיקוח, איתור וסילוק גורמים ״מזוהמים אידיאולוגית״, ובו בזמן לעודד את הנאמנות האידיאולוגית של האוכלוסייה[א]. ב׳ לפעול בתוך מדינות זרות בשביל לשנות את עמדתן על סין, אם ע״י גזרים ואם ע״י מקלות. החזית המאוחדת מאתרת ארגונים ומובילי דעת קהל, מושכת אותם (או מאימת עליהם) להתקרב לעמדת המפלגה ומשתמשת בהם בשביל להשפיע על מדינת המטרה. ביחד שני המאמצים האלו מבטיחים למפלגה יציבות מבית ותמיכה מחוץ, בונים חזית מאוחדת מול הכוחות הריאקציונרים שעלולים לאיים על שלטון המפלגה.

הכניסה של שי ג׳ינפינג לשלטון בסוף 2012 הביאה רוח חדשה למאמצי המפלגה להשיג חזית אחידה. מסמך 9 הוא במידה רבה ביטוי של הדחייה של שי את המודל המערבי, מודל שהוא רואה בו איום על המפלגה ומתחרה ״סוציאליזם עם תווים סינים״ [ראו כאן להרחבה]. שי דוחה את הבסיס הרעיוני של הדמוקרטיה המערבית, אך בעולם שנשלט ע״י דמוקרטיות כאלה, בעולם בו מקודמים ערכים אוניברסליים ושלטון החוק, המפלגה אינה יכולה רק לדחות הצהרתית את המערב אלא חייבת גם לפעול לשנות אותו בו בזמן שהיא מגנה על עצמה. ראינו בפרקים הקודמים את המאמצים שהמפלגה תחת שי השקיעה בניקוי אורוות אצלה בבית וחיזוק הנאמנות האידיאולוגית בקרב חברי המפלגה [כאן] ואת המאמצים שהיא משקיעה בשביל לדחוק את הנושא של זכויות אדם פוליטיות מהשיח הבינלאומי [כאן]. אלו המאמצים הגלויים, הברורים. שי ג׳ינפינג הביא גם שינוי במאמצים הנסתרים מהעין.

חזרתו של ״נשק הקסמים״

תחת שלטונו של שי המפלגה ביצעה ארגון מחדש וחיזוק של מחלקת החזית המאוחדת. המחלקה קיבלה תוספת של כ-40 אלף איש, ונוספו לה שלוש לשכות חדשות – לשכה לענייני סינים החיים מעבר לים, לשכה לענייני דתות ולשכה לענייני מיעוטים אתניים, כמו אלו בטיבט ושינג׳יאנג [מקור]. אל הארגון מחדש הזה נוספו קריאות ברורות של שי לכלל חברי המפלגה לראות בעבודת החזית המאוחדת חלק חשוב מתפקידם, ולא דבר שיש להזניח או לחשוב שרק המחלקה הרלוונטית צריכה לטפל בהם [מקור]. הוא גם הורה להקים קבוצה מובילה לענייני חזית מאוחדת שמטרתה לקדם את הסטטוס של עבודות למען חזית מאוחדת ואת התיאום של אותן עבודות בין גופי הביורוקרטיה השונים של המפלגה [מקור].

במקביל לארגון מחדש של המחלקה, שי ג׳ינפינג הדגיש שבמיקוד שלה צריכים להיות סטודנטים סינים הלומדים מחוץ למדינה [מקור]. למה דווקא סטודנטים סינים הלומדים מחוץ למדינה? מדובר בנקודה מעניינת, שיש לה רלוונטיות גם אלינו כאן בארץ.

עוד לפני הארגון מחדש של שי הייתה קיימת במחלקה לשכה לענייני סינים החיים מעבר לים. סינים כאלה, אם הם סינים אתניים או אזרחי הרפובליקה החיים מחוץ לה, מהווים קבוצת עניין למפלגה הקומוניסטית משום היכולת שלהם לעזור או לפגוע במפלגה. הם יכולים לעזור למפלגה ע״י תמיכה כלכלית או טכנולוגית, מרגלים לטובת סין ומעבירים לידיה טכנולוגיה הנחוצה לה [מקור]. במדינות בהן יש נוכחות סינית משמעותית, כמו סינגפור, ניו-זילנד או אוסטרליה, המפלגה יכולה להשתמש בסינים אזרחי המדינה כמנוף לחץ אלקטורלי על הממשלה בה. אותם אזרחים סינים גם יכולים להוות סוכני השפעה בשביל המפלגה, משחדים או מפיצים מידע שנועד להטות את יחסיה של המדינה לטובת סין.

לא מדובר כאן באפשרויות תיאורטיות בלבד – ב-2017 ראש מנגנוני הביטחון של סין, מנג ג׳יאנג-זו (Meng Jianzhu) הזהיר את נציגי מפלגת האופוזיציה באוסטרליה שאם לא יתמכו בהסכם הסגרה בין אוסטרליה לסין הם עלולים לאבד תמיכה בקרב הסינים באוסטרליה: ״זו תהיה אכזבה שממשלת סין תצטרך לספר לקהילה הסינית באוסטרליה שמפלגת האופוזיציה אינה תומכת ביחסים בין אוסטרליה לסין״ [מקור]. באותה שנה ראש המודיעין האוסטרלי חשף ששני אנשי עסקים אוסטרלים ממוצא סיני שתרמו מיליוני דולרים למערכת הפוליטית במדינה הם סוכנים של בייג׳ין, שהשתמשו בתרומות שלהם כדי להשפיע על החלטות הממשלה [מקור]. שני האירועים האלו, ביחד עם דו״ח של קהילת המודיעין על כמה המערכת הפוליטית באוסטרליה חשופה להשפעה זרה, הביאו את הממשלה ב-2018 להעביר שורה של חוקים שמטרתם לעצור התערבות זרה במערכת הפוליטית שלה [מקור].

הסינים מחוץ לסין גם יכולים לפגוע במפלגה. פזורות אתניות יכולות להיות בית חם לאופוזיציה שנאלצת לגלות מהמולדת [מקור]. סטודנטים סינים שלומדים מחוץ לסין עלולים ״לתפוס״ את החיידק הדמוקרטי ובשובם הביתה להדביק את אזרחי סין. מחלקת החזית המאוחדת מוודאת שזה לא יקרה.

כיצד? המחלקה מפעילה מאות ארגוני סטודנטים סינים באוניברסיטאות מחוץ למדינה, במיוחד בארה״ב [מקור]. על הנייר כמובן הארגונים האלו לא קשורים לממשלה הסינית ואין להם שייכות פוליטית. הם נועדו לעזור לסטודנטים סינים להתאקלם בקמפוסים זרים ומקיימים פעילויות לטובת סטודנטים סינים, כמו חניכה ע״י סטודנטים בוגרים, טיולים ומסיבות. אך עדויות מבוגרי האיגודים האלו מראות שמעבר לתמיכה בסטודנטים, הם גם מפקחים על הסטודנטים, מאפשרים לבייג׳ין לדעת מראש איזה סטודנט הפך לפרו-דמוקרטי הרבה לפני שהוא חוזר למולדת [מקור].

אותם איגודים גם מפעילים לחץ על האוניברסיטאות בהן הם נמצאים בשביל לשלוט בשיח האקדמי, על אילו נושאים ניתן לדבר ואילו אישים אפשר להזמין לקמפוס. לדוגמה ביוני 2017 באוניברסיטה של סן דייגו סניף של התאחדות הסטודנטים והמשכילים הסינים פתח במחאות על הזמנתו של הדאלי למה לשאת נאום באוניברסיטה [מקור]. לדברי הסניף הצעד נעשה לאחר התייעצות עם הקונסוליה הסינית [מקור].

המטרה של שי בפעולות של החזית המאוחדת הוא להטמיע את מרכיבי החברה בסין ואת הסינים מחוץ לרפובליקה אל תוך המפלגה. ע״י בניית חזית מאוחדת אחת שנמתחת מבייג׳ין אל העולם, שי יכול להטות את המערכת הבינלאומית לטובת סין ולנצח את המאבק האידיאולוגי עם הדמוקרטיה המערבית פשוט ע״י נטרול מדינות המערב. אבל איך בדיוק עובד כל המנגנון הזה? איך נראה מבצע השפעה סיני בפועל?

זהירות ממתנות

מבצעי ההשפעה הסינים שונים מאוד מעמיתיהם האמריקאים או הרוסים. המטרה של הסינים אינה להביא את המטרה לקבל החלטה מסוימת, אלא לשנות את המרחב בו היא חושבת. בייג׳ין לא רוצה שתחליטו לתמוך בהונג קונג – היא פשוט רוצה שתחליטו לא להתערב במה שנעשה בה [מקור]. הדרך לעשות זאת הוא לשלוט במידע שאתם חשופים אליו או לשתול בראשכם נקודות שמשרתות את המפלגה.

בשביל להמחיש את הדברים, בואו ונדמיין שאתם לדוגמה פקידים בכירים במשרד האוצר. הסינים רוצים שתאשרו לחברות סיניות לפעול בארץ, ושלא תעשו בעיות כשחברות סיניות קונות עוד חברות היי-טק מקומיות.

אם אתם לא עוקבים אחר ה״משחק הגדול״ – אתם כבר נתונים תחת מבצע השפעה סיני דרך ערוצי התקשורת. זה לא מקרה שיש תמימות דעים בדבר ״העלייה הבלתי נמנעת של סין כמעצמת על״. כחלק מהחזית המאוחדת המפלגה מפעילה מספר גופי תקשורת משלה ופועלת להעביר את המסר שלה דרך גופי תקשורת זרים [מקור]. מסרים כמו ״עלייתה של סין בלתי נמנעת״, ״סין היא מדינה רודפת שלום״ ו-״אם יפגעו בסין התוצאות יהיו הרות אסון״ מקודמים כל הזמן ע״י הגופים של המפלגה [מקור]. המסרים האלו מגיעים לאנשי תקשורת ומומחי אקדמיה זרים שהמפלגה טיפחה שממשיכים להפיץ את המסרים בארגונים שלהם. אתם פקידי אוצר יקרים שלי נמצאים בצד המקבל של כל המאמץ הזה, סופגים את הרעיון ש״עלייתה של סין היא בלתי נמנעת״, גם אם סין מעולם לא עניינה אתכם. התפיסה הזו פשוט נמצאת באוויר, היא הדעה המקובלת והאוטומטית. אם עלייתה של סין בלתי נמנעת, אם סין היא מדינה רודפת שלום – למה שתעשו לה בעיות? אבל בואו ונאמר שהמפלגה רוצה לוודא שאתם תהיו בצד שלה.

יום אחד תופיע על שולחנכם (או בתיבת המייל שלכם) הזמנה לטיול הכול כלול בסין, הזמנה שנשלחה ע״י ״ידידי ישראל בשנזן״,  ארגון אזרחי לחלוטין ללא שום קשר לממשל. אתם כמובן תלכו (כי מי לא ייקח הזמנה לטיול הכול כלול?) ותראו את העוצמה והחדשנות של סין. בארוחות ערב עם אנשי עסקים סינים יחזרו באזנכם שוב ושוב ש״עלייתה של סין בלתי נמנעת״, ש״סין היא ידידה של ישראל״ ובעודם מוזגים לכם עוד כוס של שאטו רוטשילד 1967 הם יסבירו לכם שוודאי שישראל צריכה לשתף פעולה עם סין, כי הרי סין היא העתיד ובמה ישראל עוסקת אם לא בעתיד? אתם כמובן תחייכו ותהנהנו כי קודם כל אתם אחרי כוס שלישית של יין ושנית הם הרי רק אנשי עסקים שחולקים את דעתם הכנה, לא?

לא. הדבר החשוב להבין בנוגע לחזית המאוחדת של סין הוא שאין קשרים רשמיים בין הגופים האזרחיים והגופים הממשלתיים. אנשי העסקים שימזגו לכם יין והמתנות מארגון ״ידידי ישראל בשנזן״ הם בו זמנית אנשים פרטיים וסוכנים של הממשל. הממשל משתמש בהם כחזית בשביל לשכנע אתכם שסין טובה לישראל, בעוד אתם מקשיבים קשב רב כי נדמה לכם שמדובר באנשים פרטיים, לא פקידים.

התיאור שלי אולי נשמע כפרנויה, אך זה לא אומר שהוא לא נכון. הסינים מנסים להשפיע על אנשי מפתח באמצעות הטיות עדינות. מקרה אחד שיכול ללמד אותנו עד כמה מעודנת השיטה הסינית התפרסם באוגוסט 2017 כשהרשויות בסינגפור שללו את תשובות הקבע של פרופ׳ בכיר למשפטים, וואנג ג׳ין (Huang Jing), אזרח ארה״ב ממוצא סיני. הרשויות האשימו את ג׳ין ששימש כסוכן השפעה לממשלה זרה וניסה להשפיע על מדיניות החוץ של סינגפור ע״י חשיפת מידע מיוחד לכאורה שהיה ברשותו [מקור]. ג׳ין חשף את המידע לבכיר בפקולטה שלו למשפטים, שבתורו העביר את המידע לפקידים בכירים בממשל הסינגפורי שהם בעלי השפעה על מדיניות החוץ שלה. לאחר שהתגלה שג׳ין הוא מקור המידע, התושבות שלו ושל אשתו נשללו והוא נדרש לעזוב את סינגפור.

מה שמרתק בסיפור הוא מידת המורכבות שמעורבת במבצע – ג׳ין סיפר לבכיר בפקולטה שלו שסיפר לפקידים בכירים בממשל. הוא מסר מידע מיוחד לכאורה, איזה מידע פנימי שיש לו, בשביל לחולל בסוף שינוי במדיניות החוץ של סינגפור. האם מדינת ישראל הייתה מצליחה לעלות על ניסיון דומה לזה?

מבצעי ההשפעה הסינים הם לא רק מתנות וטיפים פנימיים. הם גם יכולים להיות הטרדה ואיומים. בספטמבר 2017 פרופ׳ אן-מרי ברדי (Anne-Marie Brady) פרסמה עבודה מקיפה על מבצעי השפעה סינים בכלל ובניו-זילנד בפרט, עבודה שגם הייתה אחד המקורות לפרק הזה. כאילו בשביל להוכיח שמה שהיא כתבה הוא נכון, מעט אחרי פרסום העבודה פרופ׳ ברדי הפכה להיות המטרה של הטרדות, איומים ופריצות לביתה. פעמיים פרצו למשרד שלה, השחיתו את מכוניתה, והיא קיבלה עשרות שיחות אנונימיות בשעות הקטנות של הלילה [מקור]. אחת השיחות הייתה ב-3 לפנות בוקר, אחרי שמשפחתה חזרה ממסיבת חג המולד, כנראה בשביל להוכיח לה שצופים בה. גם גולים סינים, כמו הסופרת שנג זו, נאלצים לסבול ממבצעי השפעה שמטרתם לפגוע בשמם הטוב ולהציג אותם כבוגדים ולא מוסריים [מקור]. הכול במטרה להוריד את השפעתם במערב ואת היכולת שלהם להניע מקבלי החלטות מערביים לשנות את מדיניותם מול סין.

סיכום

המפלגה הקומוניסטית של סין עלתה לשלטון הודות ליכולת שלה לגבש חזית מאוחדת מסביב למפלגה. עם השנים המפלגה שכללה והרחיבה את יכולותיה והיום היא מפעילה מערכת השפעה גלובאלית. מבצעי השפעה סינים נחשפו במדינות רבות ומגוונות, כמו קנדה, ארה״ב, ניו-זילנד, אוסטרליה, גרמניה, סינגפור ויפן [מקור]. מטרתם לעצב את מדיניות הממשלות במדינות המטרה כך שיהיו נוחות יותר לסין, אם ע״י חיזוק קשרים כלכלים וביטחוניים או אימוץ העמדה של סין בנקודות חיכוך כמו ים סין הדרומי, טיבט והונג קונג.

נעדרת מהרשימה היא ישראל, שעל-אף נוכחות גדלה של סין בה נראה כאילו מבצעי ההשפעה הסינים ״פסחו״ עליה [מקור]. הסיכוי שאנחנו חווים רק השקעות סיניות בלי השפעה סינית הוא קטן, וכנראה היעדר דיווח נובע יותר מהיעדר פיקוח ועניין מצד גורמים פוליטיים. עוד אעסוק בנושא בפרק על יחסי סין-ישראל.

לפני אבל שאתמקד ביחסים שלנו עם הענק הסיני, יש נושא אחר שצריך לטפל בו. מערכת ההשפעה הנרחבת של המפלגה הקומוניסטית, החזית המאוחדת שמפקחת על סטודנטים סינים בקמפוסים זרים, מעידים לא על חוזקה של סין – כי אם על חולשתה. מדינה בטוחה בכוחה לא צריכה להטביע את האוכלוסייה שלה בתעמולה ולשלוח סוכני השפעה למדינות העולם. שי ג׳ינפינג חיזק את המערכת של החזית המאוחדת לא מפני שהוא בטוח בכוחה של המפלגה הקומוניסטית אלא להיפך – מתוך תחושה ברורה של השבריריות שלה. בפרק הבא נראה עד כמה בדיוק שבירה הרפובליקה העממית של סין.

[א] דוגמה לעידוד כזה הן אפליקציות למכשירים ניידים שבוחנות את האזרחים על הידע שלהם עם המחשבה של שי ג׳ינפינג, האידיאולוגיה העדכנית של המפלגה הקומוניסטית.