
סקירה שבועית: 26.06-02.07.2022
למצרים יש מספיק חיטה כמעט עד סוף השנה. נאט״ו מגדילה את הנוכחות שלה במזרח אירופה (ושמה את סין על הכוונת). וטורקיה שוברת שיא היסטורי עם גירעון הסחר הכי גדול שלה מז 2013.
למצרים יש מספיק חיטה כמעט עד סוף השנה. נאט״ו מגדילה את הנוכחות שלה במזרח אירופה (ושמה את סין על הכוונת). וטורקיה שוברת שיא היסטורי עם גירעון הסחר הכי גדול שלה מז 2013.
העולם נמצא בטלטלה שמשנה אותו. בשביל לנווט בעולם כזה דרושה נקודת מבט רחבה מספיק שיכולה לתפוס את כל השינויים בתמונה אחת. גיאופוילטיקה עושה זאת.
בואו להבין את עתיד הזירה הבינלאומית, ועכשיו-
תקופת היכרות חינם
צינור גז בין ישראל וטורקיה מציב שורה של איומים כלכלים ואסטרטגים על ישראל. ישנן חלופות טובות ובטוחות יותר לייצוא גז ישראלי.
טורקיה אינה מחממת את היחסים עם ישראל משום שינוי אסטרטגי אצלה. טורקיה לא צריכה את הגז הישראלי, והיא בטח לא הוחלשה מהמלחמה באוקראינה. מה שטורקיה רוצה מישראל היא עזרה ברכש מטוסי F-16 חדשים מהאמריקנים.
הודו בשיחות לייצוא חיטה למצרים (כפי שחזינו), בנט מדבר על רשת הגנה אווירית במזרח התיכון (כפי שהצענו), ואזרבייג׳ן ממשיכה להפעיל לחץ צבאי נגד ארמניה (כפי שהזהרנו). שבוע מלא החלטות וידיעות.
הפלישה הרוסית לאוקראינה שלחה גלי הלם בשוק הסחורות העולמי, בין השאר בשוק המזון. מחירי חיטה ותירס הגיעו לשיאים חדשים. האם אנו עומדים בפני משבר מזון עולמי? וכיצד המלחמה באוקראינה תשפיע על המזרח התיכון?
הרוסים עומדים במקום מסביב לקייב (כהכנה לפריצה משמעותית?), מצרים מפסיקה ייצוא חיטה, וקולות בבייג׳ין תוהים עד כמה אסטרטגי עבור סין שיש לה ״יחסים אסטרטגים״ עם רוסיה.
אתיופיה נמצאת במצב רגיש, אך היא עדיין לא נמצאת בקריסה. הסיכון למלחמת אזרחים קיים, אך סביר שנראה את אדיס אבבה משתלטת על מדינת תיגראי ומנהלת מלחמת התשה מול חזית השחרור, בעודה ממשיכה בפיתוח הכלכלי של המדינה. ההתנהגות של אריתריאה וסודן יקבעו האם המאמצים של אדיס אבבה יצליחו, והאם אתיופיה בסכנה של מלחמת אזרחים כוללת. אם אבי יצליח במשימתו להשתלט על תיגראי, אם הוא יצליח להביס את היריבים המרכזיים שלו לחזון הפדרציה הלאומית, אתיופיה תהיה בדרך להפוך לא רק למדינה יציבה ומשגשגת יותר, אלא גם בדרך להיות מעצמה אזורית במזרח אפריקה.
איך תראה מדיניות החוץ של ממשל ביידן, ומה יהיו ההשפעות שלו על הזירה הבינלאומית? ביידן רץ תחת הקריאה שארה״ב חייבת להנהיג שוב את העולם, ורואה בה את המעצמה היחידה שיכולה להוביל את הדמוקרטיות בעולם להתגונן מפני האיומים של דיסאינפורמציה ואוטוקרטיות, איומים שבאים בעיקר מרוסיה וסין. ביידן רוצה לתת לארה״ב שליחות חדשה, לתת לה ״אימפריום״ חדש כמגנת הדמוקרטיה. יש רק שתי בעיות: העולם כבר לא ממתין למנהיגות האמריקנית, והגנת הדמוקרטיה היא מושג אמורפי מדי בשביל לתכנן על בסיסו אסטרטגיה לאומית. הנשיאות של ביידן תתחיל בהכרזות על חזרתה של ארה״ב למנהיגות העולמית – אך הן כנראה לא יחזיקו עד סוף הכהונה הראשונה שלו.
ההתעצמות הצבאית של מצרים היא אכן תמוהה כשחושבים על הצבא המצרי כעוד צבא רגיל, אך כאן נמצאת הטעות. הצבא המצרי הוא גוף אוטונומי בתוך מצרים, מחזיק בכוח כלכלי ופוליטי רב. מושחת ומקובע, הצבא מקדם בניית תשתית כדי לגזור לעצמו קופון, ורוכש מערכות נשק מתקדמות משום שהוא עדיין מתכונן למלחמה קונבנציונאלית רגילה. ישראל לא צריכה לחשוש שמצרים מתכוננת למלחמה נגדה – אך היא צריכה להתכונן לאפשרות שהאיסלמיסטים שוב יעלו בקהיר והסכם השלום עלול להיות בסכנה.
התחרות בים התיכון מהווה אתגר והזדמנות אסטרטגית למדינת ישראל להפוך לציר מרכזי באזור הים התיכון. האתגר עצום – אך כך גם הרווח אם נדע להפוך את עצמנו ל״יהודה הימית״.
יצירת מנוי לפל״ג – קישור.
אם בסוריה, אם בלוב, אם במזרח הים התיכון מול יוון – טורקיה בשנים האחרונות הפכה לכוח משמעותי באגן הים התיכון. הסולטן הטורקי צועד ברחבי האזור, אך לאיזו מטרה? היום נראה שגם הוא לא בדיוק יודע.
אגן הים התיכון הוא זירה מורכבת להפליא, שכוללת מספר רב של שחקנים שווי כוח, כל אחד עם אינטרסים לאומיים שונים ויעדים שונים בזירה. בפרק המבוא לזירה נכיר את המאפיינים הגיאוגרפים והכלכלים שלה ונסקור בקצרה את השחקנים השונים בה.
התבשרנו בתחילת שנת 2020 שישראל החלה להזרים גז למצרים והפכה ל״מעצמה אנרגטית״. אולם מי שבאמת הופכת למרכז האנרגטי של האזור בתמיכה אירופית היא מצרים. מה האיחוד האירופי מחפש בים התיכון? ואיך בשורת הגז היא גם הבשורה של יחסים חדשים בין ישראל לאיחוד? הכול בפרק היום.
מדוע המזרח התיכון קורס? ומה ישראל יכולה לעשות בנידון? הסתכלות היסטורית-גיאוגרפית, בשביל לשרטט את עתיד המזרח התיכון.
צינור גז בין ישראל וטורקיה מציב שורה של איומים כלכלים ואסטרטגים על ישראל. ישנן חלופות טובות ובטוחות יותר לייצוא גז ישראלי.
טורקיה אינה מחממת את היחסים עם ישראל משום שינוי אסטרטגי אצלה. טורקיה לא צריכה את הגז הישראלי, והיא בטח לא הוחלשה מהמלחמה באוקראינה. מה שטורקיה רוצה מישראל היא עזרה ברכש מטוסי F-16 חדשים מהאמריקנים.
הודו בשיחות לייצוא חיטה למצרים (כפי שחזינו), בנט מדבר על רשת הגנה אווירית במזרח התיכון (כפי שהצענו), ואזרבייג׳ן ממשיכה להפעיל לחץ צבאי נגד ארמניה (כפי שהזהרנו). שבוע מלא החלטות וידיעות.
הפלישה הרוסית לאוקראינה שלחה גלי הלם בשוק הסחורות העולמי, בין השאר בשוק המזון. מחירי חיטה ותירס הגיעו לשיאים חדשים. האם אנו עומדים בפני משבר מזון עולמי? וכיצד המלחמה באוקראינה תשפיע על המזרח התיכון?
הרוסים עומדים במקום מסביב לקייב (כהכנה לפריצה משמעותית?), מצרים מפסיקה ייצוא חיטה, וקולות בבייג׳ין תוהים עד כמה אסטרטגי עבור סין שיש לה ״יחסים אסטרטגים״ עם רוסיה.
אתיופיה נמצאת במצב רגיש, אך היא עדיין לא נמצאת בקריסה. הסיכון למלחמת אזרחים קיים, אך סביר שנראה את אדיס אבבה משתלטת על מדינת תיגראי ומנהלת מלחמת התשה מול חזית השחרור, בעודה ממשיכה בפיתוח הכלכלי של המדינה. ההתנהגות של אריתריאה וסודן יקבעו האם המאמצים של אדיס אבבה יצליחו, והאם אתיופיה בסכנה של מלחמת אזרחים כוללת. אם אבי יצליח במשימתו להשתלט על תיגראי, אם הוא יצליח להביס את היריבים המרכזיים שלו לחזון הפדרציה הלאומית, אתיופיה תהיה בדרך להפוך לא רק למדינה יציבה ומשגשגת יותר, אלא גם בדרך להיות מעצמה אזורית במזרח אפריקה.
איך תראה מדיניות החוץ של ממשל ביידן, ומה יהיו ההשפעות שלו על הזירה הבינלאומית? ביידן רץ תחת הקריאה שארה״ב חייבת להנהיג שוב את העולם, ורואה בה את המעצמה היחידה שיכולה להוביל את הדמוקרטיות בעולם להתגונן מפני האיומים של דיסאינפורמציה ואוטוקרטיות, איומים שבאים בעיקר מרוסיה וסין. ביידן רוצה לתת לארה״ב שליחות חדשה, לתת לה ״אימפריום״ חדש כמגנת הדמוקרטיה. יש רק שתי בעיות: העולם כבר לא ממתין למנהיגות האמריקנית, והגנת הדמוקרטיה היא מושג אמורפי מדי בשביל לתכנן על בסיסו אסטרטגיה לאומית. הנשיאות של ביידן תתחיל בהכרזות על חזרתה של ארה״ב למנהיגות העולמית – אך הן כנראה לא יחזיקו עד סוף הכהונה הראשונה שלו.
ההתעצמות הצבאית של מצרים היא אכן תמוהה כשחושבים על הצבא המצרי כעוד צבא רגיל, אך כאן נמצאת הטעות. הצבא המצרי הוא גוף אוטונומי בתוך מצרים, מחזיק בכוח כלכלי ופוליטי רב. מושחת ומקובע, הצבא מקדם בניית תשתית כדי לגזור לעצמו קופון, ורוכש מערכות נשק מתקדמות משום שהוא עדיין מתכונן למלחמה קונבנציונאלית רגילה. ישראל לא צריכה לחשוש שמצרים מתכוננת למלחמה נגדה – אך היא צריכה להתכונן לאפשרות שהאיסלמיסטים שוב יעלו בקהיר והסכם השלום עלול להיות בסכנה.
התחרות בים התיכון מהווה אתגר והזדמנות אסטרטגית למדינת ישראל להפוך לציר מרכזי באזור הים התיכון. האתגר עצום – אך כך גם הרווח אם נדע להפוך את עצמנו ל״יהודה הימית״.
יצירת מנוי לפל״ג – קישור.
אם בסוריה, אם בלוב, אם במזרח הים התיכון מול יוון – טורקיה בשנים האחרונות הפכה לכוח משמעותי באגן הים התיכון. הסולטן הטורקי צועד ברחבי האזור, אך לאיזו מטרה? היום נראה שגם הוא לא בדיוק יודע.
אגן הים התיכון הוא זירה מורכבת להפליא, שכוללת מספר רב של שחקנים שווי כוח, כל אחד עם אינטרסים לאומיים שונים ויעדים שונים בזירה. בפרק המבוא לזירה נכיר את המאפיינים הגיאוגרפים והכלכלים שלה ונסקור בקצרה את השחקנים השונים בה.
התבשרנו בתחילת שנת 2020 שישראל החלה להזרים גז למצרים והפכה ל״מעצמה אנרגטית״. אולם מי שבאמת הופכת למרכז האנרגטי של האזור בתמיכה אירופית היא מצרים. מה האיחוד האירופי מחפש בים התיכון? ואיך בשורת הגז היא גם הבשורה של יחסים חדשים בין ישראל לאיחוד? הכול בפרק היום.
מדוע המזרח התיכון קורס? ומה ישראל יכולה לעשות בנידון? הסתכלות היסטורית-גיאוגרפית, בשביל לשרטט את עתיד המזרח התיכון.
רוצים להישאר מעודכנים? מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו