close up of semiconductors

בין הפטיש לסדן – מלחמת השבבים ובעלות הברית של ארה״ב

מלחמת השבבים בין ארה״ב וסין מפעילה לחץ עצום על בעלות הברית האמריקניות שמשחקות תפקיד מפתח בתעשייה - יפן, האיחוד האירופי, דרום קוריאה וטאיוואן.
24 בנובמבר 2022

רוצים עוד תוכן? מוזמנים למועדון שלנו – פל״ג

הנציג העליון של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחון הוא מעין ״שר החוץ״ של האיחוד האירופי. מאז דצמבר 2019 מי שמכהן בתפקיד הוא ז׳וזפ בורל. בורל הוא הקול של האיחוד האירופי בזירה הבינלאומית, גם אם הוא לא מייצג את עמדותיהן של כל מדינות האיחוד. ונראה שמר בורל מתעקש לשמור על האוטונומיה של האיחוד האירופי, גם כשזו נשחקת הודות למלחמה באוקראינה.

מה-South China Morning Post (תרגום שלי):

האיחוד האירופי לא יפעל על פי המדיניות הקשוחה ביותר של ארצות הברית כלפי סין, כך התעקש הדיפלומט הבכיר במהלך דיון ביום שלישי בו התעמת עם מחוקקים שקראו לגישה אגרסיבית יותר כלפי בייג’ינג. ראש האיחוד האירופי לענייני חוץ, ז’וזפ בורל, הרחיק את הגוש מהדחיפה הרחבה של ארה”ב לאסור ייצוא של שבבים מתקדמים, מה שנתפס כניסיון לשתק את מגזר ההיי-טק של סין וגרם לבעתה בקרב יצרניות המוליכים למחצה באיחוד האירופי.

בורל השתתף ב-22.11.2022 בדיון של הפרלמנט האירופי בנוגע למדיניות של האיחוד כלפי סין. בנאום בפני המחוקקים בורל טען (שוב תרגום שלי):

מוליכים למחצה הם, באמת, הסוגייה הטכנולוגית היסודית של התחרות הכלכלית במאה ה-21. אנחנו צריכים לפתח דיאלוג עם מדינות אחרות שנמצאות במצב דומה כמונו – [אני] חושב, במיוחד, על יפן. [עלינו] לנהל דיאלוג עם ארה”ב […] אין ספק שארצות הברית היא בעלת הברית החשובה ביותר שלנו, אך במקרים מסוימים, לא נהיה באותה עמדה או באותה גישה כלפי סין.

הנאום של בורל מרתק משום שהוא משקף את המצב הייחודי בו האיחוד האירופי נמצא: מצד אחד האיחוד רוצה לשמור על האוטונומיה שלו בזירה הבינלאומית, להיות שחקן גיאופוליטי שאינו נגרר אחרי האמריקנים. השאיפה הזו לעצמאות אירופית היא רבת שנים, וכנראה הייתה אחד המניעים להקמת האיחוד האירופי מלכתחילה.

מצד שני, האיחוד האירופי מוצא עצמו יותר ויותר תלוי בארה״ב, במיוחד עקב המלחמה באוקראינה. כפי שכתבתי בניתוח על ״מלחמת האתמול ומלחמת המחר״:

דבר נוסף שקרה בעקבות המלחמה הוא הדחיפה של האיחוד האירופי לצידה של ארה״ב במלחמה על שבבים מתקדמים מול סין. […] האיחוד האירופי מוצא עצמו היום תלוי יותר בוושינגטון ביטחונית ואנרגטית. הוא תלוי בארה״ב בשביל אספקת אמל״ח לאוקראינה, הוא תלוי בתעשיית הנשק האמריקנית, הוא תלוי באספקת הגט״ן האמריקנית. התלות הזו יוצרת מנוף משמעותי שוושינגטון תוכל להשתמש בו בשביל לדחוף את האיחוד לתאם באופן הדוק יותר עמה הגבלות ייצוא ומגבלות אחרות על תעשיית השבבים הסינית.

המלחמה באוקראינה ניתקה את האיחוד האירופי מספק האנרגיה הכי חשוב שלו – רוסיה. ללא נפט וגז טבעי רוסי האירופים פונים לשלל שחקנים אחרים, בראשם האמריקנים. ארה״ב הפכה במחצית הראשונה של 2022 ליצואן הגז הטבעי הנוזלי הגדול בעולם, והיא צפויה לשחק תפקיד חשוב בשוק האנרגיה האירופי בשנים הבאות.

האירופים גם מוצאים עצמם תלויים באמריקנים בשביל לבלום את הרוסים באוקראינה. בין סוף ינואר לאוקטובר 2022 ארה״ב סיפקה אמל״ח בשווי כולל של 27 מיליארד דולר לקייב. וושינגטון היא ספק התחמושת המרכזי והכמעט בלעדי של אוקראינה. אילולא האספקה של ארה״ב, אפשר והאיחוד היה מוצא עצמו עם כוחות רוסים על הגבול.

לבסוף יש לנו את המטריה הביטחונית של ארה״ב בדמות נאט״ו, נשק גרעיני אמריקני על אדמת אירופה וכוחות המוצבים בגבול עם רוסיה. בזמן שנאט״ו משרתת גם אינטרס אמריקני, היא בראש ובראשונה מגנה על אירופה. האיחוד האירופי לא היה יכול להקרין איום צבאי אמין על רוסיה ללא העוצמה האמריקנית.

ביחד שלוש העובדות האלו מצמצמות את האוטונומיה האסטרטגית שיש לבריסל מול ארה״ב. בסוגיות החשובות לוושינגטון סביר שהיא תפעיל את מלוא מנופי הלחץ שלה כדי ליישר את האיחוד האירופי. ומלחמת השבבים היא אולי ה-סוגיה החשובה היום לארה״ב.

מלחמת השבבים – הדומיננטיות של בעלות הברית האמריקניות

שוק השבבים העולמי נשלט ע״י 6 שחקנים: ארה״ב, טאיוואן, דרום קוריאה, יפן, האיחוד האירופי וסין. לכל אחד תרומה אחרת לתעשייה שהיא הבסיס של הכלכלה המודרנית שלנו. מניתוח 138:

היום עיקר הייצור של שבבים מתקדמים נעשה בדרום קוריאה וטאיוואן. עיקר התכנון שלהם נעשה בארה״ב ע״י חברות כמו אנבידיה (Nvidia) או קוואלקום (Qualcomm). ספקיות חשובות של ציוד לייצור שבבים הן יפן והאיחוד האירופי. החלק היחידי בשרשרת הערך שסין משחקת בו תפקיד חשוב הוא בדיקה ואריזה של רכיבים אלקטרונים.

פילוח שרשרת הערך של ייצור שבב לפי מדינה, וצריכה של שבבים. מקור.

4 מתוכם הם בעלי ברית אמריקנים שתלויים בתמיכה הביטחונית של וושינגטון: יפן מול סין, רוסיה וצפון קוריאה; טאיוואן מול סין; דרום קוריאה מול צפון קוריאה; והאיחוד האירופי מול רוסיה. כל השחקנים חווים לחץ כזה או אחר מהאמריקנים ליישר קו עם מגבלות הייצוא שארה״ב הטילה ולפגוע בתעשיית השבבים הסינית. חלקם מאוד לא מרוצים מהלחץ הזה.

קחו לדוגמה את הדיווח הזה מבלומברג (תרגום שלי):

הולנד תגן על האינטרסים הכלכליים שלה בכל הנוגע למכירת ציוד שבבים לסין, כך לפי פקיד הולנדי בכיר, עדות נוספת להתנגדות של המדינה לעקוב אחרי ניסיונותיה של וושינגטון לנתק את סין מטכנולוגיית שבבים. [ההצהרה הזו והצהרות אחרות מפי בכירים הולנדים, כולל שר החוץ,] מצביעות על התנגדות גוברת של הולנד לקריאה של ארה”ב ליישר קו בנוגע לפיקוח על יצוא כדי לערער את שאיפתה של בייג’ינג בבניית תעשיית שבבים מקומית ולשפר את היכולות הצבאיות שלה. המדינה האירופית רוצה לשמור על גישה לסין כשוק מרכזי. בשבוע שעבר אמר השר ההולנדי [שר החוץ] שארה”ב לא צריכה לצפות מהולנד לאמץ ללא עוררין את גישתה להגבלות הייצוא של סין.

סין היא שוק עצום ליצרני שבבים בכלל, בפרט ליצרני שבבים אמריקנים. כרבע מכל הרווחים של אינטל ב-2021 הגיעו מסין. שליש מהרווחים של אפלייד מטריאלס הגיעו ממנה (ראו גרף).

הלחץ של וושינגטון שם את בעלות הברית שלה בעמדה לא נוחה בה הן רוצות מצד אחד להגן על האינטרסים הכלכלים שלהן ומצד שני הן מבינות את התלות שלהן בארה״ב. בטווח הקצר עד בינוני סביר להניח שהן כולן יתיישרו עם המדיניות האמריקנית, מי פחות מי יותר. טאיוואן ויפן שותפות לארה״ב בראייה שסין כאיום משמעותי. עבור דרום קוריאה והאיחוד האירופי התמונה אפורה יותר – סין היא יריב, אך יריב שאפשר לשתף עמו פעולה, אפשר לסחור איתו.

סביר להניח שהלחץ האמריקני יביא את שני השחקנים לבחון מחדש את התלות האסטרטגית שלהן בוושינגטון ואולי לנסות להשיג אוטונומיה גדולה יותר מול ארה״ב. סיכויי ההצלחה של האיחוד האירופי נמוכים עקב מחלוקות פנים אירופיות. דרום קוריאה לעומת זאת עם הרחבת תעשיית הביטחון שלה מתחילה להסתמן כמעצמה אזורית בעלייה במזרח אסיה. יש למה לצפות.

אם נהנתם מהניתוח אשמח שתשתפו אותו עם חברים ובני משפחה. ניתן לעשות זאת בקלות ע״י אחד מכפתורי השיתוף בתחילת הפוסט, או הכפתורים כאן למטה:

הרשמה לניוזלטר

רוצים להישאר מעודכנים? מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו

התחברות לחשבון פל״ג