הניסוי הכלכלי של ארדואן (פלג 96)

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

להורדת הפרק – קישור.

מבוא

משהו מוזר קורה לכלכלת טורקיה. מאז ספטמבר 2021 הבנק המרכזי של טורקיה הוריד בכל חודש את הריבית במדינה [מקור]. הוא עשה זאת למרות אינפלציה דו ספרתית בטורקיה ולמרות שבכל פעם שהוא הוריד את הריבית, הערך של הלירה הטורקית צנח. מתחילת 2021 הלירה הטורקית איבדה כמעט מחצית מערכה מול הדולר האמריקני.

בדרך כלל כשמדינה חווה אינפלציה גבוהה ופיחות בשער המטבע היא מעלה את הריבית כדרך לקרר את הכלכלה ולנסות ולהשתלט על האינפלציה. לכן ההחלטה של הבנק המרכזי היא מוזרה, שלא לומר תמוהה. אולם ההחלטה להוריד את הריבית אינה החלטה שהבנק המרכזי קיבל בעצמו. זו החלטה שהוא אולץ לקבל מלמעלה – מנשיא טורקיה ארדואן.

לארדואן יש תיאוריה כלכלית ייחודית: הוא טוען שדווקא ריבית גבוהה היא שגורמת לאינפלציה גבוהה [מקור]. לפי התיאוריה של ארדואן, תיאוריה שמנוגדת לחלוטין לתיאוריות הכלכליות המקובלות היום בעולם, הורדת הריבית היא שתביא להורדת האינפלציה. כרגע לא נראה שזה עובד, עם האינפלציה ממשיכה לגדול ושער המטבע צונח.

התיאוריה של ארדואן זיכתה אותו בלעג מרוב הכלכלנים והעיתונאים בעולם. התקשורת העולמית מציירת את ארדואן או כמי שלא מבין איך כלכלה עובדת [מקור], או כפאנט איסלמי שרוצה להעלים את הריבית משום האיסור עליה בקוראן [מקור]. כלומר ארדואן או לא מבין בכלכלה, או שהוא מנסה לכפות את השריעה, ההלכה המוסלמית, על הכלכלה המודרנית של טורקיה.

בזמן שזה נחמד לצחוק על ארדואן, מה אם הוא באמת מנסה תיאוריה כלכלית לא אורתודוקסית? מה אם מה שאנו רואים הוא ניסוי כלכלי של ארדואן? אני מאמין, ואנחנו הולכים לראות זאת היום, שיש חישוב כלכלי ופוליטי בפעולות של ארדואן. זה אולי חישוב שגוי, וכפי שנראה זה בהחלט ניסוי מסוכן, אך חשוב להבין מה הרציונאל של ארדואן לפני שאנו מגחכים על האיש כמי שבמו ידיו הורס את הכלכלה הטורקית.

בניתוח היום ננסה להבין את ההיגיון של ארדואן. ננסה להבין לאיפה הוא רוצה לקחת את טורקיה עם המדיניות הכלכלית התמוהה שלו ומה יכולות להיות הסכנות והרווחים לישראל מהמדיניות של ארדואן. בואו נתחיל.

על ריבית, אינפלציה ושער חליפין

בשביל להבין את הניסוי של ארדואן, צריך להבין למה הוא נחשב לא רק כמוזר, אלא כנוגד את התיאוריה המקובלת בנוגע לריבית ואינפלציה.

כיום מקובל להניח שיש קשר הופכי בין אינפלציה ושער הריבית. כלומר, העלאת שער הריבית תביא לירידה באינפלציה, וכן להיפך – הורדת שער הריבית תביא לעלייה באינפלציה. הקשר בין השניים הוא דרך כמות הכסף שנמצאת בכלכלה: ככל שהריבית נמוכה יותר, אנשים לווים יותר. הם יכולים להוציא יותר על מוצרים, מה שמעודד עליית מחירים – יצרנים מגיבים לעלייה בביקוש מצד הצרכנים ע״י העלאת המחיר [מקור].

כפי שאדם חכם שאני מכיר ניסח זאת, אנחנו יכולים לחשוב על ריבית כ״מחיר הכסף״ – ככל שהריבית נמוכה יותר, ״זול״ יותר לקחת הלוואות ולהשתמש בהן. המחיר הזול של הכסף מעודד מצד אחד צמיחה בכלכלה, אנשים קונים יותר, מפעלים יכולים להשקיע בציוד, ומצד שני מעודד אינפלציה כי יש יותר ביקוש למוצרים.

לכן בדרך כלל כשמדינה חווה אינפלציה גבוהה, המדיניות המומלצת, המדיניות שמצפים ממנה, היא העלאת ריבית. הכסף הופך ״יקר יותר״ עקב העלאת הריבית, הכלכלה מתקררת, הביקוש למוצרים קטן והאינפלציה קטנה.

מאז נובמבר 2019 טורקיה רואה אינפלציה דו-ספרתית [מקור]. ב-2019 האינפלציה השנתית עמדה על 15%, וב-2020 על 12%, האטה שכנראה נבעה בעיקר בגלל הסגרים בתקופת הקורונה. בתחילת משבר הקורונה הריבית בטורקיה הורדה, מה שכנראה אפשר לכלכלה להשיג צמיחה של כמעט 2% ב-2020. לקראת סוף 2020 שער הריבית בטורקיה הועלה בתגובה לאינפלציה הגבוהה במשק, אך האינפלציה לא ירדה – להיפך, היא רק עלתה.

האינפלציה הגבוהה במחצית הראשונה של 2021 יכולה להיות מוסברת על-ידי שילוב של גורמים: עלייה בצריכה בטורקיה עם סיום סגרי הקורונה, תופעה שנצפתה גם במדינות אחרות [מקור]. פיחות בערך הלירה מול הדולר והאירו, בין השאר מאזן תשלומים שלילי בטורקיה ועקב התוקפנות הטורקית בזירת החוץ מול קפריסין ויוון [מקור].

בנקודה הזו נראה שארדואן החליט להטיל את מלוא כובד משקלו בשביל להכריח את הבנק המרכזי להוריד את הריבית. הוא פיטר ביולי את ראש הבנק המרכזי [מקור], ובאוקטובר עוד שלושה מקבלי החלטות בבנק [מקור]. עם המתנגדים למדיניות שלו מחוץ לתמונה, ארדואן מאז ספטמבר מוביל את הבנק המרכזי לחתוך שוב ושוב בריבית, מאמין שהדבר לא רק יוריד את האינפלציה, אלא גם יעזור לצמיחה ארוכת הטווח של טורקיה.

כאן חשוב שנכיר אלמנט אחר בבעית האינפלציה של טורקיה, אלמנט שגם לוחץ את הכלכלה למטה וגם חשוב בחזון הכלכלי של ארדואן: שער המטבע.

טורקיה היא מדינה מתפתחת, שסובלת מגרעון קבוע בסחר שלה – טורקיה מייבאת יותר משהיא מייצאת, ולכן חייבת ללוות בשביל להשלים את החסר [מקור]. אחת הדרכים למשוך משקיעים זרים היא באמצעות ריבית גבוהה – המשקיע מודע למצב הבעייתי של הכלכלה הטורקית, אך מוכן להשקיע בה משום הריבית הגבוהה שיקבל על ההשקעה. אם הריבית תרד, המשקיע ישקול מחדש את האחזקות שלו בנכסים טורקיים.

חיתוך הריבית שמוביל ארדואן, ביחד עם הצעדים שפגעו באוטונומיה של הבנק המרכזי, מביאים היום משקיעים זרים לצאת מטורקיה [מקור]. נכסים בלירה טורקית נמכרים, והמטבע מאבד מערכו מול הדולר והאירו. משום שטורקיה תלויה בייבוא לרוב הצרכים שלה – היא מייבאת גז, נפט, חיטה, סויה ועוד – פיחות בשער המטבע פוגע ישירות בצרכנים ויצרנים טורקים. הוא גם מעלה את האינפלציה, ועלול אף לגרום למחסור במוצרים הכרחיים.

לדוגמה, עקב פיחות במטבע הייבוא והייצור של תרופות במחיר מפוקח קטן עד כדי כך שחולים מתקשים להשיג אותן [מקור]. הסיבה היא שליצרנים ויבואנים לא משתלם עוד להביא את התרופה במחיר המפוקח, והם מצפים שהממשלה תאפשר עלייה במחיר התרופות כדי לפצות אותם על הפיחות במטבע. אם לא, אנשים ימצאו את עצמם ללא תרופות.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

הניסוי של ארדואן בכלכלת טורקיה

הורדת הריבית של ארדואן הביאה לעלייה באינפלציה ולפיחות בלירה. לדבר יש השפעות שליליות על יצרנים וצרכנים טורקים: עבור היצרנים, שמייבאים את רוב חומרי הגלם שלהם, פיחות במטבע מייקר את עלויות הייצור [מקור]. יצרנים קטנים מוגבלים ביכולת שלהם להעלות מחירים, מה שמכריח אותם לקבל עבודות לפעמים במחיר עלות או אפילו הפסד רק כדי לשמור על העסק חי [מקור].

עבור הצרכנים הטורקים, מחירי המזון והאנרגיה עולים בחדות. מאז יולי האינפלציה השנתית במחירי המזון עומדת על כ-30% [מקור]. השכבות הנמוכות במיוחד נפגעות מהתייקרות המחירים, מה שמגדיל את אי-השוויון בטורקיה.

בנוסף, בו בזמן שהמחירים של מזון ואנרגיה עולים, חוסכים רואים איך החסכונות שלהם בבנקים נשחקים. כבר עכשיו רבים מאזרחי טורקיה מנסים להחליף את הלירות שלהם בדולרים, מה שרק מוריד עוד את ערך הלירה [מקור].

בזמן שזו תמונה מדאיגה, זו אינה כל התמונה.

הפיחות במטבע הופך את הייצוא הטורקי לתחרותי יותר, משום שהוא זול יותר בשווקים בינלאומיים [מקור]. ריבית נמוכה מאפשרת ליצרנים ללוות בשביל לאזן את ההתייקרות של חומרי גלם, להגדיל את הייצור ולהעסיק עובדים חדשים [מקור]. העשירים מנצלים את הריבית הנמוכה בשביל ללוות ולהשקיע בנדל״ן, מה שמגן על ההון שלהם מאינפלציה [מקור]. אחוז האבטלה לא גדל, והכלכלה צפויה לצמוח ב-2021 בכ-6% [מקור].

הכלכלה הטורקית לא קורסת. האינפלציה בהחלט מכאיבה לאנשים, והיא עלולה לגרום לבעיות בטווח הארוך, אך טורקיה כרגע לא נמצאת בקריסה כלכלית. וזו נקודה חשובה בשביל להבין את החזון של ארדואן.

ארדואן מאמין שמה שהכלכלה הטורקית חווה כרגע הם כאבים זמניים והכרחיים במעבר של הכלכלה למודל בר קיימא, מעבר שיתרחש ע״י הורדת הריבית. איך?

התיאוריה הכלכלית של ארדואן היא שטורקיה תלויה במשך זמן רב מדי בהון זר ספקולטיבי בשביל הצמיחה שלה [מקור]. הכוונה בהון זר ספקולטיבי הוא להשקעות זרות שמחפשות תשואה גבוהה בזמן קצר. הון זר ספקולטיבי גורם למחזורים של צמיחה מהירה וקריסה, ומקשה על מדינות לנהל מדיניות כלכלית שמטרתה הראשית לתמוך בצמיחה ברת קיימא של הכלכלה [מקור]. במקרה של טורקיה, ההון הספקולטיבי גרם לתנודות בשער המטבע והתנפחות בועת הנדל״ן [מקור].

ארדואן רוצה לסיים את כל זה. לדעתו הורדת הריבית תשיג שלוש מטרות [מקור]:

ראשית, היא תהפוך את הייצוא הטורקי לתחרותי יותר, מה שיעודד צמיחה של מגזר הייצור במדינה. בזמן שחומרי הגלם אכן מתייקרים, כוח העבודה הטורקי הופך זול יותר הודות לפיחות בלירה וחברות יכולות ללוות בזול בשביל להרחיב את הפעילות שלהן. הורדת הריבית, לדעתו של ארדואן, לא תפגע בתעסוקה במדינה ותעודד את התעשייה בה.

שנית, הורדת הריבית תצמצם את גרעון הסחר של טורקיה. אם ייבוא הופך יקר עקב פיחות במטבע, אנשים עוברים לקנות מוצרים מקומיים. פיחות במטבע גם מגדיל את הייצוא, מה שבסך הכול מקטין את הגרעון. ארדואן גם כנראה מקווה שעד 2023 מאגר הגז הטורקי בים השחור יהפוך פעיל, מה שיעזור עוד להקטין את גרעון הסחר של טורקיה [מקור]. הקטנת הגרעון תביא עם הזמן לייצוב של שער החליפין, ולהתייצבות של האינפלציה.

שלישית, הורדת הריבית מבריחה הון זר ספקולטיבי, ומותירה הון זר שמעוניין בהשקעה ארוכת טווח בטורקיה. מבחינת ארדואן המטרה של טורקיה צריכה להיות משיכת הון זר שיושקע בתעשייה הטורקית, שיושקע בתשתיות בטורקיה, ושבאמת יעזור לכלכלה הטורקית לצמוח.

לכן לדעת ארדואן ולדעת בכירים במפלגתו, הכאב הכלכלי הנוכחי הוא זמני. הייצוא יגדל, המטבע יתייצב, האינפלציה תפחת וטורקיה תצא חזקה יותר כלכלית.

וזה רק חלק מהשיקולים של ארדואן. יש גם את השיקול הפוליטי.

בעיית הבחירות

הכלכלה הטורקית הצליחה לצמוח ב-2020 ע״י הורדת הריבית וגידול מאסיבי בכמות הכסף בכלכלה [מקור]. המדינה הטורקית עודדה הלוואות ומענקים לעסקים ויחידים, מה שאפשר לצרכנים להמשיך לצרוך ולעסקים להחזיק את הראש מעל המים [מקור].

ארדואן כנראה מודאג שהעלאה של הריבית בשביל להשתלט על האינפלציה תביא בהכרח גם להאטה בצמיחה, פגיעה בעסקים וירידה בצריכה. אנשים יקנו פחות, עסקים יפטרו עובדים, והכלכלה תכנס למיתון בעודה מנסה להיפטר מכל החוב שנצבר ב-2020. זה לא תרחיש שארדואן יכול לסבול פוליטית.

ב-2023 אמורות להיות בחירות חדשות לפרלמנט ולנשיאות בטורקיה. אלו בחירות קריטיות עבור ארדואן משתי סיבות: הסיבה הסמלית היא שב-2023 טורקיה תחגוג 100 שנים לייסודה. אם ארדואן ינצח בבחירות ביוני, הוא יהיה הנשיא בחגיגות המאה באוקטובר. הסיבה המהותית היא שבבחירות 2023 ארדואן יוכל להבטיח את כהונתו עד 2028, אם לא 2033. איך? או מה הופך את הבחירות ב-2023 לכל-כך חשובות?

לפי החוקה הטורקית החדשה של 2017 הנשיא אינו יכול לכהן יותר משתי קדנציות [מקור]. ארדואן נבחר לנשיאות ב-2014 בפעם ראשונה ונבחר שנית לנשיאות ב-2018, אחרי העברת החוקה החדשה. לכאורה הוא לפרוש ב-2023 ולפנות את מקומו לפוליטיקאי אחר. אולם החוקה כן מציינת מצב בו הנשיא יכול לכהן יותר משתי קדנציות: אם הפרלמנט מחליט לפזר את עצמו ברוב של 3/5 מחברי הפרלמנט במהלך הקדנציה השנייה של הנשיא, הנשיא יכול להיבחר מחדש לקדנציה שלישית.

לקואליציה של ארדואן אין את מס׳ המושבים בשביל לפזר את הפרלמנט בעצמה. אולם היא צריכה רק מפלגה אחת מהאופוזיציה בשביל להגיע ל-3/5 – והאופוזיציה מעוניינת בבחירות מוקדמות לאור הקשיים הכלכלים שארדואן גרם [מקור]. לכן אנחנו יכולים לחשוב על התרחיש הבא:

ארדואן ממשיך במדיניות של אינפלציה נמוכה, שמעודדת צריכה פרטית ומחזקת את העשירים וקרוב לודאי את המקורבים של המפלגה. בתרחיש האופטימי לכלכלה, לקראת 2023 המטבע מתייצב והאינפלציה מתחילה לרדת, מה שתומך גם בשאר שכבות האוכלוסייה. התמיכה בארדואן נחלשת, אך הוא והאופוזיציה עדיין נשארים סביב ה-50/50. האופוזיציה מחליטה לנסות ולרכב על הפגיעה הכלכלית כל עוד היא קיימת ודורשת בחירות מוקדמות. הקואליציה בצעד מפתיע תומכת בה והפרלמנט מפוזר. ארדואן מתמודד בבחירות החדשות ומנצח, מה נותן לו לכהן עד 2028.

בהנחה וארדואן שומר על כוחו הפוליטי, והכלכלה הטורקית לא מתפוצצת מהניסוי שלו, הוא יוכל גם להמשיך לכהונה נוספת אחרי 2028, ולכהן עד 2033. איך?

יש הטוענים שהכהונה הראשונה של ארדואן, בין 2014 ל-2018, לא צריכה להיספר לחישוב הקדנציות משום שהיא הייתה תחת החוקה הישנה של טורקיה [מקור]. במצב כזה הכהונה החדשה, בין 2023 ל-2028, היא בעצם הכהונה השנייה שלו. כתלות בכוח הפוליטי בפרלמנט, ארדואן יוכל לחזור על הטריק של פיזור הפרלמנט לקראת סוף הכהונה השנייה – ב-2028 – ובחירה בו מחדש עד 2033. משום שבית המשפט לחוקה של טורקיה נתון כיום לשליטתו של ארדואן, לא סביר שימנע מהלך כזה [מקור].

בכל מקרה, העתיד הפוליטי של ארדואן תלוי בבחירות של 2023. משום כך כשהוא צריך לבחור בין האפשרות של העלאת ריבית והמתנה עד שהאינפלציה תרד, מה שעלול לגרור מיתון, ובין הורדת הריבית וקבלת בום צרכני שאולי גם יביא לשיפור המצב ארוך הטווח של טורקיה – הוא הולך עם האופציה השנייה. ארדואן הוא קודם כל שחקן פוליטי, והוא מוכן לנהל ניסוי מסוכן בכלכלה הטורקית בשביל להבטיח את ניצחונו בבחירות 2023.

והניסוי של ארדואן הוא בהחלט מסוכן.

כלכלת טורקיה – התפוצצות או רעב?

ארדואן מקווה שהאינפלציה הגבוהה תתמתן עם הזמן, ושהכלכלה הטורקית תהפוך יציבה יותר. הוא מקווה שהרווחים של עסקים טורקים מייצוא יוכלו לפצות על התייקרות בחומרי הגלם, ושהמשכורת של העובד הטורקי תעלה בקצב מהיר יותר משיעור האינפלציה. הוא מקווה שהלירה לא תהפוך לכסף מונופול, כשאזרחי טורקיה יעדיפו להשתמש בדולרים במקום לירות. כל אלו הן תקוות.

תקופה ממושכת של אינפלציה גבוהה עלולה להביא לקריסה של הסקטור התעשייתי בטורקיה, שלא יוכל לעמוד בהתייקרות חומרי הגלם שלו. תקופה ממושכת של אינפלציה עלולה להביא לשחיקה במשכורות של עובדים, מה שידכא צריכה פרטית ועלול לדרדר טורקים רבים לעוני. אינפלציה גבוהה עלולה להפוך להיפר-אינפלציה, בריחה של הון מטורקיה והרס של הכלכלה.

והיא גם עלולה לגרום לרעב המוני. וזה מפתיע.

טורקיה היא אחת מיצרניות המזון הגדולות בעולם, גם של מוצרים חקלאיים כמו עגבניות, חיטה ובשר, וגם של מוצרי מזון מעובדים כמו מאפים ופסטות [מקור]. לכאורה טורקיה לא אמורה לחשוש מרעב המוני. אולם התמונה קצת יותר מורכבת.

למרות שטורקיה מגדלת פריטי מזון רבים, היא עדיין תלויה בייבוא של מזון, במיוחד חיטה [מקור]. הסיבה היא שתעשיית המזון הגדול שלה צורכת יותר מזון ממה שהמדינה מייצרת. טורקיה היא גם יבואנית גדולה של דשנים, במיוחד דשנים מבוססי חנקן [מקור].

יש מתח מובנה בין תעשיית המזון הטורקית שמכוונת לייצוא, ובין השוק המקומי. במצב של אינפלציה, התעשייה מתחזקת משמעותית על חשבון השוק המקומי – התעשייה מקבלת מטבע זר ממכירת המזון, מה שמאפשר לה להמשיך ולקנות חומרי גלם למרות העלייה במחירים. מחירי הדשנים עלו בשנה האחרונה בעשרות אחוזים, עקב עלייה בחומרי הגלם מהם הם מופקים – בעיקר גז טבעי ופחם [מקור]. השוק המקומי, שאינו מקבל מטבע זר, חווה את מלוא ההתייקרות במחירי המזון, בו בזמן שהתעשייה ממשיכה לשעוט במלוא הכוח קדימה. במצב של אינפלציה גבוהה, יהיה יותר משתלם לייצא מזון מטורקיה מאשר להאכיל טורקים.

ארדואן מסתכן במצב בו האזרח הטורקי לא יוכל להרשות לעצמו פריטי מזון רבים, מה שיתבטא בזעם ברחובות. פיחות במטבע, ביחד עם אינפלציה גבוהה, יכריחו את האזרח הטורקי לצמצם בצריכת המזון שלו. זה יקרה בו בזמן שתעשיית המזון הטורקית תמשיך לייצא לחו״ל. אם ארדואן ינסה להגביל את ייצוא המזון, הוא יפגע בעשירית מהייצוא הטורקי, ומקור חשוב למטבע זר [מקור]. אם הוא ימשיך במדיניות הריבית הנמוכה שלו, הוא מסתכן בהרעבה של אזרחי טורקיה.

השלכות

מה ההשלכות של המדיניות של ארדואן? ראשית, קרוב לודאי שהלירה תמשיך לחוות פיחות. כל עוד ארדואן לא ישנה את המדיניות הכלכלית שלו – מה שלא צפוי לקרות – הלירה תמשיך לצלול.

עבור יבואנים מטורקיה אלו חדשות טובות, משום ירידה במחיר של סחורות טורקיות. במקרה של ישראל, פיחות בלירה יכול לתרום לירידה בעלויות הבנייה בארץ ולפיחות במוצרי צריכה רבים שמיובאים מטורקיה, כמו מקררים, מכוניות ומכונות כביסה.

שנית, אם האינפלציה תהפוך להיפר-אינפלציה, הכלכלה הטורקית תעבור מצמיחה להתכווצות, עם הרס של שרשרות הייצור בה. במצב של היפר-אינפלציה בנקים מפסיקים להלוות, אנשים מתחילים לאגור מזון, ועסקים מתקשים לפעול. טורקיה עלולה לחוות קריסה כלכלית ורעב המוני, שיובילו להגירה מאסיבית מטורקיה לאירופה וערעור של כל המזרח התיכון. בתרחיש כזה איראן תהיה המרוויחה העיקרית, עם ירידה בלחץ הטורקי עליה בקווקז, עיראק וסוריה. טורקיה עדיין לא נמצאת במצב הזה, אך הורדות הריבית של ארדואן אינן מבשרות טובות.

שלישית, טורקיה לא תפסיק את המדיניות האגרסיבית בסביבה הקרובה שלה. הקשיים הכלכלים של טורקיה לא יביאו את ארדואן להפוך לידיד ישראל, או אפילו לצמצם את הפעילות הצבאית של טורקיה במקומות כמו סוריה, לוב והים התיכון. טורקיה רואה את עצמה כמי שמעצבת אזור השפעה חדש שימתח ממרכז אסיה עד מזרח אפריקה [ראו כאן]. בעיני ארדואן הפגיעה הכלכלית הנוכחית היא תופעה זמנית.

כן, ארדואן נוקט קו יותר מתון מבחינת הרטוריקה כלפי ישראל. אך הוא אינו עושה יותר מכך. איננו רואים הסכמים קונקרטיים כלשהם שארדואן מקדם בין טורקיה לישראל, או בין טורקיה ליוון או בין טורקיה לקפריסין. הקשיים הכלכליים לא יהפכו את טורקיה למדינה ידידותית יותר לנו.

טורקיה כן תחפש משקיעים זרים חדשים בכלכלה שלה. זו כנראה הסיבה שטורקיה ואיחוד האמירויות חתמו לאחרונה על שורה של הסכמים כלכלים [מקור]. איחוד האמירויות תמיד נתפסה כאחת היריבות הגדולות של הטורקים. עכשיו נראה שהקשיים הכלכליים מכריחים את הטורקיים להגיע למעין הפסקת אש עם האמירויות, מחפשים הון בשביל התעשייה שלהם. עוד נדבר בניתוח אחר על למה האמירויות הסכימו להשקיע בטורקים.

סיכום

לארדואן יש חזון: ריבית נמוכה שתהפוך את הכלכלה הטורקית ליציבה לאורך זמן. הוא מקווה שהוא יצליח לעשות את זה לפני הבחירות ב-2023, הבחירות שיכריעו אם הוא יוכל להמשיך אולי עוד עשור בתפקיד. הניסוי הכלכלי של ארדואן הוא מסוכן: הוא עלול להוביל לקריסה כלכלית, אם לא לרעב המוני. הידרדרות ביציבות של המדינה הטורקית עלולה להקרין על כל האזור: היא תיתן לאיראן יותר מרחב פעולה, והיא תגרום לגלי פליטים לאירופה. מה שקורה בטורקיה לא יישאר רק בטורקיה. אנחנו נמשיך לעקוב מקרוב אחר המצב הכלכלי במדינה.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***