פלג 64: המלחמה על טאיוואן

אנחנו כבר מספר שבועות סוקרים את המתיחות במצר טאיוואן, ואת הפעולות הסיניות מסביב לאי: תרגילים ימיים, חדירות מהאוויר, תרגול כוחות לפלישה אמפיבית ועוד. צפינו שברבעון השני והשלישי של 2021 נראה עלייה במתיחות בזירות תחרות גיאופוליטיות והערכות כרגע לא מאכזבות, עם סין במיוחד ממשיכה ללחוץ באופן עקבי את טאיוואן. עם המתיחות העולה במצר השאלה שרוב העולם שואל היא האם תהיה מלחמה על טאיוואן, ואם כן כיצד היא תראה: איך תראה הפלישה הסינית לאי, איך היא תשפיע על הכלכלה הגלובאלית וכיצד ארה״ב תגיב, אם בכלל. בזמן שזה מאוד מלהיב לחשוב איך יראו הקרבות הפותחים של מלחמת העולם השלישית, אני רוצה היום להסתכל בצורה אחרת על המתיחות: האם מה שאנו רואים הוא לא הכנה למלחמה על טאיוואן, אלא כבר מלחמה על האי? האם החיפוש שלנו אחר פלישה לאי, מעוורת אותנו למלחמה שבייג׳ין כבר מנהלת בשביל להביא את האי להסכים להתאחד עם היבשת? בניתוח היום נבחן מחדש את תרחיש המלחמה על טאיוואן, נראה את הצעדים שסין כבר עושה כדי לנסות ולכבוש אותו ונבחן מה הפוטנציאל לתעשיית הביטחון הישראלית בסכסוך הכי חשוב בעולם.
ניתוח 64
image_pdfהצגה כ-pdfimage_printהדפס

תקציר

  1. צפינו שברבעון השני והשלישי של 2021 נראה עלייה במתיחות בזירות תחרות גיאופוליטיות והערכות כרגע לא מאכזבות, עם סין במיוחד ממשיכה ללחוץ באופן עקבי את טאיוואן.
  2. בדרך כלל שמנתחים את המצב בזירה, מניחים שכל מתיחות נועדה לאחד משתיים: או שסין מחפשת לעשות שרירים, או שסין מתכוננת לפלוש. אולם, למה בחודשים האחרונים למה סין מפעילה כל-כך הרבה לחץ על טאיוואן? ברור לנו שהיא לא מתכוננת לפלוש, לפחות לא כרגע. ברור לנו שלא יכול להיות שכל-כך הרבה תרגילים צבאיים הם כולם איתותים. מה אז סין מחפשת להשיג עם הפעולות שלה? סין מפעילה לחץ על טאיוואן בשביל לשבור את רוחה ולהכניע אותה. היא בעצם כבר היום מנהלת מלחמה בשביל לכבוש אותה.
  3. סין מעוניינת להפעיל לחץ קבוע על טאיפיי בשביל לשחוק את הרצון שלה להילחם, בשביל להביא אותה להשלים עם האיחוד של האי והיבשת.
  4. בייג׳ין יכולה להביא את טאיוואן להשלים עם שלטונה ע״י כיבוש, אך זו לא הדרך היחידה. היא בסה״כ צריכה שטאיפיי תסכים להתאחד – היא יכולה לעשות זאת ע״י כיבוש, אך היא באותה מידה יכולה לעשות זאת ע״י לחץ צבאי קבוע שישחוק את הרצון של טאיוואן להתנגד.
  5. שכבר היום מנוהלת מלחמה לכיבוש האי, מלחמה שנעשת לא ע״י פלישה ימית אלא ע״י לחץ קבוע על טאיפיי – מלחמת התשה.
  6. המאבק על טאיוואן כמובן צריך להדאיג אותנו, אך הוא גם מכיל פוטנציאל משמעותי לתעשיית הביטחון והטכנולוגיה הישראלית. אחד המקומות בעלי הפוטנציאל המשמעותי ביותר הן מערכות אוטונומיות לניתור והתרעה מוקדמת על תקיפה:מה שדרוש למדינות שהגבול שלהן פרוץ, או שחוששות מחדירה למרחב הימי הרחב שלהן, היא מערכת שיכולה לנטר באופן רציף את האזור, להודיע על חדירה ואם אפשר לתקוף את האויב במקרה והוא מנסה לפלוש.

***הניתוח פורסם לראשונה לחברי פל״ג, מועדון המנויים של ״המשחק הגדול״. עדיין לא חברים? מוזמנים להצטרף בקישור כאן. ***

להורדת הפרק – קישור.

טאיוואן היא אחת הזירות שחוזרות שוב ושוב בניתוחים שלנו. האי הקטן עם 24 מיליון תושביו הוא כיום אחת מנקודות העימות החשובות בעולם, אם לא החשובה ביותר: הודות למרכזיות של טאיוואן בייצור השבבים העולמי [מקור], מה שקורה או יקרה בטאיוואן ישפיע על הכלכלה הגלובאלית כולה – מהרכבים שלנו עד הטלפונים שלנו. טאיוואן מספקת את השבבים לתעשייה שלנו, ושיבוש אצלה ישפיע על כולנו.

טאיוואן חשובה גם משום שהיא במרכז התחרות בין ארה״ב וסין: סין תופסת את עצמה ונתפסת בעולם כמעצמה עולה, וכמו כל מעצמה עולה היא מעוניינת לשלוט בפריפריה שלה. כפי שארה״ב שולטת באמריקות, כפי שרוסיה שלטה במזרח אירופה, בייג׳ין מעוניינת להשיג הגמוניה על מזרח אסיה כדי להבטיח את מעמדה כמעצמה עולמית חדשה. טאיוואן היא קריטית עבורה: האי הקטן הוא חלק משרשרת האיים שמקיפה את חופי סין, מיפן עד אינדונזיה. שליטה בטאיוואן תפתח עבור סין גישה נוחה לאוקיינוס השקט, ותקשה על האמריקנים לאיים על החוף המזרחי של סין.

שרשרת האיים הראשונה והשנייה מול חופי סין. כיבוש טאיוואן תשבור את השרשרת הראשונה ותתן לסין גישה לשנייה.

בייג׳ין גם רואה בהשתלטות על טאיוואן חובה לאומית, כחלק מ״חלום ההתחדשות״ של שי ג׳ינפינג: טאיוואן נלקחה משושלת צ׳ינג בסוף המאה ה-19 ע״י היפנים. החזרת האי תשיב את סין הקומוניסטית לגבולות הקיסרות הסינית, ותתקן את העוול שנגרם לה ב״מאה שנות השפלה״ [ראו כאן]. זו הסיבה שטאיוואן מופיעה שוב ושוב בדו״חות העבודה של המפלגה [מקור] ובנאומים של מנהיגיה [מקור]: האיחוד של טאיוואן הוא לא רק סיסמה חלולה. הוא יעד.

אנחנו כבר מספר שבועות סוקרים את המתיחות במצר טאיוואן, ואת הפעולות הסיניות מסביב לאי: תרגילים ימיים, חדירות מהאוויר, תרגול כוחות לפלישה אמפיבית ועוד. צפינו שברבעון השני והשלישי של 2021 נראה עלייה במתיחות בזירות תחרות גיאופוליטיות והערכות כרגע לא מאכזבות, עם סין במיוחד ממשיכה ללחוץ באופן עקבי את טאיוואן.

עם המתיחות העולה במצר השאלה שרוב העולם שואל היא האם תהיה מלחמה על טאיוואן, ואם כן כיצד היא תראה: איך תראה הפלישה הסינית לאי, איך היא תשפיע על הכלכלה הגלובאלית וכיצד ארה״ב תגיב, אם בכלל.

בזמן שזה מאוד מלהיב לחשוב איך יראו הקרבות הפותחים של מלחמת העולם השלישית, אני רוצה היום להסתכל בצורה אחרת על המתיחות: האם מה שאנו רואים הוא לא הכנה למלחמה על טאיוואן, אלא כבר מלחמה על האי? האם החיפוש שלנו אחר פלישה לאי, מעוורת אותנו למלחמה שבייג׳ין כבר מנהלת בשביל להביא את האי להסכים להתאחד עם היבשת?

בניתוח היום נבחן מחדש את תרחיש המלחמה על טאיוואן, נראה את הצעדים שסין כבר עושה כדי לנסות ולכבוש אותו ונבחן מה הפוטנציאל לתעשיית הביטחון הישראלית בסכסוך הכי חשוב בעולם. בואו נתחיל.

הבעיות עם פלישה

בואו ונבחן מחדש את הגישה שלנו לסכסוך במצר טאיוואן. בדרך כלל שמנתחים את המצב בזירה, מניחים שכל מתיחות נועדה לאחד משתיים: או שסין מחפשת לעשות שרירים, או שסין מתכוננת לפלוש. זה נובע מהדרך בה אנו תופסים את המהלך הלוגי של בייג׳ין: בייג׳ין רוצה להשתלט על טאיוואן. טאיוואן מתנגדת להיות תחת שליטת בייג׳ין, מעדיפה לחיות חופשית מלחיות תחת המגף הצבאי של סין (כפי שקרה להונג קונג). מכאן לכאורה שהדרך היחידה בה סין יכולה להחזיר את טאיוואן היא באמצעות פלישה צבאית, באמצעות כיבוש שלה.

ההסבר הזה אבל לא מספק, כי לכל אורך 2020 היו תרגילי צבא סביב טאיוואן ופלישה לא קרתה. כאן נכנס ההסבר השני – בייג׳ין עושה שרירים. בייג׳ין משתמשת בתרגילים הצבאיים כדי לאותת את מורת הרוח שלה מביקורי בכירים אמריקנים באי, או כדי להבהיר שהיא רואה את עצמה כריבון על האי וכמי שלא ניתן להתעלם ממנו. זה בהחלט נכון שחלק מהפעולות של סין במצר טאיוואן הן איתותים, אולם יש כל-כך הרבה מהם שכבר לא ברור מה מנסים לאותת – טאיוואן ראתה חדירת מטוסים סינים אליה כמעט כל יום ברבעון האחרון של 2020 [מקור]. או שהסינים מנסים לשלוח קוד מורס, או שיש כאן משהו אחר. אבל מה?

מספר חדירות של מטוסים סינים למרחב האווירי של טאיוואן, לפי תאריך.

בעיה נוספת עם ההתמקדות בפלישה צבאית היא שאנו יודעים שכרגע לבייג׳ין אין את הכלים להבטיח את ניצחונה בפלישה צבאית לטאיוואן. במקרה הטוב בייג׳ין תזכה בניצחון עקוב מדם שיעלה לה במאות אלפי הרוגים ופגיעה כלכלית משמעותית. במקרה הפחות טוב סין תפסיד בטאיוואן ומהומות בעקבות התבוסה יפילו את המפלגה הקומוניסטית של סין.

למה? בואו ונשחק רגע בתרחיש של פלישה סינית לטאיוואן:

פלישה לאי תהיה חייבת להיות אמפיבית, משום שזו הדרך היחידה להביא מספיק כוחות להשתלט על האי ו-24 מיליון תושביו. כבר כאן סין תתקל במספר בעיות: ראשית, בשביל לבצע פלישה אמפיבית חייבים לרכז לפני את הכוחות בחוף ולטעון אותם על ספינות. ריכוז הכוחות הוא הכרחי בשביל לקצר את זמני הטעינה וההובלה, מה שאומר שכל הכנה לפלישה תהיה קלה לגילוי מלוויינים או מטוסי ריגול. בייג׳ין יכולה להסוות את ריכוז הכוחות לפלישה כ״תרגיל צבאי״, אולם בכל מקרה טאיוואן תעלה כוננות, וכנראה גם ארה״ב.

שנית, בין טאיוואן והיבשת מפרידים כ-180 ק״מ של ים, עם מעט מאוד איים שיכולים לספק איזו הגנה לכוח מתקרב. כוח פולש סיני יהיה חשוף לצוללות, התקפות מהאוויר וטילים נגד ספינות מהאי עצמו [מקור]. משום שרובו של האי הררי, לסין יש מעט מאוד חופים בהם תוכל להנחית כוח גדול – הם מרוכזים בעיקר בדרום האי, הרחק מהמרכזים העירוניים של טאיוואן, או בצפון האי, בדיוק היכן שנמצאים המרכזים העירוניים ורוב האוכלוסייה של טאיוואן. בייג׳ין תצטרך לבחור בין לפלוש לצד הרחוק של האי ולהילחם אל עבר הבירה טאיפיי, או לנסות ולכבוש את טאיפיי תחילה ולהסתכן בתגובת נגד מאסיבית מצד טאיוואן.

חופים מתאימים לפלישה לטאיוואן מסומנים בצהוב. שימו לב לריכוז הבסיסים לידם.

ותגובת נגד מאסיבית תהיה: אחרי שהכוחות הסינים יגיעו לאי, הם יתקלו במלכודות בחופים, התקפות מהאוויר והפגזות אריטלריה מצד הכוחות המגינים [מקור]. היה והפולשים הסינים יצליחו להקים ראש גשר, אחרי מספר רב של אבידות, הם יצטרכו להתחיל בחדירה לאי, המשלב הרים, ג׳ונגלים וערים צפופות. בייג׳ין תאלץ להילחם בכמיליון חיילי מילואים, להגן על קווי האספקה שלה מכוחות גרילה ולנהל קרבות דלת אל דלת בטאיפיי ובמרכזים העירוניים של האי.

וטאיוואן לא תתמודד לבדה עם סין.

קרוב לוודאי שארה״ב תתערב בשעות הראשונות של הפלישה עם התקפות מהאוויר של הכוחות הסינים, מזיזה לאזור את שתי נושאות המטוסים הקבועות שלה במזרח אסיה ושמה בכוננות את הכוחות שלה ביפן ודרום קוריאה. האמריקנים יבקשו לתקוף את הצי הסיני שירוכז במצר טאיוואן, להשיג עליונות אווירית בשביל להתחיל לשלוח אספקה לאי ולאיים על סין בחזיתות אחרות כך שלא תוכל לרכז את כל כוחותיה באי.

למה שארה״ב תעשה זאת? טאיוואן חשובה לארה״ב משלוש סיבות מרכזיות: ראשית, טאיוואן היא חוליה בשרשרת האיים המקיפה את סין, שרשרת איים בה ארה״ב שולטת וחוסמת את ההתפשטות של סין אל תוך האוקיינוס השקט. אם בייג׳ין תכבוש את טאיוואן, היא תוכל לשלוח בחופשיות צוללות וספינות אל האוקיינוס השקט, מאיימת לראשונה מזה 80 שנה על המולדת האמריקנית.

שנית, טאיוואן חשובה לתעשיית השבבים העולמית, ועם ההשתלטות של בייג׳ין עליה היא עלולה לפגוע קשות בתעשייה האמריקנית.

שלישית, ארה״ב מחוייבת מזה כ-70 שנה לביטחונה של טאיפיי, דמוקרטיה בת 24 מיליון בני אדם. אם ארה״ב לא תצא להגנת האי, המעמד שלה בכל מזרח אסיה יפגע קשות: יפן ודרום קוריאה ישקלו מחדש את היחסים שלהן עם וושינגטון לעומת בייג׳ין, מעדיפות להתקרב לבייג׳ין שתתפס כהגמון האזורי החדש. אגב, דרום קוריאה היא המקום היחיד חוץ מטאיוואן שנמצא כיום בחזית השבבים המתקדמים, כך שהתקרבות של דרום קוריאה לסין אחרי כיבוש טאיוואן תסגור לחלוטין את אספקת השבבים לארה״ב.

וושינגטון לכן כמעט בוודאות מלאה תתערב בפלישה סינית לטאיוואן, תכה בכוחות הסינים באי, תשגר אספקה לטאיפיי ותאיים על החוף המזרחי של סין אם זו לא תפסיק את הפלישה. כוחות אמריקנים, ביחד עם כוחות מהודו, אוסטרליה, בריטניה ועוד, יטילו מצור על הונג קונג ושנחאי, מקווים לפגוע כלכלית בבייג׳ין ולשכנע אותה לסגת.

משום כך, במקרה הטוב עבור המפלגה הקומוניסטית, היא תסבול ממאות אלפי מתים, תחווה מכה כלכלית משמעותית אך לפחות תשתלט על טאיוואן. סנקציות אמריקניות יוטלו עליה, ומלחמה קרה חדשה תתחיל. בייג׳ין יכולה לקוות שאם היא תחזיק מספיק זמן, מתישהו סביב 2040 העולם ישלים עם הכיבוש של טאיוואן והסנקציות שהוטלו עליה יוסרו.

במקרה הפחות טוב, תמיכה אמריקנית לטאיפיי תביס את הכוחות הסינים באי, והמפלגה הקומוניסטית תופל בהתקוממות עממית: העם הסיני יתקומם נגד המפלגה שנכשלה לכבוש את טאיוואן, והרסה את הכלכלה של סין בדרך. סין תתמוטט, והעולם יתחיל להשתקם מהמלחמה במזרח.

האם סין יכולה לעשות משהו היום כדי למנוע את התבוסה שלה בתרחיש פלישה עתידי? כן, כמה דברים: ראשית, היא בונה את כוחה הימי כך שיוכל להטיל מצור אפקטיבי על טאיוואן ולהרתיע את הצבא האמריקני מלהתערב [מקור]. אם ארה״ב לא תוכל לשלוח כוחות דרך הים, אם ארה״ב אפילו לא תוכל לקרב את נושאות המטוסים שלה לאי, הדבר יצמצם את הסיכויים לתבוסה סינית באי ואולי אף ירתיע את ארה״ב מלהתערב בכלל במלחמה, חוששת מקרב ימי נגד סין בו היא תפסיד.

שנית, סין בונה כוח רקטי מתקדם שמטרתו לאיים על נושאות המטוסים האמריקניות ועל בסיסי ארה״ב באזור [מקור], כמו גם לכתוש את צבא טאיוואן וההנהגה שלו. במקרה של פלישה לטאיוואן כוח הטילים הסיני יפציץ בשעות הראשונות את הכוחות האמריקנים ביפן, דרום קוריאה וגואם וישתק אותם, ויכה בכוחות הצבא וההנהגה של טאיוואן. הודות לטווח הארוך של הטילים הבליסטים שלהם, הסינים יוכלו בשלב השני למקם סוללות בטיבט בשביל לאיים על נושאות המטוסים האמריקניות באוקיינוס השקט.

שלישית, סין בונה יכולות סייבר מתקדמות בשביל לפגוע במערכות התקשורת והמידע של ארה״ב וטאיוואן. סקרנו את הנושא יותר בהרחבה בניתוח מס׳ 18, המאבק על ים סין הדרומי [ראו כאן]: בייג׳ין מעוניינת למנוע מארה״ב לראות את שדה הקרב ולהיות מסוגלת לנווט בו. ע״י תקיפת רשתות תקשורת של צבא ארה״ב, הפלת לוויינים ושיבוש תקשורת של מל״טים, בייג׳ין תעוור את האמריקנים למתרחש בטאיוואן. את טאיוואן עצמה סין תתקוף עם כלי סייבר שמטרתם להפיל מערכות תקשורת ובקרה, מעכבת את היכולת של האי לגייס את כוחות המגן שלו.

כמובן, גם טאיוואן וארה״ב מתכוננות כל אחת לנצח במלחמה:

טאיוואן מתמקדת בכוחות א-סימטרים, כוחות ניידים שיכולים לתת מכה משמעותית בתרחיש של פלישה: היא בונה טילים לפגוע בערי החוף של סין ובריכוזי הכוחות [מקור], בונה צוללות לפגוע בכוחות הימיים של סין ורוכשת מטוסי F‪-16 לשם קרבות אוויר והפצצות [מקור]. היא בונה בונקרים ומנהרות שיאפשרו לה שרידות גבוהה במקרה של מתקפה סינית, בונקרים מהם תוכל להפעיל את כוחות האוויר והטילים שלה. טאיוואן מתכוננת לספוג את המתקפה הראשונה של סין ואז להכות בעוצמה בריכוזי הכוחות הסיניים בחוף ובים.

בעוד טאיוואן מתכוננת לספוג את המכה הסינית ולהשיב במכה משלה, ארה״ב בוחנת מחדש את כל פריסת הכוחות שלה באזור. האמריקנים בילו את שני העשורים האחרונים בשתי מלחמות יבשתיות ארוכות באפגניסטן ועיראק. הבסיסים שלהם במזרח אסיה נבנו כשהאיום המרכזי היה פלישה ימית מבריה״מ. לא הצבא האמריקני ולא הבסיסים האמריקנים ערוכים כיום למערכה ימית מול יריב עם ארסנל טילים גדול.

ארה״ב לכן חושבת מחדש על פריסת הכוחות שלה במזרח אסיה כך שתוכל להתמודד עם איום הטילים הסיני [מקור]. במקום להתבסס על מספר קטן של בסיסים גדולים, ארה״ב מתכוונת להקים מספר רב של בסיסים קטנים, כל אחד עצמאי לוגיסטית ומסוגל להגיב במהירות למתקפה סינית. וושינגטון גם מתכוונת להתאים מחדש את כוחות הצבא שלה למערכה ימית, במיוחד את המארינס: המארינס הפכו בעקבות המלחמות באפגניסטן ועיראק לכוח יבשתי מאסיבי, עם מספר רב של טנקים וסוללות אריטלריה. כעת התוכנית היא להפוך אותם לכוח ימי נייד, שיוכל ״לדלג״ במהירות בין איים ולהכות בצי הסיני ממרחק באמצעות טילים ומל״טים [מקור].

כל אחד מהצדדים בפלישה פוטנציאלית לטאיוואן שוקד על בניית כוחו, ומרוץ החימוש במזרח אסיה כבר החל. משום אופיו של הסכסוך, יש כאן פוטנציאל רב לתעשיית הביטחון הישראלית. אך לפני שנעסוק בפוטנציאל, בואו ונחזור לשאלה בה התחלנו: למה סין מפעילה כל-כך הרבה לחץ על טאיוואן? ברור לנו שהיא לא מתכוננת לפלוש, לפחות לא כרגע. ברור לנו שלא יכול להיות שכל-כך הרבה תרגילים צבאיים הם כולם איתותים. מה אז סין מחפשת להשיג עם הפעולות שלה? סין מפעילה לחץ על טאיוואן בשביל לשבור את רוחה ולהכניע אותה. היא בעצם כבר היום מנהלת מלחמה בשביל לכבוש אותה.

מלחמת התשה

בואו ונתבונן רגע מחדש בכל הדיווחים על הפעילות הסינית בטאיוואן: מה המטרה שלהם? כמעט כל יום בחודשים האחרונים מטוסים סינים חודרים למרחב האווירי של האי, מכריחים את טאיוואן להזניק מטוסים כדי לסלק אותם. סין מבצעת תרגילים ימיים מסביב לאי בתדירות חודשית, וספינות סיניות חודרות למים הטריטוריאליים של טאיוואן אחת לכמה ימים, לעיתים מחפשות לעייף את משמר החופים של טאיוואן ולעיתים גונבות חול בשביל עבודות בנייה בסין [מקור].

במקביל לתרגילים הצבאיים, סין מנסה למשוך מהנדסים וחברות מטאיוואן אליה, מנסה לגנוב טכנולוגיה מהאי ולצמצם את החשיבות הטכנולוגית שלו בתעשייה העולמית [מקור]. קיים גם חשש שבקרוב ספינות משמר החופים של סין יתחילו להציק לספינות מטאיוואן, משבשות את הסחר לאי [מקור].

מה המטרה של כל הצעדים האלו? רק ״לעשות שרירים״ נגד טאיוואן וארה״ב?

קרוב לודאי שלא. העובדה שהאירועים האלו קורים בתדירות כמעט יומית מצביעה על כך שבייג׳ין מעוניינת להפעיל לחץ קבוע על טאיפיי. היא מעוניינת להפעיל לחץ קבוע על טאיפיי בשביל לשחוק את הרצון שלה להילחם, בשביל להביא אותה להשלים עם האיחוד של האי והיבשת.

בואו ונחזור למהלך הלוגי של סין שעשינו בתחילת הניתוח: בייג׳ין רוצה להביא את טאיוואן תחת שליטתה. טאיוואן לא מעוניינת לחזור לשליטתה, מעדיפה לחיות חופשית מלחיות תחת המגף הצבאי של בייג׳ין (כפי שקרה להונג קונג). בייג׳ין יכולה להביא את טאיוואן להשלים עם שלטונה ע״י כיבוש, אך זו לא הדרך היחידה. היא בסה״כ צריכה שטאיפיי תסכים להתאחד – היא יכולה לעשות זאת ע״י כיבוש, אך היא באותה מידה יכולה לעשות זאת ע״י לחץ צבאי קבוע שישחוק את הרצון של טאיוואן להתנגד.

איך זה עובד? כרגע, בייג׳ין מנסה להתיש את צבא טאיוואן. לסין כ-2,000 מטוסים, מול 400 של טאיוואן [מקור]. בכל פעם שמטוס סיני חודר למרחב האווירי של טאיוואן, צריך להזניק מולו מטוס יירוט. כל הזנקה כזו עולה כסף ומעייפת את הטייסים של טאיוואן. המצב כבר הגיע לנקודה שלעיתים טאיוואן פשוט לא מזניקה מטוסים, בשביל לחסוך עלויות.

התשה של צבא טאיוואן משפיעה לרעה על אזרחי האי והממשלה שלו. אם הצבא עייף מכדי להגן על הריבונות של האי, כמה הוא יהיה מוכן להילחם מול כל עוצמתו של צבא השחרור העממי? שיבוש הסחר הימי סביב האי ופגיעה ביתרון הטכנולוגי שלו גובים מחיר כלכלי ואסטרטגי מהממשלה. ביחד, העייפות והמחיר הכלכלי, יכולים לדחוף את טאיפיי להתחיל ולדבר על איחוד של האי, ולהתחיל להתכונן אליו בדרכי שלום. טאיפיי תוריד את ראשה ותכנע לבייג׳ין, בשביל להסיר מעצמה את הלחץ הצבאי הקבוע עליה. בייג׳ין תנצח את המלחמה על האי מבלי לירות כדור אחד.

סין כנראה לא מצפה שטאיפיי פשוט תוותר על כל סממן עצמאות ותפתח את השערים לכוחות הסינים. העם בטאיוואן מתנגד לאיחוד עם היבשת, עם כ-60% מהנשאלים בסקר מסוף 2020 מתנגדים לאיחוד [מקור]. מצד שני, רוב העם גם מתנגד להכרזת עצמאות של טאיוואן, ומעדיף אמצעים דיפלומטים על פני אמצעים צבאיים כדרך להוריד את המתיחות מול בייג׳ין. סין היא עדיין יעד הייצוא מספר 1 של טאיוואן [מקור], והקשרים הכלכלים נותרו חזקים על אף הלחץ הצבאי של בייג׳ין על האי.

עם מספיק לחץ צבאי לאורך מספיק זמן, בייג׳ין קרוב לודאי מקווה שטאיפיי תיכנע לדרישותיה, מקווה להוריד את הלחץ ממנה. תחילה סין תדרוש שטאייפי תסכים להבנות 1992, שלטענת בייג׳ין משמעותן שטאיפיי מכירה ברפובליקה העממית כריבון היחיד של העם הסיני. לאחר מכן היא אולי תציע לצמצם את סד״כ הכוחות במצר טאיוואן, מה שאומר בפועל צמצום צבא טאיוואן. בייג׳ין וטאיוואן יסכימו ״להתחיל לפעול לאיחוד האי והיבשת״, עם צעדים קונקרטיים כמו הקמת מנהרת רכבת או ביטול הדרכונים של טאיוואן. בייג׳ין תלחץ על טאיפיי להתנער מהאמריקנים, שרק מפריעים לקשרים ביניהן.

ברור לי שעבור מי שטאיוואן יקרה לליבו התרחיש נראה מופרך. יכול להיות שגם לתושבי טאיוואן התרחיש כרגע נראה מופרך. אך המטרה של הסינים בלחץ העקבי שלהם על האי הוא להפוך את המופרך לסביר – אם כל מה שצריך כדי להוריד את הלחץ הצבאי הוא להכיר בסין, למה שטאיוואן לא תעשה את זה? בראייתה של בייג׳ין זו פשוט שאלה של כמה לחץ צריך להפעיל על טאיפיי עד שהיא תשנה את החישוב האסטרטגי שלה.

הלחץ המתמיד על טאיוואן גם מביא את ארה״ב לתהות האם היא באמת תהיה מוכנה לצאת למלחמה להגנת האי, ומה זה אומר בכלל הגנת האי: האם ארה״ב תתקוף את סין אם זו תירה על ספינות משמר החופים של טאיוואן? האם היא תשלח מפציצים אסטרטגים אם בייג׳ין תשתלט במהירות על אחד האיים הקטנים המקיפים את האי המרכזי?

יש מי שכבר קורא לארה״ב לצמצם את המחויבות שלה לטאיוואן לאור הלחץ הסיני: מאמר שהתפרסם ב-Foreign Affairs מה-28 באפריל 2021 קורא לארה״ב לבחון מחדש את המחויבויות שלה במזרח אסיה, במיוחד המחויבות להגנת טאיוואן [מקור]. לטענת כותב מאמר, ארה״ב היא מעצמה בנסיגה, והיא חייבת לשקול מחדש את הפריסה הצבאית שלה בשביל לוודא שלא תכנס למלחמה עם המעצמה העולה של סין.

המאמר הזה מתכתב עם שאלות שעולות בנוגע למידת כוחה של ארה״ב מול סין: האם ארה״ב תשמור על העליונות הימית שלה אל תוך העשור הנוכחי? האם היא עדיין תוכל להגן על טאיוואן? סין ממשיכה לבנות ספינות ונושאות מטוסים בקצב מסחרר, מאיימת להפוך לכוח הימי המוביל מספרית במזרח אסיה [מקור]. לחץ קבוע על טאיוואן, ביחד עם צמצום הפער הצבאי מול ארה״ב, עלול להביא את וושינגטון לסגת מההבטחות שלה לאי, מה שרק ידחוף אותו להיכנע לדרישותיה של בייג׳ין בנוגע לאיחוד.

מכאן שכבר היום מנוהלת מלחמה לכיבוש האי, מלחמה שנעשת לא ע״י פלישה ימית אלא ע״י לחץ קבוע על טאיפיי. הלחץ הזה נועד לבחון את מידת המחויבות של טאיוואן לעצמאותה ושל וושינגטון להגנתה. ככל שיעברו השבועות אנחנו נראה עוד תרגילים ימיים ועוד חדירות אוויריות, עם בייג׳ין שומרת על הטרדה עקבית של טאיפיי. המתיחות במצר טאיוואן לא הולכת להיעלם, מה שרק יגביר את המוכנות של מדינות מתועשות להבטיח את אספקת השבבים שלהן – ארה״ב תמשיך ביוזמה להקמת מפעלי שבבים, וכמוהה האיחוד האירופי, הודו ומדינות נוספות.

פוטנציאל המירוץ הביטחוני

המאבק על טאיוואן כמובן צריך להדאיג אותנו, אך הוא גם מכיל פוטנציאל משמעותי לתעשיית הביטחון והטכנולוגיה הישראלית. שני הצדדים מתכוננים לתרחיש בו אזור המצר יהיה רווי טילים ומטוסים, והם מחפשים דרכים לחדור אל האזור, לצמצם את האיום הרקטי ולהגן על מערכות המידע שלהם. התעשיות הישראליות יכולות להציע שלל פתרונות, אם בתחום יירוט הטילים, הגנת הסייבר, מערכות אוטונומיות ועוד.

אני מעוניין להתמקד במערכות אוטונומיות, משום שאני חושב שהן רלוונטיות לא רק לסכסוך סביב טאיוואן: משום שהצבא האמריקני מודאג ממצב בו הוא צריך להכניס מטוסים וספינות לאזור רווי טילים, הוא מפתח נשק אוטונומי שיוכל לפעול לבד, גם באזורים בהם יש שיבוש תקשורת, לאתר מטרות בעלות עניין ולתקוף. DARPA, רשות הפיתוח הצבאית בארה״ב, עובדת לדוגמה על נחילי מל״טים לתקיפת מטרות [מקור], אך לא רק – היא גם עובדת על פיתוח צוללות בלתי מאויישות [מקור], שיוכלו לתקוף מטרות ימיות עמוק בעורף האויב. בתיאוריה רשת של צוללות כאלה תהיה פרושה בכל מזרח אסיה, תאיים על הכוח הצבאי של סין.

מערכות אוטונומיות יכולות להיות רלוונטיות גם בניתור והתרעה מוקדמת על תקיפה: אחד החששות הגדולים הוא שצבא סין ינסה לבצע פלישה מהירה לאחד האיים הקטנים המקיפים את טאיוואן, משתלט עליהם לפני שטאיוואן או ארה״ב יוכלו להגיב. בייג׳ין עשתה דבר דומה להודו בקיץ 2020, משתלטת במהירות על שטח בהימליה. מה שדרוש למדינות שהגבול שלהן פרוץ, או שחוששות מחדירה למרחב הימי הרחב שלהן, היא מערכת שיכולה לנטר באופן רציף את האזור, להודיע על חדירה ואם אפשר לתקוף את האויב במקרה והוא מנסה לפלוש. רשת של מל״טים מעל מצר טאיוואן תיתן לטאיפיי ניתור רציף על תנועת הכוחות הסינים ובמקרה הצורך תוכל לתקוף במהירות כוח פולש. היא גם פוטנציאלית תוכל לחסוך לטאיוואן הוצאות ע״י צמצום מספר ההזנקות של מטוסים.

טאיוואן לא תהיה אבל הלקוח היחיד של מערכת כזו: סכסוכי גבולות הפכו בשנים האחרונות לחזית החדשה לתחרות בין מעצמות, מאפשרים למדינות ללחוץ זו את זו מבלי להוביל למלחמה מלאה. מדינות דרום מזרח אסיה, סביב ים סין הדרומי, נאלצות כיום להתמודד עם חדירות של ספינות סיניות לשטח הימי שלהן. הודו חוששת מחדירות של סין בהימליה. קייב עוקבת בחשש אחר הכוחות הרוסים ליד גבולה, כמו גם המדינות הבלטיות. ארה״ב מתכננת חומה דיגיטלית בגבולה הדרומי. כל המדינות האלו מחפשות יכולות ניטור לשטחים גדולים, עין טכנולוגית להגן על ביטחונן. אפשר וכאן נמצאת המערכת הביטחונית המהפכנית הבאה של התעשייה הישראלית: רשת של מל״טים וחיישנים שתוכל להיפרס במהירות ולהציע מעקב רציף אחר אזורי עניין. אם אחד מכם יצליח לממש אותה, אל תשכחו להזמין אותי לאירוע ההשקה.

הצטרפו לפל״ג!

בואו להבין את עתיד הזירה הבינלאומית - ועכשיו תקופת היכרות בחינם!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp

ניתוחים אחרונים

הצטרפו לפל״ג!

בואו להבין את עתיד הזירה הבינלאומית - ועכשיו תקופת היכרות בחינם!

הצטרפות
התחברות לחשבון פל״ג