פרק 30 – ברבור שחור

להורדת הפרק – קישור

האזנה ב-itunes: קישור

לפרק ב-youtube: קישור

הפרק היום ישנה לחלוטין את איך אתם חושבים על ניהול סיכון ותחזיות, אם בחיים האישיים שלכם, בניהול הפיננסי שלכם או בדיונים הפוליטיים שלכם. אחרי שהכרנו בפרק הקודם את העולם המופלא של כאוס, בפרק היום נכיר תופעה שמתחבאת בכל מערכת מורכבת, כמו פצצה שממתינה לרגע שלה – ברבור שחור. בואו נתחיל.

בפרק הקודם דיברתי על כאוס וחוסר היכולת שלנו לחזות מערכות כאוטיות. המטרה של הפרק הייתה לעקור, או לפחות לערער, נטייה של הרבה אנשים לפשט את העולם לאיזו שרשרת פשוטה של אירועים. "קרב יריות בין אוקראינה לרוסיה יוביל למלחמת עולם שלישית", "טראמפ הוא נשיא מעולה!","טראמפ הוא נשיא גרוע!", "אירופה מתאבדת דמוגרפית!","משבר הפליטים הוא ניפוח של המציאות" ועוד רבים כאלה. אלו משפטים פשטניים, שמתעלמים לחלוטין מחוסר הידע שלנו על המערכת.

סיימתי את הפרק על כאוס באמירה שלמרות שאיננו יכולים לחזות במדויק את מצב המערכת, סטטיסטיקה יכולה לעזור לנו לקבל הערכה של ההתנהגות שלה. לצערנו, זו ממש לא נחמה. בפרק היום נלמד מדוע סטטיסטיקה פעמים רבות מגדילה סיכון במקום להקטין אותו, מה פגום בתפיסה שלנו של הערכת סיכון ואיך בכל זאת אפשר להתנהל ולשגשג בעולם הכאוטי שלנו.

מילה לפני שאנחנו צוללים לנושא: הדברים כאן מבוססים על העבודה הנפלאה של הסחרן, המתמטיקאי וההוגה ניסים טאלב, שהעבודות שלו על אקראיות וניהול סיכון הן באמת מהפכניות. אני אישית מאוד ממליץ למתעניינים בנושא על שניים מספריו – "תעתועי האקראיות" ו"Antifragile". אחר הדברים האלו, בואו נתחיל.

המלחמה בטרור

בשביל להמחיש את המושגים שנדבר עליהם, אני רוצה להתחיל בדוגמה וע"י ניתוח שלה נוכל להבין טוב יותר את המושג של ברבור שחור. הדוגמה היא אירוע ששינה את הנתיב של המעצמה הגדולה בעולם – פיגועי ה-9/11.

פיגועיה-9/11 פגעו בארה"ב כמו ברק ביום בהיר. אף אחד לא ידע שהם הולכים לקרות, אף אחד לא שיער שמטוסי נוסעים ישמשו נשק קמיקאזה נגד אמריקה. מי שיער שפחות מ-20  מחבלים עם נשק קר יוכלו להרוג 3,000 איש? שתא טרור בגודל של פלוגה יוביל לשיתוק של המעצמה הגדולה בעולם? כשהמטוס הראשון נכנס במגדלי התאומים הוא הכה את העולם בתדהמה, בבלבול. עד היום יש אנשים שמסרבים לקבל שפיגועי ה-9/11 היו רק מזימה טרוריסטית. הגיוני להם יותר שממשלת ארה"ב תכננה את המתקפה, משכמה טרוריסטים ערבים הצליחו ביום אחד להכות את מעצמת-העל.

פיגועי ה-9/11 – ברבור שחור. מקור: וויקיפדיה.

פיגועיה-9/11 הם "ברבור שחור". ברבור שחור הוא אירוע בעל סיכויי התרחשות נמוך, "אירוע נדיר", בעל השפעה משמעותית. חשוב לשים לב – ברבור שחור הוא אירוע נדיר ובעל השפעה משמעותית. שרב באמצע דצמבר הוא אירוע נדיר (שלצערנו הופך יותר ויותר שכיח), לא בעל השפעה משמעותית. אף אחד לא יאבד את חייו בגלל שרב כזה, או הכלכלה תחרב. סופת שלג באמצע עונת הקציר לעומת זאת היא לא רק אירוע נדיר, היא גם אירוע בעל השפעה משמעותית – הסופה תשמיד את החיטה בשדות, תעלה את מחירי המזון ותפגע בכלכלה.

או חשבו על  מקרה אחר – מציאת שטר של 100 שקל ברחוב לעומת זכייה בלוטו. שני האירועים נדירים – לא יצא לי מעולם למצוא שטר של 100 שקל. גם לא לזכות בלוטו. אולם רק זכייה בלוטו תשנה את חיי משמעותית, בעוד מציאת 100 שקל אולי תשנה אם אני יוצא למסעדה הערב או לא.

פיגועיה-9/11 היו ברבור שחור. לפניהם לא היה שום פיגוע שאפילו התקרב לממדי ההרס שלהם. מתקפת הטרור הבאה אחריהם מבחינת מספר הרוגים היא טבח לורנס, שהתרחש ב-1863 עם 204 הרוגים. 204 הרוגים מול ה-3,000 שנהרגו ב-9/11. פיגועי ה-9/11 היו אירוע נדיר הסתברותית,אירוע שאף אחד מנתוני העבר לא רמז עליו. לא לפני שהם קרו.

כמובן שאחרי שפיגועי ה-9/11 התרחשו, פתאום זה היה "ברור" שהם יתרחשו. ידיעות מודיעין שלא ייחסו להן חשיבות הפכו לסימני אזהרה. נהלי הבטיחות בשדות התעופה, במטוסים ספגו ביקורת חריפה כי אפשרו למפגעים להשתלט על המטוסים. האומה האמריקאית הייתה מזועזעת לשמוע שב-90% מהמקרים שדות התעופה נכשלו במבחני אבטחה סמויה [מקור]. מומחים מטעם הסבירו שכמובן שאל-קאעידה, אחרי הפיגוע במרכז הסחר העולמי ב-1993, תנסה שוב לפגוע באתר הידוע. כולם לפתע ידעו. נסו לבדוק כמה מהם הזהירו על כך ב-8 לספטמבר, 2001.

וזו הסכנה הכי גדולה של הברבור השחור: אחרי שהוא קורה, הוא הופך לפתע"לצפוי". כולם "צפו" את משבר הסאב-פריים. היה "ברור" שברית המועצות תתמוטט. מי לא חזה את הנפילה של מוברק? אחרי שהברבור השחור הגיע והפך את המערכת, אנחנו לא לומדים את הלקח, אלא להפך – אנחנו מספרים לעצמנו שיכולנו לחזות אותו. במקום לתקן את המערכת, אנחנו מנסים שוב לחזות את המצב שלה.

מי ראה את המדגם?

איך נוצר הברבור השחור? איך קורה שיש אירוע נדיר בעל השפעה משמעותית, שאנחנו בדרך כלל מפספסים לחלוטין את קיומו? הוא נובע מבלבול שיש לנו בין מה שאנחנו יודעים על המציאות ובין המציאות. אנחנו מבלבלים וחושבים שמה שאנו יודעים על המציאות הוא המציאות, ולא רק הידע החלקי שלנו עליה. בניסוח אחר, הברבור השחור נוצר מההנחה הסמויה שהמדגם שלנו מייצג את כל האוכלוסייה.

אסביר:

נניח שאתם רוצים לדעת מהי מהירות הריצה הממוצעת של צ'יטה. למה? כי אתם ביולוגים משועממים. בשביל לדעת את זה, אם לא היינו מפתחים את התיאוריה של סטטיסטיקה, הייתם צריכים למדוד את מהירות הריצה של כל הצ'יטות בעולם. למזלנו, הודות לפיתוח של כלים סטטיסטיים כל שעליכם לעשות הוא לקחת מדגם, קבוצה מייצגת של האוכלוסייה של הצ'יטות ולמדוד את המהירות שלהן. באמצעות הסטטיסטיקה תוכלו להסיק מהמדגם שלכם על כל האוכלוסייה.

אז אתם לוקחים מדגם מייצג של 10 צ'יטות ומודדים את המהירות שלהם. אתם רואים שיש 2 צ'יטות עם ריצה ממוצעת של 90 קמ"ש, 6 צ'יטות שרצות ב-110 קמ"ש ועוד 2 צ'יטות שרצות ב-140 קמ"ש. המהירות הממוצעת של המדגם היא 112 קמ"ש. אם המדגם שלי מייצג, הרי שהתפלגות המהירות בכלל אוכלוסיית הצ'יטות היא זהה ולכן המהירות הממוצעת של כל האוכלוסייה גם היא זהה. גם אם אמדוד 100 צ'יטות או אלף, כל עוד היחס בין הקבוצות השונות באוכלוסית הצ'יטה הוא זהה, המהירות הממוצעת תישאר זהה.

איפה הברבור השחור נכנס לתמונה? דמיינו שיש זן נדיר של צ'יטות שרצות במהירות של 3,000 קמ"ש. אם אני לא כולל אותה במדגם שלי, המהירות הממוצעת במדגם והמהירות הממוצעת באוכלוסיה יהיו שונות מאוד – 112 קמ"ש במדגם ו-408 קמ"ש באוכלוסיה.

למזלנו, צ'יטות לא מגיעות למהירות של 3,000 קמ"ש. הן מוגבלות פיזיקאלית – ע"י הכוח שיוצרים השרירים שלהן, החיכוך עם האוויר, האנרגיה הזמינה להן וכו'. כל עוד התכונה שאני מודד היא מוגבלת מצד עצמה, אני לא צריך לחשוש מהמדגם שלי. אם הוא נבחר נכון, הוא מייצג את השכיחות של התכונה באוכלוסייה. אני יכול להשתמש במידע הסטטיסטי בשביל לקבוע תחזיות – לדוגמה אם מכונית מרוץ תנצח צ'יטה (היא תנצח).

הצ'יטה שרצה במהירות עצומה היא הברבור השחור שלי. אני הופך להיות חשוף לברבור השחור הזה מפני שאינני כולל אותו במדגם שלי. ובעוד תכונות מסויימות מוגבלות ולכן מקרי קיצון אינם אפשריים, תכונות אחרות אינן מוגבלות. אני לעולם אסבול מברבור שחור, לא משנה כמה אגדיל את המדגם.

בואו ניקח דוגמה אחרת: תשואה של תיק השקעות. התשואה על תיק ההשקעות שלכם כמעט ולא מוגבלת– היא יכולה להיות 5%, 4%-, או 200%. היא מוגבלת רק מלמטה, בהנחה שאתם לא ממנפים את התיק, ולהגיע ל-100%-, כלומר למחיקת התיק.

עתה נשאלת השאלה – מהי התשואה שאתם יכולים לצפות בתיק? טוב, מי יודע? נכון, בממוצע התשואה על מניות היא 9% בשנה. אבל שוב, הממוצע הוא לא הסיפור. אם הייתם משקיעים בשנת 2000 1,000 דולר במדד S&P500, הייתם נשארים ב-2008 עם 720 דולר בלבד. אם הייתם ממשיכים להחזיק בהשקעה היום היו לכם 2,500 דולר. אבל מי אמר שב-2020 המדד לא ייפול ב-50%? אין לו מגבלה. ממוצע התשואה שאני מחשב על פי נתוני העבר הוא שגוי כמו ממוצע המהירות בלי הצ'יטה העל-קולית. כן, הוא רלוונטי כל עוד לא קורה ברבור שחור. אך אם לא התכוננתם נכון, מתישהו יגיע הברבור השחור וינגוס מהתיק שלכם. ואז מה תעשו? תצעקו על המדד שהוא אמור לעלות ב-9%, לא לרדת ב-20%?

אם נחזור לדוגמה שלנו של אירועי ה-9/11, הרי שגם כמות ההרוגים בפיגועי טרור היא תכונה שלא מוגבלת (כמעט) בפני עצמה. לפני פיגועי ה-9/11 לא היה אירוע כזה. שוב, מתקפת הטרור הקטלנית ביותר אחריה הייתה עם 204 הרוגים. רובן של המתקפות היה עם עשרות הרוגים במקסימום. אם ב-8 בספטמבר 2001 הייתי צריך להעריך את הסכנה מטרוריסטים מחו"ל, הייתי מעריך שהיא קטנה הרבה יותר מהסכנה מטרוריסטים מבית.

טעות לעולם חוזרת

הצרה שלאחר שהברבור השחור קורה, אנשים לרוב לא לומדים שהם טעו בתחזית. הם מסבירים לעצמם שהם כן חזו את הברבור, או לכל היותר טעו בתחזית. אף אחד לא מדבר על כך שעצם הניסיון לחזות הוא שגוי.

לצערנו אנשים לא לומדים את השיעור הזה. אפילו בנושאים כמו טרור, בו פיגועי ה-9/11 הוכיחו שחשיבה סטטיסטית נאיבית (=התעלמות מברבור שחור) היא מסוכנת. כדוגמה בואו ונסתכל על מאמר שהתפרסם ב-Foreign Affairs באוקטובר 2018, מאמרם של פיטר ברגן ודיוויד שטרמן,"איום הטרור האמיתי בארה"ב". במאמר ברגן ושטרמן טענו שמפני שרוב אירועי הטרור מאז ה-9/11 בוצעו ע"י קיצוניים מקומיים שאינם בהכרח איסלמיסטים (לדוגמה הירי בבית הכנסת "עץ החיים"), איום הטרור שבאמת צריך להעסיק את אמריקה הוא האיום מהבית, ע"י  קיצוניים אמריקאים ולא ארגוני ג'יאהד זרים כמו דאע"ש, אל-קאעידה או חיזבאללה.

הטיעון של ברגן את שטרמן הוא בדיוק הטיעון שאפשר לפיגועי ה-9/11 לקרות. נכון, רוב פיגועי הטרור בארה"ב נעשו ע"י פעילים מקומיים. אולם הם פחות מאורגנים ובעלי פחות משאבים מארגוני ג'יאהד. ניו-נאצי מניו-המפשייר במקרה הכי גרוע יוכל לבצע פיגועי ירי של כמה עשרות הרוגים. פעילי ג'יאהד לעומתו במקרה הכי גרוע יוכלו לפוצץ מתקן גרעיני בטיימס סקוור; או לשחרר חומר לחימה כימי (חל"כ) ברכבת התחתית. או לצאת למסע הרג שיטתי במרכז עירוני, כמו מתקפת הטרור בפריז בנובמבר 2015. כמובן, האירועים האלו אינם סבירים – פצצות מלוכלכות לא זמינות (עדיין) ב-ebay. הנקודה היא שזה לא משנה מה הסיכוי שהם יקרו, אלא מה תהיה ההשפעה שלהם אם הם יקרו. התוצאות שלהם יהיו כה חמורות, שאי אפשר להתעלם מהם. השכיחות של אירוע היא לא הקריטריון, אלא ההשפעה שלו. איום הטרור המרכזי על ארה"ב נותר ארגוני ג'יאהד עולמיים.

שביר, קשיח ואנטי-שביר

הברבור השחור הוא תוצאה של מערכות מורכבות או כאוטיות. מפני שאיננו יכולים לחזות את התנהגות המערכת, איננו יודעים את הגבולות שלה, איננו יודעים מה התוצאה המקסימלית או המינימאלית שנוכל לקבל בה. איך אנחנו יכולים לשרוד ואף לשגשג בעולם כזה, עולם של ברבורים שחורים?

תחילה, עלינו להבחין בין שלוש קטגוריות. הקטגוריה הראשונה היא של דברים שנפגעים מברבורים שחורים, שנפגעים מאי-סדר. לקטגוריה זו נתן טאלב את השם "שבירים". כוס זכוכית היא שבירה – מעט מעל המאמץ המקסימאלי שהיא תוכננה אליו והיא נשברת. אנשים בחובות הם שבירים – עלייה בריבית תגדיל את החובות שלהם ותגדיל את הנטל הכלכלי שלהם. מדינה שהייצוא המרכזי שלה הוא נפט היא שבירה – שינוי במחיר הנפט יפגע בה. ניגריה ואנגולה הן מדינות שבירות. סעודיה גם. כלכלות עם תכנון מרכזי הן שבירות, מפני שהן אינן יכולות לענות בזמן על שינויים בשוק. מערכות פיננסיות עם מעט גופים גדולים הן שבירות – מספיק שאחד מהם יטעה בהשקעות שלו ויפשוט את הרגל, בשביל לקחת את כל המערכת איתו (ראו את משבר הסאב-פריים).

הקטגוריה השנייה היא של דברים שלא נפגעים מברבורים שחורים, אך גם לא מרוויחים מהם. הם שורדים, הם "קשיחים". מדינת ישראל היא קשיחה – אירועים כמו מלחמת יום הכיפורים או המשבר הפיננסי של 2008 לא הפילו אותה. הם גם לא חיזקו אותה. חוכמת רחוב היא קשיחה – מי שיודע להתעסק עם אנשים יצליח בכל מקום ובכל סביבה. מכוניות ומטוסים הם קשיחים – הם מתוכננים לשרוד גם בכשל לא סביר של מערכת קריטית (מנוע, בלמים).

הקטגוריה השלישית היא של דברים שמרוויחים מברבורים שחורים, להם טאלב נתן את השם "אנטי-שבירים". העצמות והשרירים שלכם הם אנטי-שבירים – מאמץ חריג (עד מידה מסוימת) מחזק אותם. כלכלת סטאר-טאפים היא אנטי-שבירה – היא צריכה רק שמעט מההזנקים יצליחו בגדול, בשביל לכסות על ההפסדים הקטנים של שאר ההזנקים שכשלו. סופר הוא אנטי-שביר – הוא צריך רק ספר אחד שיצליח בגדול, בשביל לכסות על הספרים שנכשלו.

מאפיינים של "שבירות"

הדרך לחיות ולשגשג בעולם של ברבורים שחורים היא קודם כל לוותר על האשליה שנוכל לחזות אותם. אין פה מישהו שיכול לחזות אם ומתי תתמוטט סין. אין פה מישהו שיודע מתי או עד כמה תהיה חמורה הקריסה הבאה של המערכת הפיננסית. מי שמבטיח לכם שהוא יכול לחזות משהו במערכות כאוטיות, בטח לנסות ולחזות ברבורים שחורים – הוא שרלטן.

למה אני מתכוון ב"חיזוי"? חיזוי הוא אמירה על מצב המערכת בנקודת זמן עתידית. חיזוי שאומר "רוסיה תתמוטט מתישהו" הוא לא חיזוי, הוא בקושי משפט. משפט שאומר "יש סיכוי גדול מ-0 שרוסיה תתמוטט" הוא יותר גרוע, מפני שהוא עושה רושם "רציני יותר", למרות שגם הוא לא נותן שום מידע קונקרטי.

במקום לנסות ולחזות מה יקרה למערכת, אנחנו צריכים להתמקד בשינוי המערכת, בהזזה שלה מקטגוריה של "שביר" לקטגוריה של "קשיח" או "אנטי-שביר". ישנם שלושה מאפיינים מרכזיים למערכות שבירות:

א' מערכת שבירה בדרך כלל לא תהיה חשופה ישירות לגירויים חיצוניים. שוק חופשי חשוף לגירויים חיצוניים – פגיעה באמצעי הייצור לדוגמה תגרור העלאה של המחיר, ירידה בדרישה ותהליך של תגובה ומשוב עד שהמערכת תחזור ותתאזן, בהתאם לגירוי. שוק מתוכנן לעומתה לא מגיב לגירוי חיצוני – המחיר לא משקף באמת את האספקה והביקוש למוצר כלשהו. הוא פיקטיבי. המערכת מנותקת מהעולם החיצוני ופועלת בעולם משל עצמה עד שהעולם האמיתי מגיע ומרסק אותה – ראו לדוגמה את וונצואלה. גם אנשים שכל ההשכלה שלהם נעשת בתוך האקדמיה הם בדרך כלל שבירים – רואים את זה בדרך כלל עם מהנדסים חדשים שרק יצאו מהאוניברסיטה ומגלים שאין כמעט מקרה שמתאים למה שלימדו אותם בספרים.

venezuela_shortages_-_eating_garbage_1
וונצואלה – כשהכלכלה לבסוף פוגשת את המציאות. מקור: וויקיפדיה.

ב' מערכת שבירה בדרך כלל תהיה "יעילה", עם מעט מאוד כפילויות או יתירות. מערכת פיננסית עם בנק אחד היא מערכת יעילה – אין תחרות בין בנקים, אין צורך לברר עמלות וסוגי חסכונות שונים, לשוק יש מקור אחד לשאראי. גם המדינה המודרנית היא "יעילה", לכל הפחות בכל הקשור לשלטון – יש מקור אחד לשלטון, עם משטרה אחת וממשלה אחת. יש ראש אחד. כביש אחד לעיר וכביש אחד מחוץ לעיר היא מערכת יעילה – היא חסכונית מאוד בעלויות כבישים. מערכות כאלה "יעילות", אך שבירות להחריד. אם הבנק ייפול, אם הממשלה תתמוטט, אם הכביש יוצף – כל המערכת תקרוס. בטבע אין כמעט מערכות "יעילות" כאלה. יש לנו שתי כליות. הכבד שלנו יכול להצמיח את עצמו מחדש. חצי מוח יכול לקחת את התפקודים של החצי החסר [מקור]. בגנים שלנו נוצרות מוטציות אקראיות, בשביל להבטיח שלעולם יהיה מגוון תכונות במין שיוכל לשרוד ספקטרום של תנאים. הגנום שלנו יכול ליצור אדם בריא לחלוטין עם מאות אלפי מוטציות. נסו להפעיל קובץ תוכנה שאחת משורות הקוד שלו כתובה מעט לא נכון. הגנום הוא אנטי-שביר. התכנות שביר.

שלישית, מערכות שבירות במיוחד הן אלו בהן המחיר על שבירות עובר למישהו אחר. מנהלים שהביאו לקריסה הפיננסית של 2008 לא איבדו את מחייתם.  הגופים הפיננסים הגדולים של ארה"ב לא פורקו, אלא הוצלו ע"י משלם המיסים האמריקאי. הם לא שילמו את מחיר הטעות שלהם – פשיטת רגל – מפני שהם "היו גדולים מדי" בשביל לאפשר להם ליפול. אולם זה פשוט מאפשר להם להמשיך ולגדול, תוך ידיעה שהם יכולים להסתכן כאוות נפשם: אם הם יצליחו בהימורים שלהם, הרווח שלהם. אם הם יפסידו בהימורים, הכסף יילקח ממשלם המיסים ולא מכיסם. מתישהו ייגמר הכסף.

בזירה הבינלאומית, עם היכולת להפעיל כוחות אוויריים הרחק מהבית, הגיעה גם היכולת להעביר את המחיר על טעויות. אף אחד מהיוזמים של התערבויות בינלאומיות הרסניות – הפלישה לאפגינסטן, לעיראק, הפלת קדאפי – שילמו מחיר על הטעויות שלהם. מנהיגי ארה"ב, בריטניה או איטליה לא איבדו את משרתם או חייהם בגלל הפלת קדאפי ב-2011. אזרחי לוב שילמו מחיר כבד. היועצים, הפוליטיקאים והדיפלומטים שהביאו אותם למצב הזה לא שילמו דבר. הם כנראה עדיין יושבים במשרדי החוץ ובארגונים בינלאומיים, מתכננים את ההתערבות הקטסטרופאלית הבאה.

מאפיינים של "קשיחות"

מה הופך דבר לקשיח? פיזור במקום ריכוז, הוספה של עוד מערכות שעושות את אותו דבר, במקום מערכת אחת בלבד. כשמערכת היא מבוזרת, ברבור שחור שיפגע בחלק אחד, לא יגרור את כל השוק. במערכת פיננסית עם 100 בנקים קטנים הסיכוי שמחציתם יפשטו  את הרגל בגלל השקעה גרועה קטן הרבה יותר מבמערכת פיננסית עם 4 בנקים גדולים.

צבא עם שלוש זרועות מאוזנות (אוויר, יבשה וים) ויותר מזרוע אסטרטגית אחת הוא צבא קשיח. הצבא האמריקאי הוא קשיח – לכל אחת מהזרועות שלו יש יכולות עצמאיות. גם אם ארה"ב תופצץ גרעינית, הצי והנחתים יוכלו להמשיך לתפקד. לצבא האמריקאי אין זרוע אסטרטגית אחת בלבד – חיל האוויר וחיל הים שלו מסוגלים לתקוף מטרות הרחק מהבית ובלב האויב.

צה"ל לעומתו הוא צבא שביר. הוא מתבסס על הזרוע האווירית כזרוע אסטרטגית ועד לבנון השנייה התבסס עליה גם ככוח שיכריע מלחמות. במקרה בו צה"ל יאבד עליונות אווירית, לדוגמה ע"י מתקפת פתע של האויב על בסיסי חיל האוויר, הוא יוותר בנחיתות אסטרטגית: כוחות הקרקע יהיו חשופים למתקפות מהאוויר ולצה"ל לא תהיה אפשרות להכות בעומק האויב. הסבירות של מצב כזה היא לא רלוונטית: מה שחשוב באירוע הוא לא הסיכוי שלו, אלא ההשפעה שלו. זו הסיבה שיובל שטייניץ לחץ על מערכת הביטחון לחזק את חיל הים, כזרוע אסטרטגית משלימה לחיל האוויר [מקור]. שטייניץ התמקד בחולשה של המערכת, לא בסיכוי אם אויבינו יצליחו לנצל את החולשה.

סדר עולמי שמבוסס על קואליציה של מדינות, במקום מדינה אחת מרכזית, הוא קשיח. סדר עולמי שנאכף ע"י נאט"ו הוא קשיח. סדר עולמי שנאכף ע"י ארה"ב בלבד הוא שביר, כפי שאנו רואים בעשור האחרון. ההתמקדות בטראמפ ובהתכנסות של ארה"ב מפספסת את הנקודה – הבעיה היא שהסדר הליבראלי תלוי בארה"ב, לא שארה"ב נסוגה ממנו. וורן באפט אמר פעם: "תשקיע בחברה שהיא כל-כך טובה שגם אידיוט יוכל לנהל אותה – כי ביום מן הימים זה יקרה". אנחנו צריכים לקחת גישה דומה לסדר הבינלאומי.

מאפיינים של "אנטי-שבירות"

מה הופך דבר לאנטי-שביר? הוא מרוויח מהאירוע הנדיר במקום להפסיד ממנו. משמרות המהפכה של איראן הם אנטי-שבירים. הנפילה של משטרים בעיראק, סוריה ותימן היו הזדמנויות בשבילם להגדיל את כוחם. המשבר הכלכלי באיראן גם הוא מחזק אותם, ע"י הגדלת השוק השחור שהם שולטים על רובו. כמובן, הם לא חסינים לחלוטין – עם מספיק אי-סדר, הם ייפלו.

הקרטלים המקסיקנים כקבוצה הם אנטי-שבירים. קריסה של המדינה המקסיקנית, מעצר של ראשי הקרטל, הגדלת האכיפה – כולם לא פוגעים ברווחים שלהם אלא להפך, הם מעודדים את הקרטלים להפוך להיות פחות ריכוזיים, יוצרים קואליציות במקום ארגונים היררכיים, קואליציות שהן עמידות יותר בפני המשטרה והצבא – גם אם ארגון אחד נופל, הקואליציה נשארת.

דברים אנטי-שבירים נמנעים עד כמה שאפשר מתכנון מרכזי ומביצוע של מגה-פרויקטים. עדיף לעשות כמה שיותר טעויות קטנות וללמוד מהן, מלעשות טעות אחת גדולה ולמות ממנה. חברות עסקיות אנטי-שבירות כמו גוגל משקיעות במגוון תחומים שונים, במטרה שאחד מהם יצליח ויקפיץ את החברה. מדינות קשיחות כמו שוויץ מבזרות את השלטון המרכזי ונמנעות ממגה-פרויקטים.

ברבורים שחורים והזירה הבינלאומית

איך כל זה רלוונטי לזירה הבינלאומית? נתתי מספר דוגמאות לאורך הפרק למערכות וגופים שבירים ואנטי-שבירים, כמו גם ברבורים שחורים. ההכרה בקיומם של ברבורים שחורים נותנת לנו שתי נקודות חשובות: ראשית, שיש לקחת חיזוי בעירבון מוגבל גם אם הוא "מבוסס סטטיסטית"; ב' הדבר החשוב הוא לא הסיכון שאנחנו רואים, אלא זה שאנו לא רואים.

יישום מרתק של נקודה ב' הוא בשאלה האם לפתוח במלחמה? האם עלינו להתמקד במחיר שאנו עלולים לשלם היום, או במחיר שאנו עלולים לשלם בעתיד? כדוגמה לעד כמה הסוגיה הזו יכולה לשנות סדרי עולם, נסתכל על שתי מלחמות העולם.

ב-1905 וב-1911 בריטניה וצרפת היו קרובות לפתוח במלחמה נגד גרמניה, על רקע משבר מרוקו הראשון והשני. המשברים, שנגעו למעמדה של מרוקו בפרט ולזכויות הקולוניאליות בכלל, היו סימפטומים של התחרות לכוח בין הרייך השני ובין המעצמות של מערב אירופה. שתי פעמים המעצמות האירופאיות יכלו לפתוח במלחמה נגד גרמניה ושתי פעמים הן עצרו את עצמן. למה? מפני שהן לא העריכו את המחיר שתעלה מלחמת העולם הראשונה.

סטטיסטית, ברוב הסכסוכים המזויינים מאז 1400 נהרגו פחות מ-50 אלף איש. המלחמה האירופאית הגדולה האחרונה, זו של נפוליאון בתחילת המאה ה-19, לא הביאה להחרבה של אירופה. אפשר והמעצמות העריכו שמלחמה אירופאית עם גרמניה תהיה עניין מהיר, מוגבל בהיקפו.

מה קרה במקום? הטבח ההמוני שהתרחש הכה את המעצמות בהלם. אולם כשכבר היתרון החל להיות בידיהן, ב-1918, בריטניה וצרפת העדיפו לקבל את הכניעה הגרמנית מלהכניע אותה ללא תנאים. הן העדיפו לצמצם את הנזק, שגם ככה היה עצום, מלהכניע את גרמניה אחת ולתמיד.

מה קרה אז? העם הגרמני חש שבגדו בו והסיפור על "סכין בגב האומה" שננעץ בשביל לעצור את גרמניה מלנצח במלחמה הפך נפוץ בקרב החיילים המתוסכלים ששבו מהשוחות. התסכול שלהם הביא את היטלר והנאצים לשלטון, שניסו ב-1939 להשלים את שהתחילו הגרמנים ב-1914. 60 מיליון איש נהרגו לפני שגרמניה הוכנעה ללא תנאים, כשכוחות בעלות הברית בלב ברלין. מה היה יכול להיות אם במקום לעצור ב-1918 בשוחות החזית המערבית, בעלות הברית היו דוחפות אל לב ברלין?

סיכום

אנחנו חיים בעולם שבו הידע שלנו עליו הוא במקרה הטוב מוגבל, וודאי בזירה הגיאופוליטית. הגיע הזמן שנתחיל להתמקד בהבנה של מערכות, לא בחיזוי שלהן. טוב שאת ניהול הסיכונים שלנו, את התכנון שלנו, תנחה ההבנה שלפעמים עלינו להתכונן לא לממוצע, אלא לאירוע הנדיר. הרווח יהיה שלנו, בחיים האישיים והלאומיים. תודה על ההקשבה.

[הערה: לקראת תקופת המבחנים של התואר השני לא יהיו פרקים חדשים בינואר. אתם מוזמנים להמשיך ולהתעדכן בערוצים השונים של המשחק הגדול – פייסבוק, טלגרם, אינסטגרם. שימו לב שתהיה הפתעה בתחילת ינואר, אז תמשיכו לעקוב]


תמונה ראשית – SpreeDreieck – Sudsetite, flicker

מוסיקת פתיחה – borrtex – Operation A

מוסיקת סיום – Kai Engel – March

אפקטי קול – zapsplat.com

3 comments

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: