להורדת הפרק – קישור.
גם ב-itunes – קישור.
השיר בפתיחה: “לא פרייארים” של הדג נחש.
“אנחנו בטח בטח בטח – אנחנו בטח לא פרייארים”. איך אנחנו שונאים את המילה הזו – “פרייאר” ? “לא משנה מה – אל תצא פרייאר” שמעתי פעם אמא מסבירה לבנה הקטן. אז איך שלמרות מלחמתנו הלאומית ב”פרייאריזם” – רוסיה הוציאה את כולנו פרייארים? ואיך בדיוק? בפרק היום של המשחק הגדול נחשוף את המשחק שפוטין משחק איתנו מול האיראנים בסוריה. נדבר על אסד, הכורדים ולמה ייעוץ חקלאי הוא התמיכה שאנו צריכים לתת למורדים הסורים. בואו נתחיל.
הידיעה הראשונה שעוררה את החשד שלי בנוגע לתוכניות של אימא רוסיה הייתה בערוץ הטלגרם של INTELLI TIMES (מומלץ). הערוץ דיווח שהפתרון הרוסי לנוכחות האיראנית בגולן הוא להחליף את המיליציה האיראנית באחת פלשתינית – “ליווא אל-קודס”. מה שהעלה אצלי את השאלה: למה שבגולן לא יישב פשוט צבא אסד? מה היתרון במיליציה פלשתינית? ובעוד רוסיה מדברת על סילוק הכוחות האיראנים מהגבול עם ישראל, אסד הצהיר שאין לו התנגדות לנוכחות איראנית קבועה במדינה. יש גם דיווח שחיזבאללה סירב לבקשה הרוסית להתפנות מאזורים בדרום-מערב סוריה, על הגבול בין סוריה ולבנון. רוסיה בתגובה? משיכת כתפיים והמשך פעילות כרגיל.
מה קורה פה? למה הבובה אסד אומרת שהיא בעד איראן, בזמן שישראל מספרת שרוסיה בכלל רוצה את האיראנים בחוץ? זה אגב גם מה שאני הערכתי – שרוסיה רוצה את סוכני האנרכיה שהם משמרות המהפכה מחוץ לסוריה. אז למה אסד אומר אחרת? ולמה גם כל ההצהרות הרוסיות נעשות בשקט, מאחורי הקלעים, באמירות לא מחייבות – בפגישות בהולות של נתניהו עם פוטין במוסקבה? כי הרוסים משחקים איתנו. ואני יודע שהרוסים משחקים איתנו כי אסד מתעקש שאין שום תיאום בין רוסיה וישראל. למה הוא מתעקש להצהיר זאת? בעולם הדיפלומטי מה שחשוב הוא מה אומרים, לא מה יודעים. השיחות בחדרים סגורים בין נתניהו לפוטין אינן מחייבות את רוסיה בשום דרך. אין להן מעמד חוקי. רוסיה וישראל לא חתמו על שום הסכם בו מוסקבה מתחייבת להוציא את איראן מסוריה. יש הבנות, יש שת”פ – אין מחוייבות. אז אסד הרגיש חופשי להגיד את האמת: רשמית, אין תיאום. רשמית, רוסיה לא הפכה לחברה החדשה שלנו. רשמית – יצאנו פרייארים. רוסיה משתמשת בנו לאינטרסים שלה, מבלי שתשלם דבר. מעצבן, לא? אבל מה הם בדיוק האינטרסים של רוסיה, שהיא משתמשת בנו בשביל להשיג אותם?
מן הים השחור אל הים האדום
את האינטרסים של רוסיה קל מאוד לנחש אם זוכרים את הבעיה הגיאופוליטית הקיומית שלה: יותר מדי יבשה, פחות מדי ים. רוסיה היא ענק יבשתי שברובו מוקף בים קפוא. מאז פטר הגדול האינטרס הרוסי העליון היה להשיג גישה למים חמים. זו הסיבה שפוטין סיפח את חצי-האי קרים ב-2014 – בשביל להבטיח לרוסיה גישה קבועה למים החמים של הים השחור וממנו לים התיכון, תעלת סואץ והים האדום.
סוריה משרתת את אותו אינטרס. בטרטוס שבסוריה נמצא בסיס ימי רוסי, הבסיס הימי היחיד של רוסיה מחוץ לגבולות המדינה. בסיס טרטוס מאפשר לרוסיה להציב כוח קבוע בים התיכון, קרוב לתעלת סואץ ולדרדנלים. כוח כזה יכול גם להתקדם דרך תעלת סואץ לים האדום ולאוקיינוס ההודי – אחד המוקדים העתידיים של הכלכלה העולמית – או לבוא לעזרת הצי בים השחור אם טורקיה אי-פעם תסגור את המעבר בין הים התיכון לים השחור. חשוב לשים לב לקשר בין הבסיסים בטרטוס ובסבסטופול. ביחד הם יוצרים שרשרת לוגיסטית שמרחיבה את תחום פעילותו של צי הים השחור של רוסיה. כיום הצי פועל בסוריה ובאגן הים התיכון המזרחי, אך אין מניעה לראות אותו בעתיד מגיע גם לים האדום ואפילו לאוקיינוסים ההודי והאטלנטי. כצי מים חמים הוא ייחודי מבין הציים השונים של רוסיה והפך לסוס העבודה המרכזי של חיל הים הרוסי. אין לי ספק שכאשר תבנה נושאת המטוסים החדשה של רוסיה, היא תצורף לצי הים השחור.
פוטין רוצה להשיג את מה שהאימפריה הרוסית לא הצליחה להשיג ב-300 שנות קיומה – גישה קבועה לגופי המים החמים של העולם. סוריה יכולה להיות מדינת מפתח לשם כך. אך לא רק בזכות התשתיות הצבאיות שיש בה – שפוטין מתכנן להרחיב – אלא גם בזכות ההשפעה שהיא מעניקה לו.
שומר הסף
רוסיה נתפסת היום כמבוגר האחראי שיכול לשים רסן להשתוללות האיראנית. כולם עולים למוסקבה: ישראל, סעודיה, מצרים, איראן, סוריה, טורקיה. פוטין הפך למתווך בסכסוכים האזורים, מישהו שנמצא גם במחנה השיעי, גם במחנה סוני וגם בקשר טוב עם הצד הישראלי. היא ניראת לכל הצדדים כאילו היא איתם, כשבעצם האינטרס היחיד שלה הוא להישאר המגשר בין כולם. איך נשארים מגשר בין מחנות יריבים? מוודאים שאף לא אחד מהם משיג את כל מה שהוא רוצה.
כזה המצב שלנו וסעודיה מול רוסיה. המטרה של סעודיה וישראל לצמצם את ההתפשטות האיראנית. סעודיה מודאגת מהנוכחות האיראנית בתימן ועיראק, אנחנו מההתבססות שלה בסוריה. לכאורה גם רוסיה אמורה לרצות לצמצם את הנוכחות האיראנית בסוריה. איראן מעוניינת במתיחות מתמדת מול ישראל, דבר שעלול לגרור את סוריה ולבנון למלחמה נגדה. מלחמה כזו תהיה קטסטרופאלית לאסד: אם לא יעשה דבר נגד צה”ל הוא ייתפס כמשת”פ ישראלי. אם ינסה לעצור בעדנו מלחסל את האיראנים, נפגע קשות בצבא הסורי, הדבר היחיד שמחזיק את אסד בשלטון. מה אז הרוסים יעשו? ישלחו עוד חיילים שימלאו את החורים שצה”ל יפער בצבא הסורי? מצד שני, הנוכחות האיראנית היא שנותנת לרוסיה כוח מינוף על ישראל, בעלת הברית הקרובה של ארה”ב. אולי זה יצרום לנו באוזן, אך מבחינת הרוסים אנחנו עוד חזית בשביל ללחוץ את וושינגטון. לאיזו מטרה? דרום סוריה לדוגמה. ישראל מעוניינת שהאיראנים יורחקו מרמת הגולן. לרוסים אין התנגדות, אך מנמקים שאת האיראנים יצטרכו להחליף או חיילי צבא אסד או המליציות שתומכות בו. במקרה כזה אותם כוחות יהיו חשופים בעורפם, מהאזורים בשליטת המורדים. לכן, בשביל להבטיח את השלום ברמת הגולן ואת היציבות לשנים הבאות, ישראל תתבקש לשכנע את האמריקאים להעלים עין מההשתלטות של אסד על גבולו הדרומי. הכוחות האיראנים יורחקו מהגבול, אסד יקבל את דרום סוריה ורוסיה תהיה קרובה בצעד נוסף להחזרת סוריה ליציבות.
אבל, אם אתם חושבים שרוסיה משחקת איתנו רק בשביל להחזיר את אסד למעבר הגבול עם ירדן – אתם טועים.
משחק של איזון
דמיינו לרגע שאתם רוסיה. אתם רוצים להבטיח את ההשפעה שלכם במזרח התיכון לשנים הבאות כי: יש בו נפט וגז, אם הוא נהיה לא יציב הוא זולג לקווקז, הוא אזור מפתח בחוג הנזר והוא אחלה מקום למכור בו נשק. רק מה? יש 2 מדינות שכל אחת משחקת בהגמוניה אזורית: טורקיה ואיראן. ואחת מהן אפילו מצליחה – איראן. אם היא תצליח, היא עלולה להפנות את מבטה לקווקז ומרכז אסיה, שני אזורים חשובים לרוסיה. אז איך מונעים ממנה להשיג את מטרתה? ישראל.
ישראל עושה את העבודה המלוכלכת של איזון אסטרטגי מול איראן. אנחנו מפציצים בסוריה, תוקפים שיירות נשק ללבנון, תומכים בירדנים, עוזרים למצרים ובקיצור – אחלה חבר’ה. ומה הכי טוב? אנחנו לא עולים שקל למשלם המיסים הרוסי. רוסיה מעלימה עין והופ – ההתבססות האיראנית מתעכבת. ואחרי שהאיראנים חוטפים הם לא פונים לרוסיה בטענות, אלא משקיעים את כל מרצם בלנסות ולנקום בישראל. מה שמביא עוד הפצצות ישראליות, מה שמביא עוד נקמה איראנית וחוזר חלילה. ישראל מוודאת שאיראן לא תתפשט יותר מדי ורוסיה יכולה להמשיך ולהשתמש בה בשביל לתמוך באסד. המטרה הסופית היא שלא איראן ולא ישראל ישיגו במלואן את המטרות האסטרטגיות שלהן, אלא יתישו אחת את השנייה בסכסוך מתמשך.
אם זה נשמע לכם שגוי, מה עוד ההסבר לכך שאיראן ממשיכה להתבסס בסוריה, למרות כל הנסיעות המיוחדות של נתניהו לרוסיה? מה, קשה לתרגם לרוסית את הדרישה “יציאת כל הכוחות האיראנים” מסוריה? ושימו לב אגב שרוב התקיפות שבוצעו במהלך “בית הקלפים” היו נגד מטרות איראניות שרחוקות עשרות ומאות קילומטרים מהגבול איתנו. כלומר הרחקת הכוחות האיראנים מרמת הגולן לא תשנה מהותית את האיום האיראני כלפינו. במקום להטריד אותנו עם ירי על הגדר הם יטרידו “רק” עם מטחי רקטות ומל”טים. וכמובן שאנחנו נמשיך לתקוף – רק שיש גבול להשפעתן של הפצצות מן האוויר. אינני חושב שיש מישהו בקריה או בירושלים שמאמין שבמטוסים בלבד אפשר יהיה לחסל את הנוכחות האיראנית המונה מעל 80 אלף איש.
ואם מוסקבה לא מוכנה לעזור לנו, מה נותר לנו לעשות?
אסד, הכורדים וכל השאר
האפשרות הראשונה, הרפלקסיבית, היא ללכת ולטפל באיראנים עם או בלי הסכמת הרוסים. אבל איך נעשה זאת? הכוחות והמליציות האיראניות פרושות ברחבי סוריה. טיהור סוריה ממשמרות המהפכה יחייב אותנו לכבוש את המדינה, שגדולה פי כמה מישראל. כמובן, אפשר אולי לדמיין שבמקום פלישה קרקעית מלאה תבוצע כניסה קרקעית מוגבלת לרמת הגולן הסורית, שתלווה במערכה אווירית בשאר המדינה. הסכנה במהלך כזה שהוא יכול לצאת משליטה מהר. מלחמה היא בכל זאת מערכת כאוטית וכניסה קרקעית מוגבלת של צה”ל לסוריה יכולה להידרדר מהר מאוד למלחמה הצפונית הראשונה. מלחמה כזו עוד עלולה להשיג את האפקט ההפוך מזה שאנו רוצים: משמרות המהפכה יוכלו לנצל אותה בשביל לעורר להט פטריוטי באיראן ולגייס מתנדבים חדשים לסוריה.
מה שאנחנו צריכים הוא להכריח את הרוסים להפסיק ולשחק איתנו בסוגיה האיראנית. ובשביל זה לא צריך להכניס טנקים לרמת הגולן או להפציץ שדות תעופה מרוחקים בסוריה. צריך לצאת פשוט בהצהרה ברורה: אם אסד ייתן יד להתבססות האיראנית בסוריה, ישראל תראה בו חלק מהציר השיעי ותטפל בו בהתאם. ישראל גם לא תאפשר לכוחות הסורים להתקדם אל עבר רמת הגולן, הגבול עם ירדן או – וזה חשוב – ליישות הכורדית במזרח המדינה. ירושלים גם צריכה להבהיר בוושינגטון, לונדון וברלין שכל הסכם עתידי על סוריה, חייב להכריח את אסד להוציא את איראן או שהוא יודח בשביל להבטיח זאת.
מה המטרה? למה לצאת בהצהרות כאלה בנוגע לסכסוך הסורי? מפני שאסד ורוסיה מרגישים בטוחים מדי בעצמם. אסד ספציפית מרגיש כמו הפניקס שקם מן האפר ושב לשלוט במדינתו. הוא מעריך, במידה רבה של צדק, שהמערב וויתר על הרעיון להדיח אותו ושכל הסכם עתידי ישאיר אותו על כסאו. בשביל בן אדם שעד לפני שלוש שנים נראה היה שהוא עתיד להיתלות במרכז העיר דמשק, זו התפתחות משמעותית. התוצאה שלה היא שאסד כנראה חושב שהוא בלתי-מנוצח. אין לי ספק שאחרי שיסיים להשתלט על כיסי ההתנגדות בדרום, הוא יתחיל לדבר על “השבת רמת הגולן לסוריה”. או על השתלטות על מזרח המדינה. אנחנו צריכים לעצור את החשיבה הזו לפני שהיא תהפוך למעשים.
אנחנו צריכים להבהיר לו ולרוסים שהרומן עם האיראנים מסכן את המשך שלטונו. אם סוריה תזמין את איראן להקים בסיסים אצלה, ישראל צריכה לפגוע מכה אנושה בצבא הסורי – בגופי המודיעין, כוחות האוויר שנשארו, כוחות שריון ומרכזי לוגיסטיקה. טוב גם אם נרמוז שיש בדבר סכנה אישית לאסד, שייתפס בעינינו כתומך טרור.
שנית, אסור שהכוחות הסורים יחזרו לדרום המדינה. שקט בדרום ייתן להם ולאיראן להתבסס ליד רמת הגולן. ישראל צריכה לדרוש פירוז מוחלט של רמת הגולן הסורית עד בואכה דמשק. המשא ומתן צריך להיות עד איפה יהיה אזור הפירוז, ולא איזו מליציה תומכת אסד תחליף את המליציות האיראניות על הגבול שלנו. זה וזה נבלה. זה וזה יסבך אותנו בשנים הבאות.
שלישית, אם אנחנו רוצים מקום בשולחן המשא ומתן על עתיד סוריה, הגיע הזמן שנתן גם כתף למאמצים של ארה”ב ובעלות בריתה להילחם בדאע”ש ולתמוך בכוחות הדמוקרטים של סוריה. אנחנו לא יכולים לצפות שיקשיבו לדרישות שלנו – הוצאת הכוחות האיראנים מסוריה, הכרה ברמת הגולן וכו’ – אם אנחנו מוכנים לתקוף רק כשזה מסכן אותנו. זה לא עובד ככה – אף אחד לא חייב לנו כלום. “יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו” נכון גם לגבינו. אז בואו נתן. אני לא אומר שנשלח חטיבה של גולני לכבוש את דמשק, או גדוד שריון לחאלב. אבל מה עם יועצים צבאיים לכורדים במזרח המדינה? או בית חולים לכיסי המורדים בדרום? ואולי הכי חשוב – ייעוץ בתחומי המים והחקלאות ליישות הכורדית במזרח המדינה. שיתוף פעולה שלנו איתה לא רק יציל מאות אלפים מרעב וצמא, הוא גם יתרום ליציבות האזורית וייתן לנו קרדיט בו נוכל להשתמש בשביל להשיג את הדרישות שלנו.
מחליפים דיסק
רוסיה הצליחה להוציא אותנו פרייארים, מפני שב-7 השנים של הסכסוך בסוריה העדפנו לשבת על הגדר. אם זה היה המהלך הכי נכון אז אינני יודע וזה גם לא משנה. אם נרצה להשפיע על המצב בסוריה בעתיד, למנוע את ההתבססות האיראנית ולהיות חלק מעיצוב עתיד המדינה, הגיע הזמן שנרד מהגדר. הגיע הזמן להחליף דיסק.
