להורדת הפרק – קישור.

קישורים שימושיים:

  1. מפה של צפון-מזרח-אסיה
  2. ריצ'ארד הס והבעיה הצפון קוריאנית

ה-5 בספטמבר 2016 היה אמור להיות היום של סין. התכנסות ה-G20, הפורום של הכלכלות החזקת בעולם, היה אמור להיות סמל למעמד הרפובליקה העממית. על-אף הסכסוך בים סין הדרומי והמזרחי, על-אף האטה בכלכלה – כנס ה-G20 היה מוכיח שסין עדיין יכולה להיות מעצמה עולמית. ואז בא הניסוי הגרעיני. צ. קוריאה – וסלחו לי על הביטוי – הניפה אצבע משולשת לקהילה הבינלאומית בכלל ולסין בפרט. איך סין יכולה לדרוש שיכירו בה כמעצמה אזורית, שלא לומר עולמית, כשהיא לא מצליחה לרסן אפילו מדינה שתלויה בה לחלוטין לקיומה?

בפרק היום אני רוצה להסתכל ביחד אתכם על צ. קוריאה דרך המאבק בין סין וארה"ב להגמוניה במזרח אסיה. דרך נקודת המבט הזו נבין למה החבר הכי טוב של האמריקאים הוא לא אחר מקים ג'ונג און. בואו נתחיל.

הנה כמה נתונים שלא ידעתם על צ. קוריאה:

  1. כשלושה רבעים (70%) מאזרחי המדינה לא יודעים מאיפה תגיע הארוחה הבאה שלהם. רוב משקי הבית במדינה סובלים מגישה מצומצמת ובלתי קבועה למזון.
  2. שליש מהילדים בצ. קוריאה בעלי בעיות גדילה עקב תת-תזונה. דו"ח של האו"ם מ-2016 קבע ש-250 אלף ילדים מתחת לגיל 5 סובלים מסכנת חיים מידית עקב רעב.
  3. בשנת 2012 קים ג'ונג-און החליט להזדהות עם הסבל של בני עמו והוציא רק 646 מיליון דולר על מוצרי יוקרה. בתוכנית הטילים הוא כמובן השקיע 1.8 מיליארד דולר, כי מי צריך אורז כשיש לך טיל בליסטי?
  4. 86% מהייצוא של צ. קוריאה מופנה לסין. 87% מהייבוא מגיע מסין.
  5. יש לה בין 10 ל-16 פצצות גרעין.

רוב העיסוק בצ. קוריאה מתמקד בנתון החמישי – הנשק הגרעיני שלה. מאוד קל להיות היסטרים (או לעורר היסטריה) עם נשק גרעיני. הנה, צ. קוריאה תפתח ראשי חץ גרעינים ו… ומה? תתקוף את ד. קוריאה? יפן? החוף המערבי של ארה"ב? שטויות. כשמנהיג קונה יאכטות ומטוסים פרטים, בעוד העם שלו גוסס ברעב, ברור שהוא נהנה מהשלטון ורוצה לשמור אותו. מנהיג כזה לא יסתכן בהשמדה מוחלטת. לקים ג'ונג און אין שום כוונה להביא על עצמו מתקפה גרעינית, או אפילו להסתכן במלחמה קונבנציונאלית.

אז למה בכל זאת העולם עוסק בכל הצהרה הזויה שיוצאת מפיו, על "מלחמת קודש גרעינית באויב האמריקאי"?

בשביל להבין, אנחנו צריכים לקחת צעד אחורה. מי אמור לרסן את צ. קוריאה? סין. סין היא קו החיים של הרודנות הקומוניסטית. שנה של סנקציות סיניות ופיונגיאנג מתמוטטת. סין יושבת על השאלטר. מכאן שההתנהלות שלוחת הרסן של צ. קוריאה היא או: רצונה של סין, מה שהופך אותה לשותפה בערעור היציבות במזרח אסיה, או נגד רצונה של סין, מה שאומר שהיא חסרת יכולת להכפיף לרצונה אפילו מדינה שתלויה בה לקיום. בכל מקרה, החלום של סין להיות מעצמה נגוז.

לא ראויה

בפרק הראשון של "המשחק הגדול" עסקנו ברצונה של סין לשוב ולהיות המרכז הכלכלי, התרבותי והפוליטי של מזרח אסיה. את השגשוג הכלכלי שחוותה, סין הפנתה להקמת כוח צבאי שישתווה לצי האמריקאי, לקידום קשרים כלכלים ודיפלומטים עם מדינות האזור ולהעלאת הסטטוס שלה כמעצמה עולמית.

גם למדנו בפרק הראשון שארה"ב לא תאפשר היווצרות מעצמה אזורית יחידה במזרח אסיה. מעצמה אזורית יחידה תפגע בחופש התמרון של וושינגטון ותאלץ אותה לשתף פעולה עם האינטרסים של הכוח האזורי. החלופה האחרת, של מאבק בכוח אזורי, וודאי גרעיני, עלולה להיות יקרה מדי.

הדינמיקה של יחסי ארה"ב-סין היא של מעצמה עולה ומעצמה קיימת. בייג'ינג רוצה להפוך למרכז הכובד של האזור, וושינגטון מנסה למנוע זאת. לכן, הסינים מעוניינים לפגוע ביכולת ההשפעה של ארה"ב. החלשת אמריקה תאפשר התחזקות סינית. כיצד ניתן לעשות זאת? ע"י פגיעה בכוח הצבאי של הכוחות האמריקאים.

העוצמה הצבאית של ארה"ב יושבת על שלושה עמודים מרכזים. הראשון הוא הצי השביעי שבסיסו ביפן, הצי הגדול ביותר של אמריקה מחוץ לגבולות המדינה. השני הוא הכוח האמריקאי בד. קוריאה, המונה כ-28,500 איש (סדר גודל של אוגדה). השלישי הוא בסיסי חיל הים וחיל האוויר באי גואם, המאפשרים לצבא האמריקאי לפעול לכל אורך מזרח אסיה.  ההבדל בין העמודים הללו הוא שגואם היא טריטוריה אמריקאית, בעוד יפן וד. קוריאה הן מדינות ריבוניות. יש להן אזרחים שלא מרוצים מהנוכחות האמריקאית וממשלות שישמחו לקשרים ידידותיים עם הענק הסיני. האינטרס האסטרטגי של סין הוא להתקרב לשתי המדינות ולחזק את הקשרים הדיפלומטים והביטחוניים איתן. כך, ללא איום מצד סין, לטוקיו וסיאול לא תהיה סיבה להשאיר את הכוחות האמריקאים בשטחן, כוחות שרבים מתושבי המדינות מתנגדים לנוכחותם. התוצאה הסופית: סין תשיג שתי בעלות ברית חדשות, תפגע קשות בנוכחות הצבאית של אמריקה ללא טיל יחיד ותשיג הגמוניה במזרח אסיה.

מה עוצר בעדה? צ. קוריאה.

החבר ההוא

מי האיום מס' 1 על יפן וד. קוריאה? צ. קוריאה. מי בעלת הברית היחידה של המדינה הסוררת? סין. מדוע שיפן וד. קוריאה יתקרבו למדינה שאחראית לממן את האיום הכי גדול עליהן? מה שהן צריכות היא מעצמה אחרת, שתאזן את סין ותפעל נגד צ. קוריאה. הן צריכות את ארה"ב.

ההבנה הזו הופכת על הראש את הניתוח המקובל של יחסי צ. קוריאה-ארה"ב-סין. הניתוח המקובל רואה בצ. קוריאה וסין בעלות ברית ובארה"ב אויבת מרה של צ. קוריאה. אבל! אם נסתכל על הסכסוך הקוריאני במסגרת מאבקי הכוח בין וושינגטון לבייג'ינג, נראה שצ. קוריאה פוגעת בסין ועוזרת לארה"ב. הרודנות הסוררת של קים ג'ונג און פוגעת בסינים, מפני שהיא מוכיחה לטוקיו וסיאול את החשיבות בהישארות כוחות אמריקאים בשטחן.

דוגמה מצוינת הוא ההסכם להגנה מפני טילים מה-7 ליולי, 2016. ההסכם נחתם בין ד. קוריאה וארה"ב ובמסגרתו יפרסו סוללות נ"ט אסטרטגיות ברפובליקה הקוריאנית. המטרה הרשמית של הסוללות היא יירוט טילים צ. קוריאנים שישוגרו לרפובליקה או ליפן. לא רשמית, הסוללות יוכלו גם ליירט טילים סינים. משרד החוץ הסיני הודיע ש"פריסת המערכת פוגעת במאזן האסטרטגי" ושסין מתנגדת בתקיפות למהלך. הבעיה שכל עוד קים ממשיך לבצע ניסויי טילים, לד. קוריאה אין ברירה אחרת. הגינוי הסיני לא יעזור ביום של מטח טילים על סיאול. טילים אמריקאים כן.

התוקפנות הקוריאנית מעוררת גם אתגר ישן לכוח הסיני: יפן. שיגורי הטילים של צ. קוריאה שכנעו את היפנים לבצע רפורמה בחוקה הפציפיסטית שלהם. במשך 70 שנה יפן אסרה על עצמה לתקוף מחוץ לגבולות המדינה, או להיות הראשונה לתקוף. ביולי 2014 הכול השתנה כשהפרלמנט היפני אישר פרשנות חדשה. לפי הפרשנות, יפן תוכל לתקוף אם אחת מבעלות הברית שלה תחת מתקפה. מכאן, שבמלחמה בין ארה"ב וסין יפן תתערב כצד לוחם. מאז 2014 יפן הגדילה את הנוכחות הצבאית שלה במזרח אסיה. הודות לכלכלה חזקה וקשרים קרובים עם אוסטרליה, כוח נוסף במזרח אסיה, יפן הופכת למתחרה נוספת בסין על השפעה באזור.

בעיה בקנה מידה

אם הניתוח האסטרטגי שלנו מדויק, מדוע סין עדיין תומכת בצ. קוריאה? האם לא היה פשוט יותר להדיח את שושלת קים ולקדם את איחוד חצי האי הקוריאני?

יש שלוש סיבות לתמיכה הסינית בצ. קוריאה: א', סין איננה יודעת כיצד צ. קוריאה תנהג במקרה של סנקציות. יכול להיות שקים ג'ונג און ישלים עם התכתיבים של בייג'ינג. באותה מידה הוא גם יכול להחליט לצאת למתקפה נגד ד. קוריאה, מה שיכריח את ארה"ב להגיב ואת סין להגן על צ. קוריאה  או שהנחתים ישבו לה על הגבול. האפשרות של נפילת צ. קוריאה לידי האמריקאים מביאה אותנו לסיבה השנייה. חצי האי הקוריאני ממוקם כך שהוא מאפשר להטיל בקלות מצור ימי על סין. איחוד של הקוריאות, בו ד. קוריאה תהיה הכוח הדומיננטי, עלול להביא ליצירת מדינה קוריאנית עוצמתית ופרו-מערבית. כל עוד צ. קוריאה קיימת, סין מבטיחה שחצי האי-הקוריאני לא יוכל לשמש כבסיס למתקפה נגדה.

סיבה שלישית ואחרונה הוא החשש מקריסת צ. קוריאה. רבים בצ. קוריאה סובלים מרעב ועוני. במקרה של נפילת מערכות שלטון ואנארכיה, התושבים יהגרו החוצה בשביל להינצל ולשפר את תנאי החיים שלהם. הגבול עם ד. קוריאה חסום לגישה בגלל שדות המוקשים לכל אורכו. משום כך המהגרים יברחו לסין. כניסת מיליוני קוריאנים לצפון מזרח סין עלולה להביא לחוסר יציבות חברתית ופוליטית, בדומה למה שקורה היום במערב באירופה.

לאן מכאן?

אז לאן יכול להתקדם המצב מכאן? הממסד המדיני בארה"ב כבר מכיר בצ. קוריאה כבעיה שהנשיא הבא יהיה חייב לטפל בה. ריצ'ארד האס, נשיא ה-CFR, מוכיח במאמר מצוין שארה"ב תצטרך לקחת את היוזמה ולנטרל את האיום לפני שקים יוכל להגיע לחוף המערבי. ואלו שוב חדשות רעות לבייג'ינג.

אם סין תמשיך לשבת בצד ולהמתין, היא תמצא את עצמה בצפון-מזרח אסיה שמעוצבת לפי רצונה של ארה"ב. כן, וודאי שיתחשבו בה, וודאי שיציעו לה הטבות בתמורה לנפילת צ. קוריאה. אבל העובדה לא תשתנה: היא אינה מעצמה. היא אינה כוח אזורי. היא ענק כלכלי בהאטה, שמתנהל במציאות שמכתיבה ארה"ב.

כמובן, אפשר גם אחרת. צבאית, סין יכולה לכבוש את צ. קוריאה במספר ימים. היא גם יכולה להזמין את ההנהגה הצ. קוריאנית לסין ולכלוא אותה. בספק אם מי שיישאר בפיונגיאנג יצא למלחמה להצלת קים ג'ונג און. אפשרות לא צבאית היא הפעלת משטר סנקציות חמור בדרישה להדחת קים, עד שהוא יירד או יורד.

מה שחשוב הוא שלא משנה באיזו אפשרות סין תבחר, עליה לבצע את הצעדים בתיאום ובשקיפות מול ד. קוריאה, יפן וארה"ב. ביום שאחרי נפילת שושלת קים, העתיד של צ. קוריאה יהיה תלוי ביכולת של מדינות צפון-מזרח אסיה לתמוך במדינה בדרכה לליברליזציה כלכלית וחברתית. הפחד של סין יהיה מהפיכתה לעוד בסיס אמריקאי. אבל, אם מהיום הראשון תשתף את ד. קוריאה בתהליך, היא תוכל להתנות תהליך איחוד ביציאת הכוחות האמריקאים מחצי האי הקוריאני.

זה יהיה היתרון המשמעותי ביותר של סין: היוזמה. הפלת הרודנות הקומיניסטית האחרונה תצייר את סין כמעצמה אזורית, המוכנה לפעול בנחישות להבטחת השלום והשגשוג האזורי. אם טוקיו וסיאול יהיו מעורבות בתהליך, הן יראו טנקים סינים בגבול לא כאיום אלא כברכה. איחוד משפחות בחסות סינית, החזרת אזרחים יפנים שנחטפו בשנות ה-70' למולדתם, פירוק מתקני הגרעין והגולאגים, יעניקו לסין תדמית של מעצמה נאורה. עם תדמית זו היא תוכל לשכנע את יפן וד. קוריאה להוציא את הכוחות האמריקאים משטחן ולהצטרף לסין במסגרת אזורית חדשה, אולי ברית הגנה הדדית.

סיכום

על מה דיברנו היום? צ. קוריאה זוכה ליותר כותרות מן המוצדק, כנראה בגלל אינטרס אמריקאי לנפח את האיום הגרעיני. ארה"ב היא המרוויחה הגדולה מהמצב הנוכחי: סיאול וטוקיו מתקרבות אליה, סין נתפסת כאימפוטנטית ולאמריקה יש את היוזמה בקביעת המדיניות ומערך הכוחות בצפון-מזרח אסיה. הדרך היחידה שסין תהפוך את היוצרות ותקבע סדר יום חדש, הוא בהפלת הרודנות הקומינסטית. האם יש בכך סיכון? כמובן. אך מדינה שרוצה להפוך למעצמה, חייבת לקחת סיכונים. לא לחינם הסיסמה של ה-SAS, יחידת העלית של האימפריה הבריטית, הוא "המעז מנצח". תודה רבה לכם.

מחשבה אחת על “ותודה לקים! למה ארה"ב בעד צ. קוריאה גרעינית

  1. סיבה נוספת שסין בעד צפון קוריאה מטורפת זה שהיא נתפסת (בצדק מה) כמדינה היחידה שיכולה לרסן אותה, ונוח לה מאד להיות המתווך שכולם שוחרים לפתחו – כולל המעצמות הגדולות

    אהבתי

דעתך?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s