להורדת הפרק – קישור.
גם ב-itunes: קישור.
תאהבו אותו, תשנאו אותו, תעריצו או תבוזו לו – ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא דיפלומט פנטסטי. הפרק היום מוקדש ללימוד מדיניות החוץ של נתניהו (כן, יש כזו) ומה השלב הבא שנדרש בשביל לשדרג את מעמד ישראל בעולם. נדבר על machtpolitik, העוצמה הטכנולוגית שלנו ומדוע ישראל צריכה לפתוח את הארנק לסיוע בינלאומי. בואו נתחיל.
להמשיך לקרוא "תיקון עולם: מדיניות החוץ של נתניהו והשלב הבא"
"יום אחד מלחמה אירופאית גדולה תתחיל בגלל משהו מטופש בבלקנים" – אוטו פון ביסמרק, 1888.
להורדת הפרק – קישור.
גם ב-itunes – קישור.
השיר בפתיחה: "לא פרייארים" של הדג נחש.
"אנחנו בטח בטח בטח – אנחנו בטח לא פרייארים". איך אנחנו שונאים את המילה הזו – "פרייאר" ? "לא משנה מה – אל תצא פרייאר" שמעתי פעם אמא מסבירה לבנה הקטן. אז איך שלמרות מלחמתנו הלאומית ב"פרייאריזם" – רוסיה הוציאה את כולנו פרייארים? ואיך בדיוק? בפרק היום של המשחק הגדול נחשוף את המשחק שפוטין משחק איתנו מול האיראנים בסוריה. נדבר על אסד, הכורדים ולמה ייעוץ חקלאי הוא התמיכה שאנו צריכים לתת למורדים הסורים. בואו נתחיל.
אחד העוקבים שאל אם אוכל לשפוך מעט אור על היחסים העכורים בין ארמניה לטורקיה ואזרבייג'ן. לא הכרתי את הנושא ולכן המקום הראשון אליו פניתי היו מפות. כשאני מתחיל ללמוד סוגיה חדשה ביחסים בינלאומיים, אני קודם כל מחפש מפות – טופוגרפיות, דמוגרפיות, היסטוריות. מפות כאלה יגלו לי מה הן נקודות החיכוך האפשריות, מהם קווי המחלוקת הגיאוגרפים ומהם התהליכים שעברו על האיזור.
להמשיך לקרוא "מה עומד מאחורי יחסי ארמניה-טורקיה-אזרבייג'ן? סיפור בתמונות"
להורדת הפרק – קישור.
גם ב-itunes: קישור.
התחלנו את הסדרה "העולם על-פי מוסקבה" בהשקפה הגיאופוליטית שלה. המשכנו בהכרת הרעיון התיאורטי והביצוע המעשי של מלחמה היברידית. בפרק האחרון ראינו איך רוסיה בעצמה משתמשת בכלים היברידים בשביל להשיג את המטרות שלה. בפרק היום, פרק סיום הסדרה, נעסוק במשהו שאני חושב שהיה חוסך הרבה דם, יזע ודמעות – הקשבה. לפוטין. בואו נתחיל.
"נתניהו – בית ספר לשיווק פוליטי", ד"ר ברוך לשם, הוצאת מטר, 2017.
הספר הוא לא רק ספר על נתניהו, הוא גם ספר על השיווק הפוליטי. הוא ספר בו אתה קורא לא רק על ההתנהלות התקשורתית של נתניהו, אלא גם על המקום שיועצי תקשורת חושבים שיש להם בפוליטיקה.
אי-אפשר להכחיש שתורת השיווק הפכה לגישה הדומיננטית לענייני הפוליטיקה. גישה זו שמה דגש לא על התוכן, על המהות, כי אם על הצורה, על החוץ. חשוב יותר ממהותו של מעשה, כיצד הוא מצטלם. פוליטיקאי אינו עוסק בלהיות מנהיג, אלא בלהיראות כמנהיג.
