תוכן עניינים
- מזכר ההבנות הבטחוני הבא של ישראל וארצות הברית – טראמפ, נתניהו ו-2028
- מה המשמעויות אם סין תספק מערכות הגנה אווירית לאירן
- תעשיית החלל האיראנית – איום הלוויינים
- “חיל השריון הרוסי נהרס“ – מה זה אומר בדיוק?
- אזרבייג’אן הבאה – זיהוי הזדמנויות לפיתוח יחסים אסטרטגיים חדשים
- הכרה במדינה פלסטינית – חשש מכפיית חזרה לגבולות 67
- אופן ניהול המערכה בעזה – מה לא עובד טוב ומה היית משנה?
- משבר המים במזרח התיכון ובאירן – השלכות לטווח קצר וארוך
- השפעת עליית מחיר חבית נפט על הכלכלה האמריקאית – האם ארה”ב מוגנת?
- פעולות של קבוצות סייבר לאומיות – עד כמה נפוצות ומקובלות?
להורדת הפרק – קישור.
להורדת עותק pdf – קישור.
מזכר ההבנות הבטחוני הבא של ישראל וארצות הברית
השאלה: אם המזכר הבטחוני הבא ייחתם ב-2028 אבל הממשלה הנוכחית תסיים ב-2026, איך אפשר לנהל משא ומתן משמעותי?
התשובה:
משא ומתן בין מדינות לא מתאפס עם החלפת ממשלות. ארצות הברית מנהלת משא ומתן עם מדינת ישראל, לא עם ממשלה ספציפית. הבנות שיושגו עכשיו יחייבו את הממשלה הבאה. סביר גם להניח שאת המשא ומתן בפועל יעשו אותם אנשים במשרד הביטחון.
מערכות הגנה אווירית סיניות לאיראן
השאלה: מה המשמעויות אם סין תספק מערכות הגנה אווירית לאיראן? האם יהיו יועצים סינים בשטח איראן?
התשובה:
המשמעות המעשית: לאיראן יהיו מערכות נ”מ סיניות. זה שיפור טכני, לא שינוי אסטרטגי.
מערכות סיניות (כנראה HQ-9 או חדשות יותר) לא נבחנו מול מטוסים מערביים. גם עם יועצים סינים, האתגרים האיראניים באינטגרציה ותפעול נשארים.
אם יהיו יועצים סינים, הם יתרכזו בטהרן או אספהאן, יאספו נתוני ביצועים עבור בייג’ינג, לא יפעילו סוללות באזורי לחימה. זה יוסיף מורכבות דיפלומטית – רצון להימנע מפגיעה בהם – אבל לסין אין יכולת הקרנת כוח משמעותית באזור לתגובה. היא לכן גם תרצה להימנע מהצבה של צוותי מפעילים, אופציה לא סבירה מלכתחילה – הסינים לא יסכנו אנשים שלהם בשביל להגן על איראן. הם יכולים באותה מידה ללמוד מהסוללות אחרי המלחמה.
תעשיית החלל האיראנית
השאלה: כיצד מהווים הלוויינים האיראנים איום על ביטחון המדינה וכיצד ישראל מתמודדת עם זה?
התשובה:
לוויני ריגול איראנים, כשמם, משמשים לריגול. הם נותנים לאיראן תמונת מודיעין טובה יותר של תשתיות ישראליות ופריסת כוחות צבא. ישראל יודעת לפעול תחת כיסוי לוויני, לא רק ממדינות עוינות, גם ממדינות ידידותיות כמו ארה״ב. מסיבות מובנות, לא אפרט.
“חיל השריון הרוסי נהרס”
השאלה: בהמשך לפרק שאלות ותשובות הקודם – מה זה אומר בדיוק ש”חיל השריון הרוסי נהרס”?
התשובה:
הכוונה היא שחיל השריון הרוסי נמצא בתהליך הרס מתמשך, לא שהושמד לחלוטין.
הנתונים:
- אוקראינה מדווחת על למעלה מ-10,000 טנקים רוסיים שאבדו
- אימות חזותי (Oryx) מאשר 3,536 טנקים שנהרסו/ננטשו/נלכדו
- ה-IISS מעריך שרוסיה איבדה 1,400 טנקים ב-2024 לבדה
- רוסיה מייצרת/משפצת כ-100 טנקים בחודש, אך שואבת ממלאי סובייטי ישן
רוסיה החלה עם כ-13,300 טנקים. כיום היא שולפת T-55 ממוזיאונים ואולפני קולנוע. זהו תהליך של שחיקה מואצת – מחיל שריון מודרני לכוח הנשען על שרידי העבר.
אזרבייג’אן הבאה – זיהוי הזדמנויות אסטרטגיות
השאלה: איך מזהים סיטואציות בהן ישראל יכולה לפתח יחסים שיובילו לתוצאות גיאופוליטיות טובות בעלות סבירה?
התשובה:
ראשית, “עלות סבירה” נקבעת ביחס לתועלת, לא במספרים מוחלטים. אזרבייג’אן לא הייתה “זולה” – היא הייתה משתלמת ביחס לעומק האסטרטגי מול איראן. והמיקום שלה.
עקרונות לזיהוי הזדמנויות:
- לא לסגור דלתות– הימנעות מעימותים מיותרים. גם מדינות שמצביעות נגדך באו”ם עשויות לשתף פעולה בלחימה בטרור.
- חיפוש השלמה הדדית – מדינות עם: גיאוגרפיה אסטרטגית שאחרים מתעלמים ממנה. יכולות משלימות (מה שחסר לך יש להן). איומים משותפים. גמישות פוליטית לשיתוף פעולה.
- ניתוח גיאופוליטי ממוקד – דוגמאות פוטנציאליות:
קזחסטן: ענקית שקטה, עתודות אורניום, גשר לאסיה המרכזית
פולין: מדינה שצומחת כלכלית, מתעצמת צבאית, וממצבת את עצמה כאחת המנהיגות באיחוד האירופי.
סומלילנד: שליטה בגישות לבאב אל-מנדב, צמאה להכרה והשקעות.
קניה: מרכז טכנולוגי אפריקאי, זקוקה לאגרוטק וטכנולוגיות מים, בסיס אפשרי לשיגורי חלל.
מרוקו: מדינת גשר לאיחוד האירופי במערב אפריקה, ידידותית לישראל.
הכרה במדינה פלסטינית – חשש מכפיית גבולות
השאלה: האם במקרה של הכרה במדינה פלסטינית והצטרפותה לאו״ם, לא קיים חשש שיכריחו את ישראל לחזור לגבולות 67׳ ולפנות את כל ההתנחלויות באמצעות סנקציות?
התשובה:
החשש קיים ומובן, אבל הסיכוי לתרחיש כזה נמוך. הסיבה המרכזית היא התקדים המסוכן שייווצר – אם מועצת הביטחון תקבע גבולות בסכסוך טריטוריאלי אחד, מה ימנע ממנה לעשות זאת בקשמיר, בדונבאס או בים סין הדרומי? לדעתי המעצמות לא יפתחו את הדלת הזו. מועצת הביטחון אמורה להיות מנגנון אכיפה, לא קביעה.
מעבר לכך, סנקציות על ישראל הן לא עניין פשוט. חברות ענק כמו Intel, Microsoft ו-Google השקיעו מיליארדים במרכזי פיתוח בישראל. התלות ההדדית בתחומי הייטק, ביטחון ומודיעין עמוקה מאוד. איראן מאיימת גם על אירופה – הם צריכים את המומחיות הישראלית בסייבר ובטילים.
תרחיש של כפייה מוחלטת ידרוש סערה מושלמת: נטישה אמריקאית, אחדות אירופית למרות המחיר, ותמיכת רוסיה וסין בתקדים שמסכן אותן.
אופן ניהול המערכה בעזה
השאלה: מה לא עובד טוב באופן שבו ישראל מנהלת את המערכה בעזה? אילו החלטות היית משנה?
התשובה:
ראשית, חשוב להכיר במורכבות המצב – מקבלי ההחלטות פועלים תחת לחץ אדיר עם חטופים ישראלים בעזה. עם זאת, ניתן לזהות שלוש טעויות מרכזיות:
סימון נקודת אל-חזור במשא ומתן – החלטה, אפילו רק בקרב הקבינט, שבנקודה מסוימת ישראל עוברת למסלול צבאי מלא של כיבוש כל הרצועה. לא יתכן להצליח במשא ומתן, אם אין לך BATNA (החלופה הכי טובה להסכם המושג במשא ומתן).
היעדר הכנה צבאית לכיבוש – אולי הדבר השתנה, אבל ממה שאני מבין גם בשלב מתקדם במערכה לא היו תוכניות מפורטות לכיבוש הרצועה והצבא לא הוכן למשימה כזו. בכלל, הצבא כבר 20 שנה לפחות לא מוכן לכיבוש שטח, אך עם החלטה להתכונן, אולי היה אפשר לשפר את הסיכויים.
קיבעון לגבי העתיד הפוליטי – אין גמישות בישראל בנוגע ל”יום שאחרי”. לא רוצים את חמאס – מובן. אבל מה כן? כבר בנובמבר 2023 הצגתי תוכנית עקרונית להעברת הרצועה למשימת שלום של האו”ם עם שליטה ביטחונית ישראלית. הממשלה לא קידמה שום חלופה, ובמגרש הדיפלומטי ישראל נלחמת קרב בלימה במקום להציג חזון.
משבר המים במזרח התיכון ובאיראן
השאלה: מהן ההשלכות של משבר המים במזרח התיכון ובאיראן על מדינות האזור וישראל בטווח הקצר והארוך?
התשובה:
המזרח התיכון סובל מבצורת חמורה הנמשכת כבר שנים. רבות ממדינות האזור, כמו איראן, לא השקיעו בתשתיות מים בגלל שחיתות, מלחמות ועדיפויות מעוותות.
איראן כדוגמה בולטת:
- צורכת כ-100 מיליארד מ”ק מים בשנה, כמעט כפול מטורקיה עם אוכלוסייה דומה
- מעל 90% מהמים הולכים לחקלאות
- תשתיות מיושנות מאבדות אחוז נכבד מהמים
- המשטר העדיף לרדוף אחר השמדת ישראל במקום השקעה בתשתיות
ההשלכות: משבר מים מודרני אינו גורם למוות המוני מצמא – זוהי תפיסה שגויה. מיליוני אנשים מתים מדי שנה ממחלות הקשורות למים מזוהמים (כולרה, טיפוס, שלשולים), בעיקר ילדים, אבל לא מחוסר מי שתייה.
הפגיעה האמיתית היא כלכלית וחברתית: פגיעה בחקלאות, אבטלה, הגירה פנימית, תסיסה חברתית. טהרן נמצאת שבועות מ”יום אפס” עם מאגרים ב-21% קיבולת, אך המים מסופקים במכליות. המדינות מונעות מוות המוני באמצעות חלוקת חירום.
ללא שינוי מהותי בניהול המים המשבר יחריף, אך יתבטא בקריסה כלכלית וחברתית, לא במוות המוני מצמא.
השפעת עליית מחיר חבית נפט על הכלכלה האמריקאית
השאלה: האם ארה”ב לא מוגנת ממיתון בגלל נפט ב-$120 לחבית? ייצוא מהווה רק 10% מהתמ״ג האמריקני, ארה״ב מייצאת נפט בעצמה, ומייצאת דברים אחרים כמו תבואה?
התשובה:
כשאנחנו באים להעריך את ההשלכות של מחיר נפט גבוה אנחנו לא יכולים להסתמך על אנקדוטות. צריך מודלים כלכלים. ייצוא חקלאי מהווה פחות מ-3% מהייצוא האמריקני, ייצוא נפט לא מפצה על צריכה פרטית וגם 10% הם עדיין המון כסף – כ-3 טריליון דולר. מה יקרה לנשיא שבכהונתו 100 אלף אמריקנים יאבדו את עבודתם? חצי מיליון? מיליון?
המודלים מספרים שלנו שעלייה במחיר הנפט פוגעת בצמיחה האמריקנית, עם הטווח של 120-130 דולר נחשב כטווח המבשר על מיתון. עלייה במחיר הנפט גורמת לאינפלציה, פוגעת בהכנסה של משקי בית, פוגעת ברווחיות של חברות ועלולה להביא לעליית ריבית, מה שרק יחמיר את המצב הכלכלי.
עד כמה נפוצות ומתקבלות בהבנה פעולות של קבוצות סייבר לאומי/לאומני?
השאלה: גיליתי לאחרונה שגם בישראל יש קבוצות סייבר שתוקפות נכסים של מדינות עוינות (כמו “דרור טורף” באיראן). תמיד חשבתי שקבוצות כאלו קיימות רק במשטרים לא דמוקרטיים, במיוחד רוסיה. עד כמה זה נפוץ? האם המדינות מאשרות בשתיקה? משתפות פעולה? גוזרות קופון (במידה וזו גניבת קריפטו למשל)?
התשובה:
מדינות תוקפות זו את זו בסייבר כל הזמן. לוחמת סייבר היא כלי כוח מדינתי כמו כל כלי אחר, ומדינות אכן משתמשות בקבוצות “פרטיות” כדי להשיג ״מרחב הכחשה״: לך תוכיח שהאקר במרכז תל-אביב הוא חייל 8200 ולא סטודנט מחשבים משועמם.
כסף מקריפטו זה בעיקר המשחק של צפון קוריאה – גנבו כ-2 מיליארד דולר מ-38 מדינות ב-5 שנים. מדינות כמו ישראל, ארה”ב ורוסיה לא צריכות את הכסף. המטרה היא מודיעין, שיבוש, לא גיוס כספים.
