להורדת הפרק – קישור.
להורדת עותק pdf – קישור.
למה יש הבדל בין סוס לדג טונה? למה לסוס יש רגליים ולדג יש סנפירים? למה סוס דוהר ודג שוחה?
התשובה ברורה: הסביבה שלהם. הסוס רץ על יבשה, הדג שוחה במים. לכאורה טריוויאלי, נכון?
עכשיו דמיינו ביולוג ימי שחוקר דגי טונה. הוא מתעמק בכל פרט – איך הם נעים, מה הם אוכלים, מהי האינטרקציה החברתית שלהם. הוא מתאר לפרטי פרטים את התנהגותם, מנתח כל תזוזה, מתעד כל אינטראקציה. רישום מדוקדק לפרטים.
רק בעיה אחת: הוא אף פעם לא מתייחס למים שסביבם.
נשמע אבסורדי? זה בדיוק רוב כיסוי החדשות שלנו כשזה מגיע למדיניות חוץ.
תסתכלו על החדשות. אתם רואים כותרות כמו “טראמפ מטיל מכסים על סין”, “האיחוד האירופי שוקל סנקציות נגד ישראל”, “נתניהו וטראמפ בשיחה מתוחה״.
יש תיעוד מפורט מי אמר מה למי ומתי. פרשנים מציעים שלל תובנות ופירושים, מן הפסיכולוגי – טראמפ משוגע – דרך הכלכלי – הוא לא מבין בכלכלה – ועד האסטרטגי – אין לו אסטרטגיה. הם מציעים לנו ניתוחים לפרטי פרטים של שיחות בין מנהיגים, של מה הם חושבים ומה הדינמיקה שלהם, כאילו היו – הפרשנים – זבוב על קיר החדר הסגלגל, משרד ראש הממשלה או גם וגם. דעות יש להם. ראיות? קצת פחות.
ובכל מקרה חסר משהו יסודי: מהם האילוצים על מנהיגים?
אילוץ הוא מגבלה שתוחמת את מרחב האפשרויות של מנהיג. לכל מנהיג יש אילוצים. חלקם פסיכולוגים, חלקם פוליטים, וחלקם – אסטרטגים. סט האפשרויות שיש לנשיא סין הוא לא סט האפשרויות שיש לראש ממשלת הודו. זאת משום אילוצים שונים על שניהם, כאשר האילוצים האסטרטגים – האילוצים ברמת המדינה – הם אולי החשובים ביותר.
כי פוליטיקה פנימית היא יחסית קלה לתמרון, יחסית לתמרון מול שחקנים זרים. פסיכולוגיה – טוב, בשביל זה יש יועצים ומנגנון קבלת החלטות. אף מדינה אינה רק המנהיג שלה.
אבל האילוצים האסטרטגים, לא קל לשנות אותם והם יפעלו על המנהיג אם הוא יכיר בהם ואם לא. האילוצים הללו, דרך האינטרקציה ביניהם, גם מכתיבים לוגיקה אסטרטגית מסויימת, שהיא שדוחפת מנהיגים לפעולה. אם בכך שהם רוכבים עליה, אם בכך שהם נמעכים על-ידה.
כדי להבהיר את הדברים יותר טוב, קחו לדוגמה את נושא המכסים. התקשורת מתמקדת בזה שטראמפ “אוהב” מכסים, שזה חלק מהאידיאולוגיה שלו. אבל ביידן, נשיא דמוקרטי, המשיך עם רוב המכסים של טראמפ על סין מן הכהונה הראשונה של טראמפ. הוא אפילו הוסיף חדשים.
למה? למה יש המשכיות בין טראמפ לביידן, ובין ביידן לטראמפ? ולא רק בנושא המכסים. ממשל טראמפ מתכוון להמשיך את מגבלות הייצוא הטכנולוגי שממשל ביידן הטיל. למה?
כי ארה״ב נמצאת בתחרות עם סין, והשגשוג של סין תלוי בגישה לשוק הצרכני האמריקני. סחר חופשי כבר אינו משרת אסטרטגית את ארה״ב. אז האילוץ האסטרטגי – יריב שמרוויח מסחר חופשי, בעודו פוגע בך – מכתיב שינוי כלכלי – הטלת מכסים. הגבלות ייצוא.
אם ננסה רגע להסתכל באופן יותר רחב, יש מספר אילוצים אסטרטגים שמעצבים את ההתנהגות האמריקנית. הם המים נגדם הדג שוחה, לא משנה אם הוא טונה, או בקלה או אורקה.
אילוץ אחד הוא החוב הפדרלי. בשנת 2024, אמריקה הוציאה כטריליון דולר רק על תשלומי ריבית על החוב הלאומי. באותה שנה היא התקרבה להוציא טריליון דולר על הביטחון. עכשיו, תקציב הביטחון אמור לעלות לכטריליון דולר ב-2025. אבל תשלומי הריבית צפויים לעלות גם הם.
מה זה אומר? שאמריקה לא יכולה לקפוץ על כל איום בכוח צבאי. כל התערבות עולה יותר ויותר, והמרווח הפיסקלי מתכווץ. ארה״ב לא עשירה מספיק כדי לנהל מלחמות כרצונה.
שזו בעיה, כי יש לנו אילוץ צבאי שמתחזק. סין בונה צבא בקצב שיא. הצי שלה כבר עוקף את מקבילו האמריקני במספר ספינות. יש מי שמתנחם בכך שהצי האמריקני עדיין מוביל במספר נושאות המטוסים ויכולות המים הכחולים שלו. אבל סין לא צריכה צי מים כחולים כדי להפוך הגמון במזרח אסיה.
אמריקה עדיין חזקה יותר, אבל הפער מצטמצם. ובעוד סין יכולה להתמקד בזירה אחת בלבד, ארה״ב צריכה להגן על אירופה מרוסיה ועל המזרח התיכון מאיראן.
טוב, אולי היא פשוט תתן לבעלות הברית שלה לקחת חלק מהעומס? רעיון טוב. אלא שהנה עוד אילוץ – רוב בעלי הברית שלה לא מסוגלים להגן על עצמם, שלא לדבר על איזון מול מעצמה יריבה.
בקצב ייצור הטנקים הנוכחי, גרמניה תגיע לרמת הטנקים שהייתה לה בתחילת שנות ה-2000 תוך 40 שנה. צרפת בנתה צבא ללוחמה בטרור, לא לוחמת יבשה אינטנסיבית. צבא טאיוואן לא מוכן למלחמה. רוב מדינות המפרץ הפרסי הן לא מדינות, הן עסקים משפחתיים בתחום האנרגיה והנדל״ן. ״ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך״.
עכשיו כשאתם מבינים את המגבלות הללו, פתאום הדברים נראים אחרת.
למה ממשל טראמפ לוחץ על בעלות ברית להוציא יותר על ביטחון? כי אמריקה לא יכולה לשאת בעול לבד.
למה ביידן וטראמפ השתמשו במכסים ובהגבלות טכנולוגיה נגד סין? כדי להאט ואם אפשר לשבש את ההתעצמות הצבאית של סין.
למה שניהם מנסים לסיים מלחמות במזרח התיכון? כי כל דולר שנזרק שם הוא דולר שחסר במערכה נגד סין.
זה לא רק טראמפ. זה לא רק ביידן. זה המציאות האסטרטגית שכל נשיא אמריקני עומד מולה.
לפני כמעט עשור הקמתי את “המשחק הגדול” בדיוק כדי לתת לכם את מה שחסר בחדשות – את ה”מים” ולא רק את הדג.
אז בשבועות הקרובים ננסה להבין את המים, נעבור לדג – דונלד טראמפ – ונסיים עם הדג השני – שי ג׳ינפינג.
אני קורא לסדרה הזו “בחינה מחדש” – כי ארה״ב בוחנת מחדש את הסדר שהיא עזרה להקים אחרי מלחמת העולם השנייה. היא בוחנת מחדש את היסודות שלו – אם זה סחר חופשי, אם אילו הסכמי הגנה קולקטיבים, אם אילו המוסדות הבינלאומיים שקמו.
המטרה של הסדרה היא לא לתת לכם תחזית. זה לא מעניין. נעשה את זה, אבל זה לא העיקר. העיקר הוא לתת מודל אנליטי לאסטרטגיה של ארה״ב, ולהתפתחות של המערכת הבינלאומית. מודל כזה יבהיר לנו מהם הגורמים החשובים, מהי הדינמיקה ומהם מסלולי ההתפתחות האפשריים. רק עם מודל כזה אפשר לנהל בכלל דיון רציני מה עושה הממשל האמריקני, ולנסות ולחזות מה הוא יעשה.
בפרק הבא, נצלול עמוק לתוך המים. נגלה מה אמריקה בנתה, ולמה זה בסכנה.
