להורדת הפרק – קישור.
להורדת עותק pdf – קישור.
להצטרפות למועדון המשחק הגדול – קישור.
בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, מישהו העיר לנשיא הארי טרומן שהוא נראה כמי שמתמודד עם הלחץ והמתח של הנשיאות טוב יותר מכל נשיא קודם. שהתפקיד לא נראה כאילו הוא “הזקין” אותו או מיצה את כוחות. וזה היה מפתיע במיוחד, בהתחשב בבעיות הרבות שעמדו בפניו כנשיא בזמן מלחמה.
התשובה של טרומן הייתה פשוטה: “יש לי foxhole בראש״.
הוא המשיך והסביר שבדיוק כמו שחייל נסוג לעמדת ההגנה שלו – ה-foxhole – להגנה ומנוחה, כך גם הוא יצר לעצמו מרחב מנטלי שקט. מקום שאליו הוא יכול לסגת כשהסערה בחוץ משתוללת.
אני רוצה להיות המרחב השקט שלכם.
בימים האלה, כשהחדשות מציפות אותנו במידע סותר ושטחי, כשהפרשנים צועקים זה על זה ומבלבלים לכם את המוח, כשנדמה שהעולם כולו בוער – אני רוצה להיות המרחב השקט שלכם. המקום שבו אתם באים לקבל הבנה, בהירות, ואולי הכי חשוב – פרספקטיבה.
בימים הקרובים אנסה לפרק את האירוע שאנו נמצאים בו למרכיביו, להבין את הדינמיקה שלו ולהעריך לאן הוא מתגלגל. אני גם ארצה, אולי כבר בשבוע הבא, להתחיל את הסדרה על טראמפ דווקא כדי לתת לנו פרספקטיבה ורגע להסתכל על הדברים מנקודת מבט גבוהה יותר. המטרה שלי תהיה לתת לכם הבנה טובה יותר של המצב ולעזור לכם לנווט בו. כי הערך המרכזי של העבודה האנליטית הוא לא בחיזוי – הוא בהבנה. הוא בלאפשר לכם להבין את המצב, כדי שתוכלו לדעת כיצד לנווט בו.
בפרק היום נבין את הצירים השונים של מבצע ״עם כלביא״. יש שלושה: הגרעיני, המדיני והצבאי. נבין איפה איראן עומדת בדרך לפצצה, נבין למה ישראל בסך הכול הקדימה משבר שגם ככה היה צפוי לקרות, ונבין מה חלון ההזדמנויות הייחודי שישראל קיבלה כדי לבצע אותו.
ציר הגרעין
בואו נתחיל מהציר הכי חשוב במבצע: ציר הגרעין. אומרים לנו שלאיראן יש מספיק חומר ל״10 פצצות גרעין״. מה זה אומר? מה זה אומר ש״איראן קרובה לפצצה״? איך מודדים את זה?
התהליך לפצצה גרעינית עובר בכמה שלבים ברורים:
השלב הראשון הוא שלב ההעשרה: לוקחים אורניום טבעי ומעשירים אותו. מה זה אומר? מגדילים את האחוז של איזוטופ U-235. איזוטופ U-235 הוא סוג של אטום אורניום, שמאפשר תגובת שרשרת גרעינית. באופן טבעי הוא מהווה רק כ-0.7% מאטומי האורניום שנמצאים בטבע. תגובת השרשרת הגרעינית היא שמייצרת אנרגיה בכור גרעיני, או לחילופין בפצצת גרעין.
עד איזו רמה מעשירים אותו? לכור אזרחי צריך 3-5%. למחקר רפואי – 20%. לנשק גרעיני – 90% ומעלה. איראן הגיעה ל-60%.
וכאן יש נקודה חשובה: ככל שמתקדמים בהעשרה, התהליך נהיה קל יותר. מ-0.7% ל-20% זה 45% מהעבודה. מ-20% ל-60% עוד 30%. ומ-60% ל-90%? רק 25% נוספים.
עכשיו, איך מעשירים? באמצעות צנטריפוגות. צנטריפוגות מפרידות את האיזוטופים באמצעות סיבוב של גז אורניום. איזוטופ U-235 הוא מעט קל יותר מאיזוטופ U-238. הצנטריפוגה מפרידה את שניהם והאיזוטופ הנחוץ לתגובת הגרעין יוצא החוצה, לשם המשך ההעשרה. בתהליך איטי הגז מופרד עוד ועוד, עם כל הפרדה מעלה את אחוז האיזוטופ.
כמה צריך כדי לייצר פצצת גרעין? צריך כ-25 ק”ג של אורניום המועשר לרמה של 90% לפצצה אחת. במאי 2025, לאיראן היו 408 ק”ג ב-60%, מספיק לתשע פצצות אחרי העשרה נוספת.
כמה מהר איראן הייתה יכולה להעשיר את האורניום בשביל פצצה? לפצצה אחת – יומיים עד שלושה. בשביל 11 פצצות – חודש.
אבל אורניום מועשר הוא רק השלב הראשון בדרך לפצצה. הוא שלב קריטי והוא השלב שהכי קל למדוד משום שהוא דורש מתקנים תעשייתים בשביל העשרה.
השלב השני הוא שלב ההרכבה של הפצצה. כאן צריך לדעת כיצד לקחת את האורניום המועשר, להפוך אותו לליבת נפץ ואז לבנות את הפצצה. זה אולי השלב הכי מורכב טכנית, משום שהוא דורש ידע נרחב בייצור ותכנון של חומרי נפץ, שיטות בדיקה של המכלול ושיטות לסימולציה של הפיצוץ ותכנון מעטפת הנפץ כך שתוכל להשיג פיצוץ גרעיני. לא אכנס לכל הפרטים הטכניים, אך מדובר בשלב קריטי ומורכב מאוד.
הבעיה היא שמדובר גם בשלב שמאוד קשה למדוד אותו. אין כאן חומר שאפשר למדוד – אי-אפשר למדוד ידע. אפשר לחשוף ניסויים או מעבדות, אך הם מותירים הרבה פחות ראיות מחומר רדיואקטיבי כמו אורניום מועשר. מעצם טבעה, תוכנית נשק גרעינית היא סודית, והאיראנים מנסים להסתיר אותה עד כמה שהם יכולים. כל אלו שמים קושי להעריך האם איראן כבר מחזיקה ביכולות הטכניות להרכיב פצצה. אך גם אם אין לה עדיין את הידע, היא מתקרבת לשם.
ברגע שיש אורניום מועשר ברמה מספקת, ויש את הידע להרכיב פצצה, כל שנשאר הוא להרכיב את הפצצה ולבדוק אותה. משום שאיננו יודעים מהי רמת הידע בוודאות, המדד הכי אמין הוא זמן הפריצה לאורניום מועשר דיו. ואיראן מזמן עברה את הקו האדום כאן, בהתבסס על כמות האורניום המועשר שיש לה.
הציר המדיני
אז איראן צוברת עוד ועוד אורניום מועשר לרמה של 60%. איפה העולם? כי יש שימוש אחד בלבד של אורניום ברמה הזו – חומר ביניים בדרך לאורניום ברמה של 90%, שלב בדרך לפצצת גרעין. אין שום ספק בזה.
אז העולם מגיב לאט, אבל מגיב. ביום חמישי האחרון, ה-12 ביוני, מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא״א) קבעה שאיראן מפרה את ההתחייבויות שלה תחת האמנה למניעת תפוצה של נשק גרעיני. לא רק זה, בהחלטה שהתקבלה מועצת הנגידים הביעה חשש מן ״האופי של תוכנית הגרעין האיראנית״, וקראה למועצת הביטחון להתערב.
ההחלטה של מועצת הנגידים היא קריטית להצדקת המבצע הישראלי, והיא קריטית להמשך הטיפול בסוגיית הגרעין האיראנית ע״י מועצת הביטחון. משום שבהחלטה הזו הקהילה הבינלאומית מכירה בכך שאיראן פועלת להשיג נשק גרעיני. לאף אחד אין אשליות בנוגע לכך. איראן צוברת אורניום מועשר בשביל ייצור פצצה. היא אולי לא החליטה עדיין לעשות זאת, אבל אין ספק שזו המטרה.
איך איראן הגיבה להחלטה? היא הכריזה על כוונתה להקים מתקן העשרה שלישי ולהתקין צנטריפוגות מתקדמות חדשות, IR-6, שיאיצו את קצב ההעשרה. כלומר, התגובה האיראנית הייתה להגדיל את האיום הגרעיני.
כמה שעות מאוחר יותר, ישראל פתחה במבצע ״עם כלביא״.
האם ישראל בהחלטה שלה דחפה את איראן לפצצה? במילים אחרות, האם ישראל סגרה את הציר הדיפלומטי של בעית הגרעין האיראנית? אני לא חושב ואני אסביר למה.
עוד לפני החלטת הנגידים מועצת הביטחון הייתה אמורה להתכנס החודש כדי לדון בתוכנית הגרעין האיראנית. זה יהיה הכינוס האחרון של המועצה לדון בנושא לפני אוקטובר 2025, אז מנגנון הסנפבאק (snapback) יופעל (עוד רגע נרחיב עליו). עם החלטת מועצת הנגידים, הבמה הוכנה לדיון של מועצת הביטחון על ההפרות של איראן ועל האופי הצבאי של תוכנית הגרעין שלה. לפי דעתי, בכינוס הזה בריטניה או צרפת היו מפעילות את הסנפבאק.
או.קיי, מהו הסנפבאק? בהסכם הגרעין של 2015 הוכנס מנגנון שמאפשר להחזיר בתוך 30 יום את כל הסנקציות של מועצת הביטחון על איראן, מבלי האפשרות להטיל וטו על המהלך. בדרך כלל כדי שהחלטה במועצה תעבור, צריך שכל חמש החברות הקבועות – צרפת, בריטניה, ארה״ב, רוסיה וסין – יסכימו למהלך, או לכל הפחות לא יטילו וטו. בסנפבאק זה עובד אחרת.
בסנפבאק כל אחת מהחברות להסכם הגרעין יכולה להפעיל את המנגנון ע״י הודעה מראש. בתוך 30 יום מרגע ההודעה יש למועצה זמן להעביר החלטה לעצור את הפעלת המנגנון. אם החלטה לא עוברת, המנגנון מופעל.
אז אם נניח צרפת החליטה להפעיל את המנגנון, יש למועצת הביטחון 30 יום לעצור את ההפעלה. אבל כדי לעצור את ההפעלה צריך להעביר החלטה, החלטה עליה יכולה להטיל צרפת וטו. אז מעשית אין שום דרך לעצור את הסנפבאק.
הפעלת הסנפבאק תחזיר מגוון של סנקציות והחלטות בינלאומיות נגד האיראנים. מדינות במזרח ומרכז אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית יפחדו מקשרים עם טהרן, מחשש להיות חשופות לסנקציות בינלאומיות. אמברגו נשק יוטל על איראן והיכולת שלה לקבל או לייצא טכנולוגיה צבאית ואמל״ח תוגבל מאוד. איראן גם תהיה בסכנה של אמברגו ימי, על בסיס החלטה 1929 שתחזור לתוקף.
איראן כבר איימה בעבר שאם המנגנון יופעל היא תפרוש מהאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני, אותה אמנה שהיא כיום מפרה. יתכן גם שבמצב כזה של הפעלה, איראן תרצה להשיג נשק גרעיני כדי למנוע כל ניסיון לתקוף את מתקני הגרעין שלה.
ההיגיון האסטרטגי הוא פשוט: אם איראן פורשת מן האמנה, האיום הגרעיני ממנה גדל, משום שהפיקוח שעוד קיים עליה יוסר. במצב כזה, ישראל אולי תחליט לתקוף את תוכנית הגרעין. הדרך היחידה למנוע זאת היא להשיג פצצה. ואם איראן תראה שהיא בדרך לפצצה, זה גם יכול להרתיע את המעצמות מלכתחילה להחיל את הסנפבאק. יש?
כלומר הציר הדיפלומטי כנראה היה בדרך למשבר, עם ישראל או בלי ישראל. כמות האורניום שהאיראנים צברו הפכה אותם מעשית למדינת סף, ויתכן שהם היו חוצים את הסף תחת האיום בסנקציות נוספות.
הציר הצבאי
דיברנו על הציר הגרעיני, דיברנו על הציר הדיפלומטי, נשאר לנו הציר הצבאי.
בסוף 2024 קרו שני דברים:
א׳ ישראל סיימה להכות שוק על ירך את חיזבאללה, גורעת ממנו את היכולת להפגיז ללא הרף את ערי ישראל ולפגוע בתשתיות אסטרטגיות.
ב׳ משטר אסד נפל.
הנפילה של משטר אסד פתחה את הדרך לתקיפה ישראלית מאסיבית, שחיסלה את רוב הציוד של הצבא הסורי ובמיוחד את סוללות הנ״מ שלו. המרחב האווירי של סוריה הפך פתוח לכוחותינו, מרחיב למעשה את העליונות האווירית הישראלית מן הגולן ועד עיראק.
ביחד, שני הדברים הללו יצרו חלון הזדמנויות ייחודי לתקוף באיראן.
ללא האיום של חיזבאללה, ישראל תוכל להקדיש את מלוא הכוח האווירי שלה לתקוף באיראן. היא גם תוכל להקדיש מלוא מערכות ההגנה האווירית שלה כדי להתגונן מאיראן.
ללא סוללות נ״מ, חיל האוויר יוכל לפעול בחופשיות מעל שמי סוריה, מסוגל להנחית מכת פתיחה מאסיבית על האיראנים. לאחר מכן, הוא יוכל לנהל רכבת אווירית מאיראן לישראל.
מבצע ״עם כלביא״ מנצל את חלון ההזדמנויות הזה כדי לעשות למשטר האיראני את מה שאף אחד אפילו לא דמיין. לישראל יש היום עליונות אווירית במערב איראן. זה אומר שמטוסי חיל האוויר יכולים לפעול בחופשיות מעל המדינה. הם יכולים לצוד משאיות טילים, הם יכולים לצוד בכירים, הם יכולים לתקוף מתקנים. ואנחנו רק בהתחלה.
ההתכנסות
מבצע ״עם כלביא״ הוא התכנסות של שלושה צירים והא ההתחלה של שלושה צירים. הוא פועל בציר הצבאי, שמשפיע על הציר הגרעיני, שמשפיע על הציר המדיני. הדינמיקה של המבצע תשפיע ותושפע משלושת הצירים הללו. אבל ברגע שהבנו את שלושת הצירים, כבר קל לנו יותר לחשוב על ההשלכות של המבצע, מה צריכים להיות היעדים שלו ומה יהיו האתגרים בדרך לשם.
אני יודע שזה הרבה לעכל. שהמצב מורכב. שהחדשות ממשיכות להגיע.
אבל זו בדיוק המטרה של המשחק הגדול – להיות המרחב השקט שלכם. המקום שבו אתם יכולים לקבל את התמונה הגדולה, להבין את ההקשרים, לראות מעבר לכותרות.
