להורדת הפרק – קישור.
להורדת עותק pdf – קישור.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***
ביום חמישי האחרון נתתי הערכה: ישראל לא תצא למבצע נרחב באיראן בלי אור ירוק אמריקני מפורש. הערכתי שהמתיחות בין ממשל טראמפ לנתניהו סביב העיתוי והאופי של פעולה כזו תמנע מישראל לקחת את הסיכון.
טעיתי.
בשעה 3:00 לפנות בוקר ביום שישי, ישראל יצאה למבצע "עם כלביא": המתקפה הנרחבת ביותר על איראן מאז מלחמת איראן-עיראק. מעל 200 מטוסי קרב תקפו יותר מ-100 מטרות, כולל מתקני גרעין מרכזיים וחיסול הצמרת הצבאית האיראנית.
עכשיו נשאלת השאלה המאוד חשובה: למה טעיתי?
כשהסתכלתי על צומת ההחלטה של ישראל, הערכתי שהיא תבחר באופציה הזהירה. ההנחה שלי הייתה שישראל לא תרצה לפעול לפני שיש לה הסכמה אמריקנית וידיעה שארה״ב תבוא לעזרתה כדי לסיים את תוכנית הגרעין האיראנית.
אבל צמתי החלטה הם בדיוק הנקודות בהן מדינות מוכנות לקחת סיכון גדול, במיוחד אם הן חושבות שיש סכנה גדולה עוד יותר שמחכה להן. לאור התבטאויות של מקבלי החלטות בישראל נראה שבירושלים מעריכים שאיראן הגיעה לנקודה קריטית בתוכנית הגרעין שלה, נקודה שאחריה – ישראל כבר לא תוכל למנוע פצצת גרעין. כשיש סיכון קיומי באי-פעולה, כל סיכון בפעולה הופך נסבל.
אז ישראל יצאה לפעולה ללא הסכמה אמריקנית, כנראה מהמרת שמכת פתיחה מוצלחת תביא את ארה״ב להשתתף. זה עד עתה לא קרה.
עכשיו, צריך להתייחס לטענה ״ללא הסכמה אמריקנית״. מכל הדיווחים שאני מצליח לראות, ישראל קיבלה במקרה הטוב ״הבנה״ או ״אי-התנגדות״. אצטט ברשותכם את עמית סגל:
״במאמץ של חודשים שכלל את נתניהו ודרמר, לרבות פגישות שלא פורסמו עד היום, התקבל האור הירוק. עמדת ארצות הברית בין ׳אפשור׳ ל׳תמיכה׳״.
אז קיבלנו תמיכה, או קיבלנו אפשור? האור הירוק היה – ארה״ב תצטרף אם יהיה צורך, או האור הירוק היה – אנחנו מבינים שאתם מזהים איום, בהצלחה לכם?
מיד עם פתיחת המבצע בכירים ישראלים החלו לתדרך שכל הסיפורים על חיכוכים בין ישראל לארה״ב בסוגיית התקיפה היו רק הטעייה. לטענתם טראמפ היה שותף פעיל במבצע ההטעיה שנועד להפיל את האיראנים בפח, לגרום להם להאמין שישראל לא תתקוף בעוד ישראל מתכוננת למתקפה.
יכול להיות שזה מה שקרה. ויכול להיות שזו דרך מאוד נוחה לגרור את טראמפ למעורבות יותר פעילה במבצע. ״הנה, הוא היה שותף במבצע ההטעיה״ – אז למה שלא יהיה שותף גם בתקיפה?
אני אישית חושב שישראל קיבלה במתקפה על איראן החלטה דרמטית שדומה להחלטה לפתוח במלחמת ששת-הימים. הקבינט הבין שלא יהיה גב מעצמתי ברור, הקבינט הבין שיש איום מתפתח שמחייב תגובה, והוא החליט לקבל החלטה לא אופטימלית – אך הכרחית. בעוד 50 שנה אולי, כשיפתחו את הארכיונים, נגלה מה היה.
בכל מקרה, הסוגיה החשובה עכשיו היא שאלת ההצטרפות של ארה״ב להתקפה על איראן. כל עוד ארה״ב לא משתתפת במבצע, יהיה לנו קשה לחסל לחלוטין את תוכנית הגרעין. המתקן התת-קרקעי העמוק בפורדו, לב ליבה של תכנית הגרעין האיראנית, עדיין לא הושמד. ארה״ב יכולה להשמיד אותו מן האוויר באמצעות מפציצים כבדים. אם היא לא תתערב, אני מקווה שישראל הכינה תוכנית ב׳ כיצד לטפל במתקן.
הטעות שלי הייתה בהערכה שישראל תרצה בכל מחיר גב אמריקני לפני תקיפה. גב אמריקני אומר שארה״ב תהיה מוכנה להשתתף במבצע כדי לסיים אותו. זה לא קרה. ובכל זאת ישראל יצאה למבצע – משום האיום שהיא מזהה.
וזו תזכורת חשובה: בצמתי החלטה היסטוריים, מה שנראה כמגבלה עשוי להתגלות כגמיש יותר ממה שחשבנו. וכשמדינה מרגישה שגבה אל הקיר, היא תפעל גם במצב לא אופטימלי.
עכשיו שישראל קיבלה את ההחלטה, אנחנו צריכים להתמקד בניתוח המהלכים שלה. בימים הקרובים נתחיל לפרק את האסטרטגיה הישראלית ולהעריך לאן תתפתח המלחמה.
*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***
