להורדת עותק pdf – קישור.
אירועים וידיעות
02/09 – על רקע תחרות גוברת, פולקסווגן שוקלת לסגור לפחות אחד מהמפעלים שלה בגרמניה: לנוכח הלחץ בשווקים באירופה והתחרות מסין, החברה בוחנת לסגור מפעל בגרמניה, לראשונה מזה 87 שנה. המנכ”ל אוליבר בלום הצביע על הסביבה העסקית הקשוחה יותר בגרמניה, שמפגרת מאחור כמרכז תחרותי. האטה כלכלית בגרמניה היא חדשות רעות לכל גוש האירו.
03/09 – TSMC מגבירה את הפיתוח של הדור הבא של סיליקון עבור בינה מלאכותית בתוך 5 שנים: היצרנית הטאיוואנית שואפת לשלב שבבי סיליקון עם טכנולוגיה אופטית כדי לענות על צרכי האנרגיה והעברת הנתונים ההולכים וגדלים, המונעים על ידי בינה מלאכותית ומחשוב מתקדם. המאמץ יכול לשפר באופן משמעותי את עיבוד הנתונים של בינה מלאכותית.
03/09 – הודו צפויה להחזיק 150 חדי קרן בתחום הפינטק בשווי של 500 מיליארד דולר עד 2030: דו”ח חדש צופה צמיחה מהירה במגזרי פינטק כמו תשלומים, ביטוח ובנקאות, מונעים ע״י צריכה, חדירה לשוק והתקדמות בתחום הבינה המלאכותית. הפריחה עשויה למצב את הודו כמובילת פינטק עולמית.
03/09 – יפן תקים מרכז מחקר שבבים עם אינטל שיכלול ציוד EUV מתקדם: המרכז יתמקד בייצור שבבים בארכיטקטורה קטנה מ-5 ננומטר, מהלך קריטי עבור יפן להישאר תחרותית בתעשיית השבבים העולמית. הפרויקט צפוי להתחיל בייצור סדרתי בעוד 3-5 שנים.
04/09 – היצוא הטורקי לישראל ממשיך דרך השטחים הפלסטיניים: היצוא הטורקי לשטחים הפלסטיניים זינק ב-423% ל-403 מיליון דולר בשמונת החודשים הראשונים של 2024, כאשר באוגוסט לבדו נרשמה עלייה של 1,156%. הסחורות מנותבות מחדש לישראל למרות איסור היצוא הרשמי שהטילה ממשלת טורקיה. סביר להניח שברשות הפלסטינית אנשי עסקים מקומיים גוזרים קופון כמתווכים.
04/09 – יותר ממחצית ממפעלי התעשייה הרוסיים מתקשים להחליף את היבוא שהוטל עליו סנקציות: סקר גילה כי 37% מהחברות הרוסיות נאלצו לשנות באופן משמעותי את שרשרות הערך שלהן, ללא יכולת למצוא תחליפים מקומיים או “ידידותיים” למצרים וחומרי גלם זרים. זו עוד עדות לפגיעה הקשה של הסנקציות המערביות בתעשייה הרוסית, שמתקשה להחליף תשומות מערביות.
05/09 – סין ממזגת שניים מהברוקרים הגדולים ביותר שלה ליצירת ענקית פיננסית בשווי 230 מיליארד דולר: Guotai Junan Securities ו- Haitong Securities יתמזגו לבנק השקעות חדש. הישות החדשה תעקוף את Citic Securities כברוקראז’ הגדול ביותר בסין, במטרה להתחרות בבנקי השקעות גלובליים.
מאמרים, סקירות ומגמות
הקונגרס הגביר את החקיקה בסין, על רקע דחיפה דו-מפלגתית: הקונגרס ה-118 בארה”ב הגביר משמעותית את החקיקה נגד סין, והציג יותר מ-576 הצעות חוק הקשורות לסחר, השקעות, אבטחת שרשרות אספקה וזכויות אדם. בעוד הרפובליקנים הובילו יותר מהמאמצים הללו, שיתוף הפעולה הדו-מפלגתי ניכר, כאשר כמעט מחצית מהצעות החוק נהנו מתמיכה דו-מפלגתית. עם זאת, על-אף המספר הגדול של הצעות חקיקה, רק חלק קטן הפך לחוק. הקונגרס גם קושר יותר ויותר את מדיניות סין לסוגיות פנים, כמו טכנולוגיה ותחרות כלכלית.
חברה פרטית סינית רוצה להתחרות בסטארלינק: מגזר החלל המסחרי של סין השיג אבן דרך משמעותית עם החברה הפרטית Yuanxin Satellite ששיגרה את הקבוצה הראשונה של לווייני אינטרנט כדי להתחרות בסטארלינק של SpaceX. השיגור משקף את שאיפותיה הרחבות יותר של בייג’ינג להפוך למובילת חלל עולמית עד 2045. תעשיית החלל הסינית מתרחבת במהירות, עם יותר מ-200 מטע”דים ששוגרו בשנת 2023 לבדה.
הערת מחקר
בעיה פקיסטנית
איראן הודיעה לאחרונה לפקיסטן שהיא מתכוונת לקחת אותה לבוררות בינלאומית – בפריז, לא פחות – עקב אי-השלמת החלק הפקיסטני בצינור גז משותף לשתי המדינות. בזמן שאיראן כבר השלימה את החלק שלה לפני עשור, פקיסטן עדיין לא קנתה את הקרקע בשביל הקמת הצינור בצד שלה. למה זה צריך לעניין אותנו? ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך?
צינור הגז בין פקיסטן ואיראן הוא תזכורת למאגרי הגז הטבעי הגדולים של איראן – הגדולים בעולם – והפוטנציאל שלה להיות ספק אנרגיה מרכזי לאסיה ואירופה. אילולא הסנקציות המערביות טהרן הייתה נשטפת בפטרו-דולרים, שכמובן היו הולכים לממן את ההתעצמות הצבאית שלה ואת ציר ההתנגדות. פקיסטן היא לא היחידה שרוצה גז טבעי איראני. גם טורקיה צורכת אותו, וגם הודו הייתה שמחה לקבל גישה אליו.
הכישלון של פקיסטן לקדם את הפרויקט הוא לא סתם סרבול ביורוקרטי. והוא גם לא נובע מחוסר רצון. פקיסטן צריכה את הגז האיראני. בתוך עשור מאגרי הגז הטבעי של פקיסטן יתרוקנו. היא כבר היום מייבאת גז טבעי נוזלי מרוסיה, ואולי שוקלת לייבא גז טבעי נוסף מקטאר. אז למה לא מאיראן?
שתי סיבות, שהן בעצם אותה סיבה: אין לה את החברים לשם כך, ואין לה את הכסף. לעשות עסקים עם איראן הוא דבר מורכב ומסוכן. יש עליה רשימה ארוכה של סנקציות, וכל מי שינסה לעבוד עם איראן עלול למצוא עצמו תחת סנקציות חונקות של ארה״ב. האמריקנים הבהירו לא אחת שהם לא יהססו להטיל את מלוא כובד הסנקציות על פקיסטן, אם תחליט להמשיך בפרויקט. זה כמובן מרתיע את איסלמבאד.
אבל פקיסטן היא לא המדינה הראשונה או היחידה לעבוד עם איראן. רק במאי הודו חתמה על חוזה להפעלת נמל צ׳אבהאר, נמל איראני אסטרטגי. וזו לא הפעם הראשונה בה הודו עובדת עם איראן. ההשקעות ההודיות בצ׳אבהאר גם לא התחילו השנה – הן התחילו ב-2003. אפילו תחת ממשל טראמפ, שנחשב קשוח כלפי איראן, הודו קיבלה החרגה מהסנקציות ויכלה להמשיך להשקיע ולפעול בנמל. למה הודו כן ופקיסטן לא?
כי לפקיסטן אין את החברים שיש להודו. ההודים היו זהירים לגוון את הקשרים שלהם בזירה הבינלאומית, כך שהם לא תלויים באף אחד. ארה״ב יכולה לאיים על ניו-דלהי בסנקציות, אך בכך היא רק תרחיק את ניו-דלהי ממנה. ההודים אינם תלויים בסיוע אמריקני, ויש להם קשרים עם מדינות מערביות חשובות נוספות – יפן, גרמניה, בריטניה. יש להם גם מעמד בדרום העולמי, מחנה בו וושינגטון רוצה השפעה.
לעומת הודו, מאז המלחמה בטרור פקיסטן ראתה את הקשרים שלה עם ארה״ב נחלשים ועם סין מתחזקים. אך במקום לאזן את הקשרים, פקיסטן יותר ויותר נדחפה לכיוון של סין. היום אין לוושינגטון סיבה לחשוש שסנקציות ירחיקו את איסלמבאד – כי היא כבר רחוקה. ולסין אין סיבה למהר ולהציע סיוע כלכלי לפקיסטן – כי לאן עוד היא תלך?
והיעדר חברים מביא להיעדר כסף. הכלכלה של פקיסטן גם בימים טובים חלשה. היא מתקשה לספק מימון לפרויקט התשתית עם איראן. ואין לפקיסטן למי עוד לפנות – ארה״ב וגופים מערביים כמובן לא יתנו כסף לפרויקט עם איראן. סין לא מעוניינת לתת עוד הלוואות לפקיסטן, שגם ככה כורעת תחת נטל החוב הקיים לבייג׳ינג. אז פקיסטן תקועה – בלי מימון, ובלי מרחב תמרון. הכישלון של פקיסטן, מדינה בת 235 מיליון בני-אדם, היא שיעור מאלף בחשיבות של כוח כלכלי וכוח מדיני.
