שאלת הגרעין הסעודית (ניתוח 180) – ש.ח

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

להורדת הפרק – קישור.

להורדת עותק pdf – קישור.

מבוא

השיחות הנוכחיות בין ישראל, ערב הסעודית וארה״ב בנוגע לנורמליזציה סעודית-ישראלית קצת מזכירות קומדיה רומנטית: ישראל רוצה נורמליזציה עם הסעודים. הסעודים מוכנים לבצע נורמליזציה, רק בשביל לשפר את הקשר עם האמריקאים. האמריקאים בכלל רוצים נורמליזציה כדי לקדם אינטגרציה אזורית נגד איראן. אולי גם לתת לביידן הישג דיפלומטי לפני הבחירות. האמריקאים הם גם השושבין בחתונה הזו, וגם מושא האהבה של החתן המיועד.

זו כמובן אינה הפעם הראשונה שמדינה ערבית מוכנה לחתום הסכם עם ישראל כדי להגיע לאמריקאים. שני שיקולים מרכזיים דחפו את סאדאת: סיוע כלכלי מארה״ב ועזיבת המחנה הסובייטי לטובת המחנה המערבי[1]. שיקול דומה דחף את ירדן לחתום איתנו על הסכם שלום[2].

הייתי מעדיף שהסעודים יחתמו איתנו על הסכם נורמליזציה משום הערך שיש בעצם הנורמליזציה איתנו. היעדר הכרה רשמית של הסעודים בישראל ושלנו בסעודים מונע שיתופי פעולה ברמה הממשלתית ומסבך את ההשקעה והמסחר בין המדינות. נכון שהיעדר הכרה לא מונע מסחר והשקעות, אך הוא בהחלט פוגע במימוש הפוטנציאל האדיר שיכול להיות. סעודיה היא אחת מ-20 הכלכלות הגדולות בעולם, עם קרנות השקעה שרק מחפשות הזדמנויות. לשתי המדינות, סעודיה וישראל, ישנם תחומי עניין משותפים בתחומים כמו מאבק במדבור, טכנולוגיות מים ואנרגיה מתחדשת. למה שלא נשתף פעולה, בגלוי ועם קידום ממשלתי של יוזמות משותפות?

אבל הסעודים רואים את המצב אחרת. הם רוצים בתמורה לנורמליזציה עם ישראל, שארה״ב תיתן להם שלושה דברים: ערבויות ביטחון, שיתוף פעולה בתחום הגרעין האזרחי ומכירת נשק מתקדם. הם גם מעוניינים שישראל תבצע מחוות כלשהן כלפי הפלשתינים, מחוות שאופיין והיקפן לא ברור.

הדרישות של הסעודים לאמריקאים פורסמו כבר במרץ השנה. מאז נראה שהמשא ומתן מתמקד בעיקר במחיר שארה״ב מוכנה לשלם, עם ישראל והפלשתינים כסוגייה משנית. אפשר להבין למה – המחיר שהסעודים דורשים מהאמריקאים הוא מאוד גבוה. כאשר הדרישה לערבויות ביטחון התפרסמה במרץ לא היה ברור מה בדיוק הסעודים רוצים. כמה חודשים מאוחר יותר, ביולי, פרסם הפרשן הסעודי רב ההשפעה עלי שיהאבי מאמר דעה שמבהיר מה בדיוק הסעודים רוצים: ברית צבאית[3]. הסעודים רוצים ״הסכם או מבנה […] שייתפס ע״י יריבים כהתחייבות אמריקאית לבוא להגנת סעודיה״[4]. כלומר ברית צבאית כמו זו שיש לוושינגטון עם מדינות נאט״ו או עם יפן.

הדרישה כמובן עוררה סערה. בין הסיבות להתנגדות: ברית כזו תכריח את ארה״ב להפנות משאבים ממזרח אסיה למזרח התיכון, בזמן של תחרות גוברת עם סין[5]. ברית כזו עלולה לגרור את ארה״ב לסכסוך צבאי גם אם אינה מעוניינת בו[6]. חשבו לדוגמה על מקרה של התקפת טילים חות׳ית נגד ריאד – האם במצב כזה ערב הסעודית תוכל להפעיל את הסכם ההגנה? מי יקבע מה הסף להפעלת ההסכם? מה יעשו וושינגטון וריאד במקרה של אי-הסכמה אם הסף הדרוש נחצה?

סיבה שלישית להתנגדות היא על בסיס מוסרי/אתי[7]. ערב הסעודית היא עדיין מונרכיה אבסולוטית שמדכאת מיעוטים דתיים. במשך שנים רבות היא הפיצה את הגרסה הקיצונית שלה של האסלאם, יוצרת את התנאים בהם שגשגו ארגוני טרור כמו אל-קאעידה[8]. היום, כשהסעודים מנסים לאיים על האמריקאים שאם לא יתנו להם את מה שהם רוצים הם יפנו לסינים, הם רק מחזקים את התדמית שלהם כבעל ברית בוגדני. פעם הם הפיצו את האסלאם הקיצוני שהיה בסיס לארגוני טרור רבים, היום מאיימים על וושינגטון שיפנו לאויבים הכי גדולים שלה – הסינים. למה שארה״ב תכניס תחת חסותה מדינה כזו?

סוגיה אחרת ומורכבת לא פחות היא הדרישה הסעודית לשיתוף פעולה בתחום הגרעין האזרחי. הסעודים רוצים להקים תוכנית גרעין אזרחית אצלם – כלומר כורים גרעיניים להפקת חשמל – והם רוצים שכל מחזור הדלק יהיה אצלם[9]. כלומר, הם רוצים להעשיר אורניום בשטחם והם רוצים לעבד דלק משומש. בשתי הטכנולוגיות ניתן לייצר חומר בקיע בשביל פצצה גרעינית: אפשר להעשיר אורניום לרמה המתאימה לנשק גרעיני (מעל 90%) או להפיק פלוטוניום מדלק משומש ולהשתמש בו כחומר בקיע לפצצה. הפצצה הגרעינית ״איש שמן״ שהופלה על נגסאקי הייתה עם ליבת פלוטוניום.

האפשרות הזו כמובן מעוררת חשש גם בירושלים וגם בוושינגטון. למה? ראשית, הסעודים הצהירו מספר פעמים שאם איראן תפתח נשק גרעיני, הם יפתחו גם. כלומר ערב הסעודית הכריזה שיש בכוונתה לפתח נשק גרעיני, אם תראה לנכון. למה שארה״ב תספק טכנולוגיה גרעינית למדינה כזו?

שנית, אם ארה״ב תחליט להעביר טכנולוגיות גרעיניות רגישות לסעודיה היא תשנה את הנורמה בנוגע לשיתוף פעולה גרעיני במזרח התיכון. היום, תוכניות גרעין במדינות כמו איחוד האמירויות או טורקיה אינן כוללות העשרת אורניום או עיבוד מחדש של דלק. אם הסעודים יקבלו את היכולות הללו – עוד מדינות ירצו. אנחנו נראה עוד מדינות באזור משיגות את האפשרות לייצר חומר בקיע לפצצה.

שלישית, התרחיש של פצצה סעודית הוא ברבור שחור – אנחנו לא יודעים מה הסיכוי שלו, אך הוא יהיה בעל השפעה רחבה. לדוגמה, ההצדקה של נשק גרעיני סעודי כ״איזון״ לפצצה איראנית מפספסת שתי נקודות: הנקודה הראשונה היא איך הוא בדיוק יהיה איזון. האם סעודיה תרחיב את המטריה הגרעינית שלה למדינות נוספות במזרח התיכון? האם אנו מעוניינים שסעודיה תעשה זאת? היא למעשה תגבש סביבה מחנה ערבי, שיהיה קשור אליה בברית צבאית. הפעם האחרונה שהתמודדנו עם גוש ערבי כזה היה בשנות ה-70׳. האם אנו רוצים שהמרחב הערבי סביבנו יתגבש בהובלה סעודית?

הנקודה השנייה היא שנשק גרעיני סעודי לא יעלם גם אם הנשק האיראני יעלם. רבים בישראל מצפים או מקווים שאיראן תתמוטט, במוקדם או במאוחר. מה יקרה אם יום אחד איראן אכן תתמוטט והממשלה החדשה תשקול לוותר על הנשק הגרעיני בידיה – אם הסעודים יוותרו על שלהם? או מה יקרה אם איראן לא תשיג נשק גרעיני, אך הסעודים ירצו בכל מקרה להשיג נשק גרעיני?

בניתוח הסיכון מהסכם גרעין בין ערב הסעודית וארה״ב אנחנו לא יכולים לצאת מתוך נקודת הנחה שהידידות בינינו לסעודים תמשך. אנחנו יכולים לקוות שהיא תמשך, אנחנו יכולים להשתדל שהיא תשמך, אך אסור לנו להניח שהיא תמשך. קחו לדוגמה את היחסים בינינו ובין איראן של השאה, או בינינו לטורקיה עד עלייתו של ארדואן. יחסים ידידותיים של עשורים נמחקו. במקרה האיראני, כמעט בן לילה.

אפשר לטעון שגישה כזו תמנע לחלוטין כל שיתוף פעולה עם הסעודים. אם אנו מתייחסים למקרה הגרוע ביותר, למה שנשתף פעולה עם הסעודים? למה שננהל מסחר איתם? ניתן להם להשקיע בישראל? התשובה היא שמסחר או השקעות הם עם סיכון נמוך יותר מאשר תוכנית גרעין אזרחית עם הטכנולוגיה להפקת חומר בקיע לפצצה. חשבו על זה כך: מסחר והשקעות ואפילו מכירה של טכנולוגיות צבאיות הגנתיות הן אגרות חוב של ממשלת ארה״ב – סיכון נמוך מאוד, עם תשואה טובה. תוכנית גרעין אזרחית עם יכולת העשרה היא השקעה במסעדה בישראל או קניית מניות של חברה מפוקפקת. יש תשואה, עם סיכון משמעותי למחיקת כל ההשקעה. אנחנו רוצים לצמצם עד כמה שניתן את החשיפה שלנו לסיכון, תוך שמירת התשואה. מטוסי F-35 סעודים יהיו איום על ישראל, אך לא אותו איום כמו נשק גרעיני.

בניתוח היום אני רוצה לפרק את שאלת הגרעין לסעודיה ולהבהיר מהם בדיוק הסיכונים, מה האינטרס הישראלי ואיך אפשר בכל זאת להתקדם בשיחות הנורמליזציה.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

האם ישראל יכולה בכלל להשפיע על שיתוף פעולה כזה?

השאלה הראשונה שאנו צריכים להתייחס אליה היא האם ישראל בכלל יכולה להשפיע על שיתוף הפעולה בין ארה״ב וריאד בתחום הגרעין. אם לא, הרי שהניתוח מנקודת מבטה של ישראל מיותר – אם אין לנו מה לעשות, הכול נמצא במגרש של האמריקאים. לשמחתנו התשובה היא חד-משמעית: כן. ישראל יכולה להשפיע על שיתוף הפעולה הזה. היא יכולה לנסות ולמנוע אותו, אם הוא יאיים על האינטרס שלה. על בסיס מה אני קובע זאת?

שיתוף פעולה בתחום הגרעין בין ארה״ב ובין ערב הסעודית יעשה תחת חוק האנרגיה האטומית של 1954. על פי החוק, על ממשלת ארה”ב לחתום על הסכם 123 – מספר הסעיף המחייב אותו – עם המדינה האחרת. מטרת ההסכם למנוע התפשטות נשק גרעיני[10]. הסכם טיפוסי יכלול את הדרישות הבאות: אבטחת ציוד וחומרים גרעיניים אמריקאים; התחייבות שחומרים, ציוד וטכנולוגיה לעולם לא ישמשו לפיתוח נשק גרעיני; הגבלות או איסור העשרת אורניום ועיבוד דלק משומש. ברגע שההסכם נחתם, לקונגרס האמריקאי יש 90 יום לבחון את ההסכם, ולאחר מכן הוא הופך אוטומטית לחוק, אלא אם כן בית הנבחרים והסנאט הצביעו נגדו[11].

ישראל תוכל להפיל את ההסכם בקונגרס. סביר להניח שלא נצטרך להתאמץ במיוחד כדי לעשות זאת. גם ללא התנגדות ישראלית, קרוב לוודאי שההסכם יספוג ביקורת והתנגדות מצד חברי קונגרס אמריקאים. למה? שתי סיבות: הסיבה הראשונה הוא החשש שהעשרה עלולה לשמש לייצור נשק גרעיני או להניע מדינות אחרות לחפש העשרת אורניום. ועדת החוץ של הסנאט העבירה כבר ב-2018 החלטה המתנגדת לכל הסכם בין ארה”ב לסעודיה שיאפשר לסעודים להעשיר או לעבד מחדש דלק.

חשוב להבין ששיחות לשיתוף פעולה גרעיני בין ארה״ב וסעודיה לא התחילו השנה. הן מתקיימות מאז 2008. המשא ומתן לא התקדם משום שסעודיה מסרבת לחתום על פרוטוקול נוסף עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א) ולוותר על האפשרות להעשיר אורניום או לעבד מחדש דלק משומש בשטחה[12]. הפרוטוקול הנוסף הוא פרוטוקול מחמיר, שנותן לסוכנות בין השאר את הזכות לבקר בהתרעה קצרה בכל מתקן החשוד בפעילות גרעינית, לא רק מתקן עליו הכריזה המדינה.

בעבר, משום הסירוב הסעודי, העמדה הישראלית הייתה מאוד ברורה: לא לתוכנית גרעין אזרחית לסעודיה ואם כן – ללא העשרה. לדוגמה, בביקור בוושינגטון ב-2018 ראש הממשלה נתניהו אמר בדיוק את הדברים האלה לנשיא טראמפ[13]. ברור שאז היה קל יותר להתנגד כי נורמליזציה לא הייתה על השולחן, אך השיקול האסטרטגי לא השתנה.

סיבה שנייה היא העוינות של חלק מחברי הקונגרס כלפי ערב הסעודית. מאז רצח חשוקג׳י ב-2018 יש הסכמה בשתי המפלגות שארה״ב צריכה לבחון מחדש את היחסים עם סעודיה ולדרוש ממנה לשפר את מצב זכויות האדם בשטחה[14]. הם ירצו לדעת מדוע ממשל ביידן מתעקש לתת טכנולוגיה גרעינית רגישה למדינה עם רקורד זכויות אדם בעייתי בלשון המעטה. ההתנגדות עוד יותר תגדל אם בנוסף להסכם הגרעין ממשל ביידן גם ירצה לאשר ברית הגנה בין המדינות. ברית כזו חייבת את אישור הסנאט וגם היא קרוב לוודאי תתמודד עם התנגדות בקונגרס. ללא רוב דמוקרטי בבית הנבחרים ועם רוב צר מאוד בסנאט, לממשל ביידן יהיה קשה להעביר עסקה כזו[15].

אני חושב שאחת הסיבות שמלכתחילה סעודיה מתנה את הנורמליזציה עם ישראל בהסכם גרעין וברית הגנה, היא כדי לגייס את ישראל שתעשה עבור סעודיה לובי בקונגרס. אחרת, ישראל יכולה להשתמש בהשפעה שלה בקונגרס כדי לנסות ולהפיל את ההסכמים, או לחילופין לתת להסכמים ליפול מעצמם עקב ההתנגדות שתבוא. הסעודים – וממשל ביידן – רוצים לקנות אותנו עם נורמליזציה. האם כדאי לנו להסכים?

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

סכנות אזוריות ותרחישי קצה

ישנן שתי בעיות עם הסכם גרעין שייתן לסעודיה העשרת אורניום ועיבוד מחדש של דלק משומש. הראשונה היא קביעה של נורמה אזורית חדשה בתחום הגרעין. אם סעודיה מקבלת טכנולוגיות רגישות – למה שמדינות אחרות לא יקבלו? למה שמצרים, או ירדן, או טורקיה לא יקבלו גם גישה להעשרת אורניום ועיבוד מחדש של דלק משומש? הן יוכלו לבקש זאת מארה״ב, או שהן יוכלו לבקש זאת מספקים אחרים, כמו רוסיה או סין. מה אז יטענו ארה״ב או ישראל? למה ירדן לא יכולה לקבל טכנולוגיה כזו וסעודיה כן?

האמריקאים כבר הבינו זאת ולכן ניסו לקבוע נורמה של שת״פ גרעיני ללא העשרה או עיבוד מחדש. הם קבעו את הנורמה הזו בהסכם 123 שנחתם עם איחוד האמירויות ב-2009. בהסכם אבו-דאבי, באופן תקדימי, וויתרה על הזכות להעשיר אורניום או לעבד מחדש דלק משומש. היא וויתרה על הטכנולוגיה שתאפשר לה לייצר חומר בקיע לפצצה. בוושינגטון חגגו את ההסכם כ״תקן הזהב״ להסכמי שיתוף פעולה גרעיניים.

אם ארה״ב תחתום עם ריאד על הסכם אחר, גם ההסכם עם האמירתים ישתנה. בהסכם שנחתם ב-2009 נכלל סעיף הדורש שההסכם לא יהיה נחות מהסכמים עתידיים בין ארה”ב למדינות אחרות במזרח התיכון. כלומר, כל מגבלה שהאמריקאים שמו על האמירתים חייבת להיות גם על מדינות אחרות. אחרת ההסכם יפתח מחדש למשא ומתן[16]. אם ארה”ב תיתן לסעודים מחזור דלק מלא, האמירתים ירצו גם. ואחריהם כל מדינה אחרת במזרח התיכון. אז הבעיה של ישראל לא תהיה רק הפוטנציאל של פצצה בסעודיה, אלא גם בירדן ובאמירויות ובטורקיה ובמצרים. האם זו הסביבה האסטרטגית שאנו רוצים?

אפשר לטעון שהתרחיש בו ערב הסעודית תחליט לפתח פצצה הוא תרחיש קיצון, בעל סבירות נמוכה מאוד. וגם אם כן, מה הסיכוי שהיא תהיה עוינת לנו? לצערנו זה לא משנה. מה שמשנה לנו היא ההשפעה הפוטנציאלית של אירוע נדיר, לא הסיכוי שהוא יקרה. אם אנחנו יכולים למנוע אותו – למה שלא נעשה זאת?

חשוב להבהיר שהדגש כאן הוא על מחזור דלק מלא לסעודיה, לא על תוכנית גרעין אזרחית. ערב הסעודית תשיג כורים גרעינים, אם מארה״ב, אם ממדינה אחרת. את זה אי-אפשר למנוע ואין סיבה למנוע. הבעיה היא עם העשרת אורניום ועיבוד מחדש של דלק משומש. את הטכנולוגיות האלו צריך למנוע.

אבל כאן עולה השאלה הבאה: האם לא כדאי שארה״ב תספק לסעודים את הטכנולוגיות הרגישות הללו, ולא סין או רוסיה? הרי לא רק האמריקאים מחזיקים בידע. אם וושינגטון תסרב לסעודים, הם יפנו למישהו אחר. אז לא כדאי שהאמריקאים הם שיספקו את הטכנולוגיה? כדי לענות על השאלה, עלינו להתייחס לשתי שאלות קשורות:

ראשית, מה הכוונה ב״כדאי״? מה הקריטריון? האם הכוונה שאם ארה״ב תספק את הטכנולוגיות, היא תוכל למנוע מסעודיה להפוך את התוכנית האזרחית לתוכנית צבאית? ברגע שארה״ב תספק לסעודים את הידע הטכני והציוד הנדרש, הם יוכלו להפוך את התוכנית האזרחית לצבאית. זה לא יהיה קל או פשוט. העשרה לרמות גבוהות יותר של אורניום דורשת ידע וציוד שלא יהיה זמין מהאמריקאים. אך הסעודים יוכלו לבנות על הידע שהאמריקאים יספקו. במקרה של פלוטוניום הבעיה פשוטה יותר, משום שההפקה דורשת רק הפרדה של פלוטוניום מהדלק המשומש. בכל מקרה, ברגע שהטכנולוגיה והידע ההתחלתיים יסופקו, המגבלה היחידה על הסעודים תהיה המוכנות שלהם להשיג נשק גרעיני. מכאן, בהערכת סיכונים, אין הבדל בין ארה”ב, רוסיה או סין. בכל מקרה, הסעודים יוכלו להשיג נשק גרעיני.

אם כך, למה להתנגד להעברת טכנולוגיות בין ארה״ב וסעודיה? אם בסוף זה לא משנה, למה מלכתחילה להתנגד ואולי לטרפד את הסיכוי לנורמליזציה? ציינתי כבר סיבה אחת, זו של קביעת נורמות. כשארה״ב תעניק לסעודיה את הטכנולוגיות, היא תקבע נורמה שתאפשר לכל מדינה אחרת באזור גם לקבל את אותן טכנולוגיות.

סיבה אחרת היא שאנחנו לא יודעים אם סין או רוסיה מוכנות לספק את הטכנולוגיות לסעודיה. בייג׳ין ומוסקבה מודאגות מתפוצת נשק גרעיני בדיוק כמו ארה”ב. לדוגמה בטורקיה, רוסיה מטפלת בכל מחזור הדלק, ולא מאפשרת לטורקיה להעשיר אורניום או לעבד מחדש דלק משומש. איננו יודעים, אם אחרי שהאמריקאים יסרבו, בייג׳ין או מוסקבה יהיו מוכנות לספק את הטכנולוגיה.

לבסוף, יש סימן שאלה האם הסעודים ילכו בכלל לסינים ולרוסים. סעודיה מעוניינת לשפר את יחסיה עם ארה”ב. זו המטרה בבקשה לערבויות ביטחון – להציב את היחסים בין המדינות על בסיס הסכמי ברור. הסעודים קרוב לוודאי מבינים שפנייה לסין או רוסיה לשת״פ גרעיני תפגע ביחסים עם וושינגטון ותרחיק את האמריקאים עוד יותר מהם. הם לא מעוניינים באופציה הזו. זה נותן לארה״ב וישראל מרחב תמרון מול הסעודים.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

כיצד להתקדם

ישראל צריכה להתנגד לתוכנית גרעין סעודית עם מחזור דלק מלא. גם ארה״ב. תוכנית כזו עלולה ליצור תקדים מסוכן, שישפיע לרעה על הסביבה האסטרטגית של ישראל. אנחנו לא יכולים למנוע אנרגיה גרעינית ממדינות המזרח התיכון. אנחנו כן יכולים לנסות ולמנוע זליגה של טכנולוגיות רגישות.

מצד שני, האם סירוב אמריקאי יביא להתמוטטות השיחות וגניזת רעיון הנורמליזציה? לא בהכרח. העניין הסעודי בהעשרת אורניום נובע ככל הנראה משיקולי ביטחון, הצורך בקלף גרעיני נגד טהרן. ארה”ב יכולה לקשור בין שיפור היחסים האסטרטגים והביטחוניים עם סעודיה ובין ויתור של הסעודים על העשרת אורניום ועיבוד מחדש של דלק משומש[17].

מה וושינגטון יכולה להציע? האמריקאים לא חייבים לתת לסעודים ערבויות ביטחון, שכפי שאמרתי עלולות לסבך אותם אסטרטגית. הם יכולים להציע מודל דומה לזה שיש בין ישראל וארה״ב, בו שתי המדינות נהנות משיתוף פעולה ביטחוני עמוק ללא ברית רשמית. במודל כזה ארה״ב תגדיל את מספר התרגילים המשותפים עם הסעודים, תעזור לאמן את כוחותיהם, תמכור מערכות נשק מתקדמות ותעודד אותם לשתף פעולה עם מדינות אחרות באזור נגד האיראנים (נגיד, ישראל). אין סיבה שירושלים או וושינגטון יתנו לסעודים את כל מה שהם רוצים. נורמליזציה היא חשובה, אך לא בכל מחיר.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון שלנו. רוצים להצטרף? מוזמנים ללחוץ כאן ***

[1] איל השקס, גשרי הכלכלה: ההזדמנויות החדשות במזרח התיכון (ישראל: מטר, 2021), 39–41.

[2] השקס, 44–45.

[3] Ali Shihabi, ‘A Saudi-American Alliance?’, Hoover Institution, 6 July 2023, https://www.hoover.org/research/saudi-american-alliance.

[4] Shihabi.

[5] Bilal Y. Saab, ‘Why the Proposed Saudi Security Pact Doesn’t Serve U.S. Interests’, Foreign Policy, 21 March 2023, https://foreignpolicy.com/2023/03/21/saudi-mbs-biden-israel-security-washington-riyadh/.

[6] Greg Priddy, ‘Biden Should Not Extend Security Guarantees to Saudi Arabia’, The National Interest (The Center for the National Interest, 25 July 2023), https://nationalinterest.org/feature/biden-should-not-extend-security-guarantees-saudi-arabia-206662.

[7] Mark Antonio Wright, ‘Hell No to New U.S. Security Guarantees to Saudi Arabia’, National Review, 28 July 2023, https://www.nationalreview.com/corner/hell-no-to-new-u-s-security-guarantees-to-saudi-arabia/.

[8] Farah Pandith, ‘Extremism Is Riyadh’s Top Export’, Foreign Policy, 24 March 2019, https://foreignpolicy.com/2019/03/24/farah-pandith-saudi-how-we-win-book/.

[9] Luke Caggiano, ‘Saudi Arabia Aiming for Complete Nuclear Fuel Cycle’, Arms Control Association, March 2023, https://www.armscontrol.org/act/2023-03/news/saudi-arabia-aiming-complete-nuclear-fuel-cycle.

[10] Daryl Kimball and Kingston Reif, ‘The U.S. Atomic Energy Act Section 123 At a Glance’, Arms Control Association, April 2019, https://www.armscontrol.org/factsheets/AEASection123.

[11] Kimball and Reif.

[12] David C. Trimble, ‘U.S.-SAUDI NUCLEAR COOPERATION’ (United States Government Accountability Office, April 2020), https://www.gao.gov/assets/gao-20-343.pdf.

[13] Toi Staff, ‘Netanyahu Said to Ask Trump Not to Sell Saudis Nuclear Reactors’, The Times of Israel, 9 March 2018, https://www.timesofisrael.com/netanyahu-said-to-ask-trump-not-to-supply-nuclear-reactors-to-saudi-arabia/.

[14] Charles W. Dunne, ‘What Lies Ahead for Saudi Arabia in the 118th US Congress’, Arab Center Washington DC, 7 December 2022, https://arabcenterdc.org/resource/what-lies-ahead-for-saudi-arabia-in-the-118th-us-congress/.

[15] Karoun Demirjian and Mark Mazzetti, ‘White House Targets Key Democrats on Potential Saudi-Israel Pact’, The New York Times, 17 August 2023, sec. U.S., https://www.nytimes.com/2023/08/17/us/politics/saudi-arabia-israel-senate-white-house.html.

[16] Christopher M. Blanchard and Paul K. Kerr, ‘Prospects for U.S.-Saudi Nuclear Energy Cooperation’ (Congressional Research Service, 9 June 2023), https://crsreports.congress.gov/product/pdf/IF/IF10799.

[17] Seerat Sohal, ‘The US Position on Saudi Arabia’s Civilian Nuclear Program’, Arab Center Washington DC, 16 August 2023, https://arabcenterdc.org/resource/the-us-position-on-saudi-arabias-civilian-nuclear-program/.