המיקום הייחודי של ישראל (פלג 121)

הפעילות האינטנסיבית שמתרחשת בזירה הדיפלומטית של ישראל היא הזדמנות טובה לדבר על המיקום הייחודי של ישראל שמאפשר לה להשתלב בשלושה אזורי מפתח חשובים: האוקיינוס ההודי, המזרח התיכון ומזרח אירופה.
15 ביוני 2022

בואו להבין את עתיד הזירה
הבינלאומית – ועכשיו תקופת היכרות בחינם!

image_pdfהצגה כ-pdfimage_printהדפס

תקציר

  1. המיקום הייחודי של ישראל מאפשר לה להשתלב בשלושה אזורי מפתח עולמים, החווים שינוים גיאופוליטים משמעותיים: א׳ האוקיינוס ההודי; ב׳ המזרח התיכון; ג׳ מזרח אירופה.
  2. האוקיינוס ההודי רואה צמיחה דמוגרפית וכלכלית משמעותית, והוא חוליה חשובה בסחר בין מזרח ומערב אירו-אסיה. האוקיינוס צפוי להמשיך ולהיות מוקד צמיחה עולמי אל תוך המאה ה-21.
  3. המזרח התיכון משתנה ע״י שלוש מגמות גדולות: התחזקות איראן במרחב; הירידה בחשיבות האסטרטגית שלו בעיני ארה״ב; והפעילות העצמאית של שחקנים אזורים, אם זו ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר, מצרים או טורקיה.
  4. מזרח אירופה מתגבשת כמחנה ביטחוני נפרד באיחוד האירופי, וכחזית של המערב מול רוסיה. התגבשות המחנה צפויה להוביל לפרויקטים חדשים בתשתיות גז ונפט, לוגיסטיקה, שת״פ מדיני וצבאי בין מדינות המחנה.
  5. ישראל יכולה לרתום את השינויים בכל שלושת האזורים לטובתה – מה שאני קורא לו ״אסטרטגית שלמה״. באוקיינוס ההודי היא יכולה להגדיל את ההשקעות והמסחר עם מדינות מפתח באזור, בראשן הודו, קניה ואינדונזיה. במזרח התיכון ישראל לחזק מסגרות אזוריות שיועילו גם לה וגם יצמצמו את הפעילות האיראנית. ובמזרח אירופה ישראל יכולה לספק מוצרי ביטחון ואנרגיה למדינות האזור.
  6. חשוב לציין שבפעילות במזרח אירופה הפוטנציאל הישראלי נפגע עקב המדיניות שלנו בנוגע להעברת נשק כחול-לבן לאוקראינה. הדבר מציב סימן שאלה על הכדאיות של רכישת אמל״ח ישראלי, לאור הסיכון שמדינה לא תוכל להעביר אותו לחברה אחרת המתמודדת עם רוסיה.

להורדת הפרק – קישור.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

מבוא

לישראל יש מיקום ייחודי באירו-אסיה שעלול לגרום לנו לפעמים סחרחורת. אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו כמדינה מערבית, שתקועה בג׳ונגל של המזרח התיכון. אנחנו למען האמת מדינת ציר, שמחברת בין מספר אזורים – המזרח התיכון, אירופה, מזרח אפריקה והאוקיינוס ההודי. מבלי להבין שאנו מחוברים לכל האזורים האלה קשה לעשות סדר בכל ההתפתחויות הדיפלומטיות של השבועות האחרונים, והיו הרבה.

השבועות האחרונים ראו פעילות אינטנסיבית בזירה הדיפלומטית של ישראל. חתמנו על הסכם סחר חופשי עם איחוד האמירויות. היה את ביקור גנץ בהודו. עברה החלטת הממשלה להרחיב ולהעמיק את הקשרים עם מצרים מעבר לגז טבעי. נחתם הסכם שיתוף פעולה טכנולוגי עם מרוקו. ויש איתותים מערב הסעודית שהיחסים בינינו עומדים לעלות מדרגה, גם אם עדיין לא נורמליזציה מלאה.

בזמן שכל הפעילויות האלו מרגשות, הן אינן מפתיעות. כאן בפל״ג דיברנו על הפוטנציאל הכלכלי של היחסים עם האמירויות כבר לפני שנתיים, כשרק הוכרזה הנורמליזציה. כשרבים זלזלו – אנחנו סימנו את אזורי שיתוף הפעולה. ההתקרבות ביחסים עם סעודיה גם היא אינה הפתעה. הראנו לא פעם כאן בפל״ג שההתחזקות של איראן והירידה בחשיבות האסטרטגית של המזרח התיכון בעיני האמריקנים תביא לחיזוק מעמדה של ישראל. ההתקרבות למדינות המפרץ היא פועל יוצא של השינוי בנסיבות הגיאופוליטיות באזור. אפילו היחסים עם מצרים אינם הפתעה. הניתוח הראשון של פל״ג עסק בקשר הגז בין ישראל ומצרים, והצורך המצרי בגז טבעי ישראלי. קשר הגז בינינו נותן ליחסים בסיס יציב, עליו מבקשת הממשלה לבנות עוד קשרים כלכלים.

המטרה של הניתוח היום היא לנסות ולמסגר את הפעולות האחרונות בהבנת המיקום הייחודי של ישראל, והקשר שלה לשינויים הגדולים שהעולם שלנו עובר. אנחנו מרבים לדבר כאן בפל״ג על האנרכיה הגלובאלית של המערכת הבינלאומית. כפי שאני חוזר ומדגיש, אנרכיה גלובאלית היא מצב זמני, שבסופו יגיע סדר עולמי חדש. איפה ישראל עומדת מול השינויים האלה? ואיך ישראל יכולה לעזור, מעט, לעצב את הסדר העולמי הבא?

ישראל, מצרים והאיחוד האירופי חותמים על הסכם להגדלת ייצוא גז ישראלי לאיחוד דרך מתקני ההנזלה של מצרים. יוני 2022.

שינויים במבנה העולמי

מפת התלתן היא מפה ידועה מן המאה ה-16 המתארת את העולם כתלתן בעל שלושה עלים, שבמרכזו ירושלים. שלושת העלים הן שלוש היבשות אפריקה, אסיה ואירופה. בזמן שהמפה הזו לא מתארת בכלל את המציאות הגיאוגרפית, היא כן רומזת למציאות גיאופוליטית. ישראל קשורה לשלושה אזורים גדולים: האוקיינוס ההודי, המזרח התיכון ואירופה. היא קשורה דרך הגיאוגרפיה, אך לא רק. לאירופה היא קשורה בקשרי מסחר, תרבות ומחקר. לאוקיינוס ההודי היא קשורה דרך השקעות וסיוע הומניטרי. והיא קשורה למזרח התיכון… טוב, ע״י הגבול שלנו.

מפת התלתן, המאה ה-16.

כל האזורים האלה חווים עכשיו שינויים גיאופוליטיים משמעותיים. הדרך הכי פשוטה לחשוב על שינוי גיאופוליטי היא לחשוב עליו כשינוי בקישוריות של אזור. לדוגמה, המלחמה באוקראינה מובילה למספר שינויים גיאופוליטיים. הברור שבהם הוא שדרום אוקראינה נותקה משאר המדינה פוליטית וכלכלית, והיא כעת תחת השליטה של רוסיה. המלחמה גם מביאה לירידה בקישוריות בין האיחוד האירופי לרוסיה. האיחוד מצמצם את קשרי המסחר ומעוניין לנתק את קשרי האנרגיה.

שינוי גיאופוליטי יכול להיגרם ממלחמה, אך לא רק. צמיחה כלכלית שמלווה בגידול בהשקעות ומסחר יכולה גם היא להביא לשינוי גיאופוליטי. הצמיחה הכלכלית של סין הביאה לשינויים בקישוריות של מזרח אסיה. מדינות האזור החלו להעמיק את הקשרים עם סין, שגם הפכה שותף סחר חשוב של כל הכלכלות המפותחות. לשינוי בקישוריות יש גם ביטוי פיזי. היא בדרך כלל תלווה בתשתיות חדשות – אם אלה נמלים חדשים, רכבות או כבישים.

שינויים בקישוריות יכולים להיות חיוביים – גידול במידת הקישוריות – או שליליים – ירידה במידת הקישוריות. התמוטטות של מדינות יכולה לפגוע בקישוריות, אך כך גם היווצרותן של אימפריות. אפריקה היום כנראה נהנת ממידת קישוריות גבוהה יותר מאשר שהייתה לה בזמן הקולוניאליזם האירופי. הסירוב הערבי לנרמל יחסים עם ישראל פגע ועדיין פוגע במידת הקישוריות במזרח התיכון.

איך החשיבה על שינוי גיאופוליטי כשינוי בקישוריות תורמת לנו? ראשית, קל יחסית להבחין בקישוריות. הסכמי סחר, הסכמי ביטחון והסכמי שת״פ הם לרוב גלויים. יחסי סחר הם מדידים. כך גם השקעות. אפשר לאמוד את הקישוריות בין מדינות ואזורים, ולהבחין בשינויים במידת הקישוריות לאורך זמן.

שנית, שינויים בקישוריות מביאים הזדמנויות ואיומים. פרויקטי תשתית, הסכמי סחר, הזדמנויות להשקעה, שיתופי פעולה טכנולוגים – כל אלה ועוד הם ביטויים ומאפיינים של גידול בקישוריות. כשהסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות רק הוכרז ציפינו לגידול בהיקף הסחר וההשקעות בין ישראל והאמירויות. זה קרה. אנו יכולים לצפות שגידול בקישוריות באזורים אחרים גם הם יביאו להזדמנויות כלכליות חדשות, ויכולים לתרום למשק הישראלי, אם נדע לרתום אותם לשירותינו.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

האוקיינוס ההודי

אנו רואים היום שינויים בשלושה אזורים גיאופוליטים חשובים, שישראל קשורה לשלושתם.

הראשון הוא האוקיינוס ההודי, כיום גוף המים החשוב בעולם, וצפוי להישאר כזה בעתיד הנראה לעין. האוקיינוס הוא בית לענקים הדמוגרפים של הודו ואינדונזיה, לכלכלות הצומחות של מזרח אפריקה וחוליה חשובה המחברת בין מזרח ומערב אירו-אסיה.

דרך המרחב נמצאים שניים מנתיבי הסחר החשובים בעולם. הראשון הוא נתיב השינוע של גז טבעי ונפט מהמפרץ הפרסי למזרח אסיה ואירופה. יציבות הנתיב כבר היום קריטית לכלכלה העולמית, והוא צפוי להמשיך ולהיות קריטי לכלכלה העולמית משום התלות של הודו, סין ואירופה בו.

הנתיב השני הוא נתיב השינוע של סחורות ממזרח אסיה לאירופה ומאירופה למזרח אסיה. ישנו סימן שאלה על חשיבות הנתיב באופק הזמן של 10 שנים, לאור הפשרת הקרחונים בקוטב הצפוני. במצב כזה יפתח נתיב ימי קצר יותר בין מזרח אסיה ואירופה. מצד שני, הנתיב יעבור ברובו במים הטריטוריאליים של רוסיה. מדינות כמו יפן וטאיוואן כנראה יחששו להשתמש בנתיב, ומכאן שגם אם תהיה הפשרה של הקוטב, הרי שהנתיב דרך האוקיינוס ההודי ימשיך להיות חשוב.

הנתיב הצפוני עתיד להיפתח לאורך כל השנה עם הפשרת הקרחונים בקוטב הצפוני.

נוסף על שני הנתיבים, האוקיינוס ההודי מושך עניין מצד המעצמות משום הפוטנציאל שלו כמוקד צמיחה עולמי חדש. גידול האוכלוסיה במרחב, במיוחד במזרח אפריקה, יבטיחו שהוא יהיה מרכז דמוגרפי חשוב של המערכת הבינלאומית אל תוך המאה ה-21. צמיחה כלכלית בהודו, באינדונזיה, בפיליפינים ובמזרח אפריקה ימשכו הון וסחר לאזור. אנו כבר היום רואים השקעות זרות המופנות להקמה של נמלים חדשים ורכבות. הקישוריות של המרחב גדלה.

באופן טבעי החשיבות הגיאוגרפית והכלכלית של האזור מושכת את המעצמות לתחרות ביניהן על השפעה. ארה״ב מתעניינת במרחב כדי לשמור על יציבות שוק האנרגיה, ולשמור על נתיבי שיט מהאוקיינוס האטלנטי והים התיכון למזרח אסיה. יפן פועלת להגדיל את הקשרים הכלכליים עם מזרח אפריקה והודו בשביל שווקים חדשים, ותלויה בייצוא האנרגיה מהמפרץ הפרסי. סין תלויה בנתיבי השיט של האזור. ועבור הודו האוקיינוס ההודי הוא המרחב שיאפשר לה להפוך למעצמה גדולה – אם תצליח לבסס את שליטה עליו.

בנוסף למעצמות הגדולות ישנן שחקנים חשובים נוספים באוקיינוס ההודי, חלקם שכנים אזורים שלנו. איחוד האמירויות, ערב הסעודית וטורקיה הן כולן שחקנים חשובים במזרח אפריקה. לאמירויות ולסעודים גם קשרים כלכלים, ביטחונים ודיפלומטים עם הודו ופקיסטן. נוסף להם יש לנו נוכחות של צרפת ובריטניה, שתיהן עם כוחות צבאיים באזור.

המזרח התיכון

האזור השני שעובר שינוי הוא המזרח התיכון, שינוי שמונע ע״י שלוש מגמות חשובות.

הראשונה היא ההתחזקות של איראן במרחב. השנייה היא הירידה בחשיבות האסטרטגית של האזור עבור ארה״ב. השלישית היא ההתחזקות של שחקנים מקומיים שמגבשים מדיניות חוץ עצמאית, דוגמת איחוד האמירויות, קטאר, טורקיה, מצרים וערב הסעודית.

כוחות סעודים בתימן. המלחמה בתימן היא דוגמה למדיניות החוץ העצמאית של ערב הסעודית, מדינה שבעבר הסתמכה לחלוטין על ארה״ב לביטחונה.

שתי המגמות הראשונות מחזקות את ישראל. השלישית מקלה עליה לתמרן באזור.

האיום האיראני מביא את מדינות המפרץ לחפש בישראל ספק של יכולות צבאיות וטכנולוגיות מול טהרן. מאז הקמתן הן הסתמכו על פטרון אימפריאלי שיגן עליהן. בעבר זו הייתה האימפריה הבריטית, לאחר מכן ארה״ב. כעת כשהן צריכות להתמודד כמעט לבדן מול האיראנים, הן מוצאות את עצמן חסרות ביכולות מתקדמות בתחום ההגנ״א, מל״טים, סייבר ועוד. בדיוק התחומים בהם ישראל מצטיינת.

גם הירידה בחשיבות האסטרטגית של האזור לארה״ב מגדילה את הערך של ישראל כספק ביטחוני. אם מדינות האזור לא יכולות להסתמך על האמריקנים שיגנו עליהן, הן חייבות להגן על עצמן. והן צריכות כל עזרה שאפשר לקבל. החרם על ישראל הפך למותרות שהן לא יכולות להרשות לעצמן.

ברור לי שהאמירה ״המזרח התיכון ירד בחשיבות האסטרטגית שלו״ ניראת היום תלושה. כיום המציאות היא שוושינגטון מחזרת אחר יצרני הנפט במפרץ ומבקשת שיגבירו את התפוקה. אולם זה מצב זמני. האמריקנים צריכים את המפרץ לאזן את מחירי הנפט עקב המלחמה באוקראינה. האזורים החשובים נותרו מזרח אסיה ומזרח אירופה. המזרח התיכון זוכה לחשיבות רק כספק אנרגיה לאירופה. לוושינגטון אין לא עניין ולא יכולת להגביר את הנוכחות הצבאית באזור, ועל כן היא מחפשת דרכים לייצב אותו מבלי להגדיל את המעורבות שלה. לדוגמה, ע״י עידוד קואליציות אזוריות נגד איראן.

במאמר מוסגר הצורך האמריקני להגדיל את יציבות האזור מבלי להגדיל את המעורבות בו מציעה הזדמנות לישראל להעמיק את התלות האמריקנית בה. ישראל היא כנראה השותף הכי אמין שיש לאמריקנים באזור, עם קשרים הנשענים לא רק על אינטרסים אלא גם על ערכים משותפים, וחברות במחנה המערבי. אין עוד מדינה במזרח התיכון שיושבת במחנה הדמוקרטיות המערביות בצורה מלאה כמו ישראל. ישראל יכולה למצב את עצמה כשותף של האמריקנים ליציבות אזורית, פועלת לתמוך במדינות האזור תוך תיאום עם וושינגטון. היא יכולה להשתמש במעמד הזה כדי להגדיל את הסיוע הביטחוני אליה, לווסת את מכירות הנשק לאזור בשביל לשמור על היתרון הטכנולוגי שלה, ולקדם מסגרות כלכליות שיתרמו גם לאזור וגם לה, עם תמיכה אמריקנית כדבש שימשוך מדינות להצטרף.

המגמה השלישית, פעילות של שחקנים עצמאים, מקלה על ישראל לתמרן באזור. איננו עוד עומדים מול מחנה אחד של העולם הערבי, אלא מול ערב-רב של שחקנים, כל אחד עם האינטרסים שלו. שחקנים יחידים נוטים להיות פרגמטים יותר, וניתן בקלות ליצור ולקדם עמם יחסים, בניגוד לגופים רב-לאומיים הנוטים לסרבול ולעיתים דוגמטיות, כמו הליגה הערבית.

סמל הליגה הערבית. ישראל אינה עוד צריכה לפעול מול גוף רב-לאומי, אלא אוסף שחקנים עם מדיניות עצמאית זה מזה.

לא פעם עסקנו במשמעות של המגמות האלו למיקום הייחודי של ישראל במרחב. לפני שנתיים הערכנו שנרמול היחסים עם האמירויות יביאו הזדמנויות כלכליות חדשות לישראל. דיברנו בתחילת 2021 איך ישראל יכולה לחזק את מדינות האזור ולחזק את עצמה. ורק לפני מספר חודשים ראינו כיצד ישראל יכולה לקדם מסגרות אזוריות בשביל לצמצם את מרחב הפעולה של איראן.

והמגמות האלו אכן עשו את כל אלה. הן הביאו את מדינות המפרץ להרחיב ולהעמיק את הקשרים עם ישראל, אם נורמליזציה מלאה ואם לקראת נורמליזציה. הן הגדילו את מספר ההזדמנויות של ישראל לשת״פ ביטחוני עם המרחב, דוגמת ברית הגנה אווירית אזורית (מה שקראנו לו ״מגן אזורי לשלום״). והן מציעות לנו הזדמנויות וקשרים כלכלים חדשים (דוגמת הסכם הסחר עם איחוד האמירויות).

אולם המזרח התיכון הוא רק האזור השני שחווה שינוי משמעותי וישראל יכולה להשתלב בו. יש עוד אחד: מזרח אירופה.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

מזרח אירופה

האזור השלישי שחווה שינוי הוא מזרח אירופה. כשאני אומר ״מזרח אירופה״ אני מתכוון לשטח בין הים השחור והים הבלטי שגובל במזרח ברוסיה ובלרוס, במערב בגרמניה, ובדרום בבלקנים.

חזינו כבר בפברואר 2021 את ההתגבשות של מזרח אירופה, מנורווגיה עד רומניה, למחנה ביטחוני אחד שיתמך ע״י חברות האנגלוספרה. כפי שהראיתי בניתוח מס׳ 114, המלחמה באוקראינה האיצה את התגבשות המחנה הזה. אנו רואים התחמשות של חלק ממדינות האזור, דוגמת פולין, המדינות הבלטיות, פינלנד ועוד. אנו רואים אותן מתכוננות להסתמך יותר על גז טבעי ממקורות לא רוסים כמו נורווגיה, קטאר וארה״ב. ואנו רואים אותן מקדמות קו תקיף מול רוסיה, תומכות צבאית באוקראינה ומעוניינות לשמור על ארה״ב חלק מהביטחון של אירופה, בניגוד לצרפת או גרמניה.

בזמן שאינני חושב שהמחנה הזה יתפצל מתוך האיחוד האירופי, הוא בבירור יהיה מחנה נפרד באיחוד, ומחנה צבאי חשוב בגוש המערבי משום שהוא קו החזית של המערב עם רוסיה. קישוריות גדלה בתוכו תתבטא בקווי גז טבעי ונפט חדשים, תשתית לוגיסטיקה, שיתוף פעולה צבאי ומדיני.

טנק פולני במהלך תרגיל ״דרקון 17״, פולין, ספטמבר 2017.

אסטרטגית שלמה – רתימת המיקום הייחודי של ישראל

למה כל זה משנה? ישראל נמצאת בעמדה ייחודית להרוויח מכל שלושת השינויים בו-זמנית, באופן שפעילות באזור אחד תחזק אותה בשני האזורים האחרים. היא יכולה להגדיר אסטרטגיה אחת שתגדיל את הקישוריות שלה ותגביר את כוחה. אני קורא לאסטרטגיה הזו: אסטרטגית שלמה.

למה שלמה? משום ששלמה המלך נקט באסטרטגיה מעט דומה. אני מודה לחבר המועדון ראובן שהעלה את הנקודה בקבוצת הטלגרם של פל״ג. במלכים א׳ מסופר לנו ששלמה המלך התחתן עם בת פרעה מלך מצרים, המעצמה האזורית של אותה עת; כרת ברית עם חירם מלך צור, חלק מהאימפריה הפיניקית של אגן הים התיכון; ושלח משלחות לאופיר, ארץ מקראית שהייתה באגן האוקיינוס ההודי, גם אם לא ברור היכן בדיוק. ישראל יכולה לעשות היום משהו דומה.

מה יש לישראל להציע לעולם בשינוי? גז טבעי, טכנולוגיה אזרחית, טכנולוגיה צבאית וניסיון –בהפיכת שירותים ממשלתיים לדיגיטליים, בלוחמה בטרור, בעידוד חדשנות, בחקלאות מדברית, טיפול בשפכים ועוד. אני יודע שאנחנו נוטים להסתכל על ישראל כמדינה מאובנת ומסורבלת, אך לישראל יש ניסיון רב בשיפור הסביבה העסקית שלה, בפיתוח ההון האנושי שלה, ובהתמודדות עם אתגרים שהיום רבים בעולם פוגשים בפעם הראשונה.

שלושה וקטורים – האוקיינוס ההודי

ישראל יכולה לפעול בשלושה ווקטורים מרכזיים בשביל לנצל את המיקום הייחודי שלה. הראשון הוא האוקיינוס ההודי. הגדלת הסחר ושיתופי הפעולה עם מדינות האזור, בראשן הודו, קניה ואינדונזיה. הודו היא הכלכלה הגדולה באזור וצפויה להמשיך להיות כזאת. קניה היא כלכלה צומחת במזרח אפריקה וכנראה תהפוך לשער הימי למרכז היבשת. אינדונזיה היא המדינה הרביעית הכי מאוכלסת בעולם, וצפויה להפוך למרכז הפקה חשוב של ניקל, מתכת קריטית גם לתעשייה וגם למעבר לאנרגיות מתחדשות. שלוש המדינות האלו או נמצאות בצמתים חשובים גיאוגרפית, או מהוות מוקדי צמיחה וכלכלה. נוכחות ישראלית בהן תעזור לה להגדיל את השפעתה בכל אגן האוקיינוס.

city water skyline buildings
ניירובי, בירת קניה.

המזרח התיכון

והאוקיינוס ההודי כפי שהזכרתי אינו מנותק מהמזרח התיכון. להיפך. להודו ולאמירויות יחסים קרובים. חיזוק היחסים עם הודו יביא לחיזוק היחסים עם האמירויות וכן להיפך. הגדלת הפעילות הכלכלית והדיפלומטית של ישראל באוקיינוס ההודי בהכרח תיצור הזדמנויות לשיתוף פעולה עם שחקניות מזרח תיכוניות באזור, כמו איחוד האמירויות, ערב הסעודית וקטאר. כך הגדלת הקשרים של ישראל עם האוקיינוס ההודי תגדיל את הקשרים גם עם מדינות המפרץ.

כמובן, יש לנו גם עניין נפרד בפעילות במזרח התיכון, הווקטור השני שלנו. הווקטור השני יכוון להגדלת שיתופי הפעולה בין ישראל ומדינות האזור במטרה לחזק את הצדדים, ולצמצם את מרחב הפעולה של איראן. דוגמאות איך ניתן לעשות את שני הדברים במקביל הבאתי בניתוח ״מלכודת ישראלית״.

מזרח אירופה

לבסוף, יש לנו את הווקטור של מזרח אירופה. המרכיב הכי חשוב של הווקטור הזה הוא המרכיב האנרגטי. ישראל יכולה לספק לבדה את צריכת הגז הטבעי של מזרח אירופה עשור קדימה. היא יכולה לייצא גז טבעי כבר היום בצורה נוזלית, הודות למתקני הגזזה בקרואטיה ופולין. בסוף 2023 גם ליוון יהיה מתקן הגזזה, מה שייתן לנו שער שלישי למזרח אירופה.

בנוסף, ישראל יכולה לקדם ייצוא גז טבעי גם דרך צינור ה-EastMed, למרות שהוא אינו הדרך היחידה. גז טבעי ישראלי יכול לעבור הנזלה במצרים, או בעתיד דרך קפריסין אם יוחלט להקים שם מתקן הנזלה, אולי אפילו בבעלות משותפת ישראלית-קפריסאית.

הייצוא של אנרגיה הוא קשר חשוב עם מצרים, שישראל יכולה סביבו להעמיק עוד קשרים כלכלים וביטחוניים. מצרים צפויה להפוך תלויה בגז טבעי ישראלי בשביל לספק את צרכיה החל מ-2025, והייצוא המשני של גז טבעי ישראלי דרכה יהיה מקור של מטבע זר למדינה. התלות בנו לאנרגיה נותנת בסיס יציב ליחסים, עליהם אנו יכולים להמשיך ולבנות עוד קשרים. החלטת הממשלה להרחיב את הקשרים הכלכליים שאינם תלויים בגז טבעי היא בדיוק ביטוי של ההזדמנות האסטרטגית הזו.

בנוסף, מצרים היא מדינה-לקוחה חשובה של מדינות המפרץ. הן מעוניינות ביציבות שלה, ומכאן ששיתוף הפעולה שלנו עם מצרים בעקיפין מעמיק את הקשרים שלנו גם עם מדינות המפרץ. ייתכן אף שהמפרציות יהיו מעוניינות להשקיע בפרויקטים משותפים בין ישראל ומצרים. כך הודות למיקום הייחודי של ישראל הוקטור של מזרח אירופה משפיע על הוקטור המזרח תיכוני.

בכל מקרה, לעניין מזרח אירופה, ישראל יכולה גם לספק מוצרים ביטחוניים רבים לאזור, שמתמודד עם איום דומה לזה עמו ישראל התמודדה עשורים: יריב גדול יותר מספרית, עם כוח אש ארטילרי ורקטי משמעותי. מוצרים ישראלים שרלוונטיים לזירה כוללים את מערכת מעיל רוח, חימוש משוטט, מערכות יירוט טילים קצרי טווח, כטב״מים ועוד.

חימוש משוטט הארופ, תוצרת התעשייה האווירית.

חיזוק הקשרים עם מזרח אירופה ישיגו לישראל שלוש מטרות מרכזיות. ראשית, הוא יתן לנו שווקים חדשים ליצרנים ישראלים. המחנה המזרח אירופי מונה כ-100 מיליון בני אדם. הוא נמצא רק בתחילתה של התחמשות מאסיבית.

שנית, הגדלת ההשפעה של ישראל באיחוד האירופי. אינני חושב שמדינות מזרח אירופה יפרשו מהאיחוד האירופי. אינני גם חושב שהאיחוד יפסיק עם המודל של החלטות פה אחד. מכאן שכל מדינה חברה באיחוד, שהיא גם חברה לנו, היא עוד אצבע שיכולה להפנות את האיחוד לחזק עימנו קשרים, ולמנוע ממנו לפעול נגדנו.

לבסוף, צמצום ההשפעה של טורקיה במרחב. הטורקים צפויים להגדיל את הייצוא הביטחוני שלהם למזרח אירופה, כדרך ליצור עוד מנוף נגד רוסיה וכדרך להגדיל את השפעתם באיחוד האירופי. כמונו הם מזהים באזור שוק גדול למוצרי ביטחון, ולטורקים יש גם את היתרון של קשרים היסטורים לרבות ממדינות האזור.

שניים מהווקטורים של האסטרטגיה כבר מתממשים. הסכם סחר חופשי עם האמירויות, שיחות מאחורי הקלעים עם סעודיה, חיזוק הקשרים עם מצרים והודו. גם בווקטור השלישי, אלמנט הגז כנראה יגדל בשנים הקרובות. יוון בונה יכולת לייבא גט״ן, והאיחוד האירופי מעוניין לקנות גז טבעי ישראלי. חיזוק של יוון כשער גז חדש למזרח אירופה גם הוא יחליש את ההשפעה של טורקיה.

הסוגיה האוקראינית

אולם לצערנו ההתנהלות של ישראל במלחמה באוקראינה פוגעת בווקטור השלישי. ישראל מסרבת לאפשר העברה של נשק ישראלי לאוקראינה ע״י מדינות צד שלישי שרכשו אותו. בעיני מדינות מזרח אירופה הדבר שם סימן שאלה ברור על הכדאיות ברכישת אמל״ח ישראלי. למה לרכוש נשק מישראל אם ברגע האמת היא לא תאפשר להן לשלוח אותו לחברה אחרת שמתמודדת עם רוסיה?

זו שאלה שלא רק אני שואל. מנוי של פל״ג שיתף אותי שבשיחה עם בכירים פולנים אחד מהם אמר, ואני מצטט את הדברים כפי שנכתבו לי, ״לאור העמדה הישראלית לגבי אוקראינה, הסיכוי שנרכוש אמל״ח ישראלי קטן מאוד, למרות שאני מבין את המדיניות שלכם״.

המלחמה באוקראינה מציעה לישראל הזדמנות להיכנס כספק ביטחון מרכזי למזרח אירופה, ולקשור את האזור למזרח התיכון ולאוקיינוס ההודי. ישראל יכולה למצב את עצמה כמתווך פיננסי ודיפלומטי בין האזורים השונים, ולשלב את עצמה בפרויקטי הקישוריות שצפויים להגיע. אולם בשביל לעזור לווקטור השלישי, ישראל חייבת לשנות את המדיניות שלה בנוגע לאוקראינה. היא לא חייבת למכור נשק ישירות לאוקראינה. כל שהיא צריכה לעשות הוא להסיר את המחסום לאספקת נשק ישראלי לאוקראינה דרך צד שלישי. אה, ולתקן את היחסים עם פולין.

*** ניתוח זה פורסם לראשונה לחברי המועדון. רוצים לוודא שלא תפספסו ניתוחים חדשים? מוזמנים להירשם עוד היום ולהינות משבוע מתנה. הרשמה כאן ***

סיכום

העולם שלנו עובר שינויים משמעותיים, שצפויים לשנות את הקישוריות של בין ובתוך אזורים רחבים של הפלנטה. באוקיינוס ההודי, במזרח התיכון, במזרח אירופה, השינויים האלה כבר החלו. אנו כבר רואים את הרווחים שישראל מפיקה מהשינויים האלה. ואנו יכולים לראות מה ישראל יכולה עוד לעשות בשביל לרתום את השינויים האלה בשביל השגשוג שלה.

אם נהנתם מהניתוח אשמח שתשתפו אותו עם חברים ובני משפחה. ניתן לעשות זאת בקלות ע״י אחד מכפתורי השיתוף בתחילת הפוסט, או הכפתורים כאן למטה:

הרשמה לניוזלטר

רוצים להישאר מעודכנים? מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו

התחברות לחשבון פל״ג