תקציר
- אנחנו במשבר אנרגיה. המחיר של גז טבעי, של גז טבעי נוזלי (הגז שמשונע בספינות), של נפט, של פחם קפץ. בסין, בדרום מזרח אסיה, באירופה, מדינות מתקשות לספק את החשמל.
- הגורם הישיר לקפיצת המחירים היא תחרות בין מזרח אסיה ואירופה לאספקה. כל אחד מהאזורים עושה זאת מסיבות אחרות:
- במזרח אסיה ממלאים מאגרים לקראת החורף, חוששים שהחורף הנוכחי יהיה קשה כמו החורף של סוף 2020.
- סין במיוחד ממלאת מאגרים אחרי שמלאי הפחם במדינה ירד לרמה נמוכה מדי. סין סובלת בחודשים האחרונים מהפסקות חשמל תכופות הפוגעות בייצור ובחיי האזרחים בה. משבר החשמל נגרם עקב רגולוציה לא טובה של הממשלה הסינית, וכעת סין מנסה לתקן את הנזקים שהרגולציה יצרה.
- אירופה צריכה למלא את המאגרים שלה לקראת החורף, לאחר שהגיעו לשפל היסטורי של עשור. משום שרוסיה צמצמה את ייצוא הגז דרך צינורות, האירופים חייבים לפנות לשוק הגז הטבעי הנוזלי בשביל ייבוא – שוק בו הם מתחרים ישירות מול מזרח אסיה.
- תעשיית האנרגיה אינה יכולה לענות לקפיצה המהירה בביקוש, משום שייצור גז ונפט ירד עקב הקורונה, ואין מספיק יכולת ייצוא של גט״ן.
- המצב הזה לא צפוי להשתפר: עם המעבר לכלכלה החדשה של אנרגיה מתחדשת, פחות השקעה הולכת לכלכלה הישנה של דלקים מאובנים. האספקה של דלקים אלה תקטן, בו בזמן שהתלות בהם במצבי קיצון תגדל – עקב התלות הגדולה יותר באנרגיה מתחדשת.
- זה אינו משבר האנרגיה האחרון הצפוי לעולם, וזו הזדמנות אסטרטגית לישראל לקדם את צינור ה-EastMed עם אירופה.
**הניתוח פורסם לראשונה לחברי פל״ג, מועדון המנויים של ״המשחק הגדול״. עדיין לא חברים? מוזמנים להצטרף בקישור כאן. ***
להורדת הפרק – קישור.
מבוא
בואו ונתחיל מלקרוא לילד בשמו: אנחנו במשבר אנרגיה.
למי שפחות מכיר מה קורה בדיוק בשוק האנרגיה כרגע, המחיר של גז טבעי, של גז טבעי נוזלי (הגז שמשונע בספינות), של נפט, של פחם – בקיצור, של כל דלק שבני-אדם יכולים לשרוף בשביל כוח – קפץ. באירופה מחיר הגז שבר שיא של כל זמנים [מקור]. בפקיסטן ובנגלדש תחנות כוח עברו מגז טבעי לנפט משום שזה זול יותר, כרגע לפחות – מחיר הנפט כבר חצה את ה-80$ לחבית, ויכול להיות שיגיע אף ל-100$ [מקור].
זה לא משבר אנרגיה סגנון ״נגמר לנו הגז או הנפט״, אך זה בהחלט משבר אנרגיה: בסין, בדרום מזרח אסיה, באירופה, מדינות מתקשות לספק את החשמל [מקור]. בסינגפור שתי חברות לאספקת חשמל כבר הודיעו שהן יוצאות מהשוק עקב מחירי האנרגיה הגבוהים, וממליצות ללקוחות למצוא ספקים אחרים בהקדם [מקור].
איך הגענו למשבר הזה? והאם הוא מספר לנו משהו על המגמה ארוכת הטווח של שוק האנרגיה? התרגלנו למחירי אנרגיה נמוכים מאז בערך 2016. המחיר של נפט בין 2016 ל-2020 לא עבר את ה-75 דולר לחבית [מקור]. המחיר של גז טבעי באיחוד האירופי נשאר יציב שנים [מקור]. האם העתיד עכשיו הוא חבית ב-100$? מרכזים תעשייתיים שלא מצליחים לשמור על האורות דלוקים?
לא.
כמו שאמרתי, זה אינו משבר אנרגיה בו נגמרה לנו האנרגיה – שדות הנפט של רוסיה וערב הסעודית עדיין מלאים, גז טבעי יש שפע. המשבר הזה, כמו משברים אחרים בשרשרת האספקה שלנו, נובע מחוסר סנכרון בין היצע לביקוש, ומשיבושים שגרמה הקורונה אך לא רק. המשבר הזה יעבור, כנראה ברבעון הראשון של 2022 עם סוף החורף.
מצד שני, בניתוח היום נראה שבזמן שהמגמה ארוכת הטווח היא מחירי אנרגיה נמוכים, בין השאר משום המעבר לאנרגיות מתחדשות, אירועים כאלה – שפתאום מחיר הגז או הנפט קופצים – ימשיכו להופיע. אנחנו נמצאים במעבר של משק האנרגיה הגלובאלי מדלקים מאובנים לאנרגיות מתחדשות. בזמן המעבר הזה, התלות שלנו בדלקים מאובנים בו זמנית תהיה קטנה יותר, וחשופה יותר להפרעות. למה? הכול בניתוח היום, בואו נתחיל.
בעיות רגולציה
בשביל להבין איך נוצר משבר האנרגיה הנוכחי אנחנו צריכים להתחיל משאלה פשוטה: למה המחירים קפצו? מה הגורם הישיר לקפיצת המחירים?
התשובה היא פשוטה: האיחוד האירופי ומזרח אסיה מתחרים שניהם על דלקים. שני האזורים מחפשים למלא את המאגרים שלהם, ולכן הם מתחרים אחד מול השני על כל מה שאפשר להדליק: גז, נפט, פחם. התחרות שלהם מניעה את עליית המחיר.
אולם מה שונה השנה משנים קודמות? הרי זה לא שהשנה בסין התחילו להפעיל תנורים על גז. הביקוש של שני האזורים לאנרגיה קיים שנים, עשורים אפילו – במה שונה 2021 משנים קודמות?
כאן אנחנו כבר נכנסים לעניין של קצב השינוי בביקוש, והיכולת של יצרני האנרגיה השונים לענות לביקוש.
נתחיל בסין: בקיץ 2021 התחילו להופיע דיווחים על הפסקות חשמל בדרום המדינה. עם הזמן הדיווחים התרבו והתרחבו, וכיום רוב המחוזות בסין נאלצים לבצע הקצבה של צריכת החשמל אצלם [מקור]. וכשאני אומר הקצבה אני מתכוון הקצבה: מפעלים לא יכולים לייצר באופן רציף, אנשים צריכים לשבת בדירות ללא חשמל.
מה הגורם למשבר החשמל בסין? יכול להיות ששמעתם שהגורם לבעיות החשמל הוא ״מחסור בפחם״ במדינה [מקור]. יכול להיות ששמעתם שהגורם לבעית החשמל הוא ניסיון של הפקידים בסין לעמוד ביעדי הפליטה שהממשל המרכזי נתן להם [מקור]. הם מודאגים מזיהום, ולכן הורידו את השאלטר על מפעלים. אני ראיתי אפילו מישהו שטוען שכל השבתות החשמל הן בכלל מעשה מכוון, ניסיון של סין לפגוע במערב.
הטיעון הזה כמובן לא נכון – סין תלויה בייצור שלה לעולם. וכמוהו כנראה גם לא נכון הטיעון בדבר מחסור בפחם או הניסיון לעמוד ביעדי פליטה.
נראה שמה שבאמת גורם למשבר האנרגיה בסין היא רגולציה לא טובה [מקור]. אסביר:
מיד אחרי הסגר הראשון של 2020, הכלכלה חזרה לפעילות, עם פעילות מוגברת בתעשייה הכבדה ובבנייה. הביקוש לחשמל עלה, וכמוהו גם הביקוש לפחם המשמש לייצור פלדה וחומרי בנייה [מקור]. בשוק חופשי עליות כאלה היו גורמות לעלייה במחיר החשמל. אבל בסין שוק החשמל אינו חופשי, אלא מפוקח. ולמרות עלייה בביקושים לחשמל ובמחיר הפחם, הרגולטורים הסינים לא הרשו למחיר החשמל לעלות, חוששים שהדבר יביא לאינפלציה שתפגע בצרכנים וביצרנים. אז תחנות הכוח היו צריכות לספוג את עליית המחיר בפחם.
כשהמחירים הגיעו לנקודה שכבר לא השתלם לתחנות הכוח לייצר, הן פשוט הפסיקו. הן כמובן לא הודיעו שהן מפסיקות כי המחיר יקר – זה יסבך אותם עם הרגולטורים. במקום הן הודיעו שיש להן תקלות טכניות, או מפני שהן לא הצליחו לקנות מספיק פחם כדי לשמור על פעילות רציפה [מקור]. הדבר הוביל באמת לירידה בכמות הפחם שמחזיקות תחנות כוח בסין, אך הירידה הזו לא נובעת ״ממחסור בפחם״. פחם יש וזמין – התחנות הן שהחליטו לא לקנות, יוצרות מצב בו הן לא יכולות לעבוד רציף וכך מצמצמות את ההפסדים שהרגולציה גרמה להן.
לקראת הקיץ המצב כבר הפך בלתי נסבל: עוד ועוד תחנות הפסיקו לעבוד, ומקורות חשמל חלופיים כמו חשמל מסכרים הניבו פחות כוח עקב בצורות.
עכשיו עם משברים שמשפיעים על הייצור במדינה הפקידים סוף-סוף מבינים את הרגולציה העקומה שלהם, ומנסים לתקן: מספר מחוזות כבר הודיעו שיאפשרו עלייה במחירי החשמל [מקור]. בייג׳ין מנסה לקנות פחם, כמו גם גז ונפט, בשביל להגדיל מחדש את המאגרים בתחנות הכוח [מקור]. עם החורף מתקרב במהירות יש גם חשש בסין, כמו גם במדינות נוספות במזרח אסיה, שהחורף יהיה קשה כמו זה של סוף 2020-2021, אז הטמפרטורות צנחו בחדות ומחירי האנרגיה קפצו [מקור]. מדינות מזרח אסיה ממלאות עכשיו מאגרים בשביל להבטיח שיהיה להן מספיק דלק לחורף, לא משנה כמה יהיה קשה.
והמרדף הזה אחר דלקים בדיוק פוגש את האירופים, שגם הם מחפשים למלא את המאגרים המדוללים שלהם.
קיץ חם מדי
גם באירופה יש לנו בעיות של רגולציה לא טובה: האיחוד האירופי מאז סביבות 2010 בנה את שוק האנרגיה שלו כך שיוכל להגיב למחסור פתאומי בגז, ודחף את השוק לעבור לאנרגיה מתחדשת [מקור]. בשביל להתמודד עם מחסור פתאומי בגז האיחוד חיבר את כל צנרת הגז של היבשת למערכת אחת, כך שגז יוכל לזרום במהירות ממדינה למדינה [מקור]. הוא גם הגדיל את היכולת שלו לייבא גז טבעי נוזלי, ועודד את שוק הגז להתבסס על חוזים קצרי טווח, במקום ארוכים [מקור]. כך האיחוד האירופי השיג גמישות רבה במחיר ובאספקה.
הבעיה שגמישות לא עוזרת כשמחיר הגז קופץ במהירות ויש מחסור בחשמל. ברגע שזה קורה, צרכנים לא מוגנים ע״י חוזים ארוכים טווח – הם חייבים לספוג את הקפיצה במחיר. זה גם לא עוזר שיש לך מתקני גז טבעי נוזלי כשהמחיר של גז טבעי נוזלי גם הוא קופץ [מקור].
וזה במיוחד לא עוזר כשאתה נמצא בעדיפות נמוכה יותר לאספקה – היסטורית מזרח אסיה רגילה לשלם יותר על נפט וגז טבעי נוזלי מאשר האיחוד האירופי [מקור]. רוב הגידול בצריכה של גט״ן בשנים האחרונות היה בסין, מה שאומר שרוב היצרנים מכוונים לאספקה למזרח אסיה קודם ולאירופה אחרונה [ראו כאן]. ב-2020 זה היה טוב לאירופים: אף אחד במזרח אסיה לא רצה גז טבעי, ואירופה קלטה אותו במחיר כמעט אפסי. כעת כשהמחיר קפץ, אירופה חייבת להתחרות עם מזרח אסיה על אספקה.
המצב גם לא משתפר כשהביקוש לגז רק גדל כשאנרגיות מתחדשות מפסיקות לייצר חשמל [מקור]. הבעיה של אנרגיות מתחדשות, של הדומיננטיות שבהן – רוח ואנרגיה סולארית – שהן לא עובדות 24/7. באנרגיה סולארית זה די ברור – השמש לא זורחת כל הזמן. אך גם באנרגית רוח – רוח יכולה להפסיק לנשוב לתקופות ממושכות.
תיאורטית בעתיד לרשת החשמל יהיו סוללות או דרכים אחרות לאחסן אנרגיה מהשמש והרוח בשביל להבטיח אספקה רציפה. עד שזה יקרה רשתות שמתבססות על אנרגיה מתחדשת אמורות להחזיק גם תחנות כוח רגילות, שמונעות ע״י גז או פחם או נפט, בשביל להבטיח אספקה רציפה. תחנות כאלה גם משמשות במקרה והביקוש לפתע עולה על מה שהתחנות המתחדשות יכולות לספק.
מה שקרה באירופה בחודשים אוגוסט-ספטמבר היה ביקוש גבוה לאנרגיה בגלל הקיץ החם [מקור], ביחד עם ירידה בתפוקה של אנרגיה סולארית ואנרגית רוח. ספקי חשמל נאלצו להפעיל תחנות כוח רגילות, מה שהגדיל את הביקוש לגז – ביקוש שהוא בדרך כלל מתון בחודשי הקיץ.
בדרך כלל בחודשי הקיץ אירופה מחדשת את המאגרים שלה לקראת החורף. השנה, בגלל הקיץ החם יחסית, מאגרי הגז הגיעו לשפל היסטורי של עשור [מקור]. בנוסף, גזפרום צמצמה את ייצוא הגז לאירופה ממש בסוף ספטמבר, יוצרת פחד בקרב צרכנים אירופים שלא יהיה להם מספיק גז לקראת החורף הקרוב.
כל הגורמים האלה יחד דוחפים את אירופה לחפש גז טבעי בדיוק כשהסינים ומזרח אסיה מחפשים אותו.ברגע שהמחיר של גז טבעי הפך גבוה מספיק, תחנות כוח התחילו לעבור לנפט ופחם, מה שהקפיץ גם את המחיר שלהם. תחנות כוח בבנגלדש, בפקיסטן, אפילו באירופה, התחילו לשרוף נפט ופחם בשביל לייצר חשמל [מקור]. הביקוש לפחם הפך כל-כך משמעותי שאפילו המחיר של ספינות שינוע עלה, עם מדינות מחפשות איך להביא את הפחם שדרוש להן, אם בכלל יש איפה למצוא אותו [מקור].
עד כאן לצד הביקוש. איפה ההיצע?
אז מזרח אסיה ואירופה, כל אחת מהסיבות שלה, רוצות מלא דלק לקראת החורף. למה יצרנים בארה״ב, בערב הסעודית, ברוסיה, לא מגדילים את התפוקה ועונים לביקוש? טוב, בין השאר מפני שהם עדיין זוכרים את הקורונה.
היצע חסר מניע את משבר האנרגיה
בתחילת 2020 מחירי האנרגיה של העולם קרסו – מדינות נכנסו לסגר, הביקוש לנפט וגז הצטמק, ורוסיה וסעודיה ניהלו באפריל מלחמת מחירים שהביאה לראשונה בהיסטוריה את מחיר הנפט לתחום השלילי. אז בתחילת 2020 אמרנו שהמטרה של פוטין במלחמת המחירים היא לדלל את שוק היצרנים [ראו כאן] – יצרנים שתלויים במחיר גבוה לחבית, או שאין להם את אורך הנשימה המספיק לעבור את המשבר, יפשטו את הרגל, ויותירו את היצרנים הזולים יותר – כמו רוסיה – עם נתח שוק גדול.
מה שקורה ב-2021 הוא התממשות החזון הרוסי: שוק האנרגיה ראה יצרנים, במיוחד יצרני פצלים בארה״ב, פושטים את הרגל [מקור]. חברות אנרגיה צמצמו או הפסיקו השקעה ופיתוח של שדות חדשים [מקור]. אופ״ק חתך את ייצור הנפט ב-2020 והוא מתכוון להחזיר את התפוקה באיטיות מספקת בשביל לשמור על מחירים גבוהים [מקור]. רוסיה עכשיו נמצאת בעמדה ליהנות משוק עם מחירי אנרגיה גבוהים, ועם התפוקה שלה כמעט זהה לתפוקה שלפני משבר הקורונה.
אולם ההישג הכי חשוב של הרוסים הוא כנראה שחברות פצלי הנפט של ארה״ב הפכו יותר… ממושמעות.לפני משבר הקורונה מחיר חבית של 80$ היה מביא את יצרני הפצלים האמריקנים לקדוח בארות כמו משוגעים. יצרני הפצלים היו הסיבה שבמשך חצי עשור מחירי האנרגיה היו נמוכים: בכל פעם שמחיר הנפט עלה, הם היו קודחים בארות חדשות ומורידים אותו [מקור]. הם גם היו מייצרים גז טבעי כתוצר לוואי של קידוח הנפט, מה שהבטיח מחירי גז נמוכים [מקור].
כעת המצב שונה. אחרי השנה הקשה של 2020 חברות פצלים מעדיפות לקחת את הרווחים ממחירי אנרגיה גבוהים ולשפר את המצב הפיננסי שלהן או לשלם דיווידנדים למשקיעים [מקור]. הן ממשיכות לקדוח ולהפעיל בארות, אך בקצב נמוך הרבה יותר מלפני המשבר. רוב ההשקעה שהן מתכננות ב-2022 מכוונת לשימור התפוקה הקיימת [מקור].
כמו חברות הפצלים גם ענקי האנרגיה כמו שברון ואקסון לא ממהרים להשקיע מחדש בשדות נפט או גז [מקור].
חוץ ממחסור בתפוקה, יש גם מחסור ביכולת שינוע: במהלך 2014-2016 מחירי הגז קרסו, והשקעות בפיתוח התשתית להובלה של גז טבעי נוזלי נעצרה [מקור]. כמובן בו בזמן שהמחיר קרס, הצריכה רק גדלה. הגידול בצריכת הגז מאז 2016 עודדה השקעה חדשה בתשתיות שינוע, במיוחד מתקני הנזלה, אולם עכשיו ב-2021 אנחנו תקועים עם המחסור בהשקעה בתשתיות של 2016. לוקח בערך 5 שנים להקים מתקן הנזלה [מקור]. כאשר אירופה ומזרח אסיה הגדילו את הביקוש שלהם באוגוסט-ספטמבר, יצרני גז כבר עבדו בכמעט מקסימום היכולת שלהם [מקור].
יכולת נוספת לשינוע גז טבעי נוזלי אמורה להתחיל לפעול בשנים הקרובות, במיוחד בארה״ב [מקור]. הגידול ביכולת הייצוא אמורה להיות גדולה יותר מהביקוש העתידי בחמש השנים הקרובות, מה שאומר שמחיר הגז שוב ירד [מקור]. אולם אז יחזור על עצמו התהליך שאנו רואים היום: ירידה במחיר הגז תביא לירידה בהשקעות בתשתית אך עלייה בביקוש, עד לנקודה בה עלייה חדה בביקוש תגרום לעלייה חדה במחיר. במילים אחרות, המשבר הזה יחלוף, אך זה אינו משבר האנרגיה האחרון שלנו.
הדלת קטנה מדי – דינמיקה של משבר האנרגיה
כשעבדתי על הניתוח הנוכחי כל הזמן חזרה בראשי אמירה של נאסים טאלב, האיש שנתן לנו את המונח ברבור שחור: אם אתה רוצה לדעת את הסיכויים להימחצות המונית, אל תסתכל בגודל האולם, אלא ברוחב דלת היציאה. משבר האנרגיה הנוכחי לא קשור לכמות האנרגיה שיש בעולם, אלא לרוחב הדלת שאירופה ואסיה צריכות לעבור בה. הדלת צרה מדי, אז המחיר קופץ.
העניין שהדלת לא הולכת להתרחב. תחשבו על זה: משק האנרגיה העולמי עובר לאנרגיות מתחדשות. אנחנו הולכים לראות יותר אנרגיה סולארית, יותר אנרגית רוח, אולי גם יותר אנרגיה גרעינית. הבעיה שגם כאשר נגיע ל-2050 וכולנו ניסע במכוניות חשמליות ונטען את הטלפון מלוח סולרי על הגג, עדיין נהיה תלויים בפחם ונפט וגז טבעי – אם בשביל תחנות הכוח שישמשו גיבוי לאנרגיה מתחדשת, אם כחומר גלם בתעשייה, אם פשוט מפני שהעולם המתפתח ימשיך להשתמש בדלקים מאובנים [מקור].
אולם ההשקעה בדלקים מאובנים תקטן, משום שיצרניות האנרגיה יעברו לאנרגיות מתחדשות. תהיה פחות אספקה של דלקים מאובנים, מה שאומר שברגע שתהיה קפיצה בביקוש – לא יהיה מאיפה להביא אותו מהיר מספיק.
ולא צריך להמתין ל-2050: אנחנו נמצאים בתקופת מעבר, ובתקופת מעבר הזו יותר השקעות הולכות לכלכלה החדשה – של אנרגיה מתחדשת, סוללות, רכבים חשמליים – ופחות לכלכלה הישנה – זו של נפט, גז, ומנועי בעירה פנימית [מקור]. הבעיה שבתקופת המעבר הכלכלה החדשה תשב על הכלכלה הישנה: אנחנו נשתמש בגז טבעי לתחנות כוח שיגבו לוחות סולאריים. אנחנו נצטרך נפט ופחם בשביל לכרות את הברזל ולייצר את הפלדה לטורבינות רוח.
ואנחנו נצטרך עוד משאבים: הגידול ברכבים חשמליים יביא לגידול בביקוש לנחושת, ליתיום וקובלט [מקור]. גידול בלוחות סולאריים יביא לגידול בביקוש ליסודות נדירים [מקור]. נצטרך להקים עוד תחנות כוח, ולמתוח עוד קווי מתח בשביל לספק את הביקוש לאנרגיה – כל אלה דורשים כרייה והפקה של חומרי גלם. הכלכלה החדשה לא תהיה פטורה מטלטלות במחיר של סחורות – הן פשוט יהיו סחורות אחרות.
אבל נחזור לעניין המעבר: במעבר בין הכלכלה הישנה לכלכלה החדשה עדיין דרושה השקעה בדלקים מאובנים. הבעיה שמפני שהתחום לא צפוי לצמוח בטווח הארוך, ומפני שיש יותר ויותר דגש על ״השקעה ירוקה״ בקרב גופים פיננסים, יש פחות ופחות השקעה בו. הירידה במחיר של ארגיה מתחדשת גם היא תורמת לצמצום ההשקעה בתחנות כוח על בסיס דלקים [מקור].
אולם עדיין צריכים את התחנות האלו, עדיין צריכים דלקים מאובנים. אז מה שקורה הוא שהדלת הופכת להיות יותר צרה: הביקוש לחשמל ממשיך לגדול במדינות, בטח עם הדחיפה לרכבים חשמליים. רשת החשמל עוברת לאנרגיה מתחדשת, אך תלויה למקרי קיצון בדלקים מאובנים. רוב הזמן המערכת תעבוד. עד שהיא לא. ואז כולנו נהייה תלויים בתחנות כוח מזהמות, שיתחרו זו עם זו על היצע מוגבל של דלקים מאובנים. כולנו ננסה לעבור בדלת בו זמנית.
מה המשמעות של כל זה? ראשית שמשבר האנרגיה הנוכחי הוא לא משבר האנרגיה האחרון, וסביר שימשיכו להיות קפיצות במחירי האנרגיה בתקופות מעבר – לפני הקיץ ולפני החורף. מדינות יכולות לצמצם את הקפיצות האלה ע״י השקעה במאגרים אסטרטגים, בפיתוח שדות והקמת עוד תחנות כוח מזהמות שישמשו כגיבוי. יש רק שתי בעיות: א׳ זה מאוד לא פופולארי, בטח באירופה, להקים תחנות כוח על בסיס פחם או גז, ובטח שלא להשקיע בדלקים מאובנים; ב׳ זה עולה המון, וזו לא השקעה שצריך רוב הזמן. רוב הזמן יש אנרגיה מהשמש, והרוח, ומחירי הגז הם נמוכים. למה להשקיע בתחנת פחם חדשה אם היא לא תעבוד, רוב הזמן?
אם ננסה לחשוב על המשמעות של המגמה הזו להשקעות, הרי שהיציאה של הון מחברות ״מזהמות״ לחברות ירוקות יכולה ליצור הערכת חסר של המניות של אותן חברות, שיקפצו ברגע של משבר אנרגטי. זו אינה המלצה להשקעה, ובטח שאני לא ממליץ לנסות ולתזמן השקעה בשוק – אך יכול להיות שחברות אנרגיה הן תוספת טובה לתיק סולידי שרוצים טיפה להקפיץ את התשואה שלו בתקופות כאלה.
שנית, הבעיה של המעבר לאנרגיה מתחדשת הוא אחסון האנרגיה. זו אינה בעיה חדשה, אך עם רשת החשמל שלנו עוברת יותר ויותר לאנרגיה מתחדשת כן עולה הצורך בפתרונות אחסון [מקור]. אם אתם מחפשים את חזית ההשקעה החדשה באנרגיה ירוקה – חפשו חברות שעוסקות בפיתוח סוללות או אמצעי אחסון אחרים.
שלישית, הקפיצות האלו באנרגיה יכולות לעזור לישראל לקדם את צינור ה-EastMed וסוף סוף להשיג את התקציב הדרוש לפרויקט המורכב הזה.
מן הים התיכון
נתחיל מהברור מאליו ונתקדם ממנו: ישראל לא יכולה להחליף את רוסיה כספק האנרגיה הראשי של היבשת. היא כן יכולה לעזור להוריד את ההשפעה של רוסיה, אך לא לבדה. היא גם יכולה לעזור למשק האנרגיה האירופי לספוג קפיצות מחיר בגז טבעי נוזלי, אך שוב לא לבדה.
הבעיה של האיחוד האירופי שבזמן שהוא שיפר את הצנרת בתוך היבשת, הוא לא שיפר את הצנרת מחוץ ליבשת. רוב הגז שזורם בצינורות של האיחוד מגיע מרוסיה או נורבגיה [מקור]. שיבוש באספקה מאחת מהן מקפיץ את מחיר הגז ביבשת. רוב הזמן השיבוש בצנרת אמור להתאזן עם ייבוא של גט״ן, שיהפוך זול יותר מהגז בצינורות. אולם מה קורה כשיש גם שיבוש באספקה בצנרת וגם קפיצה במחיר לגט״ן? אירופה צריכה לשלם מחיר גבוה ב-400% על גז טבעי.
האיחוד האירופי צריך להקים עוד צינורות גז שיחברו אותו לספקים השונים באזור. כיום ישנם מספר מצומצם של צינורות לים הכספי דרך הקווקז, ללוב ולאלג׳יריה. אולם המקורות האלה, ביחד עם גז ממזרח הים התיכון, יכולים להתחרות יחד במחירי הגז הרוסי.
הצעד החכם בשביל ממשלת ישראל בתקופה הזו היא להקים לובי אזורי, בשיתוף עם ארה״ב אם אפשר, שילחץ על אירופה לקדם תוכניות לצנרת גז חדשה. צינור ה-EastMed צריך להיות אחד מהם, ביחד עם צינורות חדשים לקווקז, ללוב ולאלג׳יריה. אפשר גם להציע חוזה ארוך טווח לייבוא גט״ן ממצרים, בתנאי שהאיחוד ישתתף בהקמת הצינורות שיחברו את ישראל וקפריסין למתקני ההנזלה המצריים.
מה ישראל תרוויח מצעד כזה? קודם כל שוק ייצוא יציב ל-30 השנים הבאות. האיחוד האירופי ימשיך להיות מרכז ייצור תעשייתי, גם אם חשיבותו תקטן. ישראל גם תרוויח מקור יציב של מטבע זר, שישמור על יציבות השקל ועל היציבות הכלכלית שלנו. בנוסף נחזק את הקשרים האסטרטגים שלנו עם האיחוד האירופי בכלל ועם מזרח אירופה בפרט. אנחנו נהפוך להיות חלק מהביטחון האנרגטי של היבשת, זוכים להשפעה חדשה על מדינות האיחוד. השאלה היא אם מדינת ישראל תדע לנצל את המשבר הנוכחי כדי לקדם את הצינור.
סיכום
משבר האנרגיה הנוכחי יחלוף, אך הוא לא יהיה האחרון. המעבר לכלכלה של אנרגיה מתחדשת משמעותו שבדרך אנחנו נהייה יותר ויותר תלויים בדלקים מאובנים, שיהיו באספקה יותר ויותר נמוכה. לא מפני שהם יגמרו – פשוט מפני שרבים לא יראו טעם להשקיע בהם. ישראל יכולה לנצל את המצב הזה בשביל לקדם, ביחד עם האיחוד האירופי, יוזמה להקמת עוד צנרת גז לאיחוד. צנרת כזו תאפשר לאיחוד לעבור בצורה טובה יותר את תקופת המעבר, ותתרום כלכלית ואסטרטגית למדינת ישראל.
** הניתוח פורסם לראשונה לחברי פל״ג, מועדון המנויים של ״המשחק הגדול״. עדיין לא חברים? מוזמנים להצטרף בקישור כאן. **
מצאתם ערך בניתוח? מוזמנים לשתף עם חברים!
