1

פלג 76: סקירה עולמית מס׳ 6

תקציר

  1. ראינו החודש שלושה אירועים פוליטים משמעותיים: תוניסיה סוערת מאז יום שני, ה-26 ביולי, לאחר שהנשיא קייס סייד פיטר את ראש הממשלה, הדיח את שאר הממשלה והקפיא את פעילויות הפרלמנט. בתחילת יולי אלפים יצאו לרחובות הוואנה בקובה בדרישה להתפטרותו של הנשיא הנוכחי מיגל דיאז-קאנל. לבסוף, ב-15 ביולי פרצו הפגנות שהפכו למהומות בדרום אפריקה, עם הרס רב לרכוש ואובדן חיי אדם – כ-300 בני אדם נהרגו במהומות.
  2. ראינו גם אירועי אקלים חריגים שפגעו ביבול באירופה, ברזיל ומערב ארה״ב.
  3. עליית מחירי מזון וחוסר יציבות פוליטית קשורים. סביר שנמשיך לראות לחץ גובר על משאבי המים והמזון של העולם, אם משום משבר האקלים, אם משום גידול באוכלוסייה האנושית.
  4. מדינות יבקשו לפתח או לרכוש טכנולוגיות בתחום החקלאות, המים, בקרת אוכלוסיה, פיזור הפגנות, מודעות ימית ומודעות גבול בשביל למתן את הלחצים והסיכונים עליהן.
  5. כל אלה מציעים הזדמנויות טכנולוגיות ועסקיות.

להורדת הפרק – קישור.

לפני מספר שבועות פנה אליי מנוי של פל"ג בבקשה: האם אני יכול לעסוק גם בנושאים יותר כלכליים בפודקאסט מתוך הסתכלות שהיא יותר מכוונת השקעות. השבתי שאני בפל"ג מתעסק בעיקר בניתוח גיאופוליטי. אם תשימו לב, בפרקים הראשונים של פל"ג ניסיתי טיפה לחזות תנועות שוק, תנועות במחירי סחורות, ונכשלתי בחיזוי. נכשלתי אפילו בלתת הסבר ממצה של המנגנון לתנועות האלה.

לאור הכישלונות האלה, הבנתי שהאנליזה שלי, הידע והניסיון שלי, בעיקר שימושים לניתוח ואנליזה גיאופוליטית, לחיזוי ההתנהגות של מדינות, להערכה של סיכון פוליטי, להבנה של מה הסיכויים למלחמה או מהומות או מדיניות כלכלית ברמת המדינה. יש אנשים שיכולים במידה גדולה של הצלחה לזהות מגמות בתנועת השוק ולהכין אסטרטגית השקעה בהתאם, ואני לא אחד מהאנשים האלה.

לכן אני בד"כ בפל"ג מתמקד במה שאני טוב בו, בגיאופוליטיקה, בהתנהגות של מדינות. אני כן משתדל להביא גם מידע ותחזיות שיכולות לשמש בסיס להחלטות כלכליות. לזהות מגמות ארוכות טווח בהשקעה של מדינות, לזהות הזדמנויות לטכנולוגיות מסויימות או סיכונים כאלה ואחרים לשרשרות האספקה הגלובאליות.

האוכלוסייה של פל"ג, אוכלוסיית המנויים, היא מאוד מגוונת: היא כוללת מנהלי קרני השקעות, מנהלי חברות, חברות טכנולוגיה, ספקי ביטחון, חיילים, סטודנטים, תלמידי תיכון. יש מגוון של מנויים שכל אחד נמצא במקום אחר מבחינת המצב הכלכלי שלו, מבחינת מה הוא עושה ביומיום כעבודה, מבחינת איפה הוא נמצא בחיים. לכן אני לא חושב שזה יהיה אפילו אפשרי בשבילי לנסות ולתת המלצות קונקרטיות כלכליות כשיש מגוון כזה בין האנשים. מה שאני כן מנסה לעשות הוא לתת תמונה רחבה מספיק ומפורטת מספיק, שממנה כל אחד יכול לגזור משמעויות שרלוונטיות אליו: אם לקריירה, אם להשקעה, אם לפיתוח ומחקר וכדומה.

יכול להיות שבמהלך הפרקים לא הדגשתי מספיק את ההזדמנויות שאני רואה, או לא פירטתי אותן מספיק. לכן בפרק היום, בסקירה העולמית של יולי, אני רוצה להשתמש באירועים השונים שהיו לנו החודש בשביל לנסות ולשרטט לכם איך אני רואה את העולם מתקדם ומה אני חושב המשמעויות הפוליטיות, הביטחוניות, הכלכליות והטכנולוגיות מול המגמות האלו. אני לא אתן פה המלצות פיננסיות, אבל אני כן אתן את נקודת המבט הכוללת הגיאופוליטית שממנה אתם יכולים לזהות הזדמנויות ולגזור משמעויות, איש ואיש ועיסוקו.

בפרק היום אנחנו הולכים לדבר על המשבר הפוליטי בתוניסיה, על המהומות בדרום אפריקה וקובה. על שיטפונות ובצורות ברחבי העולם. על NSO ותוכנת פגסוס ועל איך כל הדברים האלו קשורים ביחד. איך מזג האוויר משבש דפוסי חקלאות, איך זה משפיע על מהומות והפגנות, שלוחצות מדינות להתמודד עם אי-שקט אזרחי אצלן, ומדינות אחרות לוודא שאי-השקט לא יגיע אליהן. ננסה להבין מה הסיכונים בעולם החדש שלנו, ננסה להבין איך זה משפיע על הסביבה הבין-לאומית ולסמן הזדמנויות בשביל כל אחד מאתנו. בואו נתחיל.

שיטפונות ומהומות

בואו ונסתכל מה היה לנו החודש. ראשית, בתחום של הפגנות ומהומות היו לנו שלושה אירועים חשובים: הפגנות בקובה, מהומות בדרום אפריקה, ומעין הפיכה בתוניסיה.

תוניסיה סוערת מאז יום שני, ה-26 ביולי, לאחר שהנשיא קייס סייד פיטר את ראש הממשלה, הדיח את שאר הממשלה והקפיא את פעילויות הפרלמנט [מקור]. המהלך הדרסטי הגיע לאחר יום של מחאות נגד הממשלה בעקבות עלייה במספר מקרי הקורונה וכעס גובר על חוסר תפקוד פוליטי כרוני ומשבר כלכלי: מאז מרץ תוניסיה סובלת מעלייה באינפלציית המזון וסובלת מאבטלה גבוהה עקב משבר הקורונה [מקור]. מבקרים ומנהיגי האופוזיציה טוענים כי פעולותיו של סעיד הן הפיכה, ואילו סעיד טוען שמה שהוא עשה נתמך ע״י חוקת תוניסיה. רבבות תומכיו הצטופפו ברחובות בעיר הבירה תוניס ובערים אחרות כדי לחגוג את ההחלטה.

בתחילת יולי אלפים יצאו לרחובות הוואנה בקובה בדרישה להתפטרותו של הנשיא הנוכחי מיגל דיאז-קאנל (Diaz-Canel), גם הן מתודלקות ע״י משבר כלכלי ובריאותי חריף [מקור]. קובה ראתה פגיעה משמעותית לכלכלה שלה עקב ירידה בתיירות לאי, [מקור]. הפסקות חשמל הפכו יותר ויותר נפוצות, וקובנים נאלצים לעמוד שעות בתור בשביל אורז או שעועית [מקור].

לבסוף, ב-15 ביולי פרצו הפגנות שהפכו למהומות בדרום אפריקה, עם הרס רב לרכוש ואובדן חיי אדם – כ-300 בני אדם נהרגו במהומות [מקור]. המהומות פרצו בעקבות מעצרו של נשיא דרום אפריקה לשעבר ג׳ייקוב זומה. זומה הודח ב-2018 ממשרתו עקב האשמות בשחיתות, ולאחר שסירב להופיע למשפט שלו, נפסק שהוא אשם בביזוי בית המשפט וחייב ב-15 חודשי מעצר בכלא [מקור]. ביום בו זומה הסגיר עצמו למשטרה, היה היום בו פרצו המהומות בדרום אפריקה.

מה משותף לשלושת האירועים האלו? יש לנו מדינות חלשות, עם משברים כלכלים, שהקורונה רק החמירה את מצבן. תוניסיה וקובה שתיהן תלויות בתיירות כהכנסה משמעותית – תיירות מהווה 16% מהתמ״ג בתוניסיה [מקור] ו-10% בקובה [מקור]. דרום אפריקה תלויה בייצוא של מתכות ומשאבים אחרים, ולכן כשהמחיר של סחורות צנח בתחילת משבר הקורונה – הכלכלה הדרום-אפריקנית צנחה יחד עמה [מקור]. וזה לא שמצבן של המדינות האלו היה טוב לפני הקורונה: הצמיחה בקובה דשדשה סביב השני אחוז מאז 2006, סובלת מהצטמקות של החקלאות והמכרות במדינה [מקור]. דרום אפריקה סובלת מעוני ואבטלה כרונית בקרב האוכלוסייה השחורה שלה, והתפוררות של תשתיות חיוניות כמו מים וחשמל [מקור]. תוניסיה סובלת מבעיות כלכליות מאז האביב הערבי, כולל פיחות במטבע מול האירו, ירידה בפעילות הכלכלית וירידה בהשקעות של עסקים פרטיים [מקור[. שלוש המדינות מייבאות מזון, וכולן חוו עלייה במחירי המזון בחודשים שלפני המהומות.

עד כאן על מהומות והפיכות. בואו ונפנה את מבטנו למזג האוויר החריג שהיה לנו בחודשים האחרונים:

היו לנו שיטפונות בגרמניה שהרגו כמעט 200 בני אדם, והגשמים החזקים והעיכוב בקצירת חיטה בחלק מהאזורים של צפון אירופה מעלים חשש של פגיעה באיכות החיטה, לדוגמה זיהום ע״י פטריה הנוצרת בתנאי לחות גבוהים [מקור].

ברזיל חוותה במאי ויוני את הבצורת הקשה ביותר מזה 90 שנה [מקור], וההערכה היא שהדבר יפגע ביבול התירס ועלול גם להשפיע לרעה על יבול החיטה בסוף השנה [מקור]. גם יבול הקפה נפגע קשה, עם קרה פתאומית בתחילת השבוע השלישי של יולי [מקור]. ברזיל מספקת כ-40% מקפה מזן ערביקה, והקרה אצלה הקפיצה את מחירי הקפה [מקור].

במערב ארה״ב, עוד אזור חקלאי חשוב, בצורת ממושכת פוגעת בגידולים כמו חיטה, תפוחים ואוכמניות, ופוגעת בעדרים עקב התמעטות של אזורי מרעה [מקור]. בסין, השיטפונות שפגעו במחוז חנאן מאיימים לפגוע בתעשיית בשר החזיר במדינה, ולגרום לתחלואה בעדרים עקב זיהום מקורות מים [מקור]. רק לפני שנה מיליוני חזירים בסין מתו בעקבות הדבר האפריקני, ויש חשש שהגשמים החזקים עלולים להביא להתפרצות חדשה של המחלה.

אירופה, ברזיל, ארה״ב וסין כולן סובלות ממזג אוויר קשה, שפוגע ביבול החקלאי שלהן. ההערכה בקרב הקהילה המדעית שהאקלים הלא-ידידותי לחקלאות ימשיך, וימשיך לפגוע בתפוקות היבול הגלובאליות, עם שיטפונות ובצורות [מקור]. הבעיה היא גם לא רק אקלים – שיבושים בלוגיסטיקה העולמית בעקבות הקורונה תורמים לעלייה במחירי המזון, כמו גם מחסור בכוח עבודה בחוות [מקור].

שיבושים בתפוקת היבול גורמים לעליית מחירים ומחסור במזון. הם גורמים למדינות שמייצאות דגנים ובשר לצמצם את הייצוא בשביל לייצב מחירים. רוסיה כבר יישמה הגבלות על ייצוא דגנים ממנה, פוגעת באספקת הדגן למדינות מרכז אסיה [מקור]. עליית מחירים ומחסור פוגעים בעיקר בשכבות הנמוכות ובמדינות מתפתחות שתלויות בייבוא. גרעון הסחר שלהן גדל, המטבע מאבד מערכו, והן מתקשות להמשיך ולייבא. האוכלוסייה הופכת יותר ויותר מוטרדת מאינפלציה במחירים, עם אנשים מתקשים להאכיל את עצמם. אי-שקט הופך לזעם, וכל מה שדרוש הוא טריגר כלשהו, אירוע, בשביל להתחיל הפגנות ומהומות.

הקורונה רק מחריפה את המשבר הכלכלי של העולם המתפתח, עם רובו עדיין לא מחוסן [מקור]. מדינות מתפתחות לא הגיעו לחסינות עדר, והן צריכות להתלבט בין הטלת סגרים חדשים, או ספיגת עוד ועוד חולים שמעמיסים על מערכות הבריאות שלהן [מקור]. ההתאוששות בתיירות העולמית מדלגת עליהן, משום שהן עדיין מדינות אדומות.

המזל של העולם המתפתח שרוב העולם המפותח אינו צריך לייבא מזון כדי להאכיל את עצמו. מדינות כמו ארה״ב, גרמניה או צרפת מייצאות מזון, ולכן בתקופה של עליית מחירים מדינות כמו מצרים או מקסיקו לא צריכות להתחרות עם מדינות עשירות על יבול. אולם הן כן צריכות להתחרות עם סין, ולסין יש כיסים עמוקים מספיק בשביל לספוג עליות מחיר.

ב-2021 סין הפכה ליבואנית הגדולה ביותר של תירס, ייבוא שהונע ע״י התאוששות בעדרי החזירים שלה [מקור]. היא הביאה לעלייה משמעותית במחירי התירס בארה״ב, אך כעת היא שוקלת להחליף חלק מהתזונה של החזירים בחיטה [מקור] – דגן שסין יכולה לספק ברובה בעצמה. אולם פגיעה ביבול החיטה במדינה עלול לשלוח אותה לשווקים הבינלאומיים, ולגרום לעלייה גם במחיר החיטה. סין מתחרה עם העולם המתפתח על מזון, וכשיש פגיעה בתעשיית המזון אצלה הדבר מתבטא בעליית מחירים בשווקים הבינלאומיים [מקור].

נוסף לבעיה של שיבוש אספקת המזון, קיימת בעיה נוספת שבדרך כלל מתלווה אליה: מעט מדי או יותר מדי מים. סין חוותה בדרום המדינה בצורת קשה, שאיימה על אספקת המים ועל אספקת החשמל מסכרים באזור [מקור]. מזרח סין עכשיו ראתה שיטפונות. טאיוואן סבלה מבצורת קשה בתחילת השנה, רק בשביל לחוות גשמים כבדים וחשש לשיטפונות ביוני [מקור]. אריזונה חווה שיטפונות אחרי בצורת קשה [מקור]. באיראן יש כבר מעל שבוע מהומות בדרום-מערב המדינה עקב הפסקות מים [מקור].

וכל אלה הן רק תופעות אקלים. במדינות מתפתחות גידול באוכלוסייה מאיים על כמות מי השתייה שזמינה לאוכלוסייה – מצרים לדוגמה מתקרבת במהירות לעוני מים אבסולוטי, שמאיים על החקלאות שלה והיכולת להאכיל את עצמה [מקור]. גידול האוכלוסייה בהודו לוחץ את משאבי המים הקיימים של תת-היבשת, מאיים לפגוע בחקלאות ובמחייה של מאות מיליונים [מקור]. שלבו לחץ מצד גידול אוכלוסייה ושנות בצורת, והמחסור במים רק מתגבר. שיטפונות תיאורטית יכולים לעזור, אך צריך ללכוד אותם ולהחדיר אותם לאקוויפר, לשמור אותם לתקופת הבצורת הבאה.

כל השיבושים האלה באספקת המזון והמים של העולם גורמים לפגיעה ברמת החיים של אנשים, גורמים לפגיעה ביכולת שלהם לאכול ולהאכיל את המשפחות שלהם. המשבר הקלורי הופך למשבר פוליטי – עם הפגנות ומהומות. וכאן נכנסות חברות כמו NSO, שמציעות למדינות כלים לשמור על היציבות שלהן.

סוכנים נגד אנרכיה

ב-18 ביולי נחשף ע״י כלי תקשורת מערביים שתוכנת הריגול ״פגסוס״ של חברת הסייבר הישראלית NSO לכאורה שמשה מדינות דמוקרטיות יותר או פחות לרגל אחרי עיתונאים, פעילי זכויות אדם ואנשי אופוזיציה [מקור]. בהתבסס על רשימה של כ-50 אלף מספרים, יש טענה ש״פגסוס״ שמשה או נשקלה לשמש לרגל אחרי אנשים כמו עמונאל מקרון, נשיא צרפת, מלך מרוקו, או עיתונאי מקסיקני שחוסל ע״י ארגון פשע בזמן ששטף את הרכב שלו.

הבעיה עם הרשימה שלא ידוע מה המקור שלה [מקור]. חברת NSO טוענת שאין לה שום קשר לרשימה, והיא עוקבת מקרוב אחר שימוש בתוכנת הריגול שלה בשביל לאתר הפרות אתיות. גופי החדשות שחשפו את הסיפור טוענים שמדובר ברשימת מטרות פוטנציאלית, במטרות שהלקוחות של NSO הביעו בהם עניין גם אם לא החליטו לפרוץ אליהם.

מה האמת? אני אישית לא יודע עדיין. כל עוד המקור של הרשימה לא ידוע, ההאשמות נגד NSO בעיקר מתבססות על ממצאים של אמנסטי על פריצה של פגסוס לעיתונאים ופעילי זכויות אדם [מקור]. זה מריח רע, אך מדינות מרגלות כל הזמן אחר כל מיני אנשים – גרמניה לדוגמה ריגלה אחרי עיתונאים זרים, כולל ה-BBC [מקור]. ואני אפילו לא אתחיל לדבר מה ה-NSA, סוכנות האותות של ארה״ב, עושה [מקור].

בכל מקרה העניין שלנו הוא הוא לא בפגסוס עצמה, אלא במה שהיא מייצגת: הצורך של מדינות לרגל ולעקוב אחר האוכלוסייה שלהן בשביל למנוע אי-יציבות ולשמור על שלטונן. כל מדינה עוקבת אחר האזרחים שלה – ובתקופות של מחסור במזון או מים הדבר הופך יותר ויותר דחוף להן. מדינות לא-דמוקרטיות מודאגות ממצבים כאלה יותר, חוששות שהאופוזיציה תנצל זעם חברתי בשביל להחליף את השלטון. אולם החשש הזה לא שמור רק למדינות לא-דמוקרטיות: בעידן שלנו הודות לרשתות החברתיות והאינטרנט, מדינות עלולות להיות חשופות להתקפות ע״י סוכנים זרים שמעודדים דיסאינפורמציה וזעם ציבורי [מקור].

יש רצון בקרב מדינות להיות מסוגלות לנטר פעילות כזו ולעצור אותה לפני שתתפשט, לנטר זעם ציבורי ואי-סדר פוטנציאלי לפני שהם מתגבשים [ראו כאן לדוגמה], ובכלל יכולת להשתמש ברשתות החברתיות וכלים טכנולוגים בשביל שליטה באוכלוסייה.

היה והן לא יכולות לעצור את האי-שקט לפני שהוא פורץ כמהומה, מדינות רוצות את הכלים לעקוב ובמקרה הצורך לפזר הפגנות במינימום נפגעים. כאן שוב מדינות מחפשות כלים טכנולוגים בשביל לעשות זאת: מל״טים לניטור רציף מהאוויר [מקור], רמקולים רבי-עוצמה לפיזור הפגנות [מקור], או כדורים שמשחררים מטען חשמלי משתק בפגיעה במטרות עד 100 מטר [מקור]. יש כמובן גם את הציוד הרגיל, כמו כדורי גומי וגז מדמיע, שמצריכים אימון בשימוש ותרגול טקטיקות לשימוש במסגרת פיזור הפגנות.

הבעיה של חוסר יציבות פוליטית גם לא מסתכמת רק בלנסות ולמנוע אותה אצלך. היא גם כוללת את הבעיה של איך לוודא שאם המדינה השכנה סובלת ממנה, היא לא מייצאת אלי פליטים, או טרוריסטים או פושעים. מדינות היום מתמודדות עם הצורך לנטר באופן רציף את הגבול שלהן, ולהגיב במהירות לחדירות. לא רק ארה״ב מתמודדת עם הגירה בלתי-חוקית: יש לנו את לטביה שמתמודדת עם פליטים מבלארוס [מקור], יוון ואיטליה עם מהגרים מוסלמים, או קולומביה שרואה זרם של פליטים ופשע מוונצואלה השכנה [מקור]. ככל שמדינות חלשות ילחצו יותר ע״י מחסור במזון ומים, כן מדינות הגובלות בהן יהיו יותר מודאגות איך להגן על הגבולות שלהן.

לאן אני חותר עם כל המידע הזה? שהעולם נמצא בשינוי. יש לחץ על משאבי המים ויש לחץ על משאבי מזון. הלחץ הזה מונע היום בעיקר ע״י שינוי אקלים, עם בצורות ושיטפונות. אבל גם אם האקלים בשנים הבאות יהיה פתאום אידיאלי, הגידול באוכלוסיית העולם ימשיך ללחוץ על אספקת המזון והמים הגלובאלית. הלחצים האלו גורמים חוסר יציבות במדינות מפותחות ומתפתחות, שמחפשות דרכים איך להקל אותם, ואיך להתמודד עם הפוטנציאל של זעם ציבורי. וכל הדברים האלה – מים, חקלאות, ביטחון פנים, ביטחון גבולות – הן הזדמנויות עסקיות, והזדמנויות טכנולוגיות.

קחו לדוגמה ניהול מים. החקלאות המצרית מאבדת כשליש ממי השתייה לדליפות [מקור]. שיטפונות יכולים לשמש לחידוש מאגרי מים תת-קרקעיים אם בונים מערכות לאגור אותם [מקור]. פתרון אחר למחסור במים היא כמובן התפלה, עם מדינות רבות מקימות מתקני התפלה כדי לענות על המחסור במים אצלן.

במדינות אחרות הבעיה היא לא מחסור במים, אלא היעדר מים נקיים, או טיפול לקוי בשפכים. לדוגמה באפריקה שמתחת לסהרה הבעיה היא גישה למים, וככל שצנרת המים שם תפותח, כן יגדל הצורך במערכות שיודעות לנטר דליפות ולשמור על איכות מים טובה.

אז מים הם תחום טכנולוגי חשוב אחד בעתיד שלנו. חקלאות היא תחום חשוב אחר. הקורונה עודדה אימוץ של אוטומטיזציה בקרב חקלאים [מקור]. אנחנו רואים היום שילוב של רובוטים ובינה מלאכותית בהיבטים שונים של המפעל החקלאי, אם בהדברת עשבים באמצעות לייזר ע״י רובוט אוטונומי [מקור], מזל״טים שיודעים לפזר חומרי הדברה [מקור], או תוכנות שיודעות לנטר את הבריאות של שדה יבול [מקור].

ככל שאוכלוסיית העולם תמשיך לגדול, והיא צפויה להמשיך ולגדול עד 2070, אז תגיע לשיא של 9.4 מיליארד בני-אדם, חקלאים ידרשו להפיק יותר ויותר מזון מאותה כמות של אדמה. אבל הם יצטרכו לוודא שהשימוש שלהם לא הופך לשימוש יתר, שמרוקן את האדמה מהמינראליים החיוניים שלה. הם גם יחפשו דרכים להוריד עלויות, בשביל להישאר תחרותיים. אז במדינות מתועשות כמו ארה״ב או גרמניה ירצו לאמץ יותר ויותר רובוטים ותוכנות לניטור של מצב השדה והפחתת כמות הדשן וחומרי ההדברה שנמצאים בשימוש. מדינות מתפתחות גם הן יחפשו לאמץ טכנולוגיות מתקדמות בתחום החקלאות בשביל להגדיל את הפרודוקטיביות של המגזר החקלאי אצלן [מקור]. סביר שההשקעה הזרה במדינות האלו תלך לא רק לתשתיות כמו כבישים ורשתות חשמל, אלא גם למרכזי מצוינות של טכנולוגיה חקלאית, ועזרה לחקלאים להגדיל את היבול שלהם.

והטכנולוגיה לא נעצרת רק בלשפר את העיבוד של שדות. מדינות מדבריות כמו איחוד האמירויות מחפשות דרכים חדשות לייצר מזון בחממות מתקדמות, בהן רשת חיישנים מנטרת את בריאות היבול, והן ממחזרות את רוב המים בהם הן משתמשות [מקור]. חקלאות מדברית תהיה סוגיה חשובה למדינות המפרץ, וטכניקות של חקלאות מדברית יהיו רלוונטיות גם לאזורים מוכי בצורת כמו קליפורניה או דרום הודו.

לבסוף, יש לנו את הצורך של מדינות לנטר אי-שקט אזרחי ולהתמודד עמו. אתם לא חייבים לפתח תוכנות ריגול לטלפונים כדי לעשות זאת – גם בינה מלאכותית שיודעת לנטר תכתובות בקבוצות פייסבוק יכולה לעזור. מדינות ירצו כלים לנטר את מצב הרוח של האזרחים שלהם, ולסמן גורמי סיכון – אישים יחידים או קבוצות רדיקליות שעלולים ליזום מהומות.

ואם מהומות פרצו, מדינות צריכות את הכלים לטפל בהם. עכשיו, אני לא חושב שצריך לעזור לדיקטטורות לשלוט באוכלוסייה שלהן. אבל דמוקרטיות חלשות, לדוגמה כמו קניה או דרום אפריקה, שהפגנות יכולות במהירות להפוך למהומות, צריכות עזרה להתמודד עם תרחיש כזה. ועזרה כזו היא שירות לכל דבר, היא מוצר לכל דבר: אימון כוחות משטרה לטיפול במפגינים, ציוד פיזור הפגנות, רשתות תקשורת ושליטה – מדינות מוכנות לשלם בשביל המוצר הזה.

צורך אחר, שגם קשור לחוסר יציבות, הוא הצורך במודעות ימית ובמודעות גבול, משהו שאני חוזר עליו בפל״ג כבר כמה פרקים. אם אתם מתעסקים במל״טים, אם אתם מתעסקים במערכות ניטור, אם אתם פשוט מחפשים את הרעיון הבא שלכם לחברת הזנק – מודעות ימית ומודעות גבולות. מדינות בים סין הדרומי, מדינות באירופה, מדינות באמריקה, מדינות באפריקה – כולן צריכות ניטור רציף של הגבול שלהן. הודו קנתה לא מזמן 4 מל״טים ישראלים בשביל ניטור הגבול שלה עם סין [מקור]. מה אם יהיה מוצר מדף כזה? חבילה של חיישנים, מל״טים, מרכז בקרה ופיקוד, שניתן לפרוס בגבול ולקבל עיניים 24/7?

וכל אלה הם רק הפיתוחים הטכנולוגים הפוטנציאלים. יש היום חברות ציבוריות שמושפעות לטובה משיבושים באספקת המזון, או בצורך במים: יש קודם כל חברות שמספקות מים, והן לא צפויות לראות ירידה בעסקים בזמן הקרוב. לדוגמה חברת המים של יורק (YORW). או חברת Xylem שעוסקת בטכנולוגית מים ופתרונות בתחום ניהול השפכים (XYL). יש לנו את חברת מוסאיק (MOS), אחת החברות הגדולות בעולם לייצור דשנים. אני אישית מחזיק מניות שלה.

אני לא מציין את החברות האלו כהמלצה להשקעה. אל תסמכו עלי בנוגע לאילו מניות להשקיע, או אילו מניות למכור. אני לא יועץ השקעות ואלו לא המלצות השקעה. אני נותן אותן כדוגמאות לפתוח לכם את החשיבה, לבחון מגזרים שאולי לא הסתכלתם עליהם קודם. שיבושים במזון, שיבושים במים, חוסר יציבות פוליטית, בכל אלה יש הזדמנויות. כל אלה ידחפו לעוד חדשנות, לפיתוחים טכנולוגים חדשים. וכפי שכבר אמרתי בניתוח 73 [ראו כאן] – אני אופטימי. אני חושב שאנחנו בתחילתה של תקופה חדשה של חדשנות, ואני חושב שיש בה המון הזדמנויות לכולנו.

סיכום

העולם שלנו נמצא בשינוי. ראינו בחודש האחרון שיבושי מזג אוויר, שמחמירים את האינפלציה במחירי מזון. ראינו הפגנות, מהומות והפיכות. הסיכון הפוליטי לעסקים בין-לאומיים גדל. הסיכון לביטחון המזון של מדינות מתפתחות גדל. שני הדברים קשורים ושניהם מציעים הזדמנויות כלכליות, טכנולוגיות, ואפילו דיפלומטיות. ישראל כמרכז טכנולוגי משמעותי של טכנולוגית מים וחקלאות יכולה לעזור למדינות מתפתחות ומפותחות להקל את הנזק שיצור משבר האקלים.

העולם שלנו נכנס למצב מעורער אבל זה לא אומר שאין הזדמנויות משמעותיות להרוויח כאן. אולם זה כבר תלוי בכם – איפה אתם נמצאים בחיים, מה אתם עושים, מה הסיבולת שלכם לסיכון ומה בכלל העניין שלכם בסיכון. פל״ג נועד בשביל להכיר לכם את התמונה הגדולה והמשתנה בה אנו חיים. אתם תחליטו איך תפעלו מול התמונה הזו. המון בהצלחה.

תודה לכם על ההקשבה.