1

הצלילה במחיר הנפט מספקת הצצה לעתיד

המאמר פורסם לראשונה ב״גלובס״ ב-30/04/2020

הנפילה במחירי הנפט לתחום השלילי היא לא ״באג״, אלא הצצה לעתיד – בחודשים הקרובים מחיר הנפט ילחץ למטה ואף עלול להגיע לתחום השלילי, לא רק מפני שהביקוש התרסק והאחסון מתחיל להיגמר, אלא מפני שיש יצרנים שימשיכו לייצר גם במחירים כמעט אפסיים, בעוד אחרים יפשטו את הרגל. אלו לא חדשות טובות לוונצואלה, עיראק או טראמפ.

שוק הנפט נתון כרגע בלחץ משולש: יש נפט שנקנה בזול במרץ ונעל את המחירים לחוזים עתידיים, יש ירידה בביקוש שלא מונעת מחלק מהיצרנים להמשיך לייצר ויש לנו את מאגרי הנפט שעומדים להיות מלאים לחלוטין עד סוף מאי. כל יצרני הנפט עומדים להיפגע, אך יש כאלה שעומדים להיפגע פחות מאחרים.

ההבדל במידת הפגיעות של יצרנים קשור למצב הפיננסי וקשור גם לגיאולוגיה של שדות הנפט שלהם. לא כל שני שדות נפט זהים, מה שמאפשר ליצרנים מסויימים לייצר בזול יותר מאחרים ומכריח חלק להמשיך ולייצר גם במחירים אפסיים. איך? יש עלות ייצור של חבית נפט, יש עלות לסגור באר נפט ויש עלות להפעיל באר נפט אחרי שהיא הושבתה. גם אם יצרן מפסיד על כל חבית שהוא מייצר, עדיין כדאי לו לייצר אותה לעומת הנזק שהיה אם תפסיק את הייצור לחלוטין בבאר.

דוגמה טובה לבאר כזו לזה הן בארות הנפט הישנות של הרוסים במערב סיביר. הבארות האלו חייבות הזרקה תמידית של מים בשביל להפיק מהן נפט. סגירה שלהן תביא לנפילת לחץ המים וקפיאה של הבאר. כשמחירי הנפט שוב יעלו והיצרן ירצה להפעיל את הבאר, לא בטוח שהיצרן בכלל טכנית יצליח וכמו כן לא בטוח שההון שיהיה צורך להשקיע בהפעלת הבאר יוחזר על-ידה. מכאן שיש התלבטות בקרב יצרנים מסויימים בין לסגור עכשיו באר ואולי לאבד לצמיתות את הנפט בה או להמשיך ולהפיק ממנה נפט גם אם בכמות קטנה ובהפסד ולהגדיל את התפוקה ברגע שמחיר הנפט יעלה. שיקול דומה קורה גם בשדות הפצלים בארה״ב: חלקן של הבארות דורשות לחץ הידראולי תמידי בשביל להפיק נפט. עדיף ליצרן פצלים להפסיד על באר מאשר לסגור אותה ולהפסיד אותה לחלוטין. אותו הדבר נכון גם לקידוחים בים.

יש לכן קבוצה של יצרנים שימשיכו להפיק נפט גם אם המחירים יהפכו חד ספרתיים ואפילו שליליים. וודאי, גם להם יש גבול – מתחת לרמת מחירים מסוימת גם הם יפשטו את הרגל. השאלה היא אבל לא כמה יפשטו את הרגל, אלא מי יפשוט את הרגל ראשון. כל יצרן שחותך בתפוקה עוזר ליצרנים זולים ממנו להמשיך ולהתקיים. אם קנדה, וונצואלה וארה״ב יסגרו בארות, סעודיה, איחוד האמירויות ורוסיה יוכלו להמשיך לייצר ולבלוע את נתח השוק שהיצרנים האחרים כבר לא יכולים לספק לו נפט. בנוסף אותם יצרנים יאבדו חלק מהתפוקה שלהם לצמיתות, משום שהם לא יוכלו או לא ישתלם להם להפעיל מחדש בארות.

ככל שסביבת המחירים הנמוכה תמשיך, הרווח שהיצרנים הזולים יוכלו להשיג בסופה גדל. כשהביקוש לנפט יחזור – ויהיה זה בסוף 2020 או ב-2021 – היצרניות הזולות יהיו שם לענות לביקוש, מוכרות עוד נפט במחיר גבוה יותר. היכולת שלהן לספק את הביקוש אבל משמעותו שהמחיר עדיין ירוסן, ויצרנים שיצאו מהמשחק כנראה לא יראו סביבת מחירים נוחה לחזור להפעיל בארות שננטשו.

מי היצרנים שסביר שיצאו מהמשחק? הראשונות הן מדינות חלשות מדי להחזיק בסביבת המחירים הנמוכה. עיראק, וונצואלה, ניגריה ואנגולה כולן היו במצב פיננסי קשה עוד לפני ירידת המחרים. כשחברות אנרגיה עכשיו חותכות את ההוצאות שלהן על פרויקטים חדשים המדינות האלו לא יראו השקעה (כסף זר) למשך שארית השנה. וונצואלה ועיראק כבר החלו לחתוך את התפוקה, והן שתיהן יכנסו לגרעון תקציבי חריף במאי השנה. אנגולה וניגריה מתמודדות לא רק עם ירידה במחיר הנפט ובריחת משקיעים, אלא גם עם קפיצה בעוני וברעב בקרב האוכלוסייה שלהן. אנחנו יכולים לצפות לעלייה במתקפות הטרור בניגריה ואי-שקט גדל באנגולה, מה שרק ימשיך ויפגע כלכלית במערב אפריקה – אזור שגם ככה דועך בשנים האחרונות.

במערב שתי מדינות עומדות בפני משבר: ארה״ב וקנדה. בארה״ב מדובר בחברות פצלי השמן שאינן רווחיות מתחת ל-30 דולר לחבית, ובקנדה אלו יצרנים בחולות הנפט באלברטה. יצרני נפט באלברטה יכולים לשנע את הנפט שלהם בעיקר ע״י צינורות. עם עודף נפט בארה״ב וללא יכולת לייצא את הנפט בקלות דרך הים, מחיר הנפט באלברטה הגיע למספר חד ספרתי ואולי אפילו למחיר שלילי (אנחנו לא נדע עד סוף אפריל). חיתוך בתפוקה בקנדה כבר התחיל, והפעלה מחדש של מתקנים בשדות הנפט עלולה להיות לא משתלמת אם מחיר הנפט ישאר סביב ה-40 דולר לחבית אל תוך 2021.

חברות הפצלים האמריקניות שונות מאלו הקנדיות בכך שחלק משדות הפצלים ניתן להשבית ולשוב אליהם מאוחר יותר. למרות פשיטות רגל נרחבות בתעשייה, ארה״ב לא תאבד את התעשייה לצמיתות. אלו אבל לא חדשות טובות לטראמפ.

2020 היא שנת בחירות בארה״ב. תעשיית האנרגיה מעסיקה אנשים רבים במדינות שיהיו במרכז התחרות בין הרפובליקנים לדמוקרטים במירוץ הנוכחי. בפנסילבניה לדוגמה, שם טראמפ ניצח ב-2016 בהפרש של 44 אלף קולות, מועסקים כ-17 אלף איש בתעשיית הגז והנפט. במישיגן הוא ניצח בהפרש של 11 אלף קולות ושם 8 אלף איש מועסקים בתעשיית הנפט והגז. אולם המדינה הכי בעייתית בשביל טראמפ – ומי שיכולה להיות הפתעת הבחירות – היא טקסס.

נכון לעכשיו, טראמפ מוביל בממוצע של 2% על ביידן בטקסס, או יתרון של 170 אלף מצביעים. בטקסס מועסקים כמעט 270 אלף איש בתעשיית הנפט והגז. אם טראמפ רוצה להבטיח את המדינות המתנדנדות, אם הוא רוצה שטקסס לא תתהפך בבחירות 2020, הוא צריך להבטיח שתעשיית הנפט והגז תשרוד את המשבר.

הממשל ניסה להביא את מלחמת המחירים של סעודיה נגד רוסיה במרץ לסיום, אך נכשל לשנות את מחיר הנפט. עכשיו הממשל שוקל הטלת מכסים על נפט המגיע לארה״ב, קניית נפט למחסנים האסטרטגים של ארה״ב, תשלום לחברות הפצלים שלא יפיקו נפט או אפילו חילוץ ישיר שלהן ע״י הממשל הפדראלי. התנגדות של הקונגרס לחילוצים של חברות אנרגיה כנראה תעכב את התגובה של הבית הלבן עד שהמכה בתעשיה כבר תהיה משמעותית, מה שיפגע עוד בתעסוקה בארה״ב ותכווץ את הכלכלה. הקיץ אולי יחליש את ווירוס הקורונה, אך מבחינת יצרני הנפט במפרץ – מפרץ מקסיקו והמפרץ הפרסי – הפגיעה הכלכלית רק התחילה.

ניצן דוד פוקס הוא אנליסט גיאופוליטי בכיר בבית ההשקעות ״אינפיניטי״ ומייסד אתר ״המשחק הגדול״ המתמחה בניתוחי עומק של הזירה הבינלאומית.




פלג 10: סערת הנפט

הורדת הפרק – קישור.

לפרק היום יש שלוש מטרות: ראשית, אני רוצה לדבר על מה בדיוק הוסכם בין חברות אופ״ק ובעלות בריתן בפסח, הסכם שהוא בו זמנית חסר תקדים היסטורית ולא הזיז כמעט לשוק. זו המטרה השנייה – אני רוצה לדבר בפרק על שוק הנפט, להציג לכם בקווים כלליים איך הוא עובד ומה קורה ויקרה בשבועות הקרובים עם מחיר הנפט. לבסוף, המטרה השלישית, היא להסתכל בשלושה טווחי זמן על שוק האנרגיה שמתהווה עקב הקורונה – טווח הזמן הקצר, הבינוני והארוך. מה שאולי יפתיע את רובנו הוא שבטווח הזמן הארוך כנראה שמשבר הקורונה טוב לאנרגיות ירוקות, דווקא משום הנפילה במחיר הנפט. בסביבה של 40-45 דולר לחבית, עם חוסר וודאות גבוה, חברות אנרגיה יעדיפו להשקיע בפיתוח סוללות, תאים סולאריים ומימן מאשר בפיתוח שדות נפט חדשים. נעסוק גם זה.

אני רוצה לציין מראש שבנקודות מסוימות הפרק הזה ירגיש למי שיותר מכיר את שוק הנפט כברור מאליו. המטרה שלי כאן היא ממש להיכנס לאיך שוק הנפט עובד, בשביל שאנשים שפחות מכירים יוכלו להבין מה שולט במחיר הנפט, מה זה בכלל ״מחיר הנפט״ ואיך היצע, ביקוש וגיאופוליטיקה מעצבים את השוק. אז בואו נתחיל.

הסכם היסטורי

כולנו שמענו בחדשות שאופ״ק+, שמורכב מחברות אופ״ק ומדינות נוספות שהסכימו לשתף איתו פעולה כמו רוסיה ומקסיקו, הסכימו ב-12 במרץ על חיתוך תפוקה היסטורי במסגרתו חברות אופ״ק+ יחתכו כ-9.7 מיליון חביות נפט ליום החל ממאי השנה [מקור]. אבל מה בדיוק הוסכם שם ולמה ההסכם ההיסטורי לא הזיז כמעט למחירי הנפט בעולם?

ההסכם מגדיר בעצם שלושה חלונות זמן בהם יהיה חיתוך בתפוקה: חלון הזמן הראשון יהיה החל ממאי השנה ועד סוף יוני, ובו התפוקה תחתך ב-9.7 מיליון חביות ליום. לאחר מכן, בחלון הזמן השני שבין יולי ועד סוף דצמבר השנה, החיתוך יהיה של 7.7 מיליון חביות ליום. שימו לב – שני החיתוכים הם ביחס לרמת בסיס מוגדרת, שעוד כמה רגעים נעסוק בה. כלומר כשאני חיתוך של 9.7 מיליון ואז חיתוך של 7.7 מיליון, זה לא אומר חיתוך ועוד חיתוך, אלא זה אומר חיתוך ואז הקטנה של החיתוך. כלומר אחרי שהתפוקה תצומצם ב-9.7 מיליון, אופ״ק+ יוסיף בחלון הזמן השני עוד שתי מיליון חביות לתפוקה של סוף יוני בשביל להגיע לחיתוך של רק 7.7 מיליון. בחלון הזמן השלישי, מינואר 2021 ועד אפריל 2022, החיתוך בתפוקה יהיה של 5.8 מיליון חביות ליום, או במילים אחרות יכנסו לשוק עוד כמעט 2 מיליון חביות.

המשמעות של כל השלבים האלו שאופ״ק מנסה להקפיץ עכשיו את מחיר הנפט ואז לשמור אותו קבוע למשך שארית השנה ע״י מענה לעלייה בביקוש שאופ״ק חוזה עד סוף 2020. הבעיה שטווח הזמן של הקיצוץ הראשון הוא קצר יחסית – חודשיים. זה אומר שאם אני יכול להמתין חודשיים לקנות נפט באוגוסט, אין לי סיבה לקנות אותו עכשיו. אופ״ק ומשרד האנרגיה האמריקנים מעריכים שהביקוש לנפט יעלה בקיץ, אך כרגע הדבר היחיד שידוע שיהיו יותר חביות נפט בקיץ, לא שיהיה יותר ביקוש.

בנוסף, אופ״ק תבצע פגישת עדכון והערכה מחדש ב-10 ביוני 2020, כלומר קצת יותר מחודש אחרי שהחיתוך הראשון יכנס לתוקפו. זה אומר שאם מחיר הנפט ימשיך להיות נמוך – סביב ה-20 דולר לחבית – אפשר ואופ״ק יתקשה להחזיק בקיצוץ ויאלץ להגדיל את התפוקה רק בשביל למנוע מחברות הארגון להיכנס לגירעונות משמעותיים. זה אומר שעדיין לא ידועה סביבת האספקה ביוני, מה שמותיר את השוק באי-וודאות – למה לשלם עכשיו על חוזה עתידי יקר, כשאפשר ויהיה יותר זול לקנות את הנפט ביוני כשאופ״ק לפתע יגדיל את התפוקה או אפילו יגלה שהוא נכשל באכיפת החיתוך בתפוקה?

מה שמביא לבעיה השנייה עם ההסכם: קו הבסיס לחיתוך שנקבע לרוב יצרניות אופ״ק הוא התפוקה שלהן באוקטובר 2018. יש אבל שתי חריגות: ערב הסעודית ורוסיה. עבורן קו הבסיס שנקבע הוא 11 מיליון חביות ליום. למה ההחרגה? על הנייר התפוקה הרוסית הייתה 11.3 מיליון חביות ליום בפברואר 2020. אולם המספר הזה כולל נפט גולמי וקונדנסט, מין גז טבעי מעובה, שרוסיה בדרך כלל מפיקה ממנו סביב ה-600 עד 700 אלף חביות ביום [מקור]. נפחית את המספר הזה מהתפוקה הרוסית לפברואר והרוסים כבר עומדים על 10.7 מיליון חביות ליום בלי שעשו דבר. מהרמה הזו הם צריכים לחתוך עוד 2.2 מיליון חביות, אבל לא ממש – הרי אם התפוקה אמורה גם ככה לעלות ביולי בשתי מיליון חביות, למה לא לגרור רגליים עד יולי? ואם מדינות אחרות יקטינו משמעותית את התפוקה שלהן, למה שרוסיה לא תשמור את התפוקה שלה אם גם ככה התפוקה בסה״כ קטנה?

כשהשוק מסתכל על ההתחייבות הרוסית הוא זוכר עד כמה הרוסים עמדו בהתחייבויות שלהם בין 2016 ל-2018, אז התפוקה הרוסית צמחה למרות ועל-אף הגבלות ייצור מצד אופ״ק [מקור]. יש סיבה להיות סקפטים שרוסיה תעמוד בהתחייבויות שלה הפעם.

סעודיה היא גם סיפור של משחקי מספרים – לכאורה הסעודים עומדים לחתוך כמעט 3.5 מיליון חביות ליום, מרמה של 12 מיליון באפריל ל-8.5 מיליון במאי. אולם הסעודים העלו את הייצור שלהם ל-12 מיליון בעקבות מלחמת המחירים עם רוסיה. ברבעון הראשון של השנה הסעודים ייצרו כ-9.7 מיליון חביות, כלומר החיתוך האמיתי הוא של כ-1.2 מיליון חביות ליום, חיתוך שיחזיר אותה לרמות תפוקה של 2010.

אם נשים רגע את הבעיות בצד, עדיין מדובר בהסכם היסטורי ולו מפני שזו הפעם הראשונה שארה״ב התערבה כצד במשא ומתן של אופ״ק [מקור]. כשמקסיקו סירבה לחתוך את התפוקה שלה ב-400 אלף חביות ליום, טראמפ התערב והציע שמקסיקו תחתוך רק 100 אלף חביות ליום וארה״ב תחתוך את ה-300 אלף הנותרות. גם אם ארה״ב לא התחייבה בפירוש לשום חיתוך מצידה, העובדה שהיא לראשונה משתתפת בדיונים של אופ״ק, ביחד עם עוד יצרניות אנרגיה מה-G20, היא חסרת תקדים בפוליטיקה העולמית. התקדים שטראמפ יצר פה מרמז שארה״ב תהיה מוכנה לפעול ביחד עם יצרניות נפט נוספות בשביל להגן על תעשיית הנפט הלאומית שלה – צעד שיש בו אינטרס לאומי ברור ובו בזמן יציאה נגד העקרונות של שוק חופשי גלובאלי. גם אם נניח שביידן יבחר בנובמבר 2020, אם הוא ירצה לשמור על התעסוקה בתעשיית הנפט בארה״ב הוא יצטרך להמשיך ולעבוד עם אופ״ק. זה שם גבול ליכולת של תעשיית הפצלים לשבש את שוק הנפט ושם את ארה״ב באינטרס ברור לשמור על מחירי נפט ״סבירים״ – לא 100 דולר לחבית, אך גם לא 20.

בנוסף לקיצוץ שאופ״ק+ התחייב עליו יצרניות נפט נוספות יחתכו את התפוקה שלהן פשוט מפני כוחות השוק. ארה״ב לבדה תראה ירידה בתפוקה של 1.7 מיליון חביות נפט ליום עד סוף 2020 [מקור] ובנוסף אליה יהיו ירידות בתפוקת הנפט של קנדה, מה שיביא לסה״כ חיתוך תפוקה של עוד 3.5 מיליון חביות ליום [מקור]. וונצואלה ועיראק גם הן יחתכו בחודש הקרוב את התפוקה שלהן [מקור]. בסה״כ, השוק עומד לראות במאי איבוד תפוקה של כ-13 מיליון חביות אם לא יותר. וזה לא הזיז למחירים. למה?

העולם המופלא של שווקי הנפט

שוק הנפט הוא חיה מוזרה שלא עובדת בדיוק כמו שאנחנו חושבים. אין מחיר נפט אחד, כמו שאין סוג נפט אחד, כמו שאין שדה נפט אחד. יש המון גורמים שמשפיעים על הדינמיקה של השוק, מה שמשפיע בתורו על הכלכלה העולמית – שרצה על נפט – על הכלכלות של יצרניות וצרכניות הנפט ובסופו של דבר אפילו על הכיס של כל אחד מאתנו.

האלמנט הראשון והפשוט ביותר להבנה בשוק הם הכוחות של היצע וביקוש. כשאופ״ק חתך את התפוקה ב-9.7 מיליון חביות נפט ליום, ההערכה הייתה שמשבר הקורונה במקביל חתך את הביקוש בכמעט 30 מיליון חביות ליום יחסית לשנה שעברה [מקור]. כלומר אופ״ק חתך שליש מהביקוש שאבד לשוק. כשאין ביקוש, אין עלייה במחיר – אין שום סיבה לבית זיקוק לקנות נפט בשביל להפיק דלק שאף אחד לא צריך.

הנפילה החדה בביקוש לנפט מלמדת אותנו גם משהו על אופיו: נפט משמש בעיקר לתחבורה, אם מכוניות נוסעים, משאיות, ספינות או מטוסים. זה אומר שהעוצר בעקבות הקורונה משפיע עמוקות על הביקוש לנפט, בניגוד לדוגמה לביקוש לגז טבעי או אורניום. אם אין מכוניות בכבישים או מטוסים בשמיים, אין סיבה לבתי זיקוק לרכוש נפט. מכאן שגם ביום שאחרי העוצר, כשכולנו נחזור לחיינו הכמעט נורמאלים, הביקוש לנפט עדיין יהיה נמוך משום שיהיו פחות טיסות וכנראה גם פחות נסיעות – אם מפני שאנשים יעדיפו לעבוד מהבית או מפני שאזורים שונים ימשיכו להיות תחת עוצר. ה-IEA מעריך שבסה״כ השנה הביקוש לנפט יהיה נמוך ב-9.3 מיליון חביות ליום לעומת 2019 [מקור].

Screenshot 2020-04-20 at 16.47.58
הרכב הביקוש לנפט, 2020 ו-2040 ושינוי בביקוש (מקור: בלומברג)

נוסף על הביקוש שאבד, מלחמת המחירים של סעודיה שנמשכה חודש הציפה את השוק בנפט זול. סוחרים מהירים עם גישה ליכולת אחסון קנו את הנפט בזול ומכרו אותו ביוקר בחוזים עתידיים, מרוויחים מההפרש. לחילופין, בתי זיקוק רכשו עוד בחודש מרץ את אספקת הנפט הדרושה להם לאפריל ומאי והם לא יתחילו לקנות חוזים חדשים עד שיסיימו את האספקה הנוכחית שלהם. הקיום של חוזים עתידיים משפיע על הדינמיקה של שוק הנפט בכך שהוא מכניס מימד זמן – יצרן או צרכן יכולים להרוויח או להגן על עצמם מתנודות נוכחיות בשוק הנפט ע״י ניצול של חוזים עתידיים. חלק מהקונים של החוזים העתידיים הם סוחרים שכל מטרתם הן ספקולציות בשוק, קונים חוזים בזול ואז מוכרים אותם ביוקר, ללא שום כוונה לקבל בסוף נפט.

אסביר קצת יותר לעומק: אנחנו יכולים לזהות שלושה שחקנים בשוק הנפט – יצרנים, צרכנים וסוחרים. יצרנים הם מי שמייצרים את הנפט והם יכולים להיות יצרנים פרטיים – נגיד חברות פצלים אמריקניות – או יצרנים לאומיים, כלומר חברות ממשלתיות שאחראיות לייצור הנפט כמו עראמקו (Aramco) של סעודיה או פמקס (Pemex) של מקסיקו. צרכנים הם מי שצורכים את הנפט הגולמי המופק ע״י היצרנים – בדרך כלל בתי זיקוק, אך אלו גם יכולות להיות מדינות שקונות את הנפט בשביל המאגרים האסטרטגים שלהן. סוחרים הם מי שמתווך בין היצרן לצרכן, קונה נפט מהיצרן ומוכר אותו לצרכן. חלק מהסוחרים האלו אפילו לא מתעסקים בזה: כל העניין שלהם הוא בספקולציות על חוזים עתידיים, ספקולציות שמהן הם מרוויחים את כספם.

מהו חוזה עתידי? חוזה עתידי הוא הסכם לאספקת נפט בתאריך עתידי כלשהו במחיר שנקבע בעת רכישת החוזה. המחיר העתידי לא חייב להיות זהה עם המחיר לאספקה מידית (מה שנקרא “Spot Price”). לדוגמה, מחיר הנפט שהפך שלילי השבוע היה המחיר של נפט בחוזה אספקה למאי. המחיר שלו שונה מהמחיר של נפט בחוזה ליוני, שעומד כרגע סביב ה-11 דולר לחבית ושונה מהמחיר שלו לאספקה מידית שגם עומד סביב ה-11 דולר.

מה שאתם צריכים לקחת מזה הוא שלנפט יכולים להיות כמה מחירים שונים כתלות בטווח הזמן. מה שאתם עוד צריכים לקחת מזה הוא שהתרסקות של מחיר בטווח זמן אחד לא אומרת התרסקות בכל טווחי הזמן, מה שמאפשר ליצרנים, צרכנים וסוחרים להתגונן מפני שינוי מחירים קיצוני או אפילו להרוויח ממנו. איך?

אני אתמקד ביצרנים ובסוחרים כי הם אלה שיעניינו אותנו גם בהמשך הפרק. סוחרים יכולים להרוויח מחוזים עתידיים ע״י קנייה של נפט בזול עכשיו ומכירתו בחוזה עתידי ביוקר אחר-כך. הסוחר בעצם מרוויח מההפרש בין המחיר הנוכחי של הנפט ובין המחיר העתידי שלו. מה הוא עושה בינתיים עם הנפט? מאחסן אותו, אם במכלים, אם במשאיות ואם – בספינות. כשמחיר הנפט התרסק במרץ סוחרים רבים מיהרו לקנות נפט בזול ולמכור אותו בחוזים עתידיים ביוקר. בינתיים את הנפט שהם רכשו הם העבירו למכליות, שבמקום לשמש לשינוע של נפט הוסבו לשמש כמחסנים צפים. כל עוד ההפרש שבין המחיר הנוכחי של נפט למחיר העתידי שלו גדול מספיק, משתלם לסוחר להשכיר מכלית ולשלם לה פשוט לשבת בים עד שיגיע זמן האספקה. כך למרות דעיכה בביקוש לנפט וירידה בפעילות המסחרית, עלות ההשכרה של מכליות הכפילה את עצמה מאז פברואר 2020. נכון לתחילת אפריל כ-160 מיליון חביות נפט אוחסנו בספינות בים, שיא היסטורי [מקור].

כמו שציינתי אבל חלק מהסוחרים לא עוסקים בקניית נפט ומכירתו, אלא בספקולציות על מחיר החוזים עצמם. הם קונים חוזה ליוני במחיר של 20 דולר ואז מוכרים אותו ב-27 דולר, מרוויחים מההפרש. המחיר לנפט הפך שלילי השבוע מפני שסוחרים לא יכלו למכור את הנפט – משום שאף אחד לא רצה בו – או מפני שהם לא הצליחו למצוא מקום לאחסן את הנפט. המחיר לכן ירד אל מתחת לאפס פשוט מפני שסוחרים חיפשו כיצד להיפטר מנפט שאף אחד לא רצה. אולם זו לא הדרך היחידה שמחיר נפט יכול להפוך שלילי.

בואו נפנה את מבטנו ליצרנים. יצרן נפט יכול להשתמש בחוזה עתידי כדי להגן על עצמו משינויים משמעותיים בשוק – הוא יכול לחתום מראש על חוזה אספקה ארוך טווח במחיר קבוע ולוודא שהוא מוגן מנפילות חדות במחיר. לכן לדוגמה כשמחיר הנפט צונח, לא כל היצרנים פושטים את הרגל בו זמנית – רובם הגנו על לפחות חלק מהייצור שלהם ע״י נעילה שלו במחיר קבוע. חלק מהיצרנים כן פושטים את הרגל וחלק פשוט רואים ירידה ברווחים.

מה קורה אבל אם מחיר הנפט, גם מחיר הנפט העתידי, ממשיך לרדת? מה קורה אם מתחיל להתמלא המקום הפיזי לאחסון נפט וליצרן אין איפה לאחסן את הנפט? כאן האינטואיציה של ביקוש והיצע עלולה להטעות אותנו.

מחירים שליליים

באינטואיציה של ביקוש והיצע מוצר שעולה יותר לייצר מהמחיר שלו בשוק הוא מוצר שיפסיקו לייצר. לכאורה אם מחיר הנפט יורד מתחת לרווחיות של שדות, אם אין עוד איפה לאחסן אותו, היצרן פשוט יסגור את הבאר וימתין עד שהמחירים ישתפרו. הבעיה שזה לא עובד ככה בנפט.

יש עלות ייצור של חבית נפט, יש עלות לסגור באר נפט ויש עלות להפעיל באר נפט אחרי שהיא הושבתה. לפעמים גם אם אני מפסיד על כל חבית שאני מייצר, עדיין כדאי לי לייצר אותה לעומת הנזק שיהיה לי אם אפסיק את הייצור לחלוטין בבאר. אחת הדוגמאות הכי טובות לזה הן בארות הנפט הישנות של הרוסים במערב סיביר. הבארות האלו חייבות הזרקה תמידית של מים בשביל להפיק מהן נפט. אם אני אסגור אותן לא רק שאאבד את לחץ המים, אלא שגם הבאר תקפא. אם ארצה שוב להפעיל אותה א׳ לא בטוח שבכלל אצליח ו-ב׳ זה יעלה לי הון, הון שלא בטוח שההפקה מהבאר תחזיר. כלומר ההתלבטות שלי היא בין לסגור עכשיו באר ואולי לאבד לצמיתות את הנפט בה או להמשיך ולהפיק ממנה נפט גם אם בכמות קטנה ובהפסד ולהגדיל את התפוקה ברגע שמחיר הנפט יעלה. שיקול דומה קורה גם בשדות הפצלים בארה״ב: חלקן של הבארות דורשות לחץ הידראולי תמידי בשביל להפיק נפט. עדיף ליצרן פצלים להפסיד על באר מאשר לסגור אותה ולהפסיד אותה לחלוטין. אותו הדבר נכון גם לקידוחים בים.

כלומר יש קבוצה של יצרנים שימשיכו להפיק נפט גם אם המחירים יהפכו חד ספרתיים ואפילו שליליים. כמובן, גם להם יש גבול – מתחת לרמת מחירים מסוימת גם הם יפשטו את הרגל. השאלה היא אבל לא כמה יפשטו את הרגל, אלא מי יפשוט את הרגל ראשון. כל יצרן שחותך בתפוקה עוזר ליצרנים זולים ממנו להמשיך ולהתקיים. כלומר אם קנדה, וונצואלה וארה״ב סוגרים בארות, סעודיה, איחוד האמירויות ורוסיה יכולים להמשיך לייצר ולבלוע את נתח השוק שהיצרנים האחרים כבר לא יכולים לספק לו נפט. בנוסף, אותם יצרנים יאבדו חלק מהתפוקה שלהם לצמיתות, משום שהם לא יוכלו או לא ישתלם להם להפעיל מחדש בארות.

המשמעות היא שככל שסביבת המחירים הנמוכה ממשיכה, הרווח שהיצרנים הזולים יוכלו להשיג בסופה גדל. כשהביקוש לנפט יחזור – ויהיה זה ב-2020 או ב-2021 – היצרניות הזולות יהיו שם לענות לביקוש, מוכרות עוד נפט במחיר גבוה יותר. היכולת שלהן לספק את הביקוש אבל משמעותו שהמחיר עדיין ירוסן, ויצרנים שיצאו מהמשחק כנראה לא יראו סביבת מחירים נוחה לחזור להפעיל בארות שננטשו. אנחנו עוד נרחיב את הדיבור על עניין המחסור בהיצע כשנדבר על הטווח הבינוני לשוק האנרגיה.

הבעיה בשביל שוק הנפט בכללו היא שכל עוד הייצור אינו מדביק את הצריכה – וזה לא עתיד לקרות בחודש הקרוב – נבנה עודף של נפט באתרי אחסון וספינות. יש גבול פיזי לכמות הנפט שהעולם יכול לאגור. מעבר לגבול הזה, המחירים יהפכו שליליים ויכריחו יצרנים שאין להם שום פתרון אחסון לסגור את התפוקה שלהם. כאן שוב יש הבדל בין יצרנים: הסעודים והרוסים מזרימים כמויות של נפט לסין, ששמחה למלא את המאגר האסטרטגי שלה [מקור]. יצרנים אמריקנים וקנדים יותר מוגבלים: יצרני נפט באלברטה יכולים לשנע את הנפט שלהם בעיקר ע״י צינורות. עם עודף נפט בארה״ב וללא יכולת לייצא את הנפט בקלות דרך הים, מחיר הנפט באלברטה הגיע למספר חד ספרתי ואולי אפילו למחיר שלילי (אנחנו לא נדע עד סוף אפריל) [מקור]. מצב דומה קורה בארה״ב, שם חברות אחסון ושינוע כבר פנו ליצרני פצלים לחתוך בתפוקה בשביל למנוע מהמחסנים להתמלא [מקור].

כלומר שוק הנפט יהיה נתון לפחות עד יולי בלחץ משולש: יש לנו נפט שנקנה בזול במרץ ונעל את המחירים לחוזים עתידיים, יש לנו ירידה בביקוש שלא מונעת מחלק מהיצרנים להמשיך לייצר ויש לנו את מאגרי הנפט שעומדים להיות מלאים לחלוטין. כלומר אנחנו יכולים לצפות שמחיר הנפט בארה״ב ימשיך להילחץ לכיוון ה-0 אם לא השלילי, כמו גם הנפט בשאר העולם. האם המצב הזה יהיה קבוע?

זה תלוי עד כמה הביקוש יתאושש בחצי השני של 2020 ו-2021. ההערכות, הן של ה-EIA [מקור] והן של ה-IIF [מקור] שהביקוש יתאושש במחצית השנייה של השנה ויביא את מחיר הנפט לסביב ה-40 עד 45 דולר בסוף 2020 ו-2021. האם זה אומר שכדאי לקנות נפט? ממש לא.

העתיד החדש של הנפט

בטווח הקצר מחיר הנפט ימשיך לרדת ויכריח יצרנים יקרים או כאלה שאין להם איפה לאחסן את הנפט להפסיק את הייצור. רוסיה וערב הסעודית כנראה יאכלו את נתחי השוק שחברות הפצלים, אנגולה, ברזיל וניגריה ישאירו מאחוריהן. ההערכה שמחיר הנפט יעלה ל-40 דולר מניחה שהפעילות הכלכלית בעולם תחזור למצב כמעט נורמאלי, ללא שיבושים כלכלים נוספים. אני יכול לחשוב על כמה: גל הדבקה שני במזרח אסיה, משבר חוב בסין, החרפה בסכסוך הסחר בין ארה״ב לסין, משבר חוב בגוש האירו, עוצר מתגלגל באירופה, ארה״ב, הודו ואמריקה הלטינית. הרוסים והסעודים יוכלו להמשיך ולהחזיק בסביבת המחירים הנמוכה הזו, כמו גם יצרניות הנפט הערביות. חברות הפצלים ברובן יצטרכו להפסיק פעילות ולהמתין עד שמחיר הנפט יתאושש. זה לא בטוח שיקרה.

לנפילה במחיר הנפט יש גם השלכות יותר משמעותיות מרק חיתוך בתפוקה של יצרנים יקרים. אתם מבינים בגלל הירידה המשמעותית במחיר הנפט עכשיו והירידה לאורך 2020 ו-2021, חברות אנרגיה כבר קיצצו בהשקעה שלהן בפיתוח שדות חדשים. ההערכה כרגע שמחצית מהמכרזים לאזורי קידוח בעולם יפלו בגלל היעדר ביקוש [מקור]. חברות אנרגיה כמו אקסון וטוטאל חתכו כ-20% מהתקציב שלהן להרחבת פעילות בשדות נפט [מקור], אקסון במיוחד בפעילות בשדות הפצלים בטקסס [מקור].

היעדר השקעה ב-2020 ו-2021 משמעותו היעדר תפוקה, כשאת ההפרש בין הביקוש לתפוקה יוכלו למלא יצרניות עם יכולת עודפת – אופ״ק, ובמיוחד סעודיה. יצרניות אופ״ק לא מנצלות את מלוא יכולת התפוקה שלהן בניסיון למנוע נפילה במחיר הנפט. אם מחיר הנפט גם ככה נופל, אם יצרנים אחרים יוצאים מהשוק, למה לנסות ולחתוך עוד כשאפשר להשתלט על נתח השוק שהתפנה? הדבר יהיה במיוחד נכון לסעודיה, שצריכה מחיר נפט של 80 דולר לחבית רק בשביל איזון תקציבי. עם סיכוי נמוך שמחיר הנפט יחזור לרמה הזו, האופציה הכי טובה של סעודיה היא למכור יותר ולהשתלט על השווקים של יצרניות נפט אחרות, במיוחד בשוק של מזרח אסיה. ערב הסעודית כנראה תדחק החוצה נפט מברזיל, אנגולה וניגריה, שיראו בכל מקרה ירידה בתפוקה שלהן עקב היעדר השקעה בפרויקטים חדשים.

רוסיה מוגבלת יותר מסעודיה ביכולת שלה להגדיל את תפוקת הנפט שלה בזמן קצר, אך עם פחות פרויקטים חדשים לקידוח נפט בים הצפוני ובארה״ב, האיחוד יהפוך להיות תלוי יותר בנפט רוסי. רוסיה וסעודיה יוכלו להמשיך לפעול בסביבת מחירים נמוכה, מגדילות את נתח השוק שלהן.

בטווח הארוך משבר הקורונה מפגיש את תעשיית הנפט עם מציאות שהיא תמיד ידעה שתגיע: דעיכה בביקוש לנפט. אופ״ק מאז 2018 מעריך שהצמיחה בביקוש לנפט תקטן ואף תתאפס עד 2050. אדגיש – לא שהביקוש יתאפס, אלא הצמיחה בביקוש. המשמעות היא שעם הזמן הביקוש לנפט פחות ופחות ידחוף את המחיר. הדרך היחידה שתהיה להמשיך ולדחוף את המחיר למעלה תהיה קיצוץ בתפוקה, אך זה מהלך שהוא לא בר קיימא בטווח הארוך, כפי שכבר הסברתי בפרק 9 על מלחמת הנפט [כאן]. זו הסיבה שבשנים האחרונות מדינות המפרץ וסעודיה השקיעו מיליארדים בלהפוך את הכלכלה שלהן לפחות תלויה בנפט ויותר יעילה. הבעיה שהן ציפו שהמחיר יישאר סביב ה-70 דולר לטווח הנראה לעין, לא 40. בסביבת מחירים נמוכה מדינות המפרץ וערב הסעודית יאלצו לחתוך בסבסוד הממשלתי וללוות סכומים נכבדים בשווקים בינלאומיים בשביל לממן את המעבר של הכלכלה שלהן מכזו המבוססת לנפט לכזו המבוססת על ייצור ושירותים. קרן המטבע העולמית העריכה בתחילת פברואר 2020 שבשביל לבצע את המעבר לאיזון תקציבי שאינו תלוי בנפט כלכלות המפרץ יצטרכו לבצע שינויים בכשליש מהכלכלה שלהן [מקור]. ככל שמחיר הנפט ירד, כן יהיה להן פחות משאבים לעשות זאת.

Screenshot 2020-04-20 at 16.47.48
ירידה בביקוש לנפט, בין 2018 ל-2040 (מקור: בלומברג)

מי שהכי צריכה להדאיג אותנו כישראלים בהקשר הזה היא ערב הסעודית, שכשני שליש מכוח העבודה שלה מועסק ע״י הממשלה [מקור] והאוכלוסייה מסתמכת על סבסוד נרחב בשביל להתקיים. האבטלה בקרב צעירים בערב הסעודית עמדה ב-2019 על 28%. לשם השוואה היא עמדה על 7% בישראל באותה שנה [מקור]. ירידה במחיר הנפט והצורך להגיע לאיזון תקציבי, כמו גם הצורך לממן את התוכניות הכלכליות של מוחמד בן סלמן לשינוי הכלכלה הסעודית, יחייב קיצוץ נרחב בסבסוד הממשלתי. זה בתורו יביא לאי-שקט אזרחי במדינה, אי-שקט שהדרך היעילה ביותר לטפל בו היא להפנות אותו לזעם לאומני על מישהו. המועמדת הסבירה היא איראן, אך אסור לנו לשכוח שגם אנחנו מהווים אופציה. ערב הסעודית לא תהיה המדינה הסונית הראשונה שהופכת עוינת לנו במסגרת ניסיון לתפוס עמדה מובילה במזרח התיכון – טורקיה הייתה לא לפני הרבה שנים ידידה אסטרטגית של ישראל ותראו את יחסינו היום.

fredgraph
אבטלת צעירים, בסעודיה (כחול) ובישראל (אדום) (מקור: FRED)

אנחנו צריכים לעקוב אחרי הפעילות ערב הסעודית, אם הפעילות הצבאית, הגרעינית או הבליסטית שלה. אסור לנו לבלבל את העוינות של ערב הסעודית לאיראן עם היחס שלה לשאר האזור. ערב הסעודית יכולה להיות בקלות גורם מערער, עם הקשרים שלה לקבוצות אסלאם קיצוני ברחבי המזרח התיכון והעולם בכלל.

דבר נוסף שצריך להטריד אותנו הוא שההיחלשות במחיר הנפט לא תשפיע על כל מדינות המפרץ באותה מידה. קטאר ועומאן יושבות על מאגרי גז גדולים, וקטאר מייצאת גז בקנה מידה המתחרה עם רוסיה וארה״ב. בזמן שמחיר הגז אכן יורד, הוא אינו יורד באותה מידה כמו מחיר הנפט ומושפע פחות מתנודתיות עקב העוצר נגד הקורונה. התחזקות יחסית של קטאר במפרץ משמעותה התחזקות של הציר האיסלמיסטי, בו חברה גם טורקיה.

עתיד ירוק

יש אבל גם חדשות טובות בכל הסערה הזו סביב הנפט: בזמן שחברות אנרגיה מקצצות את ההוצאה שלהן על פיתוח שדות נפט, הן לא נוגעות בתקציב המחקר שלהן לאנרגיה ירוקה [מקור]. זה לא אינטואיטיבי, אך סביבת המחירים הנוכחית היא הזדמנות מעולה לאנרגיה ירוקה. למה?

ראשית, יציבות. ברגע שהקמתי חוות רוח או תחנת כוח סולארית הדרך היחידה שהביקוש לחשמל יקרוס בתוך חודש ב-20% הוא רק אם יש מלחמה. העלויות של אנרגיה ירוקה ידועות והתעשייה עובדת עם חוזים ארוכי טווח. ברור לכולם שהביקוש לחשמל ימשיך לגדול, אם בגלל המשך הצמיחה בתמ״ג לנפש במדינות מפותחות ואם בגלל המעבר לרכבים חשמליים. השקעה בפיתוח טכנולוגיה ירוקה זו ההשקעה האחרונה שמישהו רוצה לגעת בה כרגע.

שנית, ההשקעה היא לטווח ארוך והרווחים הם גם. אף אחד לא מצפה שמחר בבוקר הכלכלה תהיה ירוקה לחלוטין. אך בטווח של 10 שנים, השקעה עכשיו בתאים סולאריים וסוללות תצדיק את עצמה. לחתוך עכשיו בהשקעה במחקר ארוך טווח היא לא הגיונית כלכלית – תמהיל האנרגיה בכל מקרה יתקדם לכיוון ירוק יותר הודות לפעילות ממשלתית. הביקוש לנפט ידעך. חברות אנרגיה שירצו להיות רלוונטיות בעשור הבא יהיו חייבות להשקיע עכשיו במחקר ופיתוח, מה שהן אכן עושות.

שלישית, אם היצרנים הזולים הולכים לקחת עוד נתח שוק, אם המחיר ימשיך להיות סביב 50 דולר לחבית, עדיף לפתח סוללות מלהשקיע הון עתק בקידוחים ימיים או הפקת גז בים הארקטי. רוסיה כנראה בכל מקרה תשקיע את הכסף בלהפיק נפט בקוטב, אך למה ששברון או אקסון לא ישקיעו את מאמציהן בפיתוחים של אנרגיה ירוקה?

חברות ישראליות שכיום עוסקות בפיתוחים של אנרגיה ירוקה צריכות לראות בסביבת מחירים החדשה הזדמנות ולא אתגר. פיתוח של תאי דלק יעילים יותר או סוללות טובות יותר כנראה ידרוש פחות הון להשקעה ויציע יותר רווח מפיתוח שדות. ההתחזקות של שחקנים אנטי-מערביים או לכל הפחות בלתי יציבים כמו ערב הסעודית ורוסיה מוסיפה גם מימד אסטרטגי לצורך במקורות אנרגיה חלופיים.

סיכום

שוק האנרגיה נתון בסערה. העתיד הגיע מוקדם מדי – ירידה חדה בביקוש ועודף היצע יכריחו יצרנים יקרים לחתוך בתפוקה, בעוד יצרנים זולים ישרדו אך רק בקושי. אנחנו יכולים לצפות שהמחיר הנמוך של נפט בארה״ב ישאר, מפעיל עוד לחץ על חברות הפצלים והכלכלה האמריקנית. ערב הסעודית, רוסיה, ברזיל, קנדה, נורווגיה – מדינות עם תעשיית נפט משמעותית יסבלו מפגיעה בצמיחה ובתעסוקה, מה שרק יכביד על ההתאוששות הכלכלית לאחר העוצר הנרחב עקב הקורונה. הסביבה החדשה כן מציעה הזדמנות לאנרגיה ירוקה, שיכולה להיתפס כיציבה יותר וכדאית יותר לחברות אנרגיה שיחפשו כיצד להגדיל את רווחיהן מבלי להשקיע בשדות נפט חדשים.

בזירה הקרובה לנו אנו יכולים לצפות לאי-שקט אזרחי גדל בערב הסעודית, נסיכויות המפרץ, עיראק ואיראן, שיצטרכו להתמודד עם המציאות של מחירי נפט נמוכים. רוסיה גם היא תצטרך לנקוט בצעדים של צמצום הוצאות וירידה נוספת ברמת החיים עקב התכווצות התמ״ג. היחלשות של היריבות לנו תיתן לנו בישראל שקט ביטחוני בעודנו מתמודדים עם משבר הקורונה אצלנו בבית. אפשר אפילו לחשוב על שיתופי פעולה עסקיים בינינו ובין מדינות המפרץ להשקעה בפיתוחי אנרגיה, אולי דרך משרד המסחר והכלכלה.

הדבר הכי חשוב להבין מנקודת המבט של השוק שאנחנו עדיין לא יצאנו מהאזור המסוכן של הקורונה. יש עדיין שינויים עמוקים שתעשיית האנרגיה תצטרך לעבור, כמו גם תעשיות המזון, התיירות, הנדל״ן והתעופה. עדיין לא עברנו את הסערה והקיץ הקרוב כנראה יביא אתו עוד תהפוכות משמעותיות. ביחד אתכם נעקוב אחריהן ונדע כיצד לצלוח אותן. תודה לכם על ההקשבה.  




פלג 9: מלחמת הנפט, בחינה מחדש

***הניתוח פורסם לראשונה לחברי פל״ג, מועדון המנויים של ״המשחק הגדול״. עדיין לא חברים? מוזמנים להצטרף בקישור כאן. ***

להורדת הפרק – קישור.

היי, ניצן כאן. לפני שנתחיל בפרק, שתי הודעות – הפרק היום יוצא מוקדם מפני שמיום רביעי ערב פסח ועד חמישי הבא אני אהיה בחופש. מפני שאני מבלה את רוב השעות הערות שלי עוקב אחרי כמויות של מידע, אני מנצל את החגים להתנתק מהכול – אינטרנט, טלוויזיה, פודקסטים. אתם מוזמנים להמשיך וליצור קשר, אני אשיב אחרי החג.

שנית, בשבוע הבא ביום חמישי ה-16/4 בשעה 21:00 נקיים אירוע שאלות ותשובות ב-live ב-youtube לחברי פל״ג בלבד. אפתח את האירוע בסקירה על מצב הקורונה בעולם ואחריה הבמה תהיה פתוחה לשאלות. אם לא תוכלו להשתתף באירוע, אל דאגה – ראשית הוא יהיה מוקלט. שנית, אני מאוד מזמין אתכם לשלוח אליי שאלות לפני האירוע דרך דף ״צור קשר״ באתר. אני ממליץ לשלוח את השאלות קרוב לאירוע, כדי שהן יהיו רלוונטיות לאירועים המתפתחים. קישור לשידור ישלח ביום האירוע במייל ובקבוצת הפייסבוק של פל״ג. אז אחרי ההודעות האלו, בואו נתחיל בפרק.

משבר הקורונה הצליח לדחוק מעין הציבור כמה אירועים היסטורים שקורים במקביל לו וחלקית בגללו. האירוע הגדול ביותר והמשמעותי ביותר שהקורונה הצליחה להסתיר היא מלחמת מחירי הנפט שערב הסעודית פתחה מול רוסיה בתחילת מרץ, כשהרוסים סירבו להצעה הסעודית לקצץ בתפוקת הנפט בעקבות הירידה בביקוש עקב משבר הקורונה במזרח אסיה. הרבה ניתוחים ופרשנויות נכתבו על מלחמת המחירים הזו ואני רוצה בפרק לא רק לעשות סדר במהלך האירועים, אלא גם להסביר את ההיגיון הרוסי מאחורי המשבר – כי רוב הפרשנים פשוט מפספסים את הנקודה.

מה שרוב הפרשנים והצופים מהצד טוענים הוא שהתרסקות המחירים היא בעצם הכרזת מלחמה של רוסיה/סעודיה/רוסיה וסעודיה על חברות פצלי השמן של ארה״ב. הנרטיב הפופולארי הוא שהרוסים או הסעודים או גם וגם החליטו להרוג את חברות פצלי השמן האמריקניות בזמן משבר הקורונה. עד כמה שהנרטיב הזה סקסי ומעורר עניין – בכל זאת מלחמה – הוא לא קרוב למציאות.

הוא לא קרוב למציאות קודם כל ולפני הכול מפני שאין סיבה לרוסיה וסעודיה לנסות משהו שכבר נכשל בעבר. בסוף 2014 הסעודים ניסו לחנוק את חברות פצלי השמן של ארה״ב ע״י קריסה של מחיר הנפט אל מתחת ל-70 דולר לחבית [מקור]. רוב חברות פצלי השמן באותה תקופה היו צריכות מחיר חבית סביב ה-100 דולר רק כדי לכסות את ההוצאות התפעוליות. הציפייה הייתה שהורדה ל-70 דולר תחסל את התעשייה ואת היריב הכי משמעותי לסעודיה ואופ״ק (OPEC). זה לא קרה.

מה שקרה במקום הוא שהתעשייה האמריקנית שכללה והתייעלה. מפיקים לחצו על שירותים תומכים כמו תובלה, ייצור כימיקלים ותחזוקה לחתוך מחירים. הם התחילו ליישם שיטות קידוח חדשניות, שאפשרו יותר קידוחים לכל באר. ההתייעלות הגיעה עד כדי תקנון של הברגים והאומים שהם משתמשים בהם והחלפה של נורות לחסכוניות יותר – הכול, בשביל להוריד את העלות. וזה השתלם. כיום הרוב המוחלט של היצרנים האמריקנים צריכים מחיר חבית של בין 27 ל-37 דולר [מקור] בשביל לכסות את עלויות הייצור שלהם. אז אופ״ק כבר ניסה להרוג את תעשיית הנפט ולא הצליח – פתאום ב-2020 הוא רוצה לבדוק שוב את החדשנות האמריקנית?

לא, הסיפור הוא לא הכרזת מלחמה על חברות פצלי השמן. הסיפור האמיתי הוא – וזה יפתיע את רובנו, בטח שזה הפתיע אותי – הוא שרוסיה החליטה לתמוך בשוק חופשי. הסירוב של הרוסים לחתוך בתפוקה לא נובע מרצון לחנוק את תעשיית פצלי השמן או להראות לסעודים מי הבוס – הוא נובע מהבנה שהקרטל של אופ״ק מנהל מלחמה חסרת טעם נגד כוחות השוק. אופ״ק מנסה באופן מלאכותי לשמור על מחיר גבוה בזמן של ביקוש נמוך, מונע מהשוק להגיע לאיזון ע״י ירידה במחיר שתביא לירידה בתפוקה. ובזמן שחברי אופ״ק חותכים בתפוקה, יצרנים אחרים באים ומנצלים את החיתוך בתפוקה בשביל לקחת עוד שוק מאופ״ק, מה שבהכרח מביא את אופ״ק לקצץ עוד יותר בתפוקה. האינטרס הרוסי ישורת הרבה יותר טוב אם יניחו לשוק הנפט פשוט לפעול – המחיר יתרסק, יצרניות בלתי יעילות יתרסקו יחד איתו, ורוסיה אז תהיה מוכנה לאסוף את השברים.

בפרק היום נבין את מהלך האירועים, את האסטרטגיה הרוסית, את הטעות הסעודית ואיך ארה״ב עלולה למצוא את עצמה לראשונה בתולדותיה חלק מקרטל הנפט של אופ״ק. בואו נתחיל.

סיפורו של משבר

כמו תמיד אני אוהב להתחיל – בהתחלה. איך התחיל כל המשבר הזה? בפברואר השנה סין עצרה את רוב את התעשייה שלה, את רוב התחבורה שלה ואת רוב התעופה שלה. אנשים נאלצו להישאר בבית, תנועת מכוניות ומטוסים הושבתה והביקוש הסיני לנפט נפל בהתאם. המחיר של חבית נפט סעודית נפל מ-66$ בינואר ל-50$ בסוף פברואר. אגב הערה: המחירים שציינתי הם לפי השוק בדובאי, שמולו בדרך כלל חבית נפט סעודית מתומחרת.

עבור הסעודים היה מדובר במכה משמעותית, מפני ש-72% מהנפט שלהם נשלח למזרח אסיה וכמעט חמישית מהנפט שלהם נשלח לסין [מקור]. עם התפשטות הווירוס בדרום קוריאה, יפן, סינגפור ועוד, ערב הסעודית החלה לחשוש מפגיעה משמעותית בכלכלה שלה עקב ירידה חדה בביקוש. עבור הרוסים לעומת זאת המצב היה קצת יותר אופטימי: הם שולחים 21% מהנפט הגולמי שלהם לסין, אך רובו של הנפט, מעל 60%, נשלח לאירופה [מקור].

הרוסים גם נבדלים בעוד היבט לעומת הסעודים: הם יכולים לחיות עם מחיר נפט נמוך יותר זמן. למרות שחבית נפט רוסית עולה יותר לייצור – 15-20 דולר לעומת 10 דולר [מקור] – רוסיה צריכה מחיר חבית של רק 40 דולר בשביל לשמור על איזון תקציבי, בעוד הסעודים צריכים 80 דולר [מקור]. למה ההבדל? ראשית, הסעודים תלויים יותר בייצוא נפט לכלכלה מהרוסים. הסעודים גם בזבזנים יותר, עם תוכניות רווחה נרחבות שנועדו להבטיח שקט עבור בית סעוד. המשמעות בכל מקרה היא שכשהרוסים ראו את מחיר הנפט יורד הם לא נלחצו – 50 דולר לחבית הוא עדיין מחיר טוב. לסעודים פחות.

לכן בתחילת מרץ 2020 הסעודים באו והציעו לרוסיה לחתוך את התפוקה שלה כחלק מחיתוך כולל בתפוקה של אופ״ק. הרעיון היה שאופ״ק ובעלי הברית שלו – במיוחד רוסיה – יחתכו ביחד את התפוקה שלהם בכ-1.5 מיליון חביות נפט ליום [מקור], מקטינים את ההיצע ובכך מעלים את מחיר הנפט. הרוסים סירבו.

הרוסים סירבו מ-4 סיבות מרכזיות: ראשית, רוסיה לא חוותה הפסד משמעותי. אין לרוסיה שום אינטרס כלכלי בטווח הקצר לחתוך בתפוקה כשהיא מסתדרת מצוין עם מחיר חבית של 50$. אם הסעודים חווים הפסדים מפני שהם מוכרים יותר מדי למזרח אסיה והם לא יעילים כלכלית – טוב, באסה להם. שנית, קיצוץ בתפוקה רק פוגע באופ״ק. מה סעודיה בעצם ביקשה לעשות? היא רצתה לקצץ בתפוקה עקב ירידה בביקוש, בשביל להעלות את המחיר באופן מלאכותי. למה שהיא תעשה את זה? למה שרוסיה תעשה את זה? הן שתיהן מייצרות נפט במחיר הרבה יותר נמוך מ-50$ לחבית. כשאופ״ק מקטין את התפוקה שלו הוא שומר על מחירים גבוהים ונותן ליצרנים אחרים לגנוב ממנו נתח שוק. יצרנים בלתי יעילים – כמו חברות הפצלים האמריקניות – גם מרוויחים מהמחיר הגבוה שאופ״ק יוצר וגם מוכרים יותר כי יש פחות נפט מאופ״ק.

מה שמביא לשתי הסיבות האחרונות שאפשר להגדיר אותן ביחד כ״חוסר הרלוונטיות של אופ״ק״. אופ״ק מנסה לשלוט בשוק שאין לו שליטה עליו, אם מפני שהוא לא שולט בנפט ואם מפני שהוא לא שולט בתפוקת הנפט. הרי מה הרעיון מאחורי אופ״ק? להשתמש במעמד שלו כמונופול בשוק הנפט בשביל לשלוט במחיר. הבעיה שהוא לא מונופול, אם מפני שהוא לא שולט במוצר ואם מפני שהוא לא שולט במכירה שלו.

מצד השליטה במוצר הרי שהנפט הקונבנציונאלי של חברות אופ״ק הוא לא הנפט היחיד הקיים בכדור הארץ. מדינות יכולות לקדוח במעמקי הים, להפריד נפט מחול או להפיק אותו מפצלי שמן ולקבל בדיוק את אותו נפט של אופ״ק. יותר מזה – מפני שאופ״ק הוכיח שהוא מוכן להשתמש בנפט כנשק, הוא עודד מדינות להשקיע בייצור נפט ממקורות לא קונבנציונליים בשביל הביטחון הלאומי שלהן – כך נולדה מחדש תעשיית פצלי השמן בארה״ב בשנות ה-70׳ אחרי אמברגו הנפט. אופ״ק גם שומר על מחיר נפט גבוה באופן מלאכותי, מה שהופך את ההפקה של נפט ממקורות לא קונבנציונאליים לכדאי. אם מחיר הנפט היה נשאר קבוע על 20 דולר, אף אחד לא היה טורח לחפש נפט באוקיינוס או להפיק אותו מפצלים. אך כשאופ״ק מעלה את המחיר הוא בעצם מעודד שחקנים אחרים לקחת ממנו את המונופול ע״י פיתוח שיטות חדשות להפקת נפט.

אופ״ק גם לא שולט בתפוקה, או יותר נכון הוא כבר לא שולט בתפוקה. מפני שהוא עודד שחקנים לחפש מקורות אחרים, אופ״ק עזר להפוך את ארה״ב ליצרנית הנפט הגדולה ביותר בעולם. נכון ל-2019 ארה״ב הפיקה כ-19% מסה״כ הנפט הגולמי בעולם, עם ערב הסעודית במקום שני עם 12% ורוסיה עם 11%. איך ערב הסעודית חושבת שהיא תצליח לשלוט במחיר הנפט בעולם כשארה״ב לא לוקחת חלק באופ״ק? ואם ארה״ב לא מתכוונת לחתוך את התפוקה שלה, למה שרוסיה תחתוך?

Screenshot 2020-04-07 at 9.46.13

הרוסים בעצם לא רואים היגיון להמשיך ולקיים את אופ״ק במתכונתו הנוכחית – הוא לא מחזיק בכוח של קרטל, הוא מעודד מתחרים לו והשחקן הכי חשוב, ארה״ב, לא משתף עמו פעולה. התשובה הנכונה לירידה במחיר הנפט היא לא חיתוך התפוקה, אלא להשאיר אותה קבועה ולהמתין שיצרנים יותר יקרים יפסיקו לייצר. רוסיה יכולה להמשיך ולייצר גם עם 20 דולר לחבית – קנדה, ברזיל ונורבגיה לא. השוק באופן טבעי יכריח את היצרנים הבלתי יעילים לצמצם תפוקה, ורוסיה תוכל לקחת מהם נתח שוק. בתרחיש הטוב ביותר הירידה במחיר אף תפגע לצמיתות ביכולת הייצור של מדינות מתחרות, כשחברות הנפט שלהן יפשטו את הרגל ובארות יוזנחו כל-כך הרבה זמן שלא יהיה כדאי עוד להשקיע את הכסף בלהפעיל אותן מחדש כשמחיר הנפט סוף-סוף יחזור לעלות. רוסיה אז תפעל בשוק עם דרישה גבוהה יותר ופחות היצע – מעולה ליצרנים רוסים.

Screenshot 2020-04-07 at 9.46.36

סעודיה במקום להבין את ההיגיון הרוסי, להבין שהארגון שהיא מנהלת – אופ״ק – איבד את הרלוונטיות שלו, החליטה לצאת למלחמת מחירים נגד רוסיה. אחרי שהשיחות על הסכם להקטנת האספקה נכשלו, סעודיה הכריזה ב-8 במרץ על מלחמת מחירים נגד הרוסים: סעודיה לא רק תגדיל את תפוקת הנפט שלה, היא באופן מכוון תמכור בכל שוק שהרוסים כיום מוכרים. הסעודים הכריזו מלחמה על רוסיה וזה כנראה הצעד הכי מטומטם שהם יכלו לעשות.

אל התהום, במלוא הכוח

ההחלטה של בן סלמן לצאת למלחמת מחירים נגד רוסיה בתקופה שגם ככה מתאפיינת בירידה בביקוש היא כנראה ההחלטה הכי פזיזה שיורש העצר לקח וזה כשלעצמו הישג מפני שעל שמו של האיש כבר רשומה מלחמה כושלת בתימן ומשבר דיפלומטי עם ארה״ב עקב רצח העיתונאי ח׳אשוקג׳י. מלחמת המחירים היא חסרת היגיון אסטרטגי.

מה שכנראה הביא אותו לפתוח בה הם שני דברים: א׳ הרצון להשיג משמעת בקרב יצרניות אופ״ק. ע״י פגיעה ברוסיה בן סלמן כנראה מקווה להבהיר ליצרניות אחרות שאוי להן אם הן לא יקשיבו לסעודיה ולהביא את הרוסים להיכנע ולהסכים לקיצוץ שסעודיה רצתה מלכתחילה. ב׳ סעודיה יכולה, תיאורטית, להתחרות עם הרוסים בנוגע לנפט – הסעודים מייצרים בזול יותר ומייצרים יותר – הם מתכוונים להקפיץ את ההפקה שלהם ל-12 מיליון חביות ביום מ-11 מיליון ב-2019 ולהציף את השוק. טקטית – סעודיה תוכל לדחוף את הרוסים לפחות מחלק השווקים המרכזיים שלהם, במיוחד באירופה. הבעיה של סעודיה שעם טקטיקה בלבד לא מנצחים מלחמה.

בואו נסתכל על מלחמת המחירים מנקודת המבט של רוסיה: הרוסים טענו שצריך לאפשר לשוק להעלים יצרנים ע״י הורדת מחירים. התגובה של סעודיה היא… להוריד מחירים ולהעלים מהשוק יצרנים. כלומר רוסיה קיבלה את מה שהיא רצתה – המחיר יורד והתפוקה יורדת איתה. כן, עכשיו זה כואב יותר לרוסים בגלל הירידה המלאכותית והתחרות הסעודית אך הרוסים יוכלו להחזיק – על זה בעוד דקה.

אז הסעודים בעצם יוצרים את המצב שהרוסים רצו – הם משרתים את האסטרטגיה הרוסית בלי לשים לב אפילו. הבעיה בשביל ערב הסעודית שזה לא נעצר כאן: לא רק שהם משרתים את הרוסים, הם גם פוגעים בעצמם. ערב הסעודית צריכה מחיר נפט של 80 דולר לחבית בשביל מאזן תקציבי. עם מחיר של 65 דולר הגרעון התקציבי שלה השנה יהיה 6.7% מהתמ״ג [מקור]. עם מחיר של 20 דולר היא מסתכלת על האפשרות של חוב ממשלתי שיגיע לכחצי מהתמ״ג. סעודיה כבר התחילה את המלחמה הזו בעמדה נחותה יותר: יחס החוב הממשלתי לתמ״ג עמד בסוף 2019 על 23%, לעומת יחס החוב הרוסי של 12.5%. רוסיה סיימה את 2019 עם עודף תקציבי של כמעט 2% – הסעודים עם חוב של מעל 4%. לרוסיה יש קרן עושר לאומית בהיקף של חצי טריליון דולר שהיא שמרה לימים גשומים כאלה. לסעודים יש גם חצי טריליון דולר ליום גשום, אך הם הולכים לחסל אותם הרבה יותר מהר מהרוסים כי שוב, הם צריכים חבית במחיר 80 דולר לעומת הרוסים שצריכים אותה 40 בשביל מאזן תקציבי [מקור]. הסעודים כבר היו בסיטואציה דומה בעבר, כשאחרי שנתיים של מחירי נפט נמוכים בין 2014 ל-2016 הממלכה הייתה חייבת לחתוך בתפוקה ולהעלות את מחיר חבית הנפט בשביל לא להגיע לפשיטת רגל [מקור]. אם בן סלמן רוצה לבדוק מי יפשוט רגל ראשון, הוא בחר בזמן מאוד לא טוב לעשות זאת.

לא די אבל בצרה הכלכלית, סעודיה סימנה את עצמה כמטרה ליריבות ובעלות ברית כאחד. הרי כשהסעודים מתחרים בנפט רוסי הם גם בהכרח מתחרים בנפט מכווית, ומבחריין ומאיחוד האמירויות ומעיראק ומאיראן ומ-ארה״ב. כל המדינות הסובבות את ערב הסעודית והמדינה היחידה שמחוייבת להגנתה סובלות בגלל מלחמת המחירים הזו. מדינות המפרץ נמצאות בסכנה של משבר חוב עקב נפילה במחיר הנפט, משבר חוב שישליך על התמיכה הפיננסית שלהן למצרים [מקור]. עיראק מתקרבת לקריסה משום שכמעט כל הייצוא שלה הוא נפט גולמי. איראן מאבדת את מעט השוק לנפט שעוד היה עקב קריסת המחירים. כל המדינות האלו לא יכולות לפגוע בצורה משמעותית ברוסיה והן כנראה גם לא מעוניינות בכך. אך בסעודיה? וזו לא סעודיה ממש שצריך לפגוע בה – צריך רק לסלק את בן סלמן ממושכות השלטון. בן סלמן נותן עכשיו סיבה לכל שליט מפקיסטן עד בגדד להדיח אותו, בצורה כזו או אחרת.

אולם מי שבן סלמן באמת צריך לפחד ממנה היא לא עיראק או איראן או כווית – אלא ארה״ב.

זעם אמריקני

בכל תקופה אחרת ירידה במחירי הנפט הייתה בשורה טובה לכלכלה האמריקנית ולממשל בארה״ב. לא התקופה הזו. המלחמה המיותרת של בן סלמן נגד רוסיה לא רק מאיימת להביא לפשיטת רגל של רוב חברות הפצלים תוך שנה [מקור] היא גם מאיימת על הבחירה מחדש של טראמפ – מה שהופך את סיום המלחמה לעניין אישי בשבילו.

לטראמפ יש שתי בעיות מרכזיות עם מלחמת המחירים של הסעודים: ראשית, היא באה בתזמון רע לכלכלה האמריקנית. הכלכלה גם ככה במשבר תעסוקה, עם צפי למיתון לכל השנה. תעשיית הנפט והגז מעסיקה 674 אלף איש בארה״ב, לא כולל את העובדים שעובדים בתעשיות שתומכות בה. כן, מדובר ב-0.34% מסה״כ המשרות בארה״ב. אך כשכל שבוע עוד מאות אלפים מצטרפים למעגל האבטלה הנשיא ינסה לעשות כל שניתן כדי להקטין את מספר המובטלים – בטח אם כל מה שזה דורש הוא ללחוץ על הצוואר של הסעודים חזק מספיק.

הבעיה השנייה של טראמפ קשורה לבחירות 2020: תעשיית האנרגיה מעסיקה אנשים רבים במדינות שיהיו במרכז התחרות בין הרפובליקנים לדמוקרטים במירוץ הנוכחי. בפנסילבניה לדוגמה, שם טראמפ ניצח ב-2016 בהפרש של 44 אלף קולות, מועסקים כ-17 אלף איש בתעשיית הגז והנפט. במישיגן הוא ניצח בהפרש של 11 אלף קולות ושם 8 אלף איש מועסקים בתעשיית הנפט והגז. אולם המדינה הכי בעייתית בשביל טראמפ – ומי שיכולה להיות הפתעת הבחירות – היא טקסס.

Screenshot 2020-04-07 at 9.46.58

עכשיו אני יודע מה אתם חושבים: ״טקסס!? טקסס הלבנה? הרפובליקנית? עם כובעי הבוקרים והנפט והאקדחים?״ אז טקסס כבר לא כל-כך לבנה או רפובליקנית. טקסס עוברת כמה שינויים דמוגרפים משמעותיים שמכינים אותה לצאת מהמחנה הרפובליקני ואל המחנה הדמוקרטי. דמוקרטים מטקסס הם דבר שקיים – בדיוק כמו רפובליקנים מקליפורניה. מה שמפחיד את הרפובליקנים הוא שאם טקסס תהפוך לדמוקרטית הדמוקרטים ישלטו בבית הלבן מעכשיו ועד סוף חיינו – ביחד טקסס וקליפורניה מהוות 93 אלקטורים, מתוך ה-270 שדרושים בשביל לנצח בנשיאות. זה אומר שאוטומטית לכל מועמד דמוקרטי יהיה כמעט חצי מהאלקטורים שהוא צריך.

נכון לכרגע, טראמפ מוביל בממוצע של 2% על ביידן בטקסס, או יתרון של 170 אלף מצביעים. בטקסס מועסקים כמעט 270 אלף איש בתעשיית הנפט והגז. אם טראמפ רוצה להבטיח את המדינות המתנדנדות, אם הוא רוצה שטקסס לא תתהפך בבחירות 2020, הוא צריך להבטיח שתעשיית הנפט והגז תשרוד את המשבר. הוא צריך שמלחמת המחירים תפסק.

מה האופציות שלו?

האופציה הראשונה היא להסכים לדרישה הרוסית שגם ארה״ב תשתתף בהורדת התפוקה. הממשל יכול לעשות זאת ע״י השבתת תפוקת הנפט במפרץ מקסיקו וחסמי ייצור בטקסס. הבסיס המשפטי כבר קיים וארה״ב יכולה להוריד כמיליון חביות ביום כך. טקסס לבדה מפיקה 41% מכל הנפט הגולמי בארה״ב והרגולטורים במדינה מעוניינים לעבוד עם רוסיה וסעודיה בשביל להגביל את נפילת המחירים [מקור].

האופציה השנייה היא לעזור ליצרנים אמריקנים. הממשל יכול לעשות זאת בכמה דרכים. דרך אחת היא הטלת מכסים או אפילו סנקציות על נפט מערב הסעודית, מרוסיה ומעוד מקומות. יש התנגדות ערה בממשל לאופציה הזו, כמו גם לאפשרות של הזרמת כסף ישירה לחברות הפצלים. אולם אם המחירים לא יעלו, הממשל יצטרך לשקול חילוץ ישיר או עקיף לחברות, אם ע״י הזרמת כסף ישירות, הלוואות, קנייה של החוב של חברות, קניית נפט מהן וכדומה [מקור].

האופציה השלישית היא ללחוץ את הסעודים להסכים לחיתוך חד צדדי. ארה״ב היא עדיין הסיבה היחידה שהאיראנים לא חוצים את המפרץ בשביל להגיע לריאד. אם בן סלמן לא יהיה מוכן להתקפל, ארה״ב יכולה לאיים ביציאת כוחות, בסנקציות, מכסים ואפילו – ב״אופציה הגרעינית״. הכוונה ב״אופציה הגרעינית״ היא לא שארה״ב תפציץ גרעינית את ערב הסעודית. ב-2007 הוגש לראשונה בקונגרס החוק נגד אופ״ק, NOPEC, שמטרתו לאפשר לאזרחים אמריקנים לתבוע את מדינות אופ״ק על נזקים עקב השליטה לא הוגנת שלהן בשוק. NOPEC יאפשר לאזרחים וחברות אמריקניות לתבוע את ערב הסעודית בבתי משפט בארה״ב על נזקים עקב החזקת מחיר נפט גבוה באופן מלאכותי. הבעיה עם NOPEC שהוא כל-כך מעורפל שגם מדינות שלא קשורות לאופ״ק עלולות להגיע לבתי משפט וחברות נפט שעושות עסקים עם אופ״ק עלולות גם הן לא רק לחטוף תביעה אלא גם שהרכוש שלהן יעוקל [מקור]. טראמפ יכול להשתמש ב-NOPEC כאיום על צווארם של הסעודים – שאם הם לא יפסיקו גם חד צדדית את מלחמת המחירים, ארה״ב תנחית עליהם את NOPEC ותחשוף אותם לתביעות במיליארדים.

ימים סוערים לפנינו

שוק הנפט נמצא בצומת דרכים. מלחמת המחירים של הסעודים שוטפת את השוק בנפט שאין לו ביקוש. יש גבול פיזי שבו לא יהיה יותר מקום לאחסן את הנפט, מה שיביא את מחירי הנפט לא רק להתאפס – אלא להפוך לשליליים. במצב כזה יצרני נפט ישלמו לצרכנים בשביל שיקחו את הנפט מהם. לחילופין, יצרנים יסגרו בארות וימתינו עד שהשוק יחזור לאיזון.

הרוסים מוכנים להמתין כמה זמן שידרש בשביל לראות את התפוקה יורדת ואת המחיר עולה. פשיטות רגל של חברות פצלים, צמצום התפוקה באנגולה, בניגריה, בברזיל ובנורבגיה יתנו לרוסים עוד שוק להשתלט עליו.

הסעודים לעומתם לא רק פוגעים בעצמם עם כל חבית שהם מוכרים בהנחה, הם גם פוגעים באופ״ק עצמו. כשהם מוכרים נפט בזול הם מכריחים עוד יצרנים להצטרף למלחמת המחירים רק בשביל לשרוד. סעודיה בעצם מאיצה את ההתפרקות של אופ״ק ואם היא לא תעצור בזמן את המלחמה היא תגלה שהיא איבדה את עמדת ההנהגה שלה בשוק הנפט העולמי.

הרוסים והסעודים יכולים להגיע להסכמה על הפסקת המלחמה והקטנת התפוקה, אך כל כמות שהם יהיו מוכנים לחתוך כנראה תהיה קטנה יותר מהאיבוד בביקוש עקב הקורונה. הערכה שביקוש בהיקף של כ-20 מיליון חביות נפט ביום אבד מהשוק [מקור], משהו שאופ״ק לא יכול לפצות עליו ע״י הורדת התפוקה מבלי להסתכן במשבר כלכלי. בנוסף לא סביר כרגע שהרוסים או הסעודים יסכימו לבד להפסקת אש – שני הצדדים מעריכים שהם יכולים לנצח את מלחמת המחירים הזו. מבחינתה של רוסיה הנזק לטווח הקצר קטן יותר מההישג לטווח הארוך. סעודיה מאמינה שהיא תצליח לשבור את הרוסים לכניעה. היא תהיה מוכנה לדחוף את מחיר הנפט לתחום השלילי בשביל לבדוק את זה.

הדרך הסבירה לסיום היא הצטרפות של ארה״ב להסכם רחב על הורדת התפוקה. מעבר להלם שארה״ב, מעוז הקפיטליזם, תצטרף לקרטל, קשה להבין למה שלא תעשה את זה. היא לא צריכה גם לנהל את כל חברות הפצלים בכל ארה״ב – מספיק שטקסס תקבל אור ירוק לשים הגבלות ייצור בשביל להוריד את התפוקה, ביחד עם עצירת ההפקה באזורים פדרליים במפרץ מקסיקו. הבעיה כמו שציינתי שכל הסכם זה לא יפצה על איבוד הביקוש בכלכלה. אנחנו נראה התייצבות ואולי עלייה של מחיר הנפט לזמן מה, אך ככל שמזרח אסיה תמשיך לחוות שיבושים עקב הקורונה, כמו גם אירופה וארה״ב, המחיר יישאר נמוך, כנראה מתחת ל-50 דולר לחבית.

חשוב בכל מקרה להבין שגם אם ארה״ב תצטרף להורדת התפוקה וגם אם לא, מחיר הנפט בסופו של יום עתיד לעלות. הירידה בביקוש ונפילת המחירים כבר מכריחה יצרנים להפסיק ייצור. כשהביקוש לנפט יתחיל שוב לגדול, אולי לקראת סוף השנה, לביקוש לא יהיה היצע. המחיר לחבית אז יזנק, מציע רווחים נאים למי שיישאר לעמוד על הרגליים.

אם אתם שוקלים השקעה בנפט – תמתינו. ראשית לסוף השבוע הקרוב, אז ערב הסעודית ורוסיה אמורות להיפגש לשיחות מחודשות. שם כנראה נדע אם ארה״ב מצטרפת להסכם הורדת התפוקות או לא. אם כן – מחיר הנפט יקפוץ, אך יחזור לרדת בגלל איבוד הביקוש. אם לא – ואין הסכם סעודי רוסי – מחיר הנפט עוד עומד לצלול באפריל, מעבר לרמה הנוכחית שלו. הנפילה במחירים תערער עוד את עיראק, את איראן, מדינות המפרץ, ברזיל, מקסיקו וערב הסעודית. הרוסים יסבלו, אך אם יצליחו להחזיק מעמד הם עוד יכולים לצאת חזקים הרבה יותר בעולם הנפט. בהצלחה למוסקבה.

***הניתוח פורסם לראשונה לחברי פל״ג, מועדון המנויים של ״המשחק הגדול״. עדיין לא חברים? מוזמנים להצטרף בקישור כאן. ***




קניבלים – הגיאופוליטיקה החדשה של הנפט

המתקפה האחרונה על סעודיה – אולי ע״י החות׳ים, אולי ע״י האיראנים – היא עוד דוגמה לעולם החדש שאנחנו חיים בו. מבלי ששמנו לב, בשקט-בשקט, העולם השתנה בצורה מהותית.

חלקנו עוד חושבים שאנחנו חיים בעולם בו ארה״ב תלויה בנפט במזרח התיכון ושמחירי הנפט מושפעים בעיקר מהיציבות במפרץ הפרסי. עולם בו אופ״ק הוא הארגון הקובע את מחיר הנפט ומדינות מערביות חייבות להתחשב באינטרסים של העולם הערבי בשביל להבטיח מחירי דלק נמוכים.

העולם הזה חלף.

במקומו יש לנו עולם חדש, בו הדינמיקה בין יצרניות נפט מזכירה יותר חבורת קניבלים, כל אחד אוכל את השני בשביל לשרוד ולשגשג. משמרות המהפכה אוכלים את העם האיראני בשביל שגשוג והצלחת ״המהפכה האסלמית״. ערב הסעודית ורוסיה אוכלות את וונצואלה ואיראן בשביל לשמור על תפוקה גבוהה על רקע מחירי נפט נמוכים. ארה״ב אוכלת את כולן, מגדילה בכל יום את תפוקת הנפט שלה ואוכלת מהרווחים של יצרניות נפט אחרות.

בשורות הבאות אנסה לשרטט בקווים כללים את העולם החדש והדינמיקה שלו. אם לא נבין אותו, לא נבין את התנהגות שווקי האנרגיה ואת הגיאופוליטיקה החדשה של המפרץ הפרסי.

איראן אוכלת את עצמה

המתקפה על ערב הסעודית, אם באמת הייתה באישור ואולי אף בביצוע איראני, מעלה בפנינו דילמה ראשונה: האם הפעולה נועדה להשפיע על שחקן חיצוני לאיראן (נאמר האיחוד האירופי) או שחקן פנימי באיראן?

איראן אינה מדינה בעלת ראש אחד, קול אחד. עסקתי בהרחבה בפרק ״דיקטטורה במסווה״ במבנה הכוח האיראני, המחולק בצורה גסה בין שתי מערכות: מערכת הדמוקרטית ומערכת דיקטטורית. המערכת הדמוקרטית מונהגת ע״י רוחאני, נשיא איראן. במערכת הזו לעם האיראני יש השפעה דרך בחירות והנציגים בה רוצים, אולי, בטובתו של העם. המערכת הזו מושפעת מהסנקציות האמריקאיות ומהסבל של העם האיראני תחתן. המערכת הדיקטטורית נשלטת ע״י המנהיג העליון ח׳אמנאי ומשמרות המהפכה. הכוח שלה אינו תלוי ברצון הבוחר ולכן גם רווחתו אינה בראש מעייניה. היא עסוקה במטרה האידיאולוגית של הפצת המהפכה האסלמית, או לחילופין בגזירת קופון מהשליטה שלה בכלכלה האיראנית ובשוק השחור בה.

מבנה אינטרסים כזה יוצר עמדות שונות בין שתי המערכות בנוגע לסנקציות האמריקאיות ורפורמה ומודרניזציה של הכלכלה האיראנית. רוחאני במערכת הדמוקרטית רוצה את הסרת הסנקציות ורפורמות בכלכלה בשביל להיטיב עם העם ולהביא שגשוג חומרי לאיראן. ח׳אמנאי ומשמרות המהפכה במערכת הדיקטטורית רוצים בשימור כוחם הכלכלי ומסרבים להיכנע לסנקציות האמריקאיות.

חשבו על זה: למה דווקא כשנראה שטראמפ מוכן להקלה בסנקציות ולמו״מ עם רוחאני מתרחשת מתקפה שמסכלת מו״מ אפשרי? מה האיראנים משיגים בזה? היחידים שהאיראנים לוחצים במהלך הזה הם האירופים, שנאלצים לספוג את העלייה במחירי הנפט ולנסות להרגיע את הרוחות במפרץ. מה האיראנים מקווים שהאירופים יעשו? הם לא יצליחו ללחוץ את ארה״ב להסיר את הסנקציות, ונראה שהאיחוד אינו מצליח להקים מנגנון עוקף סנקציות אפקטיבי [מקור]. האירופים גם צריכים את טראמפ במצב רוח טוב במהלך השיחות על הסכם סחר בין האיחוד לארה״ב. לפעול מאחורי גבה של ארה״ב ולתמוך באיראנים עלולה לפגוע בהם בשיחות הסחר. מרחב הפעולה שלהם בכל הקשור לאיראן הוא מוגבל.

המשך הסנקציות פוגע בעיקר במערכת הדמוקרטית האיראנית, בעוד הדיקטטורה תחתיה ממשיכה להרוויח. בעולם החדש שלנו היא אבל לא היחידה – גם רוסיה וסעודיה מעדיפות המשך סנקציות על איראן.

קניבלים בקרב אופ״ק

סנקציות על איראן טובות לרוסיה וערב הסעודית. כל מתקפה איראנית, כל צעד של איראן שמאריך את הסנקציות, הוא צעד טוב לערב הסעודית ורוסיה. למה? מפני שהסנקציות על וונצואלה ואיראן מאפשרות לרוסיה וערב הסעודית להגדיל את תפוקת הנפט שלהן מבלי להוביל לירידה במחיר הנפט.

קניבלים.png
התפוקה של רוסיה וערב הסעודית גדלה, מחיר הנפט עולה. מקורות נתונים: EIA, FRED

ניתוח עומק של אנדרו סטנלי (Stanely) מה-CSIS ממאי השנה מראה שהיכולת של אופ״ק לשמור על יציבות במחיר הנפט על-אף עלייה בתפוקה של ארה״ב מבוססת על הירידה בתפוקה של וונצואלה ואיראן עקב הסנקציות. יותר מזה – רוסיה וערב הסעודית יכולות להגדיל את התפוקה שלהן ועדיין לשמור על תפוקה נמוכה בסה״כ של אופ״ק, הודות לירידה בתפוקה בוונצואלה ואיראן.

כל זה יכול להשתנות בחטף אם ארה״ב תסיר את הסנקציות מאיראן. האיראנים הכריזו שאם הסנקציות ירדו הם ישאפו להפיק נפט במקסימום יכולת [מקור]. לחברות אופ״ק השונות לא תהיה ברירה אלא לקצץ בתפוקה שלהן, או להסתכן בקריסה של מחיר הנפט. ערב הסעודית ורוסיה, שאכלו עד עתה את הנתח של איראן, יהיו חייבות לקצץ בתפוקה שלהן אם הן ירצו לשמור על מחיר חבית הנפט מעל לנקודה הקריטית של 55 דולר לחבית [מקור].

מכאן שהמתקפה על סעודיה לא כל-כך רעה לסעודים. היא מעלה את מחיר הנפט ופוגעת בסיכוי להקלה בסנקציות על איראן. הרוסים והסעודים יכולים לנשום לרווחה. הם לא לבד.

ארה״ב בולעת את כולם

מהפכת הפצלים בארה״ב משנה מאז 2008 את פניה של ארה״ב כשחקן אנרגטי. אם פעם היא הייתה תלויה ביציבות של אזורים מייצרים נפט כמו וונצואלה והמזרח התיכון, היא היום מספקת את רוב הנפט הדרוש לה ע״י הפקת נפט מפצלי שמן, במיוחד בדרום ארה״ב (Permian Basin). המהפכה הפכה את ארה״ב מגורם מייצב, לגורם מערער.

us crude exports.png
ייצוא נפט גולמי מארה״ב, מקור נתונים: EIA

הפקת הנפט בארה״ב נשלטת ע״י שני מספרים: מחיר לחבית שנדרש בשביל המשך הפקה מבאר קיימת, והמחיר לחבית שדרוש בשביל לקדוח ולהפעיל בארות חדשות. נכון לספטמבר 2019, לפי הבנק הפדרלי של דאלאס (Federal Reserve Bank of Dallas ) טווח המחיר להמשך הפקה מבארות קיימות הוא 27-37$, וטווח המחיר לקדיחת בארות חדשות היא 48-54$ [מקור].

המשמעות היא שכל עלייה במחיר הנפט מרוסנת ע״י תעשיית הפצלים האמריקאית. ברגע בו המחיר עולה מעל הטווח של 48-54$, בארות חדשים נקדחים ותפוקת הנפט בארה״ב עולה. זו הסיבה שלמרות המתקפה על ערב הסעודית, מחיר הנפט עלה יחסית במתינות ולא הגיע לשיא שלו באפריל השנה (66$) [מקור].

העלייה של ארה״ב כיצרנית נפט משנה את הדינמיקה של המזרח התיכון. אם פעם ארה״ב הייתה מחויבת לביטחון ערב הסעודית בשביל מחיר נפט נמוך, היום היא יכולה לחיות עם מתקפות על תשתית הנפט של סעודיה בנוחות יחסית. דרך אחת שהסעודים יכולים לשמור על העניין של ארה״ב היא ע״י הגדלה רכישות הנשק שלהם מארה״ב. מאז 2013 האחוז של ערב הסעודית מסה״כ ייבוא הנפט של ארה״ב ירד, ובמקביל עלו רכישות הנשק של ערב הסעודית מארה״ב.

guns and oil.png
מכירות נשק לערב הסעודית מארה״ב ואחוז הנפט לארה״ב מערב הסעודית, מקורות נתונים: EIA, SIPRI

כמובן, ערב הסעודית מכניסה את עצמה כאן לפינה – אם העניין המרכזי של ארה״ב בערב הסעודית יהיה מכירות נשק, לא תהיה לה סיבה להוריד את המתיחות במפרץ.

עולם חדש נורא

אנחנו חיים בעולם חדש – העלייה של ארה״ב כיצרנית נפט משנה את הדינמיקה של כלכלת האנרגיה העולמית, מיציבות לקניבליזם. ארה״ב נוגסת ברווחים של מדינות נפט אחרות ושומרת על מחיר חבית נמוך יחסית. יצרניות אופ״ק מצליחות להחזיק מעמד הודות לסנקציות שארה״ב (יצרנית נפט) מפעילה נגד וונצואלה ואיראן (יצרניות נפט). הצד היחיד בכל הסכסוך שאמור לרצות בהורדת הסנקציות בכל מחיר – איראן – יורה לעצמו ברגל, לא ברור אם בשביל ללחוץ את האירופים או כחלק ממאבק פנימי על כוח.

בעולם החדש הזה יציבות במזרח התיכון אינה המטרה העליונה של ארה״ב, והמחיר שהיא תהיה מוכנה לשלם בשבילה תרד עם הזמן. ערב הסעודית ורוסיה ישמחו להמשיך לראות סנקציות על איראן. היכולת של איראן להקפיץ את מחיר הנפט מוגבלת, ולכן גם מנוף הלחץ שהיא יכולה להפעיל נגד העולם מוגבל.