1

סקירה שבועית: 08.05-14.05.2022

מלחמת רוסיה-אוקראינה 2022

מפת הכוחות באוקראינה, נכון ל-15.05:

נראה שהחזית במזרח מתייצבת, ללא הישגים משמעותיים לאיזה מהצדדים.

09.05 – בנאום יום הניצחון פוטין נמנע מלהכריז מלחמה על אוקראינה, גיוס כללי או אפילו ניצחון [מקור]. פוטין בחר שלא להסלים עוד את הסכסוך, שינוי בדפוס הפעולה שלו. מכאן אפשר להעריך בזהירות שמוסקבה מכוונת להפוך את המלחמה באוקראינה למלחמת התשה, מבקשת לשחוק את הכוחות האוקראינים במזרח המדינה.

11.05 – חיילים אוקראינים הגיעו לגרמניה לאימון על תותחי ההוביצר שיועברו אליהם [מקור].

12.05 – הנציבות האירופית תעזור לאוקראינה לייצא תוצרת חקלאית [מקור]. במסגרת היוזמה הנציבות תבקש ממדינות חברות לאשר במהירות סחורות אוקראיניות, תבקש מהן להעמיד עוד מכולות וקרונות להעברה של תוצרת חקלאית, ובטווח הבינוני-ארוך תעבוד להגדיל את קיבולת התשתית בין אוקראינה והאיחוד האירופי. במילים אחרות הנציבות תאיץ את האינטגרציה הלוגיסטית של אוקראינה לאיחוד.

אירועים וידיעות

08.05 – אסד ביקר בטהרן לפגישות עם המנהיג העליון של איראן, לפני שחזר באותו יום לדמשק [מקור]. היציאה של כוחות רוסים מסוריה מאפשרת לאיראנים להרחיב את שליטתם במדינה, עובדה שקרוב לודאי לא חמקה מאסד.

09.05 – שר החוץ של פולין ביקר בטהרן בשביל לבחון את הרחבת הקשרים הכלכלים, התרבותיים והמדעים בין המדינות [מקור].

10.05 – שר החוץ של איראן קרא לבניית הסכרים בטורקיה ״לא מקובלת״, ומשפיעה לרעה על איראן ומדינות אחרות באזור [מקור]. טורקיה, איראן, סוריה ועיראק כולן חוות משברי מים [על משבר המים הטורקי]. הטורקים הקימו בשני העשורים האחרונים עשרות סכרים בשביל לרתום את כוח הנהרות במדינה, במיוחד הפרת והחידקל. ככל שמשבר המים יחמיר באזור, כן צפוי שיגבר החיכוך בין טורקיה ואיראן.

11.05 – קזחסטן תגוון את הנתיבים דרכם היא מייצאת נפט לסין ואירופה, בין השאר דרך שימוש בנתיבי סחר טורקים [מקור]. טורקיה צפויה להרוויח מההיחלשות של רוסיה במרכז אסיה.

11.05 – צרפת חווה בצורת ב-15 מחוזות [מקור]. יש חשש שהבצורות ישפיעו לרעה על יבול חיטת החורף במדינה.

11.05 – בריטניה חתמה על הכרזות ביטחון עם שבדיה ופינלנד [מקור]. במקרה של מתקפה בריטניה מתחייבת לבוא לעזרתן של המדינות הנורדיות, והן מתחייבות לבוא לעזרתה של בריטניה במקרה של מתקפה עליה. יש לשים לב שהכרזות אלו אין משמעותן שבריטניה מתחייבת להצטרף למלחמה אפשרית לצידן של המדינות הנורדיות. ההכרזות האלו הן אינן תחליף למחוייבות ההגנה של נאט״ו. פינלנד ושבדיה צפויות להגיש השבוע בקשה להצטרף לברית הצפון אטלנטית.

12.05 – מחלקת החקלאות של ארה״ב פרסמה את הדו״ח החודשי שלה למצב הדגנים בעולם [מקור]. ייצור החיטה והתירס צפוי להיות נמוך השנה לעומת שנה שעברה. גלי חום בהודו פוגעים ביבול החיטה שם, ובצורת בארה״ב פוגעת ביבול חיטת החורף. מחירי הדגנים צפויים לעלות עקב ירידה ביבול. הודו הודיעה על עצירת ייצוא חיטה מהמדינה כדי לייצב את המחירים בה [מקור].

13.05 – סין תהדק את ההגבלות על יציאה של אזרחים משטחה למטרות ״לא חיוניות״, כחלק מהניסיון להשתלט על התפרצויות של ווירוס הקורונה [מקור]. סביר להניח שמטרה נוספת היא למנוע מצריכה פרטית ״לדלוף״ החוצה. אם אזרחים אינם יכולים לנסוע לחו״ל, האופציה היחידה שלהם לצרוך תהיה בסין.

13.05 – יוון אישרה עידכון להסכם שיתוף-הפעולה הביטחוני עם ארה״ב [מקור]. במסגרת ההסכם כוחות אמריקנים יוכלו לפעול מבסיסים נוספים ביוון (״פותח את הדרך״ לאמריקנים אל תוך הבלקנים). ההסכם יחזק את הקשרים הביטחוניים בין יוון וארה״ב, ויחזק את החשיבות האסטרטגית של יוון לארה״ב ונאט״ו בים התיכון.

13.05 – מחירי השינוע הימי בין אסיה לאירופה והחוף המערבי של ארה״ב ירדו ב-20% מאז מרץ [מקור]. הירידה במחירי השינוע משקפת האטה בייצוא מסין עקב סגרי הקורונה. האטה בייצוא משמעותה שיבוש נוסף לשרשרות האספקה העולמיות, עם מחסור בחלקים מסין והצורך של מפעילי קווים ימיים לתכנן מחדש יעדים בשביל למקסם את הקיבולת של הספינות (בעיה דומה למה שהיה בתחילת התפרצות הקורונה).

מאמרים, סקירות ומגמות

אנחנו חושבים על האוקיינוס ההודי לא נכון – מכון Carnegie יצא במאמר ומפה אינטראקטיבית חדשה שנועדו להראות שהאוקיינוס ההודי אינו מורכב ממספר אזורים נפרדים – המזרח התיכון, מזרח אפריקה ודרום אסיה – אלא הוא יחידה גיאו-פוליטית אחת. הטענה אינה חדשה – כאן בפל״ג עמדנו לא פעם על החשיבות של האוקיינוס ההודי, והאינטרקציה בין מזרח ודרום אסיה ובין מזרח אפריקה.

האם הדעיכה הדמוגרפית של רוסיה בלתי-הפיכה? – ניתוח מעניין, גם אם חסר מעט, של הדעיכה הדמוגרפית של רוסיה ומה מוסקבה יכולה לעשות מולה. הניתוח מונה שלושה כיווני פעולה מרכזיים: סיפוח לרוסיה של מיעוטים רוסים בפריפריה הפוסט-סובייטית; הפיכת האזור הארקטי של רוסיה למרכז הכלכלי החדש של המדינה; תיעוש מחדש של הכלכלה כך שיצמצם את ההשפעה המזיקה של הזדקנות והתכווצות האוכלוסייה. בזמן ששלושת כיווני הפעולה אפשרים תאורטית, לא ברור עד כמה ניתן ליישם אותם בפועל ועד כמה הם ישנו את הדעיכה הדמוגרפית והכלכלית של רוסיה.

גרפים

הסגרים בסין מתחילים להשפיע על הכלכלה, עם התכווצות חדה במדד מנהלי רכש בייצור:




סקירה שבועית: 01.05-07.05.2022

מלחמת רוסיה-אוקראינה 2022

מפת הכוחות באוקראינה נכון ל-08/05/2022:

הכוחות הרוסים מתקדמים במזרח דונבאס, בעוד האוקראינים מרחיבים את שליטתם מסביב לחקרוב.

06.05 – גרמניה תספק 7 תומ״תים (תותח מתנייע) לאוקראינה [מקור]. תחת לחץ מארה״ב ומדעת הקהל ממשלת גרמניה החלה לספק נשק כבד לאוקראינים.

06.05 – רוסיה פרסמה רשימה של מוצרים וחומרים המאושרים לייבוא מקביל, כולל מוצרים של סמסונג, אפל, בנטלי ועוד [מקור]. מטרת האישור לאפשר ייבוא של אותם מוצרים וחומרים ללא אישור בעלי הזכויות שלהם. רוסיה כנראה מנסה לעקוף את הסנקציות הטכנולוגיות שהוטלו עליה. עוד בנושא הסנקציות הטכנולוגיות כתבתי כאן:

אירועים וידיעות

02.05 – האיחוד האירופי ישתף פעולה עם מדינות אפריקה בשביל להגדיל ייבוא גז טבעי נוזלי מאפריקה [מקור]. המטרה היא פשוטה: לצמצם את התלות ברוסיה. האיחוד במיוחד יחפש לקדם פרויקטים משותפים עם מדינות במערב אפריקה – ניגריה, אנגולה וסנגל.

02.05 – חברת הגז הצרפתית Engine חתמה עם חברת הגט״ן האמריקנית NextDecade לאספקה של 1.75 מיליון טון של גט״ן לשנה, החל מ-2026 [מקור]. כפי שהערכנו, ההתנתקות האירופית מגז רוסי תביא לגידול בביקוש לגז אמריקני (כמו גם קטארי). ראו עוד כאן.

02.05 – יפן ותאילנד חתמו על הסכם שיאפשר העברה של ציוד צבאי וטכנולוגיה צבאית, מרחיבות את שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן [מקור]. יפן הפכה בשנים האחרונות לשחקן חשוב בדרום מזרח אסיה, מתחרה על השפעה עם סין.

03.05 – נשיא קזחסטן ונשיא טורקיה דיברו בטלפון ודנו באפשרות של פיתוח היחסים הכלכלים והאסטרטגים בין המדינות [מקור]. טורקיה צפויה להגדיל את השפעתה במרכז אסיה בעקבות המלחמה הרוסית באוקראינה [ראו כאן].

03.05 – ראש ממשלת יוון חנך את תחילת הקמתו של מסוף גז טבעי נוזלי שיאפשר ליוון לייבא 5.5 מיליארד מטר מעוקב של גז טבעי [מקור]. המסוף צפוי להתחיל לפעול ב-2023. הוא יכול לשמש כנקודת כניסה שנייה של גט״ן ישראלי למזרח אירופה, בנוסף למסופים בקרואטיה ופולין.

03.05 – מאלי ביטלה את הסכמי הביטחון שלה עם צרפת, שאפשרו פעילות צבאית צרפתית בשטחה [מקור]. היחסים בין מאלי וצרפת הדרדרו מאז הפיכה צבאית באוגוסט 2020, במקביל לחדירה של רוסיה למדינה.

04.05 – הודו תחתוך ב-60% את קצבת החיטה שהיא מספקת למשפחות עניות, מחליפה אותה באורז [מקור]. בזמן שמחירי החיטה קפצו באופן דרסטי עקב המלחמה באוקראינה, מחירי האורז עלו במתינות.

05.05 – ארה״ב תעביר סיוע ביטחוני בסך 60 מיליון דולר לטג׳יקיסטן [מקור]. מאז היציאה מאפגניסטן ארה״ב מחפשת בסיס במרכז אסיה שיוכל לתמוך בפעילות מודיעין וסיכול טרור באפגניסטן.

05.05 – 23% מהעסקים האירופים בסין שוקלים להפנות מחדש השקעות בסין בעקבות צעדי הקורונה במדינה [מקור]. 60% חתכו את תחזיות הרווח שלהם ל-2022.

05.05 – האינפלציה בטורקיה (שוב) שברה שיא היסטורי, הגיעה לכמעט 70% בחודש אפריל [מקור].

06.05 – רמטכ״ל צבא קניה נפגש עם ראש המטות המשולבים של ארה״ב בוושינגטון, לשיחות בנוגע לשיתוף פעולה בתחומי עניין משותפים, בין השאר הגנת סייבר ולוחמה בטרור [מקור]. קניה צפויה להיות כוח עולה במזרח אפריקה, אזור בעל פוטנציאל כלכלי ואנושי גבוה [עוד בנושא ראו כאן].

צמיחה שנתית בתמ״ג של קניה, 2010-2021. מקור: בלומברג.

06.05 – יפן ובריטניה הכריזו על הסכם הגנה חדש שיאפשר לצבאות שתי המדינות לפרוס זו בשטחה של זו [מקור]. מטרת ההסכם לאפשר ביתר קלות לכוחות יפנים ובריטים להתאמן יחד, לקיים תרגילים משותפים ולהגיב למקרי אסון.

מאמרים, סקירות ומגמות

התגובה לאוקראינה מעמיקה את הקשרים האסטרטגים בין אירופה ויפן – יפן הגיבה באופן מפתיע למלחמה באוקראינה. אחרי הפלישה לחצי האי קרים ב-2014, יפן סירבה להשתתף בסנקציות המערביות נגד רוסיה. אולם אחרי הפלישה לאוקראינה, יפן יישרה קו עם ארה״ב ואירופה בסנקציות חריפות נגד רוסיה. בשבועות מאז יפן מקדמת תפיסה שרואה במרחב ההינדו-פסיפי ובמרחב האירופי שני מרחבים מחוברים, שדורשים שיתוף פעולה בין כל חברות הסדר הליבראלי. מדיניות יפן בתגובה למשבר היא עוד הוכחה לכך שיפן היא מעצמה אסרטיבית ועצמאית בתוך הגוש המערבי.

מהפכת הקוקאין של וונצואלה – חקירה מיוחדת של ארגון insight crime שופכת אור על ״מהפכת הקוקאין״ של מנהיג וונצואלה מדורו. בחיפוש אחר מקור מימון חדש, ממשל מדורו הפך את וונצואלה למוקד (hub) חשוב לסחר בקוקאין, ואת וונצואלה למדינה הרביעית בעולם בהיקף הייצור שלו. הסחר בקוקאין מעשיר לא רק יצרני ומבריחי סמים, אלא גם פוליטיקאים מושחתים ואנשי צבא המעורבים ברשת הברחה הידועה כ״קרטל השמשות״.

ההיבט הכלכלי של המלחמה הרוסית באוקראינה: סנקציות, משמעויות בסיבוכים – בחלק השלישי בסדרה של גוף המחקר The Jamestown Foundation, נסקרות ההשפעות של הסנקציות על הייצור ברוסיה, במיוחד הייצור הצבאי. רוסיה תלויה בחלקים ורכיבים מערביים, לדוגמה מצלמות תרמיות צרפתיות עבור הטנקים שלה. עם הזמן הסנקציות ישתקו את הייצור הרוסי, עם מוסקבה מתקשה להחליף טכנולוגיה מערבית בסינית (אם זו האחרונה בכלל תהיה מוכנה לייצא טכנולוגיה צבאית לרוסיה, חוששת מסנקציות).

גרפים

הודו חווה גל חום חסר תקדים בהיקפו, שמוביל להפסקות חשמל עקב עלייה בביקוש למיזוג אוויר:

סין הצליחה לייצב את מחירי הדירות החדשות, אך המחיר של דירות קיימות ממשיך לצלול:




סקירה שבועית – 24.04-30.04

מלחמת רוסיה-אוקראינה 2022

מפת השליטה באוקראינה נכון ל-01.05:

החלה המתקפה הרוסית במזרח אוקראינה. ההגנה האוקראינית בדונבאס מחזיקה מעמד.

28.04 – הבית התחתון של הפרלמנט הגרמני העביר החלטה המאשרת ברוב מוחץ העברה של ציוד כבד לאוקראינה [מקור]. ההחלטה באה אחרי שקנצלר גרמניה אולף שולץ נמנע מלאשר משלוחים של נשק כבד לאוקראינה, בחשש שהדבר ״יסלים״ את היחסים עם רוסיה.

28.04 – הקונגרס האמריקני אישר תוכנית השאל-החכר לאוקראינה [מקור]. התוכנית תקל על העברה של ציוד צבאי לאוקראינה, כמו גם למדינות אחרות שמאויימות מרוסיה כמו פולין.

אירועים וידיעות

26.04 – שי ג׳ינפינג התחייב לתמוך בכלכלה באמצעות השקעה חדשה בתשתיות [מקור]. בייג׳ין נוקטת בצעד של הגדלת ההשקעה בתשתיות בכל פעם שנדרש להגיע ליעד של צמיחה בתמ״ג. אולם משום שאין צורך בתשתיות החדשות, התוצאה היא צמיחה בתמ״ג וצמיחה גדולה יותר בחוב.

26.04 – כוחות איראנים השתלטו על אזורים בסוריה בהם היו מוצבים בעבר כוחות רוסים [מקור]. הרוסים מעבירים את כוחותיהם מסוריה לאוקראינה, והאיראנים ממהרים למלא את החלל שהם מותירים מאחורה.

27.04 – יצרן המל״טים הסיני DJI ישהה את כל העסקים שלו ברוסיה ואוקראינה, בניסיון להסיר מעצמה לחץ בינלאומי שהיא תומכת ברוסיה במלחמה [מקור].

27.04 – גזפרום הפסיקה את האפסקה של גז טבעי לבולגריה ופולין, לאחר שסירבו לשלם על גז טבעי ברובלים [מקור].

27.04 – נשיא קמרון חתם על הסכם שיתוף פעולה צבאי עם רוסיה, הכולל מכירה של נשק וכלי רכב משוריינים, שיתוף מודיעין ושיתוף פעולה במשימות שלום במסגרת האו״ם [מקור]. מוסקבה מגדילה את השפעתה באפריקה שמתחת לסהרה מאז לפחות 2015, עם נוכחות גדלה במדינות כמו לוב, מאלי והרפובליקה של מרכז אפריקה.

28.04 – האינפלציה בגרמניה הגיע ל-7.4% באפריל, שיא של 4 עשורים, לפי חישובים מוקדמים של הלשכה הגרמנית לסטטיסטיקה [מקור].

28.04 – שר החוץ של יפן החל ביקור בן 5 ימים במרכז אסיה, יבקר בקזחסטן, אוזבקיסטן ומונגוליה [מקור].

28.04 – איראן הגדילה ב-30% את הייצוא של נפט ברבעון הראשון של השנה לעומת 2021 [מקור]. סין, שהקטינה (!) את הייבוא מרוסיה ב-14%, ממשיכה להיות הלקוחה הגדולה ביותר של נפט איראני.

28.04 – נשיא טורקיה ארדואן ערך ביקור בן יומיים בערב הסעודית, בהם נפגש בין השאר עם יורש העצר מוחמד בן סלמן [מקור]. המצוקה הכלכלית של טורקיה מכריחה אותה לחמם מחדש יחסים עם מדינות המפרץ, כפי שהערכנו [ראו כאן].

29.04 – ממשלת סין תפסיק את הלחץ הרגולטורי על חברות הטכנולוגיה המקומיות בניסיון לייצב את הכלכלה ולהבטיח צמיחה ב-2022 [מקור].

מאמרים, סקירות ומגמות

חמש הדרכים היחידות שהכלכלה של סין יכולה לעקוב אחריהן – פרופ׳ מייקל פטיס הוא אחד הכלכלנים היחידים שמזהיר מזה שנים שהצמיחה בסין היא ברובה מלאכותית, תוצאה של הגדלת חוב ולא של ביקוש אמיתי. במאמר המצורף פרופ׳ פטיס משרטט את הדרכים היחידות בהן הכלכלה הסינית יכולה להתפתח, והמשמעויות הכלכליות והפוליטיות שלהן.

כיצד הפלישה הרוסית לאוקראינה תשפיע על המעבר של אפריקה לאנרגיה מתחדשת – הפלישה לאוקראינה מצד אחד מכה את כלכלות היבשת. מחירי מזון ואנרגיה גבוהים מביאים לגרעון סחר ואינפלציה. מצד שני, אפריקה יכולה לספק חלק מהנפט והגז הטבעי שאירופה צריכה, מחליפה את רוסיה.

גרפים

שמן דקלים הוא מרכיב חשוב בבישול וייצור מזון. עקב המלחמה באוקראינה, המחיר של שמן דקלים זינק כשיבואנים מחפשים אלטרנטיבות לשמן חמניות מאוקראינה ורוסיה. ההחלטה של אינדונזיה לעצור את הייצוא של שמן דקלים ישפיע לרעה על משק המזון העולמי:

איך ענקי הטכנולוגיה מרוויחים את הכסף שלהם:




סקירה שבועית: 10.04-23.04.2022

מלחמת רוסיה-אוקראינה 2022

מפת הכוחות הרוסים באוקראינה נכון ל-24/04:

הרוסים נדחפו לחלוטין מצפון אוקראינה, והאוקראינים החלו ללחוץ את הרוסים גם במזרח ובדרום המדינה.

21.04 – צ׳כיה וארה״ב פתחו בשיחות להסכם שיתוף פעולה בתחום ההגנה [מקור]. מטרת ההסכם להעמיק את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות שכבר קיים במסגרת נאט״ו.

21.04 – הנשיא ביידן הכריז על חבילת סיוע חדשה לאוקראינה בסך 800 מיליון דולר [מקור]. החבילה כוללת ארטילריה, מל״טים וחימוש, ומטרתה כנראה לאפשר לאוקראינים לבלום את המתקפה הרוסית בדונבאס.

21.04 – חברת UnionPay הסינית דחתה הצעה לעבוד עם הבנק הרוסי Sberbank, מחשש מסנקציות מערביות [מקור]. UnionPay הוצגה כאלטרנטיבה סינית לחברות האשראי ויזה ומאסטרקרד, וכדרך עבור רוסיה לצמצם את הנזק מהסנקציות המערביות. אולם כפי שהערכנו כבר עם פרוץ המלחמה סין לא תמהר לעזור כלכלית ופיננסית לרוסיה מחשש מסנקציות מערביות [ראו כאן].

21.04 – שר האוצר של גרמניה דוחה את ההצהרה של שרת החוץ שגרמניה תפסיק את הייבוא של נפט רוסי עד סוף השנה [מקור]. גרמניה מדברת בשני קולות בסוגיה הרוסית, קול אחד אגרסיבי של הירוקים וקול שני מתון של הממשלה.

22.04 – המשנה למפקד מחוז מרכז של רוסיה הגדיר את היעדים של השלב השני של ״המבצע המיוחד״ באוקראינה: שליטה מלאה בדונבאס, יצירת מסדרון יבשתי לחצי-האי קרים והמשכתו עד למולדובה, לחבל הבדלני של טרנסניסטריה [מקור].

אירועים וידיעות

12.04 – יוון תאיץ את החיפוש של שדות גז בשטחה, שואפת להפוך למוקד גז חדש לאירופה [מקור].

15.04 – הבנק המרכזי של סין הודיע על הפחתת הרזרבות שבנקים חייבים להחזיק ביחס להלוואות שהם נותנים [מקור]. המטרה היא להזריק עוד מיליארדי דולרים של הלוואות למשק בשביל לתמוך בצמיחה.

16.04 – הודו אושרה כספק חיטה למצרים [מקור]. הערכנו שהודו צפויה להגדיל את הייצוא של חיטה למזרח התיכון, מחליפה חלק מהחיטה מאוקראינה ורוסיה [ראו כאן].

18.04 – רוסיה הגדילה את מכסות הייצוא לדשנים, מה שצפםוי להוסיף לשוק כמעט 700 אלף טון של דשני חנקן ודשנים מורכבים [מקור]. הדבר צפוי להקל על מחירי הדשנים ובכך גם על מחירי המזון.

19.04 – מחירי החיטה בהודו עלו ב-5% עד 7% בעקבות גורמים סביבתיים, בעיקר התחלה מוקדמת של הקיץ וגשמים רבים בדצמבר [מקור]. הודו צפויה לייצא כ-10 מיליון טון חיטה השנה, והיא חשובה בשביל לאזן את מחירי המזון בעקבות המלחמה של רוסיה באוקראינה.

21.04 – מקסיקו הלאימה את תעשיית הליתיום שלה [מקור]. לאור הביקוש הצפוי של ליתיום, הממשלה במקסיקו רואה במשאב חומר גלם אסטרטגי.

21.04 – סין חשפה תוכניות פנסיות פרטית, שתאפשר ניכוי מס לעובדים שישקיעו חלק מכספם בפנסיה פרטית [מקור]. מטרת התוכנית ליצור רשת חברתית חדשה בסין שתוכל לתמוך במספר הגדל במהירות של פנסיונרים בה.

21.04 – טורקיה וטג׳יקיסטן חתמו על הסכם מסגרת לשיתוף פעולה צבאי [מקור]. כפי שהערכנו ההיחלשות של רוסיה תוביל להתחזקות של טורקיה במרכז אסיה [ראו כאן].

23.04 – שנגחאי ראתה קפיצה חדשה במספר חולי הקורונה ביממה האחרונה, מה שמקטין את הסיכוי להקלות בסגר על העיר שקיים מאז סוף מרץ [מקור]. הסגר בשנגחאי משבש את שרשרות האספקה בסין ופוגע בסנטימנט הצרכנים במדינה.

מאמרים, סקירות ומגמות

הטאליבן הפקיסטני החל במתקפת אביב בעוד איסלאמבד נתונה בטלטלה פוליטית – עוד לפני הנסיגה הסופית של ארה״ב מאפגניסטן הזהרנו שהיציאה האמריקנית תערער את פקיסטן השכנה [ראו כאן]. היא תערער את פקיסטן משום שהיא תחזק את הטאליבן הפקיסטני. זה אכן קרה – הארגון חידש את מלחמתו בממשלת פקיסטן והוא מנצל את הטלטלה הפוליטית במדינה בשביל קמפיין טרור חדש.

גרפים

אנרגיות מתחדשות דורשות הרבה יותר מינראלים – אם אלו מתכות, יסודות נדירים או סילקון:

55% מאוכלוסיית העולם חיים במעגל הסביב הזה סביב העיר יוקסי (Yuxi) בדרום סין:




סקירה שבועית: 20-26.3.2022

מלחמת רוסיה-אוקראינה 2022

מצב הכוחות הרוסים נכון ל-26.03:

הכוחות האוקראינים החלו במתקפת נגד בכמעט כל החזיתות. הם דוחפים את הרוסים הרחק מקייב ועוצרים את התקדמותם לאודסה. במריופול ממשיכים קרבות קשים.

24.03 – נאט״ו תקים 4 קבוצות קרב חדשות במזרח אירופה – בבולגריה, הונגריה, רומניה וסלובקיה [מקור]. מטרת הקבוצות החדשות להגדיל את כוח ההרתעה של נאט״ו מול רוסיה.

25.03 – האיחוד האירופי וארה״ב הגיעו להסכם אנרגיה חדש. במסגרתו ארה״ב תגדיל את אספקת הגז הטבעי הנוזלי לאירופה בעוד 15 מיליארד מ״ק עד סוף 2022. הדבר כמעט יכפיל את ייצוא הגז האמריקני לאיחוד, שעמד ב-2020 על 22 מיליארד מ״ק) [מקור]. אנחנו הערכנו כבר בתחילת מרץ שהמשבר יתן דחיפה לייצוא גז טבעי נוזלי מארה״ב [ראו כאן].

אירועים וידיעות

19.03 – יפן תשקיע 42 מיליארד דולר בהודו במהלך 5 השנים הבאות, כך לפי ראש ממשלת יפן קישידה בביקורו בהודו [מקור]. טוקיו וניו-דלהי מזה שנים מעמיקות את יחסיהן הכלכלים והטכנולוגים.

20.03 – גרמניה וקטאר הסכימו על שיתוף פעולה ארוך טווח בתחום הגז הטבעי. קטאר תעזור לגרמניה לצמצם את התלות בגז מרוסיה ע״י אספקה של גז טבעי נוזלי [מקור].

21.03 – ״אפשרי בהחלט״ שאוכלוסית סין תתחיל להצטמק מ-2022, כך לפי חבר אחד בבנק המרכזי של סין [מקור]. סין חווה דעיכה דמוגרפית מהירה, שצפויה לפגוע בצמיחה ארוכת הטווח שלה וביציבות החברתית שלה [עוד בנושא – ראו כאן].

21.03 – האיחוד האירופי אישר מדיניות ביטחון חדשה, במסגרתה יוקם כוח תגובה מהיר שימנה 5,000 חיילים ויהיה מבצעי עד 2025 [מקור]. גרמניה הציעה לספק את הליבה הצבאית של הכוח.

21.03 – הודו בשיחות עם מצרים על ייצוא חיטה [מקור]. הערכנו שהודו תראה עלייה בייצוא של חיטה למדינות המזרח התיכון, מחליפה ייצוא מרוסיה ואוקראינה [עוד בנושא – ראו כאן].

21.03 – אתיופיה אישרה הסכם שיתוף פעולה צבאי עם טורקיה, שיכלול תרגילים משותפים ופעילות משותפת נגד פיראטים [מקור]. לפי דיווחים הטורקים סיפקו נשק לאדיס אבבה במלחמה נגד התיגרים.

22.03 – אלג׳יריה וסין חתמו ביחד על הקמתו של פרויקט חדש להפקת דשנים מבוססי זרחן באלג׳יריה [מקור]. ההחלטה באה על רקע עלייה דרמטית במחירי הדשנים [עוד בנושא – ראו כאן].

22.03 – בנט הציג את החזון שלו לרשת הגנה אווירית במזרח התיכון נגד איראן, במהלך מפגש עם איחוד האמירויות ומצרים [מקור]. אנחנו דיברנו לראשונה על האפשרות של הקמת רשת כזו בדצמבר 2020 [מקור].

24.03 – יוון תרכוש שלוש פריגטות חדשות מצרפת, שיסופקו לקראת 2025-2026 [מקור]. צרפת ויוון התקרבו מאוד מאז המתיחות בין אתונה ואנקרה ב-2020. יוון הייתה ונותרה בעלת ברית חשובה של ישראל במזרח הים התיכון [ראו כאן].

24.03 – איי שלמה במגעים עם סין על הסכם ביטחון שיאפשר לסינים להציב כוחות באיים [מקור]. איי שלמה הם חלק מאוקיאניה, אוסף איים בדרום האוקיינוס השקט הכוללים גם את ניו-זילנד ואוסטרליה. אוסטרליה חוששת מהצבתם של כוחות סינים [מקור].

25.03 – ממשלת אתיופיה והתיגרים הסכימו להספקת אש בשביל להכניס סיוע הומניטרי לתיגראי, הנמצאת על סף רעב המוני [מקור].

26.03 – רוסיה האשימה את אזרבייג׳ן בהפרת הפסקת האש בנגורנו-קרבאך, לאחר שכוחות זרים חדרו לשטח הנמצא תחת שליטת משקיפי השלום הרוסים [מקור]. כפי שהבאנו בניתוח מס׳ 110, אזרבייג׳ן מעוניינת בהפעלת לחץ צבאי קבוע על ארמניה, ואינה חוששת גם מרוסיה [ראו כאן].

מאמרים, סקירות ומגמות

להשתמש באויב כדי לאמן את החיילים – הגישה החדשה של בייג׳ין להכין את הצי למלחמה: בחודשים האחרונים בייג׳ין החלה לחתור למגע יותר אגרסיבי בינה ובין הכוחות האמריקנים במזרח אסיה. הסינים מעוניינים להשתמש במפגשים בין כוחותיהם לכוחות האמריקנים כדי לאמן את החיילים – להרגיל אותם לפעילות אגרסיבית מול הכוחות האמריקנים לקראת תרחיש אפשרי של מלחמה. סין כבר לא מעוניינת רק בהרחקה של הכוחות האמריקנים – היא מעוניינת לאמן את כוחותיה לקראת תרחיש מלחמה אפשרי.

מירוץ החימוש החדש – סנקציות, מדיניות הגבלת ייצוא, וסין: ארה״ב משתמשת יותר ויותר בכלים של הגבלת ייצוא כסוג חדש של סנקציות. המטרה הראשונה של האמריקנים הייתה חוואווי ב-2020. עכשיו האמריקנים מפעילים שוב הגבלות ייצוא נגד רוסיה. הדבר מעמיד את סין בפני איום חדש: משום שבייג׳ין תלויה בטכנולוגיה אמריקנית, גם החברות שלה חשופות וכפופות להגבלות הייצוא האמריקניות. הסינים מנסים להגביל את היכולת האמריקנית לשלוט בייצוא שלהם, במה שנראה כמירוץ חימוש חדש.

גרפים

המדינות המייבאות נשק רוסי. שימו לב לאחוז של הודו מסך כל ייצוא הנשק הרוסי:

שנתיים אחרי משבר הקורונה, שרשרות האספקה של ארה״ב עדיין לא התאוששו:




פלג 107: הלם ראשוני

תקציר

  1. בזמן שמוקדם לנסות ולהעריך את תוצאות המערכה באוקראינה, אנו כבר יכולים לראות את ההשפעות של ההלם הראשוני מהפלישה.
  2. קנצלר גרמניה הודיע על התחמשות מחדש של המדינה, במטרה לאפשר לגרמניה להגן בכוחותיה על אירופה. החימוש הגרמני מציע לישראל הזדמנויות לשת״פ אסטרטגי, כמו גם למכירת אמל״ח.
  3. הקנצלר גם הודיע על הקמת שני מסופי גז טבעי נוזלי חדשים לגרמניה – הדבר יאפשר לגרמניה לראשונה לייבא גז טבעי נוזלי ישירות ממדינות כמו קטאר, אוסטרליה וארה״ב. הדבר יבוא במקביל לגידול בקיבולת הייצוא של ארה״ב.
  4. צינור הנורד סטרים 2 קרוב לוודאי מת – 5% שהצינור יופעל ב-2022.
  5. מחירי הסחורות, האנרגיה והמזון יעלו או יוותרו גבוהים, בזמן שהסחר בין רוסיה והעולם לומד איך לעבוד תחת הסנקציות החדשות. ניתוק חלק מהבנקים הרוסים מ-SWIFT יסרבל עסקאות בינלאומיות עם רוסיה. הקפאת יתרות המט״ח של הבנק המרכזי תפגע בשער החליפין של הרובל מול הדולר והאירו.
  6. פגיעה ארוכת טווח בצמיחה של הכלכלה הרוסית, ותלות גוברת שלה בסין. סין לא תהיה מעוניינת להחליף את האיחוד האירופי כמקור להשקעות וכצרכן של אנרגיה רוסית.

להורדת הפרק –קישור.

ב-24 בפברואר, בשעות הבוקר המוקדמות שעון ישראל, רוסיה פתחה בפלישה אל אוקראינה. טילים ומטוסים רוסים תקפו מטרות ברחבי המדינה, ולאחר מכן כוחות קרקע רוסים החלו לחדור למדינה מצפון, מזרח ודרום. גם עכשיו כשאני אומר את זה טיפה קשה לי להאמין שדווקא התרחיש הזה התממש.

הבנתי שפוטין הולך לקראת פלישה פחות מ-24 שעות לפני תחילת המתקפה. הבנתי זאת כשהבנתי שאין לו עוד מנוף פוליטי להשתמש בו, אין לו עוד ערוץ דיפלומטי מול המערב [להרחבה ראו כאן]. ההכרה בעצמאות החבלים הבדלנים חיסלה את הסכם מינסק, והותירה בידי רוסיה את רק שתי אפשרויות: להיתקע עם סנקציות ולנסות ללחוץ את אוקראינה והמערב, או להסתכן וללכת על כל הקופה – כיבוש חלקי או מלא של אוקראינה, והכתבת הסדר פוליטי חדש למדינה.

מה בדיוק היעדים של המבצע הרוסי – זה לא ידוע. אפשר להעריך: סיפוח של חלקים ממזרח אוקראינה, בשביל לבסס את האחיזה הרוסית בקרים ואת הרפובליקות הבדלניות בדונבאס. הכרזה של אוקראינה על ניטראליות ופירוק רוב צבאה. החלפת ממשל זלנסקי בממשל פרו-רוסי נוח, והישארות קבועה של כוחות ביטחון רוסים באוקראינה בשביל לשלוט באוכלוסייה ולתמוך בשליט הבובה.

מכיווני התנועה של רוסיה כרגע ברור שהמטרה היא לכל הפחות להשתלט על מזרח המדינה, ולהטיל מצור או אף לכבוש את קייב [מקור]. פוטין כנראה מקווה שע״י מצור על הבירה, הוא יביא את זלנסקי להיכנע.

מפת התקדמות הכוחות הרוסים באוקראינה, נכון ל-28 בפברואר. מקור.

אני לא הולך לנתח את ביצועי הצבא הרוסי, או להעריך איך המלחמה הזו תסתיים. משלוש סיבות: א׳ אני לא אנליסט צבאי, ולא בשביל זה פל״ג הוקם. המטרה של פל״ג היא לתת מודיעין אסטרטגי, לתת תמונת מקרו רחבה. היא לנסות ולהכניס את המלחמה באוקראינה להקשר הגדול יותר של המערכת הבינלאומית.

ב׳ מלחמה היא אירוע כאוטי, שבו כל שינוי קטן במהלכה יכול להשפיע בצורה דרמטית על התוצאות שלה. אני מזכיר לכם שבמהלך מלחמת האזרחים האתיופית, לאחר שהמורדים התיגרים כבשו שתי ערים בכביש המוביל לבירה, היו מי שהכריזו על ״ניצחון אסטרטגי משמעותי״. חודש אחרי והתיגרים הובסו ונאלצו לסגת חזרה לתיגראי [מקור]. לנסות ולחזות את המהלך הבא במלחמה הוא לא רק קשה, הוא פעמים רבות חסר טעם – ניצחון טקטי כזה או אחר יכול להיות שלא ישפיע בדבר על התוצאה הסופית של המלחמה.

ג׳, סיבה אחרונה, קשה להעריך את הביצועים של הצדדים ללא תמונת מצב מלאה של העימות וללא הבנה של מה היו תוכניות הקרב שלהם. רבים רואים בימים הראשונים של המלחמה כישלון רוסי, עם כוחות רוסים נתקעים ללא דלק, חיילים נוטשים טנקים, והצבא האוקראיני תוקף באמצעות מל״טים שיירות רוסיות [מקור].

תקיפת שיירות רוסיות ע״י אוקראינה באמצעות מל״טים טורקים.
טנקים רוסים תקועים ללא דלק בכביש בדרך לקייב.

יכול להיות שהרוסים לא התכוננו להתנגדות אוקראינית עזה. יכול להיות שאלו פשוט כוחות שנשלחו לבדוק את ההגנות של אוקראינה ולאתר נתיבי פריצה לכוחות האחוריים. מה גם שכישלון בימים הראשונים לא אומר כישלון בימים שאחרי – הצבא הרוסי עדיין לא הפעיל את מלוא כוחותיו, והוא יכול להתארגן מחדש, להצטייד, ולהפעיל הרבה יותר כוח אש בשביל לשבור את ההגנות האוקראיניות. אנחנו רק בתחילת המלחמה, ומשום שמלחמה היא תהליך כאוטי – ההתחלה אינה מעידה על סופה.

עד כאן על מה לא נדבר. על מה כן נדבר?

בעוד שתוצאות המלחמה עדיין לא ידועות לנו, יש לה כבר השפעות רחבות על הביטחון של אירופה, על השווקים העולמים ועל רוסיה עצמה. תהיה אשר תהיה התוצאה באוקראינה, המהלך של פוטין יכאב מאוד לכלכלה הרוסית. הוא גם מסכן אותה להפוך לגרורה כלכלית של סין.

בפרק היום נדבר על שלושה נושאים מרכזיים: מה שנראה כמו התעוררות של גרמניה בפרט והאיחוד האירופי בכלל לאיום הרוסי. הסנקציות שהמערב הפעיל נגד רוסיה, בדגש על שלוש: ניתוק בנקים מסויימים מ-SWIFT, הקפאת יתרות המט״ח של הבנק המרכזי של רוסיה, והגבלות על ייצוא טכנולוגי למוסקבה. והאם סין יכולה – או רוצה – להיות גב כלכלי לרוסיה?

אלטנוילנד

אף אחד, כולל אני, לא חשב שהתגובה המערבית לרוסיה תהיה כל-כך חריפה. נכון, המערב עדיין לא הפעיל את התותחים הכבדים של סנקציות על גז ונפט, אך אי-אפשר להכחיש את התגובה חסרת התקדים שלו לתוקפנות של פוטין: הקפאת יתרות המט״ח של הבנק המרכזי הרוסי; שליחת תחמושת ונשק לאוקראינה [מקור]; אישור לאזרחים מערביים לצאת להילחם באוקראינה נגד הרוסים [מקור]; הכרזה על סנקציות מצד מדינות שבאופן היסטורי סירבו לעשות זאת – כמו יפן, טאיוואן ואפילו סינגפור; יציאה של חברות אנרגיה מערביות מפרויקטים ברוסיה [מקור]. כל זה לא היה ב-2014 כשרוסיה לקחה את קרים.

בשביל לאמוד עד כמה התגובה הזו חסרת תקדים, די להסתכל במדינה אחת שבמשך שנים רצתה לקנות יחסים טובים עם רוסיה – וכעת שינתה את גישתה ב-180 מעלות: גרמניה.

על גרמניה דובר לא פעם כאן בפל״ג, ובדרך כלל לא באור חיובי: הגרמנים במשך שנים עבדו לשמור את הקשרים הכלכלים שלהם עם רוסיה, למרות התוקפנות הרוסית במזרח אירופה. הם קידמו את החיבור הכלכלי שלהם לרוסיה וסין, למרות הפרה של זכויות האדם בהן. הם סירבו להשקיע בצבא שלהם, רואים בכוח צבאי מכשיר לא לגיטימי בידי המדינה, למעט במקרים של הגנה עצמית [ראו כאן].

עכשיו כל זה נראה שעומד להשתנות.

קנצלר גרמניה אולף שולץ הכריז בנאום בפני הפרלמנט ב-27.2 על קרן חדשה בסכום של 100 מיליארד אירו (113 מיליארד דולר) בשביל לממן את שדרוג הציוד הצבאי של גרמניה – כולל מל״טים, מטוסי קרב, ועוד. שולץ אמר מפורשות שגרמניה תרכוש מל״טי איתן חמושים מישראל [מקור]. בשביל פרופורציות ההוצאה הצבאית של גרמניה בשנת 2020 עמדה על 52 מיליארד דולר [מקור].

בנוסף, שולץ הכריז שעד 2024, ההוצאה הצבאית של גרמניה תעמוד על 2% מהתמ״ג, לראשונה מאז 1990. כיום ההוצאה הצבאית עומדת על 1.4% מהתמ״ג, או 52 מיליארד דולר. הגדלת ההוצאה ל-2% (כך שתעמוד על 77 מיליארד דולר), תהפוך את גרמניה למדינה השלישית בעולם בהוצאה צבאית, אחרי רק ארה״ב וסין.

והשינוי לא נעצר רק בציוד וחימוש לצבא הגרמני. גרמניה תבנה שני מסופי גז טבעי נוזלי (גט״ן) בשביל להפחית את התלות בגז רוסי [מקור]. היא גם תבנה שני מאגרי דלק לאומיים – אחד לגז טבעי ואחד לפחם, בשביל לשפר את ביטחון האנרגיה של גרמניה. מעתה כל אמצעי לצמצום התלות ברוסיה הוא לגיטימי – גם אם מדובר בפחם או אנרגיה גרעינית [מקור]. אני מזכיר שרק בדצמבר גרמניה כיבתה שלושה כורים גרעינים [מקור].

אבל אולי הדבר הכי חשוב בנאום של שולץ היא ההצהרה הברורה שיש כאן שינוי לא רק של מדיניות, אלא של חשיבה. גרמניה מבינה שזה עולם חדש, והיא צריכה להגן על עצמה ועל אירופה בכוחות עצמה. היא צריכה את הנשק לבלום את המלחמה של פוטין, ולמנוע את הקמתה של אימפריה רוסית חדשה. היא צריכה צבא משל עצמה, וצבא שיכול לענות לאיום הרוסי.

כפי שהוא מנסח זאת, גרמניה תמשיך לתמוך בדיפלומטיה, אך לא מתוך נאיביות. גרמניה לא תמשיך בדיבורים בשביל דיבורים, אלא תתמוך בדיאלוג רק אם שני הצדדים מעוניינים בו בכנות.

כפי שהבהרתי לפני מספר פרקים, לגרמניה יש בעיה תפיסתית בנוגע למקום של כוח צבאי בארגז הכלים של מדינה. זה לא קשור לדמוגרפיה – יפן זקנה יותר מגרמניה והיא נוקטת קו אגרסיבי מול סין. זה גם לא קשור רק למסחר – שוב, יפן מנהלת קשרי מסחר קרובים עם סין, ועדיין נוקטת קו אגרסיבי מולה. ההבדל בין השתיים הוא באיך הן חושבות על כוח צבאי. ונראה שברלין סוף-סוף מבינה שאי-אפשר רק לדבר, אלא צריך גם להחזיק מקל גדול.

עכשיו, בזמן שההצהרה של שולץ היא היסטורית, צריך להמתין ולראות אם המילים הופכות למעשים, והאם השינוי הוא באמת שינוי תודעתי עמוק או שמא הפציפיזם הגרמני ירים את ראשו שוב כשהמשבר באוקראינה יסתיים. יכול להיות שבעוד שלושה חודשים שולץ יחזור בו מדברים. יכול להיות שהביורוקרטיה הגרמנית, שהאקדמיה, יתנגדו לבצע את השינוי המחשבתי. הלובי העסקי הגרמני, זה שמושקע בצורה משמעותית ברוסיה, לא נעלם. בעוד חצי שנה כשהציבור בגרמניה יתמודד עם אינפלציה, אפשר וסדרי העדיפויות של ברלין יחזרו לדפוסים ישנים. אנחנו צריכים להמתין ולראות.

יש גם קשיים אובייקטיבים. צבא גרמניה סובל מבעיות ברכש הצבאי: עיכובים, חוסר יעילות, חוסר התאמה בין הצרכים המבצעיים והמוצר שמתקבל [מקור]. לשפוך עוד כסף לצבא שמתקשה להצטייד לא בהכרח יביא לשיפור ברמת הציוד. גרמניה גם צריכה לפצות על שנים של הזנחה: גרמניה חתכה משמעותית את היקף הכוחות שלה מאז 1989, עם התפרקות בריה״מ: מספר הטנקים ירד מ-4,700 ל-300. מספר מטוסי הקרב: ירד מכמעט 400 ל-230. מספר החיילים נחתך בכמעט חצי: מ-300 אלף ל-180 אלף.

אולף שולץ בפרלמנט הגרמני.

בכל מקרה, חשוב להבין בשתי משמעויות כלכליות ברורות של הצהרת הקנצלר:

ראשית, הקמה של מסופי גז טבעי נוזלי לראשונה בגרמניה. גרמניה היא צרכנית חשובה של גז טבעי, כמעט 60 מיליארד מטר מעוקב של גז בשנה [ראו כאן]. כיום היא תלויה רק בגז המגיע בצינורות, שמקורו או ברוסיה, או בהולנד או בנורבגיה. הקמת מסופי גז טבעי נוזלי תאפשר לה לגוון לראשונה את מקורות הייבוא, מייבאת לדוגמה ממדינות כמו קטאר, אוסטרליה וארה״ב. זה גם אומר שצינור הנורד סטרים 2 קרוב לודאי מת – 5% שהוא יופעל ב-2022.

שנית, גרמניה תפנה אחוז גדול יותר מהתקציב שלה לחימוש. הדבר אומר תקציבים חדשים ליצרני נשק גרמנים ואירופאים, כמו איירבוס. הדבר גם אומר תקציבים נוספים למחקר ביטחוני, והגנה מפני איומי סייבר (סוגיה ששולץ במפורש מתייחס אליה). כל אלה מציעים הזדמנויות חדשות לתעשיית הביטחון הישראלית, ולשיתוף פעולה אסטרטגי רחב יותר של ישראל עם גרמניה.

תוקפנות ללא גבולות

לפני שנמשיך להתייחס לסנקציות שהוטלו על רוסיה, אני רוצה להתייחס לסיבה למה המערב הגיב בכזו חריפות לפלישה הרוסית לאוקראינה. למה, כשהרוסים פלשו לחצי האי קרים ב-2014, או לגיאורגיה ב-2008, המערב עשה בעיקר קולות של שטיח?

סיבה אחת יכולה להיות הקרבה הגיאוגרפית של אוקראינה לעומת גיאורגיה. אוקראינה נתפסת כחלק מאירופה ממש, בעוד גיאורגיה היא חלק מהקווקז, נפרדת מהיבשת ע״י הים השחור.

סיבה אחרת יכולה להיות שהפלישה לאוקראינה עצמה היא בהיקף הרבה יותר גדול ודרמטי מהמבצע בחצי האי קרים. כאן רוסיה אינה מסתירה את כוחותיה כ״מתנדבים״ או ״בדלנים״, אלא פולשת ממש למדינה ריבונית אחרת ביבשת. רוסיה, לראשונה מאז הפלישה הסובייטית לצ׳כוסלובקיה ב-1968, מתכוונת למוטט ממשלה דמוקרטית בכוח הנשק.

טנק סובייטי מוקף אזרחים בפראג, צ׳כוסלובקיה, 1968. מקור.

אני חושב שיש עוד סיבה, והיא סיבה שהזכיר אותה הקנצלר שולץ והיא הוזכרה ע״י רבים לפני שפוטין פלש לאוקראינה: ההבנה שאוקראינה לא תהיה האחרונה.

מה היו הטענות של פוטין נגד אוקראינה? א׳ שהיא איום צבאי בהתהוות, אם משום ההתחמשות שלה או משום שהיא עלולה – לא צורפה, לא מתוכננת להצטרף, עלולה – להצטרף לנאט״ו.

ב׳ שהמדינה נוקטת גישה אנטי-רוסית מובהקת, אם נגד רוסים אתנים, אם נגד רוסיה עצמה. אני מזכיר שפוטין האשים את אוקראינה בביצוע ״ג׳נוסייד״ נגד רוסים במזרח המדינה [מקור].

ג׳ שהיא לא באמת מדינה, ושהשלטון בה לא באמת מייצג את העם. פוטין בנאום שלו ביום שני לפני המלחמה עיוות את ההיסטוריה של שתי המדינות, מוחק את הלגיטימיות של אוקראינה להתקיים [מקור]. הוא טען וטוען שזלנסקי וממשלו הם חונטה נאצית ובובה אמריקנית, שמשסעת את העם האוקראיני בעם הרוסי [מקור].

כל שלוש הטענות יכולות להיות מופנות נגד כל מדינה אחרת במזרח אירופה. האם פולין לא נוקטת בגישה אנטי-רוסית ברורה, ומהווה איום ביטחוני על רוסיה ובלארוס? האם המדינות הבלטיות הן לא ״שטחים היסטוריים של הצארות הרוסית״, שנכבשו בימי פטר הגדול ויקטרינה? מה יעצור את רוסיה מלבלוע את אוקראינה, ואז להפנות את כוחותיה לאותן מדינות?

אנחנו רוצים להגיד נאט״ו, אך זה מאוד תלוי בתגובה המערבית. חשבו על זה כך:

כשראשי המדינה בברלין, בלונדון, בפריז, ראו את רוסיה פולשת לאוקראינה, הם הבינו שפוטין מוכן להסתכן במבצע צבאי משום שהוא אינו חושש מתגובה מערבית. אם הם לא יגיבו בחריפות עכשיו, הם עלולים למצוא את עצמם בעוד חצי עשור עם משבר דומה מסביב למדינות הבלטיות. אם התגובה המערבית לפלישה לאוקראינה תהיה חלשה, אוקראינה לא תהיה האחרונה.

האם המערב לא היה יכול לדעת זאת לפני? ודאי שהוא היה יכול. רוסיה מאיימת על מדינות הפריפריה שלה מאז 2008 מול גיאורגיה.

טנק רוסי במלחמת גיאורגיה-רוסיה 2008.

האם הוא לא היה יכול לאיים בצורה ברורה יותר לפני הפלישה? היה יכול. אך כנראה מה שהיה נחוץ הוא שרוסיה תממש את האיום, תממש את התרחיש שרבים לא חשבו שהוא אפשרי.

כפי שאמרתי, אני לא האמנתי שתהיה פלישה גם כשהבנתי שלשם הולכים הדברים. יש לנו מחסום פסיכולוגי, שעכשיו חצינו אותו. לא האמנו שנראה מלחמה גדולה חדשה באירופה – והנה היה מתרחשת מול עינינו.

פוטין המחיש בפעולותיו לאירופה מה הוא מוכן לעשות כדי לממש את השאיפות שלו. כעת אירופה והמערב מדגימים לו מה תהיה התוצאה.

הסנקציות המערביות

ביממה הראשונה של הפלישה רוסית, ארה״ב והאיחוד האירופי הגיבו בחבילת סנקציות נגד בנקים ואישים רוסים. ככל שרוסיה התקדמה בפלישה, כן נוספו סנקציות וכן נוספו עוד צעדים – מדינות אירופה החלו לשלוח ציוד, תחמושת ונשק לצבא האוקראיני, ואף לספק לו מודיעין [מקור]. אפילו שבדיה, מדינה שהייתה ניטראלית בשתי מלחמות עולם, שלחה נשק לאוקראינה [מקור].

אפשר לזלזל ולומר שכל עוד אירופה לא מפעילה את התותחים הכבדים – סנקציות נגד נפט וגז רוסי – כל זה לא אומר הרבה. אולי. אך העובדה שיש כאן חזית מאוחדת נגד רוסיה הוא כבר שינוי משמעותי. והסנקציות שכבר הוטלו הן לא סנקציות זניחות.

בואו נתמקד בשלוש עיקריות:

הראשונה היא ניתוק של חלק מהבנקים הרוסים ממערכת SWIFT [מקור]. SWIFT היא מערכת הודעות בין בנקים. מטרתה של המערכת היא לא לטפל בהעברה של כסף בין בנקים, אלא להעביר ביניהם הודעות פיננסיות – מאיזה חשבון לאיזה חשבון הכסף מועבר, כמה מועבר וכדומה [מקור]. המערכת נועדה להקל את העברת הכסף בין חשבונות, אך היא בהחלט לא הדרך היחידה לבנקים לתקשר ביניהם. אולם, היא בהחלט המערכת הכי יעילה לעשות זאת. לכן, ניתוק של בנקים רוסים ממנה משמעותו סרבול או אפילו עצירה של תשלומים בין אישים וחברות רוסים ובין שאר העולם.

ההחלטה לנתק רק בנקים מסוימים משמעותה שבנקים אחרים יוכלו להמשיך ולהשתמש ב-SWIFT. הסיבה שהוחלט לנתק רק בנקים מסויימים היא רצון לצמצם את הנזק שיגרם לכלכלה האירופית. בכל זאת, רוסיה מספקת כ-40% מצריכת הגז האירופית [מקור]. המשמעות של ניתוק חלקי הוא מצד אחד שהנזק הכלכלי לרוסיה לא יהיה מקסימאלי. מצד שני זה גם נותן למערב עוד מרחב להדק את הסנקציות, בהתאם להתנהגות של רוסיה [מקור].

הלוגו של SWIFT, מערכת התקשורת הפיננסית המובילה בעולם.

הנזק של הצעד יהיה הכי משמעותי בטווח הקצר: בנקים וחברות מערביות יעצרו את העסקאות שלהם עד שיבינו בדיוק עם מי אפשר לעבוד ומי לא [מקור]. הדבר יגרום לעלייה במחיר של מזון, אנרגיה ומתכות, כמו ניקל, אלומיניום ופלדיום, בזמן שסוחרים מתאימים את עצמם למשטר הסנקציות החדש [מקור].

משום חוסר הוודאות, נוצרה גם פאניקה בקרב אזרחי רוסיה. אזרחים רבים החלו למשוך כסף במטבעות זרים מהמערכת הבנקאית, חוששים שלא תהיה להם אפשרות עם הפעלת הסנקציות [מקור]. ירידה ביתרות מטבע החוץ עלולה לערער את המערכת הבנקאית הרוסית.

עם הזמן חברות ובנקים רוסים ימצאו דרכים חדשות להתחבר למערכת הפיננסית העולמית, דרכים שיהיו מסורבלות ויקרות יותר. סביר שתהיה פגיעה ארוכת טווח בכלכלה הרוסית, עקב ההתייקרות בהעברות בנקאיות בין רוסיה והעולם.

אפשר והרוסים ינסו לעבור למערכות הודעה מתחרות, כמו המערכת הרוסית SPFS, או המערכת הסינית CIPS. אולם המערכות האלו אינן נהנות משימוש בינלאומי רחב כמו SWIFT, ובכל מקרה רוב הסחר הרוסי עדיין תלוי בדולרים ולכן גם ב-SWIFT. הדולר שימש ב-56% מהעסקאות של רוסיה במחצית הראשונה של 2021, ירידה מ-69% ב-2016 [מקור]. אפילו עם סין 40% מהסחר עדיין נעשה בדולרים [מקור].

הקפאת יתרות

הסנקציה החשובה השנייה שהופעלה היא הקפאת עתודות המט״ח של הבנק המרכזי הרוסי. במילים אחרות, הבנק לא יוכל להשתמש בעתודות שלו.

מאז 2014 הבנק עבד באינטנסיביות לצמצם את האחזקות שלו בדולרים, מוכר את רוב האג״ח האמריקני שיש לו ב-2018. אולם דולר עדיין מהווה כ-14% מעתודות המט״ח של הבנק המרכזי. האירו מהווה עוד כ-30%, ועוד 30% מהעתודות בזהב ויואן [מקור].

מי מחזיק בנכסים של הבנק המרכזי הרוסי?

מה המשמעות של הקפאת העתודות? אחת הפונקציות המרכזיות והחשובות של בנק מרכזי היא היכולת לייצב את שער החליפין. במקרה של רוסיה, הסנקציות המערביות גרמו לפיחות בשער הרובל מול הדולר. כדרך לנסות ולחזק את הרובל, הבנק יכול למכור חלק מהאחזקות שלו במטבע חוץ, מחזק את הרובל.

אולם, ללא יכולת להשתמש בעתודות המט״ח, שער החליפין של הרובל צפוי ליפול [מקור]. נפילה של ערך הרובל תיצור אינפלציה, שבתורה תכרסם בחסכונות ובמשכורות של אזרחי רוסיה, ותשבש את הפעילות הכלכלית ברוסיה. הבנק המרכזי הגיב לסנקציה נגדו בהעלאה חדה של הריבית – מ-9.5% ל-20%, אך הדבר עלול רק לפגוע בצמיחה הכלכלית ארוכת הטווח של המדינה [מקור].

הקפאת עתודות המט״ח גם פוגעת ביכולת של הבנק המרכזי לתמוך בבנקים רוסים שיפגעו מסנקציות מערביות, או כאלה שיש להם חוב דולרי או אירו. הבנק יתקשה להזריק להם מט״ח, משום העתודות המצומצמות שלו [מקור].

הגבלות על ייצוא טכנולוגי

לבסוף, הסנקציה האחרונה היא הכרזה של ארה״ב ובעלות בריתה על הגבלת הייצוא של מוצרים טכנולוגים לרוסיה, בין השאר ציוד תקשורת, שבבים, לייזרים ומוצרי טכנולוגיה אחרים [מקור]. ההגבלות מכוונות נגד תעשיות הביטחון, התעופה, ובניית ספינות, עם החרגה לתוכנות עבור צרכנים – כמו מערכת אנדרואיד של גוגל. כלומר אזרחי רוסיה עדיין מקבלים עדכוני תוכנה לטלפונים שלהם. אולם שרתים של משרד הביטחון הרוסי לא יקבלו את המחשבים שהם צריכים בשביל אחזקה.

המהלך דומה למה שארה״ב עשתה נגד חוואווי , רק שהוא הרבה יותר מקיף. ממשל טראמפ הטיל הגבלות על ייצוא שבבים מתקדמים לחוואווי. לקח לו קצת זמן לנסח אותן במדויק כדי לסגור פרצות, אך ברגע שהוא עשה זאת – חוואווי נחנקה. ב-2021 שליש מההכנסות של חוואווי נמחקו עקב הגבלות הייצוא האמריקניות [מקור]. לפי ביידן המהלך יחתוך כחצי מהייבוא הטכנולוגי של רוסיה [מקור].

לא מדובר כאן בפגיעה זניחה, במיוחד לא בטווח הארוך – התקווה המרכזית של רוסיה לצמיחה כלכלית ארוכת טווח היא סקטור ההיי-טק. רוסיה היום תלויה בעיקר בייצוא של דלקים ומחצבים כדי לממן את הממשלה ולקיים את הכלכלה. מתוך עשר החברות הגדולות ברוסיה, רק 2 הן לא חברות העוסקות בהפקת דלקים או מתכות. אחת מהן היא יאנדקס, השנייה היא סברבנק, בנק בשליטה ממשלתית [מקור]. מגזר ההיי-טק הוא הזדמנות לרוסיה לגוון את הכלכלה שלה, ולהפוך אותה פחות רגישה לשינויים במחירי האנרגיה. אולם, עם סנקציות מערביות, ללא גישה לשבבים, המגזר יחטוף מכה קשה, ואיתו הצמיחה ארוכת הטווח של רוסיה.

רוסיה אולי תוכל להחליף חלק מהציוד ע״י יבוא מסין, אך זה בהנחה שאותו ציוד סיני לא כולל רכיבים או תוכנה אמריקנים, ולא יוצר באמצעות שימוש בתוכנה או כלים אמריקנים. כל מוצר כזה נתון גם הוא להגבלות הייצוא של ארה״ב. הגבלות הייצוא האמריקניות חלות על כל מוצר שיש בו או שבתהליך היצור שלו מעורב רכיב אמריקני כלשהו. זה לא משנה אם החברה היא לא אמריקנית – היא גם חייבת להיענות להגבלות הייצוא של וושינגטון.

לוגו ינדקס בחזית מטה החברה במוסקבה.

מה זה אומר בפועל? שחברה סינית כמו Lenovo, שמשתמשת בשבבים מאינטל, לא תוכל לספק מחשבים למשרד הביטחון הרוסי מבלי להסתכן בסנקציות. שיצרן השבבים הסיני SMIC לא יוכל לספק שבבים לרוסיה מבלי להסתכן בסנקציות. האמריקנים כבר העבירו מסר ברור לסין שהם מצפים שחברות סיניות יענו להגבלות הייצוא האמריקניות [מקור]. אם הן לא, הן עלולות למצוא את עצמן תחת סנקציות אמריקניות חדשות, ואף להסתכן בכך שהמנכ״לים שלהן ילכו לכלא. סין כמובן זועמת על כך שמתערבים בכלכלה שלה ועם מי היא יכולה לעשות עסקים – אך האם בייג׳ין באמת רוצה לראות עוד חברות הולכות בדרך של חוואווי, ומושמות תחת הגבלות חדשות? כנראה שלא.

וזה מביא אותנו לנקודה האחרונה – עד כמה סין יכולה להיות גב כלכלי עבור רוסיה מול משטר הסנקציות המערבי?

הגב הסיני

בשביל להבין עד כמה אם בכלל רוסיה יכולה להישען על סין במקום על המערב, צריך להבין את היקף הסחר בין רוסיה וסין ואת היקף הסחר בין רוסיה והאיחוד האירופי, שותף הסחר המרכזי שלה.

הסחר בין רוסיה וסין הגיע ב-2021 ל-115 מיליארד דולר, שיא היסטורי, אך פחות ממחצית מהסחר עם האיחוד האירופי: הסחר בין האיחוד האירופי ורוסיה היה ב-2020 281 מיליארד דולר. הוא היווה כמעט 40% מכל הסחר של רוסיה עם העולם [מקור]. למרות הסכמי השקעה ושיתוף פעולה אסטרטגים, הסחר בין סין ורוסיה לא מצליח להגיע להיקף של הסחר עם בין מוסקבה ובריסל [מקור].

אם נעמיק ביחסי הסחר, נמצא שהתלות הרוסית באירופה היא משמעותית, והניתוק שלה מהאיחוד עלול להיות לא רק קשה, אלא גם ליצור בעיות חדשות ביחסים בין מוסקבה ובייג׳ין.

בואו נסתכל ברשותכם בשני היבטים: השקעות, וייצוא גז טבעי רוסי.

למרות הכרזות על שיפור היחסים האסטרטגים בין רוסיה וסין מאז 2014, רוסיה נותרה תלויה בהשקעות מהאיחוד האירופי, במיוחד בתחומים של ייצור וטכנולוגיה [מקור]. גרמניה היא המשקיעה המובילה ברוסיה, עם 26 פרויקטים במדינה, בתחומי הייצור והחקלאות. סין הייתה שנייה, עם 15 פרויקטים [מקור].

אופי ההשקעות הסיניות משקף את אופי יחסי המסחר בכלל בין המדינות: רוסיה מייצאת לסין בעיקר חומרי גלם ודלקים, כמו נפט גולמי, מתכות יקרות, חומרי בנייה ומזון [מקור]. ההשקעה הסינית ממוקדת בתחום האנרגיה והמחצבים [מקור].

הסנקציות המערביות ישימו את רוסיה במקום בעייתי: מצד אחד, היא רואה ותראה את העזיבה של חברות אנרגיה מערביות, שלוקחות איתן לא רק השקעה, אלא גם טכנולוגיה וידע שרוסיה צריכה בשביל סקטור האנרגיה שלה. למרות 8 שנים של ניסיון להחליף טכנולוגיה מערבית, מאז סיפוח חצי האי קרים ב-2014, חברות רוסיות עדיין תלויות במערב בשביל הקמת מתקני גז טבעי נוזלי או אסדות קידוח ימיות [מקור].

מצד שני, כל ניסיון למשוך השקעה וידע סיני יגדילו את ההשפעה של בייג׳ין באזורים שרוסיה אינה מעוניינת בהם – במיוחד בקוטב הצפוני [מקור].

וזה בכלל בהנחה שרוסיה תצליח למשוך השקעה סינית: משקיעים סינים אינם פטורים מסנקציות מערביות, או מהשחיתות והחוסר יעילות של המערכת הכלכלית הרוסית. למרות שנים של ״שותפות אסטרטגית״, הון פרטי סיני מעדיף ללכת לאיפה שהוא יכול לראות רווחים נאים – לא רוסיה [מקור]. להניח שדווקא עכשיו, כשרוסיה נתונה תחת משטר סנקציות חסר תקדים, משקיעים סינים ירוצו להיכנס לכלכלה הרוסית היא להתעלם גם מההיסטוריה וגם מההיגיון הפשוט.

התקווה היחידה של רוסיה היא שסין לפחות תחליף את האיחוד האירופי כיעד ייצוא מרכזי של נפט וגז טבעי. גם כאן אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד.

בואו נתמקד בגז טבעי, משום שהוא צפוי לראות עלייה משמעותית בביקוש בסין ב-30 השנים הבאות [מקור]. רוסיה מייצאת לאירופה כל שנה בין 175 ל-200 מיליארד מ״ק של גז טבעי [מקור]. בדו״ח שפורסם ב-2014, בעקבות סיפוח חצי האי-קרים, הוערך שהאיחוד האירופי יוכל להוריד את הייבוא של גז רוסי לסביבות ה-65 עד 100 מיליארד מ״ק [מקור]. כלומר לרוסיה יהיה בערך עוד של 100 מיליארד מ״ק לייצא למקור אחר. האם סין היא היעד?

ב-2021 רוסיה ייצאה לסין גז טבעי בהיקף של כ-16 מיליארד מ״ק ב-2021, גם מצינורות וגם כגז טבעי נוזלי [מקור]. עשירית מהייצוא לאיחוד האירופי. בסביבות 2030 רוסיה צפויה להגדיל את יכולת הייצוא שלה לסין לסביב ה-88 מיליארד מטר מעוקב, כמעט מספיק לייצא את כל העודף שיוותר מהניתוק האירופי [מקור].

רק מה – מי אמר שהסינים יהיו מוכנים לקנות?

סין ייבא ב-2020 141 מיליארד מטר מעוקב של גז טבעי [מקור]. הייבוא הזה צפוי להכפיל את עצמו ל-244 מיליארד מ״ק עד 2050 [מקור]. כלומר, אם רוסיה תספק את כל העודף לסין, היא תהפוך להיות המקור של כמעט מחצית מייבוא הגז הסיני. הדבר לא רק יתן לרוסיה מנוף כוח חדש על סין, הוא גם יהפוך את סין רגישה לכל מה שקורה ברוסיה – הוא יצור תלות הדדית, תלות הדדית שהסינים מחפשים להימנע ממנה.

די במבט קצר בדפוס הייבוא של סין כדי להיראות שהם מדגישים את הנושא של גיוון מקורות. אין מדינה אחת שמספקת יותר משליש מהגז או הנפט של סין [מקור]. סין רואה כיצד רוסיה מנצלת את התלות האנרגטית של אירופה בה. מדוע שבייג׳ין תחזור על אותה טעות?

מדינות מהן סין ייבאה נפט ב-2019, לפי אחוז מסך הייבוא הסיני. מקור: eia.
מדינות מהן סין ייבאה גז טבעי ב-2019, לפי אחוז מסך הייבוא הסיני. מקור: eia.

מכאן שרוסיה תצטרך להשקיע לא רק בצנרת חדשה לסין, כדי לנסות ולפחות להגדיל חלקית את הייצוא למדינה, אלא גם להשקיע במתקני גז טבעי נוזלי חדשים בשביל להגיע לעוד לקוחות, כמו יפן, פקיסטן או הודו. לשם כך מוסקבה תצטרך כסף וטכנולוגיה – מה ששוב יגדיל את התלות שלה בסין, אך לא את התלות של סין בה. בהצלחה לפוטין.

השלכות מרכזיות

אז בואו ננסה לסכם את ההשלכות המרכזיות שכבר ברורות לנו:

מחירי הסחורות, האנרגיה והמזון יעלו או יוותרו גבוהים, בזמן שהסחר בין רוסיה והעולם לומד איך לעבוד תחת הסנקציות החדשות. אנחנו יכולים לצפות לאינפלציה גבוהה לפחות במחירי המזון, החשמל והדלק, גם בעולם המפותח וגם בעולם המתפתח. זה סיכון שחזינו כבר בסוף 2021, והוא יערער את המערכת הבינלאומית [ראו כאן].

צינור הנורד סטרים 2 קרוב לודאי מת, ואירופה תצטרך לחפש גז טבעי נוזלי כדרך לצמצם את התלות ברוסיה. ביקוש גדל באירופה לגז טבעי נוזלי ילך יד ביד עם עלייה ביכולת הייצוא של ארה״ב [מקור].

גרמניה אולי נמצאת בתחילתו של שינוי היסטורי במדיניות החוץ והביטחון שלה, עם השקעה חדשה בייצור ומחקר ביטחוני. סביר שנראה עלייה בתקציבי הביטחון גם במדינות אחרות באירופה ובארה״ב. השינוי הזה בגרמניה יציע כר פורה לשיתוף פעולה בין ירושלים וברלין, ויצור שוק חדש לאמל״ח ישראלי.

לבסוף, פגיעה ארוכת טווח בצמיחה של הכלכלה הרוסית, ותלות גוברת שלה בסין. סין לא תהיה מעוניינת להחליף את האיחוד האירופי כמקור להשקעות וכצרכן של אנרגיה רוסית. היא תשמח אבל להגדיל את התלות של רוסיה בה, כנראה מכוונת לדריסת רגל בחוג הארקטי.




פרק 68: המלחמה באוקראינה

להורדת הפרק – קישור.

הצטרפות לפל״ג – קישור.

הזמנת הרצאה – קישור.

להאזנה ב-itunes: קישור.

להאזנה ב-spotify: קישור.

הלחין את המוסיקה – גיא שילה.

הזהרתי בסדרה פוסט-אימפריום שהאפשרות של מלחמה גדולה לא נעלמה מן העולם. עכשיו אנחנו רואים אחת מתרחשת מול עינינו: כוחות רוסים פולשים לאוקראינה, תוקפים עם טנקים, מטוסים וטילי שיוט. איך הגענו לנקודה בה פוטין מכניס כוחות לאוקראינה? ומה יהיו ההשלכות של הפלישה?

סביר להניח שכאשר אתם שומעים את הפרק הזה, טנקים רוסים כבר נמצאים בשטחה של אוקראינה. מלחמה חדשה נפתחה במזרח אירופה, מלחמה שעתידה לשנות את היבשת ואת העולם בכלל.

סיימנו את פוסט-אימפריום עם דיבור על ״האנרכיה הגלובאלית״ החדשה: ללא מנגנון מוסכם בין המעצמות לניהול מחלוקות, מלחמות וסכסוכים יהפכו נפוצים. אנחנו עכשיו רואים את זה עם אוקראינה: ארה״ב ורוסיה חלוקות בנוגע לארכיטקטורת הביטחון של אירופה, ומוסקבה, כך נראה, החליטה לשרטט-מחדש לבדה את הארכיטקטורה במזרח היבשת.

איך הגענו לכאן? מה החשיבות של אוקראינה לרוסיה? מה הביא את רוסיה להסלים דווקא עכשיו? ומה המערב יכול לעשות?

בפרק היום ננסה לעשות סדר עד כמה שאפשר באיך הגענו למשבר הזה, ולנסות ולשרטט בקווים כללים את ההשלכות שלו. אינפלציה במזון, עלייה במחירי האנרגיה, והגיבוש של הגוש המזרח-אירופי מול רוסיה. הכול בפרק היום, ונתחיל מיד אחרי ההודעה הבאה.

הסדר העולמי שלנו קרס כבר ב-2020. מלחמת אוקראינה-רוסיה מאיצה תהליכים, אך לא יוצרת אותם. אם אתם רוצים לא רק להבין מה קורה בעולם, אלא גם להבין לאן הולך העולם, אתם מוזמנים להצטרף לפל״ג, מועדון המנויים של ״המשחק הגדול״. פל״ג מציע ניתוחים וסקירות שבועיים, חברות בקבוצות פייסבוק וטלגרם סגורות, אירועי לייב ועוד. בואו למקום היחיד שלא רק מדווח לכם על העולם – אלא גם מסביר אותו. כי בעידן הכאוטי שלנו – ידע הוא כוח. ידע הוא הזדמנות. אז בואו והצטרפו! קישור לעשיית מנוי בהערות הפרק.

רוסיה ואוקראינה

הפלישה הרוסית לאוקראינה היא עדות לשני דברים: החשיבות של אוקראינה למוסקבה, והכישלון של מוסקבה לנסות ולשלוט באוקראינה מבפנים. עסקתי בפל״ג בהרחבה בצורך הרוסי בעומק אסטרטגי, במצב הגיאופוליטי הבעייתי שלה במזרח אירופה ועד כמה היא חשופה לפלישה מהמערב. בגדול רוסיה מעוניינת למנוע כל נוכחות זרה במזרח אירופה בשביל להבטיח את הלב הדמוגרפי שלה סביב מוסקבה. אחרי התפרקות בריה״מ רוסיה איבדה את חגורת הביטחון שלה סביב הלב – היא איבדה את המדינות הבלטיות, שהצטרפו לנאט״ו; היא איבדה את בלארוס, השער למוסקבה; והיא איבדה את אוקראינה.

מבין כל הרפובליקות לשעבר של בריה״מ, ספק אם יש מי שחשובה יותר לרוסיה מאוקראינה.

כלכלית, באוקראינה נמצאים שטחים חקלאיים רבים ומכרות פחם, ששימשו בעבר להאכיל ולתדלק את התעשייה הסובייטית.

גיאוגרפית, אוקראינה נתנה למוסקבה גישה לים השחור עם קו חוף ארוך ושליטה בחצי האי קרים, וכמו כן גישה לפולין מדרום. דרך אוקראינה גם עובר הנתיב הדרומי למוסקבה – ברגע שחוצים את נהר הדנייפר במרכז המדינה, כל שנדרש הוא לנוע צפונה בשביל להגיע למוסקבה.

תרבותית והיסטורית, מזרח אוקראינה הייתה חלק מהאימפריה הצארית מאז המאה ה-18, עם כיבושיה של יקטרינה הגדולה את אגן הים השחור מהעות׳מאנים. אותו חלק מאוקראינה נקרא ״רוסיה החדשה״ [מקור].

משום כך האיבוד של אוקראינה בהתפרקות בריה״מ הייתה מכה כלכלית, אסטרטגית והיסטורית. רוסיה איבדה את הגישה הנוחה לים השחור, והנתיב למוסקבה דרך הדנייפר הפך שוב פתוח לאויבים פוטנציאלים. מאז התפרקות בריה״מ המטרה של מוסקבה היא להחזיר את ההשפעה שלה על אותה חגורת ביטחון, למנוע כניסה של כוחות זרים ולהבטיח מחדש את הלב הדמוגרפי שלה.

סיפור היחסים בין רוסיה ואוקראינה הוא בגדול הסיפור של מוסקבה מנסה למנוע בכל דרך אפשרית את ההתקרבות של אוקראינה למערב, ובמיוחד הפיכתה לחלק מנאט״ו. המדינות הבלטיות עברו לנאט״ו בשנות ה-2000, מציבות את הברית האטלנטית קרוב לנמלים הרוסים בים הבלטי. אם אוקראינה הייתה עוברת גם לנאט״ו, זה היה מציב כוחות מערביים בשני צמתים קריטיים לרוסיה – הים הבלטי והים השחור, עם יכולת מערבית להקרין כוח עמוק אל תוך הלב הרוסי – אל מוסקבה, אל הקווקז, אולי אפילו לים הכספי.

החשש שאוקראינה תעבור לצד המערבי הפך ממשי יותר ב-2007, אז קייב התחילה בדיונים על הסכם שיתוף פעולה חדש עם האיחוד האירופי [מקור], הסכם שתוכנן להיות צעד ראשון לקראת צירופה האפשרי לאיחוד האירופי בעתיד. ההסכם היה אמור לכלול בין השאר הסכם סחר חופשי בין קייב ובריסל ואימוץ רגולציות ותקנים אירופים ע״י קייב, שני צעדים שהיו אוטומטית מכניסים את אוקראינה לתוך אזור ההשפעה הכלכלי של האיחוד. משם ועד לצירוף פוליטי של קייב הדרך קצרה.

התגובה הרוסית הייתה לנסות וללחוץ את אוקראינה לבטל את השיחות ובמקום להצטרף לפרויקט השוק המשותף של מוסקבה – האיחוד הכלכלי של אירו-אסיה. נתונה ללחץ משני כוחות גדולים, קייב ניסתה לתמרן בין רוסיה והאיחוד: היא לא דחתה את הרעיון להצטרף לאיחוד האירו-אסיאתי, אך גם לא ניסתה לקדם את הצטרפותה. היא המשיכה בשיחות על הסכם חדש עם האיחוד, בעודה מנסה לפייס את חששותיה של רוסיה מפני התפשטות מערבית. היא ניסתה לדוגמה להציע דרכים שונות בהן היא תצטרף לאיחוד האירו-אסיאתי, אך לא באמת תהיה חברה בו [מקור].

מוסקבה כמובן ראתה מבעד למהלכים האלו והגבירה את הלחץ הדיפלומטי והכלכלי על קייב לוותר על ההסכם עם האיחוד האירופי – רוסיה הטילה מגבלות על ייבוא מאוקראינה, מה שפגע אנושות בכלכלה [מקור]. אולם השיחות על ההסכם נמשכו, ונוסח סופי נכתב כבר ב-2012.

אבל אז קרה משהו דרמטי: שבוע לפני מועד החתימה על ההסכם בין אוקראינה והאיחוד האירופי, בסוף נובמבר 2013, נשיא אוקראינה דאז ויקטור יָנוּקוֹבִיץ׳ הודיע שלא יחתום על ההסכם עם האיחוד ובמקום יתחיל בשיחות להסכם סחר עם רוסיה [מקור]. הוא גם לא הסתיר מה היה הגורם לביטול: הוא הצהיר מפורשות שהוא מעדיף לעבוד עם רוסיה בשביל לחדש את המסחר עמה, בנימוק שמשיקולים של ביטחון לאומי הוא אינו יכול להתעלם מהיחסים עם מוסקבה [מקור].

בתגובה אלפי מפגינים יצאו לרחובות קייב למחות על המהלך. כוחות ממשלה ומפגינים התנגשו בקייב, ובמשבר הפוליטי ינוקוביץ׳ ברח מהמדינה בפברואר 2014. עם סילוקו מהשלטון, עלתה ממשלה פרו-מערבית ואנטי-רוסית חדשה.

הנפילה של ממשלת ינוקוביץ׳, דווקא כאשר הוא סוף-סוף נכנע ללחץ הרוסי, כנראה נתפסה בקרמלין כסכנה חדשה: הממשל שקם התאפיין בגישה פרו-מערבית ואנטי-רוסית ברורה [מקור]. חשש עלה שקייב עומדת לסלק את הצי הרוסי מחצי-האי קרים ולפתוח את הדלת לנאט״ו. מעט אחרי שינוקוביץ׳ ברח מהמדינה, כוחות בלתי מזוהים – כוחות מיוחדים של רוסיה – השתלטו על חצי-האי קרים בסוף פברואר 2014 [מקור]. באותו זמן הפגנות ומהומות אלימות התחילו במזרח אוקראינה, בדונבאס – האזור ההיסטורי של ״רוסיה החדשה״ עם ריכוז משמעותי של דוברי רוסית.

בחודשים הבאים מה שהתחיל כהפגנות הפך ללוחמה לכל דבר: כוחות בדלנים החלו לתקוף את צבא אוקראינה, כנראה נתמכים ע״י חיילים וציוד צבאי רוסי. באפריל 2014 אוקראינה הכריזה על מבצע צבאי נגד ״הטרוריסטים״ במזרח, אך לאחר מספר ניצחונות בקיץ 2014 על המורדים, התערבות רוסית החלה להטות את הכף נגד אוקראינה. התקדמות צבא אוקראינה נעצרה בסתיו 2014, ובתחילת 2015 הצבא ספג מספר תבוסות מצד הכוחות הבדלנים, בתמיכת חיילים ושריון רוסי [מקור].

ללא יכולת להכריע את הסכסוך צבאית, קייב הסכימה לשיחות על הפסקת אש. בתיווך גרמניה וצרפת, נחתמו שני פרוטוקולים שמטרתם להביא לסיום של הסכסוך במזרח אוקראינה ולהחזיר את הסדר לאזור: הסכם מינסק הראשון נחתם בספטמבר 2014 והיה אמור להביא להפסקת אש קבועה. אחרי שזו הופרה, נחתם הסכם מינסק השני, בפברואר 2015.

הסכמי מינסק מגדירים סדרה של צעדים לשם סיום הסכסוך במזרח אוקראינה [מקור]: כוחות זרים יצאו מדונבאס, והעימות הצבאי יסתיים. בחירות מקומיות יערכו לבתי נבחרים בשתי הרפובליקות הבדלניות. שינויים בחוקה של אוקראינה יכירו במעמד המיוחד של אותן רפובליקות והן יצורפו מחדש למדינה, במעמד של רפובליקות אוטונומיות. יהיה להן בית נבחרים משלהן, כוח צבא משלהן והן אפילו יוכלו לנהל יחסי חוץ עם רוסיה.

שימו לב לשתי נקודות מרכזיות: ראשית, לפי הסכמי מינסק הרפובליקות הבדלניות של דונבאס לא יפרדו מאוקראינה או יסופחו לרוסיה, אלא יחזרו מחדש לשליטתה של קייב. שנית, הרפובליקות יקבלו מעמד אוטונומי מיוחד בתוך המדינה האוקראינית, זוכות ליותר עצמאות פוליטית ותרבותית ממה שהיה להן בעבר.

במשך 6 השנים האחרונות מוסקבה ניסתה ללחוץ את קייב ליישם את ההסכם, עם קייב מסרבת. המטרה של מוסקבה היתה לא לספח את הרפובליקות הבדלניות של דונבאס, אלא להפוך אותן לסוס טרויאני בתוך המדינה האוקראינית. הרפובליקות היו יכולות לחסום כל ניסיון של קייב להתקרב לנאט״ו ולאיחוד האירופי. קייב, מודעת לתוצאה הזו, גררה רגליים במכוון כדי להימנע מיישום ההסכם.

אבל כל זה שייך לעבר. עם ההחלטה של פוטין להכיר בעצמאות הרפובליקות הבדלניות, ועם הפלישה שלו לאוקראינה, הסכם מינסק כבר לא רלוונטי. אז מה היעד החדש של פוטין? ולמה התזמון של הפלישה דווקא עכשיו?

משבר החורף

התזמון של המשבר הנוכחי הוא לא מקרי. הוא מגיע אחרי הסלמה בארבע צירים מרכזים.

הציר הראשון הוא הציר האוקראיני. אוקראינה בשנה האחרונה גם התחזקה צבאית, וגם היחסים בינה ובין רוסיה המשיכו להדרדר. אוקראינה השיגה מל״טים מתקדמים מטורקיה, וספינות קרב מבריטניה. בסוף אוקטובר אוקראינה תקפה עמדה של מורדים במזרח אוקראינה באמצעות מל״טים טורקים [מקור]. זה השימוש הראשון של אוקראינה במל״טים לתקיפת כוחות מורדים במזרח אוקראינה. הרוסים מאשימים את האוקראינים בהסלמה של המצב, והפרה בוטה של הסכמי מינסק [מקור]. פוטין אף זעם שהאירופים והאמריקנים שותקים על ההסלמה, והזהיר שאם הם ישתקו – רוסיה תגיב [מקור].

בנוסף, במהלך 2021 היחסים בין שתי המדינות הדרדרו. נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, החל לפעול נגד גורמים פרו-רוסים בתוך אוקראינה. כשרק נבחר ב-2019, נראה שזלנסקי מתכוון לקדם קו פרו-רוסי במטרה להביא לסיום הסכסוך בדונבאס [מקור]. זלנסקי נבחר על ההבטחה לסיים את המלחמה במזרח, והוא ניסה ע״י דיפלומטיה אישית ו-וויתורים למוסקבה להביא לסיום הסכסוך.

אולם נראה שב-2021 זלנסקי החליט לשנות גישה. בפברואר 2021 מועצת הביטחון הלאומי של אוקראינה הטילה סנקציות נגד אחד מבעלי הברית החשובים והקרובים ביותר של פוטין במדינה – ויקטור מדודשוק (Medvedchuk) [מקור]. כדי שתבינו עד כמה זה משמעותי, ויקטור היה השליח ההומניטרי של זלנסקי לחילופי שבויים בדונבאס, והוא חבר הפרלמנט האוקראיני. הוא גם ביחסים אישיים כל-כך טובים עם פוטין שנשיא רוסיה הוא הסנדק של בתו [מקור].

נוסף על הטלת הסנקציות נגד מדודשוק, זלנסקי הטיל סנקציות על שורה של גופים בתוך אוקראינה המואשמים בתעמולה לטובת הרוסים, כולל שלושה ערוצי טלוויזיה מרכזיים במדינה [מקור]. ביחד הצעדים האלו משקפים תפנית לרעה ביחסים של זלנסקי עם מוסקבה, משום שהוא לקח ממנה את ערוצי ההשפעה האזרחיים שלה במדינה.

הציר השני הוא הציר עם ארה״ב. ההחלפה של ממשל טראמפ בביידן הביא ממשל הרבה יותר עוין למוסקבה. בשימוע שלו בפני הסנאט מזכיר המדינה אנתוני בלינקן הצהיר שארה״ב מעוניינת לראות את גיאורגיה ואוקראינה מצטרפות לנאט״ו [מקור]. הסיוע הצבאי לאוקראינה המשיך, ובנובמבר אוקראינה וארה״ב הכריזו על שיתוף פעולה אסטרטגי ביניהן [מקור].

הציר השלישי הוא ציר האנרגיה. שילוב של גורמים הביא לכך שאירופה סובלת מאז ספטמבר ממשבר אנרגיה, עם קפיצה חדה במחירי הגז הטבעי והחשמל ביבשת [ראו כאן]. בגדול מה שקרה הוא שהביקוש במזרח אסיה לגז טבעי קפץ בדיוק כשהביקוש באירופה גם הוא קפץ. במקביל, רוסיה צמצמה את הייצוא של גז טבעי לאירופה, מה שדחף עוד את הביקוש האירופי. ביחד, הביקוש לגז טבעי עלה על ההיצע, מה שגרם לעליית מחירים. ברגע שהמחיר של גז טבעי עלה מספיק, תחנות כוח החלו לעבור לנפט ופחם, מה שהעלה גם את המחיר שלהם. העלייה במחירי האנרגיה שמה את המערב במצב רגיש מול הרוסים: סנקציות חריפות מדי רק יפגעו עוד במערב, ויערערו אותו מבפנים. אירופה וארה״ב כעת נתונות בעלייה במחירי האנרגיה, עלייה שרק תחמיר עם הפעילות הרוסית באוקראינה.

הציר הרביעי והאחרון הוא זה של הרטוריקה של פוטין עצמו ואנשיו. בשנה האחרונה ראינו את פוטין ואנשים בממשלו מבטלים את הריבונות האוקראינית. פוטין רואה בזלנסקי נשיא לא דמוקרטי, שאינו מייצג את העם האוקראיני [מקור]. לטענת פוטין כוחות זרים הם שבחרו בזלנסקי, והם שמונעים מהעם האוקראיני את ריבונותו. דמיטרי מדבדב, ראש הממשלה לשעבר של רוסיה וכיום סגן ראש מועצת הביטחון הלאומי של רוסיה, פרסם באוקטובר מאמר הטוען שאין טעם לדבר עם אוקראינה, משום שהיא נשלטת ע״י כוחות זרים [מקור]. אבל מי הם אותם כוחות זרים?

קרוב לודאי ארה״ב ונאט״ו. פוטין בשבועות האחרונים הזהיר שוב ושוב ששיתוף הפעולה הצבאי בין נאט״ו ואוקראינה, בין ארה״ב ואוקראינה, הוא חציית קו אדום רוסי [מקור]. עבור פוטין, עבור רוסיה, תנועה מערבה של אוקראינה אינה מתקבלת על הדעת. ביחד, ההסלמה בארבעת הצירים האלו כנראה דחפה את פוטין למשבר הנוכחי.

מאז נובמבר רוסיה פעלה בשלושה מישורים: במישור הפוליטי-הבינלאומי רוסיה לחצה את ארה״ב, נאט״ו והאיחוד האירופי. היא יצרה אצלן תחושה שפלישה רוסית קרבה, ופרסמה רשימה נרחבת של דרישות בנוגע לארכיטקטורת הביטחון שהיא רוצה לראות באירופה.

למי שלא זוכר, הרוסים פרסמו ב-17/12 רשימת דרישות שהן יותר אולטימטום מבסיס למו״מ. רוסיה דרשה בגדול שארה״ב תיסוג מאירופה [מקור] ושנאט״ו תיסוג ממזרח אירופה [מקור]. בין הדרישות הרוסיות לאמריקנים היו: הסגת כוחותיהם ממזרח אירופה, החזרת הנשק הגרעיני האמריקני מגרמניה וטורקיה, והתחייבות רשמית שאוקראינה וגיאורגיה לא יצורפו לנאט״ו, כמו גם מדינות נוספות שהיו חלק מבריה״מ. הדרישות הרוסיות הן בגדול דרישה להזיז את השעון אחורה באירופה, לימים לפני שנאט״ו התפשטה מזרחה מעבר לגרמניה.

במישור הפוליטי-פנימי של אוקראינה, רוסיה לחצה את המדינה ופוגעת בפופולאריות הגם ככה קטנה של זלנסקי. משרד החוץ הבריטי פרסם שמוסקבה שוקלת להציב ממשלה פרו-רוסית באוקראינה אם תפלוש [מקור]. פגיעה בפופולאריות של זלנסקי, פגיעה בשגרת החיים של אזרחי אוקראינה, מכינים את הקרקע לממשלה כזו. ישנם דיווחי מודיעין שיחד עם הפלישה יגיעו התנקשויות וחטיפות של גורמים אנטי-רוסים, כחלק מהשתלטות על האוכלוסייה האוקראינית [מקור].

לבסוף, יש לנו את המישור הצבאי. כעת אנו נמצאים במה שנראה כמו התחלה של פלישה רחבה למזרח אוקראינה. אולם חשוב להבין שגם בשלב הזה, ישנם מספר תרחישים לאיך רוסיה יכולה לפעול באוקראינה.

תרחיש אחד, נקרא לו תרחיש הכיבוש, הוא של פלישה מאסיבית למזרח אוקראינה, מצור על קייב והשתלטות על ערים ומרכזי תעשייה [מקור]. רוסיה תשתלט על האוכלוסייה האוקראינית, ותכפה הסדר פוליטי חדש על אוקראינה: הכרזה על נייטרליות, פירוק הצבא, הכרה בסיפוח הרוסי של קרים ובעצמאות הרפובליקות של דונבאס.

הסדר כזה גם יכול לכלול לקיחת עוד חלקים מאוקראינה – כל חוף הים השחור, כולל אודסה. כך רוסיה תחזק את אחיזתה בים.

סיפוח חלקים מדרום מזרח אוקראינה ליצירת גשר יבשתי בין רוסיה וחצי האי קרים, עד נהר הדנייפר. הדבר יתן למוסקבה עמדה אסטרטגית טובה יותר, מקלה עליה להגן על הנכסים שלה בחצי האי קרים.

וסיפוח יכול לכלול גם חלקים ממזרח אוקראינה או אפילו קייב, שפוטין רואה בה את המולדת של האומה הרוסית.

יחד עם זאת, תרחיש של כיבוש אינו התרחיש היחיד. תרחיש אחר הוא זה של ענישה, אם אולי כיבוש חלקי. בתרחיש כזה תהיה פלישה רוסית למזרח אוקראינה, אך מבלי להחזיק את השטח. עיקר המטרה של פלישה כזו תהיה להשמיד כמה שיותר נכסים צבאיים של אוקראינה, להרוס תשתיות, לקחת שבויי מלחמה ולסגת במהירות [מקור]. כוחות השריון הרוסים יעקפו את הערים הגדולות, מתקדמים תחת כיסוי אווירי וארטילרי שיבקש להרוס כמה שיותר נכסים צבאיים של אוקראינה. פלישה כזו תהיה דומה למלחמת רוסיה-גיאורגיה בקיץ 2008: הרוסים חדרו במהירות לגיאורגיה, הכו את הצבא, אך נסוגו מבלי לנסות ולתפוס שטח [מקור].

הרוסים ירוויחו בפלישה ונסיגה מהירה שני דברים: א׳ הם יהרסו כל יכולת שהצבא האוקראיני בנה ב-8 השנים האחרונות, מחזירים אותו אחורה מבחינת היכולת לאיים על רוסיה. ב׳ הם יצרו לחץ משמעותי על אוקראינה ועל ארה״ב להיכנע לתכתיבים הרוסים – אך מבלי להחזיק בשטח אוקראיני. האוקראינים לא יוכלו להתחיל בהתנגדות חמושה – כי לא יהיה כובש להתנגד אליו. הממשלה בקייב תהיה תקועה עם הצורך לדון על החזרת שבויי מלחמה והחשש שהרוסים עלולים לשוב ולסיים את העבודה, הפעם עם מצור על קייב עצמה.

מה בסוף יקרה הוא משהו שכולנו נצטרך להמתין ולראות. למלחמות יש היגיון משל עצמן – מה שמתוכנן כמבצע מוגבל יכול במהירות להפוך למלחמה כוללת. התנגדות משמעותית של צבא אוקראינה יכולה לעכב את הרוסים.

מה שברור הוא שפוטין כעת מעוניין להכתיב סדר פוליטי וביטחוני חדש על אוקראינה. הוא מעוניין לנטרל את אוקראינה כאיום, איום שהוא במידה רבה יצר. אם אני אולי נשמע סימפטי לרוסים, שיהיה ברור – אין שום הצדקה למה שקורה כעת. רוסיה פתחה במלחמה נגד אומה שכנה ושוחרת שלום. רוסיה פתחה במלחמה כדי לשמור את אוקראינה תחת השפעתה, אולם אוקרינה ברחה מרוסיה מלכתחילה משום האיום הרוסי. אם פוטין רוצה להבין מדוע מדינות בריה״מ לשעבר מעוניינות להתרחק ממוסקבה, שיסתכל בכלכלה המדשדשת ובאוטוקרטיה הדורסנית שיצר.

תהיה אשר תהיה התוצאה הסופית באוקראינה עצמה, אנחנו כבר עכשיו יכולים להצביע על שתי השפעות משמעותיות שיהיו לפלישה: האצת הגיבוש של הגוש המזרח אירופי, ועליית מחיר בכל דבר שיוצא מאוקראינה ורוסיה.

פולין עולה

דיברנו בפרק 66, העולם הבא, על השינויים במערך הכוחות העולמי. דיברנו על כך שהיריבות הסינית-אמריקנית מעצבת מחדש את מערכת הבריתות האמריקנית. כחלק מהעיצוב הזה יופיע גוש ביטחוני-כלכלי-מדיני חדש באירופה – הגוש המזרח אירופי. הוא ימתח מהים הארקטי בצפון עד הים השחור בדרום. במרכזו תעמוד פולין, שתחבר את המדינות הבלטיות למערב אירופה ולארה״ב, ואת המדינות הנורדיות לדרום אירופה.

מה שפוטין עשה עם המשבר מול אוקראינה הוא האצת הגיבוש של אותו גוש. שימו לב לשלוש ידיעות רק מלפני שבועיים:

ב-9 בפברואר הפרלמנט בסלובקיה חידש הסכם ביטחון עם ארה״ב המאפשר לה לפעול משני בסיסי אוויר במדינה [מקור]. בתמורה סלובקיה קיבלה 100 מיליון דולר מארה״ב לשדרג את הבסיסים. סלובקיה גובלת באוקראינה, ומחברת את פולין להונגריה.

ב-10 בפברואר ראש ממשלת דנמרק חשפה שדנמרק וארה״ב נמצאות בשיחות על הצבת כוחות אמריקנים קבועים בשטחה של דנמרק [מקור]. מדובר בשינוי מדיניות רדיקלי – דנמרק במשך עשורים סירבה להצבת כוחות זרים באופן קבוע בשטחה. דנמרק יושבת על פתחו של הים הבלטי, וכל כוח אמריקני בה יוכל בקלות לחסום את הים.

וב-11 בפברואר פינלנד חתמה על עסקת נשק בשווי 9.4 מיליארד דולר לרכש מטוסי F-35 מארה״ב [מקור]. הדבר יציב את מטוסי ה-F-35 על גבולה של רוסיה, ויאפשר למערב לנטר את מערכות הנ״מ הרוסיות. זה גם צעד ברור של פינלנד לחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ארה״ב.

שלוש הידיעות האלו מסמנות את המגמה שחזינו, של הישענות גוברת של מזרח אירופה על ארה״ב ועל כוחה עצמה. אפשר להוסיף לידיעות האלה גם את ההכרזה של משרד המדינה האמריקני על מכירת מעל 200 טנקי אברהמס לפולין [מקור]. ביחד הגוש המזרח אירופי ימנה מעל 100 מיליון תושבים, וישב על כל גוף מים חשוב כלכלית לרוסיה. ביחד עם תמיכה מרחוק מצד האנגלוספרה, ביכולות אוויר ומודיעין, הגוש הזה יוכל להיות גוש חוסם לכל תוקפנות רוסית נוספת באירופה.

מה שמביא אותי גם לנקודה הבאה – ישראל צריכה היום לחדש את מלוא הקשרים הדיפלומטים עם פולין. לא אכפת לי מה זה דורש – ששר החוץ לפיד ישלח מכתב התנצלות אישי. פולין תהפוך למוקד הצבאי-לוגיסטי החדש של ארה״ב באירופה. לא צריך להיות נביא כדי לדעת זאת – מספיק להסתכל במפה. פולין גובלת בכל חזית חשובה לאמריקנים מול הרוסים. פולין מתכננת להכפיל את מספר החיילים שלה, מה שאומר שהיא תהיה הגב של כוח קרקעי לנאט״ו מול רוסיה. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיכנס לעולם הרב-קוטבי החדש שלנו עם סכסוך פתוח מול מי שתהיה השותפה הכי חשובה של ארה״ב ביבשת אירופה.

השלכות כלכליות

מלחמה היא אירוע צבאי עם השלכות כלכליות. לעיתים השוק אינו יודע לתמחר את המלחמה עד שהיא מתרחשת. השוק לדוגמה לא ידע לתמחר את רצח יורש העצר האוסטרי ב-1914 עד שמלחמת העולם הראשונה פרצה [מקור]. שני דברים בולטים כשאנחנו חושבים על מה יהיו ההשלכות של מלחמה באוקראינה: אנרגיה ומזון.

פלישה רוסית לאוקראינה יכולה להפוך לקפיצה במחירי האנרגיה בשתי דרכים:

סנקציות אמריקניות/מערביות על נורד סטרים 2 או/ו נפט וגז רוסי – סנקציות כאלה יכאיבו לרוסיה, וישלחו את מחירי האנרגיה לשמיים. זו גם הסיבה שגרמניה מתנגדת להטלתן של סנקציות על נורד סטרים 2. האפשרות של סנקציות על נפט וגז רוסי היא פחות סבירה, אך קיימת. יש קולות שקוראים להטיל סנקציות על נפט וגז למרות הנזק הכלכלי שיהיה לאירופה, משום שסנקציות כאלה יצרו נזק כלכלי משמעותי לרוסיה [מקור].

בכל מקרה, נראה שהאמריקנים מתכוננים לתרחיש של שיבוש באספקה לאירופה. לפי דיווחים ממשל ביידן מחפש חלופות לגז טבעי לאירופה, כולל אספקה מקטאר [מקור].

אפשרות אחרת לפגיעה באספקת האנרגיה היא ע״י הפחתה בייצוא של נפט וגז רוסי ע״י רוסיה עצמה. בתגובה לסנקציות מערביות על בנקים רוסים, או בכירים, רוסיה יכולה לצמצם את ייצוא האנרגיה לאירופה, יוצרת משבר אנרגיה ולוחצת את אירופה לצמצם את הסנקציות. הדבר יפגע ברוסיה, אך למדינה יש כיום רזרבות מט״ח גדולות וחוב נמוך [מקור]. סביר שהיא יכולה ללחוץ את אירופה ולהמתין מספר חודשים או אף שנה בשביל לראות השפעה פוליטית באירופה.

בכל מקרה, קרוב לודאי שסנקציות על רוסיה יפגעו בכלכלה האירופית, גם אם בצורה מוגבלת – רוסיה היא שותף סחר מוביל של האיחוד האירופי. עסקים אירופים רבים מושקעים ברוסיה, חברות כמו איקאה או Shell [מקור]. סנקציות כלכליות, אפילו רק על בנקים גדולים ברוסיה, ישבשו את הסחר בין האיחוד למדינה.

התחום השני בו צפוי שנראה שיבוש הוא תחום המזון. אוקראינה ורוסיה שתיהן יצרניות חשובות של מזון, במיוחד חיטה ותירס [מקור]. אגן הים השחור מהווה נקודת ייצוא חשובה לאוקראינה, רוסיה וקזחסטן של דגנים [מקור]. אם טנקים רוסים ידהרו במזרח אוקראינה, אם יתרחשו שיבושים בנמלים של הים השחור – אספקת המזון תפחת, מה שיעלה מחירים.

בנוסף, רוסיה היא גם יצרנית חשובה של דשנים. מחיר הדשנים גם ככה נמצא בשיא היסטורי עקב עלייה במחיר הפחם והגז הטבעי, מה שכנראה ידחוף את מחירי המזון למעלה ב-2022 [ראו כאן]. סנקציות על רוסיה עלולות להיענות בצמצום הייצוא של דשנים לאיחוד האירופי [מקור].

מלחמה באוקראינה, מתיחות בים השחור, סנקציות וסנקציות נגד בדשנים – כולם יכולים להקפיץ את מחירי המזון שגם ככה גבוהים וצפויים רק לעלות ב-2022. לדבר יש כמובן השלכות מסדר שני: המזרח התיכון ברובו תלוי בחיטה מאוקראינה ורוסיה. שיבושים באספקת המזון משתי המדינות, תשפיע על היציבות כאן אצלנו. כדאי לישראל להיערך לאפשרות של הפגנות ומהומות ברשות הפלשתינית, בירדן, ובמצרים.

סיכום

אנחנו לא נכנסים לעולם חדש. אנחנו כבר היינו בעולם חדש. מלחמת אוקראינה-רוסיה של 2022 היא עוד אירוע, אירועי משמעותי אך עוד אירוע, באנרכיה הגלובאלית שלנו. בימים הקרובים נראה מה בדיוק היקף הפעילות הרוסית, האם מוסקבה מתכוונת להטיל מצור על קייב או רק לקחת חלקים ממזרח המדינה. בכל מקרה, לאירוע יהיו השלכות דרמטיות לארכיטקטורת הביטחון של מזרח אירופה ולכלכלה העולמית: הגיבוש של הגוש המזרח אירופי, ומחירי מזון ואנרגיה גבוהים. ישראל נכנסת למצב הזה בעמדה לא טובה – הסכסוך עם פולין עלול לפגוע בשיתוף פעולה ביטחוני ומכירות אמל״ח למדינות מזרח אירופה. ישראל צריכה לתקן את היחסים, לפני שנמצא את עצמנו יותר מבודדים בעולם.




פלג 99: סקירה עולמית 2022

תקציר

  1. 2022 תתאפיין ע״י 4 מגמות גדולות:
    1. הקורונה תשאר איתנו, והעולם יצטרך ללמוד כיצד לחיות איתה כמחלה אנדמית.
    2. בעיות כלכליות ודמוגרפיות בסין – בייג׳ין תגדיל את האשראי וההשקעות במשק כדי לשמור על צמיחה של מעל 5% ב-2022, ותנסה לפתח דרכים חדשות לעודד ילודה בקרב הציבור הסיני.
    3. האנרכיה העולמית תמשיך, אך גם יתגבש הסדר העולמי הרב-קוטבי החדש – בתחילת ינואר ארה״ב ורוסיה יפגשו בשביל לעסוק בדרישות הרוסיות, ובמזרח אסיה המדינות מתחילות להסתדר לשני מחנות: אמריקני וסיני.
      1. חשוב לשים לב בהקשר של האנרכיה העולמית גם למחירי המזון הגבוהים היסטורית בעולם. 2022 צפויה להמשיך לראות מחירי מזון גבוהים, מה שישפיע לרעה על היציבות של כלכלות מתפתחות והמצב הכלכלי של שכבות חלשות במדינות מפותחות.
    4. חדשנות טכנולוגית, שתונע ע״י התחרות הגיאופוליטית, הצורך של חברות לארגן מחדש את שרשרות האספקה שלהן וגידול משמעותי בהון סיכון (הכסף שזרם לתעשיית ההון סיכון הכפיל את עצמו מאז 2020).
      1. במיוחד יהיה מעניין לעקוב אחר הפריסה של אינטרנט לוויני, עם אמזון, starlink ו-OneWeb כולן צפויות להתחיל או להרחיב את הרשתות שלהן ב-2022.
  2. האירועים והמקומות החשובים של 2022:
    1. אפגניסטן תמשיך בהדרדרות למדינה נכשלת ומוקד אי-יציבות. חוסר היציבות באפגניסטן מקרין לרעה על פקיסטן, מה שבתורו פוגע בהשקעות הסיניות במדינה – בדיוק כפי שהערכתי בקיץ 2021.
    2. באתיופיה התיגרים נדחקו אחורה לתיגראי, ולא ידוע כרגע אם אבי אחמד, ראש הממשלה, מתכוון לדחוף פנימה לתיגראי. בכל מקרה, כפי שהערכתי שום קבוצה אתנית גדולה לא קמה לעזרת התיגרים אלא להיפך – מדינות אתיופיה העדיפו לתמוך בממשל המרכזי של אבי אחמד מול התיגרים.
    3. בנוגע למתיחות באוקראינה, ב-10 בינואר ארה״ב ורוסיה עתידות להיפגש בשביל לדון בהסדר ביטחון חדש, וסביר שנראה ירידה במתיחות מסביב למדינה ברבעון הראשון של 2022.
    4. שיחות הגרעין בווינה התחילו סבב חדש, ויש אופטימיות זהירה שהן יצליחו, לאור דיווחים שהאיראנים מוותרים על חלק מהדרישות שלהם.
    5. ב-8 בנובמבר יערכו בחירות האמצע בארה״ב. סיכוי סביר שהרפובליקנים ישיגו רוב בשני בתי הקונגרס – בית הנבחרים והסנאט – ויהפכו את ממשל ביידן למשותק.
    6. בנובמבר גם יערך הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של סין, בה שי ג׳ינפינג יועמד לבחירה מחדש כמזכיר הכללי של המפלגה.
  3. תחזיות:
    1. 90% שארה״ב תסכים להפסיק את התפשטות נאט״ו מזרחה.
    2. 90% שצינור Nord Stream 2 יאושר להפעלה השנה.
    3. 70% שארה״ב ואיראן יחזרו להסכם הגרעין עוד השנה.
    4. 80% איראן תקבל הקלה בסנקציות על תעשיות האנרגיה והבנקים, כמו גם על הכלכלה האזרחית, אך לא תראה הקלה בסנקציות הקשורות לתמיכה ומימון טרור.
    5. 95% שההסכם אליו יחזרו לא יתייחס לתוכנית הטילים האיראנית או לפעילות האזורית שלה, ויהיה בעצם העתק של הסכם הגרעין מ-2015.

להורדת הפרק – קישור.

סיכמנו בשבוע שעבר את 2021 וקראנו לה ״שנת האנרכיה הראשונה״. עכשיו הגיע הזמן להעריך מה מצפה לנו בשנה הבאה? מתיחות גיאופוליטית כמובן תישאר, ועמה נקודות החיכוך הקבועות בין המעצמות: אוקראינה, טאיוואן וכנראה שגם פקיסטן והקווקז יככבו בשנה הקרובה. אולם מה מעבר לזה? למה אנחנו יכולים לצפות בשנת 2022? בסקירה השנתית הנוכחית נעשה משהו טיפה שונה משנה שעברה – במקום להסתכל על העולם דרך מגמות ורבעונים, נסתכל עליו דרך מגמות ואירועים בזמן ובמקום. ננסה לסמן את המגמות המעניינות של שנת 2022, ואת האירועים שכנראה יעצבו במידה רבה את השנה.

המגמות הגדולות של 2022

המגמה הראשונה והכי חשובה שצריך לא רק להכיר אלא גם להפנים היא שהקורונה עדיין אתנו, והיא תישאר אתנו. ווירוס הקורונה קרוב לוודאי לא יעלם מהעולם. יש מעט מאוד מחלות ויראליות שהצלחנו כבני-אדם להכחיד. למען האמת יש בדיוק שתיים: אבעבועות שחורות ודבר הבקר [מקור]. לא סביר שנראה את המחלה נכחדת בימי חיינו.

החדשות הטובות הן שהקורונה כנראה תהפוך מפנדמית (pandemic) לאנדמית (endemic) [מקור]. חסינות עדר נבנת עבור הווירוס, ולאט לאט הווירוס כנראה יהפוך פחות קטלני. אנחנו כבר לא נחשוש מהתפרצויות, ו-ווריאנטים חדשים פחות יטרידו אותנו. מה שנצטרך ללמוד ב-2022 הוא איך לחיות עם הווירוס.

החדשות הטובות הן שנראה שהוריאנט החדש, אומיקרון, הוא כנראה תחילת הפיכתה של הקורונה למחלה אנדמית. הווירוס מדבק מאוד, יותר מדלתא [מקור]. מצד שני, דיווחים ראשונים מראים שהוא פחות חמור מדלתא [מקור]. יכול להיות שהוריאנט הזה יביא אותנו לחסינות עדר, ידחוק וריאנטים אחרים, קטלניים יותר, ויתן לנו לחזור לשגרה חדשה עם הקורונה כעוד מחלה אנדמית. כמו שפעת למשל.

עבור חלק מהעולם אלו חדשות טובות. עבור חלק אחר לא כל-כך.

בסיכום הרבעון השלישי של 2021 הבחנו בשלושה אזורים שונים בעולם והתגובה שלהם לקורונה: אלו שלומדים לחיות איתה. אלו שמנסים להדביר אותה. ואלו שאין להם ברירה אלא לחיות איתה. הקבוצה הראשונה, אלו שלומדים לחיות מורכבת בעיקר ממדינות מערביות, שמשתמשות בשילוב של חיסונים, בדיקות ועוד מעט תרופות כדי לטפל במחלה. הקבוצה האחרונה, אלו שחייבים לחיות, מורכבת מעיקר ממדינות מתפתחות שעדיין לא קיבלו מספיק חיסונים ואין להן את המשאבים לנהל סגרים או מערכי בדיקות גדולים.

ביניהן נמצאות מדינות שדוגלות באפס קורונה, כמו סין [מקור]. ווריאנט אומיקרון הוא חדשות רעות לאלו שמנסים להדביר את המחלה [מקור]. מדיניות אפס קורונה שואפת לדאוג שרוב הציבור, רוב הזמן, יהנה מחיים רגילים. המדיניות עובדת ע״י זיהוי מהיר של התפרצויות והטלת סגרים, ככה שמוקד ההתפשטות נבלם ואז נותנים לו לדעוך. אבל מה קורה כשיש עוד ועוד מוקדים? מה קורה כשההתפרצות לא דועכת אחרי שבוע?

בסוף דצמבר סין הטילה סגר על העיר שיאן (Xian) במרכז סין, עיר בת 14 מיליון תושבים. שיאן נתונה לסגר כבר כמעט שבועיים, סגר חריף כמו זה שהוטל בתחילת 2020 – לאנשים אסור לצאת מהבית חוץ מקניות מזון הכרחיות [מקור]. ככל שהתדירות והאורך של הסגרים האלו יגדל, כן יגדל השיבוש הכלכלי בסין והמחיר הפסיכולוגי שאזרחי המדינה יאלצו לשלם בשביל ״0 קורונה״. הדבר יפגע בכלכלה הסינית: הצריכה תעמוד במקום, והממשלה תצטרך להתערב בשביל לשמור על צמיחה של מעל 5% ב-2022. וזו המגמה השנייה שלנו ל-2022: בעיות כלכליות ודמוגרפיות בסין.

איך שגלגל מסתובב לו

אנחנו נראה ב-2022 את סין מגדילה את ההשקעה הממשלתית בכלכלה בשביל לשמור על צמיחה. משום שההשקעות אינן פרודקטיביות, יחס החוב לתמ״ג של סין ימשיך לגדול, והכלכלה תתקשה לפתח מקורות צמיחה אחרים חוץ מהשקעות.

הערכתי כבר ב-2021 שנראה את זה קורה משום שתי בעיות מרכזיות של סין: בעית החוב, ובעית הדמוגרפיה. שתי הבעיות יככבו ב-2022.

על בעית החוב הרחבתי במספר מקומות, כולל בקיסר אדום [ראו כאן]. בקצרה, מאז 2008 הצמיחה בתמ״ג של סין תלויה בגידול בחוב שלה. הממשל הסיני מנסה כל כמה שנים להשתלט על החוב, ואז כשהוא רואה את הפגיעה בצמיחה הוא מפסיק.

הקורבן האחרון בניסיון להשתלט על החוב הוא מגזר הנדל״ן. בייג׳ין צמצמה את הגישה של יזמים לאשראי וכתוצאה מכך יזמים גדולים, הגדול שבהם Evergrande, התחילו לסבול מקשיי נזילות משמעותיים ב-2021 [ראו כאן]. הבעיה שהאטה בשוק הנדל״ן בסין מאיימת להאט את הכלכלה כולה. אז בייג׳ין הודיעה שהיא מתכוונת להגדיל את ההשקעה בתשתיות, הודיעה על הקלות ליזמי נדל״ן, והבנק המרכזי של סין חתך את הריבית בשביל לדחוף עוד אשראי לשוק.

2022 היא שנה חשובה פוליטית למפלגה ולשי, משום שבסופה יערך הקונגרס ה-20. אז אין סיכוי שסין לא תעמוד בצמיחה של מעל 5% השנה. הם יזרקו את הכול כולל הכיור אם צריך.

ובעיית החוב אינה לא הבעיה היחידה.

בניתוח מס׳ 69 עסקנו בהרחבה במפקד האוכלוסין האחרון של סין שהתפרסם ב-2021. ראינו שם שהמצב הדמוגרפי של סין גרוע מאוד – שיעור הילודה בפועל שנמדד בסין נמוך יותר מהמודל הפסימי של האו״ם [מקור]. המשמעות היא שאם בייג׳ין לא תצליח לעודד את הילודה, אוכלוסיית סין תצטמק בחצי עד 2100. היא עלולה להתחיל להצטמק כבר ב-2023 [מקור].

מה שאנחנו הולכים לראות ב-2022 הוא את בייג׳ין מנסה למצוא דרכים לעודד אנשים להביא עוד ילדים. היא כבר מציעה סבסוד למעונות ויותר ימי חופשה לאימהות [מקור]. היא אולי תנסה ללחוץ חברי מפלגה להביא שלושה ילדים [מקור].

בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם מדינות טוטליטריות כמו סין לא יכולות פשוט להקיש באצבעות ולשנות מגמות דמוגרפיות. מדינות יכולות להציע שלל כלים ותוכניות לעודד ילודה, אך השינוי בפריון הכולל הוא בדרך כלל קטן – במקום 1.5 ילדים לאישה במהלך חייה, תוכניות יכולות להגדיל את המספר ל-1.7 או 1.8 [מקור]. הגורמים שמשפיעים על הפריון הם לא רק כלכלים. חברות בהן יש חוסר-שוויון חריף במטלות הבית – מצפים מהאישה שתעשה את כל עבודות משק הבית, בעוד הגבר נדרש בעיקר לעבוד – הן גם חברות שסובלות משיעור ילודה נמוך, לדוגמה יפן או דרום קוריאה [מקור].

בכל מקרה, ב-2022 נראה את בייג׳ין מנסה למצוא פתרונות לירידה בילודה. גם אם היא תצליח, התוצאות של שינוי במגמה לא יורגשו עד שהילדים יכנסו לשוק העבודה – אי-שם ב-2045 או 2050. עד אז בייג׳ין תצטרך להתמודד עם הכפלה של מספר הגמלאים שלה, והעול הכלכלי והחברתי שהכפלה כזו תגרום.

אנרכיה גלובאלית

המגמה השלישית החשובה של 2022 היא כמובן האנרכיה הגלובאלית שלנו. משום שאני לא רוצה להישמע כמו תקליט שבור, אני אדגיש בקצרה מה צפוי שימשך מ-2021, ומה הדברים החדשים שאפשר לצפות להם ב-2022.

מה שצפוי שימשך מ-2021 הוא החיכוך ומירוץ החימוש בין המעצמות. היחסים בין ארה״ב לסין לא ישתפרו. טאיוואן, ההימלאיה, ים סין הדרומי, מזרח אירופה – ימשיכו להיות נקודות חיכוך ועם פוטנציאל לעימותים חמושים. ארה״ב, סין, רוסיה, וכמוהן מעצמות כמו בריטניה, יפן והודו, ימשיכו בבניית הכוח הצבאי שלהן. אנחנו נראה עוד דיווחים על טילים היפרסונים, על מל״טים אוטונומים, ואיך מדינות מגדילות את ההשקעה בהבאת קווי אספקה קריטים וטכנולוגית קריטיות אליהן.

מה שכן יהיה חדש ב-2022 הוא הניסיון לגבש את הסדר העולמי הבא. ציינתי את זה כבר בסיכום של 2021: תקופה של אנרכיה גלובאלית היא גם התקופה בה מתגבש הסדר העולמי הבא [ראו כאן].

אנחנו כבר רואים את תחילתו של הסדר הבא: רוסיה והמערב עומדים לערוך מספר פגישות בינואר שמטרתן להסדיר את ההתרחבות של נאט״ו במזרח אירופה וליצור, גם אם הדבר לא נאמר במפורש, את הבסיס לאזור השפעה רוסי [מקור]. הערכתי בסוף דצמבר בניתוח מס׳ 97 שהאמריקנים יסכימו לעצור את ההתפשטות של נאט״ו, ואני עדיין מאמין שזו האופציה הסבירה ביותר [ראו כאן]. מזרח אירופה היא אזור אסטרטגי משני עבור וושינגטון, והיא לא מתכוונת להשקיע יותר מהמינימום בה.

אלו לא חדשות טובות עבור אוקראינה, אך אלו חדשות טובות לסדר הגלובאלי. ארה״ב ורוסיה קרוב לוודאי יגיעו למספר הסכמים חדשים בנוגע להתרחבות של נאט״ו, פריסה של נשק גרעיני במזרח אירופה ויצירת מנגנון חדש לטיפול בקונפליקטים. אם אנחנו רוצים למנוע מלחמת עולם שלישית, זו הדרך – ע״י יצירת מנגנון תקשורת ונורמות שיוכלו לעזור להוריד את המתיחות במזרח אירופה בטווח הארוך.

לעומת זאת, במזרח אסיה היחסים נותרים מתוחים. סין וארה״ב מתקשות להסכים על קווים מנחים, משום שהן משחקות משחק סכום אפס: ארה״ב לא תשלים מרצונה עם אזור השפעה סיני במזרח אסיה, ואזור השפעה כזה הכרחי לסין בשביל לשמור על היציבות שלה בטווח הארוך [ראו כאן]. התוצאה של זה תהיה שהאזור יעבור פולריזציה, קיטוב, בו מדינות יצטרכו להחליט עם מי משתי המעצמות הן הולכות. מזרח אסיה תזכיר את אירופה במלחמה הקרה.

אנחנו כבר רואים תנועה של שחקנים שונים לאחד ממרחבי ההשפעה: קמבודיה וסין חיזקו בשנה האחרונה את הקשרים הביטחוניים והדיפלומטים שלהן [מקור]. הפיליפינים התרחקו מסין, חוזרים למחנה האמריקני [מקור]. נראה שגם אינדונזיה מתקרבת לארה״ב, עם מספר הסכמי ביטחון שנחתמו בין המדינות, ביניהן הסכמה על הקמת דיאלוג אסטרטגי ביניהן [מקור].

המפנה של אינדונזיה הוא מפנה חשוב: משום המיקום הגיאוגרפי שלה, אינדונזיה היא קריטית לכל מאמץ אמריקני להכיל את סין במזרח אסיה. יושבת בשער של ים סין הדרומי לאוקיינוס ההודי, אינדונזיה היא קריטית לאזור ההשפעה הסיני במזרח אסיה, ומכאן גם חשובה לארה״ב כדי למנוע את התגבשות האזור הזה. נעקוב מקרוב אחר השיפור ביחסים בין המדינות.

כחלק מהאנרכיה הגלובאלית שלנו ימשיכו גם השיבושים בשרשרות אספקה ומחירי מזון גבוהים. החדשות הטובות הן שבהנחה ולא יהיו שיבושים בתפוקת גז ונפט, מחירי האנרגיה כנראה יתחילו לרדת החל מהרבעון השני של 2022 [מקור].

אולם חוץ מאנרגיה לא נראה עוד הקלות משמעותיות: השיבושים בשרשרות האספקה הגלובאליות – בעיקר בשבבים ושינוע ימי – לא צפויים להסתיים לפני 2023, אם לא מאוחר יותר [מקור]. המשמעות היא המשך עליית מחירים, בעוד יצרנים וספקים מחפשים דרכים לארגן מחדש את שרשרות האספקה שלהם.

בנוסף, עלייה במחירי האנרגיה הביאה לעלייה במחירי הדשנים [מקור] שכנראה תתבטא בעלייה נוספת במחירי המזון ב-2022 [מקור]. אנחנו כבר נמצאים ברמת מחירים גבוהה היסטורית, עם עלייה חדה במחירי המזון מאז מאי 2020. עלייה במחירי המזון תשפיע לרעה על היציבות של מדינות מתפתחות, ותפגע בשכבות החלשות במדינות מפותחות. אי-השקט של 2021 ימשיך ב-2022 ואנחנו נעקוב אחר מהומות וחלילה הפיכות חדשות בעולם המתפתח.

חדשנות טכנולוגית

יחד עם האנרכיה הגלובאלית, חשוב לשים לב גם למגמה חיובית מאוד של 2022 – חדשנות טכנולוגית. מאז 2020 כמות הכסף שזרמה להון סיכון הכפילה את עצמה [מקור]. גופים שמסורתית נמנעו מלהיכנס לתעשייה, כמו קרנות הון לאומיות ופנסיה, מתחילים להצטרף לתעשיית ההון סיכון [מקור].

דיברנו לאורך 2021 איך התחרות הגיאופוליטית בין מעצמות, ביחד עם שיבוש בשרשרות האספקה, מעודדים מדינות וחברות להשקיע בטכנולוגיות חדשות [ראו כאן]. הגידול בהון סיכון יהיה עוד כוח שישפיע לטובה על החדשנות הטכנולוגית, ע״י הגדלת המימון הזמין ליזמים. זה לא אומר שלא יהיו חברות הזנק שיכשלו, או שאפילו יוקמו חברות בשביל לגנוב כסף ממשקיעים. גידול בהון בכל תעשייה מוביל לספקולציה ושחיתות. אולם היתרון בהון סיכון שגם אם 9 מתוך 10 חברות יכשלו, האחת שתצליח לפתח מוצר מהפכני תשנה בצורה משמעותית את חיינו.

אילו טכנולוגיות? ב-2022 יזמים מתכוונים להרחיב את התחום של ״חוות אנכיות״, מתחמים שמאפשרים גידול מזון גם במקומות צחיחים או קשים לגידול כמו דנמרק ואיחוד האמירויות [מקור]. תעשיית תיירות החלל צפויה להמשיך לצמוח, מקדמת אותנו לקראת טיסות מסחריות לחלל – אולי לא לאנשים פרטיים, אך כן לעסקים שצריכים להציב לווינים [מקור]. וזו אולי המגמה הכי מעניינת לשים לב אליה ב-2022: הפריסה של רשת אינטרנט גלובאלית, מבוססת לוויינים.

כיום רוב האינטרנט שלנו תלוי בכבלים, אם אלו סיבי הנחושת בקירות הבית שלנו או סיבים אופטים על קרקעית האוקיינוס. הצורך בתשתית קרקעית מגביל את הגישה לאינטרנט עבור חלקים משמעותיים מאוכלוסיית העולם: האו״ם מעריך שכשליש מאוכלוסיית העולם מעולם לא השתמשה באינטרנט, כמעט 3 מיליארד בני אדם [מקור].

היעדר אינטרנט פוגע באנשים ופוגע ביכולת הצמיחה של תעשיית המידע. עבור אנשים, האינטרנט מציע יכולת לעבוד וללמוד מרחוק – משהו שהפך קריטי בימי הקורונה. חיבור אינטרנט יציב יכול לאפשר לילדים בכפרים מרוחקים להשיג השכלה טובה, למרות המרחק, ולאפשר לחברות ויזמים להצטרף לתעשיית המידע, גם אם הם נמצאים בחלק מרוחק של העולם.

הפתרון הוא פריסה של רשת לוויינים שתספק אינטרנט מהיר בכיסוי באמת גלובאלי – שתהפוך את ה-World Wide Web באמת ל-World Wide.

ב-2022 נראה שלוש התפחויות חשובות בכיוון הזה: ראשית, רשת Starlink של אילון מאסק, המייסד של טסלה, תמשיך לצמוח וכנראה תציע שירותי אינטרנט בהודו ותאפשר ללקוחות בים שידור אינטרנט רציף [מקור]. Starlink כיום נותנת כיסוי באירופה, ארה״ב וחלקים של אוסטרליה [מקור].

שנית, רשת OneWeb מקווה לפרוס רשת גלובאלית משלה עד סוף 2022, שתציע כיסוי אינטרנט בכל העולם [מקור]. OneWeb מכוונת ללקוחות מוסדיים ועסקיים גדולים, כמו ממשלות, כוחות ביטחון, וספקי תקשורת, בעוד Starlink מכוונת לצרכן הפרטי.

לבסוף, אמזון תשגר שני לוויינים עבור הרשת שהיא מתכננת להציע – קוויפר.

למה כל זה מעניין?

שתי סיבות: א׳ הדרום העולמי, במיוחד אפריקה, נמצא מאחור בשימוש באינטרנט. מאות מיליוני בני אדם שלא גולשים, לא לומדים ולא צורכים דרך האינטרנט. כל צמיחה ארוכת טווח של התעשייה הדיגיטלית במערב חייבת גם צירוף של הדרום העולמי לרשת האינטרנט. אינטרנט לוויני יכול לאפשר זאת בקלות יחסית.

אחוז האוכלוסייה המשתמשת באינטרנט, 2019

ב׳ מדינות מנתקות את האינטרנט בשטחן ככלי לשליטה באוכלוסייה. מדינות כמו איראן או הודו מנתקות את האינטרנט בכל פעם שיש אי-שקט אזרחי בשביל למנוע תיאום בין מפגינים ולהשיג החשכה תקשורתית [מקור]. רשת אינטרנט לוויינית יכולה לקחת ממדינות את הכוח להחשיך את האינטרנט אצלן, מאפשרת לתנועות מחאה לצמוח באופן אורגני ולאיים על משטרים. כמובן, יקח עוד זמן עד שרשתות כאלה באמת יוכלו לאיים על מדינות – הן צריכות הרבה יותר לווינים, והאנטנות צריכות להיות הרבה יותר קטנות כדי שיהיה אפשר להחביא אותן [מקור]. אנחנו גם רואים את סין מתכוונת להקים רשת לוויינים משל עצמה, כזו שקרוב לודאי תנסה לדחוק את Starlink החוצה ולשמור על שליטת האינטרנט של בייג׳ין [מקור]. בכל מקרה, זו מגמה חשובה ומעניינת, שנעקוב אחריה לאורך 2022.

זמן ומקום ב-2022

עד כאן למגמות הגדולות של 2022. מה עם אירועים ומקומות מרכזיים בשנה?

עקבנו במהלך 2021 אחר מספר נקודות חיכוך ואי-יציבות באירו-אסיה:

באפגניסטן, ראינו את ההשתלטות של הטאליבן על המדינה [ראו כאן]. כיום הוא נמצא במלחמה עזה מול דאע״ש, בעוד הכלכלה נמצאת על סף קריסה ורעב המוני [מקור]. כפי שהערכתי עוד בסוף יולי, חוסר היציבות באפגניסטן מקרין על פקיסטן: הטאליבן הפקיסטני פתח במתקפות נגד כוחות הביטחון במדינה, ומכוון את מתקפותיו גם נגד סינים במדינה [מקור]. המתקפות, ביחד עם הפגנות של אזרחים פקיסטנים נגד השקעות סיניות, מאטות את התקדמות המסדרון הכלכלי של סין פקיסטן [מקור]. אנחנו יכולים לצפות לעוד מתקפות טרור נגד יעדים סינים, ומתיחות בין איסלמבאד ובייג׳ין.

באתיופיה, הצבא האתיופי בתמיכת מליציות מקומיות הצליח לדחוק אחורה את התיגרים חזרה לתיגראי [מקור]. זאת למרות הדיווחים באמצע השנה על ״ניצחון אסטרטגי״ של התיגרים, שבפועל היה תפיסה של כמה ערים בכביש המוביל לאדיס אבבה.

הבעיה של התיגרים הייתה ונותרה חוסר תמיכה רחבה בהם. מבחינת המדינות של אתיופיה, התיגרים הם רודנים שנאבקים לחזור ולשלוט באתיופיה ביד ברזל. כפי שהערכתי, הקבוצות האתניות השונות באתיופיה יצאו לעזרתו של אבי אחמד, ראש הממשלה, ועזרו לצבא אתיופיה לדחוק את התיגרים חזרה לתיגראי.

עם הדחיקה של התיגרים חזרה לתיגראי, לא ברור מה הצעד הבא של אבי אחמד. הממשלה הודיעה שהיא לא תתקדם לתוך תיגראי כרגע [מקור]. השאלה היא האם ממשלת אתיופיה מתכוונת לפתוח במו״מ בשביל לשים סוף למלחמה, או שהיא מארגנת את הכוחות לקראת פלישה נוספת לתיגראי וכיבוש מקלה.

נוסף לאפגניסטן ואתיופיה, מסביב לטאיוואן הסינים שמרו על מתיחות, מאיימים לפעול בכל דרך לאחד את האי. בטורקיה ארדואן החל בניסוי כלכלי מסוכן, שעלול לעלות לו בהרס המשק הטורקי. וסיימנו את השנה עם ניתוח של העמדה הרוסית מול אוקראינה, והערכה שלי שרוסיה מכינה אופציה צבאית אם המערב לא יענה לדרישות שלה של הסדר ביטחוני חדש במזרח אירופה.

מה צפוי לנו ב-2022?

ב-10 בינואר בכירים מארה״ב ורוסיה יפגשו בשביל לדון במתיחות מסביב לאוקראינה, ולאחריה יהיו גם פגישות ב-12 וב-13 בינואר עם נאט״ו ועם מדינות אירופה. 90% שארה״ב תסכים לדרישה הרוסית להפסיק את ההתרחבות מזרחה של נאט״ו, גם אם לא תצהיר זאת במפורש. היא יכולה ליצור מנגנון שיקפיא את התפשטות הברית ע״י הגדלת כוחו של ה-OSCE, הארגון לשיתוף פעולה וביטחון באירופה. הרחבתי איך היא יכולה לעשות זאת בניתוח מס׳ 97 [ראו כאן].

המעניין הוא שהאיחוד האירופי יהיה גלגל חמישי בשיחות האלו: הקואליציה הגרמנית מפוצלת ביחס לרוסיה, וצרפת לא מחזיקה בהשפעה פוליטית גדולה מספיק בשביל לאחד את האיחוד סביבה. האיחוד האירופי נכנס ל-2022 עם משבר מנהיגות שיפגע ביכולת שלו להשפיע על הזירה הבינלאומית, או אפילו לקדם יוזמות בבית.

מקור המשבר בפרישה של אנגלה מרקל, והקמת קואליציה גרמנית חדשה ש – כפי שהערכתי עוד בספטמבר 2021 – סובלת מפיצול אישיות: הסוציאליסטים, ה-SPD, מחזיקים במשרת הקנצלר ותיק הביטחון. הם מחוייבים לשמירת היחסים העסקיים עם סין ורוסיה. לעומתם, הירוקים קיבלו את תיק החוץ והתיק לעניינים כלכליים, והם דובקים ברטוריקה לוחמנית מול רוסיה וסין. התוצאה הסופית היא קואליציה שמדברת בשני קולות: שרת החוץ שולחת איומים, בעוד הקנצלר משוחח עם שי ופוטין על יחסים כלכלים קרובים [מקור]. זו אינה קואליציה שמתעניינת בחזון אסטרטגי גדול איחוד האירופי, מעבר למדיניות אקלים. ספק אם היא תצליח ליצור חזית אחידה בנוגע ליחסי האיחוד עם סין או רוסיה.

והבעיה שאין מי שיחליף את גרמניה.

כמובן, יש מי שחושב שיכול להחליף את גרמניה – מקרון, שכנראה ינסה למלא את החלל שמרקל השאירה מאחוריה. לדוגמה, מקרון חתם עם איטליה מעין ברית אסטרטגית בסוף נובמבר 2021 [מקור]. המטרה של ההסכם שנחתם הוא להגדיל את התיאום בין איטליה וצרפת, כך שיוכלו ליצור חזית אחידה באיחוד. כך מקרון כנראה מקווה הוא יוכל לדחוף את גרמניה בכיוון שפריז רוצה. בהנחה והוא ינצח בבחירות באפריל השנה, אנחנו יכולים לצפות לנשיא יותר אסרטיבי בהצעות וביוזמות שלו ל״עתיד האיחוד״.

הבעיה שאף אחד לא מעוניין לראות את צרפת מנהיגה, או מאמין בה, חוץ מצרפת. גרמניה תשתף פעולה עם צרפת כל עוד היוזמות האסטרטגיות שלה לא מאיימות על האינטרסים הכלכלים של גרמניה. מה שאומר שברלין אולי תאיים על רוסיה, אך 90% שצינור נורד סטרים 2 יאושר השנה להפעלה.

פולין והמדינות הבלטיות לא רואות בצרפת מדינה שאפשר לבטוח בה מול רוסיה, לא מול הגישושים הידידותיים של מקרון לפוטין [מקור]. מבחינת מדינות מזרח אירופה, ארה״ב היא הפרטנר האמין היחיד מול מוסקבה.

משום כך לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות באפריל 2022 בצרפת, אפשר לצפות להמשך השיתוק הגיאופוליטי של האיחוד האירופי בזירה הבינלאומית.

שיחות הגרעין

אירוע אחר שמתחולל באירופה ומתקרב אולי לסיומו הן שיחות הגרעין בווינה. סיבוב נוסף של השיחות התחיל ממש בתחילת ינואר, עם אופטימיות זהירה – נראה שהאיראנים מוכנים לרדת מחלק מהדרישות שלהם, כנראה ״התחייבויות משפטיות״ שארה״ב לא תפרוש מההסכם [מקור]. אנחנו עוקבים אחרי האפשרות לחזרה להסכם הגרעין מאז אוקטובר 2020, ובכל הזמן הזה הערכתי שני דברים: איראן לא תקבל הסרה של כל הסנקציות, וארה״ב לא תקבל הסכם חדש.

אם איראן אכן מוכנה להתגמש בדרישות שלה, סביר מאוד (70%) שהשיחות יושלמו בהצלחה השנה עם חזרה של ארה״ב ואיראן להסכם הגרעין הישן. סביר מאוד (80%) שאיראן תקבל הקלה בסנקציות על תעשיית הנפט והבנקים, אך לא בסנקציות הקשורות במימון ותמיכה טרור – סנקציות ישארו נגד משרד המנהיג העליון, ומשמרות המהפכה ימשיכו להיות מוגדרים כארגון טרור. לבסוף, סיכוי כמעט ודאי (95%) שההסכם החדש יהיה ללא התייחסות לתוכנית הטילים האיראנית או פעילות הטרור שלה. איראנים לא יסכימו לדון במשהו מעבר לחזרה להסכם הגרעין של 2015.

הבעיה עבור ישראל שהסכם כזה יסגור את הגולל על האופציה הצבאית מול איראן: ארה״ב לא תתמוך בשום פעולה צבאית ישראלית, משום שהמטרה המרכזית של ארה״ב היא יציבות במזרח התיכון – וההסכם קונה לה את זה למספר שנים [ראו כאן]. עם חתימת ההסכם, ישראל תסתכן שכל תקיפה על איראן תזכה לא בתמיכה אמריקנית – אלא בגינוי, ומשבר משמעותי ביחסים.

ישראל צריכה להתכונן לתרחיש הסביר של הסכם גרעין, ולהתמקד בעבודה עם האמריקנים ושותפים מקומיים בהגבלת ההשפעה האזורית האיראנית.

הולכים לבחירות

לקראת סוף השנה יהיו לנו את שני האירועים הגדולים של 2022, ואף אחד מהם הוא לא המונדיאל:

ב-8 בנובמבר יערכו בחירות האמצע בארה״ב. כפי שהערכתי כבר בנובמבר 2020, הרפובליקנים חילקו מחדש את המחוזות במדינות בהם הם שולטים, משפרים את הסיכוי שלהם לקחת את בית הנבחרים [מקור]. סביר מאוד שאחרי הבחירות בנובמבר, בית הנבחרים יהיה בשליטה רפובליקנית.

בסנאט התמונה יותר מורכבת: התחרות היא על 34 מושבים, 20 מושבים רפובליקנים ו-14 דמוקרטים. מתוך הרפובליקנים, ב-5 מהם הסנטור המכהן לא יתחרה שוב, מה שמגדיל את הסיכוי להפיכה של אחד המושבים לדמוקרטי. מצד שני, משום שבדרך כלל המפלגה של הנשיא המכהן משיגה תוצאות גרועות בבחירות האמצע, סביר שנראה את הרפובליקנים משיגים רוב בקונגרס, בבית הנבחרים ובסנאט, מה שיהפוך את ממשל ביידן למשותק פוליטית.

האירוע הגדול השני של נובמבר הוא הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, בה יועמד לבחירה מחדש שי ג׳ינפינג. הערכנו ש-2022 תהיה שנת מתיחות מסביב לטאיוואן משום הבחירות [ראו כאן] ואנחנו נעקוב מקרוב אחר מצר טאיוואן למחטף סיני, כמו גם לנסות ולראות האם יש מתחים בתוך המפלגה וניסיון להדיח את שי.

סיכום

שנת 2022 צפויה להיות שנה מלאה באירועים. אם זו המתיחות באוקראינה, השנה הגורלית של שי ג׳ינפינג בסין או חדשנות טכנולוגית בחלל – 2022 תמשיך את התנודתיות הרבה שראינו ב-2021. למזלנו, הודות לניתוח הגיאופוליטי, יש לנו הבנה טובה יותר של השחקנים, הכוחות והמגמות שיעצבו את השנה החדשה. עכשיו רק נותר לראות איך היא מתפתחת.




פלג 72: סיכום רבעון 2 2021

תקציר

  1. הערכתי שברבעון השני והשלישי נראה עלייה במתיחות בין סין ורוסיה לארה״ב, עם יותר תקריות גבול, תרגילים צבאיים ואולי אף קרבות מוגבלים. ראינו את סין ממשיכה את מלחמת ההתשה שלה נגד טאיוואן. רוסיה פעלה להעלות את המתיחות בגבולותיה. בתחילת השנה ראינו עלייה במספר התקריות במזרח אוקראינה, בין החבלים הבדלנים של דונבאס ובין הכוחות האוקראינים.
  2. סביר שנמשיך לראות תקריות ימיות בין רוסיה ונאט״ו, ולחץ צבאי נוסף של מוסקבה על אוקראינה ומדינות מזרח אירופה. בבלארוס לא צפוי שינוי כלשהו לטובת האופוזיציה, עם לוקשנקו ממשיך לרדוף אותה בתמיכת הקרמלין. במזרח אסיה אנחנו יכולים לצפות להמשך המתיחות, , ולהמשך בניין הכוח האמריקני באזור, על חשבון הנוכחות הצבאית שלהם במזרח התיכון.
  3. סביר שנראה עוד ועוד עסקים נפתחים מחדש באירופה, ואת החזרה לכמעט שגרה שם לקראת סוף 2021. וריאנט דלתא עלול תיאורטית לגרום לעלייה בתחלואה שתכריח סגר במדינות בהן אחוז המחוסנים לא גבוה מספיק. חשוב להמשיך ולעקוב אחר מספר המאומתים החדשים, ועלייה במספר המאושפזים. ביחד המספרים האלו יתריעו אם אנו עומדים בפני סגרים חדשים.
  4. צפינו שהרבעון השני יראה עלייה משמעותית במספר המהגרים בגבול ארה״ב-מקסיקו, כתוצאה מההרס הכלכלי שגרמה הקורונה במרכז אמריקה. בחודשים מרץ עד מאי כולל נתפסו בגבול ארה״ב-מקסיקו 530 אלף מהגרים בלתי חוקיים. לשם השוואה, זה יותר מהגרים שנתפסו מהשנים 2018 או 2020. מספר המהגרים ימשיך להיות גבוה ב-2021 ו-2022, וישמש את הרפובליקנים לנגח את ביידן והדמוקרטים. לממשל הנוכחי או הבא לא תהיה ברירה אלא להקים מחסום מתקדם בגבול, דיגיטלי, פיזי, או שילוב שלהם.
  5. הפעם האחרונה שהעולם חווה עלייה דרסטית כזו במחירי המזון הייתה 2010, ומה שקיבלנו לאחר מכן היה האביב הערבי. מה שצריך להטריד אותנו הוא מה יבוא אחרי האינפלציה במזון שמתרחשת עכשיו. אני מעריך שאנחנו נראה גלי הפגנות במזרח התיכון וגלי מהומות בארה״ב, אם ברבעון הרביעי של 2021 ואם ב-2022.

להורדת הפרק –קישור.

לפני חצי שנה פרסמתי את התחזית של פל״ג ל-2021. עכשיו כשאנחנו בסופו של הרבעון השני של 2021, הגיע הזמן לחזור אל התחזיות שפרסמתי, לראות מה הוכח כנכון, מה לא, ולעדכן את התחזית לרבעון השלישי של השנה.

ציפיתי שהרבעון השני יאופיין ע״י שלושה דברים גדולים: משבר הגירה בדרום ארה״ב, התפרצות של עימותים מוגבלים בין סין ורוסיה למדינות הסובבות אותן ומול אמריקה, והבחירה של נשיא שמרן באיראן. הרבעון הזה לא אכזב: בדרום ארה״ב מספר המהגרים החודשי הגיע לשיא כ-180 אלף מהגרים בלתי חוקיים שנתפסו בין החודשים מרץ למאי כולל. באוקראינה ובטאיוואן ראינו את סין ורוסיה מפעילות כוח צבאי. ולראשות איראן נבחר נשיא שמרן במיוחד, איברהים ראיסי.

הסקירה היום תעסוק בתחזיות שהיו לנו לרבעון השני, ותעדכן את הציפיות שלנו לרבעון השלישי: מתיחות גיאופוליטית תמשיך לשלוט בזירה הבינלאומית, עם אפשרות לעימות חדש בהימלאיה. הפתיחה של ארה״ב ואירופה כנראה תמשיך, למרות וריאנט דלתא. ואינפלציה במחירי המזון עלולה להביא למזרח התיכון גל הפגנות ומהומות חדש. הכול בפרק היום, בואו נתחיל.

מאדים בעליה

הנחת היסוד של הגיאופוליטיקה כמדע, כתיאוריה הבאה להסביר את המציאות, הוא שיש קשר בין המרחב הגיאוגרפי והפעילות האנושית. הקשר הזה הוא לא דטרמיניסטי – גיאוגרפיה אינה גורל – אך הוא בהחלט קיים: טופוגרפיה ואקלים קובעים במידה רבה את הצרכים והמגבלות של בני-אדם. ברגע שאנחנו מבינים את זה, לעיתים הקשרים האלו נראים טריוויאליים – ודאי שהרים מגבילים תנועה, כפי שנהרות עוזרים לה. ודאי שלהיות ליד חוף הים עוזר למסחר, כפי שלהיות בלב מדבר מקשה עליו.

הערכתי שברבעון השני והשלישי נראה עלייה במתיחות בין סין ורוסיה לארה״ב, עם יותר תקריות גבול, תרגילים צבאיים ואולי אף קרבות מוגבלים. ההערכה הזו הייתה מבוססת לא על ידע נעלם שיש לי, אלא על הבחנה פשוטה: רבעון 2 ו-3, שחופפים לאביב וקיץ, הם אידיאלים מבחינת מזג אוויר לפעילות צבאית. במזרח אירופה השלג מפשיר והבוץ מתקשה לקראת אפריל-מאי, בהימלאיה הקרח מפשיר, בים מזג האוויר לרוב רגוע יותר. אם מדינות רוצות להילחם, הן יעדיפו למקד את הפעילות שלהן ברבעונים האלו. ואכן זה מה שהיה לנו ברבעון השני:

ראשית, ראינו את סין ממשיכה את מלחמת ההתשה שלה נגד טאיוואן, עם שיגור עוד ועוד מטסים לתוך השטח האווירי שלה וביצוע תרגילים לדימוי פלישה לאי. כך לדוגמה ביוני, 28 מטוסים סינים, כולל מפציצים כבדים, חדרו לשטח האווירי של האי, החדירה הגדולה ביותר עד כה [מקור]. לאורך הרבעון ראינו את סין מתרגלת הפעלה של כוחות ים, אוויר וקרקע, במתארים שנועדו לדמות פלישה אמפיבית [מקור]. בניתוח מס׳ 64, ״המלחמה על טאיוואן״ [ראו כאן] הבהרנו שכל התרגילים האלו נועדו להתיש את האי, והם מהווים חלק מהמלחמה שסין כבר מנהלת נגדו.

טאיוואן לא הייתה היחידה לסבול מלחץ סיני. בים סין הדרומי, מספר מטוסים סינים חדרו לשטח האווירי של מלזיה, מרחק של כ-1,500 ק״מ מהחוף של בייג’ין [מקור]. יש בצעד הזה לאותת על היכולת הגדלה של סין לפעול בזירה האווירית של כל דרום מזרח אסיה, איתות שמכוון לא רק למדינות דרום מזרח אסיה אלא גם לארה״ב. לאמריקנים כוחות בתאילנד וסינגפור, והחדירה הסינית למלזיה היא איתות ברור של בייג׳ין שהיא יכולה להגיע גם לכוחות האמריקנים הרחק משטחה.

נוסף לחדירת המטוסים למלזיה, ראינו מתיחות גם בין סין והפיליפינים סביב אחד האיים בים [מקור]. מדובר בהידרדרות ביחסים בין שתי המדינות: תחת דוטרטה, שנבחר ב-2016, הפיליפינים וסין התקרבו, גם על חשבון ארה״ב. אבל נראה שהאגרסיביות הסינית בים הביאה את מנילה לעשות חישוב מסלול מחדש: הפיליפינים נוקטים כעת בקו אגרסיבי מול בייג׳ין, בעודם משפרים את היחסים עם ארה״ב.

כמו סין גם רוסיה פעלה להעלות את המתיחות בגבולותיה. בתחילת השנה ראינו עלייה במספר התקריות במזרח אוקראינה, בין החבלים הבדלנים של דונבאס ובין הכוחות האוקראינים. הרוסים ריכזו כוחות באזור ועלה חשש בסביבות אפריל שמוסקבה מתכוננת לפלישה מאסיבית לאוקראינה.

הראנו בניתוח מס׳ 61, ״תקועים במינסק״ [ראו כאן], שפלישה כזו כנראה מעולם לא תוכננה. יותר סביר שמוסקבה קיוותה להלחיץ את האוקראינים בשביל עילה למלחמה מוגבלת במזרח, מלחמה שבסופה רוסיה תוכל לכפות את הסכמי מינסק על קייב. האוקראינים לא נתנו עילה למלחמה, אך פוטין קיבל פרס ניחומים – פגישה עם הנשיא ביידן בג׳נבה ב-16 ביוני. אחרי חצי שנה בה הממשל הגדיר ושב והגדיר את רוסיה כאיום, המסר בפגישה הפך הרבה יותר מתון, עם דגש על ניהול היחסים ועל-כך שארה״ב אינה רוצה לפעול נגד רוסיה.

כאן אצלנו במזרח התיכון ישראל וחמאס ניהלו סבב לחימה, הגדול ביותר בהיקפו מאז צוק איתן. לצערנו, סבב הלחימה לא הביא לאיזה שינוי מדיני – אם בצורה של הסכם הפסקת אש, אם תוכנית כלשהי לפרז את הרצועה.

במפרץ הפרסי, איראן המשיכה בפעילות העוינת שלה: כוחות איראנים הטרידו ספינות של חיל הים האמריקני, מכריחות אותן לפחות בתקרית אחת לירות לאזהרה [מקור]. הייתה לנו פגיעה בספינות משא ישראליות, כנראה חלק ממלחמת הצללים בין ירושלים וטהרן, וכל העת נמשכים שיגורי טילים ומל״טים מתימן לערב הסעודית.

הבחירה של ראיסי לנשיא קרוב לודאי לא תשנה את דפוס הפעילות הזה: איראן תמשיך לחזק את השליחים שלה באזור, ותחפש כיצד לערער את ערב הסעודית, ישראל והאמריקנים. מצד שני, בחירתו של ראיסי קרוב לודאי לא תפגע במשא ומתן לחזרה להסכם הגרעין: המנהיג העליון תומך בשיחות, ובסופו של יום תיק הגרעין שייך לו [מקור]. ראיסי גם נתפס כמי שיציית לכל הוראה של המנהיג העליון, ולא ינסה לחתור תחתיה.

מכאן סביר שבחצי השני של 2021 איראן תקבל הקלה בסנקציות, וגישה לכספים שהוקפאו מאז 2018, אז טראמפ פרש מהסכם הגרעין. אלו חדשות טובות ורעות לישראל: אלו חדשות רעות מפני שלטהרן יהיו משאבים גדולים יותר לחזק את המליציות שלה. מספר משלוחי הנשק לסוריה ולבנון כנראה יגדל, ואפשר ונראה פריסה של עוד נכסים אסטרטגים בתימן, כמו מל״טים מתקדמים וטילים בליסטים ארוכי טווח.

מצד שני, ראיסי תומך ברעיון של ״כלכלת ההתנגדות״, של הפיכת המשק האיראני לעצמאי [מקור]. הוא קרוב לודאי לא יאיים על האינטרסים הכלכלים של משמרות המהפכה, שנהנים מהניתוק של הכלכלה האיראנית מהשוק העולמי. מכאן שבמקום שטהרן תנצל את ההקלה בסנקציות לבנות את עצמה כלכלית ולמשוך הון וחברות זרות, היא תעדיף להשקיע את המשאבים החדשים בחיזוק המליציות שלה וברכש ציוד הדרוש לה – ללא רפורמות מבניות משמעותיות [מקור].

האגרסיביות האיראנית החדשה גם יכולה לעזור לישראל ביחסיה עם המרחב הערבי: ערב הסעודית היא המטרה הראשית של הטילים והמל״טים האיראנים מתימן. לאחרונה הודיע הפנטגון שהוא מוציא את סוללות הפטריוט מסעודיה, כנראה לפריסה מחדש במזרח אסיה או מזרח אירופה [מקור]. הסעודים יודעים שישראל יכולה לספק את הכלים והניסיון בשביל הגנה אווירית כמעט הרמטית, אך זה תלוי בהאם ריאד תנרמל או לא את היחסים אתנו. כרגע הסעודים מחפשים מדינות אחרות להשיג מהן סוללות הגנה – הסכם שנחתם באפריל השנה בין ריאד ויוון כולל את הפריסה של סוללת פטריוט אחת לערב הסעודית [מקור].

אסור לירושלים להסכים למכירה של סוללות יירוט כמו ״כיפת ברזל״ לערב הסעודית ללא נרמול יחסים מצידה. ברור לי שזה יפגע ברווחים של רפא״ל, וברור לי שיהיה לחץ בממסד הביטחוני לעזור לסעודים מול האיראנים ללא קשר לטיב היחסים, אך אסור לישראל להפסיד תמריץ חשוב לנרמול היחסים. ככל שערב הסעודית תפנים מהר יותר שהאמריקנים לא חוזרים למזרח התיכון, ושהיא לבד מול האיראנים, כן היא תמהר להבין שאין לה ברירה אלא לנרמל אתנו את היחסים, ואולי סוף-סוף להביא גם את שאר המרחב (עיראק, לבנון, עומאן, כווית) לנרמל אתנו יחסים.

בזירה האירופית, סביר שנמשיך לראות תקריות ימיות בין רוסיה ונאט״ו, ולחץ צבאי נוסף של מוסקבה על אוקראינה ומדינות מזרח אירופה. ברבעון השלישי ההקמה של צינור הנורד-סטרים 2 אמורה להסתיים, ועם הזרמת הגז מוסקבה תהיה חופשית יותר לנקוט קו עימות מול קייב ופולין. המטרה היא לא לכבוש את המדינות האלו, אלא לערער אותן, ולפגוע בלכידות של נאט״ו. בבלארוס לא צפוי שינוי כלשהו לטובת האופוזיציה, עם לוקשנקו ממשיך לרדוף אותה בתמיכת הקרמלין. בקווקז אפשר ונראה עימות צבאי נוסף בין אזרבייג׳ן וארמניה, שמאשימות זו את זו בהפרת הסכם הפסקת האש [מקור]. עימות כזה ייתן לרוסיה תירוץ רק להגדיל את הכוחות שלה באזור.

במזרח אסיה, המפלגה הקומוניסטית של סין תחגוג 100 שנים ב-1 ביולי, וסביר שנראה תרגיל צבאי סביב טאיוואן. בהימליה החורף הסתיים, וההודים הציבו בסוף יוני 50 אלף חיילים ליד הגבול עם סין [מקור]. לפי מספר דיווחים גם סין וגם הודו הגדילו את הכוחות שלהם ושיפרו את התשתיות במהלך השנה החולפת, כהכנה לאפשרות של תקרית בגבול [מקור]. אנחנו יכולים לצפות להמשך מתיחות במזרח אסיה, ולהמשך בניין הכוח האמריקני באזור, על חשבון הנוכחות הצבאית שלהם במזרח התיכון.

עד כדי דלתא

הקורונה נכנסה לחיינו לפני כשנה וחצי ושבשה את הכלכלה הגלובאלית. מפעלים הושבתו, עסקים נסגרו, וכולנו היינו צריכים לבלות חודשים בבית, או בנתיב מוגבל של בית-עבודה. התקווה העיקרית שלנו הייתה שהחיסונים יצליחו להחזיר אותנו לשגרת חיינו, ומהר.

לשמחתנו, זה אכן קורה: ישראל הצליחה לחסן כמעט 60% מהאוכלוסייה שלה, ושבה לכמעט שגרה כבר הרבעון. בארה״ב כמחצית מהאוכלוסייה חוסנה, ורוב המדינות חזרו לשגרה, עם עסקים נפתחים מחדש. הצרכנים האמריקנים, שבמשך חודשים לא היו יכולים לקנות ולבלות, עכשיו מוציאים את מה שחסכו על מסעדות, חופשות ובילויים אחרים. הכלכלה האמריקנית צמחה ב-6% ברבעון הקודם, וצפויה לצמוח ב-9% ברבעון הזה [מקור].

אפילו האיחוד האירופי, שסבל מקשיים רבים בתחילת השנה, הצליח להאיץ את מספר החיסונים שלו, וצפוי להגיע ל-70% מחוסנים מהאוכלוסייה כבר ברבעון השלישי של 2021. סביר שנראה עוד ועוד עסקים נפתחים מחדש באירופה, ואת החזרה לכמעט שגרה שם לקראת סוף 2021.

בעולם המתפתח החדשות הן פחות טובות, אך יש מקום לאופטימיות: אחרי גל מאסיבי של מקרים בהודו בחודשים מרץ-מאי, הקורונה שוב מתייצבת במדינה. מספר המחוסנים עולה בהתמדה, והגיע כבר לרבע מיליארד בני אדם שקיבלו לפחות מנה אחת של חיסון. ארה״ב, שנהנת מעודף חיסונים, החלמה לתרום אותם למדינות הנזקקות להם: מקסיקו, טאיוואן, ומדינות באפריקה [מקור]. מדינות העולם השלישי ימשיכו לפגר מאחור מבחינת חיסונים ב-2021, אבל בתקווה הפער יצטמצם ב-2022 וגם הדרום העולמי יוכל לחזור לשגרה כלכלית.

יחד עם החדשות הטובות, חשוב לשים לב לוריאנט החדש של הקורונה – וריאנט דלתא. הזן החדש מדבק יותר מהזן המקורי, אלפא, ועלול תיאורטית להחזיר אותנו לסגרים אם לא רוב האוכלוסייה תחוסן. גם אנשים מחוסנים יכולים להידבק, אך כרגע נראה שהמחוסנים סובלים מסימפטומים חלשים, ללא צורך באשפוז [מקור].

וריאנט דלתא עלול תיאורטית לגרום לעלייה בתחלואה שתכריח סגר במדינות בהן אחוז המחוסנים לא גבוה מספיק. בארה״ב מאז אפריל יש ירידה במספר החיסונים החדשים הניתנים, ולא סביר שהמדינה תגיע ל-70% מחוסנים עד סוף 2021. עם ההתפשטות של וריאנט דלתא אצלה, אפשר ונראה חזרה של הגבלות על התקהלות, ואולי אף סגרים בנקודות התפרצות. גם האיחוד האירופי עלול להחזיר חלק מההגבלות, אם לא יצליח להשתלט על התפרצות הוריאנט אצלו. החיסונים אפשרו לנו לחזור לשגרה, אך אנחנו עדיין לא סיימנו את המאבק מול הקורונה. חשוב להמשיך ולעקוב אחר מספר המאומתים החדשים, ועלייה במספר המאושפזים. ביחד המספרים האלו יתריעו אם אנו עומדים בפני סגרים חדשים.

המהגרים באים

חוץ מהחיסונים, צפינו שהרבעון השני יראה עלייה משמעותית במספר המהגרים בגבול ארה״ב-מקסיקו, כתוצאה מההרס הכלכלי שגרמה הקורונה במרכז אמריקה. כבר באוקטובר, בניתוח מס׳ 37, עמדנו על כך שהקורונה מערערת את מדינות מרכז אמריקה ובמיוחד מקסיקו, ושהשכנה מדרום תהפוך עם הזמן להיות האתגר הכי משמעותי לוושינגטון [ראו כאן]. לא טעינו.

בחודשים מרץ עד מאי כולל נתפסו בגבול ארה״ב-מקסיקו 530 אלף מהגרים בלתי חוקיים. לשם השוואה, זה יותר מהגרים שנתפסו מהשנים 2018 או 2020, ואנחנו עדיין לא סיימנו את השנה. 2021 צפויה להיות שנת שיא מבחינת הגירה, ולעקוף את שנת 2019, אז נתפסו כמעט מיליון מהגרים בגבול.

מספר תפיסות של מהגרים בלתי חוקים בגבול ארה״ב מקסיקו לפי שנה. שימו לב: השנה הפדראלית בארה״ב, שנת התקציב, מתחילה באוקטובר.

ממשל ביידן מנסה לטפל בבעיה בשני מישורים: את המהגרים שכבר מגיעים הוא מנסה לעצור ע״י גירוש, פתיחת מתקני כליאה ועידוד מקסיקו ומדינות המשולש (הונדורס, אל-סלבדור וגואטמלה) לשלוח חיילים לגבול שלהן [מקור]. באפריל מקסיקו שגרה חיילים לגבול הדרומי שלה בניסיון להשתלט על ההגירה ממדינות המשולש. הבעיה שכמעט מחצית מהמהגרים לגבול הם מקסיקנים, מה שאומר שבעית ההגירה לא תפתר ע״י חסימת הנתיבים ממדינות המשולש.

במקביל למאמצים בגבול לעצור את המהגרים, ממשל ביידן מעוניין לשפר את המצב הכלכלי והחברתי במדינות המשולש ומקסיקו, ע״י עידוד חברות אמריקניות להשקיע שם. סגנית הנשיא קמלה האריס, שקיבלה לאחריותה את הטיפול במשבר הגבול, הודיעה בסוף מאי שהיא הצליחה לגייס שורה של חברות אמריקניות, ביניהן מייקרוסופט ומאסטקרד, שהתחייבו להשקיע במדינות המשולש [מקור].

הבעיה של הממשל שכנראה ייקח שנים עד שההשקעה תתבטא בירידה במספר המהגרים. מדינות מרכז אמריקה סובלות מעוני כרוני, פשיעה רחבה בערים ושחיתות. לפני כשלוש שנים סקרתי את המצב במדינות המשולש בפרק של המשחק הגדול, פרק מס׳ 26 [ראו כאן], ושם הראתי שחלק מהמדינות הן על סף אנרכיה, עם כנופיות שולטות בחלקים נרחבים של הערים המרכזיות. אלו לא בעיות שיפתרו מחר או אפילו בעוד שנה, ואלו גם בעיות שלא יפתרו רק ע״י השקעה כלכלית: נדרשת תמיכה ולעיתים לחץ פוליטי כדי להבטיח שהשלטונות במדינות האלו יפעלו לטובת תושביהן.

מה לכן שצפוי שיקרה? מספר המהגרים ימשיך להיות גבוה ב-2021 ו-2022, וישמש את הרפובליקנים לנגח את ביידן והדמוקרטים. הטיפול בהגירה כבר פוגע באחוזי התמיכה בביידן, עם פחות מחצי מהאמריקנים חושבים שהוא עושה עבודה טובה בנושא ההגירה וביטחון הגבול [מקור]. לממשל הנוכחי או הבא לא תהיה ברירה אלא להקים מחסום מתקדם בגבול, דיגיטלי, פיזי, או שילוב שלהם. טיפול בבעיות השורש שגורמות להגירה הוא נכון וחשוב, אך הוא לא יספק את הבוחרים, והוא לא יצליח בטווח המידי לעצור את ההגירה הבלתי חוקית. עבור הדמוקרטים בעיית ההגירה עלולה לעלות להם במושבים בבחירות לקונגרס ב-2022, כחלק מהגל האדום עליו דיברנו בניתוח מס׳ 39, ״אחרי הבחירות״ [ראו כאן].

אינפלצית מזון

אני רוצה לסיים את הסקירה העולמית עם מגמה מטרידה, שאני חושב שתגדיר את המחצית השנייה של 2021 וכנראה גם את 2022: אינפלצית מזון.

יש לנו כבר אינפלציה ב… טוב, הכול בערך: בשבבים, בחומרי בניין, אפילו במחיר של מזון מהיר [מקור]. חלק מהאינפלציה הזו נובעת משיבושים בשרשרות האספקה העולמיות, אם בייצור ואם בלוגיסטיקה שלהן. בזמן הקורונה קווי השיט העולמיים שובשו עקב ירידה בביקוש למוצרים, מה שהקטין נפחי ייצוא מסין, ועיכובים בפריקה של ספינות בנמל עקב מחסור בעובדים. עכשיו הזינוק מחדש בביקוש, מונע בעיקר ע״י ארה״ב, גורם לפקקים משמעותיים בנמלים גם בסין וגם במערב ארה״ב [מקור]. הפקקים האלו מתבטאים בעלייה במחירי ההובלה: מחיר השינוע של מכולות מנמל שנחאי לדוגמה גדל ב-700% מאז אוגוסט 2020 [מקור].

הקשיים הלוגיסטים האלו מחלחלים לכל הכלכלה: מחירם של חומרי גלם וחלקים עולה, ויצרנים צריכים להשבת קווי ייצור בעודם ממתינים לחלקים. העלייה בעלויות הייצור כמובן עוברת חלקית לצרכנים, מה שגורם לעליית מחירים.

בנוסף לקשיים הלוגיסטים יש לנו גם קשיים בשוק העבודה: עסקים אמריקנים מתקשים להשיג עובדים, במיוחד בתעשיות כמו מזון מהיר ואירוח [מקור]. סיבה אחת למחסור היא תשלומי אבטלה נדיבים, אך זה לא כל הסיפור. חלק מהעובדים שפוטרו מהתעשיות האלו עברו לתעשיות אחרות, או פתחו עסקים משל עצמם – שפים לדוגמה התחילו לבשל בבתים במקום לעבוד במסעדות [מקור]. מלצרים הלכו לעשות הסבת מקצוע. בנוסף, מפני שכל העסקים חוזרים לעבוד בבת אחת, הביקוש לעובדים הוא גבוה, מה שמגדיל את יכולת המיקוח של העובדים מול אותם עסקים. התוצאה היא שאנו רואים רשתות מזון מהיר כמו מקדונלדס או צ׳יפולטה שמעלים את השכר השעתי ל-16 דולר או מציעים לשלם לעובדים שלהם על לימודי הקולג׳ [מקור]. כמובן, הגדלת המשכורות שלהם רק מעודדת עוד את אינפלצית המחירים.

אולם אינפלצית המחירים הכללית היא לא הבעיה הכי מטרידה, מנקודת מבט גיאופוליטית. הבעיה הכי מטרידה היא האינפלציה במחירי המזון: מאז תחילת 2021 אינדקס מחירי המזון של האו״ם גדל מעל 15% [מקור]. חלק מזה נובע מחזרה של הביקוש העולמי למזון: מסעדות נפתחו מחדש ואנשים יצאו לבלות. הביקוש לדגנים, בשר, ומוצרי מזון נוספים גדל משום החזרה לשגרה.

הבעיה שהעלייה במחירי המזון לא נובעת רק מחזרה של הביקוש, אלא גם מפגיעה בהיצע. בקיץ 2020 צפון מזרח סין סבלה משיטפונות שהשמידו יבול חקלאי רב [מקור]. בעקבות השיטפונות, ובעקבות העלייה בביקוש לבשר, סין נמצאת ב-2021 במסע קניות של סויה ותירס, הדגנים העיקריים המשמשים להזנת חזירים, פרות ועופות [מקור]. במקביל, שניים מהאזורים החשובים בעולם לגידול תירס וסויה – דרום ברזיל ומערב ארה״ב – סובלים מבצורות קשות. ברזיל חווה את הבצורת הקשה ביותר מזה כמעט 90 שנה, בצורת המאיימת להרוס את יבול התירס של האזור [מקור]. במערב ארה״ב הבצורת פוגעת ביבולי הסויה והתירס של מינסוטה, איווה ומדינות נוספות [מקור].

הפעם האחרונה שהעולם חווה עלייה דרסטית כזו במחירי המזון הייתה 2010, ומה שקיבלנו לאחר מכן היה האביב הערבי [מקור]. בזמן שאינפלציה במחירי המזון לא פוגעת בשכבות מעמד הביניים והעשירון העליון, ופוגעת פחות במדינות מפותחות, היא מהווה גורם מערער משמעותי למדינות מתפתחות ופוגעת משמעותית בשכבות הנמוכות בחברה. מה שצריך להטריד אותנו הוא מה יבוא אחרי האינפלציה: מהומות במצרים? עיראק? אולי גל הפגנות חדש באיראן? ומה יקרה כשתשלומי האבטלה יסתיימו בארה״ב בספטמבר, והשכבות הנמוכות יסבלו מירידה בהכנסה ביחד עם אינפלציה גבוהה?

אני מעריך שאנחנו נראה גלי הפגנות במזרח התיכון וגלי מהומות בארה״ב, אם ברבעון הרביעי של 2021 ואם ב-2022. אנחנו צריכים להיות מוכנים לתרחיש בו מדינות כמו מצרים, טורקיה – שסבלה מאוד מהקורונה עם אינפלציה של 12% ב-2020 – ירדן, עיראק ואיראן משותקות ע״י מהומות.

סיכום

העולם מתחיל לצאת ממשבר הקורונה, אך יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות: וריאנטים חדשים מאיימים להחזיר אותנו אחורה, אם לא נצליח להעלות את אחוזי החיסון. הכלכלות הגדולות של העולם נפתחות, אך סובלות במחסור מהכול, משבבים עד קטשופ. מתיחות גיאופוליטית הייתה בולטת ברבעון הקודם, ותמשיך להיות בולטת גם ברבעון הזה. אולם האיום באי-יציבות הוא לא רק חיצוני, בין מדינות: אינפלציה במחירי המזון עלולה לערער מדינות גם מבפנים. סיימנו מחצית אחת של 2021 – ונראה שהמחצית השנייה עומדת להיות עוד יותר מעניינת.