1

פלג 95: שני המשברים של אירופה

תקציר

  1. ישנם שני משברים מרכזיים כיום במזרח אירופה – משבר המהגרים בגבול פולין-בלארוס, ומשבר צבאי בין רוסיה ואוקראינה.
  2. משבר המהגרים נוצר ביוזמת בלארוס, שמעוניינת לסחוט את האיחוד האירופי. נראה שלוקשנקו, נשיא בלארוס, מקווה להשיג שני דברים ע״י המשבר: להכריח את האיחוד להסיר חלק מהסנקציות על בלארוס; לבסס את החשיבות של בלארוס ליציבות של האיחוד.
  3. המשבר הצבאי בין רוסיה ואוקראינה נראה שהתחיל מתיבת תהודה מערבית שהוזנה ע״י ארה״ב ואוקראינה.
  4. הרוסים לא יושבים על הגדרות באוקראינה. ריכוז הכוחות ״החריג״ שמדברים עליו האמריקנים יכול להיות מוסבר כחלק מהשינויים במערך הכוחות האסטרטגים במערב רוסיה, לא בהכרח מכוונים לפלישה.
  5. בכל מקרה, גם אם רוסיה שוקלת צעד התקפי כלשהו באוקראינה, הוא כנראה יהיה מוגבל בהיקפו. רוסיה יכולה ע״י האיום בפלישה, או לכל היותר במבצע צבאי מוגבל, להכריח את אוקראינה, ארה״ב ואירופה לקבל את התכתיבים שלה באזור.
  6. מהם? א׳ יישום של הסכמי מינסק כפתרון היחיד למלחמה במזרח אוקראינה; ב׳ הפסקת הזרמת הגז הרוסי דרך אוקראינה; ג׳ אישור צינור נורד סטרים 2, שתהליך האישור שלו הושהה באמצע נובמבר.

להורדת הפרק – קישור.

בשלושת השבועות הראשונים של נובמבר דיברנו על סין, על טאיוואן, ועל משבר אפשרי במצר טאיוואן [ראו כאן, כאן וכאן]. בזמן שדיברנו על משבר אפשרי בטאיוואן נראה שהתחולל משבר ממשי במזרח אירופה: אלפי מהגרים ניסו לחצות את גבול בלארוס-פולין לגרמניה, ודיווחים חדשים הופיעו על ריכוז כוחות רוסים ליד אוקראינה. הגבול המזרחי של האיחוד האירופי הפך לסצנה מסרט מלחמה: אלפי מהגרים נואשים מנסים לחצות, עם חיילים פולנים דוחפים אותם אחורה.

מהגרים בגבול פולין-בלארוס

מה בדיוק מתחולל במזרח האירופה? מי מקדם את משבר המהגרים בגבול בלארוס-פולין? והאם הרוסים מתכוננים למבצע צבאי חדש נגד אוקראינה? בניתוח היום ננסה להבין מה המשחק שפוטין ולוקשנקו משחקים, מה ארה״ב ואוקראינה מנסות לעשות עם דיווחים על ״פלישה אפשרית״, ואיך דווקא כאוס הוא שמשרת את המדינה הרוסית. על הכל בניתוח היום, בואו נתחיל.

משבר המהגרים בגבול פולין-בלארוס

בקיץ 2021 התחילו להופיע דיווחים על מהגרים שחוצים באופן לא חוקי את הגבול לאיחוד האירופי [מקור]. בקריאה ראשונה הדיווחים האלו נשמעו מוכרים – הנה שוב טורקיה מנסה להציף את האיחוד עם מהגרים. מה שגיליתי במהירות שהטפטופים לא באים דרך טורקיה – אלא דרך בלארוס. ומה שהתחיל בעשרות, הפך לאלפים.

נכון לתחילת דצמבר, בגבול בלארוס-פולין נמצאים עדיין אלפי מהגרים מהמזרח התיכון במספר מחנות גדולים [מקור]. רובם של המהגרים הם מעיראק, עם מיעוט מאפגניסטן וסוריה [מקור]. הם הגיעו לבלארוס משום שהבטיחו להם מעבר קל לאיחוד האירופי, כנראה סוכנים של השלטון הבלארוסי [מקור]. הם טסו ממדינות כמו עיראק, טורקיה ואיחוד האמירויות למינסק בבלארוס, ומשם המשיכו רגלית לגבול עם פולין או עם ליטא [מקור].

לפי עדויות מהשטח נראה שהשלטונות בבלארוס לא הסתפקו רק במשיכת המהגרים. סרטון אחד מראה חיילים בלארוסים מובילים שיירות מהגרים לגבול עם פולין [מקור]. לטענת השלטונות בבלארוס הם בסה״כ מעוניינים לעזור למהגרים להיכנס לאיחוד בשביל שיוכלו לממש את זכותם לבקש מעמד ״פליט״. הם מרכזים אותם כדי להקשות על הפולנים לדחוף אותם אחורה.

בכל מקרה מה שהתחיל כטפטוף בקיץ הפך לשטף בחורף: אלפי מהגרים ניסו לחצות את הגבול בין בלארוס לפולין ונתקלו בחומה בצורה של גדרות תיל וחיילים [מקור]. הפולנים פרסו את הצבא בגבול, וזה יורה גז מדמיע ותותחי מים נגד המהגרים [מקור]. הטמפרטורה בגבול קרובה לקיפאון, כך שהשימוש בתותחי מים הם בגדר ״מסכן חיים״ [מקור]. הפולנים גם פשוט דוחפים את המהגרים שהצליחו להיכנס לשטחם החוצה, במקום לאפשר להם להגיש בקשת פליטות [מקור].

הפעילות הפולנית בגבול לא עומדת בחוק הבינלאומי ואינה הומניטרית, אך האיחוד האירופי הודיע על תמיכתו בפולין [מקור]. הוא גם לא לחץ על פולין לאפשר לכוחות משמר הגבול של האיחוד להגיע למקום לאחר שהציע זאת [מקור]. הפולנים סירבו להצעה של בריסל כנראה מפני שהם חוששים שמשמר הגבול האירופי יקבל את המהגרים במקום לדחוף אותם אחורה.

עבור פולין משבר המהגרים הוא הזדמנות נהדרת לשפר את מעמדה באיחוד האירופי. אני מזכיר שבאוקטובר פולין נקנסה על הפרת חוקי האיחוד [ראו כאן]. פולין סומנה ע״י בריסל כחברה סוררת, שמאיימת על הריבונות של האיחוד האירופי. עכשיו עם משבר המהגרים פולין נתפסת כמגנה של האיחוד, כחזית של הציוויליזציה המערבית מול גלי מהגרים שעלולים לערער את אירופה [מקור]. מבחינת פולין המשך המשבר רק משרת אותה.

מה לוקשנקו מרוויח מכל הסיפור? למה להפוך את בלארוס לנתיב הברחה של מהגרים?

אפשר לחשוב על שתי אפשרויות: ראשית לוקשנקו נתון מאז קיץ 2020 בסנקציות כלכליות שהטיל עליו האיחוד האירופי, כמו גם מדינות מערביות נוספות כמו בריטניה וארה״ב [מקור]. אם תזכרו, בקיץ 2020 לקראת הבחירות לנשיאות, לוקשנקו עצר את שני המתמודדים הכי פופולריים נגדו [ראו כאן]. לוקשנקו עשה זאת מפני שהוא העריך במידה רבה של צדק כי אחרי הפגיעה הכלכלית של הקורונה ועקב העובדה שהוא כבר דיקטטור 20 שנה בבלרוס, הבלרוסים כנראה יבחרו בנשיא חדש וזה לא יהיה הוא. אז הוא עצר את המועמדים הפופולריים.

כמובן מפני שהם היו המועמדים הפופולריים, אזרחי בלארוס יצאו להפגין נגד המעצר שלהם. מינסק, עיר הבירה של בלארוס, סערה עם אלפי מפגינים. לוקשנקו ניסה לפזר אותם באלימות. מה שגרם להם רק להמשיך ולהפגין. מה שגרם ללוקשנקו להגיב בעוד אלימות. התוצאה הסופית של כל זה היא שהאיחוד האירופי הגדיר את הבחירות של 2020 זיוף, ומכאן שהוא אינו מכיר בלוקשנקו כנשיא בלארוס, והטיל סנקציות על בלארוס בתגובה לאלימות נגד המפגינים.

הסנקציות האירופיות נגד בלארוס אינן חריפות במיוחד [מקור], אך הן עדיין מגבילות את הפעילות הפיננסית והכלכלית של בלארוס [מקור]. דרך משבר ההגירה לוקשנקו אולי מקווה לסחוט את האיחוד האירופי להסיר את הסנקציות, ואולי אף להכיר בו כנשיא הלגטימי של בלארוס.

מהגרים הם גם לא הדרך היחידה בה בלארוס יכולה לפגוע באיחוד האירופי: דרך בלארוס עוברים צינורות גז ונפט מרוסיה לאיחוד [מקור]. לוקשנקו איים שאם המצב בגבול ידרדר, הוא בהחלט יהיה מוכן לנתק את אספקת האנרגיה של האיחוד [מקור]. עם מחיר הגז באירופה בשיא היסטורי, לוקשנקו יודע שלשיבוש בזרימה תהיה פגיעה משמעותית על הכלכלה האירופית.

בנוסף להסרת הסנקציות, לוקשנקו כנראה רוצה לפתוח מחדש קווי תקשורת עם האיחוד ולקבל את ההכרה בו כמנהיג דה-פקטו של בלארוס, אולי אפילו דה-יורה. כפי שאמרתי האיחוד האירופי לא מכיר בבחירות של 2020, ולכן לא מכיר בלוקשנקו כנשיא הלגיטימי של בלארוס. משבר המהגרים מביא את מנהיגי האיחוד לדבר איתו מחדש, להכיר בו כמי שמנהל את בלארוס, ומכריח אותם להיכנס למשא ומתן עם בלארוס איך לפתור את המשבר [מקור].

המשבר גם יכול לשרת את לוקשנקו לטווח הארוך. המשבר מדגים את החשיבות של בלארוס לביטחון וליציבות של אירופה. הוא גם מדגים את החשיבות של להכיר בריבונות של בלארוס. מבחינתו של לוקשנקו המשבר מלמד את האיחוד שני דברים: א׳ שהאיחוד האירופי לא יכול פשוט להתעלם מבלארוס ולהטיל עליה סנקציות מבלי שיהיו השלכות. כפי שהוא עצמו אמר: ״אתם שמים חבל תלייה סביב צווארי ואז מצפים שאגן עליכם?״.

ב׳ האיחוד יצטרך להכיר בריבונות של בלארוס, אם הוא רוצה שבלארוס לא תפגע בריבונות של האיחוד. האיחוד האירופי אימץ את מנהיגי האופוזיציה הבלארוסית הגולים. בראיית לוקשנקו האיחוד פועל לערער על שלטונו, או בעצם להתערב בריבונות של בלארוס. משבר הפליטים ילמד את האיחוד לא להתערב בבלארוס, ולתת לה לטפל בענייניה הפרטיים בעצמה – כלומר בכל אותם גורמי אופוזיציה מציקים.

כרגע הגבול בין בלרוס לפולין, בין בלרוס למדינות הבלטיות ממשיך להיות מתוח. מהגרים מנסים להמשיך לחצות את הגבול עם פולין. כן נראה שחלק מהמהגרים פשוט התייאשו. יש דיווחים על כמה מאות מהגרים שכבר חזרו לעיראק [מקור]. אנחנו רק בתחילת החורף באירופה, ואם הפולנים ימשיכו לחסום את התנועה מבלארוס אליהם, כנראה שמזג האוויר יעשה את העבודה ויביא את רוב המהגרים לחזור הביתה.

אז זה המשבר הראשון. משבר הגירה מבלרוס לפולין ובין בלרוס לאיחוד האירופי שלוקשנקו מנסה לסחוט איתו את האיחוד. איך זה מתקשר למשבר השני שמדברים עליו? של ריכוז כוחות רוסים בגבול עם אוקראינה?

הרוסים, שוב, על הגדרות

לפני שנדבר על רוסיה ואוקראינה, כדאי שנתן את הדעת לקשר בין רוסיה ומשבר המהגרים בבלארוס. האם רוסיה קשורה למשבר? קשה להגיד. אין עדויות שהרוסים תומכים באופן פעיל במשבר, אך ספק רב אם המשבר לא נעשה עם הסכמתה מראש של רוסיה, או לכל הפחות עם ידיעתה [מקור].

רוסיה מרוויחה מהכאוס שבלארוס מחוללת בשתי דרכים מרכזיות: ראשית, היא נתפסת כמבוגר האחראי שיכול לשכנע את לוקשנשקו להפסיק את המשבר. מרקל פנתה לפוטין ב-10 בנובמבר בבקשה להשפיע על משבר המהגרים [מקור]. פוטין סירב, אך זה לא משנה את העובדה שהאיחוד האירופי מכיר ברוסיה כגורם בעל השפעה על בלארוס.

ההשפעה של רוסיה היא כפולה, גם ישירה וגם עקיפה. ההשפעה הישירה של רוסיה היא היכולת להביא את בלארוס לקבל החלטות שהיא לא בהכרח רוצה לקבל. הודות לתמיכה הרוסית בבלארוס, תמיכה צבאית, כלכלית ופוליטית, למוסקבה יש השפעה רבה על המדינה.

בנוסף להשפעה הישירה לרוסיה יש גם השפעה עקיפה על בלארוס: התמיכה הרוסית מצמצמת את ההשפעה של האיחוד האירופי על בלארוס. אם האיחוד מאיים בסנקציות, רוסיה יכולה לעזור כלכלית. אם האיחוד יאיים צבאית, אם הוא עצמו ואם דרך נאט״ו, רוסיה תאיים גם. לבלארוס יש גב רוסי, גב שמגביל את היכולת של האיחוד לפעול נגד מינסק.

הדרך השנייה בה רוסיה מרוויחה הוא קידום צינור הנורד סטרים 2. האישור של הצינור הושהה ב-16 בנובמבר ע״י הרגולטור הגרמני [מקור]. הסיבה לכאורה היא טכנית: החברה שאמורה להפעיל את החלק הגרמני של הצינור אינה גרמנית אלא שוויצרית. הרגולטור קרא לחברה להתארגן מחדש בגרמניה כדי להמשיך בתהליך האישור.

יכול להיות שהצעד הוא גיאופוליטי יותר משהוא טכני: גרמניה הבינה את הסיכון בנורד סטרים 2 [ראו כאן], או לכל הפחות מנסה להשתמש באישור הצינור כדרך ללחוץ את רוסיה להפסיק את משבר המהגרים בבלארוס ואת ריכוז הכוחות ליד אוקראינה. אולם בכך שהגרמנים הפסיקו את האישור של נורד סטרים 2 הם רק חיזקו את בלארוס, מגדילים את החשיבות שלה בשוק האנרגיה האירופי. מבחינת הרוסים המשבר בין האיחוד לבלארוס רק מוכיח לגרמניה את הצורך בצינור גז שאינו תלוי במדינה שלישית כלשהי. ככל שהמשבר יעמיק, הלחץ בגרמניה יגדל לאשר את הצינור ולהוריד את מחיר הגז. אנחנו רק בתחילת החורף, ולרוסים אין לאן למהר.

אז הרוסים כנראה צופים מהצד במשבר ההגירה בין בלרוס לפולין ונהנים לאסוף את הרווחים העקיפים למעמדם ביבשת. מה בנוגע למשבר באוקראינה?

טוב, מי אמר שיש משבר?

אני אסביר: בחודש האחרון התקשורת המערבית מלאה בדיווחים על-כך שרוסיה מרכזת כוחות חריגים בגבול עם אוקראינה [לדוגמה כאן, כאן וכאן]. אולם אם אנחנו מנסים להסתכל על העובדות בשטח, לא ממש נראה שיש ״ריכוז חריג של כוחות״. מה שנראה שיש היא מעין תיבת תהודה תקשורתית, שמוזנת ע״י ארה״ב ואוקראינה, שמנסה לייצר תחושה שהנה הרוסים עוד רגע כובשים את אוקראינה. התיבה הזו היא שמגבירה את המתיחות ורוסיה שמחה לרכב עליה.

בשביל להבין זאת יותר טוב בוא וננתח את ציר הזמן של הדיווחים על ״ריכוז הכוחות הרוסים״.

הדיווח הראשון על בניית כוחות בגבול אוקראינה-רוסיה הוא כתבה של הוושינגטון פוסט ב-30 באוקטובר שמדברת על ריכוז כוחות [מקור]. ב-1 בנובמבר, יומיים אחר כך משרד ההגנה הפולני הכחיש דיווחים שיש ריכוז של כוחות רוסים מסביב למדינה [מקור]. באותו יום אתרי חדשות אמריקנים שונים כמו פוליטיקו, CNN, הניו יורק טיימס ועוד פרסמו תמונות לווין של מה שנראה כמו ריכוז משמעותי בילנה, עיירה במערב רוסיה [מקור]. העניין הוא ש-א’, ילנה היא עיר שמרוחקת 260 ק”מ צפונית לאוקראינה. בד”כ ריכוזי הכוחות הרוסים, נגיד באביב 2021 היו או במזרח אוקראינה או בדרום אוקראינה [מקור]. ילנה היא עיירה שהרבה יותר קרובה לבלרוס מאשר לאוקראינה.

דבר שני, הכוחות שכביכול רוכזו, הם כוחות שנשארו מתרגיל זאפד 2021 [מקור]. תרגיל זאפד הוא תרגיל אסטרטגי חשוב של רוסיה שמתקיים אחת ל-4 שנים ובדרך כלל נועד לדמות תרחיש מלחמה בין רוסיה ומדינות נאט״ו [מקור]. לקראת התרגיל מרוכזים כוחות רבים במערב רוסיה ונראה שמה שהרוסים החליטו הוא להשאיר חלק מהכוחות שהובאו בשביל התרגיל, במקום להחזיר אותם למקומם במרכז המדינה [מקור].

מה שתמונות הלווין מה-1 בנובמבר הראו הוא בעיקר ציוד רוסי מוכן לשימוש שנשאר מתרגיל זאפד. העובדה שהציוד נשאר מוצב בשטח, ולא חזר לבסיסי האם שלו, מעיד על אחת משניים: או שהרוסים מעוניינים שהוא יהיה זמין לשימוש בתוך פרק זמן קצר, או שהם מתכוונים להציב אותו באופן קבוע במערב המדינה.

רוסיה מאז 2016 מארגנת מחדש את כל מערך הכוחות שלה במערב היבשת מול האיום הצבאי מנאט”ו ומול המתיחות עם אוקראינה [מקור]. היא הקימה גדודים חדשים במערב המדינה. היא מקימה בסיסים חדשים. רק במאי האחרון שר ההגנה של רוסיה הודיע על כך שמעל 20 יחידות צבאיות יוצבו במערב המדינה בשביל להתמודד עם האיום של נאט”ו [מקור]. יכול להיות שהכוחות שצולמו בילנה, הם בעצם חלק מהשינויים במערך הכוחות הרוסי.

יכול גם להיות שהכוחות הושארו בשביל להגיב לכל הסלמה בגבול פולין-בלארוס. במקרה של חילופי ירי בין בלארוס ופולין, מדינה חברה בנאט״ו, הרוסים ירצו את היכולת להגיב במהירות לכל הסלמה. הכוחות בילנה הם אולי בכלל תוכנית גיבוי להידרדרות במצב בבלארוס.

בכל מקרה, ב-2 בנובמבר משרד ההגנה האוקראיני הוציא הצהרה לקונית שהרוסים אכן השאירו כוחות מסוימים אחרי התרגילים הצבאיים שלהם ושהדבר הוא חלק מהניסיון הרוסי לשמור על לחץ על אוקראינה [מקור]. לבסוף, משרד ההגנה העריך שכנראה יש כ-90 אלף חיילים מסביב לאוקראינה. לא בהכרח חיילים שהובאו לשם במיוחד, אלא כרגע סך הכל 90 אלף חיילים. מאותה הצהרה נראה שהאוקראינים והאמריקנים ביחד מתחילים לקדם את הטענה שהרוסים עומדים בפני מבצע צבאי.

כך למשל ב-5 בנובמבר דובר משרד ההגנה האמריקני קרא לכוחות בילנה “בניית כוחות לא שגרתית” [מקור]. ב-10 בנובמבר מזכיר המדינה, אנטוני בלינקן, הזהיר את רוסיה מפני בניית הכוחות הבלתי שגרתית [מקור]. ואז ב-14 בנובמבר האוקראינים על בסיס מודיעין מערבי התחילו להזהיר שיש סיכוי שרוסיה תנסה לעשות פעולה כלשהי נגד אוקראינה [מקור]. הדבר מגיע לשיא בדיווחים ב-19 בנובמבר וב-21 בנובמבר על כך שגופי מודיעין אמריקניים ואוקראינים מזהירים שהרוסים שוקלים פלישה לאוקראינה [מקור].

האזהרה הכי מפורשת היא ב-21 בנובמבר בריאיון שמפרסם ראש המודיעין הצבאי של אוקראינה עם האתר Military Times [מקור]. בראיון הוא טוען שהרוסים מתכוננים לפלישה בסוף ינואר-תחילת פברואר עם מעל מאה אלף חיילים ושמטרתה תהיה לקחת חלקים מאוקראינה ולהפיל את הממשלה הנוכחית. הוא אפילו מצרף לריאיון מפה שמראה לכאורה את הכוחות הרוסים מסביב לאוקראינה ואת הפלישה שהם מתכננים לכל מזרח המדינה.

המפה המצורפת לראיון עם ראש המודיעין האוקראיני. באדום – כוחות רוסים, וכיווני הפלישה שלהם.

מאותה נקודה ב-21 בנובמבר אנחנו נמצאים בתחושה שהנה עוד רגע הרוסים עומדים לפלוש. אבל אין לזה באמת בסיס. כלומר, יש לנו את התמונות לווין מתחילת נובמבר שלא ממש מראות ריכוז כוחות לקראת פלישה. הן כן מראות על איזשהו שינוי במערך הכוחות הרוסי, אבל יכול להיות שבאותה מידה הכוחות שהוצבו בילנה, הוצבו בגלל משבר המהגרים עם בלרוס.

בנוסף, לא נראה עוד דיווח על תנועה יותר מדי חריגה. יש שני דיווחים, אחד על גדוד טנקים שהתקרב לאוקראינה [מקור] ועל תנועה של כוחות לחצי האי קרים [מקור]. אלו דיווחים שיותר מתאים לתנועת כוחות לקראת פעולה צבאית, אך יכול להיות שהם באים בתגובה למה שהרוסים רואים כהסלמה במזרח אוקראינה ובים השחור.

איזו הסלמה?

ראשית, מאז ספטמבר ספינות נאט״ו נכנסות לים השחור לשם ביצוע תרגילים וסיורים בו [מקור]. רוסיה רואה בים השחור גוף מים אסטרטגי, ומוטרדת משינוי במאזן הכוחות בו. תגבור הכוחות בחצי-האי קרים יכול להיות מוסבר כתגובה לחדירות האמריקניות לים.

שנית, בסוף אוקטובר אוקראינה תקפה עמדה של מורדים במזרח אוקראינה באמצעות מל״טים טורקים [מקור]. זה השימוש הראשון של אוקראינה במל״טים לתקיפת כוחות מורדים במזרח אוקראינה. הרוסים מאשימים את האוקראינים בהסלמה של המצב, והפרה בוטה של הסכמי מינסק [מקור]. פוטין אף זועם שהאירופים והאמריקנים שותקים על ההסלמה, מזהיר שאם הם ישתקו – רוסיה תגיב [מקור].

הרווח בכאוס

אז מה הולך פה? האם הרוסים באמת עומדים לפלוש לאוקראינה, או שיש כאן תגובה מוגזמת של האמריקנים?

יכול להיות שהאוקראינים והאמריקנים באמת מוטרדים מפריסת הכוחות הרוסיים ויש להם מודיעין קונקרטי שלא חשוף לציבור. יכול להיות שהם לוקחים בחשבון לא רק את פריסת הכוחות הרוסים, אלא גם את האמירות של פוטין על ״חציית קווים אדומים״ באוקראינה והאיום על רוסיה מצד פעולות נאט״ו באוקראינה ובים השחור [מקור]. במקרה כזה הם מנסים להזהיר את הרוסים מפעולה כלשהי, ומגייסים קואליציה אפשרית מראש. הם לוחצים את האירופים לקחת עמדה תקיפה יותר מול רוסיה, כך שהיה ורוסיה תעשה משהו – האיחוד יגיב במהירות ובצורה תקיפה.

מצד שני, יש לאמריקנים ולאוקראינים בכל מקרה אינטרס ללחוץ את האירופים. הם גם יכולים להשתמש ב״איום הפלישה הרוסי״ כהצדקה להגדלת התמיכה הצבאית באוקראינה. יכול להיות שהם פשוט מנצלים את הצבת הכוחות הרוסים כדרך לשנות את מאזן הכוחות באזור מבלי להיתפס כתוקפנים.

מה בנוגע לרוסים?

דיברנו לפני שנה, בדצמבר 2020, על ״המשחק הרוסי״, מה הרוסים מחפשים להשיג באירו-אסיה [מקור]. אמרנו שם שרוסיה פועלת בשלושה ווקטורים מרכזיים: היא רוצה לדחוק את ארה״ב מאירו-אסיה; היא מפעילה לחץ מתמיד על היריבים הקרובים שלה; והיא מעוניינת לצבור נקודות אסטרטגיות שמשרתות את המטרות קצרות וארוכות הטווח שלה. המשברים הנוכחיים במזרח אירופה מדגימים יפה את הווקטור השני, של לחץ מתמיד על היריבים שלה.

רוסיה מרוויחה מכאוס. היא מרוויחה מהכאוס בבלארוס שמחזק את ההשפעה שלה באירופה. היא מרוויחה ממתיחות באוקראינה מפני שהיא מוכנה למלחמה, בעוד מדינות אירופה מחפשות להימנע ממנה. היא לא צריכה לפלוש לאוקראינה בשביל להשיג רווחים אסטרטגים. היא צריכה רק שהאירופים והאמריקנים יאמינו שהיא עומדת לפלוש, כדי שיבקשו דרך להרגיע את המתיחות.

דיברנו לפני חצי שנה, באפריל, על למה רוסיה מרכזת כוחות מסביב לאוקראינה [ראו כאן]. אמרנו שהמטרה של רוסיה היא ללחוץ את גרמניה, צרפת ואוקראינה ליישם את הסכמי מינסק. הדברים מאז לא השתנו בהרבה, ואני חושב שהרוסים עדיין מעוניינים לקדם את הסכמי מינסק.

עבור רוסיה האיום בפלישה היא דרך ללחוץ את כל השחקנים האירופים לקדם את הפתרון הדיפלומטי של הסכמי מינסק, במקום לתת לאוקראינה להתחזק צבאית ולאיים על הרפובליקות הבדלניות במזרח המדינה. חוץ מקידום הסכמי מינסק, האיום הנוכחי בפלישה, ביחד עם משבר המהגרים בגבול פולין-בלארוס, יכולים להביא עוד שורה של הישגים לרוסיה:

הסכמה מערבית שרוסיה תפסיק את מעבר הגז דרך אוקראינה, מקור רווח חשוב לאוקראינה ומנוף לחץ חשוב של רוסיה על קייב [ראו כאן]. במסגרת ההסכם שנחתם בין גרמניה וארה״ב בנוגע לנורד סטרים 2, גרמניה התחייבה לפעול אם רוסיה תפסיק את זרימת הגז דרך אוקראינה [ראו כאן]. רוסיה תוכל לנצל משבר בינה ובין אוקראינה כהצדקה להפסיק את זרימת הגז. במצב כזה גרמניה תצטרך לבחור בין לזרז את אישור הנורד סטרים 2 ולקבל גז רוסי ישירות, או להיתקע גם ללא גז מאוקראינה, גם ללא גז מנורד סטרים ועם מחירי גז שימשיכו לעלות.

הישג אחר הוא להכריח את ארה״ב לצמצם את הסיוע לאוקראינה ולהכריח את נאט״ו להפסיק את הפעילות באוקראינה ולצמצם את הפעילות בים השחור.

הרוסים לא צריכים לפלוש לאוקראינה בשביל להביא את ההישגים האלו. הם אולי יהיו צריכים לבצע מבצע צבאי מוגבל בשביל להכריח את המערב לקבל את התכתיבים שלהם. אולם גם זה לא הכרחי – אם האיחוד האירופי יאמין שרוסיה עומדת בפני פלישה לאוקראינה, אם המצב בבלארוס יהפוך בלתי נסבל, הוא ירצה להגיע להסדר כלשהו מול מוסקבה. ממשל ביידן, עם כל הרטוריקה התקיפה שלו מול הרוסים, עסוק יותר בסין ובמזרח אסיה. גם הוא כנראה ירצה לחפש דרך להרגיע את השטח אם באמת יראה איום ממשי בפעולה צבאית.

פוטין על הקווים האדומים של רוסיה באוקראינה, וטילים היפר-סונים.

בכל מקרה הרוסים שוב מוצאים את עצמם בצד היוזם, והמערב בצד המתגונן. הם יוצרים תחושת משבר, הפעם בעזרת התקשורת המערבית, וירצו לנצל את התחושה הזו בשביל הישגים ממשיים. מאוד לא סביר שנראה פלישה מאסיבית של רוסיה לאוקראינה בשביל כיבושה וחלוקה [מקור]. אולי נראה מבצע צבאי מוגבל שמטרתו תהיה להסלים בשביל להרגיע: הרוסים יסלימו את המצב, בשביל להכריח את המערב להרגיע עם וויתורים באוקראינה.

בכל מקרה המצב במזרח אירופה הוא לא חדשות טובות למחירי הגז באירופה, ובהשלכה למצב הכלכלה האירופית. מחירי אנרגיה גבוהים יגרמו לאינפלציה גבוהה שתפגע בצרכנים, ויקשו על סקטור הייצור. בהצלחה לבריסל.

סיכום

אז בואו נסכם. משבר המהגרים בבלארוס הוא ביוזמת לוקשנקו, שמנסה לסחוט את האיחוד האירופי. מסביב לאוקראינה הרוסים לא מתכוננים לפלישה מיידית, אך ישמחו ליצור משבר שישרת את האינטרסים ארוכי הטווח שלהם. מזרח אירופה תמשיך לחוות אי-יציבות, שתשמור על מחירי אנרגיה גבוהים באירופה. אם המצב ייפתר, הוא קרוב לוודאי ייפתר לטובת הרוסים.

תודה לכם על ההקשבה.