הכיוון של הגיאופוליטיקה העולמית בעשור הקרוב לא מבשר דברים טובים: נראה שלאחר ה"הצלחה" בעיראק, ארה"ב מתכוונת להפנות את משאביה להגדלת נוכחותה במערב האוקיינוס השקט – בכוונה בלתי מוצהרת לענות להתעצמות הסינית באזור:

US President Barack Obama unveiled a defense strategy on Thursday that calls for greater US military presence in Asia…

The strategy also calls for the US military to "rebalance toward the Asia-Pacific region" even as it continues to actively counter the threat of violent extremism…

The shift in focus to Asia comes amid increasing concern at the Pentagon over China's strategic goals as it begins to field a new generation of weapons that could prevent US naval and air forces from projecting power into the Far East. – Obama unveils Asia-focused  US defense strategy, JPost

דרום מזרח אסיה היא כבר חבית נפץ, כפי שהמאמר הזה של רוברט קפלן מבהיר. מדובר באזור חשוב אסטרטגית גם מבחינת הסחר הימי העולמי וגם מבחינת משאביו הרבים (שדות נפט וגז טבעי). האזור נמצא תחת וויכוח מצד מס' מדינות ובין שתי מעצמות עולות – הודו וסין. ועכשיו גם ארה"ב רוצה להצטרף.

התרחיש מזכיר את הסוגיה הבלקנית בסוף המאה ה-19: העמים האירופאים-נוצרים תחת השלטון העות'מאני החלו בהתמרדות נגד משעבדיהם המוסלמים, דבר שזכה לתמיכה מצד האימפריה הרוסית. עם התגברות המהומות והמשברים, טורקיה ורוסיה יצאו למלחמה שעבור הבריטים סיכנה את שליטתם בים התיכון (משום שעם הניצחון הרוסים הגדילו את גישתם לאזור). הכול הגיע למידת מתיחות נהדרת – רוסיה מצד אחד, בריטניה וטורקיה מצד שני ומלחמה אירופאית חדשה בפתח.

אבל אז בא ביסמרק. ב-1878 קנצלר הברזל הצליח למנוע מלחמה אירופאית על-ידי חלוקה מחדש של הבלקנים בתקווה שהדבר יביא לייצוב האזור. כפי שכולנו יודעים משיעורי ההיסטוריה, כל מה שקונגרס ברלין (בו חילקו את הבלקנים) תרם הוא להגדלת כוח המעצמות עד למלחמת השמד העולמית ב-1914.

המצב בדרום מזרח אסיה כמובן שונה באופנים מסוימים וחשובים, אך סכסוך בין מעצמות על השפעה באזור שעומד להיות מלא עד רוויה בספינות מלחמה, לא נשמע לי חיובי.