1

פלג 81: הרמוניה חברתית

תקציר

  1. לסין יש שלושה אתגרים כלכלים מרכזיים: העלאת הפרודקטיביות, לאור הזדקנות האוכלוסייה; הגדלת הצריכה הפרטית, בשביל להעביר את הצמיחה לבסיס בריא יותר; הקטנת התלות בטכנולוגיות זרות, בשביל לצמצם את ההשפעה של סנקציות אמריקניות.
  2. המפלגה הקומוניסטית מעוניינת להפוך את סין למרכז טכנולוגי חדש בעולם, בשביל להשיג פרודקטיביות גבוהה, צריכה גבוה, ושוק טכנולוגי שיבטיח המשך הון זר למדינה הסינית.
  3. אולם, ללא טיפול בענקי הטכנולוגיה המקומיים, סין לא תצליח לעודד תחרות בשוק הסיני.
  4. הענקים הסינים גורמים שלוש בעיות מרכזיות: ראשית, הם מונעים תחרות בשביל לשמור על נתח שוק ולדחוק החוצה יריבים. שנית, הענקים האלו מושכים הון שהיה יכול להיות מושקע בחברות אסטרטגיות יותר, ומפנים אותו לדברים לא שימושיים בעיני המפלגה כמו משחקי מחשב או סרטים. שלישית, הענקים אספו כמויות עצומות של מידע שעלול לשמש אותם או מדינות זרות לרגל אחרי ממשלת סין.
  5. מטרת פעולות הרגולציה של הממשל הסיני לטפל בשלוש הבעיות האלו, ולעודד את התחרות בשוק הטכנולוגי. אם יצליח או לא זו שאלה שבכל העיניים רוצים להבין – אם הממשל הסיני יצליח, כנראה יחקו את הפעולות שלו גם במקומות אחרים כמו וושינגטון והאיחוד האירופי.

להורדת הפרק – קישור.

בחודשים האחרונים אנחנו רואים מתקפה חסרת תקדים של המדינה הסינית נגד תעשיית הטכנולוגיה שלה. זה התחיל בסוף השנה שעברה עם העצירה של ההנפקה של "אנט" בהונג קונג ושנחאי [מקור], המשיך בהיעלמות של ג'ק מא במשך שלושה חודשים [מקור] וממשיך היום בחקירות של אפליקציית ההסעות "דידי" [מקור] ושל חברות טכנולוגיה נוספות.

המתקפה הזו כמובן מעלה את השאלה מה קורה כאן? מה קרה שפתאום בייג'ין החליטה ״להתהפך״ על חברות הטכנולוגיה שלה? להפעיל רגולציות משמעותיות במטרה למנוע התנהגות לא תחרותית, לשלוח את הגופים שאחראים על אבטחת סייבר אצלה לחקור אותם, לקנוס אותן על תוכן לא ראוי. מה גורם לכל הפעולות האלו?

הטיעון שמושמע לרוב הוא הטיעון הפשוט וגם פשטני במידת מה, שמדובר כאן בלא יותר ממאבק לכוח [מקור]. שי ג'ינפינג עומד בפני בחירה מחדש שלו כמזכיר הכללי של המפלגה ב-2022 וכדי להבטיח שהבחירה תעבור חלק, הוא יוצא נגד מוקדי כוח מתחרים למפלגה הקומוניסטית, מוקדי כוח שאולי אף תומכים ביריבים שלו במפלגה. החברות הטכנולוגיות הגדולות של סין הפכו להיות ענקים של מאות מיליארדי דולרים שגם צוברים מידע רב, מידע רב שהם יכולים תאורטית להשתמש בו כדי ללחוץ על שי או על בכירים אחרים במפלגה הקומוניסטית.

מה שאנחנו רואים לפי ההסבר הזה הוא בסך הכל את שי ג'ינפינג מנסה לחסל מוקדי כוח מתחרים כהכנה לבחירה שלו ב-2022. לפי ההסבר הזה, אנחנו לא אמורים להיות יותר מדי מוטרדים ממה שקורה לחברות הטכנולוגיה הסיניות ולהבין שמדובר באיזשהו שלב שיעבור בלי השלכות משמעותיות.

אבל, אם נחשוב על זה, נראה שההסבר הפשוט הוא באמת גם פשטני. בד"כ כששי רצה לטפל ביריבים הוא עשה את זה ע"י חקירות שחיתות, או מעצרים ללא סיבה. היום בפעולות של הממשל מול הסקטור הטכנולוגי אנחנו מוצאים לא רק היעלמויות, אלא גם צעדי רגולציה וחקיקה רבים. למה להעביר חקיקה חדשה בנוגע לאיסוף מידע על משתמשים [מקור], אם המטרה היא חיסול מוקדי כוח? או רגולציות שמטרתן לאפשר יותר תחרות בסקטור הטכנולוגי של סין? למה לעשות כל כך הרבה מאמצים אם כל מה שהוא מנסה להשיג הוא חיסול מוקדי כוח מתחרים?

לכן אני חושב שבזמן שיכול להיות שיש פה גם מניע של מאבק פוליטי, יש כאן גם באמת ניסיון של המדינה הסינית לטפל בבעיות כלכליות ובאתגרים כלכליים שהם חשובים בשביל המשך הצמיחה שלה, בשביל המשך השגשוג שלה. לא יהיה נכון מצדנו להסביר את כל המהלכים האלו רק כרדיפה פוליטית. כנראה יש כאן גם אלמנט של רדיפה פוליטית, או לכל הפחות ניסיון של המדינה הסינית להזכיר לענקי הטכנולוגיה שלה מי הבוס. אולם זה לא הדבר היחיד שיש כאן.

אז מה עוד עומד מאחורי הפעולות של הממשלה הסינית בחודשים האחרונים? הכול בניתוח היום. בואו נתחיל.

האתגרים בדרכה של סין

לסין יש שלושה אתגרים מרכזיים בשביל להבטיח את השגשוג הכלכלי שלה וכוחה.

האתגר הראשון הוא העלאת הפרודוקטיביות של העובד הסיני לאור הזדקנות האוכלוסייה. דיברנו בפרקים קודמים על כך שהאוכלוסייה הסינית מתחילה תהליך של הזדקנות מהירה שבה מספר הפנסיונרים יגדל מכ-15% עכשיו ל-30% מכלל האוכלוסייה עד 2050 [ראו כאן]. יחס התלות, היחס בין אוכלוסייה עובדת לאוכלוסיית הפנסיונרים, תגדל מפנסיונר אחד על כל עשרה עובדים לפנסיונר אחד על כל שני עובדים. הגידול המשמעותי במספר הפנסיונרים יגדיל את העול הכלכלי על האוכלוסייה העובדת.

הגידול בעול הכלכלי יגרם או מפני שעובדים יצטרכו לתמוך בהורים זקנים, או מפני שהממשלה הסינית תגדיל את המיסים עליהם בשביל לספק קצבאות ושירותי בריאות לאוכלוסיית הפנסיונרים. בשביל לנסות ולמנוע פגיעה כלכלית משמעותית עקב השינוי הדמוגרפי, סין חייבת להגדיל את הפרודוקטיביות של העובדים שלה. כלומר, שכל עובד ייצר יותר ממה שהוא מייצר היום כדי שגם אחרי שהאוכלוסייה בגיל העבודה תצטמק וגם אחרי שהעול הכלכלי עליה יגדל, היא עדיין תרוויח מספיק ותייצר מספיק בשביל להמשיך ולייצר צמיחה עבור הכלכלה הסינית.

האתגר השני הוא הגדלה של הצריכה הפרטית בשביל להעביר את הצמיחה הסינית לבסיס בריא יותר שלא מבוסס על השקעות. כפי שהראיתי ב״קיסר אדום״, הצמיחה הסינית בעשור האחרון הייתה מבוססת חוב, הייתה מבוססת הזרמה של אשראי, של הלוואות למשק הסיני והדבר יצר צמיחה כלכלית אך צמיחה לא בריאה [ראו כאן]. עודף אשראי עודד הקמה של תשתיות שאין בהן שימוש, כמו שדות תעופה ריקים, הקמת ערי רפאים ובניית עוד מפעלים ללא ביקוש לתוצרת שלהם.

סין לא יכולה להמשיך ולבסס את הצמיחה שלה על הגדלת החוב משום שצמיחה כזאת היא לא יעילה כלכלית. אם אני ממשיך לדחוף אשראי למשק כדי שיגדל מבלי שיש ביקוש למה שאני מייצר, הרי אני פשוט מגדיל עוד את החוב. אני גם עוזר ומעודד עסקים לא יעילים להמשיך ולהתקיים ואת זה אנחנו רואים בעלייה בשיעור של חברות הזומבי בסין שעומדות סביב ה-15% [מקור]. בשביל לשנות את דפוס הצמיחה ולהעביר אותה לצמיחה בריאה יותר, סין צריכה להגדיל את הצריכה הפרטית של האוכלוסייה שלה, כך שזו תחליף את הגדלת האשראי כמקור הצמיחה של המשק.

שלישית, סין צריכה להקטין את התלות שלה בטכנולוגיות זרות. הסנקציות של ממשל טראמפ נגד חברות טכנולוגיה סיניות שארה"ב פגעו בצורה משמעותית בחברות סיניות כמו חוואווי משום התלות שלהן בטכנולוגיה זרה, במיוחד שבבים. אם סין רוצה לוודא שארה"ב לא תוכל לפגוע בסקטור הטכנולוגי שלה, לפגוע בה כלכלית, אם היא רוצה להוריד את ההשפעה של סנקציות מערביות, היא חייבת לצמצם את התלות שלה בטכנולוגיה זרה.

בשביל לענות על שלושת האתגרים האלו, היעד של המפלגה הקומוניסטית הוא להפוך את סין בשנים הבאות למוקד טכנולוגי מתקדם שאינו תלוי בטכנולוגיה זרה מבחוץ ושהחברות שלו יכולות להתחרות עם חברות מערביות בצורה יעילה על השווקים הגלובליים. אם סין תהפוך מוקד טכנולוגי, היא תבטיח את כוחה התעשייתי, הכלכלי והצבאי, ואולי אף תשיג יתרון אסטרטגי על ארה״ב בתחומים כמו נשק מתקדם ובינה מלאכותית.

בשביל להשיג את היעד הזה, בייג'ין מתכוונת לתמוך ביצרנים מקומיים תוך שימת דגש על יצרנים בתחומים שהיא מגדירה כתחומים אסטרטגיים, במיוחד תחומים של חומרה ותחומים משיקים, כמו: שבבים, רכבים אוטונומיים, תשתית G5 ובינה מלאכותית.

איך סין מתכוונת לתמוך בחברות בתחומים האלה?

קודם כל ע״י מענקים, הלוואות והקלות מס לחברות [מקור]. שנית, הגנה על יצרנים מקומיים מפני מתחרים זרים. לדוגמה במאי ממשלת סין קבעה יעדים לרכישת תוצרת מקומית עבור חברות וסוכנויות ממשלתיות, דורשת למשל שמכונות רנטגן ו-MRI יהיו 100% מתוצרת מקומית [מקור]. ע״י עידוד של ייצור מקומי, ודחיקת ייצור זר, סין תוכל תיאורטית להפוך את עצמה לפחות תלויה בטכנולוגיה וחברות מהחוץ ע״י עידוד היווצרות חברות מקומיות.

אולם, פרוטקציוניזם לבדו אינו מספיק כדי לפתח שוק. אם יש לי כמה חברות מקומיות גדולות ששולטות בשוק, אם אני מגן עליהן מתחרות, אני לא מעודד תחרות ביניהן, אני פשוט מקל עליהן לנהל ביחד כקרטל את השוק. פרוטקציוניזם במצב כזה גורם גם להפסד תחרות שיכלה להוריד מחירים וגם להפסד תחרות שיכלה לעודד חדשנות. מה שאני נשאר איתו הוא משק מקומי בלתי יעיל שעם הזמן הופך להיות מפגר מול שאר העולם.

וזה בדיוק מה שעלול לקרות לתעשיית הטכנולוגיה של סין.

להרוג ענקים

תעשיית הטכנולוגיה של סין צמחה בסביבה עם מעט רגולציה [מקור]. בזמן שהמפלגה שמרה על שליטתה בתחומים כמו אנרגיה או בנקאות, בתחום הטכנולוגי חברות יכלו לעשות כמעט הכול בשביל לצמוח ולהתפתח: לאסוף נתונים על משתמשים ללא ידיעתם, להגדיל את העמלות שהן לוקחות ממוכרים בפלטפורמות שלהן, לדרוש בלעדיות על תוכן ולנעול משתמשים במערכות שלהן.

הדבר גרם לכך ששוק הטכנולוגיה הסיני הפך, בדומה לשוק הטכנולוגיה העולמי, להיות כזה של Winner Takes All – תעשיית הטכנולוגיה של סין כיום נשלטת ע"י מספר ענקים טכנולוגיים, כמו "עליבאבא" או "באידו". הענקים האלה בדרך כלל לא עוסקים בתחום אחד בלבד, אלא מהווים תאגידי גג לעשרות חברות טכנולוגיה המתעסקות בתחומים שונים. קבוצת עליבאבא לדוגמה מוכרת לנו ע״י אתר המכירות שלה, אך היא גם מעניקה שירותי ענן ושירותי תשלום מקוונים.

בשנים עברו הענקים האלו היו שימושיים למפלגה, אפילו מקור גאווה. הם הציעו משרות למהנדסים, שקדו על פיתוח המשק הסיני והביאו הון זר למדינה. אולם עם התוכניות החדשות של המפלגה הם נתפסים יותר ויותר כמכשול להתגבר עליו, ממשהו להמשיך ולתמוך בו.

הענקים הטכנולוגים גורמים שלוש בעיות מרכזיות:

ראשית, הם מונעים תחרות בשביל לשמור על נתח שוק ולדחוק החוצה יריבים. דרך אחת היא לדרוש ממשתמשים להשתמש אך ורק בפלטפורמות שלהם. לדוגמה, מוכרים בעליבאבא נענשו על כך שהשתמשו בפלטפורמות מתחרות [מקור]. חברות סיניות גם חוסמות קישורים לפלטפורמות של מתחרים, ולא מאפשרות לאפליקציות שלהם לעבוד בפלטפורמות שלהן [מקור]. הדבר יצר אקולוגיות טכנולוגיות סגורות ומבודדות זו מזו, עם כל חברה מפתחת אפליקציות זהות משום שהן מסרבות להשתמש זו באפליקציה של זו.

בהיעדר תחרות, הענקים גם יכלו להעלות מחירים ולהגדיל את יוקר המחיה של אזרחים סיניים. הם גם מונעים חדשנות מפני שהם מרתיעים סטרטאפים וחברות צעירות מלהיכנס לשוק, חברות שלא מחזיקות באקולוגית אפליקציות ואתרים כמו של החברות הגדולות.

שנית, הענקים האלו מושכים הון שהיה יכול להיות מושקע בחברות אסטרטגיות יותר, ומפנים אותו לדברים לא שימושיים בעיני המפלגה כמו משחקי מחשב או סרטים. במקום שמשקיעים ישימו את כספם בחברות הזנק של שבבים או בינה מלאכותית, הם מעדיפים לתת את כספם לחברות מדיה או שליחויות מזון.

ברור למה משקיעים עושים זאת: רוב המשקיעים יעדיפו לקנות מניות של חברות טכנולוגיה מבוססות, מאשר חברות בתחילת דרכן. המפלגה רוצה לשנות את ההחלטה הזו, והיא עושה זאת בין השאר ע״י הפחדת המשקיעים דרך פעולות רגולציה פתאומיות נגד חברות טכנולוגיה מבוססות.

לבסוף, הבעיה השלישית, היא שהענקים האלו אספו כמויות עצומות של מידע שעלול לשמש אותם או מדינות זרות לרגל אחרי ממשלת סין. יש קולות במפלגה הקומוניסטית שרואים בהנפקה של החברות הגדולות האלו בשווקים זרים, סכנה לביטחון הלאומי [מקור]. הם חוששים מדליפה של מידע רגיש לידיים זרות. לדוגמה, אפליקציית הנסיעות "דידי" יכולה לספר לארגון ביון זר מה הפעילות של אנשים שקשורים למשרד הביטחון הסיני, איפה נמצאים המוקדים הכלכליים בסין בהתאם לתנועת מכוניות, והאם יש שינויים לעומת הפעילות הרגילה.

כמובן, החשש מפני הנפקה של חברת טכנולוגיה סינית בשווקים זרים לא נובע רק מחשש לביטחון סין. חברה שמונפקת בשוק זר מקבלת גישה להון שלא נמצא תחת פיקוח של המפלגה הקומוניסטית. בסין עצמה המפלגה שולטת בשוק ההון דרך הגופים הרגולטורים של המדינה הסינית.

לאור שלוש הבעיות שגורמים הענקים, סביר הקמפיין הנוכחי של המדינה נגדם הוא ניסיון לא רק להשתלט על מוקדי כוח מתחרים או להזכיר מי הבוס, אלא גם לטפל בבעיות מבניות בתעשיית הטכנולוגיה הסינית.

קחו לדוגמה את החקירות נגד דידי על שימוש לרעה במידע של משתמשים, וחקיקה חדשה שתחייב חברות הטכנולוגיה לעבוד בצורה הדוקה יותר עם רשויות אבטחת הסייבר של סין [מקור]. כך המדינה תפקח באופן יותר הדוק אחר המידע שנאסף בחברות האלו, ותדאג שהוא לא עובר לשום גורם עוין.

חוק אחר שצפוי לעבור עוסק בהגנה על צרכנים מפני שימוש לרעה במידע הנאסף עליהם, ומכריח חברות לקבל את אישור המשתמשים לפני שהן אוספות עליהם מידע [מקור]. המדינה משיגה כאן שני דברים: היא גם מגבילה את היכולת של חברות לאסוף מידע, נושא שהתחיל לעורר זעם בסין, וגם מותירה לעצמה את המונופול על איסוף מידע – החוק החדש לא מגביל את הממשלה, אם האיסוף נועד למטרות של ״ביטחון לאומי״.

יש גם קריאות להפוך את המידע שכבר נצבר לציבורי, או לכל הפחות לנכס סחיר, שחברות צעירות יוכלו לקנות גישה אליו [מקור]. כך חברות הזנק בתחום הבינה המלאכותית למשל יוכלו לקבל גישה להררי המידע שעליבאבא אספה על הלקוחות שלה, ולהשתמש בהם ללמד את האלגוריתמים שהם מפתחים.

הרגולטורים הסינים גם מעוניינים להפסיק התנהגויות נוגדות תחרות [מקור] כמו לדוגמה חוסר היכולת של מוכרים לעבוד עם כמה פלטפורמות במקביל, או ההגבלה של תוכן רק לאפליקציה אחת. ע״י פתיחת האקולוגיה הסגורה של ענקי הטכנולוגיה, הרגולטורים יוכלו לעודד חברות הזנק צעירות להיכנס לשוק, כעת עם גישה לפלטפורמות של החברות הגדולות והמבוססות.

לבסוף, נראה שחלק מהפעולות נגד חברות הטכנולוגיה מכוונות ישירות להורדת עלויות המחייה של צרכנים סינים ושיפור השכר של עובדים בענקי טכנולוגיה. המפלגה צריכה להוריד את יוקר המחייה ולהגדיל את המשכורות של אזרחים סינים בשביל לעודד אותם גם לצרוך, וגם להביא עוד ילדים. כפי שראינו בניתוח מס׳ 69, סין צריכה שמספרי הילודה בה יגדלו, אם היא רוצה לשפר את הדמוגרפיה המאפירה שלה לאורך זמן [ראו כאן].

מה הדוגמאות לרגולציה כזו? לדוגמה, ביולי פורסמה הנחייה של רגולטורים סינים שחברות משלוחי מזון נדרשות לוודא שהשכר שניתן לשליחים הוא לכל הפחות שכר המינימום המקומי באזור בו הם פועלים [מקור].

גם ביולי, ממשלת סין פרסמה רגולציה חדשה לחברות העוסקות בלימודים מרחוק ולימודי אונליין, תחום שראה צמיחה מרשימה במהלך משבר הקורונה [מקור]. לפי הרגולציה החדשה ממשלות מקומיות לא יוכלו לאשר מרכזי לימוד או חברות חדשות, ואלו הקיימים יצטרכו להירשם כגופים ללא מטרות רווח [מקור]. צעד כזה יכול לעצור עליית מחירים נוספת בשוק הלימודים המקוונים, ולהקל במידת מה את יוקר המחייה על הורים סינים. אולם צעד כזה גם פגע קשות במשקיעים, עם מניות של חברות לימוד מאבדות אפילו 70% מערכן [מקור].

ביחד, כל צעדי הרגולציה האלו מעצבים מחדש את השוק הטכנולוגי הסיני, שוברים מונופולים קיימים והופכים את מגרש המשחקים הוגן יותר גם לצרכנים, גם למוכרים, וגם לחברות צעירות שירצו להיכנס אליו.

כדאי גם לשים לב שהרגולציות הפתאומיות האלו מעוררות פחד במשקיעים, שלפתע מתעוררים לסיכון הפוליטי שיש בסין. השקעות שעד עכשיו נחשבו בטוחות – חברות הטכנולוגיה הגדולות – כבר אינן נתפסות ככאלה. בזמן שחלק מההון יחליט לצאת מהשוק הסיני, סביר שחלק אחר יחפש יעדי השקעה בטוחים יותר שעדיין יכולים להציע תשואה גבוהה. אלו בדיוק החברות שהמפלגה רואה בהן חברות אסטרטגיות, כמו חברות שבבים או חברות בינה מלאכותית. קרוב לודאי שאנו נראה שינויים בתנועת ההון בסין, עם גידול בהון הפרטי לתחומים אסטרטגים.

סיכום

האם המפלגה תצליח ליצור שוק הוגן יותר בתעשיית הטכנולוגיה מבלי לפגוע ביזמות ובחדשנות בה? זו שאלה שכולם שואלים וזו שאלה שלא שואלים רק בסין. השאלה של איך המדינה אמורה לבצע רגולציה מול ענקי הטכנולוגיה היא שאלה ששואלים באיחוד האירופי ובארה״ב ובמקומות נוספים בעולם. סין הופכת את עצמה למעבדה בה לראשונה המדינה מפעילה רגולציה משמעותית נגד ענקי הטכנולוגיה שלה. אנחנו נראה האם הפגיעה בענקים והניסיון ליצור מגרש משחקים שווה יותר, תעודד חדשנות ויזמות או שמא, בגלל שיזמים יראו מה עושים בחברות הגדולות יותר והמבוססות יותר, תחליש את התמריץ שלהם ודווקא תפגע בחדשנות הסינית לאורך זמן.

בכל מקרה, זה אינו הסוף של המגזר הפרטי בסין וחברות הטכנולוגיה בתחומים אסטרטגיים ימשיכו להנות מתמיכה ממשלתית משמעותית בשנים הקרובות. זו כן תזכורת למשקיעים בסין שאין הגנה למשקיע או חברה פרטית מול הרגולציה של המדינה. הסיכון הפוליטי בסין הוא משמעותי ומשקיעים חייבים לקחת את הסיכון בחשבון כאשר הם מתכננים את אסטרטגיית ההשקעה שלהם.

יכול להיות שיש כאן פוטנציאל לכלים פיננסיים, למוצרים פיננסיים שיעקבו אחרי חברות טכנולוגיה בסין שפועלים בתחומים האסטרטגיים שמגדירה המפלגה. לדוגמה, מדד כלשהו שמכיל רק את חברות הטכנולוגיה בתחומים אסטרטגיים שהגדירה המפלגה. מדד כזה יוכל לתת למשקיעים חשיפה לחלק בשוק הטכנולוגי הסיני שימשיך ויתפתח, ימשיך ויצמח הודות לתמיכה הממשלתית, אך יהיה פחות רגיש לסיכון פוליטי באקלים הנוכחי בסין.