מה קורה בבלקנים?

"יום אחד מלחמה אירופאית גדולה תתחיל בגלל משהו מטופש בבלקנים" – אוטו פון ביסמרק, 1888.

להמשיך לקרוא "מה קורה בבלקנים?"

מה עומד מאחורי יחסי ארמניה-טורקיה-אזרבייג'ן? סיפור בתמונות

אחד העוקבים שאל אם אוכל לשפוך מעט אור על היחסים העכורים בין ארמניה לטורקיה ואזרבייג'ן. לא הכרתי את הנושא ולכן המקום הראשון אליו פניתי היו מפות. כשאני מתחיל ללמוד סוגיה חדשה ביחסים בינלאומיים, אני קודם כל מחפש מפות – טופוגרפיות, דמוגרפיות, היסטוריות. מפות כאלה יגלו לי מה הן נקודות החיכוך האפשריות, מהם קווי המחלוקת הגיאוגרפים ומהם התהליכים שעברו על האיזור.

להמשיך לקרוא "מה עומד מאחורי יחסי ארמניה-טורקיה-אזרבייג'ן? סיפור בתמונות"

משבר קטלוניה: סערה בכוס תה

משבר קטלוניה: סערה בכוס תה

אחד העוקבים שאל אם ההצבעה לעצמאות של קטלוניה מצדיקה פוסט או פודקאסט. למרות שלא חשבתי להתייחס אליה, אני תמיד שמח להיענות לבקשות שלכם (ואתם יותר ממוזמנים להמשיך ולשלוח בקשות והצעות). אז החלטתי ללמוד טיפה על המשבר, בשביל לראות אם יש לי משהו חכם להגיד. והאמת? לא מבין על מה המהומה.

אני לא חושב שקטלוניה תיפרד מספרד. אני אפילו לא חושב ש"ספרד נמצאת באיום קיומי". ממה שאני מצליח לעשות סדר בעובדות, הדבר הכי חמור שעומד לקרות הוא שקטלוניה תאבד את האוטונומיה, אם פוג'דמון לא יעשה את המעשה החכם ויבטל את הכרזת העצמאות.

אני מבסס את ההערכה הזו שלוש עובדות:

א. ההצבעה עצמה – 90% מהמצביעים תמכו בהכרזת עצמאות, אבל רק 42% מבעלי זכות ההצבעה הלכו להצביע[1]. שיעור ההצבעה חופף לשיעור התומכים בעצמאות מקרב כלל הקטלונים [2] – מה שאומר שההצבעה אינה מייצגת את רצון העם, אלא רק את הפלח המעוניין בעצמאות. במצב כזה, לממשלה הקטלונית אין מנדט להכריז על עצמאות, מה שיכול להסביר את העובדה הבאה.

ב. הימנעות מהכרזת עצמאות – לאחר ההצבעה ממשלת קטלוניה חתמה על הכרז עצמאות והשהתה אותה לזמן לא מוגדר [3]. המטרה, לפי פוג'דמון, הוא לתת זמן למשא ומתן עם מדריד. החתימה על הכרזת העצמאות היא איום מרומז ש"אם לא תדברו איתנו, נכריז עצמאות". התגובה של רחוי (ראש ממשלת ספרד) למהלך היא להכריח את פוג'דמון להחליט אם הוא מכריז עצמאות או לא [4]. בכך הוא דוחק את פוג'דמון לפינה ומכריח אותו לבחור – לרדת מהעץ ע"י ביטול ההכרזה (מה שיוביל לקרע בממשלה האוטונומית של קטלוניה), או להסתכן בביטול האוטונומיה הקטלונית ע"י הפעלת סעיף 155 של החוקה הספרדית.

ג. 0 תמיכה בזירה האירופאית – לשאיפה הקטלונית לעצמאות יש 0 תמיכה מהמדינות החזקות באיחוד האירופאי. אנגלה מרקל הודיעה על תמיכה באחדות ספרדית [5], מקרון הודיע שהעניין הוא פנים ספרדי [6] ותרזה מיי שומרת על זכות השתיקה. וזה אחרי ששוטרים ספרדים אשפזו 900 קטלונים שניסו להצביע. המשמעות היא שלרחוי יש אור ירוק להמשיך ולפעול בחוזקה נגד שאיפות העצמאות הקטלוניות. לממשלת קטלוניה נותרת רק הברירה אם לוותר בעצמה על הכרזת העצמאות, או לתת למדריד לבטל את ההכרזה ואותה.

שלוש העובדות ביחד מצביעות על כך שמשבר קטלוניה הוא המון רעש אך רק מעט תוכן. ואגב, אני לא תולה את האשמה רק בממשלת קטלוניה. רחוי היה יכול להימנע מכל הדרמה אם פשוט היה יושב לשולחן המשא ומתן עם הממשל הקטלוני. הדרישות שלהם לאוטונומיה פיננסית ולקבל יותר תקציבים היא לא מופרזת עבור חבל ארץ שאחראי ל-20 מהתמ"ג הספרדי. במקום זאת רחוי החליט ללכת ראש בראש והביא לסערה הנוכחית.

גם פוטין רוצה איחוד אירופאי שלם

גם פוטין רוצה איחוד אירופאי שלם

תהליך כתיבה של פרק מתחיל תמיד בסיעור מוחות וכתיבת כל הרעיונות שעולים לי בנושא מסוים. הפרק הקרוב יוקדש לתכונות החדשות שטראמפ מעניק לסדר הליבראלי ובין הרעיונות שעלו – עלה גם זה: האינטרס הרוסי הוא המשך קיום האיחוד האירופאי.

למה? טוב, צריך להבין קודם מה המשמעות של אירופה, ספציפית מערב אירופה, לרוסיה. במשך רוב ההיסטוריה הרוסית, מערב אירופה הייתה האיום הביטחוני הגדול ביותר עליה. היא הייתה המתועעשת יותר, בעלת הצבא המתקדם יותר ועם השאיפה להתקדם ולהתפשט בעולם. הצארות הרוסית נאלצה להילחם מול המעצמות האירופאיות בשביל להשיג דריסת רגל בעולם. המלחמות המוכרות ביותר הן פלישת נפוליאון ללב המולדת בתחילת המאה ה-19 ושתי פלישות גרמניות, במלחמת העולם הראשונה והשנייה. חשוב לזכור גם את המאבק הרוסי-בריטי, בו בריטניה פעלה לצמצם את כוחה של רוסיה, אם ע"י המשחק הגדול במרכז אסיה או מלחמת קרים.

גיאו-פוליטית, מערב אירופה נמצאת בקצה של המישור הרוסי הגדול, איזור הלב של רוסיה. הדבר אומר שהאינטרס האסטרטגי הרוסי הוא לעולם למנוע עלית כוח צבאי חזק שם, שיוכל להתקדם במהירות לתוך הלב של רוסיה (כפי שעשה הרייך השלישי במבצע ברברוסה ב-1941). חולשה צבאית של מערב אירופה מאפשרת לרוסיה לעבר ממגננה להתקפה ולפעול בחופשיות גדולה יותר בחזיתות אחרות. בדיוק מה שקורה היום.

החופש של רוסיה לפעול במספר חזיתות – באוקראינה, בסוריה, במרכז אסיה, במזרח הרחוק – נובע מהעובדה שהיא אינה צריכה לדאוג מטורי שריון גרמנים על הגבול. במקום להשקיע את מירב המשאבים בהגנה נגד כוח צבאי אירופאי, מוסקבה יכולה לפזר אותם במספר חזיתות. היא חופשית לפעול באירו-אסיה, פטורה מהטרדות ההיסטוריות של בריה"מ והאימפריה הצארית.

כיצד ניתן לשמור על המצב הזה? ע"י דאגה שהאיחוד האירופאי יישאר… טוב, מאוחד. כל גוף על-מדינתי בהכרח יהיה פחות יעיל מגוף מדינתי קטן יותר. גוף על-מדינתי כולל יותר ביורוקרטיה, יותר פיקוח, יותר ועידות, דיונים וכו'. בעוד שמדינה יכולה להחליט בפשטות יחסית מה האינטרסים הלאומים שלה ומה הקצאת המשאבים שהיא מעוניינת לתת להם, גוף על-מדינתי חייב להצביע, להתדיין ולנסות להביא להסכמה רוב יחסי של חבריו. ומפני שכל מדינה היא שונה, תמיד החלטת הגוף הגדול תהיה לא אידיאלית למדינות בו. זה נכון בתרבות, כלכלה וביטחון.

כל עוד המעצמות האירופאיות כבולות באיחוד האירופאי, הן אינן רוצות לפעול עצמאית. יש להן את הפרלמנט בבריסל והגוף העל-מדינתי בשביל לדאוג לביטחון, לבצע שיתופי מודיעין ולדון בביטחון היבשת. אם החברות יפעלו באופן עצמאי, הן יודו שהאיחוד האירופאי לא באמת חשוב או משפיע. הגדלת תקציב הביטחון, תרגילים צבאים משותפים, יהיו הצבעה ברגלים שהאיחוד האירופאי לא רלוונטי. ואם הוא לא רלוונטי, למה להמשיך להיות בו?

האינטרס הרוסי הוא להשאיר את גרמניה וצרפת (בריטניה בדרך החוצה) בתוך האיחוד. כל עוד פריז וברלין ממשיכות לדבוק בטענה שהאיחוד האירופאי חשוב, הן לא יתנגדו צבאית לאיום הרוסי. הן ישלמו מס שפתים בדמות "צבא אירופאי מאוחד", שאם אי-פעם יקום יהיה לא יעיל כמו האיחוד האירופאי.

אז למה בכל זאת רוסיה תומכת בעלית מנהיגי ימין שהם נגד האיחוד, כמו מארין לה-פן בצרפת? יכול להיות שרוסיה מקווה שהמנהיגים החדשים יהיו פרו-רוסים. הבאת ההשפעה הרוסית למערב אירופה תהיה מפנה אסטרטגי היסטורי, שיחליש משמעותית את ארה"ב ויגדיל את כוחה של רוסיה באי העולמי. האיום על רוסיה היא אירופה חזקה אנטי-רוסית, לא אירופה חזקה כשלעצמה. שיתוף פעולה בין רוסיה לצרפת או בריטניה יאפשר למוסקבה לעצב כרצונה את כל מערב אירו-אסיה, כולל המזרח התיכון. האמריקאים יאלצו להתמודד עם עזיבת בעלות-ברית מסורתיות ולחפש דריסת רגל במקום אחר.

הבעיה של רוסיה היא שיש לה נטייה להיות דורסנית. ספק אם אחרי ירח דבש רגעי, מנהיגי ימין באירופה יסכימו לתוקפנות רוסית כלפי אוקראינה או המדינות הבאלטיות. מוסקבה, אם לא תזהר מהשאפתנות שלה, עוד עלולה למצוא שוב טנקים גרמנים בגבול.

טראמפ – גאון?

טראמפ – גאון?

אני מאמין שאני לא היחיד שמבין שהתקשורת איבדה את זה בכל הקשור לטראמפ. הדלפות, רדיפות, ביקורת קטנונית – כל אלה מאפיינים של הכיסוי התקשורתי (ואולי ציד מכשפות תקשורתי?) של טראמפ.

להמשיך לקרוא "טראמפ – גאון?"