1

סוגיית נאט״ו (פרק 69)

להורדת הפרק – קישור.

הצטרפות לפל״ג – קישור.

הזמנת הרצאה – קישור.

להאזנה ב-itunes: קישור.

להאזנה ב-spotify: קישור.

הלחין את מוסיקת הפתיחה והסיום – גיא שילה.

מבוא

ההחלטה של פינלנד ושבדיה להצטרף לנאט״ו היא הזדמנות טובה לעסוק בשתי שאלות שעלו עוד לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה: למה ברית נאט״ו המשיכה להתקיים אחרי נפילת בריה״מ? ולמה נאט״ו התרחבה מזרחה, מעבר לגרמניה? אני קורא לשתי השאלות האלו יחד ״סוגיית נאט״ו״.

נגענו בסוגיית נאט״ו כבר בפוסט-אימפריום, אך עשינו את זה רק מנקודת המבט הרוסית של הארגון. רוסיה של פוטין רואה בנאט״ו יריב, איום, ומבחינתה התשובה לשתי השאלות היא פשוטה: נאט״ו המשיכה להתקיים אחרי התפרקות בריה״מ משום שהיא רואה ברוסיה איום. והיא התרחבה מזרחה כדי לנסות ולהרוס את המדינה הרוסית.

למה רוסיה רואה בנאט״ו איום היא שאלה מעניינת, ונוגעת לא רק לדינמיקת היחסים בין רוסיה והמערב (משהו שעסקנו בו בסדרה) אלא גם לתהליכים ברוסיה פנימה. רוסיה הפכה מדינה אוטוקרטית, עם מדינה חזקה וחברה אזרחית חלשה [מקור]. משטרו של פוטין מתחזק את שליטתו באוכלוסייה ע״י יצירת תחושת איום תמידית מהמערב [מקור]. בנוסף, הוא רואה ברוסיה מעצמה גדולה הזכאית לאזור השפעה משל עצמה ומעצמה שעומדת נגד העולם המערבי ״האטלנטי״ [מקור]. ביחד האוטוקרטיה ושאיפות הגדלות מעודדות את רוסיה לעמדה עוינת למערב.

the famous saint basil s cathedral in russia
כנסיית וסילי הקדוש, מוסקבה. חלומות של אימפריה ממשיכים להניע את מדיניות החוץ הרוסית.

ראינו בפוסט-אימפריום שגם המערב תרם למשבר היחסים. ביטול האמנה להגבלת יירוט טילים בליסטים ב-2002 הייתה צעד שובר אמון ראשון. הדחיפה להתרחבות נאט״ו לגיאורגיה ואוקראינה, על-אף הידיעה שהדבר יעורר התנגדות רוסית, היה צעד שובר אמון שני. השימוש בנאט״ו בשביל הפלת משטר קדאפי צעד שלישי.

יחד עם זאת, הצגת סוגיית נאט״ו רק מנקודת המבט הרוסית היא חד-צדדית ומטעה. נאט״ו הוא כנראה הארגון הבינלאומי הכי חשוב שהוקם מאז מלחמת העולם השנייה. אין עוד ארגון שתרם תרומה כל-כך ברורה ליציבות העולמית. העובדה שבשיח הציבורי לא מציגים את נקודת המבט המערבית בסוגיה, שלא נותנים תשובה גיאופוליטית לטענות הרוסיות היא לא רק מצערת, היא מציירת תמונה מעוותת מאוד. היא נותנת תחושה שגיאופוליטיקה היא משהו בו עוסקים טיראנים, והיא תיאוריה שמצדיקה את התוקפן. זה בפירוש לא נכון.

גיאופוליטיקה היא מדע. כמו כל מדע היא עלולה להיות מעוותת בשביל מטרות פוליטיות. כפי שהשבחת גזע אינה מייצגת את הביולוגיה, הטענות הרוסיות אינן מייצגות הגיאופוליטיקה. ההבחנה האובייקטיבית שכל מעצמה מעוניינת באזור השפעה אינה אומרת שכל מעצמה יש זכות לאזור השפעה. העובדה שמזרח אירופה חשובה לביטחון הרוסי לא אומרת שביטחון מזרח אירופה יכול להיות מוזנח בשביל הביטחון של רוסיה.

הפרק היום נועד לענות על סוגית נאט״ו מנקודת המבט המערבית, ולהראות את השיקולים הגיאופוליטים שנמצאים בבסיס ההתרחבות של הארגון מזרחה. אם רוסיה רוצה להצדיק את התוקפנות שלה נגד אוקראינה בטיעונים של ״ביטחון לאומי״, היא תצטרך להתמודד עם העובדה שבדיוק ההתנהגות הזו, של תוקפנות נגד שכנים, היא שמלכתחילה הביאה את נאט״ו למזרח אירופה ויוצרת את ״האיום״ מולו רוסיה פועלת. במילים אחרות, אם רוסיה מחפשת את מי להאשים בהידרדרות הסביבה האסטרטגית שלה – היא מוזמנת להסתכל במראה.

בפרק היום נענה על שתי השאלות מדוע נאט״ו המשיכה להתקיים אחרי התפרקות בריה״מ ומדוע היא התרחבה מזרחה. נסביר את ההיגיון האסטרטגי מאחוריהן, ואיך רוסיה בעצם פעולותיה רק מצדיקה את ההתרחבות.

נהנים מהמשחק הגדול? אז אתם תעופו על מועדון המנויים שלנו – פל״ג

למה נאט״ו קיימת?

הברית הצפון-אטלנטית, נאט״ו, הוקמה ב-1949. הברית הצבאית הראשונה בהיסטוריה שכללה את כל מעצמות מערב אירופה – בריטניה, צרפת, איטליה, גרמניה – את טורקיה, ואת קנדה וארה״ב. לראשונה בהיסטוריה ״מדינות המערב״ הוכנסו במסגרת צבאית אחת.

רשמית מטרתה של הברית לקדם שלום וביטחון במרחב הצפון-אטלנטי. לשם כך כל חברות הברית מחויבות לבוא זו לעזרתה של זו במקרה של מתקפה. סעיף 5 של אמנת וושינגטון, אמנת היסוד של נאט״ו, קובע שכל מתקפה על אחת מחברות הברית תחשב כמתקפה על כולן. האמנה מחייבת שכל חברות הברית יבואו לעזרתה של המדינה המותקפת, אך לא קובעת שהעזרה הזו בהכרח תהיה צבאית. מדינות נאט״ו יכולות להחליט לשלוח כוחות צבא או כוחות אחרים, בהתאם למצב.

בזמן שרשמית האמנה אינה קוראת לפעולה צבאית משותפת, בפועל הברית התכוננה לכך ומול איום ספציפי אחד – בריה״מ. במהלך המלחמה הקרה נאט״ו הקימה מערכי פיקוד ושליטה משותפים, אימנה כוחות בפיקוד משותף והאמריקנים הציבו כוחות ונשק גרעיני מול תרחישי איום מצד בריה״מ. האמנה לא מדברת על בריה״מ כאיום, אך ברור לכל מי שהיה חבר בנאט״ו שבריה״מ היא האיום. האמריקנים לא החזיקו עשרות אלפי חיילים במערב גרמניה מחשש לבליצקריג שוויצרי.

אז רשמית נאט״ו הוקמה בשביל לקדם שלום וביטחון במרחב הצפון אטלנטי, והיא התכוננה ליום בו הסובייטים יחצו את הגבול למערב אירופה. ואז קרה משהו שכמעט אף אחד לא ציפה שיקרה – בריה״מ פשוט נעלמה מהמפה.

לקח כמה שנים עד תעלם סופית – עם ההתפרקות שלה ב-1991 – אך היה ברור כבר ב-1989 עם נפילת הגוש הסובייטי שהאיום הכי גדול על נאט״ו נעלם. ואם האיום הכי גדול על נאט״ו נעלם, למה נאט״ו לא פורקה ב-1989 או לכל המאוחר אחרי 1991? למה עדיין החזיקו בה? זו השאלה הראשונה של סוגיית נאט״ו.

ועידת נאט״ו 2019. מקור.

אפשר לתת שתי סיבות מרכזיות:

ראשית, נאט״ו היא מסגרת חסרת תקדים היסטורי בהיקף שלה. אירופה וצפון אמריקה, מאוחדות יחד תחת מסגרת ביטחונית אחת. חיילים מגרמניה, צרפת ובריטניה מתאמנים ונלחמים תחת פיקוד משותף. נאט״ו היא אחת מאבני היסוד של הגוש המערבי כולו, והמסגרת שלה מאפשרת ומעודדת שיתוף פעולה ושיח ביטחוני ומדיני ער בין כל חברות הגוש. כן, נאט״ו הוקמה מתוך פחד שבריה״מ תשתלט על מערב אירופה. אך בדרך היא הפכה בסיס לקהילה הצפון אטלנטית. למה לפרק מרכיב כל-כך חשוב במבנה של המערב?

אם תאמרו שאחרי נפילת בריה״מ לא היה באמת עוד חשש שהמעצמות המערביות יתחרו זו בזו, ודאי לא המעצמות האירופיות, אשיב שאיננו באמת יודעים זאת. מנקודת מבט גיאופוליטית לפחות אירופה שאחרי המלחמה הקרה מזכירה מאוד את אירופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה: מדינות חדשות וחלשות קמו במזרח אירופה. רוסיה וגרמניה שתיהן היו נתונות באי-יציבות פוליטית, חברתית וכלכלית. גרמניה בעקבות האיחוד של שתי הרפובליקות הגרמניות, רוסיה בעקבות התפרקות בריה״מ.

אחרי מלחמת העולם הראשונה גרמניה ורוסיה שיתפו פעולה זו עם זו בשביל להתוות סדר חדש במזרח אירופה. מה היה מבטיח שברלין ומוסקבה לא היו חוזרות על אותו דפוס גם אחרי 1991? ואם גרמניה הייתה מחזקת את קשריה עם רוסיה, צרפת באופן טבעי הייתה מחזקת את קשריה עם בריטניה בשביל איזון. שוב אירופה הייתה מתחלקת למחנות יריבים, כפי שהיה ערב מלחמת העולם השנייה.

מפת אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה. מקור.

זה היה חשש מספיק אמיתי בשביל שהמערב ילחץ על בריה״מ להסכים לכך שגרמניה המאוחדת תהיה חברה בנאט״ו ולא מדינה ניטראלית. המערב רצה להבטיח שגרמניה המאוחדת תהיה חלק מהמחנה המערבי, ולא שוב תהיה מדינה מחוץ למחנה, שיכולה לתמרן בין מערב אירופה ובין רוסיה.

אז סיבה ראשונה: נאט״ו היא אבן יסוד של המערב, ששומר על השלום בקהילה הצפון אטלנטית.

הסיבה השנייה היא שנאט״ו שומרת על ארה״ב מעורבת בביטחון אירופה. הגיאוגרפיה האמריקנית יוצרת באמריקנים נטייה לבדלנות שמתגברת מעת לעת. בין מלחמות העולם הבדלנות האמריקנית שמרה את ארה״ב מנותקת מהמתרחש באירופה. כאשר ארה״ב לבסוף התערבה ב-1941, אירופה כבר הייתה שנתיים במלחמת עולם הרסנית. המחויבות האמריקנית לביטחון אירופה מבטיחה שלושה דברים:

ראשית, המחויבות האמריקנית לאירופה מבטיחה שהיבשת תהיה מוגנת מכוחות גדולים ואגרסיביים יותר, אם זו בריה״מ בעבר או רוסיה וסין היום. ארה״ב גדולה יותר, דמוגרפית וכלכלית, מאירופה. היא נותנת לה גב אסטרטגי שיכול לתמוך בה בזמני משבר ומלחמה. ארה״ב הייתה מפעל התחמושת של בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. היא סיפקה את עיקר המסה הצבאית מול הסובייטים. והיא היום מזרימה מיליוני דולרים למלחמה באוקראינה בצורה של נשק, מערכות לחימה וסיוע.

שנית, המחויבות האמריקנית לאירופה מרסנת מתחים פנים אירופים, ומקלה על היבשת לעבוד יחד. מדינות מזרח אירופה רואות בארה״ב את הכוח היחיד שחזק מספיק להתמודד עם רוסיה וסומכות עליה שתבוא לעזרתן. זאת בניגוד לחוסר האמון שלהן בגרמניה וצרפת. לצרפת וגרמניה יחסים דיפלומטים, כלכלים וביטחוניים ארוכי שנים עם האמריקנים. לבריטים ולאמריקנים יש מזה יותר מחצי מאה ״יחסים מיוחדים״. הודות להשפעה שלה, לוושינגטון קל יחסית לגבש קואליציות אירופיות ולתאם פעולה משותפת ביבשת.

שלישית, המחויבות האמריקנית לאירופה שומרת על אירופה תלויה באמריקנים. וזה דבר טוב לעולם. הציניקנים יצביעו על כך שהמחויבות הזו מבטיחה שאירופה היא שוק נשק גדול עבור ארה״ב. מצד שני, המחויבות הזו גם מבטיחה שמדינות אירופה לא יצטרכו לפתח נשק גרעיני כדי להגן על עצמן. או יצטרכו להקרין כוח ולהשתלט על טריטוריות רחוקות בשביל להבטיח גישה למשאבים. חוץ מצרפת ובריטניה, אף מדינה אחרת בנאט״ו לא פיתחה נשק גרעיני באופן עצמאי. ללא המטריה הגרעינית של ארה״ב, סביר להניח שמדינות כמו מערב גרמניה, טורקיה, ושבדיה היו מפתחות נשק גרעיני. המחויבות האמריקנית לאירופה גם פטרה אותה מהצורך להחזיק כוחות במזרח התיכון או אפריקה בשביל להבטיח גישה יציבה לנפט וגז טבעי מהאזור. עכשיו זה מתנקם בהם, כשהאמריקנים מקטינים את הקשב לאזורינו ומתמקדים במזרח אסיה ומזרח אירופה. אך במשך עשורים המחויבות האמריקנית אפשרה למערב אירופה לעסוק בתיעוש מבלי להקדיש משאבים לציי גדולים או לפתח מדיניות חוץ אגרסיבית בשביל לשמור על גישתה לחומרי גלם ואנרגיה.

אז המחויבות האמריקנית לביטחון אירופה טובה לאירופה, טובה לארה״ב וטובה לעולם. וזו הסיבה השנייה למה נאט״ו לא פורקה.

אז ענינו על השאלה הראשונה – נאט״ו לא פורקה אחרי התפרקות בריה״מ משום שנאט״ו חשובה לתפקוד של הגוש המערבי. רשמית הארגון הוקם בשביל לקדם שלום וביטחון במרחב הצפון-אטלנטי, והמשימה הזו נותרה גם לאחר התפרקות בריה״מ. נאט״ו שומרת על המעצמות המערביות יחד, קושרת אותן במסגרת אחת. אם המסגרת תתפרק, אין דבר שמבטיח לנו שהיחסים הטובים והשלום יישארו. אם אתם חושבים שזה נשמע הזוי שתהיה שוב יריבות צבאית בין מדינות מערב אירופה, אני מזכיר לכם שזה נשמע הזוי שמלחמה גדולה חדשה תתחיל במזרח אירופה. האינטואיציה שלנו מה הזוי ומה לא נשענת על הניסיון שלנו. עבור רוב מי שמאזין לפודקסט הניסיון הזה גובש בתקופה חסרת תקדים של שלום באירופה. תקופה שבאה לסופה, משום שהמצב הגיאופוליטי שאפשר אותה השתנה.

ההתרחבות מזרחה – הבעיה של נאט״ו?

כעת לשאלה השנייה – למה נאט״ו התרחבה למזרח אירופה? בתחילת שנות ה-90׳ היה דיון ער בארה״ב האם להרחיב את הברית הצפון אטלנטית [מקור]. מומחים לרוסיה הזהירו שהתרחבות מזרחה תפגע ביחסים עם מוסקבה. לטענתם גם אחרי נפילת הגוש הסובייטי הקרמלין עדיין ראה במזרח אירופה אזור השפעה שלו. כניסה מערבית אליו בהכרח תיצור מתיחות מול רוסיה.

האם הם צדקו? בוודאי. מעצמות לא אוהבות לראות מעצמות אחרות נכנסות לחצר האחורית שלהן. ארה״ב הייתה צעד לפני שואה גרעינית כשהיא גילתה שהסובייטים הציבו טילים גרעינים בקובה. מעצמות שואפות לאזורי השפעה סביבן, מעוניינות לדחוק יריבים הרחק מגבולן.

נשיא ארה״ב ג׳ון פ. קנדי. כמעט פתח בשואה גרעינית עקב הצבת טילים סובייטים בקובה. מקור.

רק מה? שבאותם אזורי השפעה יש גם מדינות ריבוניות. מדינות ריבוניות עם רצון משלן. והמדינות האלו רצו להצטרף לנאט״ו. בתחילת שנות ה-90׳, בזמן שבוושינגטון התווכחו אם להתרחב, נשיא פולין פנה ישירות לקלינטון בבקשה להצטרף לנאט״ו. גם המדינות הבלטיות החלו לפעול לצירופן לברית הצפון אטלנטית.

נאט״ו לא כפתה את עצמה על אף מדינה במזרח אירופה. הן בחרו להצטרף. התיאור של נאט״ו כמי ש״התרחבה מזרחה״ בניגוד לרצונה של רוסיה מתעלם לחלוטין מהעובדה שהיא ״התרחבה מזרחה״ לרצונן של מדינות האזור. חברות נאט״ו במזרח אירופה הצטרפו מרצונן החופשי. על בסיס מה הרצון של רוסיה לגיטימי יותר מהרצון של פולין או ליטא?

חשוב גם להבין מדוע הן רצו להצטרף. עבור מדינות מזרח אירופה חברות בנאט״ו נתפסה כחזרה שלהן לקהילה האירופית ולמערב. החלוקה של אירופה למזרח ומערב נוצרה רק בסוף מלחמת העולם השנייה, עם השתלטות בריה״מ על המדינות שמזרחית לגרמניה. עד אז מזרח אירופה הייתה חלק בלתי נפרד משאר אירופה. התפרקות הגוש הסובייטי ובריה״מ נתפסה בעיני מדינות אירופה, ממזרח וממערב, כהזדמנות לתקן את העיוות ההיסטורי של חלוקת היבשת, ולהצטרף לקהילה הצפון-אטלנטית שהן ראו עצמן חלק ממנה.

שיקול אחר היה כמובן השיקול הביטחוני. מזרח אירופה הייתה במשך 300 השנים האחרונות זירת קרב. גם בין מדינות האזור ורוסיה, גם בין רוסיה והמעצמות של מערב וצפון אירופה. מדינות כמו אסטוניה, פולין או צ׳כוסלובקיה חוו כולן את נחת זרועה של רוסיה. המדינות הבלטיות וחלקים מפולין אף סופחו לאימפריה הרוסית.

cars parked on street near high rise building
ארמון התרבות והמדע של פולין, ורשה. מעל 200 שנים פולין הייתה תחת שליטה זרה.

עם התפרקות הגוש הסובייטי הן מיהרו להצטרף לנאט״ו בשביל להבטיח שיהיה להן מגן מפני הרוסים, מי שניהלו איתם מלחמות ב-300 השנים האחרונות. העובדה שהרוסים רואים במזרח אירופה אזור השפעה שלהם רק מדגישה את הצורך של מדינות מזרח אירופה להיות חלק מברית צבאית שתרתיע את מוסקבה. נאמר אחרת, מדינות האזור יודעות שהן בחצר האחורית של רוסיה – והן רצו להבטיח את עצמאותן מול הקרמלין. אז הן מיהרו אל נאט״ו.

כאן אפשר לטעון שגם אם מדינות מזרח אירופה רצו להצטרף לברית הצפון אטלנטית, נאט״ו לא הייתה צריכה לקבל אותן. אם מומחים מערבים חזו שהדבר ייצור מתיחות עם רוסיה, נאט״ו הייתה צריכה לסרב להתרחב מזרחה בשביל להבטיח את ביטחון אירופה. הרי אם המטרה של נאט״ו לשמור על ביטחון המרחב הצפון-אטלנטי, למה לה לנקוט בצעד שיערער את אותו ביטחון?

בשביל לענות עלינו להבין טוב יותר את החשיבות של מזרח אירופה.

נתחיל מהגדרות: כשאני אומר ״מזרח אירופה״ אני מתכוון לשטח שמערבית לרוסיה, מזרחית לגרמניה, דרומי לים הבלטי וצפוני לבלקנים. אני לא אכנס למה אלו הגבולות שאני מגדיר, אני פשוט רוצה שלכולנו תהיה את אותה מפה בראש. אז ״מזרח אירופה״ = כל מה שבין הים הבלטי לים השחור שהוא לא רוסיה, והוא לא הבלקנים.

מפה טופוגרפית של אירופה. מזרח אירופה היא ציר מקשר בין חלקי היבשת ובין היבשת ואסיה.

האזור הוא ציר מרכזי באירו-אסיה. הוא מחבר בין המרחבים הרוסים למישור הצפון אירופי, בין המישור הצפון אירופי לקווקז ודרכו למרכז אסיה, ובין אסיה – דרך טורקיה – לאירופה. במאה ה-19 רוסיה נלחמה לחדור אליו, וטורקיה, בריטניה וצרפת נלחמו כדי לדחוק אותה החוצה. במאה ה-20 רוסיה וגרמניה נלחמו על שליטה באזור. שליטה באזור נותנת למעצמה השולטת גישה לאזורי מפתח בקרבתה, מה שבאופן טבעי מביא מעצמות שכנות למנוע את ההשתלטות הזו. החישוב האסטרטגי הזה הוא שהביא למלחמות הרבות במזרח אירופה לאורך השנים.

ההתרחבות של נאט״ו מזרחה שירתה את המטרה של שלום במרחב הצפון אטלנטי. היא הסירה את החשש מפני וואקום ביטחוני שימשוך את גרמניה, טורקיה ורוסיה אליו. היא הסירה את החשש של מדינות מזרח אירופה לעצמאותן, חשש שהיה יכול להתבטא בהשגת נשק גרעיני או משיכת שלוש המעצמות סביבן לתחרות זו עם זו. היא שילבה לראשונה את מדינות מזרח אירופה בתוך מערך כלל אירופי שיאפשר לכל המדינות לעבוד זו עם זו, במקום לאיים זו על זו.

כן, התוצאה היא שמה שהיה אזור השפעה רוסי הפך לחלק מהותי מהמערב. כן, עכשיו כוחות מערביים הרבה יותר קרובים ללב הכלכלי והדמוגרפי של מוסקבה. אבל. זו לא באמת הבעיה של רוסיה. סוגיית נאט״ו היא רק תירוץ.

בו בזמן שנאט״ו התרחבה מזרחה, נשק גרעיני או כוחות זרים לא הוצבו באופן קבוע מזרחית לגרמניה. הגידול בנוכחות של כוחות זרים במזרח אירופה בא אחרי הפלישה הרוסית לחצי האי קרים ומזרח אוקראינה. אם רוסיה הייתה מודאגת מהשינוי במאזן האסטרטגי במזרח אירופה היא הייתה יכולה לשנות אותו. בשבועות שלפני הפלישה ארה״ב ונאט״ו נפגשו עם רוסיה בניסיון להבין מה השינויים שהרוסים רוצים. הרוסים פרסמו סדרת דרישות שפשוט ביקשה להזיז את השעון אחורה, ללפני שנאט״ו התרחבה מזרחה. כפי שראינו, זו אינה דרישה שהמערב יכול לקבל. ליציבות של אירופה, מזרח אירופה צריכה להישאר במחנה המערבי. ומזרח אירופה רוצה להישאר במחנה המערבי.

בסופו של יום המלחמה באוקראינה אינה על ביטחון, כי אם על שליטה. הרצון של מוסקבה לשלוט במדינות בריה״מ לשעבר, ולהחזיר את שליטתה על המרחב הפוסט-סובייטי. נאט״ו היא רק תירוץ, עילה לא משכנעת. אף אחד במערב לא באמת שקל לצרף את אוקראינה לפני המלחמה. גם עכשיו נאט״ו לא מתכוונת לצרף אותה.

יותר מזה – בפעולות שלהם הרוסים הוכיחו עד כמה חשובה נאט״ו. מוסקבה עוררה מחדש את אירופה לדיון על הביטחון שלה, מתוך הבנה שמלחמה ביבשת אינה עוד ״תרחיש בלתי אפשרי״. הדיבורים של מוסקבה על כך שיש לה ״צרכי ביטחון״ שמצדיקים פלישה למדינה ריבונית אחרת מוכיחים למדינות מזרח אירופה כמה חשוב היה שהן הצטרפו לברית. והן דוחפות מדינות אחרות, כמו פינלנד ושבדיה, להצטרף אליה.

סיכום

הברית הצפון אטלנטית היא אחד היסודות עליהם נשען הגוש המערבי כולו. ההתרחבות של הברית מזרחה נעשתה בהזמנתן ועידודן של מדינות מזרח אירופה, שרצו להצטרף אליה. השילוב של מזרח אירופה בנאט״ו נועד להבטיח את היציבות של אירופה, ובהרחבה של המרחב הצפון-אטלנטי כולו. דווקא התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה מוכיחה עד כמה הארגון נחוץ כדי לשמור על אירופה יציבה וחופשית.