***הניתוח פורסם לראשונה לחברי פל״ג, מועדון המנויים של ״המשחק הגדול״. עדיין לא חברים? מוזמנים להצטרף בקישור כאן. ***
להורדת הפרק – קישור.
נכון לשעה זו, ה-11 במרץ 2020, ישנם 75 נדבקים בקורונה בישראל. לפני פחות משבועיים המספר עמד על 4 מקרים, שניים מהם מספינת השיט ״דיימונד פרינסס״ והשאלה שמנקרת בראש של כולנו מה עומד לקרות – מה תהיה תגובת הממשלה והאם מדינת ישראל נמצאת לפני משבר?
בפרק היום ארצה לענות על שתי השאלות האלו. יותר מרק לענות על השאלות האלו, יש לי היום שתי מטרות: הראשונה היא לשרטט את סדרת התגובות של ממשלת ישראל על בסיס ניתוח ריאלי של המצב. ישראל היא בו זמנית רגישה להתפרצויות בפנים, משום החיבוריות הגבוהה בין מרכז לפריפריה, אך פחות רגישה אל התפרצויות מבחוץ משום שהיא יחסית מבודדת גיאוגרפית. מה שישפיע על תגובת הממשלה יהיה לא השינוי במספר החולים, אלא באופי שלהם – האם מתחילים להופיע חולים שמקור הדבקתם לא ידוע? במקרה כזה ממשלת ישראל תצטרך להתחיל לשבש את חיי היום-יום שלנו כאזרחים וארחיב על הנושא בפרק.
המטרה השנייה שלי היום: אני רוצה לעזור לכם להתכונן לשבועות הקרובים. כמו תמיד ההמלצות שלי מבוססות על ההבנה שסיכון נמצא בעתיד, לא בעבר – ולכן המטרה היא להגדיל את ההישרדות שלכם, לא בהכרח את יכולת החיזוי שלכם. אני יודע שחלק מהעוקבים הם אנשי משפחה וחשוב לי לתת המלצות קונקרטיות ופשוטות מה כדאי לעשות.
אז אלו שתי המטרות שלי היום: מה ממשלת ישראל עתידה לעשות ואיך אנחנו יכולים להתכונן הכי טוב למצב הזה. בואו נתחיל.
ארצנו הקטנטונת, ארצנו הצפופה
בואו ונפתח בנתונים היבשים: אוכלוסיית ישראל מנתה נכון לסוף 2019 9.3 מיליון איש, 44% מהם חיים בגוש דן. בכל יום, 58% מהמועסקים בישראל יוצאים לעבוד ביישוב אחר מיישוב מגוריהם, כשהחריגות היחידות הן ירושלים, ת״א ונתניה, שמעל מחצית המועסקים בהם עובדים בעיר. ירושלים היא החריגה ביותר – 86% מהתושבים בה גם עובדים בה [מקור].
מבחינת גודל האוכלוסייה ישראל היא בסדר גודל של העיר ווהאן בסין, מקור ההתפרצות. בווהאן חיו נכון לסוף 2018 כ-11.8 מיליון איש. הדימיון אבל לא מפסיק רק בגודל האוכלוסייה. ישראל דומה לעיר, כל עיר, גם בתנועת האזרחים בה – כמו שלעיר יש מרכזי תעסוקה ובילוי אליהם מגיעים רוב התושבים, בישראל יש מרכזי תעסוקה ובילוי אליהם מגיעים רוב התושבים. העובדה ש-58% מהמועסקים בישראל יוצאים לעבוד ביישוב אחר משמעותה שיש מיליונים שנעים בין ערים בתדירות יומית, מעלים את הסיכוי שהתפרצות בעיר אחת תתפשט במהירות לערים אחרות. כל מי שבילה בוקר אחד ברכבת לתל-אביב יכול להבין את הפוטנציאל הוויראלי שיש כאן.
אם אנחנו מסתכלים על המקרה של וואהן הרי שבתוך 3 שבועות מספר המקרים בה קפץ מ-41 מקרים בתחילת ינואר למעל 400. כשהממשל הסיני הבין שהוא לא מצליח להשתלט על ההתפרצות, הוא הודיע על עוצר כללי לעיר והכניס את התושבים לבתיהם למשך חודשיים עד לדעיכת קצב ההדבקה.
היתרון של ישראל שאין למערכת הפוליטית שלנו אינטרס להסתיר את הווירוס או את מספר החולים בו. זה כבר כשלעצמו דבר טוב – שקיפות ומידע זמין חשובים בכל התפרצות כדי למנוע פאניקה המונית ולאפשר לאוכלוסייה להגיב טוב יותר לווירוס. מה שכנראה מדאיג את ממשלת ישראל היא שללא תגובה חריפה ומהירה, ווירוס הקורונה יוכל במהירות להתפשט בכל הארץ. זה החיסרון הסמוי של חיבור הפריפריה למרכז.
חשבו על זה –
החיבור של הפריפריה למרכז הוא יעד ממשלתי כבר שנים. יש ליעד הזה כמובן יתרונות אסטרטגים בחיזוק הפריפריה, אך הוא גם הופך את מדינת ישראל לרגישה יותר להתפרצויות וויראליות. הסיבה שמעל מחצית מהישראלים יוצאים מיישוב מגוריהם בשביל לעבוד ביישוב אחר היא מפני שהם יכולים – קיימת תשתית של כבישים ורכבות שמאפשרת להם לנוע יחסית בקלות מהבית לעבודה וחזרה. כל תנועה כזו היא פוטנציאל להעברה של ווירוס מיישוב אחד לאחר, או אף לכמה יישובים במקרה של חולה על אוטובוס בין עירוני או רכבת.
כל מה שאנחנו צריכים בשביל התפרצות במדינה הוא שמפיץ על, אדם שמדביק פי כמה מהממוצע, יעלה על הרכבת מחיפה לת״א ביום ראשון בבוקר, יסתובב בעבודה כמה שעות ויחזור הביתה. זהו. הוא גם לא חייב לעלות על רכבת – הוא יכול להסתובב בכנס מקצועי, קניון או אירוע המוני כמו הופעה. מפני שיש כל כך הרבה תנועה בין יישובים בארץ, אירוע אחד של מפיץ על יתפשט במהירות לכל מקום.
לכן המדינה הגיבה כפי שהגיבה – ע״י סגירת השמיים לחלוטין. והגישה כרגע מוכיחה את עצמה: רובם של החולים החדשים בקורונה בארץ שבו מחו״ל ומיד הוכנסו לבידוד. היחיד שכרגע מדאיג אותי הוא חולה מס׳ 71, שנכון לשעה זו מקור ההדבקה שלו לא ידוע. סוג החולים האלו הוא מה שידאיג את הממשלה ועוד נעסוק בזה. מה שחשוב להבין הוא שבכל מקרה כרגע ההנחה שלנו צריכה להיות שמספר הנדבקים יגדל בשבועות הקרובים ככל שעוד אנשים החוזרים מחו״ל ימצאו כנשאים. העלייה במספר שלהם היא לא סיבה לפאניקה. ממשלת ישראל קיבלה את ההחלטה הנכונה בסגירת השמיים מפני שהיא מנצלת יתרון חשוב של ישראל: הבידוד הגיאוגרפי שלנו. אין לנו גבולות פתוחים כמו מדינות אירופה ורוב הכניסה לארץ נעשית בעיקר דרך נמל תעופה אחד – נתב״ג. אפשר יחסית בקלות לזהות מי נכנס לארץ ולהעביר אותו לבידוד של שבועיים.
מה שיקבע אם המדינה תאלץ להחריף את צעדיה יהיה מספר החולים שלא ניתן לאתר את מקור ההדבקה שלהם, כמו חולה מס׳ 71. כל עוד אנחנו יכולים לקשור בין חולה אחד לאחר ע״י נתיב הדבקה אנחנו במצב טוב – זה אומר שכל הנשאים מזוהים. הופעה של חולים שאיננו יודעים מאיפה קיבלו את הווירוס משמעותה שיש נשאים בלתי מזוהים שמפיצים את הווירוס. אם יש נשאים בלתי מזוהים שמסתובבים בארץ, עולה הסיכוי לתרחיש של הפצה המונית.
אז למה שהממשלה לא תכריז כבר עכשיו עוצר כללי במדינה? משום המכה הנוראית לכלכלה ופאניקה בקרב משקיעים. כן, אם כולנו ניכנס לבתים ולא נצא שבועיים כנראה שנקטע את המחלה. אך להשבית את המשק לשבועיים הוא לא מעשה של מה בכך, בטח לא בתקופה של היעדר הנהגה פוליטית. אתם יכולים לדמיין איך יתקפו את נתניהו אם יחליט לעצור את המדינה לשבועיים ללא סיבה ברורה? ברגע שהוא יעשה את זה גם הבורסה בישראל תצלול, משום חשש של המשקיעים מפני ״תרחיש יום הדין״ של קריסה מערכתית כוללת. חייבים להיות שקולים בתגובה.
אז ציינתי שני שיקולים בקבלת ההחלטות של המדינה: מספר החולים שמקור ההדבקה שלהם אינו ידוע והפגיעה הכלכלית מצעדים לצמצום הפעילות במשק. לזה אפשר להוסיף עוד שיקול שלישי: אירועי האביב המתקרבים אלינו – ערב פסח שיחול ב-8 באפריל, בעוד כשלושה שבועות ואחריו יום העצמאות ב-29 באפריל. אתם יכולים לדמיין את המכה הפסיכולוגית בביטול הטקסים בהר הרצל והמסיבות ברחבי הארץ? או לעשות את הסדר תחת עוצר כללי? מצד שני אם לא יצליחו להשתלט על התפשטות הווירוס עד לאפריל, מדובר בחודש שיכול להפוך את הווירוס למשבר לאומי עם עשרות אלפי חולים. רק חשבו על כל הישראלים במסיבות ובפארקים הלאומיים בערב ויום העצמאות. מכאן שלמדינה יש לוח זמנים ברור – אם היא לא תצליח להכניס תחת שליטה את הווירוס עד מרץ, היא תהיה חייבת להחריף את הצעדים נגדו.
עכשיו כשאנחנו מבינים את שלושת השיקולים, מה לוח הזמנים האפשרי לתגובת הממשלה ומה צמתי קבלת ההחלטות שלה? טוב, אני רוצה להתייחס לזה בתור מדרגות, כל מדרגה היא צעד שהמדינה נוקטת וכל צעד חריף מהצעד הקודם.
אנחנו נמצאים כבר במדרגה הראשונה, בידוד כל הנכנסים מחו״ל או במילים אחרות מדיניות שמיים סגורים. אני לא רואה את ההחלטה הזו משתנה לפחות עד יוני, אם לא מאוחר יותר. למה? אם לקחת את הסינים כתקדים, לוקח חודשיים של עוצר מלא בשביל להשתלט על הווירוס. איטליה התחילה עם עוצר כזה החודש, ויש לנו עוד הרבה מדינות שכנראה ממתינות לראות עד כמה חמורה ההדבקה אצלן בשביל להחליט על עוצר גם הן. בין המדינות האלו: יפן, גרמניה, צרפת, בריטניה, ספרד ופורטוגל.
ארה״ב עדיין אפילו לא בשלב של לשקול עוצר על ערים – היא עדיין לא סיימה לפרוש בדיקות בשביל לזהות את כל החולים. הסיפור עם האמריקנים מזכיר את הסינים במובן הזה שטראמפ לא מעוניין לחשוף מידע לציבור מחשש שהתקשורת תשתמש בו כדי ליצור פאניקה בקרב משקיעים. הבעיה שללא מידע וללא תגובה מהירה מספיק ארה״ב תגלה מאוחר מדי שהווירוס כבר התפרץ בה. אני מעריך שעד סוף מרץ נראה עוצר בערים הגדולות של לוס אנג׳לס, ניו-יורק, וושינגטון די.סי, סיאטל וסן-פרנסיסקו. זה אומר שההתפרצות בארה״ב תהיה תחת שליטה רק בסוף מאי-תחילת יוני.
הממשלה לכן תמשיך עם ההסגר על השבים מחו״ל לפחות עד יוני אם היא תרצה למנוע התפרצות בארץ. משום שיש גם הדבקה חוזרת, בה נדבקים ממדינה אחת מדביקים מדינה שכבר השתלטה על הווירוס, לא סביר שהעוצר ירד גם אחרי שמדינות כמו סין או דרום קוריאה יכניסו את הווירוס תחת שליטתן משום החשש של התפרצות חוזרת בהן ממדינות אחרות ואז ייבוא של אותם חולים אלינו. כל עוד הווירוס לא מוגר ברמה הבינלאומית, לא יהיה אפשר לדעת מאיזה מקום בטוח לאפשר כניסה ומאיזה לא.
מדובר כאן במכה משמעותית לחברות התעופה והתיירות. ב-2019 כ-160 אלף ישראלים טסו לחו״ל רק בתקופת פסח, עם עוד כ-2 מיליון נוסעים שעברו בנתב״ג רק בחודש אפריל. עם ההסגר המספר הזה ירד דרמטית ואנחנו כנראה נראה פגיעה ברווחים של חברות התעופה הישראליות, חברות תיירות ונופש ומלונות. נפגעים נוספים יהיו מסעדות ואתרי בילוי.
זו מדרגה ראשונה. אם מספר החולים שמקור הדבקתם לא ידוע יתחיל לעלות, מיחידים לעשרות, המדינה תצטרך להתחיל לעלות מדרגה ולהתחיל בשיבוש חיי היום-יום שלנו כאן. המדרגה השנייה תהיה דילול התנועה היומית של אזרחים. המדינה יכול לעשות זאת ע״י עידוד חברות לאפשר לעובדים לעבוד מהבית במקום להגיע למשרד והוראה לאוניברסיטאות לעבור ללימודים מקוונים ואם זה לא אפשרי לדחות את הסמסטר. הצעד הזה יצמצם מקומות פוטנציאלים להתפרצות מבלי לפגוע באופן משמעותי במשק: חברות ימשיכו לפעול, גם אם בפרודקטיביות נמוכה יותר וסטודנטים, בניגוד לתלמידים, לא צריכים שההורים ידאגו להם למסגרות יום. אף הורה לא יישאר בבית כי הילד לא הולך לאוניברסיטה.
אם גם הצעד הזה אינו מצליח להאט את קצב ההידבקות – וכאן אנחנו כבר מתקרבים לפסח – המדרגה השלישית היא סגירת מוסדות לימוד ע״י הקדמת חופשת הפסח. נכון שילדים פגיעים פחות לווירוס, אולם בתי-ספר וגנים הם חממות להתפשטות של מחלות. הנטייה של ילדים לא לשטוף ידיים ולדחוף אותן לפה הופכת אותם למפיצי מחלה אפקטיביים. כאן כבר מדובר בצעד עם השפעה כלכלית משמעותית מפני שהורים יאלצו למצוא מסגרות לילדים לתקופת זמן ממושכת או שאחד מההורים יישאר בבית. בכל מקרה יהיה כאן נטל כלכלי לא צפוי על משקי בית, נטל שיהיה יותר משמעותי אצל משקי בית עם הורה יחיד. האופציה אגב של ״לשים את הילד אצל סבתא״ היא פחות מומלצת, בגלל הסיכון לסבתא – על זה בהמשך. אז עובדים יישארו בבית, עם איבוד שעות עבודה למעסיק.
באם שלושת המדרגות האלו לא יצליחו למנוע את התפשטות הווירוס, המדרגה הרביעית חייב כבר להביא להאטה משמעותית בחיים הכלכליים שלנו: סגירת מרכזי קניות וקניונים, ביטול כל האירועים הציבוריים וסגירת מקומות בילוי כמו מועדונים ומוזיאונים. ללא בתי ספר, מועדונים, אירועים המוניים וקניונים לרוב עם ישראל לא יישארו אופציות להתקהלות המונית. קמעונאים כמובן יפגעו, אך הם יוכלו למתן את הפגיעה הכלכלית ע״י משלוחים, בהנחה ויש להם את האופציה.
היה וגם המדרגה הרביעית לא מצליחה להשתלט על הווירוס – וכאן אנחנו כבר נהיה עדים להתפרצות כוללת – המדרגה האחרונה שתישאר למדינת ישראל תהיה עוצר על ערים. הנזק הכלכלי יהיה משמעותי: מספיק שהמדינה תסגור את הכניסה והיציאה לערים ת״א, חיפה וירושלים בשביל להביא לעצירת רוב הפעילות הכלכלית ותנועת האנשים בישראל. עצירת תנועת הרכבות והאוטובוסים, סגירת חנויות ועסקים תביא לעצירה מוחלטת של החיים הכלכליים בארץ למשך לפחות שבועיים, בעוד המגיפה מוכנסת תחת שליטה. המדינה תאלץ לספוג את הנזק מהעצירה הזו, אם ע״י הורדת מיסים או פיצוי כלכלי לעסקים. בכל מקרה הגרעון הממשלתי יגדל.
מדובר כמובן בצעד קיצון שתלוי בהתפתחות המחלה כאן בארץ. המדינה תרצה לצמצם עד כמה שאפשר את הנזק הכלכלי מהווירוס ולאפשר לחיים להתנהל כסדרם, וודאי כשאנחנו נכנסים לאירועי האביב של יום הזיכרון לשואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות. אפשר והיא גם תחליט להקדים חלק מהמדרגות בשביל לנסות ולתפוס כמה שיותר מהר את הווירוס, לדוגמה ע״י ביטול אירועים המוניים בחול המועד פסח וסגירת אתרים, כולל מוזיאונים ופארקים.
במקביל לכל המדרגות האלו המדינה גם תבקש להאיץ את קצב הייצור של ערכות בדיקה ותתמקד במניעת תחלואה בקרב אוכלוסיות בסיכון, במיוחד קשישים בבתי אבות. יצירת מוקד מיוחד לאוכלוסיות האלו וצמצום הביקורים בבתי אבות תציל חיים ותוריד את שיעור התמותה, מה שימנע פאניקה בארץ.
בסה״כ מדינת ישראל הגיבה מהר ובאופן חריף למשבר הקורונה והיא יכולה ע״י מעקב נכון למנוע את התפרצות המחלה. צפוי שיהיה נזק כלכלי בעקבות הווירוס במיוחד לתעשיות שקשורות לתיירות, אך אם כולנו נשתף פעולה עם משרד הבריאות ונפעל באופן חכם נוכל למנוע התפרצות. מה שמביא אותי למטרה השנייה שלי: מה עלינו לעשות?
החלק שלנו
מה אנחנו יכולים לעשות כדי לתרום למאבק בווירוס? ראשית, לשתף פעולה עם משרד הבריאות. אם חזרתם מחו״ל או הייתם במקום בו היה חולה קורונה, הכניסו את עצמכם לבידוד ודווחו על-כך למשרד הבריאות. שיתוף פעולה יעיל עם משרד הבריאות יעזור לצמצם את מספר הנדבקים.
שנית, אל תסכנו את סבא וסבתא. אם אתם מסתובבים באזורים עם סיכון הידבקות – תחבורה ציבורית, אירועים או אזורים הומי אדם כמו הופעות וקניונים, מקום עבודה עם תנועה רבה של אנשים לחו״ל וחזרה – נסעו לצמצם את החשיפה שלכם לסבא וסבתא, בטח אם הם בבית אבות. בתקופה כזו אפשר להסתפק רק בשיחת טלפון.
שלישית, שמרו על היגיינה בסיסית. אני יודע שכולם אומרים את זה אבל אני חש אחראיות להגיד גם – שטפו ידיים 20 שניות עם סבון. בשביל אינדיקציה אתם יכולים לשיר ״Happy Birthday״ פעמיים או את הפזמון החביב של “Never Gonna Give you up” [כאן].
רביעית, אם אתם מנהלים עסק, חברה, ארגון ציבורי וכו׳ שאלו את עצמכם – האם אני באמת צריך שכול מי שנמצא במשרד יהיה במשרד? האם אני ערוך למקרה של עבודה מרחוק? מה נדרש כדי שהעובדים יוכלו לעבוד מרחוק? אלו שאלות פשוטות שאתם יכולים בקלות יחסית למצוא להן תשובה. זהו את המשימות הקריטיות בארגון שלכם ותנו לכמה עובדים לתרגל עבודה מרחוק. פערים יהיו – ואתם תוכלו לטפל בהם לפני שתצטרכו. אגב, יש כאן גם יתרון עסקי – אם בזמן משבר קורונה אתם תעבדו והמתחרים שלכם לא, אתם תוכלו להשיג לקוחות. אז שווה להיערך למקרה חירום.
חמישית, נסו לצמצם את הסיכון שלכם. האם אתם חייבים לשבת כל שישי בקניון לקפה עם חברים? האם אתם ממש צריכים ללכת לראות עכשיו סרט או הצגה? נסו לצמצם את השהות שלכם במקומות המוניים למינימום ההכרחי. אם לא יקרה כלום – לא הפסדתם דבר. אם תהיה התפרצות, אתם תהיו בסיכון נמוך יותר.
שישית, האם אתם ערוכים לבידוד של שבועיים? התשובה תלויה בכמה נפשות יש לכם בבית, אך זה רעיון טוב למלא את המזווה בפריטי מזון בלתי מתכלים. שוב, אין כאן הפסד – במקרה הכי אופטימי יהיו לכם שימורים לערבים שאין לכם כוח לבשל. אני אישית מילאתי מדף במזווה עם שימורים של שעועית, חומוס, אורז, פסטה וטונה בקופסה. אני כובש ברגעים אלה חזה בקר במקרר בשביל שיהיה לי מקור חלבון זמין בחודשיים הקרובים לכל מקרה (אני מקווה לשתף את תוצאות הכבישה בקבוצת הפייסבוק של פל״ג שאם עדיין לא הצטרפתם אליה הגיע הזמן – קישור בהערות הפרק). שוב, אני לא מניח שנגיע למקרה קיצון של עוצר כללי, אך ניהול סיכונים נכון מחייב היערכות לתרחיש בגבולות הסביר. מה זה גבולות הסביר? שימורים, אורז ופסטה.
שאלה נוספת שוודאי עוברת בראש של רבים מכם הוא מה יקרה לחסכונות שלנו מול הקורונה והאם יש הצדקה למשוך את הכסף עכשיו מהשוק, גם אם מדובר במימוש הפסדים. התשובה לשאלה הזו תלויה במצב הפיננסי של כל אחד ואני לא יועץ השקעות. אני כן אציין שתי נקודות:
ראשית, ווירוס הקורונה לא שינה את גורמי הסיכון המבניים בשוק העולמי. סין והאיחוד האירופי שניהם היו עם כלכלות שבירות עוד לפני הווירוס – סין עם כלכלה מונעת חוב והאיחוד עם משבר כלכלי ומוניטרי. זה לא היה רעיון טוב להיחשף לנכסים סינים ואירופים לפני הווירוס וזה לא רעיון טוב להתחיל עכשיו. צמצום החשיפה הישירה היא הדרך הבטוחה לצמצם סיכון.
שנית, אנחנו לא נדע באופן ברור עד כמה הווירוס השפיע על הייצור והביקוש הגלובאלי לפחות עד יוני השנה. סין כנראה תצא בתוכנית המרצה חדשה עוד לפני הקיץ, בעוד אירופה תנסה למנוע בכל כוחה משבר חוב איטלקי. יוני יהיה התאריך המוקדם ביותר בו אירופה וארה״ב יצליחו להשתלט על הווירוס, ובו ירידה בייצור ובביקוש תתבטא בדו״חות הרבעוניים של חברות. השווקים יגיבו בירידות מול נתונים שלילים, אך היתרון יהיה שסוף-סוף נדע מה היה היקף הפגיעה של הווירוס ומה ההחלטות שחברות יעשו בעקבות המשבר. אני מניח שנראה יציאה של עוד קווי אספקה מסין.
הווירוס גם יכול להביא למיתון, כלומר לצניחה בתמ״ג של הכלכלות הגדולות במערב אירופה, ארה״ב וסין. מיתון אבל הוא לא בהכרח חדשות רעות – מיתון מאפשר לחברות פחות יעילות לפשוט את הרגל ולחברות היעילות לקבל עוד משאבים. גם אם הכלכלה הריאלית תכנס למיתון, יש סיבה לשמור על אופטימיות בטווח הארוך לאור קפיצת המדרגה הבאה ביכולת היצרנית שלנו עם הפרישה של רשתות 5G והתקדמות במהפכה התעשייתית הרביעית. הכלכלה הריאלית תראה עלייה בפרודקטיביות שלה בעשור הקרוב וזה יתבטא בסופו של דבר בשווקים.
אם נתמקד בישראל, הרי שישראל ערוכה להתמודד גם עם מקרי קיצון של שיבוש כולל בשרשרות אספקה גלובאליות. אנחנו מייצרים כמעט את כול הירקות, הפירות והביצים שאנו צריכים ויש לנו מאגר חירום של דגנים שיספיק לשבועיים. הסבירות אבל שנראה שיבוש כולל בשרשרות אספקת המזון הוא אפסי – קצירת דגן מתחילה בסוף האביב/קיץ, תקופה בה קרוב לוודאי שההתפרצות תכנס תחת שליטה והכלכלה הגלובאלית תשוב לפעילותה, גם אם באופן איטי. אין צורך לכן להגיב בפאניקה ולממש הפסדים כרגע, וודאי לא בשוק הישראלי.
הכלכלות שאני רואה כרגישות יותר לווירוס הן של סין והאיחוד האירופי, כל אחת מסיבותיה שלה. סין בכל מקרה תראה יציאה של מפעלים ממנה כשחברות ותאגידים יבינו סוף-סוף שהם יותר מדי תלויים בשוק הסיני. האיחוד אולי יצליח למנוע משבר חוב איטלקי בעקבות הווירוס, אך לא מבלי לצבור עוד חוב שימשיך להיות משקולת על כלכלת היבשת.
ארה״ב תחווה משבר קורונה משלה משום שהיא עדיין לא סיימה לאבחן את כל הנשאים, בטח לא לגבש דרכי פעולה. אני מעריך שאנחנו נראה בשבועיים הקרובים קפיצה במספר הנדבקים בארה״ב ועוצר במוקדי התפשטות. כן, הכלכלה האמריקנית תחטוף מכה – אך היא תתאושש ברגע שהעוצר יוסר. הבסיס הצרכני של ארה״ב חזק מספיק בשביל להעמיד את הכלכלה על הרגליים. אי-אפשר להגיד את אותו דבר על אירופה.
סיכום
ווירוס הקורונה הגיע לארץ הקודש ואנחנו נראה בשבועות הקרובים עלייה במספר הנדבקים והכנסה של עוד אנשים לבידוד. הימנעו מלהסתובב באירועים המוניים, שמרו על היגיינה ודאגו שהמזווה בבית מלא. אם נשתף פעולה עם הנחיות משרד הבריאות ואם אירופה וארה״ב ימהרו להשתלט על הווירוס, החלק המפחיד – בתקווה – יהיה עד יוני מאחורינו. תודה לכם על ההקשבה.
