פרק 39 – קיסר אדום: זכויות אדם נוסח סין

*חשוב* סקר המשחק הגדול – אודה לכם אם תוכלו להקדיש מספר דקות לסקר – קישור.

להורדת הפרק – קישור.

גם ב-itunes: קישור.

גם ב-youtube: קישור.

ערך את הפרק והלחין את המוסיקה: גיא שילה.

הפרק היום הוא פרק טיפה מוזר, לי לפחות. בדרך כלל אני מתרכז במרכיבים הקשים של מדינה או סוגיה, מפני שהם אלה שבדרך כלל יכולים להסביר הכי טוב. המרכיבים הללו כוללים גיאוגרפיה, דמוגרפיה, מחצבים ומשאבים, תעשייה וכלכלה. אלה בדרך כלל המרכיבים שאנליסט גיאו-פוליטי עוסק בהם כשהוא בא לנתח נושא ורובו המוחלט של "המשחק הגדול" עוסק בהם ובהם בלבד. הפרק היום עוסק במרכיב שונה לחלוטין – זכויות אדם.

זכויות אדם הן לא מרכיב קשה. הן רעיונות פילוסופים שעם השנים הפכו למושגים חוקים ומשם גם לחלק מהשיח הפוליטי, במיוחד במערב. לעסוק בזכויות אדם במסגרת "המשחק הגדול" הוא טיפה מוזר, אולי אפילו חוטא לגישה הגיאופוליטית שעליה מתבסס האתר. אז למה בכל זאת לעסוק בהן? מפני שהן חשובות מאוד בהקשר הסיני.

המטרה של הסדרה "קיסר אדום" לנתח לעומק את סין תחת שי ג'ינפינג ולהבין את ההתנהגות שלה דרך הבנת החשיבה שלה. דיברנו על הגיאוגרפיה, התרבות והנרטיב ההיסטורי שמנחים את שי ג'ינפינג וצמרת המפלגה. לאלו אנחנו עכשיו חייבים להוסיף גם את שאלת זכויות האדם בסין, את הגישה של המפלגה הקומוניסטית אליה ואת הדיכוי הפוליטי שחווים בסין. אנחנו חייבים לעשות זאת לפני שאנחנו מדברים על הכלכלה הסינית, על החדשנות הסינית או על יחסי החוץ שלה.

אם לא אדבר על זכויות האדם בסין עכשיו, אחטא לכם ולסדרה. כי סין של שי היא קודם כל ולפני הכול מדינה שרודפת את מתנגדיה למוות. היא מדינה שמדכאת ביד ברזל את המיעוטים האתניים בשטחה. היא מדינה שבה חופש הביטוי וחופש הבחירה נתונים לשליטת המפלגה. אנחנו חושדים בסין לא מפני שמישהו מאיתנו שונא את סין – אני בספק עד כמה יש אם בכלל גזענות כלפי מזרח-אסיאתיים בקרב הישראלים. אנחנו נהנים מאוכל סיני, נוסעים לסין, מעריכים את הפילוסופיה והרפואה הסינית. אך אנחנו מסתכלים בחשש כלפי העלייה של סין העממית מפני שהיא דיקטטורה קומוניסטית. אם לא אעסוק בצד הזה שלה, אם לא אשאל האם יש לנו סיבה לחשוש, אני אתעלם מהפיל בחדר. אני לא מתכוון לעשות זאת, אני לא מוכן לטאטא אל מתחת לשטיח את הנושא של זכויות אדם בסין.

https://i1.wp.com/media.npr.org/assets/img/2013/01/28/china3_custom-ef0a511cd17bdc22f2869b582014f9702bcfd7d3-s800-c85.jpg?w=750&ssl=1

עתה אחרי שקיבלתי את האתגר הזה, מתווסף אליו עוד אתגר: לוודא שהפרק היום הוא לא שטחי. מאוד קל לעסוק באופן שטחי בזכויות האדם בסין. אתה לוקח כמה סיפורים על מתנגדי שלטון שהועלמו ע"י הרשויות, מוסיף חצי מילה על דיכוי האוּיְגוּרִים וכמובן לא שוכח לדבר על "מערכת האשראי החברתי" ולתאר אותה כסנונית הראשונה של עתיד דיסטופי בו האח הגדול צופה בך בכל רגע. עיסוק שטחי כזה מפספס לחלוטין את האיום שסין מהווה על זכויות האדם לא רק בסין עצמה, אלא בעולם בכלל.

המפלגה הקומוניסטית לא פועלת מתוך המחשבה שהיא מרושעת, אף אדם שפוי לא חושב כך על עצמו – לא משנה אם מדובר בחסן נסראללה, אנדרס ברינג בריוויק מבצע הטבח בנורבגיה ב-2011 או אדולף היטלר. גם לאדם המרושע ביותר יש בעיני עצמו הצדקות ומנגנוני חשיבה שמסבירים לו מדוע מה שהוא עושה הוא טוב, גם אם מלווה ב"רע הכרחי". המפלגה הקומוניסטית הסינית לא חושבת שהיא מרושעת, או שתחת שלטונה חלה הדרדרות במצב זכויות האדם בסין – להפך! היא חושבת שדווקא חל שיפור במצב ושאת המודל הפוליטי שלה, יחד עם הגישה שלה לזכויות אדם, מדינות אחרות ובמיוחד מדינות מתפתחות צריכות לאמץ. וזה מה שבאמת הופך אותה לאיום על כולנו.

חתירה תחת כוחה של המדינה

מהו המודל הפוליטי של סין הקומוניסטית היום? שי ג'ינפינג סיפק לנו את התשובה בנאום שלו ב-2017: "ברור שהמאפיין המגדיר של 'סוציאליזם עם תווים סינים' הוא שהנהגת המפלגה הקומוניסטית של סין היא הכוח העליון להנהגה פוליטית […] למפלגה ההנהגה הכוללת בכל התחומים של המאמץ הלאומי בכל חלקי המדינה…" כלומר המודל הפוליטי של סין מתאפיין במיוחד בשלטון המוחלט של המפלגה הקומוניסטית הסינית על כל תחומי המדינה והחברה. המפלגה מנהיגה פוליטית, המפלגה מנהיגה כלכלית, המפלגה מנהיגה תרבותית והמפלגה – וזה הכי חשוב – מנהיגה לבדה.

המפלגה מנהיגה לבדה משום שהיא היחידה, כך לפי שי ג'ינפינג, שיכולה לממש את החלום הסיני של תחייה לאומית וחזרה למעמד של מעצמה עולמית כפי שהיה לה לפני "מאה שנות השפלה". אם המפלגה לא תנהיג את האומה הסינית חלום התחייה לא יתגשם וסין תשקע שוב אל תהומות האנרכיה. המפלגה לכן חייבת לבצר את כוחה ולהילחם בנחישות בכל מי שיאיים על שלטונה מבית או מחוץ.

למפלגה יש מספר מנגנונים להילחם באויבים שלה, אך אף אחד מהם לא חשוב כמו סעיף 105 לחוק העונשין הסיני [מקור]. כל דיקטטור יכול לשלוח חיילים באמצע הלילה ולהעלים אנשים. הקומוניסטים הסינים נבדלים בשימוש שלהם בחוק בשביל לרדוף אחר מתנגדי השלטון.

מה כתוב בסעיף 105 לחוק העונשין? הפסקה הראשונה קובעת שכל מי שהיה מעורב בארגון, תכנון או הוצאה לפועל של מזימה ל"חתור תחת כוחה של המדינה" או "לסלק את המערכת הסוציאליסטית" ייענש בכליאה. פסקה 2 לסעיף 105 מוסיפה שאף מי שהסית אחרים ע"י "הפצת שמועות או השמצות או בכל דרך אחרת לחתור תחת כוחה של המדינה או לסלק את המערכת הסוציאליסטית" ייענש בכליאה. במילים אחרות אם עשיתם משהו שיכול להיתפס כפגיעה בכוחה של המדינה או איום על המערכת הסוציאליסטית, אתם עלולים למצוא את עצמכם לכלא.

 המפלגה הקומוניסטית טוענת להגנתה שסעיף 105 אינו חריג ושגם למדינות נאורות כמו ארה"ב, גרמניה או בריטניה יש חוקים העוסקים בהמרדה או בגידה. בסדר גמור. אני לא מומחה משפטי ולכן אינני יכול לבצע השוואה על בסיס משפטי האם סעיף 105 דומה או שונה לסעיפים או חוקים דומים במערב. אני כן יכול, כאדם עם שכל ישר, לראות נגד מי מופעל הסעיף ולהבין מכאן האם כוונת הסעיף להגן על סין מבוגדים או שמא לרדוף מתנגדי שלטון בחסות החוק.

לא אעבור על כל מי שאי-פעם הואשם בסין בחתירה תחת כוחה של המדינה. מספיק לסקור קומץ נאשמים בשביל להבין את כוונת המחוקק. נתחיל עם וואנג צ'ואנז'אנג (Quanzhang), שהואשם בינואר 2019 בחתירה תחת כוחה של המדינה ונשפט ל-4.5 שנים בכלא [מקור]. האם וואנג הוא טרוריסט? פוליטיקאי מושחת וחתרני? אולי אנרכיסט רדיקלי? לא, לא ולא. וואנג הוא עורך דין שעסק בזכויות אדם והגן על פעילי פאלון גונג בבית המשפט [מקור]. באוגוסט 2015 וואנג הועלם ע"י מנגנוני ביטחון הפנים של סין והורשה לפגוש עורך דין רק שלוש שנים אחר כך, ביולי 2018 [מקור]. הוא כאמור נמצא אשם בינואר 2019 בחתירת תחת כוחה של המדינה ונגזרו עליו 4.5 שנים בכלא.

יו ואנשנג (Yu Wensheng) נעצר בינואר 2018 בעוון "חתירה תחת כוחה של המדינה" לאחר שפרסם מכתב בו קרא לרפורמות חוקיות ובחירות חופשיות לנשיאות סין [מקור]. המשפט שלו החל ב-9 במאי 2019 בדלתיים סגורות, ללא נוכחות משפחתו או עורך דינו בבית המשפט. האיחוד האירופאי קרא לשחרורו המיידי ולמשפט הוגן בהתאם לנורמות בינלאומיות [מקור].

צ'ין יונג-מין (Qin Yongmin), פעיל דמוקרטי וותיק, קיבל ביולי 2018 עונש מאסר של 13 שנים בעוון "חתירה תחת כוחה של המדינה". בין ההוכחות לחתירה שלו היה ציטוט בו צ'ין קרא לנוער הסיני להילחם למען זכויות אדם כפי שהן נקבעו באמנת האו"ם, אמנה שסין אגב חתומה עליה. כלומר צ'ין היה אשם שקרא לנוער הסיני לממש את מה שהממשלה שלו התחייבה אליו בינלאומית [מקור]. לפני העונש ב-2018 צ'ין כבר בילה במצטבר 22 שנים בבתי סוהר בסין, כשהפעם האחרונה שנכלא הייתה ב-1998 למשך שנתיים כשניסה לרשום את המפלגה הדמוקרטית הסינית לבחירות במדינה.

Related image
צ'ין יונג-מין. 13 שנה בעוון "חתירה תחת כוחה של המדינה". מקור: Frontline

שלושה פעילים, שלושה תומכים בדמוקרטיה וזכויות אדם, שלושתם הואשמו ב"חתירה תחת כוחה של המדינה". כמוהם יש עוד עשרות אם לא מאות אנשים ונשים שנראה שכל עוונם היה לפעול לזכויות אזרחיות ופוליטיות בסין. עכשיו, יכול להיות שאני טועה. יכול להיות שהם כולם היו חלק מארגון מחתרתי שתכנן לחסל את ההנהגה הקומוניסטית ולהשתלט על המדינה. אולם ללא ראיות אחרות, ההסבר הסביר ביותר הוא שהמפלגה הקומוניסטית פשוט משתמשת בסעיף 105 לחוק העונשין לרדוף ולכלוא פעילים דמוקרטים שמאיימים על שלטון היחיד של המפלגה. המפלגה תנהיג את הכול – והיא בטח לא תיתן לפעיל כלשהו לפעול נגדה.

עד כאן כנראה שלא הפתעתי או חידשתי לכם משהו משמעותי. כולכם ידעתם או לפחות חשדתם שחייהם של פעילים דמוקרטים בסין אינם קלים. אולי אפילו חלקכם הכרתם את הטיעון החוקי שאיתו המפלגה הקומוניסטית כולאת אותם. מה שמעניין הוא שמבחינתה של המפלגה הקומוניסטית הכליאה של עורכי דין ופעילים פוליטיים אינה מעידה על מצב זכויות האדם בסין. אם הייתם שואלים נציג של המפלגה או השלטון בנוגע למצב זכויות האדם בה, הוא היה משיב לכם תשובה מאוד מוזרה [לדוגמה]: "ודאי שמצב זכויות האדם בסין אינו רע! מצב זכויות האדם בסין משתפר – מעל 700 מיליון סינים יצאו מעוני חריף". מה? מה הקשר?

יש זכויות ויש זכויות

החלק הבא הוא טיפה יותר "משפטי", כלומר ההתעמקות כאן תהיה בדקויות של ניסוח ובחשיבה שהיא מעט יותר עדינה ממה שאנחנו בדרך כלל רגילים אליה ביום-יום. זה אגב מציין שאנחנו באמת נוגעים בלב העניין. הרבה אנשים מפספסים בימינו את העובדה שמפני שאנחנו חיים במדינה ביורוקרטית, ללשון החוק ולפרשנות של החוק יש השפעה אדירה על המדינה. בביורוקרטיה פקיד אינו יכול לעשות אלא את מה שהותר לו לעשות בהתאם לחוק או תקנה. הניסוח של החוק או התקנה לכן משפיע על מידת הכוח שיש בידיו של הפקיד וחופש הפעולה שלו. לא במקרה פוליטיקאים רבים הם עורכי דין, או עורכי דין הם בדרך כלל גם פעילים חברתיים. למקס וובר (Weber) יש הרצאה מרתקת בנושא בשם "פוליטיקה כמקצוע" שעוסקת בדיוק באופי הבירוקרטי של המדינה ומשמעותו ואני מזמין את כולכם לקרוא אותה.

לענייננו – אם תדברו על מצב זכויות האדם בסין עם נציג הממשל, הוא יציג את העובדה שמיליוני סינים יצאו מעוני כהוכחה שמצב זכויות האדם בסין מצוין. למה?

יש שתי קבוצות של זכויות אדם: זכויות אדם אזרחיות ופוליטיות וזכויות אדם כלכליות, חברתיות ותרבותיות. כל אחת מהקבוצות מעוגנת באמנת או"ם משלה בה מוגדרות כל הזכויות שנמצאות בכל קבוצה. אנחנו מכירים בעיקר את זכויות האדם האזרחיות והפוליטיות: הזכות לחיים, הזכות לחירות, שוויון בפני החוק, חופש המחשבה וכדומה. קבוצת הזכויות השנייה פחות מוכרת לנו והיא נמצאת במחלוקת במערב בין שמאל וימין כלכלי האם המדינה היא שחייבת לממש את הזכויות האלו. הזכויות הכלולות בקבוצה הן: הזכות לעבודה ותנאי עבודה הגונים, הזכות לרמת חיים מספקת, הזכות לביטוח סוציאלי וכדומה.

הביקורת על מצב זכויות האדם בסין נוגעת לקבוצה הראשונה של זכויות, הזכויות האזרחיות והפוליטיות. התשובה הסינית נוגעת לקבוצה השנייה של זכויות, הזכויות הכלכליות, החברתיות והתרבותיות. אתם אומרים שהמצב גרוע מפני שאנשים אינם יכולים להביע את דעתם בחופשיות או להתאגד בארגונים פרו-דמוקרטים. הסינים עונים שהמצב מצוין מפני שאנשים זוכים ברמת חיים מספקת ובביטוח לאומי. מי צודק?

אתם יכולים להגיד ש"ברור שאנחנו", אבל זה לא כל-כך פשוט משום שהסינים אומרים את אותו דבר לעצמם, ולא רק לעצמם. ב-7 השנים האחרונות, מאז עלייתו של שי ג'ינפינג לשלטון, סין מקדמת באופן פעיל את הגישה שלה לזכויות אדם בגופים של האו"ם. דו"ח של מכון ברוקינגס (Brookings) מראה שסין מנסה לקדם גישה לזכויות אדם בה: א' יש קדימות לזכויות כלכליות על אזרחיות; ב' לגופים בינלאומיים אין יכולת לבקר או להעניש מדינה על הפרת זכויות אדם; ג' החברה האזרחית – במיוחד ארגונים לא ממשלתיים – נדחקים הצידה לטובת ממשלות. סין גם מעודדת מדינות אחרות, במיוחד מדינות מתפתחות, לאמץ את המודל הפוליטי שלה שבליבו הזכות לפיתוח עומדת מעל הזכות לחופש הביטוי והבחירה [מקור]. לכן אתם יכולים להמשיך ולהתעקש שהגישה שלכם היא צודקת, עד שתתעוררו יום אחד לגלות שהאוטוקרטיה הדורסנית של סין התפשטה ברחבי העולם. "האם זה רע?" טוב, זו גם שאלה ואענה עליה בהמשך. כרגע בואו ונתמקד בשאלה "מי צודק?".

התשובה היא שאף אחד וזו הצרה.

ב-1993 האו"ם כינס את הועידה השנייה לזכויות אדם בווינה. בסוף הוועידה התקבלה "הכרזת ווינה", שמהווה מעין אישור מחדש של מדינות העולם למחויבות שלהן לממש את זכויות האדם שכולן הסכימו עליהן. בהכרזת ווינה יש משפט אחד שמנוסח כך שלא אתם ולא הסינים צודקים, מה שאומר שהסינים הם אלה שמנצחים.

המשפט נמצא בסעיף 5 של ההכרזה ונוסחו באנגלית הוא:

“All human rights are universal, indivisible and interdependent and interrelated”

 "כל זכויות האדם הן אוניברסליות, לא ניתנות לחלוקה, תלויות זו בזו וקשורות זו לזו" או בניסוח פשטני יותר – אין עדיפות לזכות אחת על זכות אחרת, כולן קשורות ותלויות זו בזו.

למה הסינים מנצחים במקרה כזה? מפני שאם אין עדיפות לאחת הזכויות מצד עצמן, מדינה יכולה להעדיף לקדם זכות אחת במטרה לקדם את האחרות יחד איתה. הטיעון הסיני הוא: "היי, תראו – אנחנו מסכימים שכל הזכויות חשובות. אבל, אנחנו כרגע מעדיפים את הזכויות הכלכליות על פני הזכויות האזרחיות. אנחנו חושבים שאם לא נעשה את ההעדפה הזו, לא נשיג לא את הזכויות הכלכליות ולא את הזכויות האזרחיות. אנחנו גם חושבים שמפני שאין עדיפות לזכות אחת על אחרת הביקורת שלכם, אתם במערב, היא מתנשאת מפני שאתם לא לוקחים בחשבון את המצב הכלכלי הקשה שלנו ושל מדינות מתפתחות נוספות". אתם לא יכולים לבקר את הסינים על ההעדפה שלהם זכות אחת על אחרת, מפני שכולן עדיפות. הם פשוט חושבים שאם הם לא יתעדפו קודם את הזכויות הכלכליות, הם לא יצליחו בהמשך לממש אותן. בנוסף  היופי בטיעון שהוא לא מגדיר באיזו נקודה המימוש של זכויות כלכליות יהיה מספק ויהיה אפשר להתחיל לעבוד על מימוש הזכויות האזרחיות. עם הטיעון הזה המפלגה הקומוניסטית תוכל להמשיך ולשלוט גם כשסין תהיה המדינה העשירה בתבל.

הקשיחות של חברות חופשיות

אז למפלגה הקומוניסטית הסינית יש הסבר ברור למה היא שולחת פעילים דמוקרטים לכלא. היא מאמינה שהיא פועלת בהתאם לחוק הבינלאומי ובאמת על הנייר הם פועלים חוקית. מה שמחייב אותנו עכשיו לפנות לשאלה שאולי שאלתם את עצמכם כבר בתחילת הפרק: מה כל כך רע בגישה של סין לזכויות אדם? הוכחתי שהיא שונה משלנו, הראתי שיש היגיון מאחוריה והיא אפילו יכולה להתפס כמוסרית, כמעדיפה קודם את הרווחה של החברה על פני החירות המוחלטת של היחיד. האם אנחנו לא יכולים להסכים שרווחת החברה חשובה? שחירות היחיד אינה מוחלטת? מה לכן רע בגישה הסינית?

אפשר לענות על השאלה הזו מכל מיני כיוונים, אם פילוסופי, פסיכולוגי או כלכלי. כולם כיוונים חשובים ואני בטוח שגדולים וחכמים ממני כבר שקלו את השאלה. אני הקטן רוצה לענות עליה מכיוון אחר, מהכיוון של שבירות וברבורים שחורים.

דיברתי בעבר על מהו "ברבור שחור" ומהי שבירות ולכן לצורך הדיון כאן אציג אותם בקצרה: ברבור שחור הוא אירוע נדיר, בעל שכיחות נמוכה והשפעה גבוהה. ה-11/9, המשבר הכלכלי של 2008, המגה-פיגוע בסרי לנקה [ראו כאן] – כולם היו ברבורים שחורים. הברבור השחור אינו ניתן לחיזוי – אף אחד לא יודע מתי הוא יגיע – ובדרך כלל אנשים נוטים להתעלם מקיומו כשהם מנסים לבצע תחזיות לעתיד. אנחנו מעדיפים לחשוב על המציאות כמערכת ליניארית, עם משתנים בלתי תלויים וללא אפקטים מסדר שני. לצערנו המציאות אינה כזו – לא הפוליטית, לא הפיזית ולא הכלכלית. לכן כשאנחנו רוצים להעריך את היציבות של מערכת כלשהי – מדינה, חברה, תיק המניות שלכם – לנסות ולחזות את העתיד שלה הוא ניסיון עקר מפני שאין לנו באמת מושג מה ילד היום. אנחנו כן יכולים להעריך במידה רבה של ביטחון אם המערכת רגישה לברבור שחור – כלומר היא שבירה – או שהיא אינה רגישה – קשיחה. כפי שנסים טאלב, ההוגה של ברבור שחור אוהב לומר: "סיכון נמצא בעתיד, לא בעבר".

חברות חופשיות הן קשיחות יותר, בעוד חברות ריכוזיות הן שבירות יותר. בחברה חופשית יש הרבה יותר תנודות כלכליות, חברתיות ופוליטיות. משום שהמערכת כל הזמן נחשפת לתנודות הללו, היא יכולה לספוג תנודות גדולות יותר – ברבור שחור – מבלי להתמוטט.

הכוונה בחברה חופשית היא לא בהכרח לחברה דמוקרטית במובן המערבי. סינגפור היא חברה חופשית משום שהיא מאפשרת תנודתיות רבה ברמה הכלכלית והאישית יחד עם מגבלות על חופש הביטוי וההתאגדות ברמה הלאומית. ארגנטינה היא גם חברה חופשית, למרות שהיא תמונת המראה של סינגפור. בארגנטינה החופש הכלכלי נמוך עקב רגולציה ומשבר פיננסי, אך החופש הפוליטי גבוה עם חופש ביטוי והתאגדות לכול. הודות לחופש הפוליטי שלה ארגנטינה הצליחה לעבור מספר משברים פוליטיים וכלכלים ללא התמוטטות של המדינה כולה. החברה החופשית היא מערכת שנעה ומשתנה בהתאם לסביבה שלה, מגיבה אליה ומשתנה איתה. גם אם העולם ישקע לשפל כלכלי חדש מחר, מדינות כמו סינגפור, ארגנטינה, איטליה או בריטניה לא יתמוטטו. הן ישתנו ויתאימו את עצמן לנסיבות החדשות.

חברות ריכוזיות, כמו סין או סודן או ערב הסעודית, לא יכולות באותה קלות להתאים עצמן לנסיבות משתנות. השלטון בחברות הללו מנסה תמיד להגביל את התנודות בחברה, לשלוט בשיח הציבורי, בחופש התנועה, בחופש הכלכלי, בהתנהגות של שווקים ועוד. היעדר תנודות משמעו שהחברה אינה חשופה לקלוט מידע ולהגיב אליו – לדוגמה שינוי במחירי המזון, בדעות הפוליטיות של האזרחים או בידע המדעי. החברה הופכת למנותקת מהעולם סביבה ואפילו מתהליכי עומק בה עצמה. לבסוף אותם תהליכים פורצים באלימות ועלולים להשמיד את החברה הריכוזית. רק הסתכלו מה קרה במדינות דיקטטוריות כמו לוב, מצרים, סוריה או תימן. תסתכלו גם בסין ובמשאבים העצומים שהשלטון משקיע בשביל לעקוב אחר אזרחיו, לשלוט בשיח הציבורי ולמעוך את הסימן הקל ביותר למרי אזרחי.

כשסין אומרת שהיא מעדיפה זכויות כלכליות על פוליטיות, היא מעדיפה טוטליטריות שלטונית וחברה ריכוזית על חברה חופשית. חברה בה אין חופש ביטוי, אין חופש תנועה, שלטון החוק מוכפף לצרכי המפלגה והעם אינו יכול להביע את דעתו דרך ערוצים מוסדרים (בחירות, מחאות, הפגנות וכדומה), היא חברה ריכוזית. חברה כזו גם לא תזכה לחופש כלכלי משמעותי, שהוא הבסיס לשוק תחרותי יעיל. גם סינגפור, שנלקחת בדרך כלל כדוגמה לשלטון אוטוקרטי משגשג, נמצאת במקום ה-61 במדד החופש האישי, הרבה לפני סין במקום ה-133. סינגפור נמצאת גם במקום השני במדד החופש הכלכלי, בעוד סין במקום ה-100, יחד עם מדינות כמו יוון, מרוקו והאיטי [מקור]. סין בעצם מפיצה בעולם גישה שרק תגדיל את הסבירות לחוסר יציבות ועוני בעולם.

החופש
תמ"ג לנפש כנגד מדד החופש האנושי. ניתן לראות שיש מתאם לינארי חיובי החל מ-7 במדד החופש האנושי.

קל לראות זאת גם אם בוחנים את המדינות המובילות כלכלית בעולם במונחי תמ"ג לנפש. המחשבה הסינית ששגשוג כלכלי יכול להיות בד בבד עם דיכוי אישי לא נתמכת אמפירית. מתוך 25 המדינות בעלות התמ"ג לנפש הגבוה בעולם, 6 הן בעלות מדד החופש האישי הגבוה ביותר, 3 בעלות מדד החופש הכלכלי הגבוה ביותר ו-10 מובילות בשני המדדים גם יחד. 6 המדינות האחרות הן מדינות הנפט העשירות של המפרץ הפרסי וברוניי. סין רוצה להתברג לתוך רשימת 25 המדינות הללו, אך כיום יש לה מדד חופש דומה לזה של מאלי או קונגו.

סיכום

השפעת עלייתה של סין לבמת העולם אינה מוגבלת רק לכלכלה או למדע, אלא גם למשפט והמוסר הבינלאומי. לראשונה מאז ימי בריה"מ יש מעצמה עם תפיסה מתחרה לתפיסה המערבית על זכויות אדם, יחסי היחיד והחברה והמודל הפוליטי הרצוי לבני אדם. המפלגה הקומוניסטית מעוניינת לקדם את המודל הפוליטי שלה, בה זכויות האזרח של היחיד מוקרבות למען "רווחת הכלל". כפי שהראתי ועוד נראה, הגישה לא רק שאינה מביאה לשגשוג של החברה, אלא מעודדת שחיתות, אי-יעילות והופכת את המדינה לשבירה.

2 thoughts on “פרק 39 – קיסר אדום: זכויות אדם נוסח סין

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.