פרק 32 – קיסר אדום: ארץ ושמיים

להורדת הפרק – קישור

להאזנה ב- itunes – קישור

גם ב-youtube – קישור

ערך את הפרק והלחין את המוסיקה – גיא שילה (guys136@gmail.com)

בפרק הקודם הכרנו את המערכת הפוליטית של סין ואת האדם החזק ביותר בה היום – שי ג'ינפינג. שי והמהפכה שחולל הם המפתח להבין את מעשיה של סין בעולם ולשרטט את העתיד של הרפובליקה העממית של סין. אך לפני שנתקדם אל העתיד, עלינו קודם להכיר את העבר, להכיר את הרעיונות הפילוסופים והגיאוגרפיה שעיצבו את התרבות והמנטאליות הסינית. בפרק היום נדבר על העמקים הפוריים של הנהר הצהוב, על הרמות הצחיחות של מרכז אסיה ולמה הסינים מתכוונים כשהם מדברים על "מנדט השמיים". בואו נתחיל.

כל דיון בסין נפתח בדרך כלל בלדבר על מה סין עושה בעולם עכשיו. כולם מדברים על "הנמלים שסין מקימה בעולם", על "השאיפות האימפריאליות של סין", על "איך סין עומדת לכבוש את העולם". כמו שכבר וודאי הבנתם, אני חושב שהתיאור הזה של סין הוא שטחי. הוא שטחי מפני שכאשר אנחנו מדברים על מה סין עושה עכשיו מבלי להבין מה סין עשתה פעם, מבלי להבין את ההיסטוריה והרקע של סין, אנחנו מדברים על סין מנקודת המבט שלנו ולא מנקודת המבט הסינית.

מה הכוונה?

אנחנו מסתכלים על העולם מנקודת מבט מערבית, פוסט-מודרנית. נקודת המבט שלנו לא חופפת לנקודת המבט הסינית. כשאנחנו מנסים להבין את העלייה של סין על במת העולם, אנחנו משווים את העלייה הזו לעלייתן של המעצמות הקולוניאליות של בריטניה, צרפת או גרמניה. אנחנו מדברים על "אימפריאליזם" ו"ניו-קולוניאליזם", רעיונות שאין להם מקבילים ברורים בחשיבה המדינית של סין, או בכלל בהיסטוריה הסינית.

הפרק היום נועד להכיר לנו שלוש נקודות שחייבות להיות לנו בראש כשאנחנו מדברים על סין והעולם:

  1. הסינים תפסו ותופסים את העולם כ"אנחנו" ו"הם". "אנחנו" – הסינים, בני התרבות, המרכז של הסדר הקוסמולוגי. "הם" – הברברים, חסרי התרבות, האיום על "אנחנו". הפרק נבין מאיפה נובעת התפיסה הזו ומה המשמעות שלה למחשבה המדינית של סין.
  2. מושג יסוד ביחסי שליט-נשלט אצל הסינים הוא "מנדט השמיים" [מקור]. זכותו של השליט לשלוט היא על בסיס מנדט השמיים, שניתן לו בזכות התנהגותו המוסרית ודאגתו לרווחת נתיניו [מקור]. אם השליט אינו מתנהג בהתאם, אם הוא פוגע בנתיניו, יש להם את הזכות למרוד בו ולהפילו. עוד ארחיב מהו בדיוק התהליך הרעיוני שקורה כשמתחילה מרידה בשלטון.
  3. הרעיון המסדר את העולם בתפיסה הסינית הוא "כול שתחת השמיים" (All-under-heaven, Tianxia) [מקור]. "כול שתחת השמיים" הוא רעיון שמבקש לסדר את העולם באופן הרמוני, עם סין במרכז ומדינות העולם סביבה. היחסים בין המרכז והפריפריה הם יחסים של טיפוח והענקה הדדית, או לכל הפחות הכרה של הפריפריה שהיא באמת הפריפריה ואת עליונותו של המרכז. גם על הרעיון הזה ארחיב היום.

  אז שלוש נקודות: "אנחנו" ו"הם", "מנדט השמיים" ו"כל שתחת השמיים". שלוש נקודות הפתיחה שלנו להבנתם של הסינים. נתחיל בנקודה הראשונה, בהבנה של למה בכלל הסינים פיתחו תפיסה דיכוטומית של העולם.

טופוגרפיה ואיבה

בשביל להבין מדוע הסינים פיתחו תפיסה דיכוטומית של העולם, של "אנחנו" ו"הם", מספיק לפתוח מפה טופוגרפית של סין. כבר במבט חטוף אנו יכולים לראות הבדל ברור בין מזרח סין ומערבה. מזרח סין מתאפיין בעמקים ומישורים, באקלים נוח וגשום ובשטחים פוריים הניזונים משני הנהרות הגדולים – הנהר הצהוב ונהר יאנגצה.

לעומת המזרח, מערב סין הוא ארץ של רמות והרים, של מדבריות צחיחים ושטחים מכוסים בקרח-עד. מערב סין הוא חלק מאזור הלב של אירו-אסיה, אזור הכולל את מרכז אסיה, סיביר והרמה האיראנית.

אזור הלב וחוג הנזר.png

dem_h.jpg

כמו בכל מקום אחר בעולם, תנאי אקלים שונים עודדו את יצירתן של קבוצות אתניות שונות. בצפון מזרח סין, היכן שהאקלים יבש יותר ושימוש בחיטה נפוץ יותר מאורז, התגבשו השבטים שבני האן, היום הרוב האתני בסין, רואים בהם את אבותיהם. בדרום מזרח הגשום והלח צמחו בני היואה (Yue), שבטים לא-סינים שנבלעו במרוצת השנים ע"י בני האן במהלך כיבושיהם. במערב הצחיח, ברמות של אירו-אסיה, צמחו העמים הכובשים של היבשת: הפרסים, הטורקמניים, המונגולים.

משום שהאקלים הצחיח של איזור הלב אינו מאפשר חקלאות וקיום ערים גדולות, בני האדם בו התארגנו על בסיס שבטי-משפחתי וניהלו אורח חיים של נוודים הנודדים ממקום למקום ביחד עם עדריהם. הצורך בהגנה על עדריהם ורכושם מפני שבטים אחרים, המאבק על משאבים ואורח החיים הקשה, עודדו את השבטים של אזור הלב לפתח כישורי לחימה ולחפש את עושרם לא רק בעדרים, אלא גם בפשיטה על ערים וכפרים. מאזור הלב יצאו השבטים הנודדים לפשוט לכבוש את המישורים והעמקים של אירו-אסיה: המישור הרוסי בצפון, הסהר הפורה במערב, תת-היבשת ההודית בדרום והעמקים של סין במזרח.

לעומת השבטים של מרכז אסיה, בני האן פיתחו משלב מוקדם חקלאות והתארגנו בערי מדינה ואף מדינות ממש. הפיתוח התרבותי והטכנולוגי שלהם עלה על השבטים הנודדים, כמו גם עושרם החומרי. בני האן היו לכן משחר ההיסטוריה שלהם יעד לפשיטה של השבטים הנודדים. הם תמיד נאלצו להתגונן, להדוף את האויבים ולהקים חומות וערי מבצר בשביל למנוע את המתקפה הבאה. המציאות הזו, של מלחמה מתמדת נגד הנוודים, הביאה את בני האן לאמץ נקודת מבט דיכוטומית של העולם, של "אנחנו" ו"הם". אנחנו – בני האן, אנשי התרבות, החקלאים, אזרחי העיר. הם – הברברים, הלא מתורבתים, השבטים הנודדים. אנחנו נלחמים בהם ו – זה חשוב – אנחנו עליונים עליהם.

שוב, בני האן היו מפותחים יותר טכנולוגית ותרבותית מהשבטים הנודדים של מרכז אסיה. לבני האן היה ברור שהם עליונים על הנוודים, שהם לא רק התרבות העליונה – הם התרבות היחידה. בראייה כזו, מה יש לבן התרבות לחפש אצל הברברים?

הממלכה הסגורה

התפיסה של "אנחנו" עליונים על "הם" מסבירה תופעה שאנחנו נוטים להתעלם ממנה כשמדברים על העלייה של סין: חוסר העניין שלה בתרבויות השונות סביבה.

חשבו על זה – עד אמצע המאה ה-19, סין הייתה הכלכלה הגדולה בעולם ואחת המדינות הכי מאוכלסות בו. מאז המאה ה-2 לפני הספירה הסינים ידעו על האימפריה הרומית והעולם ההלניסטי של אגן הים התיכון [מקור] והכירו גם את ח'ליפות בגדד. לסין יש קו חוף ארוך, עם מזג אוויר נוח ברובו. אם הסינים היו רוצים, הם היו מגלים את אמריקה, יוצרים קשרי מסחר ענפים עם אירופה ואפריקה ויכולים בקלות לכבוש את מרכז אסיה. אם הם היו רוצים היינו היום מדברים מנדרינית. אז למה זה לא קרה?

כי הברברים הם הברברים, לא משנה אם אלה השבטים הנודדים של מונגוליה או תרבות תור הזהב של ח'ליפות עבאס [מקור]. "אנחנו" לא מתעניינים ב"הם". בניגוד למדינות המערב שמשחר ימיהן שלחו משלחות מחקר לכל קצות העולם, הסינים כמעט ולא עשו זאת. מבחינת הסינים לעולם החיצון לא היה מה להציע, לא משהו שיוכל להשתוות לתרבות שלהם.

אם כך אבל, מדוע בני האן, אותם שבטים בצפון מזרח סין, התפשטו הרבה מעבר לשטחם המקורי? היינו יכולים לצפות שהמדינה שלהם, המדינה הסינית, תהיה מצומצמת גיאוגרפית ותהיה זהה עם גבולות התרבות הסינית.

ההסבר להתפשטות הוא שבני האן שאפו לשלוט בפריפריה הגיאוגרפית שלהם: הרמה המונגולית והרמה הטיבטית. בפריפריה ישבו הנוודים שתקפו את הלב הסיני; שליטה בפריפריה אבטחה את לב האומה הסינית. הפעם הראשונה שבני האן הצליחו לשלוט בפריפריה הייתה במאה השנייה לפני הספירה, עם הקמת אזור המגן של האזורים המערביים ע"י שושלת האן. לאחר ששושלת האן התמוטטה וסין נגררה לסדרה של מלחמות אזרחים ומאבקים בין גנרלים, בני האן איבדו את שליטתם בפריפריה. עברו כמעט 1,500 שנה עד שהם ישלטו שוב בפריפריה הגיאוגרפית שלהם, כששושלת צ'ינג תפתח בשלהי המאה ה-17 בסדרת מלחמות לכבוש אותה [מקור]. האירוניה ששושלת צ'ינג הוקמה בכלל ע"י שבט ממנצ'וריה, אחד מאותם שבטים שבני האן ראו בהם ברברים.

Ethnolinguistic_map_of_China_1983.png
מפה אתנית של סין, שימו לב ל"סהר" המקיף את בני האן

גם היום ההנהגה של סין רואה בפריפריה שלה נכס אסטרטגי ראשון במעלה ותנאי לביטחון של לב האומה הסינית, הנמצא במזרח המדינה. הסיבה ברורה: הגיאוגרפיה ב-5,000 השנים האחרונות לא השתנתה. גיאוגרפית מזרח סין הוא בעיקר מישורים ועמקים, בעוד מערב המדינה הוא הרים ורמות. ליבה של סין נמצא במזרח – שם נמצאת רוב האוכלוסייה והתעשייה שלה. אם סין תאבד שליטה על המחוזות המערביים שלה, טיבט ושינג'יאנג, היא תאבד מחסום גיאוגרפי חשוב המגן על ליבה. בייג'ין נלחמת בכל סימן של בדלנות במחוזות הללו, מפחד שתאבד שליטה בהם.

china444.jpg
הכוח הכלכלי של מזרח המדינה

מנדט השמיים

דיברנו על הנקודה הראשונה: הגיאוגרפיה של סין הפגישה שתי קבוצות שונות מאוד – בני האן החקלאים, העירוניים, מול השבטים הנודדים של אזור הלב. המפגש הטביע את חותמו בבני האן, שפיתחו ראייה דיכוטומית של העולם של "אנחנו" מול "הם", של בני התרבות מול הברברים.

אנו פונים עכשיו להתבונן פנימה, בבני התרבות ולהבין שתי נקודות חשובות בחשיבה המדינית שלהם: "מנדט השמיים" ו"כל שתחת השמיים". אנחנו נראה ששתי הנקודות הללו יעמיקו את ההבנה שלנו את הדינמיקה של הפוליטיקה הסינית ויהיו הבסיס עליו נוכל לנתח לעומק את המהפכה השלישית של שי ג'ינפינג והדינמיקה שלה.

מהו "מנדט השמיים"? "מנדט השמיים" הופיע בהגות הסינית כרעיון שנועד להסביר את זכותו של השליט לשלוט. השליט זוכה למנדט מן השמיים לשלוט על בסיס התנהגותו המוסרית ודאגתו לעם וצרכיו. משום שיש רק שמיים אחד (זה נשמע יותר טוב באנגלית – Only one Heaven), יש רק שליט אחד. כל עוד הוא נוהג במוסריות ובדאגה, השמיים יתנו לו להמשיך לשלוט.

מה קורה אם השליט מתנהג באופן מושחת ופוגע בעם? הוא מפר את התנאים על בסיסם ניתן לו המנדט. העם רשאי במקרה כזה להסיר את השליט המושחת ולהביא שליט חדש שזכה במנדט השמיים במקום השליט הישן.

עכשיו עולה שאלה חדשה: איך נדע מיהו השליט החדש שזכה במנדט השמיים? כאן הלוגיקה הופכת למעגלית: אנחנו נדע שהשליט זכה למנדט השמיים אם הוא יצליח להפוך לשליט החדש. הבנתם? אם השליט החדש הצליח להפוך לשליט החדש, סימן שהשמיים בעדו. אם הוא לא היה מצליח הרי שהשמיים לא היו בעדו. בנוסף, אם המרד לא היה מצליח הרי שהשליט הישן עדיין לא איבד את מנדט השמיים. מנדט השמיים בא בדיעבד בשביל להכשיר את ההשתלטות בכוח על כס השלטון. הוא בת'כלס אומר שמי ששולט מגיע לו לשלוט, עד שהוא לא שולט.

יש אבל גם צד מתקדם להפליא לרעיון: מנדט השמיים דורש שהשליט ידאג לאוכלוסייה. אם הוא לא ידאג לה, אם האוכלוסייה תרעב, מנדט השמיים מכשיר את הדחתו והחלפתו בשליט אחר. בניגוד למלכי אירופה, שטענו שזכותם לשלטון היא מאלוקים בלבד ורק לו הם מחויבים אם בכלל, הקיסרים הסינים טענו לזכותם לשלטון לפי מעשיהם, לא לפי הוריהם. מנדט השמיים הוא הגרסה הסינית של החוזה החברתי שלנו כאן במערב. אם השליט יפר את החוזה, הוא יסתכן בהדחתו.

גם היום לרעיון של מנדט השמיים יש הדים בפוליטיקה הסינית. על אף שהמדינה הסינית נשלטת ע"י מפלגה אחת, אותה מפלגה דואגת לעם. לראייתה זיהום אוויר, שחיתות, מיתון כלכלי – הם כולם איומים על הלגיטימיות של המפלגה, מפני שהם פוגעים ברווחת העם הסיני. עוד נראה שכחלק מהמהפכה השלישית שי ג'ינפינג הכריז מלחמת חורמה נגד האיומים הללו, איומים שבראייתו עלולים להביא את העם להתנער משלטון המפלגה.

כול שתחת השמיים

אז דיברנו על הנקודה הראשונה של אנחנו מול הם ועל הנקודה השנייה של מנדט השמיים. נותרה עוד נקודה אחרונה, נקודה שתעזור לנו להבין את יחסי החוץ של סין ואת התוכניות שלה לעולם – כול שתחת השמיים.

"כול שתחת השמיים" הוא רעיון עתיק כמעט כמו הציוויליזציה הסינית עצמה [מקור]. הוא התפתח והשתנה במרוצת השנים, אך בתמציתו הוא מתאר עולם שמסודר בצורה היררכית עם השמיים מעל והעולם מסודר במעגלים. במרכז כל המעגלים נמצא הקיסר, ששולט בזכות מנדט השמיים. סביבו נמצאת מערכת השלטון הקיסרית, מערכת של פקידים שמנהלים את האימפריה בשם הקיסר. מסביב לאימפריה נמצאות המדינות שהכירו בעליונותה של האימפריה ומעלות לה מנחה. ומסביב לכל אלה, הברברים שנאבקים בסדר הקיסרי.

במערכת הזו, של "כול שתחת השמיים", המדינה המרכזית אינה שולטת במדינות הפריפריה, צבאית או פוליטית. מטרתה להבטיח את ההרמוניה של העולם, הרמוניה שמושגת ברגע בו המדינות השונות מסודרות במבנה של פריפריה ומרכז. במצב אידיאלי, המדינה המרכזית עוזרת למדינות הפריפריה להשיג את מטרותיהן, בו בזמן שהיא משיגה את מטרותיה. יש כאן מצב של יחסי גומלין בהם שני הצדדים מחפשים להגיע למצב של win-win, מבלי שצד אחד יראה עצמו מחויב להצלחת הצד השני, וודאי לא המרכז לפריפריה [מקור].

דוגמה למערכת כזו היא מערכת יחסי החוץ של שושלת צ'ינג, בין המאות ה-17 וה-19. סין בתקופה ההיא עמדה כמרכז של מזרח אסיה, עם המדינות והממלכות השונות של האזור מעלות לה מנחה. הן הכירו בעליונות של סין וזו בתמורה דאגה לשלום ביניהן ואפשרה להן לסחור עמה. היא גם לעיתים הביאה להן מנחות, ברצון להעשיר ולקרב אותן אליה.

הרעיון של מערכת "כל שתחת השמיים" הוא תוצאה ישירה של הדיכוטומיה הסינית של "אנחנו" ו"הם". "אנחנו" כמובן במרכז העולם, בראש ההיררכיה. "הם" נמצאים סביבנו וזוכים, ברוב טובנו, להנות מן התרבות והשפע שלנו. זו מערכת שהיא בו בזמן אליטיסטית ומכילה, בה האחר מוכל במערכת וזוכה להכרה כאחר, בתנאי שהוא מכיר בי כעליון.

היום, כשבייג'ין שבה וחוזרת להיות מרכז העולם הכלכלי, הרעיון של "כל שתחת השמיים" שב לדיון האינטלקטואלי בסין. בשנת 2005 פרסם הפילוסוף הסיני ז'או טיניאנג (Zhao Tingyang) את הספר "מערכת 'כל שתחת השמיים': מבוא לפילוסופיה של מוסד עולמי". בספר ז'או טוען שהמערכת היא מודל טוב יותר ליחסים בינלאומיים מהמודל המערבי של מדינות לאום, זאת מפני שהמערכת שלו כוללת אלמנט מעל למדינות הלאום – העולם עצמו. במערכת שז'או מציע מוסד עולמי יהווה את המרכז של המערכת הבינלאומית, מרכז אליו יצטרכו להיענות המדינות השונות (ראו מאמרו של ז'או "Rethinking Empire from a Chinese Concept ‘All-under-Heaven’" להרחבה).

לא מפתיע שמומחים במערב תקפו את הרעיון ככסות פילוסופית לקריאה סינית לשלוט בעולם, כשסין תהיה אותו "מוסד עולמי" [ראו כאן וכאן]. הם כנראה מכוונים נכון בביקורת שלהם, שהמרכז העולמי שז'או חושב עליו הוא סין עצמה, אך הם מפספסים נקודה חשובה – המטרה של "כל שתחת השמיים" אינו לשלוט במדינות הפריפריה, אלא לסדר אותן מסביב למרכז.

הרעיון שונה מהתפיסה שלנו של אימפריה או מנהיגה עולמית. סין כמעצמת-על תהיה שונה מאוד מארה"ב: היא לא תבקש לשנות את המוסדות של המדינות תחת חסותה, או תחפש שיתופי פעולה, פרויקטים תרבותיים או תפעיל סוכנות סיוע נרחבת. היא תבקש מן המדינות השונות להכיר בעליונותה ולאפשר לה לנהל את ענייניה כרצונה, מעניקה להן את אותה מידה של חופש. בעולם כזה הסינים לא יפלשו למדינות משום חשש לנשק כימי, או ינסו לתמוך במהפכות דמוקרטיות. אנו נראה שעם כל ההכרזות של בייג'ין על הנהגת העולם, כשמגיע הרגע להירתם למאמץ עולמי – בייג'ין נעלמת. היא רוצה את הכוח של הנהגה עולמית, ללא האחריות שנלוות אילה.

סיכום

הגיאוגרפיה הייחודית של סין עיצבה אותה כאומה הרואה עצמה במרכז העולם, מרכז סביבו נמצאים כל "האחרים". בראייה הסינית הקיסר שולט באימפריה מכוח השמיים ותחתיו נמצאות המדינות והתרבויות השונות. האימפריה אינה מבקשת לשלוט בהן או להכחיד אותן, אלא בסך הכול רוצה לסדר אותן למבנה ההרמוני של "כול שתחת השמיים".

בפרק הבא של המשחק הגדול נכיר תקופה בתולדות סין שהכריחה את סין בפעם הראשונה בתולדותיה להבין שהיא לא היחידה בעולם, תקופה שעד היום המפלגה הקומוניסטית מנסה לתקן את נזקיה – מאה שנים של השפלה לאומית. על כל זאת – ועוד – בפרק הבא. תודה לכם על ההקשבה.

4 thoughts on “פרק 32 – קיסר אדום: ארץ ושמיים

  1. האמת, דיי שטחי.

    אנחנו והם – אין כמעט אומה בעולם שלא משתמשת בנראטיב הזה. מגניב ללמוד היסטוריה אבל לא יחודי כלל.

    המנדט השמימי – תמיד השלטון צריך מנדט. בתקופת מאו המנדט היה המהפיכה, דנג עד הו היה הכלכלה, והיום כשהכלכלה יורדת מדברים על לאומנות ולאומיות. מה חדש? רוצים להסתכל בתולדות ישראל ולראות את ה"טיקט", המנדט שעליו עלו ממשלות ומפלגות? תמיד צריך נתיב מייחד ומאחד, אז בסין קורים לו המנדט השמימי, אז מה?

    על המונח טיין שיא (כל מה שמתחת לשמיים) אני ממש מקווה שלא תרחיב, בטח לא על ההמצאה הנקראת "מאה שנים של השפלה".
    כל הסיכסוכים עם מעצמות המערב היו כאיין וכאפס מול מרד הניין, מלחמת האזרחים הקרויה גם מרד הטאי פינג (נגד מי הם מרדו?) והכיבוש היפני.
    "מאה שנים של השפלה" הוא המצאה של מק"ס לאחד את העם, כמו שטרמפ היום אומר שגרעון הסחר של ארה"ב נובע מסין.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.