ישראל לא תנצח בסוריה

ישראל לא תנצח אין משמעו "ישראל תפסיד", לא בטווח הקרוב בכל אופן. הכוונה ב"ישראל לא תנצח" היא שנכון לכתיבת שורות אלה האסטרטגיה הישראלית – אם יש כזו – לא תביא לדבר חוץ מעיכוב של הצעדים התוקפניים של איראן בסוריה.

שימו לב להבדל בינינו לבין האיראנים: לאיראן יש מטרה חיובית בסוריה – להתבסס ולהתפשט, לחזק את חיזבאללה ולהרוס אותנו, אם פיזית ממש ואם ע"י יצירת מצב בו אנו משותקים עקב מאזן אימה בינינו לחיזבאללה. לנו יש מטרה שלילית – לעצור את ההתבססות האיראנית. לאיראנים יש את היוזמה. לנו יש את התגובה. האיראנים פועלים באופן התקפי. אנחנו פועלים באופן הגנתי. אי-אפשר לנצח כך.

הראשון לעמוד על האסטרטגיה של המגן ושל התוקף היה קרל פון קלאוזוביץ' שספרו "על המלחמה" הפך לכמעט "התנ"ך" של הצבאות המודרניים [ראו כאן]. קלאוזוביץ' ראה בהתקפה את הצורה העדיפה של המלחמה, אך בו בזמן טען שההגנה היא הצורה החזקה יותר מבין השתיים. עמידה על שתי הנקודות האלו יכולה להסביר לנו מה לא עובד באסטרטגיה הישראלית בסוריה ומה עלולות להיות ההשלכות.

הסיבה שההתקפה היא עדיפה יותר היא מפני שיש לה מטרה חיובית: כיבוש, שהיא מטרתה של כל מלחמה. לא ניתן לנצח במלחמה מבלי לשבור את רצונו של היריב ולהכריח אותו לפעול כפי שאנו רוצים שיפעל. התקפה מתמקדת בניצחון על היריב ומשתמשת באלמנט ההפתעה, ריכוז הכוחות ובחירת זמן ומקום המתקפה בשביל להשיג יתרונות טקטיים ואסטרטגיים על היריב. התוקף הוא היוזם ולכן הוא תמיד יבחר בתנאים הטובים ביותר בשבילו והגרועים ביותר למגן.

המגן לעומתו נהנה מהיתרונות של קרבת החזית למרכזים הלוגיסטיים, ממורל גבוה יותר בקרב הכוחות ודרישה אנרגטית נמוכה יותר לקיים את ההגנה. צריך הרבה יותר מאמץ לתמרן צבא מאשר לדאוג שיעמוד במקום. המגן בדרך כלל ילחם בזירה הביתית, זירה שהוא מכיר היטב והחזית תהיה קרובה למרכזי האוכלוסייה והלוגיסטיקה שלו מספיק בשביל שיוכל במהירות לתגבר את כוחות ההגנה בחזית. ככל שהחזית תתקדם אל פנים הארץ, כן קווי האספקה של המגן יתקצרו – יתרון לו – בעוד קווי האספקה של התוקף יתארכו ויהיו פגיעים יותר – חסרון לו. לכן ההגנה היא הצורה העדיפה על ההתקפה.

אולם קלאוזוביץ' מדגיש שברגע שצורת ההגנה השיגה את מטרתה – עצירת התקפת האויב ובתקווה השמדת כוחו הפיזי – יש לעבור למצב התקפי בשביל להכריע את היריב. כוח מגן שאינו משתמש בניצחונו בשביל לעבור להתקפה מבזבז את ניצחונו. חמור מכך: הוא מאפשר לאויב לארגן מחדש את כוחותיו ולצאת במתקפה שנייה בכוחות רעננים. לאורך זמן התוקף ימשיך לחפש את נקודות החולשה של המגן, ישבור את דריכותו ולבסוף יכריע אותו.

ישראל איננה מנהלת מלחמה התקפית נגד איראן. אנו מנסים לפגוע בהישגים החומריים של איראן בסוריה, אך מבלי לפגוע במקורם. מטוסי חיל האוויר מפציצים מפעלי טילים של האויב, אך לא מבצעים התקפות נגד מפקדות של משמרות המהפכה בסוריה או באיראן. כל המתקפות הישראליות לא פגעו ביכולת של איראן להתבסס בסוריה, אלא רק דחקו מעט אחורה את ההישגים שלה.

איראן לעומתנו פועלת לא לפגוע בהישגים חומריים שלנו (דוגמת יירוט מטוסים, פגיעה בבסיסי חיל האוויר, מוצבי צה"ל בגולן וכדומה) אלא לשנות לחלוטין את המאזן האסטרטגי שלה מולנו. לדוגמה מפעל הטילים שהופץ השבוע בלטקיה היה מיועד, לפי טענת intellitimes, לייצור טילי פתח F-110 והעברתם לחיזבאללה. מדובר בטילים בליסטיים לטווח בינוני (250 ק"מ) היכולים לשאת ראש נפץ של עד חצי טון או ראשי נפץ המכילים  חומרי לחימה כימיים או ביולוגיים. מדובר בטילים מדוייקים יחסית, שהאיראנים עשו בהם שימוש החודש להפציץ מטה של הכורדים בצפון עיראק מאיראן [מקור]. חיזבאללה כבר היום מחזיק מאות של טילים כאלה, כחלק מארסנל של מעל 130 אלף טילים ורקטות [מקור]. כלומר איראן לא רק שכבר השיגה מאזן אימה מולנו, ע"י מתן יכולת לחיזבאללה לפגוע בכל מטרה מחיפה עד דימונה, היא כל הזמן מנסה להגדיל אותו. אנחנו בתורנו לא מנסים להפר את המאזן הזה – לדוגמה ע"י תקיפה והשמדה של חיזבאללה – אלא מנסים רק לשלוט במאזן עד כמה שאפשר, אם ע"י עצירת משלוחי טילים לחזיבאללה או פיתוח מערכות יירוט מתוכחות יותר ויותר. למצב הזה אין סוף מבחינתנו, כשאנו תמיד צריכים לנסות ולהדביק את היצירתיות האיראנית.

מה עלול לקרות? ישראל תמשיך בהפצצות של משלוחי נשק ומפעלי טילים בסוריה, בעוד איראן מוצאת פתרון לבצע את ההברחות האלו קרקעית דרך עיראק וסוריה. מפני שלא נראה שהם עומדים לעזוב את סוריה מתישהו בזמן הקרוב, הם יכולים גם לפעול להקמת מתקן ימי שישמש להברחת חלקי טילים לאורך החוף של סוריה ולבנון. היא לא תקים מפעל טילים בלבנון עצמה, מתוך הבנה שאז היא באמת תאלץ אותנו לצאת במתקפה ולא להישאר בהגנה. עדיף לה להמשיך ולאבד מפעל פה או מפעל שם, בעודה פורשת קווים לוגיסטיים שיהיו חסינים מהתקפות אוויריות של ישראל (לדוגמה ע"י הקמת מתקנים תת-קרקעיים בסוריה ולבנון). התוצאה הסופית תהיה שהיוזמה תישאר בידי האיראנים, בעוד אנחנו ננסה להמשיך ולתמרן במרחב שיהפוך להיות יותר ויותר צר בגלל הנוכחות הרוסית שתמשיך להתחזק בסוריה וחיזבאללה שימשיך להתעצם על הגבול.

ישראל לא תנצח את המערכה הזו. אני מאוד מקווה שהיא לא תפסיד בה.


נהנתם מהפרק? מוזמנים לתמוך במשחק הגדול – קישור.

<span dir=rtl>2תגובות ל‘ישראל לא תנצח בסוריה’</span>

דעתך?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s