אנחנו אוהבים את האיום האיראני, כמו ילדה בלתי-פופולארית שמקבלת קריצה מתימהוני. נכון, מחמוד רוצה להשמיד אותנו, אבל גם עכשיו הוא ועוד פרסים קטנים עוסקים במלוא המרץ בלהשמיד אותנו. עבור מישהו בכדור-הארץ מדינת ישראל היא כל עולמו, או כל העולם שהוא רוצה למחוק באש גרעינית. ולכן גם התגובות ההיפר-היסטריות, הדיבורים וחזיונות האימים של טיל גרעיני נגד ירושלים או פצצה מלוכלכת בתל-אביב. אין ספק שיזם תקשורת מוכשר כבר עכשיו חופר בארכיונים אמריקאים בשביל לייבא את פורמט "במקרה של פצצה הסתתר תחת השולחן". אולי אפילו נביא את לואיס בלאק!

הבעיה שההנחה כי איראן שואפת לייצר נשק גרעיני בשביל להשמיד את ישראל, כצעד ראשון להרפתקה אימפריאלית או סתם בשביל הכיף, היא הנחה אופטימית. אופטימית מפני שנדמה לנו שלאיראן יש ברירה בפיתוח נשק גרעיני. ולא כך הדבר.

ב"איראן רוצה מלחמה" הבהרתי  שהרפובליקה האסלאמית תשאף לפתח נשק גרעיני כהגנה מפני התקפה מערבית בעודה משתלטת על "מסדרון הנפט", אזור הנמתח מהמפרץ הפרסי עד הרי הקווקז. ומדוע תעשה זאת? מפני שאיראן עומדת בפני קריסה דמוגרפית-כלכלית. בתוך דור אחד רמת הפריון צנחה מקרוב ל-7 ל-1.77. הדבר עומד להפוך לחלוטין את פירמידת הגילאים ולהטיל על הכלכלה האיראנית המפגרת את הצורך לתחזק אוכלוסיית זקנים שתמנה חמישית מן האוכלוסייה. לאיראנים אין את המשאבים והם יודעים זאת.

הטעות היא לחשוב שטהרן נשלטת על-ידי מטורפים נטולי היגיון. בכלל לא. מה שלא חסר להם הוא היגיון : התפשטות לשדות נפט חדשים תבטיח את קיום האומה הפרסית לאחר המהפך הדמוגרפי. עבורנו זה נראה מטורף, אך רק מפני שההיגיון שלנו מסורס. כפי שצ'סטרטון כתב: "דמיון אינו מוליד טירוף. מה שמוליד טירוף הוא היגיון. משוררים אינם משתגעים; אך שחקני שח כן."

מכאן גם שסנקציות יכשלו בטיפול בבעיה ויותר מכך – יעודדו את איראן להגביר את קצב פיתוח הנשק ותוכניות הכיבוש שלה. הרי המערב לא יכול להבטיח לאיראן עתיד בר-קיימא (האיחוד האירופאי בקושי יכול להבטיח את עתידו שלו). בעצם, הסנקציות מעמידות בפני פרס שתי אפשרויות: לקרוס כלכלית או לקרוס כלכלית. לכן היא חייבת להפוך את השולחן, לקבוע מחדש את התנאים.

מה גם שאות הפתיחה אינו רחוק: בסוף דצמבר השנה הנסיגה האמריקאית מעיראק תושלם. זו שנת בחירות בארה"ב ואובמה לא יוכל להשאיר את החיילים שהבטיח להשיב הביתה. הוא גם יודע שברגע בו יצא אחרון החיילים האמריקאים, יכנסו סוכנים איראניים בהמוניהם. אולי זו הסיבה שארה"ב ובעלות בריתה עושות שרירים: הן מנסות להרתיע את איראן מלבלוע את עיראק. אבל, לאיראן אין ברירה אלא להתרחב לדרום העשיר בשיעים ובנפט. סנקציות כלכליות ותרגילים צבאיים לא ירתיעו אותה, מפני שהיא יודעת שמדובר בבלוף.

האפשרות היחידה לצמצם את האיום (ולא לחסלו – עברנו את נקודת האל-חזור) היא האפשרות הצבאית. ולא בהכרח תקיפות נגד מתקני הגרעין האיראניים. גם מימון בדלנים כורדים ובלוצ'יים באיראן ועידוד מהומות שם יעסיקו את הצבא בניסיון להבטיח יציבות מבית במקום לכבוש בתי אחרים. אפשרות נוספת, שהיא פחות מנומסת דיפלומטית אך אולי יותר יעילה, היא תקיפת מרכזי השלטון באיראן. מדינה באנרכיה אינה יכולה לנהל פרויקט גרעין. נכון, הסיכון לדליפת חומרים רדיואקטיביים לידי טרוריסטים הוא גדול, אולם אם למדנו לחיות עם הסיכון בפקיסטן גרעינית (שאינה בדיוק מופת ליציבות) אפשר גם להתמודד עם איראן הרוסה וכמעט גרעינית.

אבל, הכול תלוי מה יעשו בחלון הזמן שנסגר במהירות. ברגע בו פצצת גרעין פרסית תיוולד לעולם, המערכה האחרונה בטרגדיה תעלה.

מחשבה אחת על “מה שרות הצנטריפוגות

דעתך?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s