ד"ר ביילין ודעתו על המשבר הטורקי–דוגמה לפרגמטיות עיוורת

לפני שבועיים טענתי (על רפלקסים ופצצות חמש טון – מה חסר למדיניות הישראלית, 21.8.12) שהבעיה העיקרית של מדינת ישראל היא פרגמטיות במקומות הלא נכונים: אנו מעשיים לא רק באמצעים למטרה, אלא אף בעיצוב המטרה עצמה. איננו רואים מבעד למציאות לעבר יעד, אלא מנסים לעצב אסטרטגית כיבוי שריפות בהתאם למצב. זו הסיבה – ולא אף דבר אחר – בגינה דווקא המעשיים, הנגע המוליד את האלתור, מבכים כל פעם שלמדינת ישראל אין תוכנית. כיצד אמורה להיות תוכנית כאשר אנו לא מעיזים אפילו לחשוב על יעד כולל?

באותו מאמר הדגמתי על-ידי מדיניותו של הקרדינל רישלייה (דמות המופת המדינית פה) כיצד יעד בלתי מעשי משמש לניצול אמצעים מעשיים מאוד.

ועתה התאפשר לי להביא גם דוגמה נגדית, של ישראלי "מפוכח": ד"ר ביילין במאמרו "הכבוד ניצח, המדינה הפסידה". ד"ר ביילין, שהציע לנו ברעידת האדמה ביפן לוותר על אנרגיה גרעינית (כי נפט כידוע נמצא בידיהם של אוהבי ישראל), מבכה את העובדה שהשרים והציבור הלאומני, הבלתי-מפוכח, מבכר את הכבוד הלאומי על פני האינטרס הלאומי.

זהו שיקול הדעת הנכון לפי ד"ר ביילין (ההדגשה שלי):

חשבתי לתומי, שהמחנה הפרגמטי ניצח בממשלה, ושמישהו סוף סוף הבין שטורקיה חשובה לנו מאוד. גם אם איננו אוהבים את נאומיו של ארדואן ראש הממשלה הטורקי, וגם אם אנחנו משוכנעים לגמרי שהתנהגותנו בפרשת המשט היתה ללא דופי, יש רגע שבו מדינה שוקלת מה יקר לה יותר – קשר מדיני, ביטחוני וכלכלי עם מדינה מוסלמית גדולה מאוד שיש לה השפעה גוברת והולכת במזרח התיכון, או עמידה על האמת כפי שהיא נראית בעיניה

ד"ר ביילין מעמיד בפנינו שתי אפשרויות: להרכין ראש בפני הפריץ, או ללכת כמו משוייגע (נא לקרוא במבטא יידישי) ולעמוד על כבודנו. אם נסכים לדרישתו, הרי אנו עושים שלוש טעויות: ראשית, אנו בעצם מתנצלים על היותנו ריבון, היכול לפעול בכוח לשם הגנת ריבונותו. בוודאי שאם הטורקים מפציצים כורדים בצפון עיראק, לנו יש כל אישור ליירט ספינות העושות דרכן למימנו הטריטוריאליים. שנית, התנצלות תמצב את טורקיה כגיבורה החדשה של העולם הערבי, הנלחמת באויב הציוני את מלחמת המוסלמים. ושלישית, טורקיה היא אויב עם תאריך תפוגה דמוגרפי כמו גם כלכלי (אל תתנצלו, תחכו, 18.8.12). אם הם רוצים לחמם את הגזרה, בטוחני שיש מספיק פעילי שלום ולוחמי חירות בצפון עיראק ומזרח טורקיה המחכים בשקיקה לנשק וייעוץ צבאי. ד"ר ביילין כמובן לא ימליץ על כך, מפני שלא יזמינו אותנו יותר למסיבות של המקובלים, אך במעט שנותיי למדתי לא לשמוע למי שעיקר עניינו לרצות אחרים.

דעתך?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s